צו מניעה זמני פיטורים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה זמני פיטורים: השופט אליאסוף: .1לפנינו ערעור ברשות (דב"ע נב/1-9) על החלטת בית-הדין הזורי, שבה נתקבלה בקשת המשיב למתן צו מניעה זמני בעניין פיטוריו וסעדים נוספים, וזאת עד לתום שמיעת ההליך העיקרי (להלן - ההחלטה). הערעור נדחה, בהחלטה בלתי מנומקת ביום .12.9.1991 .2השופט הראשי של בית-הדין האזורי בחיפה הורה על התליית "ההחלטה" לתקופות שפירט בהחלטותיו מיום 30.8.1991, מיום 2.9.1991ומיום 3.9.1991(ראה בקשר להחלטות אלה בקשות רשות ערעור של המשיב בדב"ע נב/4- 9ובדב"ע נב/5- 9וכן בקשת המערערים בדב"ע נב/2-9, אשר נמחקו כולן). .3למשיב, המכהן כמנהל בית-הספר התיכון המקיף במעלות-תרשיחא (להלן - בית-הספר), ואשר חלק ממשכורתו משולם על-ידי המדינה, נשלח ביום 30.5.1991על-ידי המערער מס' 1(להלן - ראש המועצה), מכתב פיטורים ובו נאמר: "הנני להודיעך בזאת על הפסקת עבודתך כמנהל בית-הספר התיכון המקיף בתרשיחא החל מ-1.9.1991". בהמשך המכתב פורטו תשעה נימוקים לפיטורים, וביניהם "חריגה מנהלים ומינהל תקין", "חוסר מנהיגות ואי-שליטה בצוות המורים" ו"התנהגות בלתי הולמת". לאחר משלוח מכתב הפיטורים למשיב מינה ראש המועצה הנהלה זמנית לבית-הספר המורכבת מהמערער מס' 3ומשיבים פורמליים מס' 2עד .5 .4למכתב הפיטורים קדמה פנייה של ראש המועצה מיום 26.2.1990אל מנהל מחוז הצפון של משרד החינוך והתרבות, בה ביקש למנות צוות שיבדוק את תיפקודו של בית-הספר, וייעץ לרשות המקומית כיצד לנהוג. לאחר מינוי הצוות הודיע ראש המועצה לחברי המועצה ביום 26.3.1991, כדלקמן: "אבקש להביא לידיעתכם כי משרד החינוך והתרבות מינה ועדת בדיקה לבדיקת תיפקוד בית-הספר התיכון המקיף תרשיחא, משמעת וביוצא באלה. הרשות המקומית קיבלה באהדה צעד זה וממתינה למסקנות הוועדה. מסקנות הוועדה יחייבו את בית-הספר ואת הרשות המקומית". .5ביום 1.7.1991הגיש המשיב תובענה בבית-הדין קמא, בה עתר לקבוע כי פיטוריו בטלים וכי יש לבטל את מינוי ההנהלה הזמנית של בית-הספר. בד בבד עם הגשת התובענה הגיש המשיב לבית-הדין קמא בקשה למתן צו מניעה זמני המונע את פיטוריו ואת מינוי ההנהלה הזמנית לבית-הספר, ופרסום מכרז לתפקיד מנהל בית-הספר (תב"ע נא/784-12). באת-כוח המשיב הגישה את הבקשה, וצירפה לה תצהיר של המשיב המציין כי האמור בסעיפים אחדים של הבקשה הוא "אמת", והדברים האמורים בסעיפים אחרים של הבקשה "נכונים לפי מיטב ידיעתי ואמונתי". כמו כן הוסיף בתצהיר כי משרד החינוך והתרבות מתנגד לפיטוריו, וכי הוא מאמין שפיטוריו נובעים משיקולים פוליטיים ולא ענייניים. הדיון בבקשה נקבע ליום 14.7.1991לפני מותב בראשות השופטת א. קציר. באותו דיון החליטה השופטת קציר לפסול את עצמה, מאחר שהמשיב העיד לפניה בהליך אחר (תב"ע מח/351-3). הדיון בבקשה נערך ביום 13.8.1991לפני מותב בראשות סגן השופט הראשי, השופט ש. גוטמכר. בדיון זה ביקש בא-כוח המערער מס' 3כי אב-בית-הדין יפסול את עצמו, מן הטעם שהוא ישב בדין בהליך אחר שבו המשיב היה עד מרכזי (תב"ע תשן/780-12 בתיק תב"ע תשן/1513-3). בית-הדין דחה את הבקשה, ובקשת רשות ערעור על החלטתו זו נדחתה (דב"ע נא/202-9). ביום 15.8.1991הגישה באת-כוח המשיב בקשה נוספת למתן צו מניעה זמני המונע את פיטורי המשיב (תב"ע נא/923-12). הדיון בשתי הבקשות התקיים ביום 29.8.1991, ובו ניתנה "ההחלטה" נשואת ערעור זה. .6הדיון ביום 29.8.1991נפתח בתשובת המשיב לשאלת בית-הדין כי לא היתה למשיב זכות טיעון לפני פיטוריו. בא-כוח ראש המועצה והמועצה הגיבו על כך כי המשיב התחמק מלהופיע לדיונים ולבירורים שאליהם הוזמן. עוד טען כי ביום 30.5.1991הבהיר ראש המועצה למשיב "כי שמורה לך עדיין הזכות להופיע בפני ועדת משמעת ופיטורים של הרשות המקומית על מנת להשמיע את דבריך". אף במכתב נוסף מיום 13.6.1991נמסר למשיב כי "הננו מוצאים לנכון להזמינך להשמיע דבריך בהמשך למכתב הפיטורים שנשלח אליך". המשיב לא נענה לפניות אלה של המועצה. כמו כן ביקש לחקור את המצהירים על תצהיריהם בכפוף לטענה בעניין צורת בקשת המשיב, אשר אינה תואמת את תקנות סדרי הדין. .7בא-כוח המערער מס' 3טען כי מונחת לפני בית-הדין קמא בקשה לצירוף תצהיר נוסף של המערער מס' 3(מיום 29.8.1991), שהעובדות הנזכרות בה רלבנטיות לעניין ההכרעה בבקשה וכן בעניין מאזן הנוחות. כמו כן טען כי יש לפני בית-הדין בקשה של המערער מס' 3(מיום 25.8.1991) לעיון חוזר בהחלטת אב-בית-הדין מיום 16.8.1991שלא לפסול את עצמו מלשבת בדין. הנימוקים לבקשה זו היו כדלקמן, ובא-כוח המערער מס' 3ביקש כי בית-הדין יחליט בבקשה זו לפני מתן החלטה בבקשה לצו מניעה זמני: " .1בתום ישיבת בית-הדין מיום 13.8.1991ובזמן שכב' בית-הדין והצדדים חיכו להדפסת פרוטוקול הישיבה התנהלה שיחה בין כב' אב-בית-הדין לבין מר סמיח ח'טיב שנכח בישיבה ובמהלכה התפאר מר ח'טיב שהינו ידידו של כב' אב-בית-הדין, וכי אף התגוררו יחדיו במעונות האוניברסיטה בזמן הלימודים. .2גם כב' אב-בית-הדין אישר עובדה זו. .3לאחר שכב' אב-בית-הדין שאל את מר ח'טיב לפשר הימצאותו באולם והתבררה לו העובדה כי מר ח'טיב אמור להעיד בתיק זה כעד מטעם המשיב, הציע כב' אב-בית-הדין באופן "בלתי פורמלי" לבא-כוח המשיב לפסול את עצמו מלדון בתיק זה. .4העובדה הנ"ל התבררה לצדדים רק לאתר תום ישיבת בית-הדין, וכאשר חלק מהצדדים אף היו מחוץ לאולם. .5העובדה הנ"ל הינה עובדה חדשה ורלבנטית, וזאת מאחר שמר ח'טיב הינו עד מרכזי בתיק זה בהיותו המפקח הכולל על בית-הספר והאחראי הישיר על המנהל המשיב ועל תפקודו. .6המבקש מתכוון להעלות טענות ככרות משקל לרבות בעניין תפקודו הלקוי של המפקח, ובעניין אחריותו לליקויים בבית-הספר, ואף יטען לקנוניה שלילית בין המפקח למנהל (המשיב) וללא ספק כב' אב-בית-הדין יצטרך להכריע ולנקוט עמדה בכל הנוגע לאמינותו של "ידיד" בלשון אב-בית-הדין. .7המבקש יטען כי כל עוד עומד המשיב על בקשתו להזמין את מר ח'טיב כער מטעמו יהיה זה מן הדין ומן הצדק כי אב-בית-הדין יפסול את עצמו מלדון בתיק זה. .8המבקש יטען כי הצדק צריך להיעשות וגם להיראות, וכי חובה על בית-הדין למנוע כל אפשרות שמא המבקש ירגיש, ולו באופן סוביקטיבי בלבד, כי עובדת ההיכרות הקודמת עם מר ח'טיב השפיעה על בית-הדין במתן החלטה זו או אחרת. .9מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה זו". .8בא-כוח משיב פורמלי מס' 4טען כי בקשת המשיב לצו מניעה זמני אינה ערוכה כדין ובהתאם לתקנות סדרי הדין, מאחר שהיא סתמית, ואינה נתמכת בתצהיר המפרט את העובדות, אשר לגביהן ניתן לחקור את נותן התצהיר. בעניין זה, של חקירת התצהירים, נרשם בפרוטוקול בית-הדין קמא (בע' 4): "בית-הדין מודיע לצדדים כי לצורך שמיעת הבקשה לצו-מניעה אין כל טעם בחקירת המצהירים על תצהירים". .9במרכזה של "ההחלטה" עמד נושא זכות הטיעון של המשיב לפני פיטוריו. בית-הדין קבע כי מכתב הפיטורים למשיב נשלח מבלי שניתנה למשיב זכות הטיעון לפני ראש המועצה. מכיוון שמדובר בהליך זמני, קבע בית-הדין כי אין טעם "בחקירות המצהירים על תצהיריהם" (הכוונה, ככל המסתבר, לא היתה לתצהיר של המשיב). לעניין כשרות בקשתו ותצהירו של המשיב, קבע בית-הדין כי יש לגזור גזרה שווה מההליכים בפני בית-המשפט הגבוה לצדק, וכשם שלפניו היה תצהיר המשיב תקף, כך גם לפני בת-הדין קמא, ולא היה צורך בחזרה על כל העובדות המפורטות בבקשה. לעניין מאזן הנוחות, קבע בית הדין קמא כי לא ייגרם נזק אם יינתן הצו הזמני עד לתום שמיעת ההליך העיקרי "שהרי על אף מעשיו הנלוזים של המבקש כמפורט במכתב הפיטורים, לא הועמד המבקש לדין משמעתי ולא נתבאר היטב מהו הטעם שכך לא נעשה". כאשר לבקשת המערער מס' 3לעיון חוזר בדבר פסילת אב-בית-הדין, קבע בית-הדין ב"החלטה" כי החלטה בבקשה זו תינתן לאחר קבלת תגובות הצדדים האחדים. עוד קבע בית-הדין קמא כי תינתן החלטה בנפרד לגבי בקשת המערער מס' 3לצירוף תצהיר נוסף ולצירופו כנתבע וכמשיב. בסופו של דבר, קבע בית-הדין כי בנסיבות העניין לא הוזמן המשיב לטעון טענותיו בקשר להודעת הפיטורים אלא בקשר לאישור הפיטורים. לפיכך, ניתן צו המניעה הזמני כמבוקש. .10עיקרי טענות באי-כוח המערערים ובא-כוח המשיבה הפורמלית מס' 4, הם: א) הדיון בבית-הדין קמא לפני מתן "ההחלטה" התנהל שלא בהתאם לסדרי הדין; ב) על בית-הדין קמא היה להכריע בבקשת הפסילה ובבקשה לצירוף תצהיר נוסף, לפני מתן "ההחלטה"; ג) התצהיר ה"מפנה" אשר צורף לבקשת המשיב היה פגום, באשר לא ניתן לחקור את המצהיר על תצהירו, ובכך נפסלת בקשת המשיב; ד) היה על בית-הדין קמא לתת אפשרות למערערים לחקור את המשיב על תצהירו או על העובדות המפורטות בבקשתו; ה) למשיב נשמרה זכות הטיעון, אך הוא בחר שלא לנצל את זכותו; ו) מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערים. .11עיקר טענות באת-כוח המשיב היו: א) אין פגם בתצהיר שצורף לבקשת המשיב, מה גם שהמערערים לא העלו כל טענות בעניין זה בדיון שנערך ביום 14.7.1991לפני המותב בראשות השופטת קציר: ב) לא היה מקום לחקור את המשיב על תצהירו, משום שהיה לפני בית-הדין קמא חומר המספיק לשמש בסיס להחלטתו; ג) למשיב לא ניתנה זכות הטיעון; ד) מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב; ה) הבקשה לפסילה לא הוגשה בתום לב. .12באת-כוח המשיב הפורמלי מס' 1(משרד החינוך והתרבות) הודיעה לנו כי אין למשרד החינוך והתרבות עילה לצעדים נגד המשיב. כמו כן מסרה ש"ועדת הבדיקה" לבדיקת מצב בית הספר, הנזכרת במכתבו של המערער 1מיום 26.3.1991(להלן הוועדה), הגישה ביום 27.5.1991דו"ח ביניים למנהל מחוז הצפון של משרד החינוך והתרבות. דו"ח זה לא הוגש לבית-הדין קמא, ונראה היה לנו כי להמלצות שבדו"ח עשויה להיות חשיבות לעניין החלטתנו בערעור זה. לאור זאת, הורינו להגיש לנו עותק של הדו"ח וביקשנו התייחסות המערערים והמשיבים האחדים לדו"ח זה ולהמלצות הביניים שבו. .13דו"ח הביניים של הוועדה כולל תיאור מצב והמלצות לגבי גורמים שונים הקשורים בבית-הספר. חברי הוועדה ציינו כי ריבוי החומר שהצטבר בוועדה ומורכבותו, אינו מאפשר הסקת מסקנות והמלצות סופיות. לפיכך החליטה הוועדה להגיש דו"ח ביניים, לצורך היערכות לקראת שנת הלימודים תשנ"ב. פסקה א' של ההמלצות מתייחסת למשיב, ובה נאמר: "א. מנהל ביה"ס מר אליאס שאהין: מאחר שנגד מר אליאס שאהין עומד ותלוי תיק בבית-המשפט בעניינים הקשורים בעבודתו כמנהל ביה"ס ולעניין זה יש השלכות כבדות משקל על מסקנות הוועדה ובהתאם להנחיות היועץ המשפטי של משרד החינוך והתרבות, הוועדה החליטה לדחות את הסקת המסקנות לגביו עד לסיום ההליכים המשפטיים. הוועדה תפנה לפרקליטות ותבקש זירוז הטיפול בעניינו של המנהל, (הוועדה ממליצה שגם הגורמים האחרים: מנהל המחוז, הרשות המקומית יפנו גם הם בבקשה דומה לפרקליטות)". במקום אחר בדו"ח הביניים מליצה הוועדה להפסיק את עבודתו של אחד מחברי צוות המורים בבית-הספר, אולם, כמפורט לעיל, אין הוועדה ממליצה בדו"ח הביניים להפסיק את עבודתו של המשיב, לקראת פתיחת שנת הלימודים תשנ"ב. .14בא-כוח המערערים מס' 1ו- 2גולל בתגובתו לדו"ח הביניים את הרקע להקמת הוועדה אשר הוקמה ביום 21.5.1990, לאחר מספר פניות של המערער מס' 1, ונתבקשה להגיש המלצותיה עד ליום .15.7.1990משלא הוגשו המלצות הוועדה במועד שנתבקשה, חזרו ופנו המערערים מס' 1ו- 2אל משרד החינוך והתרבות בבקשה לקבל את דו"ח הוועדה לפני יום .24.5.1991דו"ח הוועדה אשר אמור היה להיות מוגש ביום 15.7.1990, נושא את התאריך 27.5.1991, ואף הוא דו"ח ביניים בלבד. אף משהוגש דו"ח הביניים למנהל המחוז של משרד החינוך והתרבות, הוא לא נמסר, משום מה, למערערים מס' 1ו- 2אלא ביום .5.9.1991 בא-כוח המערערים מס' 1ו- 2טען כי אין ליתן משקל כלשהו למסקנות הוועדה, עת באים לדון ולשקול את החלטת המערערת מס' 2לפטר את המשיב, מה גם שהוועדה הוקמה לפי בקשתו של המערער מס' 1, ותפקידה היה לייעץ בלבד. עוד טען כי אין בין ההליכים המשפטים התלויים ועומדים נגד המשיב לבין תיפקודו היומיומי של המשיב בבית-הספר, וכי היה על הוועדה להתייחס לתיפקוד זה ולתת מסקנות פדגוגיות עובדתיות. הוסיף בא-כוח המערערים וטען כי אף ממסקנות הוועדה בדו"ח הביניים עולה תמונה חמורה של מערכת היחסים בבית-הספר, התואמת את מסקנות המערערת מס' 2אשר הביאו, בין היתר, לפיטורי המשיב. .15בא-כוח המערער מס' 3פירט בתגובתו את יחסי העבודה העכורים שהיו בבית-הספד וטען נגד דרך הגשת דו"ח הביניים של הוועדה. עוד טען כי מתוך דו"ח הביניים עולה תיפקודו הלקוי של המשיב. .16באת-כוח המשיב טענה כי המערער מס' 1התחייב לקבל את מסקנות הוועדה, ואין הוא דשאי לחזור בו מהתחייבותו זו. לפיכך, לא היה מקום לפיטורי המשיב. בתגובה לטענות באת-כוח המשיב, העיר בא-כוח המערערים מס' 1ו- 2כי המערער מס' 1לא התחייב לקבל את מסקנות הוועדה וכי בידו הסמכות לפטר עובדים של המערערת מס' .2עוד העיר כי הוועדה לא התייחסה ישירות למשיב ונמנעה מלדון בעניינו, כך שלא היתה מניעה לפטרו. .17בא-כוח המשיב הפורמלי מס' 4טען אף הוא כי מתוך דו"ח הביניים עולה תיפקודו הלקוי של המשיב, וכי טובת בית-הספר מחייבת את ביטול "ההחלטה". .18לאחר עיון בטענות הצדדים לפנינו, בדו"ח הביניים של הוועדה (אשר למרבה הצער לא הגיע לתעודתו במועד), ובתגובות הצדדים, החלטנו ביום 12.9.1991כי יש לדחות את הערעור, ולאו דווקא מטעמו של בית-הדין קמא, וזאת מנימוקים אשר נפרס בפסק-הדין המלא אשר יינתן על ידינו. כמו כן המלצנו בהחלטתנו כי יימצא בהקדם פתרון הולם למצב בבית-הספר בכללותו. נוסיף, כי מודעים אנו לכך שמדובר במוסד חינוכי וכי ברקע הדברים עומדים מצבם ותיפקודם של בית-הספר, הנהלתו וצוות ההוראה שבו. אך מאידך גיסא, מצווים אנו להקפיד על שמירת זכויותיו של המשיב על-פי החוק וההלכה, עד להכרעה בתביעתו העיקרית. .19נדון בטענות הצדדים, תוך שנציין בראשית הדברים כי ההליך שלפנינו הוא ערעור על החלטה בדבר סעד זמני, והכלל הוא שערכאת ערעור אינה מתערבת בדרך כלל בשיקול דעתו של בית-הדין קמא, אלא מטעמים משפטיים מובהקים (ראה דב"ע נא/6,5- 6[1], בע' 487). סדר הדין בבקשות לסעד ארעי .20תקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט- 1949(להלן - תקנות סדרי הדין) אינן כוללות הוראות מיוחדות בדבר סדרי הגשת "בקשות" לבית-הדין לסעד ארעי. הפרקטיקה שאומצה בבתי-הדין לעבודה היא כי בקשות כאמור מוגשות בדרך המרצה על-פי תקנות 240- 247לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984(להלן תקנות סדרי הדין האזרחי) (ראה דב"ע מז/1- 3[2], בע' 67). לבקשה לסעד ארעי המבוססת על עובדות, יש לצרף תצהיר (תקנה 241(ב) לתקנות סדרי הדין האזרחי). בעוד שבבקשה מובאים הנימוקים "בלשון כללית", הרי התצהיר חייב לכלול עובדות אשר המצהיר מבקש להוכיחן, אך "אין לערוך תצהיר על-ידי אזכור והפניה אל מסמך אחר, כגון 'כל העובדות המפורטות בכתב התביעה הן נכונות'. תצהיר בזה הוא פסול ולא יתקבל" (י' זוסמן [4]: סדרי הדין האזרחי, מהדורה ששית, בע' 677; ראה גם ע"א 207/71[3], בע' 282). מבחינה זו, אין דומה צורתו של תצהיר בבקשה לצורתו המיוחדת של תצהיר המתלווה לעתירה בבג"צ (ראה תקנות 2ו- 4וטופס 2בתוספת לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984), ולצורתו המיוחדת של תצהיר המתלווה לבקשה בבית-הדין לעבודה בסכסוך קיבוצי (ראה תקנות 3, 4, 7ו- 11לתקנות בית-הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט-1969). "משהגיש צד להליך תצהיר, יש להעביר את העתק התצהיר לבעל הדין האחר ולאפשר לו - אם רצונו בכך לחקור את המצהיר" (דב"ע תשן/2-8, שוורץ - עירית תל אביב יפו (לא פורסם)). הוראה זו, שהיא בגדר עיקרון יסוד של סדרי דין והגשת ראיות, קבועה אף בתקנה 522(א) לתקנות סדר הדין האזרחי (בתיקון לתקנה 522(א) הנ"ל שהותקן ונכנס לתוקף לאחר מתן "ההחלטה" (ראה תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 2), התשנ"א-1991, ק"ת תשנ"א, בע' 1228). נקבע כי בעל דין שמסר תצהיר, חייב להתיצב לחקירה ביום הדיון, אלא אם בעל הדין שכנגד ויתר על חקירתו). .21לאור זאת, בקשת המשיב למתן סעד ארעי לא היתה מלווה בתצהיר בנדרש, מאחר שבתצהיר לא פורטו העובדות, אלא אומתו העובדות שפורטו בבקשה. כמו כן, היה על בית-הדין קמא לאפשר לחקור את המצהיר על העובדות שאותן אימת, הגם שבהליך של סעד ארעי מדובר. ברם, מאחר שהחלטנו על דחיית הערעור מן הטעם המפורט בפסקה 26להלן, אין בפגם האמור כדי להכריע את הכף לצד המערערים. מתן החלטות בבקשות .22בית-הדין קמא נתבקש על-ידי באי-כוח המערערים ובא-כוח המשיב הפורמלי מס' 4להחליט בבקשת הפסילה ובבקשה לצירוף תצהיר נוסף, לפני מתן "ההחלטה". ואולם, בית-הדין קבע כי ההחלטות בבקשות אלה תינתנה בנפרד לאחר מתן "ההחלטה". .23בדין טוענים באי-כוח המערערים כי ההחלטות בנושאים האמורים היו צריכות להינתן עובר למתן "ההחלטה". בית-הדין יכול היה לדחות מתן החלטה בבקשה שאיננה משפיעה על תכנה של החלטה בבקשה אחרת הנמצאת לפניו, אולם, החלטות בעניין בקשת פסילה ובקשה לצירוף תצהיר נוסף, בנסיבות כפי שהיו לפני בית-הדין קמא, הן אכן החלטות אשר היה עליו לקבלן לפני מתן "ההחלטה" בבקשה לסעד ארעי. עם זאת, אף בנושאים אלה אין הטענות יכולות להכריע את הכף לצד המערערים מן הטעם לדחיית הערעור כמפורט בפסקה 26להלן. נבהיר כי לא עמד לפנינו להכרעה תוכן הנושאים שהועלו לפני בית-הדין קמא (שאלת הפסילה ושאלת צירוף התצהיר הנוסף), אלא רק עניין אי-מתן החלמה על-ידי בית-הדין קמא בשאלות אלה. זכות השימוע למשיב ומאזן הנוחות .24באי-כוח הצדדים פירטו את טענותיהם בנושא זכות השימוע למשיב - האם ניתנה לו זכות זו אם לאו. כמפורט בפסקה 9לעיל, קבע בית-הדין קמא כי המשיב לא הוזמן לטעון את טענותיו בקשר לפיטוריו ובקשר לאישור פיטוריו, וקבע כי לא ייגרם נזק אם יינתן הצו הזמני עד לתום שמיעת ההליך העיקרי. .25בהליך הערעור שלפנינו אין נדרשת הכרעה על ידינו בשאלה זו, באשר החלטנו לדחות את הערעור, שלא מטעמו של בית-הדין קמא. המלצות הוועדה לבדיקת מצב בית-הספר .26כפי שפורט בפסקאות 4ו- 13לעיל הודיע ראש המועצה כי "מסקנות הוועדה יחייבו את בית-הספר ואת הרשות המקומית". מטעמים שפירטה הוועדה בדו"ח הביניים שלה (ואין אנו מביעים דעה בקשר לטעמים אלה), היא החליטה לדחות את "הסקת המסקנות" לגבי המשיב, כשלפניה עומדת ההיערכות הנדרשת לקראת פתיחת שנת הלימודים תשנ"ב. הפרט החשוב לדידנו הוא כי הוועדה אינה ממליצה בדו"ח הביניים להפסיק את עבודת המשיב במנהל בית-הספר לקראת שנת הלימודים תשנ"ב. פרט זה, כשהוא משולב בהודעת ראש המועצה בדבר חיוב מסקנות הוועדה, וכאשר מדובר בהליך בינים למתן סעד ארעי, די היה בו כדי להביא אותנו להחלטה כי יש לדחות את הערעור. .27נדגיש, כדי להסיר ספק ומכשול, כי החלטתנו זו ניתנת אך ורק בקשר להליך ביניים זה, ואין בה משום קביעת ממצאים או מסקנות לגבי ההליך העיקרי העומד להתקיים בבית-הדין קמא. בהליך האמור יחליט בית-הדין קמא במכלול השאלות שבתובענה לאור ראיות הצדדים וטענותיהם. .28כמו כן נציין כי במתן החלטתנו הנ"ל לא ראינו צורך להתייחס לשאלה האם פוטר המשיב על-פי ההליכים המתחייבים לפי סעיף 144א לצו המועצות המקומיות (ב), תשי"ג-1953, וכן לשאלה מדוע לא הועמד המשיב לדין משמעתי בעניין עבירות המשמעת שיוחסו לו במכתב הפיטורים. .29הערעור נדחה. .30אין צו להוצאות בהליך זה, אולם בית-הדין קמא יביא הליך זה בחשבון בפסיקת ההוצאות בהליך העיקרי.צו מניעהצוויםפיטוריםצו מניעה פיטוריםצו מניעה זמני