שבר בקרסול תאונת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר בקרסול תאונת עבודה: .1התובע, יליד 1952, מסגר במקצועו, הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת עבודה שארעה בעת עבודתו אצל הנתבע בתאריך .1.8.91התאונה ארעה ביום פירוק מתקנים שביצע התובע יחד עם פועלים נוספים במפעלה של הצד השלישי במעלות. במהלך העבודה החליק המתקן ופגע ברגל שמאל של התובע וגרם לשבר מרוסק בקרסולו. התובע הסתמך על חוות דעת של מומחה מטעמו, ד"ר י. שוופי, שהעניק לתובע % 10נכות לצמיתות. .2הנתבע כפר באחריותו לפצות את התובע ושיגר הודעה לצד ג' נגד החברה שבמפעלה בוצעה העבודה. הרופא מטעם הנתבע, פרופ' ח. שטיין, אישר את הנכות שנקבעה ע"י ד"ר שוופי (לא הוגשה חוות דעת) ולא הוגשה חוות דעת מטעם הצד השלישי. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה וועדות רפואיות של המוסד העניקו לתובע דרגות נכות זמניות ולבסוף נכות צמיחה בשעור % 2.5(% 10בצרוף תקנה 15). .3מטעם התביעה העידו התובע בעצמו וחבר שלו לעבודה, בן כפרו, ג'ריס כנעאנה. מטעם ההגנה העידו הנתבע בעצמו ועובד נוסף בשם ח'ליל כנעאנה. מטעם הצד השלישי העיד עובד אותה חברה ומנהל האחזקה במפעלה, אבנר בן מאיר. .4התובע העיד וסיפר כי ערך סיור יחד עם הנתבע במפעלה של צד ג' וכי הם נפגשו עם אבנר (שהוזכר לעיל) ושמעו מה יש לבצע. העבודה כללה עבודות מסגרות שונות, לרבות פירוק 3המתקנים, דוגמת המתקן שצולם ונראה ב-ת/.1 התובע סיפר כי עובדי הנתבע עבדו במקום 5ימים, וביום החמישי ארעה התאונה. מדובר במתקן ששוקל 1.5טון בערך, אותו משכו העובדים בעזרת מנוף גלגלת (כננת) מתוך הבור שבו היה מותקן (כנראה בתמונה ת/1), בעמדם על רצפה כדוגמת זו הנראית בצילום ת/.4 לאחר הוצאת המתקן מן הבור היו העובדים מניחים אותו על צינורות לצורך לקיחתו משם במלגזה, ובמהלך הורדת המתקן ארעה התאונה. עד התביעה ג'ריס כנעאנה העיד כי היה אחד הפועלים יחד עם התובע ואישר בעדותו את גרסת התובע באשר להתרחשות התאונה. הוא סיפר כי התובע "חטף" מכה ברגלו השמאלית שנלכדה בין המתקן לבין הקיר. העד אישר בחקירתו הנגדית כי מדובר בעובדים מקצועיים שהיו להם עזרי עבודה כגון נעליים מתאימות, כפפות וכלים נוספים. העד סיפר כי הנתבע (המעביד) הסביר להם כיצד יש לבצע את העבודה, אך בעת שהתאונה התרחשה הוא לא היה במקום. .5הנתבע העיד וסיפר כי נפגש מראש עם מהנדס האחזקה של המפעל (אבנר) וסיכם איתו (בנוכחות התובע ועד ההגנה ח'ליל) כיצד יבצעו את הוצאת הבוכנות (המתקנים) מתוך הבורות. הדרך היתה הוצאתם באמצעות כננת ידנית שתחזיק את העומס בעזרת שרשראות. הנתבע הסביר כי למרות שזו היתה עבודה ראשונה מסוג זה שביצעו עובדיו, הרי מדובר במסגרים מקצועיים שהבינו במה מדובר ולא היתה צריכה להיות כרוכה בכך סכנה כלשהי. עד ההגנה ח'ליל כנעאנה היה גם הוא אחד מעובדי הנתבע שנכחו במקום התאונה בעת שהתרחשה. הוא אביו של עד התביעה שהוזכר לעיל. הוא העיד וסיפר כיצד הוצאה הבוכנה מן הבור, גרסה התואמת את עדות בנו ואת עדות התובע. הוא הוסיף ואמר כדלקמן: "רצינו להניח את הבוכנה ואז היא החליקה והסתובבה. כאשר היא החליקה והסתובבה ברחנו, כי לא יכולנו להחזיק אותה יותר ואז היא נתנה לאברהים (התובע) מכה ברגל. נדמה לי ברגל שמאל". גם עד זה אישר כי זו היתה עבודה ראשונה מסוגה שביצעו העובדים. .6העד מטעם הצד השלישי, מנהל האחזקה אבנר בן מאיר הוא הנדסאי מכונות במקצועו. הוא העיד והסביר כי הזמין את הנתבע ועובדיו לבצע את העבודה שנראתה לו מסובכת לביצוע ע"י עובדי המפעל (צד ג'). הוא סיפר כי הכננת היתה שייכת למפעל (צד ג') וכי את ההוראות לעובדים נתן הנתבע, כאשר להערכתו של העד, צורת העבודה לא היתה נכונה. העד לא היה נוכח בעת התרחשות התאונה וחש למקום מיד לאחר מכן. .7הלכה פסוקה היא, כי מעביד חייב להנהיג שיטת עבודה בטוחה, לרבות הדרכה של העובדים ופיקוח על עבודתם, באופן ששום עובד לא יהיה נתון בסכנה. בעניין זה ראה: ע"א 64/284, בית חרושת "אלבר" בע"מ נ' גולדמן, פ"ד יט(1), 371 (בעיקר: עמ' 374, 378-376); ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה ואח’, פ"ד מב(1), 415, 421-.420 האמצעים בהם צריך מעביד לנקוט כדי לשמור על שלומו של העובד משתנים ממקרה למקרה, לפי הנסיבות. גם כאשר המקום בו מתבצעת העבודה בפועל אינו בחזקתו או בשליטתו של המעביד, על המעביד לנקוט חובה עליונה של אמצעי זהירות סבירים. ראה: ע"א 246/72, משה מנשה נ' דרומנו ואח’, פ"ד כז(1), 712, 718-.717 המבחן הוא כמובן "מבחן הציפיות", שהוא מבחן אובייקטיבי, המופעל ע"י בית המשפט. ראה: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח’, פ"ד לז(1), 113, 119-.118 .8בענייננו החל המעביד, הנתבע בליטי, לנקוט באמצעים הדרושים, דהיינו, בדיקה מקדמית של השטח ודרישות העבודה, בחירת שיטת העבודה עבור העובדים, מסירת אמצעי העזר - כננת, כפפות, נעליים וכיוצ"ב. למרבה הצער, לא צפה הנתבע את הסכנה הכרוכה בשימוש בכננת הידנית ולא הזהיר את העובדים, לרבות התובע, מפני סכנה כזאת. הנסיבות מראות כי הוא היה צריך לצפות שכאשר תוצא הבוכנה הכבדה מן הבור ותהיה תלויה על הכננת, יכולה היא להוות סכנה לעובדים, כפי שבפועל קרה. למניעת סכנה שכזאת היה הנתבע צריך לבצע הדרכה נוספת, להיות נוכח במקום בעת ביצוע העבודה ואולי לספק לעובדים עזרים נוספים. משלא עשה את אלה - אחראי הוא בנזיקין כלפי התובע. .9באשר לצד השלישי, נשאלת השאלה האם מתקיימים גם בה יסודות עוולת הרשלנות. התשובה על כך היא, לדעתי, חיובית. מנהל האחזקה של הצד השלישי, שהעיד בבית המשפט, העיד על עצמו כי הוא הנדסאי מכונות במקצועו, וכי הבין מראש שעובדי המפעל יתקשו בביצוע העבודה הספציפית ולכן הזמין את הנתבע ועובדיו. אותו אדם, אבנר בן מאיר, דאג לאספקת הכננת ששמשה את הפועלים, אך לא טרח להדריך את הפועלים, להזהירם מפני הסכנה שבהפעלת הכננת וגם הוא לא היה נוכח בעת ביצוע העבודה. נמצא כי הצד השלישי כמעביד של בן מאיר מחד גיסא, ומבחינת היותו מחזיק המקרקעין בהם ארע הנזק מאידך גיסא, נושא גם הוא באחריות כלפי התובע, בחלוקה עם הנתבע בחלקים לא שווים. אני סבור כי חלוקה של האחריות צריכה להיות % 75על הנתבע ו-% 25על הצד השלישי. מקרה קודם בו היתה חלקה דומה מצוי בפסק דינו של כב' השופט אסא, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, בת.א. (נצרת) 1193/89, פסין נ' מיניקשווילי (טרם פורסם - פסק דין מיום 30.9.96), מצוי בדינים ועוד (מחוזי) כו(5), .593 .10בנסיבות המקרה כפי שתוארו ע"י עדי הראיה, אינני סבור כי יש להטיל על התובע אשם תורם בדרגה כלשהי, אפילו היה זה הוא שהפעיל את הכננת הידנית. לא הוכח ע"י הנתבע או ע"י צד ג', כי התובע עשה מעשה (או מחדל) שיכול להוות מעשה רשלנות בכל הכרוך בהפעלת הכננת ובביצוע העבודה. גם העובדה שהתובע מסגר ותיק ומקצועי אינה צריכה לגרום לכך שיוטל עליו אשם תורם בנסיבות התאונה. .11לא מצאתי כל ראיה מצד התובע המראה כי יש להתייחס לנכותו התפקודית כגבוהה יותר מן הנכות הרפואית, למעט החלטת המל"ל להפעיל את תקנה 15, למשל ראיות בדבר מגבלות מיוחדות או חוסר יכולת לבצע דברים. לפיכך, אני קובע כי הנכות התפקודית במקרה זה היא בשעור הנכות הרפואית - %.10 .12באשר לגובה הנזק, הוצגו תלושי משכורת של התובע ושל חברו (ת/2, ת/3). הנזק חושב לפי שכר של 300, 2ש"ח לחודש שערכו כיום - 200, 4ש"ח. להלן רכיבי הפיצוי: א. הפסד השתכרות מלא בעבר ( 6חודשים) - 200, 25ש"ח. ב. הפסד השתכרות חלקי בעבר לתקופת הנכות הזמנית ( 4חודשים) - 880, 5ש"ח. ג. הפסד השתכרות חלקי בעבר ( 59חודשים) - 780, 24ש"ח. ד. הפסד השתכרות לעתיד (ל- 20שנה) מהוון - 730, 75ש"ח. ה. הוצאות ועזרה לעבר ולעתיד (מעבר למל"ל) גלובלי - 000, 3ש"ח. ו. כאב וסבל (כפל ת.ד.) לרבות ריבית - 440, 27ש"ח. סה"כ - 030, 162ש"ח. ז. בניכוי תשלומי המל"ל (משוערכים) - 230, 55ש"ח. סה"כ - 800, 106ש"ח. לסכום זה יש להוסיף תשלום בעד אגרת המשפט ששולמה ותשלום בעד שכ"ט עו"ד בשעור % 15+ מע"מ. סכום רכיב זה הוא איפוא סך 000, 19ש"ח. .13הסכום הכללי לתשלום הוא 800, 125ש"ח, וממנו ישלם הנתבע סך 350, 94ש"ח והצד השלישי - סך 450, 31ש"ח. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 350, 94ש"ח ואת הצד השלישי לשלם לתובע סך 450, 31ש"ח. החיובים הם נפרדים. התשלומים יבוצעו למשרד ב"כ התובע תוך 30יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ואילך. הנתבע יישא בנוסף לאמור לעיל, ובאופן ישיר, ביתרת אגרת המשפט בהליך העיקרי. אין לחייב בתשלום יתרת אגרה ובתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לגבי ההודעה לצד שלישי. תאונת עבודהשברקרסול