אישור מקופת חולים על החמרת מצב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור מקופת חולים על החמרת מצב: .1המערער נפגע בגבו התחתון בתאונה שארעה לו ביום .18/5/54התאונה הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. ביום 12/11/90נקבע על ידי ועדה רפואית כי נכותו הצמיתה של המערער עקב התאונה הינה בשיעור %.0 ביום 29/7/92ניתן למערער מסמך מאת קופת החולים בה הוא חבר, לפיו חלה החמרה במצבו, ועל סמך אישור זה פנה המערער אל המשיב בבקשה להעמידו לבדיקה מחודשת, לפי הוראת תקנה 36לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה(, התשט"ז-.1956 .2המערער אכן הועמד לבדיקה מחדש בפני ועדה רפואית, בת שני פוסקים רפואיים, שבדקו את המערער ביום 17/11/92וקבע שאין החמרה במצבו עקב התאונה. המערער ערר על החלטת הפוסקים הרפואיים ועררו נידון בפני ועדה רפואית לעררים ביום .27/6/93 הועדה הרפואית לעררים מאותו מועד דחתה את עררו של המערער, ועל כך הגיש המערער ערעור לבית דין זה, אשר נידון בתיק נד/5-.01 .3ביום 12/1/94, החליט כב' השופט (כתוארו אז) סומך, לקבל את ערעורו של המערער על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 27/6/93, תוך שקבע בפסק הדין כך: "... חובתה של הועדה לציין את כל המסמכים שהיו בפניה וכן אותם מסמכים שמוגשים על ידי המערער וזה חובה לפי פסיקה. לפיכך מוחזר בזה עניינו של המערער לועדה על מנת שתפרט את כל המסמכים ש)ב(פניה לרבות אלה שבתיק המוסד וכן אלה שהמערער רצה להגיש אותם ונמצאים בתיק בית הדין ולאחר עיון בהם תחליט אם יש שינוי במסקנותיה או לא. לשיקול דעתה אם יש צורך להזמין את המערער". .4כמצוות פסק הדין, הוחזר עניינו של המערער אל הועדה הרפואית לעררים, אשר דנה בעניינו של המערער בשתי ישיבות, הראשונה ביום 29/5/94והשניה ביום .16/10/94 .5בהחלטתה מיום 29/5/94(שככל הנראה נחתמה רק על ידי שניים מחבריה), החליטה הועדה הרפואית לעררים, כך: "הועדה קראה בעיון רב את פסק הדין ... ופועלת לפי הוראות פסק הדין. הועדה עיינה בתאור בדיקתה המפורטת ... מתאריך 27.6.93ואינה רואה צורך להזמין את הנפגע פעם נוספת לבדיקה. מדובר בפגיעה שארעה לפני ארבעים שנה. מן הסתם נצברו במהלך שנים רבות אלה מסמכים רפואיים רבים, שקשורים ושאינם קשורים לתאונה הנדונה. בתיק עצמו מצויים מסמכים רבים, רובם ללא קשר כלשהו לתאונה הנדונה. עפ"י פסק הדין ניתן להבין שיש אולי מסמכים נוספים הנמצאים בתיק בית הדין (?) ואינם מצויים אולי בתיק. הואיל ופסק הדין מורה לועדה 'לפרט ...' והואיל ואין הועדה יכולה לדעת אילו מסמכים מצויים בתיק בית הדין ואינם בתיק ו/או אילו מסמכים רצה הנפגע להגיש ואינם בתיק, מבקשת הועדה כדלקמן: א) את המסמכים הרפואיים המצויים בתיק בית הדין ב) לפנות לנפגע ולבקשו להמציא לעיון הועדה את כל המסמכים שברצונו להגיש לעיון הועדה ומצויים ברשותו. ... הועדה תסכם את הדיון בהעדר הנפגע עם קבלת כל המסמכים המבוקשים כמפורט לעיל". (ההדגשות והסוגריים - במקור). .6על פי החלטת הועדה, התבקש המערער, במכתב מזכירת הועדות הרפואיות מיום 16/6/94, להעביר לועדה מסמכים רפואיים שברצונו להגיש לה אך הוא לא עשה כן. (כאמור בכתב הערעור וכן כטענתו בעת הדיון בבית הדין). המשיב דאג להעביר לועדה את המסמכים שהיו בתיק ביה"ד (התיק הקודם, נד/5-01). .7בישיבת הועדה הרפואית לעררים מיום 16/10/94, פירטה הועדה (בסעיף 26לפרוטוקול - אולי בשל העדר מקום בסעיף 18, המיועד לכך), את החומר הנוסף שהועמד בפניה, מתיק בית הדין. הועדה התייחסה גם לתוכנו של החומר הרפואי הנוסף. על סמך החומר הנוסף ותוכנו, הגיעה הועדה למסקנה אותה רשמה בסעיף 28לפרוטוקול שערכה, והיא, שאין החמרה במצבו של המערער. לפיכך, דחתה הועדה את הערר. .8הערעור שבפני הוגש כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום .16/10/94 בפתח כתב הערעור ציין המערער שעקב העלמותם של מסמכים רפואיים מתיקו אצל המשיב הוא החליט שלא להיענות לפניית המשיב להמציא לועדה את המסמכים הרפואיים. בהמשך כתב הערעור טוען המערער כי יש עדות לשינוי על מצב בריאותו במסמכים הרפואיים שברשותו, אך הועדה התעלמה מכך מאחר שהמערער לא המציא לה את המסמכים בשל החשש שייעלמו. לטענת המערער, החלטת הועדה שניתנה הבהעדרו, הינה תמוהה. בבית הדין הוסיף המערער וטען כי הוא מערער מאחר שקודם לא היו מסמכים בפני הועדה ותמוה בעיניו כיצד פתאום נמצאו. עוד טען המערער כי המשיב היה אמור להזמין את הרופאים שרשמו את המסמכים כדי להעיד בשבועה ולהיחקר עליהם. בהמשך טיעוניו, תיאר המערער את מצבו הרפואי, ציין כי הוא סובל מסכרת רק משנות השמונים ולא משנות החמישים, וכי בצילומי .c.tרואים סדקים בעמוד השדרה. .9לעומתו, טענה ב"כ המשיב כי הועדה פעלה לפי פסק הדין מיום 12/1/94, כי המערער אינו יכול להחליט על דעת עצמו מתי להגיש את המסמכים וכי מאחר שלא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה יש לדחות את הערעור. .10למעשה, השאלה שעלי לדון בה כאן היא האם הועדה הרפואית לעררים ביצעה את שהוטל עליה בפסק הדין בתיק נד/5-1, מיום .21/1/94 .11דעתי היא כי הועדה ביצעה את פסק הדין ולמעשה, הלכה אף מעבר למה שפסק הדין חייב אותה, שכן על פי פסק הדין היה על הועדה להתייחס (לגבי המסמכים הנוספים) רק לאותם מסמכים שהמערער הגיש אז לתיק בית הדין וטען שברצונו היה להגישם לועדה. הועדה, בהחלטתה מיום 29/5/94, לא זו בלבד שביקשה את המסמכים מתיק בית הדין (וקיבלה אותם) אלא אף החליטה לאפשר למערער להגיש לה מסמכים נוספים, שאינם בתיק בית הדין. המערער, מסיבותיו שלו, שהבסיס להן לא הוכח (היעלמות, כביכול, של מסמכים), החליט שלא להיענות לפניית מזכירת הועדות הרפואיות אצל המשיב, ובחר שלא להעביר לועדה מסמכים המצויים ברשותו. מסמכים אלה, ככל שלא היו בתיק בית הדין (בתיק נד/5-01), הרי שממילא פסק הדין לא חל עליהם. לעומת זאת, אם היו בתיק בית הדין, הרי שהועברו לועדה על ידי המשיב. .12הפירוט שפירטה הועדה את המסמכים שהיו בפניה, בסעיף 18לפרוטוקול ישיבתה מיום 29/5/94ובסעיפים 18ו- 26לפרוטוקול ישיבתה מיום 16/10/94, מספק, ודי בו כדי לענות על הנדרש בפסק הדין מיום .12/1/94 .13לגופו של הדיון בעניינו של המערער, הרי שהועדה התייחסה למסמכים, ציינה כי רובם אינם קשורים לתאונה ולגבי צלומי הסה ,-. C.tבירה שאין הם מעידים על החמרה במצבו של המערער. .14בעת הדיון הפניתי את תשומת לב הצדדים לכך שפרוטוקול הועדה מיום 29/5/94, נחתם, ככל הנראה, רק על ידי שניים מחברי הועדה. שקלתי אם יש לראות בכך משום טעות משפטית המחייבת את קבלת הערעור, והגעתי למסקנה שלא. מסקנתי זו מבוססת בעיקר על העובדה שהחלטתה של הועדה מיום 29/5/94, אינה ההחלטה המהותית בעניינו של המערער, אלא יש בה רק משום הוראות לביצוע, לשם קיומו של פסק הדין מיום 12/1/94, הוראות שקויימו על ידי המשיב, והביאו את הועדה לכך שתוכל לקיים את פסק הדין בישיבתה מיום .16/10/94 .15לאור כל האמור לעיל, דינו של הערעור להידחות. .16ב"כ המשיב ביקשה לחייב את המערער בהוצאות המשפט, מאחר שהוא תחילה לא נענה לפניית המשיב להמציא מסמכים לועדה ולאחר מכן, מערער על החלטתה. אין לקבל טענה זו. למערער היו טענות מטענות שונות כנגד החלטתה של הועדה, לרבות טענות רפואיות על מצבו. אמנם, לאור הוראות סעיף 64א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, אין בידי לקבל טענות אלה, אך יש בטענות אלה כדי להסביר שהמערער סבר בתום לב שדין הערעור להתקבל. העובדה שהמערער החליט שלא לשלוח מסמכים לועדה, מהסיבות שציין, אין בה, לכשעצמה, להראות שהוא פעל, כביכול, שלא בתום לב. לא מצאתי כל סיבה לסטות מהכלל הנקוט בבית הדין לעבודה, שלא לחייב בהוצאות את מי שפונים לבית הדין בנסיון כן לממש זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי. .17לסיכום, הערעור נדחה בלא צו להוצאות. .18כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.קופת חוליםהחמרת מצברפואה