קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קריסת עץ על בית - אחריות חברת החשמל : השאלה העומדת לדיון בתביעה זו הינה גדר חובת הזהירות אשר חב' החשמל חבה לניזוק, אשר נזקיו נגרמו כתוצאה מקריסת עץ על רשת המתח הנמוך וניתוק הרשת מחיבורה לבית התובע. העובדות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. התובע מתגורר ברח' נאות ספיר באשדוד. בחצר ביתו נטוע עץ רחב מימדים. גובהו מתנשא לקומה הרביעית של הבנין, קרי לגובה של כ - 8מ' ונופו רחב. הוצגה תמונת העץ (לאחר שחלקו קרס) אשר מאששת את העובדה כי מדובר בעץ רחב מימדים. (להלן ייקרא: "העץ"). בתאריך 2.11.94היה מזג אוויר חורפי וסוער. כתוצאה, אירעה תקלה באספקת החשמל לאזור מגוריו של התובע, עקב פגיעת גוף זר ברשת המתח הגבוה. עובדי חב' החשמל עסקו בתיקון התקלה. בו בזמן, קרס העץ על רשת מתח נמוך, הסמוכה לבית התובע וניתק אותה ממערכת החשמל. כאשר תוקנה התקלה ברשת המתח הגבוה ובהעדר "חוט האפס" ברשת המתח הנמוך - סופק לבית התובע חשמל מרשת המתח הגבוה וגרם לשריפת מכשירים חשמליים בביתו. בתביעה זו, תובע התובע לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה משריפת מכשירי החשמל בביתו. התובע העמיד את תביעתו על סך 500, 3ש"ח. הנתבעת טוענת כי מקור הנזק ב"כוח עליון" וכי לא בה האשם בגרימתו. לטענתה, עקב התקלה שגרמה לנתוקו של המתח הגבוה, אשר מקורה במזג האויר הסוער - לא ניתן היה לאתר את התקלה שאירעה ברשת המתח הנמוך, כתוצאה מקריסתו של העץ. משתוקנה התקלה ברשת המתח הגבוה, בטרם הודע לנתבעת דבר התקלה ברשת המתח הנמוך - לא ניתן היה למנוע את אספקת לבית התובע באמצעות רשת המתח הגבוה. הדבר נעשה בתום לב ומתוך חוסר ידיעה. לפיכך, טוענת הנתבעת - לא דבק במעשיה אשם אשר בעטיו נגרם הנזק. בע"א 145/80ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש, פד"י ל"ז (1) עמ' 113 (להלן: "פס"ד ועקנין") הונחו אבני הדרך לבחינת חובת הזהירות שחב מזיק לנזוק. בעמ' 122נקבע כדלקמן: "בקביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות שבנזיקין מתעוררות שלוש שאלות: האחת, אם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? תשובה לשאלה זו מצויה במבחן הצפיות (סעיף 36לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. מבחן זה כולל בחובו שני היבטים... ההיבט הראשון עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת זהירות מושגית" (notional duty) ואילו ההיבט השני עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת זהירות הקונקרטית" (duty of fact). השאלה השניה המתעוררת בכל תביעת נזיקין היא אם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, דהיינו: האם הוא סטה מסטאנדארט הזהירות המוטל עליו? השאלה השלישית היא האם הפרת החובה היא שגרמה נזק?" קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על פי מבחן הציפיות. המבחן הוא האם אדם סביר "צריך היה" לצפות להתרחשות הנזק. דומה כי אין חולק על דבר חובת הזהירות המושגית המוטלת על הנתבעת כלפי הצבור, להגן עליו מפני מתקניה ולמנוע את חשיפתו לסכנה הנשקפת מהם. נציג הנתבעת, מר כנפו, מנהל ההשגחה מטעם הנתבעת באזור מגורי התובע העיד כי הנתבעת פיתחה מנגנונים שתפקידם לפקח על הצמחיה הגדלה בסמוך למתקני הנתבעת ולדאוג לגיזומם או כריתתם - בהתאם לצורך - למניעת קריסת עצים וענפים על רשתות החשמל השונות. כמו כן, הוצג מטעם הנתבעת מסמך "נוהל גיזום וכריתה" ובו מוגדרות סמכויותיה של הנתבעת בכל הנוגע לבצוע גזום או כריתה של עצים, הן ברשות הפרט והן ברשות הכלל - אם יש בהם משום סכנה כי יקרסו על רשתות המתח. בפתח המסמך נאמר: "מטרת הנוהל לקבוע סדרי עבודה בכל השלבים משלב איתור המקום הזקוק לגיזום/כריתה, דרך שלב האישורים הדרושים עד לשלב ביצוע העבודה והתשלום תמורתה" יוצא איפוא, כי הנתבעת מכירה בחובת הזהירות המושגית החלה עליה, למניעת נזק צפוי כתוצאה מקריסת ענפים ועצים של רשתות המתח. יש לבחון, איפוא אם חלה על הנתבעת חובת זהירות קונקרטית במקרה דנן. חובת הזהירות הקונקרטית, אף היא נקבעת על פי מבחני הציפיות. השאלה הנשאלת לענין חובת הזהירות הקונקרטית הינה אם אדם סביר יכול היה לצפות - בנסיבותיו המיוחדות של המקרה - את התרחשות הנזק ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות לצפות את התרחשותו של אותו נזק. חובת הזהירות הקונקרטית מיוחדת למזיק ספציפי, לניזוק ספציפי, לנזק ספציפי ולהתנהגות ספציפית. (ראה לענין זה, פס"ד ועקנין, עמ' 127). נסיבות המקרה, לרבות ההוראות כפי שנקבעו במסמך "נוהל גיזום וכריתה" מלמד על קיומה של חובת זהירות קונקרטית של הנתבעת כלפי התובע. המסמך קבע (בעמ' 9) מרחקי גיזום מזעריים, למניעת קריסת עצים על רשתות מתח. בכל הנוגע לרשת מתח נמוך, נקבע כי המרחק המזערי האנכי בין העץ לבין הרשת צ"ל 1.5מ' וכי המרחק האפקי המזערי צ"ל 2.5מ'. עדו נקבע כי "במידה וקיימת סכנה באתרים מסויימים, שבעת סערה עלולה להתרחש פגיעת עצים ברשת החשמל, יש לעלות על מרחקי הגיזום הנ"ל עד למרחק בטוח". במקרה דנן, המרחק האנכי בין העץ לבין רשת המתח הנמוך לא עמד בתנאי הנוהל, נוכח גובהו המתנשא של העץ, לכ - 8מ' לערך. יוצא איפוא, כי גובהו של העץ עלה מעבר לגובה הרשת במידה ניכרת. אומנם, המרחק האופקי של העץ מהרשת עלה על המרחק כפי שנקבע בנוהל, אולם, בנסיבות הענין, שומה היה על הנתבעת לצפות את הסכנה הטמונה בקיומו של עץ טמיר בסמוך לרשת המתח ולנקוט בצעדים הדרושים לגיזומו או אף לכריתות. משלא עשתה כן, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות שהיא חבה לתובע. לענין זה, ראה ע"א 3058/93, 2757/93לאה שרון ואח' נ. או.אר.אס ואח’, פד"י מ"ט (2) עמ' 781, בעמ' 790, 791: "ההלכה היא שהצפיות אינה צריכה להתייחס לכל פרטי הארוע שהתרחשו הלכה למעשה, אלא לאופן הכללי, על פי תכונויותיו העיקריות .... עיקרון זה מצא ביטוי בפסיקה שלנו הגורסת כי 'הציפיות צריכה להתייחס לדרך עלילתו ותהליך גרימת הכלליים של סוג הנזק שנגרם (להבדיל מפרטיהם של הללו) (השופט שמגר בע"א 350/77בעמ' 803) אכן, המזיק אינו צריך לצפות את פרטי ההתרחשויות. ראייתו אינה צריכה להיות מדויקת וחדה. די לו שצריך הוא לראות את ההתרחשות בקווים הכלליים, מספיק לו שרואה הוא או שצריך הוא לראות את יסודות ההתרחשות ועיקריה" זאת ועוד, מר כנפו העיד כי ככל הנראה, קריסתו של העץ, או למען הדיוק, קריסת חלק מהעץ - נגרמה כתוצאה מפטריה שכירסמה בו. נוכחותו של מזיק בעץ שאינו עול ימים (ע"פ גודלו) ומתנשא לגובה רב - אשר עלול להביא לקריסתו או לקריסה חלקית של ענפיו - הינה חלק ממבחן הציפיות המצוי בגדר חובת הזהירות הקונקרטית שהנתבעת חבה לתובע, בהיותה אחראית לבטיחות מתקניה ושלמותם ומניעת נזקים העלולים להיגרם כתוצאה מהם. לפיכך, שומה היה על הנתבעת לבדוק את מצבו של העץ, חסינותו ויציבותו, על מנת להבטיח את עמידתו האיתנה, אף בתנאי מזג אוויר סוער. משלא עשתה כן, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות הקונקרטית שהינה חבה כלפי התובע. הנתבעת טענה כי הנזק נגרם כתוצאה מכוח עליון הואיל ונבצר ממנה לאתר את התקלה ברשת המתח הנמוך, עקב התקלה שארעה ברשת המתח הגבוה. אינני מקבלת טענה זו. מקור הנזק בקריסתו של העץ על רשת המתח הנמוך וניתוקה מבית התובע. העובדה שהתקלה לא אותרה מבעוד מועד "תרמה" לארוע הנזק אולם לא בעטייה נגרם הנזק. לפיכך, אין לומר כי מקור הנזק בכוח עליון וטענה זו נדחיה מניה וביה. חזקה על הנתבעת כי אם היתה ממלאת אחר חובת הזהירות שהיא חבה כלפי התובע ודואגת לגיזומו של העץ מלכתחילה - כי אז היתה מונעת את הארוע שגרם להתהוות הנזק. לפיכך, לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת באשמה, גרמה לנזקו של התובע. באשר לגובה הנזק - התובע הוכיח באמצעות קבלות נזק בסך 151, 2ש"ח. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 151, 2ש"ח בצירוף הצמדה וריבית מיום 2.11.94ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 300ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נפילת עץחשמל