שחרור ממעצר בעבירות סחיטה באיומים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור ממעצר בעבירות סחיטה באיומים: נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים של עבירות סחיטה באיומים וסחיטה בכוח והיזק בזדון. לעבירות אלו נלוות גם עבירות של תקיפת קטין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בתמצית יצוין כי מדובר בצעיר המאיים על הוריו ובני משפחתו ומתפרע בבית המשפחה כדי לקבל כספים, ככל שנראה לצרכי מימון סמים או לצרכים אחרים. המתלוננים הם הוריו. מדובר בשגרת התנהגות אלימה שנמשכת לאורך זמן. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום הליכים כנגדו. ככל שהדבר נוגע לראיות לכאוריות סבור אני כי יש בחומר הראיות די והותר כדי לבסס תשתית מספיקה לקיום יסודות העבירות המיוחסות למשיב. כך עדויות הוריו, עדויות שוטרים שהגיעו לבית המשפחה ותיעדו את הנזק שנגרם לפרטי רכוש שונים, קיים תיעוד של נשיכת אחותו הקטנה של המשיב. המשיב עצמו מכחיש את המיוחס לו ומכחיש שימוש בסמים. עם זאת ריבוי עדויות המתלוננים והשוטרים מקים תשתית ראיות מספיקות לצורך התנאי של ראיות לכאוריות במבחנים כפי שנקבעו בפסיקה לשלב דיוני זה של בחינת בקשת מעצר. על זאת יש להוסיף כי המשיב כבר נשפט בעבר על עבירות דומות ורק לאחרונה סיים לרצות מאסר שנגזר עליו בגין עבירות דומות. עובדות אלו רלוונטיות לעניין מסוכנות, אליה אתייחס בהמשך, והן גם מחזקות את תשתית הראיות במובן זה שניתן ללמוד על דפוס התנהגות נמשך. עם זאת יצוין כי נראה שכתב האישום מעצים את המסוכנות שבהתנהגות המשיב באמצעות טיב העבירות שיוחסו למשיב את האירועים. ככל שהדבר קשור ליסודות העבירות - אלו מתקיימים בראיות שבפני. בכל הנוגע למהות - נראה כי מדובר במערכת אומללה של צעיר הסובל מבעיות, בין אם כתוצאה משימוש בסמים ובין אם מסיבה אחרת, ובעיות אלו מובילות אותו למערכת היחסים המתוחה עם הוריו ובני משפחתו, ולאירועים נשוא כתב האישום. אין מדובר באירוע מקובל של סחיטה בכוח או סחיטה באיומים מסוג אלו המגיעים לבתי המשפט על רקע של ארגוני פשיעה, גבית דמי חסות וכד'. מצאתי לנכון להבהיר זאת, ככל שהדבר נוגע לרמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב ולרקע להליך זה שבפני, כפי שיפורט בהמשך. בכל מקרה, ולצורך בקשת המעצר, יש לציין כי במובן הטכני קיימות ראיות לכאוריות שיש בהן לבסס סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום. עם זאת מדובר בעבירות במדרג הנמוך מבין דירוג רמת המסוכנות של מבצעי עבירות מסוג אלו המיוחסות למשיב. עוד יצוין כי ככל שקימת מסוכנות הרי שזו נקודתית וממוקדת בבני משפחתו של המשיב. מכאן אסקור את הרקע למעצרו של המשיב, כפי שפורט בהרחבה בבש"פ 3868/11 אגבריה נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 23/5/11). רקע זה חיוני גם להבנת מכלול השיקולים בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה זו. כפי שיפורט, מדובר באירועים שאינם שגרתיים ואשר חייבו התייחסות מיוחדת של בנת המשפט לבקשה זו שבפני. המשיב נעצר בתאריך 17.5.2011 בחשד להחזקת סמים לצריכה עצמית, היזק לרכוש במזיד וסחיטה באיומים בגין אירוע שהתרחש לכאורה בביתו ביישוב מוסמוס יממה קודם לכן. בתאריך 18.5.2011 הגישה המבקשת, באמצעות המשטרה, בקשה לבית משפט השלום בחדרה להאריך את מעצרו של המשיב בחמישה ימים. בפרוטוקול הדיון שהתקיים באותו יום בפני כב' השופט מ' מסארווה הודיעו הצדדים כי הם מקבלים את הצעת בית המשפט להאריך את מעצרו של המשיב (אז החשוד) להשלמת פעולות החקירה עד לתאריך 20.5.2011, בשעה 12:00, וכי: "מוסכם עליהם כי החשוד ישוחרר ויהיה בהרחקה מבית המשפחה בישוב מוסמוס למשך 7 ימים" (להלן: הסכמת הצדדים). על יסוד הסכמת הצדדים, הורה בית המשפט כי המשיב ייעצר עד למועד הנ"ל, וכי עם שחרורו יהיה מנוע מלהגיע לבית המשפחה ביישוב למשך שבעה ימים. בתאריך 20.5.2011, על אף הסכמת הצדדים, עתרה המבקשת להארכת מעצרו של המשיב לצורכי השלמת חקירה, וזאת נוכח הנחיות פרקליטות המחוז, שעיינה בתיק, ונוכח ראיות נוספות שהתגלו לה בינתיים לדבריה. המשיב עמד על קיום הסכמת הצדדים, העולה לסברתו כדי הבטחה שלטונית מחייבת. בית המשפט (כב' השופט נ' ג'השאן) קבע בהחלטתו כי את הסכמת הצדדים יש לקיים, וכי יש להורות על שחרור המבקש ממעצר, בכפוף לחתימתו על ערבות עצמית ולאיסור על כניסתו ליישובו למשך שבעה ימים. המבקשת עררה מיידית על ההחלטה הנ"ל בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. בדיון שהתקיים בתאריך 20.5.2011 היא טענה כי חוקר המשטרה כלל לא נתן את הסכמתו לשחרור המשיב ממעצר בתום חקירתו עד לתאריך 20.5.2011, לחלופין היא גרסה שאם החוקר נתן את הסכמתו, אזי זו ניתנה ללא סמכות, ולחלופי חילופין - כי הנסיבות נשתנו עד כדי שיצדיקו את הבקשה להמשך מעצר המבקש. בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' כהן) עמד בהחלטתו על כך שהתנהלות המשטרה מעוררת תמיהות, והביע דעתו שניסיונות המשטרה לסגת בה מן ההסכמה שנרשמה - בעייתית, וכי נראה שיש לצפות מן המשטרה לנורמות אחרות של התנהלות. עם זאת, נוכח מסוכנותו הרבה של המבקש, כעולה מעיון בחומר החקירה, ובשים לב לכך שהחקירה לא הסתיימה, נקבע שיש לתת להבטחה השלטונית משקל נמוך יחסית, ולצורך הבטחת שלום הציבור בכלל ובני משפחתו של המבקש בפרט יש להורות על המשך מעצרו של המשיב עד לתאריך 23.5.2011, שעה 14:00. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט בעליו שנדון במסגרת בש"פ 3868/11 הנ"ל. שם התמשך הדיון על פני שתי ישיבות שגם במהלכן התגלו תקלות בתפקוד גורמי המשטרה או שב"ס, כפי שתוארו ע"י כב' השופט מלצר בהחלטה עצמה כדלקמן: "בתום דיון שהתקיים בפניי אתמול אחר הצהריים, ונוכח הבעייתיות שהסתמנה בשחרורו של המבקש לחלופת מעצר בלא שיוצגו פרטיה, ובמיוחד - משמורנים מתאימים, עתר המבקש להצגת חלופת מעצר סבירה, ובהתאם הוריתי בהחלטתי בתום הדיון כי דיון המשך יתקיים בפניי בתאריך 23.5.2011 בבוקר, וכי המבקש יביא את המשמורנים המוצעים לדיון. בהחלטתי, שהוקראה באולם, הבהרתי כי שירות בתי הסוהר והמשטרה יאפשרו למבקש לבצע שתי שיחות טלפון ממקום מעצרו, על מנת לנסות להסדיר את פרטי חלופת המעצר המוצעת. ראוי לציין כי נציג המשטרה שהיה נוכח באולם הביע השגתו על קביעתי זו, אך ראיתי לנכון להבהיר לו ברחל בתך הקטנה כי המשטרה מחויבת לפעול כאמור. בפתח דיון ההמשך, שהתקיים הבוקר, הוברר כי לא ניתנה למבקש האפשרות לקיים את שיחת הטלפון ממקום מעצרו על מנת להסדיר את פרטי החלופה המוצעת, בניגוד להחלטתי הנ"ל. נציג המשטרה (אותו קצין שנכח אף אתמול בדיון) נימק זאת בכך שאין המדובר באחריות המשטרה, אלא באחריות השב"ס, נימוק שהוא בעייתי בשים לב לעובדה שבהחלטתי התבקשו שני הגורמים (השב"ס והמשטרה) לאפשר למבקש לקיים את שיחות הטלפון האמורות. לטענת המבקש, בהיעדר שיחות, ומטעמים נוספים - לא עלה בידו לפעול לאיתור משמורנים מתאימים. בנסיבות האמורות, ובשים לב לכך שמועד מעצרו הנוכחי של המבקש ממילא אמור להסתיים היום בשעה 14:00, הסכימו הצדדים כי ראוי לה לשאלת המשך מעצרו של המבקש להתברר בבית משפט השלום, אם הדבר יתבקש. בא-כוח המשיבה הוסיף כי המשיבה תגיש כנראה עוד היום הצהרת תובע, או כתב אישום נגד המבקש, בצירוף בקשה לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בהקשר זה הסכימו הצדדים כי בנסיבות העניין יישמרו להם כל טענותיהם וזכויותיהם." כב' השופט מלצר המשיך והעיר בשולי החלטתו כדלקמן: "מעצרו של המבקש צפוי איפוא להסתיים בתוך זמן קצר, ושאלת המשך מעצרו תעלה אם כן בערכאה הדיונית, בין אם בגדרי בקשה להמשך מעצר ימים, או בגדרי בקשה למעצר עד תום ההליכים, אם אכן יוגש נגדו כתב אישום. כהסכמת הצדדים, הם יוכלו לטעון כהבנתם באשר להשלכת האירועים האמורים על שאלת המשך מעצרו של המבקש. עם זאת, ואף שהדבר מייתר את הצורך בהכרעה בבקשה שבפניי, ראיתי לנכון להוסיף דברים, כפי שהובאו בפיסקה 8 לעיל, שהרי אכן מדובר בהתנהלות בעייתית של המשטרה בכל הקשור למעצרו של המבקש עד הנה, וזו הביאה לכך שהבקשה שבפניי הפכה לעיונית. הנה כי כן כדי שזכויותיו של המבקש תישמרנה, ראוי שבית המשפט שידון בבקשה להמשך מעצרו של המבקש, ככל שתוגש - יוכל להביא בחשבון גם נתונים אלה בדבר הפרתה של הסכמת הצדדים ואי-כיבוד החלטתי - במסגרת מכלול שיקוליו בדבר חלופת מעצר אפשרית. נוכח התנהלות העניינים שפורטה לעיל ודברים שהושמעו בדיון שהתקיים בפניי היום לגבי כתב האישום שצפוי שיוגש, אני מרשה לעצמי להביע תקווה כי גורמי האכיפה לא יעצימו מעבר לנדרש את האישומים נגד המבקש, אשר ניהל את ההליכים בפניי על-פי זכויותיו, ואם יעשו כן - ברי כי זכויותיו (לרבות העלאת טענה להגנה מן הצדק) תהיינה שמורות לו. (ההדגשות הוספו. ר.ש.) בהמשך לדיון בבית המשפט עליון הוגש כתב האישום וביחד עמו הבקשה שבפני. כאמור לעיל, ובמובן הטכני, סבור אני כי יש בראיות כדי לבסס סיכוי להוכחת היסודות העובדתיים והנפשיים של העבירות המיוחסות למשיב. עם זאת סבור אני כי יש באופן הגשת כתב האישום בבית משפט מחוזי ביחד עם הבקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים משום העצמה של האירועים. האירועים המפורטים בכתב האישום אינם נראים, על פניו, כחמורים בהרבה מאלו בגינם נשפט המשיב בת"פ 2462-09-08 שנדון בבית משפט השלום בחדרה. שם נשפט המשיב בגין עבירה של סחיטה באיומים, החזקת סכין למטרה שאינה כשרה וגניבה ונגזרו עליו ביום 11/7/10 שמונה חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר מותנה. העבירות נשוא ההליך שבפני אינן נראות חמורות בהרבה מהאירוע שנדון שם (עד כמה שיכולתי ללמוד מעיון בכתב האישום, בלא שבחנתי את הראיות בהליך הנ"ל). מעבר לכך, מסתבר כי לאחר הגשת אחת התלונות נשוא הליך שבפני שוחרר המשיב לבית הוריו. מכאן שבזמן אמת לא חשבו גורמי החקירה כי מדובר בסכנה במדרג הגבוה. עם זאת לא ניתן, במקרה זה שבפני, להתעלם מריבוי המקרים שקדמו להגשתו של כתב האישום. לעניין זה "הכמות עושה איכות" [ראו, על דרך ההיקש, ע"פ 6278/94 פלוני נ' מדינת ישראל, פד"י נה' (2) 293, 302-303; ע"פ 854,908/04 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 30.3.2005)]. מכאן שנראה לכאורה שקיימת הסלמה ועליה ברמת מסוכנות המשיב. כעת אפנה לדון בסוגית ההבטחה השלטונית שבאה לידי ביטוי בהסכמת הצדדים ושלכאורה הופרה ע"י המאשימה. הסוגיה של מעמד הבטחה שלטונית במסגרת של הליך פלילי זכתה לאחרונה לדיון נרחב בבג"צ 492/11 יחיא טורק ואח' נ' פרקליטת המדינה ואח' (ניתן ביום 27.3.2011). שם נדונה חזרת המדינה מהסדר טיעון. בית המשפט העליון הזכיר את ההלכה שנקבעה בבג"ץ 218/85 ארביב נ' פרקליטות מחוז תל אביב, פ"ד מ(2) 393 (1986) שם, בסעיף 15 לפסק הדין, נאמרו הדברים הבאים: " עמדתי על מספר שיקולים - אמינות השלטון, הגשמת הדין הפלילי, אינטרס הנאשם - אשר יש לקחתם בחשבון בקביעת אינטרס הציבור, המצדיק השתחררות מעיסקת טיעון. אכן, אינטרס הציבור אינו רק בהעמדת עבריינים לדין. אינטרס הציבור הוא גם באמינות השלטון ורשויות התביעה. אינטרס הציבור הוא גם בשמירה על אינטרס הנאשם. שיקולים אלה כולם מובילים לעתים לתוצאה אחת. מקרה זה פשוט הוא, ולרוב אינו מעורר קשיים. אך לעיתים קרובות עשויים השיקולים הנזכרים להוביל לתוצאות שונות. במצב דברים זה יש לתת לשיקולים השונים את משקלם הראוי, ויש לאזנם על-פי משקלם. בעניין זה ניתן להצביע על קשת של אפשרויות, היוצרת מצבים שונים ומגוונים בעלי משקל סגולי שונה. מנקודת מבטו של הנאשם, לא הרי פגיעה בו, כל עוד לא עשה דבר כדי לשנות את מצבו (אינטרס הציפייה), כהרי פגיעה בו, כאשר נקט פעולות מצדו (אינטרס ההסתמכות). מנקודת מבט המדינה כתובעת, לא הרי המקרה, שבו לא חל כל שינוי בנסיבות (פרט לשינוי בדעתו של תובע או חילופי תובעים), כהרי המקרה, שבו חלו לאחר עיסקת הטיעון שינויים במערכת העובדתית הידועה לתובע. כמו כן יש מקום להתחשב מנקודת מבט התביעה במהותה של העבירה ובמידת חומרתה. אכן, בקצה אחד של הקשת מצויים המקרים, שבהם הנאשם מילא את מלוא חלקו בעיסקת הטיעון, ואילו מבחינת התובע לא חל כל שינוי בנסיבות. במצב דברים זה אין, בדרך כלל, אינטרס ציבורי בהשתחררות מעיסקת הטיעון (ראה State v. Kuchenreuther (1974)). נהפוך הוא: האינטרס הציבורי, המבוסס על הצורך להבטיח את אמון הציבור במערכת השלטונית ועל הצורך להבטיח הגינות והגנה על האינטרסים של הנאשם, מחייב קיום ההבטחה, הכלולה בעיסקת הטיעון (ראה: Santobello v. New York (1971)). בקצה האחר של הקשת מצויים המקרים, שבהם הנאשם טרם מילא את חלקו בהסכם, ואילו מבחינת התובע חלו שינויים מהותיים בנסיבות, כגון שנתגלה חומר ראיות חדש, שיש בו כדי לבסס לכאורה אישום חמור הרבה יותר כנגד הנאשם. במצב דברים זה עשוי להתקיים אינטרס ציבורי בהשתחררות מעיסקת הטיעון. אינטרס זה מתבסס בעיקרו על הצורך להגשים את המשפט הפלילי מזה ועל העדר פגיעה באינטרס ההסתמכות של הנאשם מזה. בין שני קצוות אלה מצויים מצבים שונים ומגוונים, שבהם האינטרסים השונים באים לידי התנגשות. כך, למשל, ניתן לתאר מצב דברים, שבו הנאשם טרם מילא את חלקו (אינטרס ציפייה בלבד), ומבחינת התביעה לא חלו כל שינויים בנסיבות האובייקטיביות, פרט למחשבה מחודשת של התביעה או לשינוי בהרכב האישי. במצב דברים זה יש ליתן משקל מיוחד לאינטרס הציבורי באמינות השלטון, ובדרך כלל אין לאפשר לתביעה לחזור בה מעיסקת הטיעון (ראה: Cooper). אכן, המצבים הקשים ביותר הם אלה, שבהם חלו שינויים הן אצל הנאשם (אינטרס ציפייה ממושך;מסירת מידע לשלטונות ביחס לנאשמים אחרים; הודאה באישומים) והן אצל התובע (התגלו עובדות חדשות, הנאשם הורשע בעבירה אחרת). האינטרס של הנאשם (בעיקר אינטרס ההסתמכות) מצדיק שמירה על עיסקת הטיעון. האינטרס של המשפט הפלילי מצדיק השתחררות מהעיסקה. במצב דברים זה יהא על התובע להעריך את משקלו של האינטרס האחד לעומת משקלו של האחר, תוך עימות בין השניים. כך, למשל, ניתן להצדיק השתחררות מעיסקת טיעון, אם השינוי אצל הנאשם הוא פחות ערך (ציפייה של מספר ימים בלבד), ואילו שינוי הנסיבות הוא רב ערך (מידע חדש המסבך את הנאשם בעבירה חמורה). בקביעת משקלות אלה על התובע להיות מודרך על-ידי העיקרון, כי בצד האינטרסים של הנאשם מזה ושל המשפט הפלילי מזה קיים אינטרס ציבורי נוסף, המתמקד באמינות השלטון" . (ההדגשה הוספה. ר.ש.) בפרשת טורק מסכם בית המשפט העליון כי ככלל אין לאפשר למאשימה להשתחרר מהסדר. זה הכלל. החריג לכלל הוא מקרה בו קיימים אינטרסים כבדי משקל ונסיבות חדשות חריגות המצדיקים זאת. הדבריםפ נאמרו שם בהרשר של דיון בהסדר טיעון ואולם הם נכונים, בהתאמה המתחייבת, גם לעניין הסכמה בהליך מעצר. מכאן שאם אכן היו מתגלות נסיבות חדשות או שרמת המסוכנות מתבררת להיות במדרג גבוהה כי אז רשאית המדינה לחזור בה מההתחייבות שניתנה למשיב [ראו: בש"פ 7163/06 מ' א' נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 7.9.06)] ואולם השינוי בתשתית הראיות והעליה ברמת המסוכנות צריכים להיות במידה משמעותית מהתשתית שעל בסיסה ניתנה ההתחייבות השלטונית. זאת במיוחד כאשר המשיב ויתר על זכויות דיוניות בשלבי המעצר המוקדמים. לא אביע עמדה בכל הנוגע לצידוק שבחזרה מההסכמה הנ"ל לעניין הליך המעצר לצרכי חקירה. בענין זה ניתנה החלטה ע"י בית המשפט המחוזי במותב אחר. עם זאת, וכאשר מביאים בחשבון את מכלול הנסיבות בתיק זה שבפני, סבור אני כי רמת המסוכנות, כפי שבאה לידי ביטוי גם לאחר השלמת החקירה וגיבוש מלוא הראיות, לא הצדיקה את שינוי עמדת המאשימה בדרך קיצונית עד כדי בקשה למעצרו של המשך המשיב עד לתום ההליכים, כפי שמתבקש כעת. אוסיף כי גם אם מתקיימים התנאים המצדיקים חריגה מהסכמת הצדדים, המהווה הבטחה שלטונית, צריכה החריגה להיות מידתית. החובה לשקול חלופת מעצר שפגיעתה בחירות נאשם נכונה תמיד, ובמיוחד במקרה בו הנסיבות הן כפי שתוארו וכאשר הייתה הבטחה שלטונית לשחרורו. מעצר עד לתום ההליכים, במקרה זה, מהווה חריגה בלתי מידתית מההסכמה. סבור אני גם כי לכך אין צידוק בשים לב לרמת המסוכנות, זאת מעבר לסוגיית מעמדה של ההבטחה השלטונית. עם זאת אינני סבור כי ניתן לשחרר את המשיב ממעצר ללא תנאי פיקוח הולמים, כפי שיפורט. אוסיף עוד לעניין זה כי הלכה היא שבית משפט מוסמך לעצור עד לתום ההליכים גם את מי שהיה משוחרר בשלבי חקירה. זאת אם התנאים מצדיקים זאת. מכאן כי גם אם ניתנה הבטחה שלטונית לשחרור בשלבי חקירה, אין הדבר מונע באופן מוחלט מעצר עד לתום ההליכים, בהתקיים התנאים המתאימים. מקל וחומר אין ההתחייבות השלטונית הנ"ל מונעת מבית המשפט לקבוע כי ההתחייבות לשחרור המשיב תבוצע ואולם בתנאי פיקוח הולמים. מהתנהגותו של המשיב ניתן ללמוד על הסלמה ועליית מדרגה ברמת תוקפנותו כלפי הוריו. מכלול הנסיבות העולות מהראיות, לרבות העובדה שמאסר מותנה שנגזר עליו לא הרתיעו מלחזור על מעשיו זמן קצר לאחר ששוחרר ממאסר, מצביעים על הצורך להרחיקו מהוריו בתנאי פיקוח מתאימים. עם זאת אין הם מצדיקים, במכלול הנסיבות, את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. אשר על כן אני מורה כדלקמן: אני מורה כי המשיב ישוחרר לחלופת מגורים שתהיה מרוחקת לפחות 50 ק"מ מכפר מגוריו. אינני מורה בשלב זה כי המשיב יהיה נתון למעצר בית בכתובת שתוצע ואולם לאחר שתימסר הכתובת לבית המשפט יקבעו בטוחות וסדרי פיקוח, כגון התייצבות במשטרה, מעצר בית לילי ובטוחות כספיות שיבטיחו, עד כמה שניתן, כי לא יגיע לבית משפחתו. עוד אורה לשירות המבחן לבחון אפשרות לשלב את המשיב בהליך טיפולי מתאים. החלטה בעניין זה תינתן לאחר שתיבחן אפשרות שחרורו של המשיב לחלופה שתוצע ע"י באת כוחו. ככל שלא יהיה בידי המשיב להציע חלופת מגורים העומדת בתנאים הנ"ל כי אז אורה לשירות המבחן להגיש תסקיר שיתיחס לאפשרות שילובו של המשיב בחלופת מעצר מוסדית. כאמור, אפשרות זו תישקל לאחר קבלת הבהרות מב"כ המשיב בדיון שיקבע. אשר על כן אני מורה לקים דיון בעניינו של המשיב ביום 6/6/11 שעה 12:00. במועד זה תיבחן הצעת ב"כ המשיב לחלופה בהתאם לאמות המידה שפורטו לעיל. לאחר מכן, ובכפוף לשמיעת עמדת ב"כ המשיב, יינתנו הנחיות מתאימות לשירות המבחן ויקבעו סדרי הפיקוח על המשיב בחלופת המגורים שתיקבע. שחרור ממעצרסחיטה באיומיםסחיטהאיומיםמשפט פלילימעצר