אוחז בעד ערך אוחז כשורה - סעיף 27(ב) לפקודת השטרות

יש לבדוק אם התובע-הבנק יכול ליהנות מהוראות סעיף 27(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן - פקודת השטרות), שכן רק אם יוכח שהבנק הוא אוחז בעד ערך, כי אז תהיה הנתבעת - המיטיבה - חבה על-פי השטר. על-פי סעיף 27(ב) לפקודת השטרות: "המיטיב חב על פי השטר כלפי אוחז בעד ערך, ואין נפקא מינה אם האוחז ידע בשעה שנטל את השטר שאין אותו צד אלא מיטיב ואם לאו". דהיינו, די לתובע להראות שהוא נחשב כאוחז בתמורה על-פי העקרונות שנקבעו בסעיף 26(ב) לפקודת השטרות על-מנת להיפרע מהשטר, ואין צורך שיהא אוחז כשורה, שכן אין כאן פגם בזכות הקניין אשר יש להתגבר עליו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אוחז בעד ערך אוחז כשורה: התובע הגיש לביצוע שיק על סך 110,000 ש"ח שמועד פירעונו 5.6.2001, חתום על-ידי הנתבעת, אשר לא כובד מכיוון שניתנה לגביו הוראת ביטול.נ הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר וניתנה לה רשות להתגונן כנגד הפקדת סך של 115,000 ש"ח.ב תמצית טענות הנתבעת הנתבעת טענה כי היא נתנה את השיק לאדם בשם X (להלן - X) שהוא קרוב משפחה שלה. אותו X היה מנהל של זמר חברה לבנין והנדסה בע"מ (להלן - חברת זמר). הנתבעת טענה כי היא מסרה את השיק לX, ולבקשתו לא מולאו על-ידיה בשיק כל פרטים ו/או סכומים ו/או תאריך. הנתבעת טענה כי במשך תקופה ניכרת (מהחקירה עלה כי מדובר בפרק זמן של כשנה עד שנה וחצי) היא נתנה לX שיקים שלה כאשר הסיכום ביניהם היה שבכל פעם שהיא תמסור לידיו שיק הוא ידאג למסור לידיה או להפקיד לחשבונה סכום מתאים כנגד כל שיק שמסרה לו ועל-כן סייעה לו והאמינה כי היא יכולה לסמוך עליו (סעיף 7 לתצהיר עדות ראשית). עד אשר בחודש דצמבר 2000 נערכה פגישה וסוכם כי יותר לא יקבל X מהנתבעת ומבעלה שיקים נוספים. הנתבעת טענה כי לאחר מכן X הופיע אצלה במפתיע וביקש לקבל לידיו מספר שיקים נוספים ואמר כי הוא זקוק נואשות לשיקים נוספים, וכי אין לה מה לדאוג. לפיכך נתנה לו מספר שיקים חתומים (בעדותה ציינה הנתבעת כי מדובר בשמונה-תשעה שיקים). הנתבעת טענה כי בניגוד למוסכם ובניגוד להתנהגותו בעבר X לא מסר לידיה את תמורת השיקים וגם לא שיקים נגדיים ובסמוך למועד מתן השיקים נודע לה כי חברת זמר נקלעה לקשיים. X הודיע כי הוא לא יכול לקיים את התחייבויותיו כלפיה כיוון שחשבונו בבנק הוכרז כחשבון מוגבל ועל-כן הורה לה ולבעלה לבטל את השיקים וכך הם עשו. הנתבעת טענה כי X אמר לה שהנפרעת - חברת אבן ברזל בע"מ - היא חברה העוסקת בשוק האפור ולטענתו השיקים בוטלו בתיאום עם מנהלה של הנפרעת אשר הבטיח אשר יחזיר את כל השיקים שבידו. הנתבעת טענה כי הבנק-התובע אינו תם-לב וכן לא נתן כל תמורה עבור השיק נושא תיק זה וסביר להניח כי ידע על מהותם של היחסים העסקיים המפוקפקים בין הנפרעת ובין X ולפיכך הבנק אינו אוחז כשורה ודין התביעה להידחות. 4. תמצית טענות התובעת התובע טען כי הוא אוחז כשורה בשיק ונתן כנגדו ערך באמצעות מתן אשראי בחשבון הבנק של הנפרעת. התובע טען כי טענת הנתבעת ולפיה הייתה אמורה לקבל תמורה כלשהי תמורת השיק איננה נכונה כיוון שX עצמו ציין (בנספח ג לתצהיר התובעת) כי השיק ניתן כשיק טובה. התובע טען כי אין כל פגם בתום-לבו והוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על "עסקים מפוקפקים" כביכול בין הנפרעת ובין חברת זמר. 5. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להידחות מהנימוקים כדלקמן: (א) מערכת היחסים שבין הצדדים הקרובים לשטר הנתבעת טענה כי בינה ובין X ו/או הנפרעת קיים כישלון תמורה מלא, שכן בהתאם למוסכם בינה ובין X, היא נהגה לתת לו שיקים והוא היה מפקיד את תמורת השיקים או נותן שיקים נגדיים. לפיכך טענה הנתבעת כי משלא הפקיד X כל סכום כנגד השיק נושא תביעה זו, הרי קיים כישלון תמורה מלא לגבי שטר זה במערכת היחסים בינה ובין X. הנתבעת צירפה להתנגדותה (נספח א) מכתב המופנה אליה ואל בעלה מX מחברת זמר, מיום 9.4.2001, ובו נכתב: "...נא לבטל את כל הצ'יקים שנתתם לחברת זמר על ידי מר משה X החל מיום ה-2/4/2001 כל הצ'יקים שנתתם לחברת זמר על ידי מר משה X ניתנו כטובה ולא נתנו לכם כל תמורה בעבורם (-) (-) X זמר חברה לבנין והנדסה בע"מ" דהיינו, מר X טוען שהשיקים הם שיקים טובה. מר X זומן להעיד מטעם הנתבעת אך לא התייצב ובא-כוח הנתבעת ויתר על עדותו, ולפיכך הטענות שנטענו בתצהיר הנתבעת לגבי מערכת היחסים בין הנפרעת ובין X ו/או חברת זמר לא הוכחו ולו לכאורה ומאחר ומר X טען כי מדובר בשיקים טובה, יש לבדוק אם התובע-הבנק יכול ליהנות מהוראות סעיף 27(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן - פקודת השטרות), שכן רק אם יוכח שהבנק הוא אוחז בעד ערך, כי אז תהיה הנתבעת - המיטיבה - חבה על-פי השטר. (ב) מערכת היחסים בין התובע-הבנק ובין הנתבעת על-פי סעיף 27(ב) לפקודת השטרות: "המיטיב חב על פי השטר כלפי אוחז בעד ערך, ואין נפקא מינה אם האוחז ידע בשעה שנטל את השטר שאין אותו צד אלא מיטיב ואם לאו". דהיינו, די לתובע להראות שהוא נחשב כאוחז בתמורה על-פי העקרונות שנקבעו בסעיף 26(ב) לפקודת השטרות על-מנת להיפרע מהשטר, ואין צורך שיהא אוחז כשורה, שכן אין כאן פגם בזכות הקניין אשר יש להתגבר עליו. ראה לעניין זה גם ספרו של י' זוסמן דיני שטרות [3], בעמ' 149. (ג) על-כן, יש לבדוק אם התובע אוחז בעד ערך בשיק נושא תביעה זו. במקרה דנן יש צורך לבדוק אם התובע נתן ערך בעד השטר, הן ביחס לטענת האחיזה כשורה, שכן על-פי סעיף 28(א)(2) לפקודת השטרות התובע יהיה אוחז כשורה אם נטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו והוא נטל את השטר בתום-לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא הייתה לו כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה, והן ביחס לשטר הטובה. השיק נושא תביעה זו הוא שלם ותקין לפי מראהו ואני סבורה כי לא הוכח ולו לכאורה פגם בתום-לבו של הבנק, שכן תצהירה של הגב' מימון מטעם הבנק לעניין זה לא נסתר והיא כלל לא נחקרה לגבי עניין תום-הלב בחקירה הנגדית, וטענות הנתבעת לגבי חוסר תום-לבו של הבנק כפי שנכתבו בתצהירה הן בחינת השערה בעלמא, ומשלא התייצב מר X להעיד בעניין זה, אין כל מקום וכל ממש בטענה באשר לחוסר תום-לבו של הבנק. (ד) נותרה אם כך רק שאלת מתן הערך בעד השיק, שכן אם הבנק נתן ערך בעד השיק דין התביעה להתקבל הן מכוח חבותו של מיטיב על-פי סעיף 27(ב) לפקודת השטרות, והן מכוח אחיזה כשורה בהתאם לסעיף 28 לפקודת השטרות. האם הבנק נתן ערך בעד השיק נושא תביעה זו לתצהיר התובע צורפו דפי חשבון של הנפרעת - חברת אבן ברזל בע"מ. מדפי החשבון עולה כי השיק נושא התביעה על סך 110,000 ש"ח הופקד ביום 19.6.2001. בטרם הופקד השיק הייתה יתרת החוב בחשבון הבנק בסך של 316,720.71 ש"ח. כאשר הופקד השיק נושא תביעה זו ירדה יתרת החובה בחשבון לסך של 206,720.71 ש"ח. השיק הוחזר ביום 20.6.2001 וכאשר הוחזר חזרה יתרת החובה להיות בסך של 316,733.71 ש"ח. באותו תאריך, דהיינו ב-19.6.2001, לא הופקדו כלל שיקים נוספים באותו חשבון ולא נמשכו כספים מאותו חשבון. הפעולה הראשונה שנעשתה בחשבון על-ידי הנפרעת הייתה רכישת מט"ח ביום 25.6.2001, וביום 22.6.2001 הופקד בחשבון הנפרעת שיק והחשבון זוכה בהתאם. דהיינו, מדף החשבון ניתן לראות כי הפקדת השיק נושא התביעה והחזרתו לא העלו ולא הורידו דבר מחשבון הנפרעת. הגברת מימון מטעם התובע העידה כי האשראי אשר ניתן לנפרעת היה אשראי בסך של כמה מאות אלפי שקלים ולא יכלה לנקוב בסכום מדויק. מדפי החשבון (נספח ב לתצהיר התובע) עולה כי בפרק הזמן שבין חודש מאי 2001 ועד חודש אוגוסט 2001 הייתה יתרת החובה בחשבון הנפרעת בסך ממוצע של כ-320,000 ש"ח ולא הוכח ולו לכאורה כי בגין השיק שהופקד וחולל ניתן אשראי כלשהו לנפרעת. מכל מקום, התובע לא הראה ולו לכאורה כי עקב החזרת השיק נושא תביעה זו חל שינוי כלשהו באישור האשראי של הבנק כלפי הנפרעת, וכי שיק זה שימש כלל כבטוחה למתן אשראי, שכן מספר חודשים לפני הפקדת השיק נושא התביעה, ומספר חודשים לאחר החזרת השיק נושא התביעה, נותרה יתרת החובה כשהייתה. כל שנעשה בעקבות השיק הוא זיכוי החשבון באותו יום בסכום השיק ולמחרת חיוב החשבון באותו סכום ובעמלת השיק שהוחזר, והחזרת יתרת החובה ליתרת החוב שהייתה בחשבון יום לפני כן, בלי שחל שינוי כלשהו בחשבון. ש' לרנר בספרו דיני שטרות [4], בעמ' 431, דן בשאלה אם זיכוי חשבון בנק נחשב כמתן ערך לעניין אחיזה כשורה. הוא סוקר את הפסיקה ומציין שם [4], בעמ' 440, 441, כי על-פי הדין הקיים ניתן לצמצמם את מעמדו של בנק גובה כאוחז כשורה בדרכים אחדות: (א) הוא קובע כי זיכוי חשבון בנק המצוי ביתרת חובה לא ייחשב כשלעצמו כמתן ערך והביא לעניין זה את ע"א 590/82 גיברשטיין נ' בנק הפועלים בע"מ [1], בעמ' 658. (ב) ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה (להלן - הילכת בן עליזה [2]), ולפיו גם אם מוסכם בין הבנק ובין הלקוח כי השיק יבטיח את חובותיו של הלקוח לבנק, הבנק ייחשב כנותן ערך רק אם חשבונו של הלקוח היה ביתרת חובה במועד פירעונו של השיק. בין כך ובין כך, בתביעה שבפנינו אין כלל צורך להתלבט בשאלות אשר נדונו באותם פסקי-דין. מתצהירה של הגב' מימון וגם מעדותה לא עולה כי בגין השיק נושא תביעה זו הבנק נתן אשראי לנפרעת. מספר חודשים לפני מועד פירעונו של שיק זה, וגם מספר חודשים לאחר שלא כובד שיק זה, נותרה יתרת החשבון של הנפרעת בבנק כפי שהיא, בלי שהוחזרו שיקים עקב חריגה ממסגרת אשראי. התובע לא צירף הסכמי אשראי עם הנפרעת, ומכל מקום הגברת מימון אישרה כי לנפרעת אושרה מסגרת אשראי של כמה מאות אלפי שקלים, ומדפי החשבון לא עולה כי ניתן כלל ערך בעד השיק נושא תביעה זו. השיק הוצג לפירעון וחולל וכל שינוי לא נעשה בעקבות כך במערכת היחסים העסקית שבין הנפרעת ובין הבנק. לא הוכח כי סוכם בין התובע ובין הנפרעת שהשיק נושא תביעה זו יבטיח את חובותיה של הנפרעת לבנק (כפי שהיה בהילכת בן עליזה [2]) ולא הוכח ולו לכאורה כי סוכם שהשיק נושא תביעה זו ישמש בטוחה כלשהי לאשראי. מדפי החשבון ניתן לראות באופן חד-משמעי כי בעקבות הפקדת השיק ביום 19.6.2001 לא נעשתה כל משיכת כספים על-ידי הנפרעת מחשבון הבנק. דהיינו, הנפרעת כלל לא משכה כספים מהחשבון בפרק הזמן שבין הפקדת השיק לבין החזרתו, וכל שניתן לראות הוא שהזיכוי בחשבון הנפרעת היה זיכוי זמני באופיו והוא בוטל עם החזרת השיק והנפרעת לא קיבלה כלל ערך בעדו. לפיכך שוכנעתי כי התובע אינו אוחז בעד ערך בגין השיק נושא תביעה זו, ולפיכך דין התביעה להידחות. 6. לסיכום (א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות. (ב) הנתבעת תימחק מתיק הוצל"פ מספר 5-01-90691-01. (ג) הפיקדון אשר הפקידה הנתבעת יוחזר לה. (ד) התובע יישא בהוצאות התביעה ושכר טרחת עורך-דין בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. פקודת השטרותשטראחיזה בשטראוחז כשורהאוחז בעד ערךשיקים