אכיפת הסכם שכר טרחה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אכיפת הסכם שכר טרחה: הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים 1. עניינה של תובענה זו, שהוגשה בסדר דין מקוצר ביום 1.1.06, שכר טרחת עו"ד בסכום של 390,857$ (1,790,125 ₪) אשר לטענת התובעים, שותפות של עורכי דין, חייב להם הנתבע בהתאם להסכם שכר טרחה, שנחתם בין הצדדים ביום 19.1.04, וצורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן - הסכם שכר הטרחה). 2. בהסכם שכר הטרחה נקבע כי הוא מתייחס לטיפול משפטי וייצוג יזמי של הנתבע בכל הקשור בענייני מגרשים המפורטים בסעיף 1 להסכם (להלן - הנכס או המקרקעין או הפרויקט". הסכם שכר הטרחה ביטל הסכמי שכר טרחה קודמים שנערכו עם הנתבע, וזאת בעקבות משא ומתן בין הצדדים שהסתיים ביום 18.1.04 (ראה סעיף 2 להסכם שכר הטרחה). 3. סעיף 4 להסכם שכר הטרחה קובע את שיעורו של שכר הטרחה: "שכר הטרחה יעמוד על שיעור כולל של 250,000$ + מע"מ, בתוספת ל- 5% + מע"מ מכל תקבול בין בכסף ובין בשווה כסף אותו יקבל הלקוח מכל גורם שהוא ובכל מסגרת שהיא בעתיד, בפרויקט עצמו ו/או עבור אחזקותיו בפרויקט, ומתוך כספים ראשונים שייכנסו ו/או ישולמו ללקוח ו/או למי מטעמו במסגרת הפרויקט. שכר הטרחה האמור, מייצג שכר טרחה בגין עבודה משפטית ויזמית שבוצעה בעבר בענייני הלקוח ובסכום של 150,000$ + מע"מ, בתוספת ל- 2.5% + מע"מ בתקבולים מהפרויקט בכסף או בשווה כסף, אשר מגיעים למשרד בכל מקרה נכון למועד חתימת הסכם זה, וכן ובנוסף בגין עבודת עבר שבוצעה וזאת בהתבסס על שרשרת ההסכמים הקודמת מול הלקוח ועל בסיסה, וכן שכ"ט עו"ד נוסף בשיעור של 100,000$ + מע"מ בתוספת ל- 2.5% + מע"מ נוספים בתקבולים מהפרויקט בכסף או בשווה כסף בגין עבודה עתידית שתבוצע. מוסכם בזאת כי כל הסכמי שכר הטרחה ו/או דמי עבודת ייצוגו היזמית של הלקוח שנחתמו בעבר מול וע"י הלקוח, מבוטלים בזאת, בכפוף להוראות הסכם זה ולקיומן על-ידי הלקוח. מוסכם כי באין סיכום אחר, דיווח שעות העבודה הנהוג במשרד עוה"ד, יהווה ראיה לכאורה להיקף העבודה, וזאת מתחילת הטיפול בלקוח, ועד לסיומו, ובתמחיר של 250$ + מע"מ לשעת עבודה". 4. בסעיף 5 להסכם שכר הטרחה, שעניינו תנאים מיוחדים, נקבע כי שכר הטרחה מותנה "בתוצאה חיובית שתציל את הנכס של הלקוח, שכיום מצוי בסכנת הכחדה, כולו או מקצתו", ומועד התשלום יהיה "בעת מימוש הקרקע או חלקים ממנה ו/או בעת ייזומו של הפרויקט, והכול מן הכספים הראשונים שיתקבלו בו". 5. בסעיף 6 להסכם שכר הטרחה, שעניינו תנאים כלליים, נקבע בין היתר, כי אם יתעוררו חילוקי דעות לעניין חישוב שכר הטרחה המגיע ייראה התיק שהוגש לטיפול התובעים כאילו מומש וכאילו נסתיימה בו כבר העבודה בשיעורה המלאה. עוד הוסכם בסעיף האמור, כי אם יבקש הנתבע להעביר את התיק לעורך דין אחר לפני ששולם שכר הטרחה - יופקד שכר הטרחה שטרם שולם בידי נאמן, ובכל מקרה יירשם שיעבוד על מלוא הזכויות ב- 10% מהקרקע. 6. בסעיף 7 סיפא להסכם שכר הטרחה הצהיר הנתבע: "הנני מאשר כי תוכנו של הסכם זה הוקרא והוסבר לי ע"י עורכי הדין וע"י יועצים אחרים מטעמי - זאת בטרם חתמתי על ההסכם, וכי הבנתי אותו והנני מאשר בזאת את הסכמתי לכל התניות המופיעות, בין מודפסות ובין כתובות בכתב יד, בהסכם זה". 7. הואיל וביום 29.8.04 חתם הנתבע על הסכם עם חברת הורייזן גולד השקעות בע"מ ועם עו"ד עדי סודאי למכירת זכויותיו במקרקעין (להלן - הסכם המכר או עסקת סודאי)- טוענים התובעים כי מדובר ב"תוצאה חיובית המצילה את הנכס", כאמור בסעיף 5 להסכם שכר הטרחה, ולכן התמלא התנאי לביצוע תשלום שכר הטרחה לתובעים. יצוין, כי התובעים טוענים שהם זכאים לשכר הטרחה על אף מכתבו של הנתבע מיום 30.6.04 (נספח י"א לתצהירי התובעים), שבו נאמר כי הנתבע מבקש הפסקת ייצוג על ידם הואיל והזלזול שלהם והתנהגותם פוגעת בו ובמשפחתו (להלן - מכתב הפיטורין). מכתב הפיטורין נמסר לתובעים ביום 6.7.04. 8. כמפורט בסעיף 10 לכתב התביעה, דורשים התובעים סכום של 390,857$ המורכב כדלקמן: 174,750$ - שכר טרחה בשל השירותים שניתנו עד למועד חתימת הסכם שכר הטרחה; 116,500$ - שכר טרחה בשל השירותים שניתנו ממועד חתימת הסכם שכר הטרחה ואילך; 99,607$ - שכר טרחה באחוזים המגיע לתובעים (5% + מע"מ מהתמורה שקיבל הנתבע במסגרת עסקת סודאי). 9. הנתבע הגיש שתי בקשות למתן רשות להתגונן, האחת - באופן עצמאי, והשנייה - באמצעות עו"ד (בש"א 1694/06), כאשר טענתו העיקרית הייתה כי הוא אינו יודע קרוא וכתוב ולכן חתימתו על הסכם שכר הטרחה נעשתה לאחר שהוטעה ביחס לתוכנו, הטעיה היורדת לשורש ההסכמה, ויש בה כדי לבטל ולאיין את חתימתו של הסכם שכר הטרחה. 10. במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, פירט הנתבע את גרסתו לפיה בשנת 1994 פנה אליו עורך דינו הקבוע באותה עת, עו"ד רוני חייט, וסיפר לו כי עו"ד סודאי מעוניין לרכוש ממנו את המקרקעין, ולאחר משא ומתן נחתם הסכם לפיו נמכרו המקרקעין לעו"ד סודאי תמורת 2.5 מיליון דולר. על אף שלטענת הנתבע הפר עו"ד סודאי את התחייבויותיו והנתבע קיבל רק חלק קטן מהתמורה - שכנע עו"ד חייט את הנתבע, בחודש ינואר 1996, שלא להגיש תביעה נגד סודאי אלא להיכנס עמו לעסקה חדשה לגבי הפרויקט. הנתבע טען כי עו"ד סודאי לא עמד גם בהסכם החדש, ואף פעל בשיתוף פעולה עם עו"ד חייט על מנת לפגוע בזכויותיו של הנתבע בנכס ולהרעת מצבו על ידי לקיחת הלוואות שכנגדן נרשמו משכנתאות על המקרקעין לטובת בנקים שונים. לטענת הנתבע, בתחילת שנת 1998, לאחר שנקלע למצוקה כלכלית קשה עקב המרמה הסבוכה שננקטה כנגדו, התקשר בהסכם נוסף עם אדם בשם יצחק פרסל להלן - פרסל) ועם מתווך בשם רפאל שרביט ומכר להם מחצית מזכויותיו הנותרות במקרקעין תמורת סכום של 750,000$. לטענת הנתבע, בפועל לא מלאו הרוכשים את התחייבויותיהם, כשם שעו"ד סודאי לא עמד בהתחייבויותיו לגבי החלק האחר של המקרקעין. הואיל ונודע לנתבע, בין היתר מהמתווך רפאל שרביט, כי עו"ד חייט הונה אותו ולמעשה עשה יד אחת עם עו"ד סודאי על מנת להרוויח כספים על חשבונו - פנה הנתבע לתובע 1, אותו הכיר ואשר הציג עצמו כמומחה בענייני נדל"ן ובעל קשרים רבים. לטענת הנתבע, אמר לו התובע 1 כי ביכולתו לטפל במחלוקות המשפטיות עם עו"ד סודאי, ולהביא משקיעים שישלמו לסודאי כדי להוציאו מהעניין ויפתחו את הפרויקט. הנתבע הסכים לייצוגו על ידי התובע 1, ביחד עם התובע 2, אולם לטענתו, התובעים פעלו ללא הסכמתו וללא ידיעתו והסבו לו נזקים קשים, ועל כן אינם זכאים לשכר טרחה. 11. לטענת הנתבע, התובעים הסכימו לעריכת בוררות עם עו"ד חייט ולבוררות עם עו"ד סודאי, ללא הסכמתו וללא ידיעתו. כמו כן נטען, כי התובעים הסכימו לשלם לפרסל סכום של 230,000$, במסגרת תביעה שהגיש פרסל נגד הנתבע, וזאת ללא הסכמת הנתבע וללא ידיעתו, וכי התובעים פעלו בשמו של הנתבע באופן רשלני ופוגעני. הנתבע טען גם, כי התובעים לא עמדו בהבטחותיהם בנוגע להבאת משקיעים ופיתוח המקרקעין, ולכן החליט לפטרם והחל לייצגו עו"ד יואב בהירי. 12. עוד טען הנתבע, בסעיף 27 לתצהירו, שהוגש במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, כי לקראת חודש אוגוסט 2004 הוא שוב נפל קורבן למרמה ולמצג שווא במסגרת עסקת סודאי "עת הובאתי בהסכם ביני לבין עו"ד סודאי וחברת הורייזן עליו חתמתי מבלי שהיה בידי לדעת את תוכנו ובעת שהוטעיתי באופן מהותי באשר לתוכן ההסכם. סברתי כי אני חותם על הסכם מסוג אחד (עסקת קומבינציה) ומצאתי עצמי חתום על הסכם אחר (הסכם מכר)". 13. בסעיף 29 לתצהירו, שהוגש בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן, טען הנתבע: "הטענה בכתב התביעה כאילו ההסכם שנחתם באוגוסט 2004 "מהווה תוצאה חיובית המצילה את המקרקעין" היא טענה מופרכת על פניה, ויש בה אף לעג לרש: משום שההסכם לא זו בלבד שאינו "תוצאה חיובית" אלא הוא הרע את מצבי הרבה מונים ביחס למצב בו הייתי ערב חתימת ההסכם. כמו כן, כלל וכלל לא היה מצב בו היה צורך "להציל את המקרקעין". ממה יש להציל את המקרקעין? אני הייתי במצב מעולה: היה לי הסכם שרציתי במימושו, אולם הצד שכנגד לא עמד בו, ואני הייתי זכאי כנגדו לתרופות ולפיצויים, וכן יכולתי לבטל את ההסכם (או לעתור לאכיפתו), כראות עיני, ואילו כיום, עקב ההסכם המנשל והמקפח שהוחתמתי עליו במרמה, אני נאלץ להיאבק שוב כנגד עו"ד סודאי בהליכים נוספים כדי לבטל הסכם זה, או להשיג הכרה באי-תקפותו. כלומר, התוצאה היא שמצבי הורע, והכול בגלל שהתובעים הפרו את התחייבותם, לא ייצגו אותי כהלכה, לא מילאו את כל ההבטחות שהבטיחו לי, והביאו אותי למצב שנאלצתי להעביר את התיק לעו"ד אחר, אשר המשיך וגרם לי נזק נוסף על הנזקים שגרמו לי עו"ד רייזמן וקידר". 14. ביום 20.12.06 ניתנה לנתבע רשות להתגונן על ידי כב' הרשם אורי פוני, על אף שציין בהחלטתו כי הוא התלבט לא מעט בעניין זה, לאור הבעייתיות של גרסת הנתבע, אשר כנגדה הוגשו מסמכים מטעם התובעים שיש בהם, לכאורה, כדי לסתור את טענותיו. 15. התובעים הגישו ערעור על החלטת כב' הרשם פוני (1199/07), אולם ערעורם נדחה בהחלטה מיום 8.5.07, וההחלטה בדבר מתן רשות להתגונן נותרה על כנה. 16. לאחר הליכים מקדמיים שונים ובקשות רבות מטעם הצדדים, שנמשכו במשך תקופה של כשנתיים - התקיימו לא פחות מ- 9 דיוני הוכחות, בתקופה שבין 28.4.09 ועד 7.7.11, שבמסגרתם נחקרו התובעים, הנתבע, וכן עדים מטעם הנתבע: עו"ד יואב בהירי, עו"ד רוני חייט, עו"ד עדי סודאי, מר דוד סדן (שהיה נוכח בעת המו"מ בין הנתבע לבין התובעים לחתימת הסכם שכר הטרחה), ומר שבתאי יוסף (שהיה נוכח בישיבת הבוררות עם רוני חייט). הנתבע ביקש להביא לעדות גם את המתווך, מר רפאל שרביט, אולם הוא בחר שלא להתייצב, על אף שהוצא נגדו צו הבאה פעמים אחדות. 17. התובעים הגישו ביום 30.10.11 סיכומים בהיקף חסר תקדים לגבי תיק מסוג התביעה שלפנינו (91 עמודים), וב"כ הנתבע התרעם על כך ואף ביקש למחוק את הסיכומים או להגבילם. בקשת הנתבע נדחתה בהחלטה מיום 25.10.011, ולאחר מספר אורכות הוגשו סיכומים מטעם הנתבע ביום 7.3.12, אף הם באורך לא מבוטל (54 עמודים). סיכומי תשובה מטעם התובעים (בהיקף של 24 עמודים) הוגשו ביום 16.4.12, ויחד עמם הוגשה בקשה לצירוף מסמכים נוספים. בקשת התובעים נדחתה בהחלטה מיום 8.5.12. טענות התובעים 18. התובעים טוענים כי נתנו לנתבע שירותים משפטיים במשך תקופה ארוכה של כ-5 שנים, ולאחר שנחתם הסכם שכר הטרחה האחרון בחודש ינואר 2004 - עשה הנתבע בחודש יוני 2004 סדרת פעולות שנועדו, בכוונה תחילה, לשלול מהתובעים את המגיע להם וביניהן: חתימה ביום 27.6.04 על "הצעה מחייבת לביצוע עסקת מקרקעין" עם עו"ד סודאי (מוצג נ/11) וקבלת מקדמה כספית, מכתב הפיטורין, וכן יצירת "הסכם ממון" עם רעייתו בבית המשפט לענייני משפחה לפיו בעלותו של הנתבע בנכס שנמכר לסודאי מתחלקת באופן שווה בין בני הזוג. התובעים טוענים כי במסגרת עסקת סודאי קיבל הנתבע סכום של 1.7 מיליון דולר מבלי לשלם לתובעים את המגיע להם. 19. לטענת התובעים, הנתבע לא שילם להם אגורה שחוקה ותחת זאת העלה כל טענה אפשרית שנועדה לחמוק מחבותו, כגון: שכלל לא חתם על הסכם שכר הטרחה, ולחלופין - שחתם "על החלק" ולאחר מכן מולאו תנאי ההסכם ללא ידיעתו , שהתובעים לא ביצעו עבודה משפטית ממשית עבורו, שהתובעים פגעו באינטרס שלו, שהוא אינו יודע קרוא וכתוב, שהתובעים הטעו אותו ביחס לתוכנו של הסכם שכר הטרחה, שעסקת סודאי אינה "טובה מספיק", ושלאחר פיטוריהם של התובעים הם קיפחו את זכותם לשכר טרחה. 20. התובעים טוענים כי בנסיבות העניין, חתימתו של הנתבע על הסכם שכר הטרחה הייתה מודעת, לאחר שהתקיים משא ומתן שבמסגרתו נעזר הנתבע בייעוץ חיצוני של מר דוד סדן (להלן - סדן). לטענתם, הנתבע נהנה "ממטריית הגנה" שנפרסה מעליו על ידם בצורה מקצועית, אך במקום לשלם להם את המגיע להם - "בישל" הנתבע את עסקת סודאי בחשאי, ואף פיטר אותם באמתלה מלאכותית רק כדי "שלא יהיו בסביבה" בעת עריכת עסקת סודאי, ובכך פעל הנתבע בחוסר תום לב כדי לשלול מהם את המגיע להם, כפי שנהג גם במקרים אחרים. התובעים טוענים כי הנתבע קיבל ממון רב, מעל 4 מיליון דולר, ממכר הנכס שאלמלא פעולות התובעים לשמרו - היה מתכלה זה מכבר. בנסיבות אלה, סבורים התובעים כי שכר הטרחה שנתבע על ידם הוא סביר, ואף נמוך בהתחשב בהיקף העבודה שהושקעה על ידם, האחריות המקצועית שהייתה מוטלת עליהם, שוויו של הנכס, וחלוף הזמן. טענות הנתבע 21. לטענת הנתבע, התובעים דורשים סכום מופרך ודמיוני, אשר אין בינו לבין הטיפול הכושל שניתן לנתבע ולא כלום. לטענתו, מדובר בטיפול מינורי, רחוק מהמצג של טיפול מאסיבי ורב היקף של כ-5,000 שעות עבודה, שכן נעשה רישום כפול ל"פעולות" אשר רובן ככולן אינן פעולות ממש, ומדובר בניפוח וזריית חול בעיניים. 22. הנתבע טוען כי התובע 1 הוא זה שהביא להעברת הטיפול למשרדו, הבטיח "הרים וגבעות", והתחייב במפורש כי אם לא תושג התוצאה המובטחת - הנתבע לא ישלם אגורה. הואיל והנתבע היה לחוץ מבחינה כספית וסבר שהעסקה עם עו"ד סודאי תבשיל רק בעוד שנים רבות, זו הסיבה, לטענתו, כי הוא הסכים שהתובע 1 ישיג עבורו עסקה אחרת, שתהא עדיפה על העסקה עם סודאי, אך זאת, תוך שימור האופציה של עסקת סודאי, אשר המשיכה להיות מטופלת על ידי עו"ד רוני חייט. לטענת הנתבע, הוא ביקש לשמור בידיו את כל האופציות - היה והתובעים יצליחו להשיג עסקה טובה יותר, יקבלו שכר טרחה כאחוז מן התמורה, ואם לא יצליחו כאמור - תישמר האפשרות למימוש העסקה עם סודאי, והנתבע לא יצטרך לשלם שכר טרחה לתובעים. הואיל ולטענת הנתבע התובעים נכשלו בהשגת עסקה חלופית טובה יותר כמובטח וגררו את הנתבע למסלול עימות מול עו"ד סודאי ועו"ד חייט, דבר שהסב לו הפסדים גדולים - ראה הנתבע לנכון לפטר את התובעים ואין הוא חייב להם דבר. 23. טענתו המרכזית של הנתבע הינה, כי ניתוקם של ההסכמים שנחתמו בינו לבין התובעים לעניין שכר טרחה מן הנסיבות שפורטו לעיל - יביא לתוצאה ולמסקנות מסולפות, ולפרשנות לא נכונה של ההסכמים. לטענתו, אי אפשר רק לקחת את הסכם שכר הטרחה ולהניחו כמו "סרגל מדידה" על גבי אירוע עסקת סודאי מאוגוסט 2004 ולגזור ממנו תשובה לשאלה האם התקיים התנאי המתלה בהסכם שכר הטרחה, המחייב תשלום שכר טרחה. 24. הנתבע טוען עוד, כי ייצוגו בבוררות עם עו"ד חייט לאחר פיטורי התובעים ביוני 2004 אינו צריך להיכלל בשירות המשפטי נשוא התביעה הואיל ומדובר בטיפול נפרד, שאינו קשור לטיפול בנכס נשוא עסקת סודאי באוגוסט 2004. הואיל והטיפול בנכס נמשך כשנתיים וחצי - הרי שטענת התובעים לתקופת טיפול כפולה במשך כחמש שנים , המתייחסת גם לייצוג בבוררות חייט, חורגת מחזית המריבה. 25. כמו כן טוען הנתבע, כי כתב התביעה הוא בשל שירותים משפטיים בלבד, אך עד מהרה התברר כי עיקר פעילותם של התובעים לא הייתה במסגרת שירותים משפטיים אלא טיפול יזמי, שיווקי, ומסחרי בנכס, שאינו בגדרה של תביעה זו. 26. הנתבע טוען, כי הסכם שכר הטרחה הושג תוך ניצול תמימותו, חוסר ניסיונו ובורותו, כאשר התובעים הצליחו לנטוע בו את החשש לאבד את הנכס נוכח המצג השקרי שהציגו לו כאילו הנכס ב"סכנת הכחדה". לטענת הנתבע, לא רק שהנכס לא היה בסכנת הכחדה, אלא להיפך, באוגוסט 2003 שוויו עלה בצורה דרמטית והוא עלה בהרבה על השווי שהיה לו בעת שהגיע לטיפול התובעים. במצב כזה ברור כי עסקת סודאי באוגוסט 2004 ודאי אינה יכולה להיחשב ל"תוצאה חיובית", כאמור בהסכם 5 להסכם הטרחה. 27. עוד טוען הנתבע, כי במקביל ניצלו התובעים את בורותו וחוסר ניסיונו כדי להניח את דעתו שהסכם שכר הטרחה עונה על ההתניה הבסיסית לפיה אין תשלום ללא השגת עסקה טובה ("תוצאה חיובית"), וכי אין שינוי מהותי מבחינה זו בין הסכם שכר הטרחה לבין ההסכמים הקודמים עם הנתבע, אשר לגביהם אין מחלוקת כי נקבע בהם שאם לא תושג עסקה טובה יותר מזו עם סודאי - לא ישולם שכר טרחה. בהקשר זה, מצביע הנתבע על ההבדל בפרשנות של הסכם שכר הטרחה בין התובע 1 לבין התובע , 2 כפי שעולה מעדותם: בעוד שהתובע 1 הודה למעשה כי אין הבדל מהותי בין הסכם שכר הטרחה לבין ההסכמים הקודמים מבחינת התנאי המתלה, הרי שהתובע 2 הרחיק לכת וטען כי אין כל משמעות לתנאי המתלה, וכל מה שצריך כדי להפעיל את ה"טריגר" המחייב לשלם שכר טרחה הוא שהנכס נמכר, או כדבריו: "מכר את הנכס - לי מגיע כסף" (פרוטוקול עמ' 81 שורה 20). הנתבע טוען שאם שני התובעים, שהם עורכי דין, חלוקים ביניהם בדבר פרשנות הסכם שכר הטרחה - קל וחומר שהנתבע, חסר השכלה, בור והדיוט, עשוי להבין כי לפי הסכם שכר הטרחה לא ישולם שכר אם לא תושג עסקה אחרת, טובה יותר. 28. טענה נוספת בפי הנתבע, כי גם התובעים עצמם מודים שלא מגיע להם שכר טרחה בעקבות עסקת סודאי, והתנהגותם לאחר חתימת הסכם המכר מעידה על כך: במשך שנה וחצי לא דרשו שכר טרחה מהנתבע, ואף הסכימו לייצגו בעניינים אחרים לפי הסכם שכר טרחה ספציפי, וזאת הואיל וידעו כי עסקת סודאי לא הייתה בגדר "תוצאה חיובית" אלא להיפך - הנכס נמכר בסכום המהווה רבע מהשווי שהיה לו בעת עשיית הסכם שכר הטרחה, ולפי הערכה גבוהה יותר - כששית משוויו. הנתבע תוהה, בסעיף 95 לסיכומיו, האם זו היא ה"תוצאה החיובית" הנטענת? לפיכך לטענת הנתבע, לא התקיים התנאי המתלה ואם "זה לא היה רציני כל כך אולי זה היה מצחיק. הבעיה היא שהבדיחה הזו עלתה לנתבע מיליוני דולרים, אותם איבד בגלל רשלנות התובעים והתנהלותם הנלוזה, וכעת הם עוד מבקשים שכר על כך". 29. הנתבע טוען כי בגלל האסטרטגיה בה נקטו התובעים בניגוד לאינטרס שלו, הוא נותר עם עסקה נחותה ויש לו עילת תביעה טובה כנגד התובעים על הנזקים שהסבו לו. כסיוע לטענותיו מסתמך הנתבע על עדותו של סדן, אשר סייע לצדדים להגיע להסכם שכר הטרחה והיה מקובל על שני הצדדים, ואשר אמר לנתבע כי לא מדובר בשכר טרחה מקובל אלא למעשה ב"עסקת שותפות ולא יזמות", וכי מדובר בהצעה להסכם שאינה מתקבלת על הדעת. הנתבע טוען כי בתמימותו לא שעה לדבריו של סדן, ומודה כי אמר "מה איכפת לי, אם הם מביאים יותר כסף שייקחו יותר כסף כשכר טרחה". לטענת הנתבע, ברור כי הוא היה תחת רושם שמדובר בהסכם שתלוי בתנאי מתלה, כמו ההסכמים הקודמים, וכי הוא אינו חייב לשלם לתובעים שכר טרחה אם לא ישיגו עבורו עסקה טובה יותר, ורק מסיבה זו הסכים לבסוף לחתום על הסכם שכר הטרחה. 30. לעניין ריבוי הסכמי שכר הטרחה, לרבות השינוי בהסכם האחרון נשוא כתב התביעה (אשר ביטל את ההסכמים הקודמים), ולעניין הסכמת התובעים לייצג את הנתבע בסוף אוגוסט 2004 על אף שפוטרו - טוען הנתבע, כי הדבר נבע מידיעתם של התובעים כי לאחר שלא עמדו בהתחייבותם הבסיסית להביא לו עסקה טובה יותר מעסקת סודאי, לא מגיע להם שכר טרחה, והם אף לא העלו בדעתם לדרוש ממנו שכר טרחה, ולכן תמחרו בנפרד את הטיפול בבוררות עם עו"ד חייט, ללא קשר להסכם שכר טרחה. 31. טענתו העיקרית של הנתבע במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן לפיה הוא אינו קורא וכתוב ורומה על ידי התובעים ולכן ההסכם בטל מעיקרא ולא קיים, "התעדנה" בסיכומיו (ראה למשל סעיף 44 לסיכומים), ונטען שם כי הסכם שכר הטרחה הושג תוך ניצול תמימותו, חוסר ניסיונו ובורותו ביחד עם האמון שהיה לו כלפי התובע 1, אשר גרם לו לא לבדוק את הסכם שכר הטרחה - ולכן יש לבטל את ההסכם. דיון והכרעה 32. לאחר עיון בכל "הררי" המסמכים ובכל "ים" הטענות של שני הצדדים, הן בתצהירי עדות ראשית מטעמם על כל צרופותיהם והן בסיכומיהם עבי הכרס - השאלות המרכזיות שצפות ועולות בתיק זה הינן פשוטות למדי: (א) האם הסכם שכר הטרחה בטל הואיל והוא נחתם תוך הטעייתו של הנתבע והחתימה למעשה נכפתה עליו מבלי שהבין את תוכנו של ההסכם; (ב) היה והתשובה לשאלה הראשונה תהא שלילית ונגיע למסקנה כי הסכם שכר הטרחה שריר וקיים ואין מקום לבטלו - יהא עלינו לבחון ולהכריע בדבר הפרשנות שיש ליתן להסכם שכר הטרחה, והאם בנסיבות העניין התובעים זכאים מכוחו לשכר הטרחה שנדרש על ידם בכתב התביעה. במלים אחרות, יהא עלינו להכריע, בין היתר, בשאלה מהי הפרשנות הנכונה של התנאי המתלה בסעיף 5 להסכם שכר הטרחה, והאם בנסיבות העניין התקיים התנאי המתלה, אשר בלשון הציורית שננקטה מהווה את "הטריגר", המחייב לשלם שכר טרחה לתובעים. נסיבות החתימה על הסכם שכר הטרחה 33. הגנתו "הספונטאנית" של הנתבע במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, הייתה כאמור כי הוא אינו יודע קרוא וכתוב, כי תוכנו של הסכם שכר הטרחה לא הוסבר לו, וכי הוא הוטעה בקשר אליו הטעייה היורדת לשורש ההסכמה, שכלל לא הייתה, ולכן יש בנסיבות אלה כדי לאיין את הסכם שכר הטרחה. בסעיף 8 לבקשה השנייה למתן רשות להתגונן, אשר בה כבר היה הנתבע מיוצג, תיאר את עצמו הנתבע כ"אדם פשוט שבפשוטים, ואף ביחס לקהל המתדיינים, ההדיוטות הבאים בשערי בית המשפט מדי יום ביומו אשר אינם מצויים בחוק ומשפט". טענתו של הנתבע בדבר היותו אנאלפבית לא הוכחה, אולם גם אם אקבל טענה זו ולו בחלקה - הרושם שעשה הנתבע במהלך עדותו בבית המשפט הינו הפוך ממה שהוא מנסה לתאר את עצמו. התרשמתי כי מדובר באיש עסקים מכובד, "מבין עניין", אשר במהלך השנים "יצא ונכנס" רבות למשרדי עורכי דין והעסיקם בעניינים משפטיים רבים הקשורים לעסקיו. רק במכתבו של עו"ד רוני חייט מיום 21.9.01 אל הנתבע (צרופה כ"א לתצהיר התובעים) מפורטים 35 עניינים שבעבורם דרש עו"ד חייט שכר טרחה. כלום ניתן לומר בנסיבות אלה שהנתבע הוא אדם פשוט שבפשוטים, תמים, חסר ניסיון, בור והדיוט, שאינו מבין בעסקים ובענייני שכר טרחת עו"ד? אתמהה... 34. לפני כמעט 50 שנים, בע.א. 467/64 אולגה אסתר שוורץ נ. סנדור ואח' פ"ד יט (2) 113 קבע כב' השופט זוסמן הלכה מנחה: בדרך כלל דין הוא שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא.... אפילו עיוור או אנאלפבית שחתם על מסמך והמסמך נוגע לעסקה מאותו סוג שהוא חפץ בה, אלא שהחותם טעה או הוטעה לגבי פרטי העסקה והפרטים אינם תואמים את העסקה שהוא דימה לעשותה - הטענה "לא נעשה דבר" אינה עומדת לחותם... כאשר העסקה שנעשתה היא מסוג אותן העסקאות שחותם המסמך התכוון לעשותה ורק פרט מפרטיה אינו תואם את כוונתו - לא נשאר לחותם אלא להתגונן בטענה שהוטעה ושעקב כך הזכות בידו לבטל חוזה שנעשה ולהשתחרר מכבליו. ולא הרי זה כהרי זה. הטענה "לא נעשה דבר" היא טענה חפצית. פירושה - החוזה לא בא לעולם .... אולם טענת תרמית או הטעיה כלפי קשר חוזי שנעשה אינה טענה חפצית, אין פירושה שלא קם קשר חוזי אלא שהחוזה שנעשה נפגם ומפאת הפגם יש והחוזה ניתן לביטול..." 35. האם במקרה שלפנינו יש לקבל את טענת הנתבע כי דין הסכם שכר הטרחה להתבטל? כזכור, הנתבע טען כי הכיר את התובע 1 וסמך עליו ולכן לא בדק את תוכנו של הסכם שכר הטרחה (ראה פרוטוקול מיום 10.10.10 עמ' 8 שורה 11). טענתו זו של הנתבע נסתרת מעצם העובדה שעל אף האמון הרב שנתן, לטענתו, בתובע 1 בכל זאת מצא לנכון להיעזר באופן פעיל, במסגרת המו"מ לקראת כריתת הסכם שכר הטרחה, ביועץ בלתי תלוי מטעמו, איש נדל"ן שהנתבע הכיר במשך שנים רבות, מר סדן. מעדותו של סדן עולה, כי תפקידו היה לבדוק "אם העסקה שהם הולכים לעשות מתאימה" (פרוטוקול מיום 17.10.10 עמ' 20 שורות 22 - 25), וכי הוא עורב לה על ידי הנתבע כדי להסביר לו את העסקה (שם, עמ' 23 שורה 17). הואיל וסדן היה סבור שהסכם שכר הטרחה היה לרעת הנתבע והיו לו הסתייגויות ממנו - הרי לטענתו, והנתבע אינו מכחיש זאת, הוא הזהיר את הנתבע מפניו, הוציא אותו החוצה במהלך המו"מ וליד בנו של הנתבע אמר כי אין לעשות את ההסכם הואיל ו"זה יותר גרוע משותפות כי הסכומים גבוהים מדי ביחס לשווי המגרש (שם, עמ' 24 שורה 21). כאשר נשאל סדן מה הייתה עמדתו כיועץ לגבי העסקה, אמר: "לא חדרתי לגבי ההסכם והמלים, אבל לגבי העסקה מה מקבלים תמורת מה אמרתי לנתבע שהוא אידיוט אם הוא עושה את העסקה כיון שזו שותפות ולא יזמות". (שם, עמ' 21 שורות 2-3). כאשר נשאל סדן מה אמר הנתבע בתגובה לאזהרתו האמורה, ענה: "... הוא אמר מה איכפת לי, אם הם מביאים יותר כסף שייקחו יותר שכ"ט, ועדיין אמרתי לו שזה לא מקובל... הוא אמר שהוא תקוע עכשיו ואם יביאו יותר כסף ממה שהוא יכול לקבל מסודאי, אז שייהנו". (שם שורות 23 - 27). 36. על אף שסדן הובא לעדות מטעמו של הנתבע, אשר סבר כנראה כי יהיה בעדותו כדי לשכנע שהחתימה על הסכם שכר הטרחה נכפתה עליו וכי עדותו תפעל לטובתו - נראה שעדותו של סדן היא בגדר "חרב פיפיות" לנתבע. מעדותו של סדן עולה, כי הנתבע הגיע למעמד החתימה על הסכם שכר הטרחה כשהוא יודע ומבין היטב את תוכנו, לאחר שהיועץ מטעמו בחן אותו, ואף ידע והבין כי מאחר ו"עסקת סודאי" תקועה - עליו לנסות ולהיחלץ מהסבך המשפטי, בסיועם של התובעים. ברור שהנתבע הבין כי יהא עליו בסופו של דבר לשלם לתובעים, אם כי סבר שמועד זה עדיין רחוק הואיל ועליהם להביא עסקה טובה יותר מ"עסקת סודאי", ואם יעשו כן - הוא הסכים ליתן להם שכר טרחה באחוזים משווי העסקה "כדי שייהנו" והוא לא יחסר. לא ראיתי לקבל את עמדת הנתבע כי הוא לא שעה לאזהרותיו של סדן בנוגע להסכם שכר הטרחה בגלל תמימותו. סביר יותר כי הנתבע החליט בכל זאת לחתום על ההסכם הואיל וכאמור מועד תשלום שכר הטרחה נראה לו רחוק, ואולי קיווה שלא יגיע לעולם. נראה שזו הסיבה האמיתית להסכמת הנתבע לחתום על הסכם שכר הטרחה מבלי להתעמק בכל האמור בו, במיוחד לגבי התנאי המתלה, על אף שניתנה לו הזדמנות לעשות כן, גם באמצעותו של סדן. בנסיבות אלה, אין לנתבע להלין אלא על עצמו אם בחר לחתום מבלי שהתעמק בכל "רזי" ההסכם, לרבות התנאי המתלה, אשר היו פתוחים וגלויים בפניו ובפני יועצו, מר סדן. 37. במקרה דנן לא מדובר ב"הטעיה", "כפיה" או "עושק" כמשמעותם של מונחים אלה בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, (להלן - חוק החוזים) ולכן אין מקום לטענת הנתבע כי דין הסכם שכר הטרחה להתבטל. 38. משהגעתי למסקנה האמורה - עלינו לעבור עתה לשאלה השנייה, כפי שפורטה בפסקה 32 לעיל, דהיינו, האם התקיים במקרה דנן התנאי המתלה שבסעיף 5 להסכם שכר הטרחה והתובעים זכאים מכוחו לשכר הטרחה המוסכם. האם זכאים התובעים לשכר הטרחה מכוח הסכם שכר הטרחה 39. בטרם נשיב על שאלה זו, נשוב וניזכר בנוסחו של התנאי המתלה שבסעיף 5 להסכם שכר הטרחה: "שכר הטרחה נשוא הסכם זה מותנה בתוצאה חיובית שתציל את הנכס של הלקוח, שכיום מצוי בסכנת הכחדה, כולו או מקצתו. מועד התשלום יהיה בעת מימוש הקרקע או חלקים ממנה ו/או בעת ייזומו של הפרויקט והכול מן הכספים הראשונים שיתקבלו בו". 40. אין מחלוקת כי בשלב החתימה על הסכם שכר הטרחה לא היה הנתבע מחויב לשלם לתובעים סכום כלשהו, והיה צורך להמתין עד להתקיימותו של התנאי המתלה על מנת שהתובעים יהיו זכאים לשכר הטרחה, דהיינו הצלת הנכס מסכנת הכחדה באמצעות "תוצאה חיובית". 41. האם נשקפה בעת החתימה על הסכם שכר הטרחה סכנה לנכס של הנתבע ועסקת סודאי למעשה הצילה אותו? בניגוד לעמדתו של הנתבע, ראיתי לקבל את עמדת התובעים כי אכן נשקפה לנכס סכנה כתוצאה מההתדיינויות הרבות לגביו - הן התביעה של עו"ד סודאי, הן התביעה של פרסל, והן התביעה של עו"ד חייט, והוא עמד למעשה בפני הכחדה עקב התביעות האמורות. הנתבע עצמו, בסעיף 23 לתצהיר העדות הראשית מטעמו, הודה: "הבנתי כי אין מנוס אלא לשים קץ להתדיינויות הרבות ולסגור את העניין עם עו"ד סודאי". כיצד ניתן להבין את דברי הנתבע אם לא שהוא סבר כי הנכס עומד לחמוק ממנו אם לא תתבצע "עסקת סודאי"? 42. זאת ועוד, האם אין סיכון בצדן של ההתדיינויות הרבות אותן מזכיר הנתבע עצמו? הרי איש לא יכול היה להבטיח שהנתבע יזכה בהליכים השונים, ומאידך - אם אחת התביעות הייתה מתקבלת, היה הנתבע מאבד את הנכס, כמפורט להלן. 43. אשר לתביעת עו"ד סודאי נגד הנתבע לקבלת החזרים בסכום של 1,700,000$ - אם תביעה זו הייתה מתקבלת , הרי שהדבר היה מכלה את הנכס אלמלא הסכם המכר שהושג ("עסקת סודאי"). אמנם הנתבע מנסה לטעון כי "עסקת סודאי" לא הייתה מספיק טובה בעיניו וכי גם כאן הוא רומה על ידי עורך הדין שערך את העסקה (לא התובעים, שכן כזכור הם פוטרו על ידי הנתבע עוד לפני שחתם על עסקת סודאי), אולם לאור הסכנה שבתביעת עו"ד סודאי - שכאמור העמידה את הנכס בסכנה ממשית, הרי חזקה על הנתבע שאם הצליח בכל זאת למכור את הנכס לסודאי, כאשר המיסוי על הקונה וכל הסיכונים למעשה הוסרו -המשימה להציל את הנכס מכיליון הושגה. 44. לגבי תביעת פרסל (ת/10) שבמסגרתה דרש פרסל, בין היתר, מנוי כונה נכסים למגרש לצורך מכירתו - כלום אין בכך סיכון? הרי אילו דרישה זו הייתה מתממשת והמגרש היה נמכר באמצעות כונס נכסים - היה הנתבע מאבד את הנכס. 45. גם מצדו של עו"ד חייט, אשר אף הוא כמו התובעים לא זכה לקבל שכר טרחה מאת הנתבע על השירותים שנתן לו, נשקפה סכנה לנכס לאור הודעת העיכבון שהוציא עו"ד חייט והטלת עיקול על הנכס. 46. לעניין היקף הסיכונים על הנכס מבחינה כספית, ראיתי לקבל את טענתם של התובעים כי מדובר בסך 2,132,259$ כמפורט בסעיף 5.5.1 לסיכומים מטעמם (עמ' 44). הואיל ובמסגרת "עסקת סודאי" סוכם כי הנתבע יקבל סכום של 1,710,000$ (ראה פירוט בסעיף 5.5.3 לסיכומי התובעים), ואף הסיכון מצדו של סודאי נמחק - הרי שהמסקנה היא שהוכח כי הושגה " תוצאה חיובית שתציל את הנכס מסכנת הכחדה" כאמור בסעיף 5 (התנאי המתלה) שבהסכם שכר הטרחה. 47. זאת ועוד, בסעיף 5 האמור נקבע במפורש כי מועד תשלום שכר הטרחה יהיה בעת מימוש הקרקע או חלקים ממנה ו/או בעת ייזומו של הפרויקט. כלום מכירת הקרקע לעו"ד סודאי במסגרת "עסקת סודאי" איננה בגדר "מימוש הקרקע" כאמור סעיף 5 להסכם שכר הטרחה? נראה שכל המוסיף בעניין זה - גורע. 48. משהוכח כי הסכם שכר הטרחה שריר וקיים, וכי התקיים התנאי המתלה שבו - הרי המסקנה היא שהתובעים היו זכאים לאכוף את קיומו של ההסכם ולדרוש את שכר הטרחה המוסכם על פיו, כפי שעשו בהגישם את התביעה שלפנינו. 49. כלל ידוע בכל שיטה משפטית הוא כי "חוזים יש לכבד". סעיף 12 לחוק החוזים מחייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, וסעיף 39 לחוק האמור מחייב לנהוג כך בקיום של חיוב הנובע מחוזה ולגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה. משהוכח כי נתקיימו תנאי הסכם שכר הטרחה - על הנתבע לכבד את ההסכם ולשלם לתובעים את אשר סוכם כי מגיע להם מכוחו של ההסכם האמור. הימנעותו של הנתבע מתשלום שכר הטרחה עליו סוכם בהסכם תקף, שתנאיו התקיימו, מהווה התנהלות בחוסר תום לב בקיום חוזה, בניגוד להוראות סעיף 39 לחוק החוזים. 50. לכך יש להוסיף את הרושם השלילי שנוצר ממכתב הפיטורין ומהעיתוי שבו הוא נשלח לתובעים על ידי הנתבע, זמן קצר לפני החתימה על "עסקת סודאי", מבלי שניתנו בו נימוקים משכנעים וקונקרטיים לעצם פיטורי התובעים מייצוגו של הנתבע. אכן נראה כי הנתבע קיווה, עובר לגיבושה של "עסקת סודאי", כי פיטורי התובעים יאפשרו לו שלא לעמוד בהסכם שכר הטרחה, ולהימנע מתשלום שכר הטרחה המוסכם לתובעים, כשם שעשה במקרים אחרים בעבר (למשל לגבי עו"ד חייט). 51. גם אם לא שוכנעתי באופן מלא בטענות התובעים לפיהן כל מעשיו של הנתבע, לרבות "הסכם הממון" עם רעייתו, היו בגדר תכנון מתוחכם ומוקפד כיצד לחמוק מהתחייבויותיו כלפי התובעים, כשם שהפר את התחייבויותיו באופן סדרתי לאחרים - הרי שדי בכך כי הוכח שחתימתו של הנתבע על הסכם שכר הטרחה הייתה מושכלת ולא הייתה פרי טעייה מצד התובעים, וכי התמלאו תנאי הסכם שכר הטרחה, לרבות התנאי המתלה שבסעיף 5, כדי להביא למסקנה שהתובעים זכאים לשכר הטרחה לפי כתב התביעה. סוף דבר 52. לאור כל האמור - התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעים, תוך 30 ימים, סכום של 1,790,125 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (1.1.06) ועד לתשלום המלא בפועל. 53. אשר להוצאות משפט (אגרה) - על הנתבע לשלם לתובעים, תוך המועד האמור, את סכום האגרה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ששולמה ועד לתשלום המלא בפועל על ידי הנתבע. 54. אשר לשכר טרחת עו"ד - אמנם מדובר בתביעה בהיקף נכבד, ובעבודה רבה שהושקעה על ידי שני הצדדים בניהול ההליך , אולם משהועמסו שלא לצורך מסמכים וראיות על ידי התובעים, אשר מצד אחד ניתן היה להימנע מהגשתם ומאידך אילצו את הנתבע להביא עדים רבים מטעמו, ומשהוגשו סיכומים על ידי התובעים בהיקף בלתי סביר בעליל, שגררו גם את הנתבע להגיש סיכומים ארוכים - ראיתי לקבוע כי על אף שהתביעה התקבלה במלואה, ישלם הנתבע לתובעים שכר טרחת עו"ד בסכום של 20,000 ₪ בלבד. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. הסכם שכר טרחהשכר טרחהאכיפת חוזהחוזה