ביטוח גניבת רדיו לרכב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח גניבת רדיו לרכב: 1. ביום 10.11.99 הגיש התובע תביעה כספית על סך 25,000 ₪ כנגד הנתבעת, מבטחת מכוניתו. התביעה הוגשה לביהמ"ש ברמלה, ולאחר מכן הועברה לבית משפט זה. בתביעתו טען התובע, כי בתאריך 10.8.97 נפרצה מכוניתו, ונגנבה ממנה מערכת הרדיו טייפ (להלן: "המערכת או מערכת השמע") שבוטחה בסכום של 20,000 ₪. הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי "התובע ביים את ארוע הגניבה", כשמספר עובדות הנתבעת מפרטת, שימשו כבסיס לנתבעת ביחס לטענה זו. כן נטען, כי התובע לא עמד בתנאי המיגון. 2. בישיבת קדם המשפט הוסכם, שאם אכן ביהמ"ש יקבע, כי הנתבעת חייבת לפצות את התובע, אזי שווי המערכת יהיה כמצויין בפוליסה. 3. מתצהירו כעדות ראשית (ת/1) של התובע עולה, כי התובע ביטח מכוניתו באמצעות סוכן ביטוח בשם דוד בן ישי (להלן: "הסוכן"). תקופת הביטוח מיום 1.6.97 ועד יום 31.5.98 וכשבתחילה כבעל הפוליסה נרשם אביו של התובע, אזולי דוד, הגם שמס' תעודת הזהות ותאריך הלידה הינו של התובע. רק לאחר האירוע הנטען, וזאת בסוף חודש מרץ 1998, ביקש הסוכן לשנות את שם בעל הפוליסה. בנושא זה מקובל עלי, כי מדובר היה בטעות קולמוס בלבד, אשר תוקנה לאחר מכן. ברשימה מיום 27.7.97 צויין מפורשות, כי הביטוח כולל "ביטוח רדיו/רשמקול ע"ס: 20,000 ₪". בנוסף, עולה, כי הסוכן פנה לנתבעת עוד ביום 17.7.97, תוך ציון שיש לבטח את המערכת בסכום האמור לעיל. כן עולה, כי ביום 10.8.97, נמסר לנתבעת פירוט המערכת, כולל הצעת מחיר בדבר ערכה מיום 4.8.97. 4. הנתבעת בסיכומיה מפנה לסתירות ותהיות שלדעתה מחייבים את המסקנה, כי אין ליתן אמון בגירסת התובע. אולם טרם שניזקק לטענות אלו, מהראוי להפנות לחומר הראיות, ובתחילה דווקא לעדות השמאי מטעם הנתבעת. מ-נ/6 עולה, כי השמאי קפלן (להלן: "השמאי") בדק את המכונית, עוד טרם האירוע, וכשהוא מתיחס למערכת האזעקה, וכן הוא מוסיף, כי במכונית מצוי "רדיו טייפ פיוניר - 7005 - P - KEM” ובהמשך מציין "סאב פיוניר. כונן דגם פיוניר CPX-12. רמקולים קנווד דגם 691. HQ - KEF”/ הבדיקה נערכה ביום 26.6.97. לאחר האירוע, נבדקה המכונית ע"י השמאי, בהמצאה במוסך בהסדר, וכשהשמאי מציין "התגלו שמשה לדלת אחורית שמאלית מנופצת, והיא גם נקודת הפריצה. כמו כן מע' האזעקה פורקה ממקומה בשלמותה. ברכב היה חסר רדיו וכל מע' השמע" וכשהשמאי מציין שסכום הביטוח על מכשירי חשמל הינו 3,000 ₪. השמאי מאשר בחקירתו הנגדית בעמוד 21, כי בבדיקה הראשונה "התבקשתי לבדוק את מערכת השמע ואת שווייה", אולם מאחר ומערכת האזעקה לא היתה תקינה לא תימחר את מערכת השמע. יתר על כן, השמאי מאשר, כי מעת שהוא מקבל מהמבוטח את ההצעה שהוא מגיש לגבי המחיר אז הוא בודק את ערכה. השמאי בחקירתו הנגדית מציין, כי בעת שבדק את המכונית, היתה מצויה בפניו רשימה לפיה מוצרי חשמל בוטחו רק ב-3,000 ₪, אולם פוליסה שכזו לא הוצגה ע"י הנתבעת. מאידך, ברשימה נספח א/2 ל-ת/1, עולה שמצויין מפורשות, וכאמור לעיל, כי מערכת השמע בוטחה ב-20,000 ₪, ואשר ננקב ע"י השמאי כביטוח מכשירי חשמל ב-3,000 ₪ הינו בפרק ההשתתפות העצמית. מכל מקום עולה, כי השמאי מאשר שאכן מערכת שמע, על הרכיבים השונים, נמצאה במכונית, וכשלכאורה עמדה בפניו. לדברים אלו יש להוסיף, כי התובע בחקירתו הנגדית מסביר כל פרט ופרט מהמערכת, וזאת בהתייחס לאשר ציין השמאי, הגם שהוא מציין שייתכן והחליף את הטייפ עצמו, ואף יתכן שלאחר הבדיקה. מכל מקום, אם נצרף את מכלול העולה מדברי התובע, מהמסמכים שצרף התובע ודברי השמאי עצמו, עולה שלכאורה, נמצאה מערכת שמע הכוללת רכיבים מרכיבים שונים במכונית לפני האירוע, ומכל מקום חברת הביטוח ביטחה את מערכת השמע, וזאת בסכום המצויין ברשימה, ועוד טרם האירוע, ומבלי שהותנה הביטוח בהמצאת אישור זה או אחר. 5. בכל הקשור לאמצעי המיגון וקיומם, אכן אין חולק, כי ברשימה צויין, כי אמצעי המיגון "מערכת ביטחונית" ואין חולק כי מערכת שכזו לא הותקנה. מבלי להתייחס לטענת התובע, כי הרשימה הומצאה לו רק לאחר האירוע, אין להתעלם משניים. ראשית, עולה שלכאורה, הנתבעת המשיכה בביטוח עד תום תקופת הביטוח, חרף הידיעה על הכשל במיגון. אך העדות המשמעותית בנושא זה, נתנה מפי חוקר הנתבע, אשר מציין מפורשות, שאכן התובע לא ניסה להסתיר העדרה של ביטחונית, אך בנוסף לכך הוא מציין "לפי הפוליסה הוא נדרש להתקין ביטחונית בלבד. ביטחונית אמורה למנוע - היא באה עם מערכת האזעקה בדר"כ, כשאני מעיין בפוליסה אני רואה שבפוליסה רשום ביטחונית בלבד. בטחונית בלבד אמורה למנוע גניבת הרכב. ביטחונית בלבד לא אמורה למנוע גניבת רדיו טייפ. להבדיל אזעקה שיש בכוחה למנוע גניבת חלקים מתוך האוטו קרי מערכת שמע" (16). יש לציין, כי גם הנתבעת עצמה ככל הנראה, לא ראתה בטיעון זה כטיעון מרכזי בטענותיה, ומכל מקום מדברי העד מטעמה, עולה שמערכת ביטחונית, להבדיל מאזעקה, אף אם היתה מותקנת, לא נועדה ולא היה בה למנוע פריצה וגניבת מערכת השמע. 6. מכאן לטיעון המרכזי של הנתבעת בדבר העדר הוכחת מקרה הביטוח ע"י התובע, תוך הטיעון, כי מדובר בביום. כבר עתה אציין, כי ב"כ הנתבעת, בחקירתה הנגדית, לא הציבה בפני התובע, הקשור לטיעונה זה באופן חזיתי וברור, אלא הסתפקה בחקירה אודות הסובב את הקשור למערכת. מעת שנטענות טענות שכאלו ע"י חברת ביטוח, יש לבחון גדר טענותיה. אם ניישם גדר הטענות למקרה דנן, לכאורה עולה, כי "הביום" יכול ויהיה בעצם הפריצה ושבירת השימשה, יכול בכך שמערכת השמע כלל לא היתה במכונית בעת הפריצה, ולבסוף, כי לאחר הפריצה הוציא התובע עצמו ו/או מי מטעמו את מערכת השמע. צודקת ב"כ הנתבעת בפרטה בסיכומיה את נטל ההוכחה המוטל על מבטחת, בטענות כגון דא, אולם בנסיבות דנן, חרף אותם תהיות או סתירות שטוענת הנתבעת, לא שוכנעתי שהנתבעת עמדה בנטל זה. 7. א. אכן התובע סתר עצמו בכל הקשור לנושא רכישת המכונית וביטוחה במועדים השונים ובמיוחד בנושא מועד התקנת המערכת במכונית. עם זאת, ניתן להבין מדבריו, שרכש את המכונית כשנה לפני עריכת הביטוח, וכשתקופת מה לפני האירוע, התקין במכונית את מערכת השמע שהיתה ברשותו עוד ממכונית קודמת שלו. חיזוק לאמור מצוי במסמכים השונים שפורטו, בכל הקשור לבקשת התובע לבטח את המערכת וכן עדות השמאי כפי שצויינה לעיל. ב. אכן התובע בהודעתו בפני החוקר ציין, כי אביו גילה את הפריצה, וכשלאחר מכן בעדותו הוא מציין, כי הוא גילה את הפריצה, אולם אין אני רואה בסתירה זו כמקעקעת גירסתו של התובע כליל, לרבות לאור אשר ציין התובע בחקירתו בנושא זה. ג. גם בנושא השימשה שנופצה, קשה לקבל, כי התובע עצמו פרץ השימשה, הכל על מנת לזכות בדמי הביטוח בגין מערכת השמע, ויחד עם זאת, ישקר התובע אודות מיקום השימשה שנופצה. אכן אין להתעלם מכך שבתצהירו כעדות ראשית ציין התובע, כי השימשה הקדמית נופצה, אולם גם מדבריו בחקירתו הנגדית וגם מעדות השמאי עולה, כי לא מדובר על שימשה זו, אלא השימשה בדלת אחורית שמאלית. חיזוק לכך שבתצהיר עדות הראשית מדובר בטעות, הינו האמור ב=נ/4 הודעת התובע בפני החוקר בסמוך לאירוע, שם הוא מציין מפורשות, כי החלון האחורי הוא זה שנופץ. 8. לכל אמור יש להוסיף את עדות התובע, בכל הקשור ליצירת הקשר עם הסוכן, והקושי באיתורו, וכשהנתבעת אף היא לא מצאה לנכון להביא לעדות את הסוכן, או מי מסוכנות הביטוח, על מנת לסתור את גירסת התובע. 9. ומכאן לעדות החוקר מטעם הנתבעת. החוקר מציין, כי מבירור עם אותה חנות בה נטען שהותקנה המערכת, עולה, כי המערכת הותקנה במכונית מס' חודשים לפני האירוע. אומנם החוקר מציין, כי החשד התעורר, הואיל והבין מהתובע, כי המערכת נמצאת ברשותו 3 שנים, אולם התובע הסביר פשר האמור וכמפורט לעיל, דהיינו, שאכן המערכת היתה מצויה אצלו משכבר, אך זאת ברכב אחר, ורק אח"כ הותקנה במכונית. כן מציין החוקר את התהיה שמערכת האזעקה לא היתה תקינה, כי מערכת האזעקה נתלשה מהמקום, בעוד מערכת השמע נגנבה בשלמותה, וכי אין זה סביר שגנבים יפרקו מערכת אזעקה בשלמותה, הכל על מנת לגנוב מערכת השמע. כל זאת מאחר ונזקקים לזמן רב לביצוע האמור. יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית בעמוד 16, מאשר החוקר, כי לא ניסה לבחון הזמנים הנדרשים לביצוע האמור, כי אינו מקצועי בפירוק מערכת כזו וכי לא בחן שאלה זאת. למעשה מחקירתו הנגדית עולה, כי מדובר בהשערות בלבד וללא ביסוס זה או אחר. עוד יש לציין, כי דווקא החוקר מאשר בכל הקשור לסוכן ובעיות לחברת הביטוח עמו "אני יודע שהיה סיפור בתיק אחר של חברת ביטוח אחרת..." תוך שהוא מציין, כי לא התבקש, ולא ניסה לאתר את הסוכן, הגם שבעבר איתר אותו. מאידך החוקר מציין, כי ידע על הסוכנות עצמה, אולם לא ציין תוצאות בירורו עם הסוכנות, תוך שב"כ הנתבעת מתנגדת לחשוף אשר הוכן ע"י החוקר, מעבר לאמור בתצהירו. אומנם זאת זכותה, כפי שהחליט ביהמ"ש, אולם עצם ההתנגדות אומרת דרשני. כן יש להוסיף את דברי החוקר "נכון שבעל החנות אישר בפני שמערכת השמע הותקנה אצלו לפני חצי שנה בלבד, למרות שלא היתה קבלה. גם השמאי ראה את מערכת השמע" (18). 10. ומכאן להתייחסות קצרה לנטען בסיכומי הנתבעת: א. בכל הקשור לסימני אלימות, הרי אין חולק, כי שימשה נופצה, ואין אני רואה בהעדר סימני אלימות בתוך הרכב, וכשמסתמכים על הערכות החוקר, כביסוס לטענת הביום. ב. אין אני מתעלם מסתירות שונות בדברי התובע, ובמיוחד בכל הקשור למועדים, וכן התהייה שהמערכת לא בוטחה משך תקופה ארוכה. אולם, התובע הסביר את הקושי בביטוח מערכת שכזו עד פגישתו עם הסוכן, ובכל הקשור למועדים השונים לא מצאתי בסתירות אלו משום השמטת הבסיס לגירסתו המרכזית של התובע. ג. הנתבעת מתריסה כנגד הצורך בקבלת אישור כשבוע לפני האירוע ביחס למחיר המערכת, אולם תהיה זו מוסברת ממכתב סוכנות הביטוח לנתבעת ולמחלקת החיתום, וכשעולה שלכאורה הנתבעת ביקשה פירוט המערכת וכך נעשה (נספח ה/1 לתצהיר התובע). ד. בכל הקשור לבדיקת הפוליגרף, אין אני רואה בנטען בנושא זה משום בסיס לקבלת טענת הנתבעת. אינני סובר, כי בכל מקרה שמבוטח מסרב לבדיקה, האמור פועל כנגדו, מה עוד שבמקרה דנן לא הוברר דיו, הקשור לטענה זו. ה. הנתבעת טענה, כי התובע נמנע מהבאת עדים שיכלו לאושש טענותיו. בכל הקשור לעצם התקנת מערכת השמע במכונית, בסופו של יום לא נזקק התובע לעדויות נוספות, הן לאור המסמכים והן לאור עדות החוקר והשמאי. בכל הקשור לפעולות הסוכן או הסוכנות, הסביר התובע את הקושי ואת נסיונותיו לאיתור הסוכן, והנה דווקא הנתבעת לא מצאה לנכון, ואף לאחר עדותו, לעתור לזימונו, על מנת לסתור כל אשר טען התובע ביחס לפעולותיו של הסוכן והוראותיו. 11. הנה כי כן, ניתן לסכם ולומר כדלקמן: א. הנתבעת ביטחה מערכת שמע בסכום המצויין ברשימה, וכשערכה מקבל ביסוס גם מהמסמכים שהוצגו ומהודעות הסוכן לנתבעת. ב. המערכת נמצאה במכונית תקופה קצרה לפני האירוע הביטוחי, וכשהנתבעת, למעט השערות בשאלות בחקירה נגדית, לא הביאה כל ראיה כאילו אשר נמצא במכונית אינו זהה לאשר בוטח על ידה. ג. שימשת המכונית נופצה, ומערכת השמע לא נמצאה. ד. בנסיבות אלו הוכיח, לכאורה, התובע את קרות מקרה הביטוח. 12. מאידך, לא הגעתי לאותה רמת ספק הנדרשת, על מנת לקבוע שמדובר בביום, על מגוון האפשרות שפורטו לעיל. 13. עם כל זאת אציין, כי לאור התהיות השונות, אכן צדקה הנתבעת בכך שביקשה לבחון את הדברים, ולכך תהיה השלכה בפסיקת ההוצאות. 14. לאור המוסכם בכל הקשור לשאלת הנזק, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 20,000 ₪ בניכוי השתתפות עצמית, ככל שקיימת בהתאם לפוליסה, ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.8.97 ועד התשלום בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט, אגרה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מעת ההוצאה ועד התשלום בפועל ובנסיבות העניין אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בלבד בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.ביטוח פריצה / גניבהרכב