קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ ללא תנאי: א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 26.10.03 של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ש' שוחט) אשר דחה ערעור על החלטתו מיום 21.9.03 של רשם בית המשפט לענייני משפחה, אשר דחה את בקשת המבקש לביטול, ללא תנאי, של צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא נגדו. אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: המערער והמשיבה נשאו זל"ז בישראל בשנת 94' והתגרשו בשנת 99' בבית הדין הרבני האיזורי בת"א. במהלך נישואיהם נולדו למערער ולמשיבה שני ילדים, ד' יליד 27.10.94 ואר' יליד 1.1.97. המשיבה הגישה כנגד המערער, בשמה ובשם הקטינים, תביעה למזונות וביום 1.11.98 ניתן צו, במעמד צד אחד, המעכב את יציאתו של המערער מהארץ. במהלך דיון שהתנהל במעמד הצדדים, הציע המערער להעמיד שני ערבים "שיערבו להתחייבויותיי" (עמ' 1 לפרוטוקול ישיבת יום 8.11.98 בש"א 7919/98 בתמ"ש 81340/98). ואכן, המערער דאג להחתמת שני ערבים על כתבי ערבות, וצו העיכוב, שהוטל על יציאתו מהארץ, הוסר . במהלך השנים מאז 8.11.98 ועד חודש יולי 2003, היה המערער יוצא ובא את גבולות הארץ, וכתבי הערבות נותרו בתוקפם, למרות שזהות הערבים שונתה מידי פעם. במהלך אותם שנים, פעלה המשיבה כנגד המערער בשלושה תיקי הוצל"פ, הן בגין חוב מזונות והן בגין הוצאות שנפסקו כנגד המערער לטובת המשיבה. חוב המערער בתיקי ההוצל"פ שונים עומד על סך של כ- 160,000 ₪, כעולה מקביעת בית המשפט קמא. במהלך השנים מאז עזב המערער את הארץ, ניסתה המשיבה לפעול כנגד הערבים למימוש ערבותם, אולם לא עלה בידה. בסופו של דבר, הצליחה המשיבה לעקל את משכורתה של אחת הערבות. ביום 16.7.03 הגיע המערער לארץ, הגיש בקשה לביטול הערבויות ועתר להטלת צו המעכב את יציאתו שלו מהארץ. על יסוד בקשתו זו, במעמד צד אחד, הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד המערער ובוטלה ערבותם של הערבים. מקץ חודשיים שב המערער ופנה לבית המשפט, בבקשה לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא כנגדו, לבקשתו. המערער טען כי הינו "תושב חוץ" ומשכך יש לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגדו, בלא לחייבו בהמצאת ערבויות. רשם בית המשפט לענייני משפחה, דחה , כאמור, את בקשת המערער וקבע כי צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגד המערער, ישאר על כנו. ג. על החלטת רשם בית המשפט לענייני משפחה הוגש ערעור בפני בית המשפט לענייני משפחה ( בפני כב' השופט ש' שוחט). בית המשפט לענייני משפחה דן בערעורו של המערער ודחה את הערעור. בית המשפט קמא קבע: "בנסיבות המקרה עסקינן , אם דעתי תשמע, אין מקום ליתן למערער את הסעד שהוא מבקש. המערער מנוע מלבקש את ביטול הצו ללא ערבים לא רק משום הסכמתו המוקדמת אלא גם משום בקשתו שלו לביטול הערבות. ... המערער זכה בחרותו וביטל את צו עיכוב היציאה שניתן כנגדו לראשונה כנגד המצאת ערבים על פי הצעתו שלו ובהסכמתו. הערבים התחייבו מפורשות לשלם כל סכום שינתן כנגד המערער. המערער יצא ובא את הארץ מספר פעמים. מעולם לא נתבקש ביטול הערבויות . כך היה המצב, נוח למערער אשר אינו משלם את חובותיו (למעט תשלום חלקי של המזונות השוטפים) ונוח לערבים שלא נתבקשו ולא נדרשו לשלם חרף ערבותם. כשסוף סוף הצליחה המשיבה לרדת לנכסי אחד הערבים נזעקו כולם..." (עמ' 6 לפסק דינו של בית המשפט קמא). כאמור דחה בית המשפט את ערעור המערער, ועל כך הערעור שבפני. ד. לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא, בדחותו את ערעורו על החלטת הרשם. לטענת המערער, אין מחלוקת כי המערער הוא "תושב חוץ", ומרכז חייו במדינת מיזורי ארה"ב. עוד בשנת 1995 עקר המערער יחד עם משפחתו לארה"ב, שם נולד בנם של המערער והמשיבה, אר'. לאחר גירושי המערער והמשיבה, נשא המערער אישה והיום הוא מתגורר בסנט לואיס ועובד בחברת אמדוקס. למערער אין כל זיקה לישראל, אין לו חשבונות בנק בארץ ואין לו כל נכסים אחרים. לטענת המערער, לא נמצאה בפסק דינו של בית המשפט קמא קביעה "כיצד מניעה מהמבקש לצאת את הארץ ולשוב למקום מגוריו תואיל למשיבה או תקדם במאומה את גביית החוב הפסוק" (סעיף 9 לבר"ע). לטענת המערער, בניגוד להלכה הפסוקה, קבע בית המשפט קמא כי למרות שהמערער אינו "נתבע זר", יש לעכב את יציאתו מהארץ ולבטל את העיכוב רק כנגד ערבויות. לטענת המערער, לא זו בלבד שקביעה זו מנוגדת לפסיקה מופרשת אלא שאין למערער כל אפשרות לקבל היום הסכמת מאן דהוא לשמש כערב לחיוביו של המערער. לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא בקובעו כי המערער "כבש" את טענתו בדבר היותו "תושב זר". טענה זו לא נכבשה על ידי המערער והוא טען אותה שוב ושוב בהזדמנויות שונות. מוסיף המערער וטוען כי הבקשה לביטול הערבויות, שהוגשה ביום 17.7.03, לא הוגשה, למעשה, על ידי המערער, אלא על ידי הערבה, כפי שמודה גם המשיבה. לטענת המערער, ביטול הערבויות נעשה בפני ראש ההוצל"פ, ופניית בא כוחו הקודמת של המערער לבית המשפט לענייני משפחה היתה, לטענת המערער, "מיותרת לחלוטין". לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא בקובעו כי המערער "מנוע מלבקש את ביטול הצו ללא ערבים". לדעת המערער, כללי "השתק" או "מניעות" אינם חלים בענייננו, ודוקטרינת ההשתק איננה רלוונטית לענייננו. לטענת המערער, לא תצמח כל תועלת לגביית חוב המזונות אם ישאר בארץ ויש לבטל את צו עיכוב היציאה, בלא תנאי. לטענת המשיבים, אין כל ממש בערעורו של המערער. המערער הסכים לעיכוב יציאה מהארץ שהוצא נגדו, כנגד ערבות הערבים, עוד ביום 8.11.98, למרות שגם באותה עת היה "תושב זר". המערער יצר מצג בפני בית המשפט לענייני משפחה, בבקשתו מיום 17.7.03, כי שב לארץ ומבקש לקבל על עצמו את התחיייבויותיו, ומשכך ולבקשתו בוטלו הערבויות והוטל צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד המערער. המערער, לטענת המשיבים, מושתק ומנוע מלטעון למצג עובדתי אחר, לאור טענות המערער, בבקשתו מיום 17.7.03. ה. סבורה אני כי דין הערעור להדחות. מקובלת עלי קביעת בית המשפט קמא אשר קיבל את טענת המערער לפיה הוא "נתבע זר". גם אני, כמו בית המשפט קמא, מוכנה להוסיף ולומר כי המערער עונה לפרמטרים של "תושב חוץ", שנקבעו בפסיקה. למערער אכן אין רכוש בארץ, אין לו מדור בארץ, הוא נשוי ומתגורר דרך קבע בחו"ל, עם אשתו. הסיפא של תקנה 384 (א) לתקסד"א קובעת לאמור: "384. צו עיכוב יציאה מן הארץ [תיקון: תשס"א (6)] (א)... היה המשיב תושב חוץ, לא יינתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו." מוכרת גם פסיקה עניפה של בית המשפט העליון והערכאות האחרות בה נקבע במפורש כי יש להימנע, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות, מלעכב יציאתו מהארץ של "תושב חוץ". (רע"א 7208/93 ויסגלס נ' ויסגלס פד"י מח(4) 529. רע"א 18/89 פיכמן נ' בנק לאומי לישראל פד"י מב(4) 513. ר"ע 199/86 כהן נ' כהן פד"י מ(2) 53). יחד עם זאת, אינני סבורה כי יש להחיל על המערער, בעניינו, את ההלכות המקובלות הנוהגות בעניינו של "תושב חוץ" או"נתבע זר". ו. כאמור, בוטל ביום 8.11.03 צו עיכוב היציאה מהארץ, שהוצא כנגד המערער עוד ביום 1.11.98, כאשר על פי בקשתו ומשאלתו של המערער, ערבו לחיוביו של המערער, שני ערבים, שנבחרו על ידו וחתמו על כתבי ערבות. לא שנוי במחלוקת כי ערבויות הערבים נשארו בתוקף במשך כחמש שנים, בלא טרוניה, בעוד המערער יוצא ובא את גבולות הארץ, ומנגד - בלא שהמשיבה מצליחה לגבות כספים כלשהם מהמערער או מהערבים, למעט חלק מסכום המזונות. עוד לא שנוי במחלוקת כי המערער חוייב בתשלום מזונות ילדיו הקטינים בסכום של 4,000 ₪ לחודש, והוא משלם, מידי חודש, חלק מסכום זה על פי ראות עיניו. אין גם מחלוקת כי בשנת 2003, נפל דבר, והמשיבה הצליחה לעקל את משכורתה של אחת הערבות. בשלב זה החליט המערער לעשות מעשה. המערער הגיע לארץ ביום 16.7.03 ומיד למחרת, ביום 17.7.03, הגיש בקשה במעמד צד אחד, שהכתירה בכותרת "בקשה בהולה לביטול ערבויות" בבקשה זו מפרט המערער כדלהלן: "1. ביום 9.11.98 חתמו הערבים ... על כתב ערבות בו התחייבו לשלם למשיבים את מלוא החיובים של המבקש שהינו אבי המשיבים, לרבות מזונות וכל ההוצאות בגינם, כל עוד המבקש שוהה בחו"ל. ... 5. ביום 16.7.03 חזר המבקש ארצה. 6. לאור האמור יש לבטל את ערבויות כל הערבים בתיק דנן ולבטל בהתאם את צוי עיכוב היציאה מהארץ כנגד הערבים האמורים, בשל ערבותם. 7. צו עיכוב יציאה מהארץ יוצא כנגד המבקש, לאלתר, במקום הערבים." בקשה זו נתמכה בתצהיר המערער מיום 16.7.03. מתוכנה של הבקשה עולה בבירור כי המערער מבקש לבטל את ערבויות הערבים, כנגד עיכוב יציאתו שלו מהארץ מאחר, שכאמור בבקשה, "המבקש שוהה בארץ ומוכן לחזור ו לקחת על עצמו את כל התחייבויותיו בתיק..." כאמור, במעמד צד אחד ובלא קבלת תגובת המשיבה, אכן בוטלו הערבויות והוטל עיכוב יציאה מהארץ כנגד המערער. באופן תמוה עד מאוד, לא טען המערער בבקשה זו, ולו ציין ולו ברמז, כי הינו "תושב חוץ" וכי בידו כרטיס טיסה בחזרה לארה"ב, ליום 21.9.03 (ר' נספח ז' לתגובת המשיבה וכן עמ' 4 לפסק דינו של בית המשפט קמא) . המערער יצר מצג, בפני בית המשפט לעניניי משפחה, כי שב לארץ, כדבריו על מנת לשאת בחיוביו ובהתחייבויותיו, מצג אשר התברר לימים, שהינו מצג שווא. בקשתו של המערער שהוגשה במעמד צד אחד, בלא גילוי נכון והוגן של מלוא הפרטים, לרבות טענת המערער כי הינו "תושב זר" ולרבות כוונתו המוכחת של המערער לעזוב את הארץ, היא בבחינת שימוש לרעה בהליכי בית משפט והתנהגות חסרת תום לב בעליל. אינני מוכנה, בשום פנים, לקבל את הסברו של ב"כ המערער לתמיהה, מדוע הוגשה הבקשה לביטול הערבויות והטלת צו עיכוב היציאה מהארץ כנגד המערער, כפי שהוגשה. ב"כ המערער לא היסס לטעון במהלך ישיבת יום 2.12.03 בהתייחסו לב"כ המערער שהגישה את הבקשה מטעמו, כי "לא היה לה מושג בבקשות לעיכובי יציאה מהארץ". נראה לי כי התבטאות כזו כלפי ב"כ קודם, משהוגשה בקשה נתמכת בתצהירו של המערער, איננה ראויה ואף בוטה. מכל מקום, אינני יכולה לקבל, כלל ועיקר, כי בקשת המערער מיום 17.7.03 הוגשה כפי שהוגשה, משום שלבא כוחו "אין מושג בבקשות לעיכובי יציאה מהארץ". סבורה אני כי הבקשה הוגשה, תוך הסתרת הטענה בדבר היות המערער "נתבע זר", כמו גם כרטיס הטיסה בחזרה לארה"ב המונח בכיסו של המערער, בכוונת תחילה, על מנת להשיג, ללא כל התנגדות, את ביטול הערבויות, ובשלב מאוחר יותר לפנות לבית המשפט בטענות כאלה ואחרות, התומכות בבקשה לבטל את עיכוב היציאה מהארץ. אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה תיאורית ההשתק או המניעות לא יחולו בענייננו, באשר נועדו למנוע מבעל דין לטעון טענה הסותרת לטענה שמכוחה זכה לסעד בהליך קודם. נראה לי, כי המערער אכן מושתק מלטעון כי יש לבטל את צו עיכוב היציאה נגדו בלא ערבויות, בשל טענותיו בהליכים הקודמים (הבקשה מיום 17.7.03) וכן בשל ההסדר שהגיעו אליו הצדדים עוד ביום 8.11.98. ז. הסכמת הצדדים לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, שהוטל על המערער, כפי שגובשה בישיבת יום 8.11.98, כללה ביטול עיכוב היציאה כנגד ערבותם של שני ערבים, אשר כדברי המערער, כאמור, "יערבו להתחייבויותיי". ערבות הערבים, כמוסכם, נועדה להבטיח כי יימצא בארץ מי אשר אחראי לתשלום המזונות, בין אם יהא זה המערער בעת המצאו בארץ, ובין אם יהיו אלו הערבים, בעת שהמערער איננו נמצא בארץ. אינני סבורה כי המערער שכנע מדוע יש לבטל היום הסדר, לפיו בוטל עיכוב היציאה מהארץ שהוצא כנגדו, בהסכמה, כאמור. אכן, בעת שהמערער נמצא בארץ, מן הראוי לבטל את כתבי הערבות, אולם משהמערער מבקש לצאת מהארץ, ועל יסוד ההסכם מיום 8.11.98, יש לחדש את כתבי הערבות, ולהסיר את עיכוב היציאה מהארץ כנגד המערער, אך ורק כנגד ערבויות. ח. סבורה אני, כי המערער נהג באופן בלתי ראוי, חסר הגינות ותום לב ואינני סבורה כי בית המשפט צריך לסייע לו בכך. ב"כ המערער הקשה, שוב ושוב, בענין שלדעתו הוא השאלה העיקרית - אם לא היחידה - בעניינו, והיא מה תואיל השארתו של המערער בארץ לגביית החוב. אומר בענין זה כך - נראה לי כי יש תועלת בהשארתו של המערער בארץ, שאזי ימצא המערער דרך להבטיח את תשלום מזונות הקטנים, כפי שאכן נעשה בעבר, לבקשת המערער ובהסכמתו. ויתרה מזו, סבורה אני כי במקרה מיוחד זה, חובת בית המשפט להימנע מלתת יד למהלך חסר תום לב של המערער, אשר באמצעותו מבקש המערער לצאת את הארץ בלא ערבויות מתאימות להבטחת מזונות הקטנים. אכן, חירות התנועה היא זכות חוקתית, מזכויות יסוד של האדם והיא מעוגנת לא רק בחוק היסוד: "כבוד האדם וחירותו" ובפסיקה עניפה, אלא גם נטועה בנו כערך חברתי ראשון במעלה. והדברים ידועים. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שלמערער בצד זכויות, גם חובות כמתדיין וכאדם, ביניהם החובה לנהוג בהגינות וביושר בהליכים משפטיים. (רע"א 8113/00 שפר ואח' נ' תרבות לעם (1995) בע"מ ואח' תק-על 2001 (2) 435. ע"א 7785/99 ארוך נ' פאריינטי פד"י נה(3) 85 וכמובן - בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי פד"י לה(3) 449) נראה לי, כי המערער ניסה במהלכיו להוליך שולל את המשיבה והקטינים וחובת בית המשפט היא , כאמור, שלא לאפשר התנהגות חסרת תום לב זו. ט. אינני סבורה כי נתפס בית המשפט קמא לכלל טעות, בקובעו כי למרות שהמערער הינו תושב ארה"ב, אין לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ בלא ערבויות מתאימות. על כל אלה, הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאות ההליך ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, שישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד תשלומם בפועל. עיכוב יציאה מהארץצווים