החרמת מכולה במכס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החרמת מכולה במכס: תיק זה עניינו שאלת הכללים והכלים בהם יעשה בית משפט שימוש לצורך הכרעה במחלוקת לעניין סיווגם של טובין, על ידי המכס. במסגרת תביעה זו, עתרה התובעת, כי בית המשפט יורה לנתבעת להשיב לידיה, תוכנה של מכולה, אשר נתפסה על ידי הנתבעת ביום 11.8.2011, וכן לפצותה בגין נזקיה עקב אותה תפיסה. בנוסף, הוגשה בקשה לפיצול סעדים. בכתב התביעה, טענה התובעת כי יובאו על ידה אופניים רגילים, ממפעל בסין, במטרה לשווקם בישראל. אופניים אלו, וכן מספר מוצרים נלווים, נתפסו על ידי הנתבעת עם הגעתם לישראל ביום 11.8.2011, וביום 25.8.2011, הודיעה הנתבעת על החלטתה לחלט את הטובין מכוח הוראות סעיף 204 לפקודת המכס [נוסח חדש]. הוסיפה התובעת וטענה, כי החלטתה זו של הנתבעת ניתנה על אף שהתובעת פעלה, בהתאם להוראות הדין, לצורך שחרור הטובין, לרבות סיווגם כדבעי, ולא היה כל טעם ענייני או כזה שבדין, המצדיק תפיסת הטובין, לא כל שכן חילוטם. שעה שפניות התובעת לנציגי הנתבעת לא הועילו, נדרשה התובעת להליך דנא. במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת כי תפיסת האופניים נעשתה לאחר בדיקה, תוך הפעלת שיקול דעת מקצועי סביר, אשר הוביל למסקנה כי ראוי לסווג את האופניים כאופניים בעל מנוע עזר חשמלי ולא כאופניים רגילים, וממילא לא הצהירה התובעת על הרכיבים הנוספים שנתפסו במכולה. לטענת הנתבעת, מוטלת עליה חובה שבדין לבדוק את הטובין, והדבר מהווה חלק בלתי נפרד מהליך השחרור, ושעה שנמצא כי הטובין, אינם תואמים את הצהרת התובעת, עומדת לנתבעת האפשרות להודיע על חילוטם, ובהמשך ובכפוף להחלטת בית המשפט, אף להחרימם. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והתצהירים, נתתי דעתי לעדויות הצדדים בפני ולסיכומי ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמיי להלן. השאלה המהותית אליה נדרשתי בתיק זה היא כאמור, שאלת סיווג האופניים. בעוד התובעת טוענת כי הסיווג של האופניים צריך שיהא כאופניים רגילים תחת פרט מכס מס' 87.12; טוענת הנתבעת, כי מדובר באופניים שיש לסווגם תחת פרט מכס מספר 87.11.90.30, כאופניים בעלי מנוע עזר חשמלי. ההכרעה בשאלה דלעיל, נעשית בשני מישורים נפרדים: האחד, עובדתי במהותו. דהיינו, מהם רכיבי האופניים נשוא הדיון שבפני, כמו גם הגדרות המוצר, ככל שישנן. האחר, משפטי במהותו, והוא כולל מתן הדעת לכלים בהם אעשה שימוש והשיקולים אשר ראוי כי אמנה במניין שיקוליי, שעה שאני בוחנת את מכלול הרכיבים העובדתיים, כפי שהונחו בפני, לצורך הכרעה. ויודגש, הצדדים אינם חלוקים באשר לעובדה כי לא מדובר באופניים חשמליים "מושלמים". אלא, שלשיטת הנתבעת, מדובר באופניים שנדרשת להם תוספת קטנה על מנת להפוך אותם לשלמים, כאופניים בעלי מנוע עזר חשמלי ומכאן שיש הצדקה חוקית לסווגם, כבר כעת, ככאלו. מנגד, לשיטת התובעת, נדרשות פעולות מורכבות ותוספת של רכיבים רבים, על מנת שניתן יהיה לראות באופניים מושא הדיון כאופניים בעלי מנוע עזר חשמלי, ומכאן שאין מקום לסווגם כאופניים חשמליים. נתונים עובדתיים מטעם התובעת, הוגש לתיק בית המשפט, תצהירו של מר הלוי, מנהל התובעת. מטעם הנתבעת, הוגשו תצהיריהם של מר דוד אוחיון, שהינו חוקר מכס ביחידת סמים במכס, ותצהירו של מר יעקב צ'בוטורו, אשר משמש כמעריך ראשי בבית מכס אשדוד. באשר למרכיבי ומאפייני האופניים מושא הדיון, נתתי דעתי לעדויות והראיות הבאות: מאפיינים ומרכיבים פיזיים: א. ראשית, הוגשו תמונות של האופניים מושא הדיון (נספח ח' לתצהירו של מר הלוי). ב. מתצהירו של מר צ'יבוטרו, מעריך ראשי בבית מכס אשדוד, עלה כי פירק את האופניים ומצא בתוך הגלגל האחורי של האופניים מגנט קבוע המהווה סטאטור של מנוע זרם ישר, ומהווה למעשה חלק עיקרי של המנוע. מנהל התובעת נתבקש, במסגרת חקירתו הנגדית, ליתן טעם לקיומם של אותם מגנטים והשיב כי מדובר בשיקולי היצרן, והוא אינו יכול להיכנס אליהם. (בעניין זה ראה עמוד 10 שורה 8 לפרוטוקול). יצוין כי לא ניתן לראות את המגנטים אלא אם מסירים את המכסה. (בעניין זה ראה עמוד 11 שורות 29-30 לפרוטוקול). ג. תמונות של התוף בגלגל האחורי של האופניים (נספח טז' לתצהירו של מר הלוי), כאשר יש חלל בגלגל האחורי. משנתבקש מנהל התובעת ליתן טעם לקיומו של אותו חלל בגלגל האחורי, טען שמקורו בכך שמדובר באופני משא והמבנה העגול הוא לתוף של הברקסים. משנשאל על ידי מה הקשר בין הרכבת התוף לעובדה כי החלק התחתון חלול, השיב כי מדובר בעניין עיצובי של היצרן. (ראה עמוד 9 שורות 28-32 ועמוד 10 שורות 1-2 לפרוטוקול). ד. במהלך חיפוש בבית עסקה של התובעת, נמצאו שני פריטים מסוג רוטור (הוגדרו על ידי החוקר במקום כסלילים), כאשר רוטור זה כולל ציר חלול זהה לציר החלול שפורק מהאופניים מושא הדיון (סעיף 17 לתצהיר צ'יבוטרו, סעיף 14 לתצהירו של מר אוחיון). ה. במסגרת הדגמה שבוצעה באולם בפני, הותקן אותו רוטור בתוך החלל של הגלגל האחורי של האופניים, נמצאה התאמה ברורה, בין הרוטור לגלגל וזאת בניגוד לדברי המצהיר מטעם התובעת. (בעניין זה ראה עמוד 10 שורות 21-22 לפרוטוקול). מנהל התובעת הוסיף וטען בעניין זה, כי ככל שיוכנס גם הציר המקורי לחלל הגלגל, המכסה שהיה מחובר לגלגל לא יהא תואם, שכן הקוטר שונה, ואז ככל שיוכנס הרוטור, המכסה יהיה משוחרר. עם זאת משנעשתה הדגמה של הרכבת כל הרכיבים בתוך הגלגל, ולא מחוץ לגלגל עצמו, כמעט ולא הייתה תנועה של הציר. (ראה עמוד 10 שורות 21-27 לפרוטוקול). במסגרת חקירתו הנגדית של מר צ'יבוטרו, הוא נשאל האם יכול להיות שחברה שמייצרת אופניים רגילים ואופניים חשמליים תשתמש באותם חישוקים, והשיב כי הגם שהדבר ייתכן, הוא אינו סביר. (בעניין זה ראה עמוד 21 שורות28-32 לפרוטוקול). באופן דומה טען, כי הגם שניתן להשתמש באותו חישוק לאופניים רגילים, לא מדובר באפשרות סבירה שעה שמדובר בחישוק עם פלטות מגנטיות. (בעניין זה ראה עמוד 22 שורות1-3 לפרוטוקול). ו. על גבי החישוק הפנימי שהוצג לעיוני, קיימת הטבעה בה נרשם : 48 וולט ו-250 וולט. (בעניין זה ראה עמוד 11 שורה 2 לפרוטוקול). משנתבקש מנהל התובעת להבהיר את הטעם לאותו ציון, השיב כי ההטבעה הינה על המכסה ולא על החישוק, בצד אחד של הגלגל, ומקורה בכך שלסינים יש סטנדרט שהרוב מתקינים אופניים חשמליים ועל כן בוצעה ההטבעה (בעניין זה ראה עמוד 11 שורות 5-7 לפרוטוקול). ז. קיימת קופסת אפורה מסביב וסמוך לדוושות האופניים. לשיטת הנתבעת, אמור המנוע להיות מותקן באותה קופסא. לשיטת התובעת, עסקינן בכיסוי להלחמות וחיזוקים של השלדה בתחתית המסגרת, ולהרכבת מכסה שרשרת על קופסא זו. (בעניין זה ראה סעיף 12 תצהיר התובעת וחקירתו של מנהל התובעת עמוד 9 שורות14-16 לפרוטוקול). ח. מתמונות האופניים מושא הדיון, ניתן לחזות בקיומו של- מדרך לרגליים. (בעניין זה ראה נספח ח' לתצהירו של מר הלוי-תמונות האופניים). משנשאל מנהל התובעת למה צריך מדרך לרגליים באופניים רגילים השיב : "אם אדם יורד בירידה, הוא שם רגליים או שהוא מרכיב את ילדו, מה הבעיה". (בעניין זה עמוד 9 שורות 17-18 לפרוטוקול). ט. לא נמצאו באופניים עצמם מצבר, מנוע חשמלי, מערכת ויסות מהירות או חוטים מחברים. י. לפי תצהירו של מר צ'יבוטרו, מטעם הנתבעת, משקל האופניים הוא למעלה מ- 30 ק"ג, ואמור לשאת משקל של עד 100 ק"ג. נתון זה של המשקל נתמך גם ברשימת תכולה שצורפה לרשימון, ומנהל התובעת, אישר זאת. (בעניין זה ראה עמוד 8 שורות 10-12 לפרוטוקול). יב. התובעת הניחה בפני מצע עובדתי ממנו עולה כי נעשתה על ידה פנייה למכון התקנים לצורך קבלת אישור התאמה של האופניים לתקן 8712. מתצהירו של מר אוחיון (מטעם הנתבעת) עלה כי התקבל אישור. יג. בסעיף 29 לתצהיר התובעת, נטען כי מאתר היצרן ניתן לראות כי אותו מפעל מייצר אופניים חשמליות, כמו גם אופניים רגילות. התובעת צירפה את העמוד הרלוונטי מהאתר- נספח טו' לתצהירו של מר הלוי. עיון באותו נספח מלמד כי ליצרן הסיני 96 מוצרים למכירה, 95 מתוכם חשמליים. רק ביחס למוצר בודד, לא נזכרת לצידו המילה " electric ". (ראה צד שמאל של העמוד). בנוסף, האופניים נשוא הדיון, מוגדרים על ידי היצרן כדגם PA-001. ה- 43 מוצרים של אותה חברה המתחילים באותיות PA, מופיעים גם תחת הכותרת של אופניים חשמליים. (ראה נספח יד-3 לתצהירו של מר הלוי). הנתבעת מצידה, צירפה תדפיס נוסף של אתר היצרן בו מגדיר אותו יצרן את פעילותו, כפעילות בתחום של אופניים חשמליים, אופנועים, וקטנועים. (נ/3). יד. מנהל התובעת אישר במסגרת חקירתו הנגדית כי ביבוא דנן, אכן יובאו אופניים מסוג PA-001 (ראה עמוד 7 שורה 21 לפרוטוקול). מנספח 7 לכתב ההגנה עולה, כי האופניים מדגם PA-001 של אותו יצרן (הגם מאתר שאינו אתר היצרן) מוגדרים כאופניים חשמליים. מאידך, מנספח יד' לתצהירו של מנהל התובעת עולה כי אופניים מדגם PA-001 הם אופניים שאינם מוגדרים כאופניים חשמליים אלא כ-" heavy duty work bicycle". מר צ'יבוטרו , מטעם הנתבעת, נחקר ביחס למסמך זה וטען כי התמונה שהוגשה במסגרת נספח יד'2 לתצהיר התובעת, משקפת זוג אופניים אשר בגלגל האחורי שלהם, לא מותקנות פלטות מגנטיות. משנשאל האם יכול להוכיח סברה זו, השיב שכפי שהנתבעת לא יכולה, כך גם התובעת אינה יכולה להוכיח ההיפך. (בעניין זה ראה עמוד 22 שורות 26-32 לפרוטוקול הדיון). נתונים נוספים: א. בשנת 2010 יובאו אופניים מאותו קוד דגם (PA-001). אופניים אלו חולטו והוחרמו. (סעיף 10 לתצהירו של מר צ'יבוטרו). מנהל התובעת נחקר באותה עת ביחס לאותו יבוא. ב. ביקור בבית עסק התובעת, על ידי נציגי הנתבעת, נצפו למכירה רק אופניים חשמליים (סעיף 8 לתצהירו של מר אוחיון חוקר מכס ביחידת סמים במכס). שלט הכניסה ושלט פנימי של בית עסק התובעת כולל את המילים : "כלי רכב- 100% חשמליים" (ראה נ/1, נ/2). ג. בביקור בבית העסק, נמצא גם רשימון על שמה של אחות מנהל התובעת (והמצהיר מטעמה), במסגרתו יובאו לארץ 19 קרטונים של חלקי חילוף לאופניים, לרבות כיסויי פלסטיק, תיבה של מצבר, מתקן לסוללות, רתמות לחיווט, ידיות הילוכים, פנס אחורי, מכוונים, מפתחות להתנעה, שלט בקרה להתנעה ונעילה. ד. בסמוך למועד התפיסה, ייבאה התובעת סטאטורים, מצברים, וחלקי אופניים, וזאת במסגרת רשימון יבוא נפרד (נספח 6 לתצהירו של מר אוחיון). ה. התובעת הציגה מסמכים על כך שהיא עוסקת, בין היתר, ביבוא של אופניים חשמליות, וזאת על פי דין, במטרה להוכיח כי כאשר ביקשה לייבא אופניים חשמליות, עשתה כן בגלוי (ראה נספח יט' לתצהירו של מר הלוי). ו. במסגרת המוצרים שיובאו על ידי האחות נמצאו כיסויי פלסטיק ותיבה של מצב עליה מוטבע השם "אי ריידר מוטורס", (סעיף 9 תצהיר אוחיון). הגדרת "כלי הבדיקה": העובדה כי ניתן להפוך את האופניים נשוא הדיון לאופניים חשמליות, אין בה די, ולו בקירוב. היטיב להגדיר זאת ב"כ התובעת במסגרת מכתבו לנתבעת מיום 20.6.2011 (נספח י' לתצהירו של מר הלוי) באומרו כי "גם לגלגליות סבתא ניתן לחבר מצבר, אם אכן רוצים בכך". כמו כן, כוונת התובעת להפוך את האופניים לאופניים חשמליים, ככל שהייתה כוונה כזו, גם היא אינה רלוונטית לעת הזו לעצם שאלת הסיווג. מאידך, גם העובדה כי האופניים, אינם מוצר שלם, כ-אופניים בעלי מנוע עזר, אין בה כדי להביאני בהכרח למסקנה, כי כשלה הנתבעת באופן סיווג הטובין. מכאן, כי השאלה ניצבת בפני, אינה האם מדובר במוצר שלם, האם ניתן להפוך את האופניים נשוא הדיון, לאופניים חשמליות, או אפילו מה הייתה כוונת התובעת, אלא: האם מדובר בפריט שהינו בעלי מאפיינים מהותיים המתאימים לסיווג כאופניים בעלי מנוע עזר חשמלי, והאם ניתן באופן פשוט, להפכם לכאלו. אוסיף ואציין כי מצאתי, בכוונת מכוון, להפריד ולאבחן בין נתונים הנוגעים למבנה ואופי האופניים מושא הדיון לרבות תמונות ופרסום נתוני המוצר על ידי היצרן או משווקים, לבין מה מצאתי לציין תחת כותרת פרק "נתונים נוספים" אשר הוצגו לעיוני על ידי שני הצדדים (אך בעיקר על ידי הנתבעת), ואשר עניינם פעילותה העסקית של התובעת, דרך התנהלותה ואירועים קודמים להם היו שותפים שני הצדדים. בתיק זה השאלה הראשונית המהותית, היא שאלת הסיווג. הרי ככל שיימצא כי אכן מדובר באופניים רגילים, המשמעות המעשית הינה כי לא הייתה כל הצדקה לתפיסת או חילוט הטובין, ויהא מקום להורות על השבתם לתובעת. אשר על כן, לא מצאתי לייחס משקל לפריטים המופיעים תחת הכותרת "נתונים נוספים" לצורך ההכרעה במחלוקת שבין הצדדים, לעניין הסיווג, ובחינתם של אלו, ראוי שתעשה, ככל שימצא לכך טעם, רק במסגרת בחינת ההצדקה לנקיטת הליך חילוט בהתאם לסעיף 204 לפקודת המכס [נוסח חדש], וגם אז, באופן חלקי. ויובהר, אני ערה לסתירות ולתהיות הרבות שעלו מתוך חקירתו הנגדית של מנהל התובעת מר הלוי, ומצאתי את עדותו בפני כחסרה מאוד. עם זאת, שאלת הסיווג היא שאלה קלינית, ואינה עוסקת בכוונות. כמו כן, איני מתעלמת מכך כי סוגיית תום הלב הינה כמטרייה החוסה על ההליך המשפטי בכללותו, לרבות ביחס לזה המונח בפני, ואיני מתעלמת מכך שדרך התנהלות בעלי הדין, יכול ותשליך על ההצדקה במתן סעד כלשהו על ידי בית המשפט. עם זאת, התובעת היא זו אשר הגדירה את גדר המחלוקת, במסגרת כתב תביעתה. שעה שהתובעת עותרת להשבת טובין, עקב טענה בדבר סיווג שגוי של אותם טובין, נדרש בית המשפט, בראש ובראשונה לבחון את שאלת הסיווג, וזו נעשית על בסיס הכלים אותם קבע המחוקק, ופירשו בתי המשפט, במעין "בדיקת מעבדה". ניתוח הנתונים התובעת בחרה בפתיחתו של ההליך שבפני. מכאן, כי חובת ההוכחה, ונטל הבאת הראייה , מוטל עליה, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה, וזאת על בסיס של מאזן ההסתברויות. (בעניין זה ראה ע"א 8817/96 רלפו ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד נו(6)392) גם בסעיף 229 לפקודת המכס [נוסח חדש], נקבע מפורשות כי חובת הראייה מוטלת על התובעת. אני ערה לטענות התובעת בסיכומיה, על פיה הדבר מנוגד לכל הגיון משפטי, שעה שהתובעת צריכה להוכיח כי ידה אינה במעל. עם זאת, בית המשפט אינו חליף למחוקק, ובית משפט זה, כבית משפט שלום - כפוף לפסיקתו של בית המשפט העליון. ויש לומר בפשטות כי מקום בו אלו הן הוראות החוק וזו ההלכה היוצאת מבית המשפט העליון, על התובעת, ככל אדם או תאגיד אחר, לפעול לאורן. (בעניין זה ראה רע"א 1436/90 גיורא ארד, חברה לניהול השקעות ושירותים בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף פ"ד מו(5)101), וכן ת.א. (ת"א) 189219/02 צמרת מועדוני ביליארד בע"מ נ' מדינת ישראל האוצר אגף המכס והמע"מ). התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה. אף לא בקירוב. במסגרת ע"א 2102/93 מדינת ישראל נ' מירון מפעלי תעשיות הגליל בע"מ קבע בית המשפט העליון את הדרך בה יש לצעוד שעה שבוחנים סיווגו של מוצר: "בשלב הראשון, יש להבהיר את טיבם ומהותם הפיזיים של הטובין המצויים בלב המחלוקת. המדובר בתיאור של מאפייני הטובין ובתוך כך עמידה על טיבם, השימוש שנעשה בהם בפועל, החומרים בהם הם עשויים, תכונותיהם וכיוצא באלה.. אפיון הטובין יעשה על סמך ראיות, לרבות חוות דעת מומחים המובאות בפני בית המשפט, התרשמות השופט מן הטובין בהסתמך על ניסיון חייו וידיעתו השיפוטית". (ההדגשה אינה במקור ה.ס.). בשלב השני, מובהרת המשמעות המשפטית של פרטי המכס הנוגעים בדבר, כאשר הפרשנות נעשית על פי התכלית הצריכה בשים לב למטרות רלוונטיות. בשלב השלישי, הוא שלב האיחוד, במסגרתו נעשית בפועל מלאכת סיווג הטובין, לאחר שאותרה מעשית, בשלב הראשון ובהתאמה לסיווג הפריט על ידי המכס- במשמעותו המשפטית, כפי שאותרה בשלב השני. (בעניין זה ראה גם עא(י-ם) 1041/00 אוטו פרט בע"מ נ' מדינת ישראל). חוות דעת דומה כי המשקל הסגולי אותו יש ליתן לרכיב התרשמותו האישית של השופט וניסיון החיים אל מול משקלן הסגולי של ראיות חיצוניות וחוות דעת, הוא תלוי מקרה. שעה שהמחלוקת לעניין הסיווג נעשית ביחס לשני מוצרים פשוטים, בהם נעשה שימוש יומיומי על ידי הציבור, תוך שהם בעלי מאפיינים מאבחנים ברורים, ניתן לכאורה לתת משקל גדול יותר לניסיון החיים וידיעה שיפוטית. שעה שעסקינן בפערים של פרשנות באשר לשימוש במוצר, קושי באיתורם של נתונים מאבחנים בין שני מוצרים דומים, ובמיוחד, הצורך לשכלל את כלל הנתונים העובדתיים לכלל הגדרה אחת, גדלה חשיבות הצגתה של חוות דעת מתאימה. בתיק זה, שעה שמדובר, לשיטת שני הצדדים, באופניים, והמחלוקת הינה האם מדובר באופניים שהם בעלי מאפיינים מהותיים של אופניים בעלי מנוע עזר, או שנוכח המאפיינים יש לסווגם כאופניים רגילים, העדרה של חוות דעת מקצועית מטעם התובעת, זועק. משמעות משקלם של האופניים, החשיבות שיש לייחס לחור בגלגל האחורי, קיומו של מדרך הרגליים, סבירות התקנת מגנטים בגלגל שעה שעסקינן באופניים רגילים, משמעות הטבעת היקפי זרם מתח חשמלי נדרש על גבי רכיב מתוך האופניים, קיומו של מפתח הכידון, ונתונים רבים אחרים מחזקים את המסקנה כי היה טעם של ממש בהגשתה של חוות דעת מקצועית. אני מודעת לכך שמנהל התובעת עוסק בתחום מספר שנים לא מבוטל. עם זאת, איני מוצאת לראות בעדותו כחליף לחוות דעת מקצועית מתאימה, שעה שמדובר בבעל עניין, וממילא לא מצאתי ליתן משקל של ממש לעדותו בפני, נוכח סתירות מהותיות שנמצאו בין תצהיר עדותו הראשי, חקירתו הנגדית, וראיות אחרות המצויות בתיק. עוד התרשמתי כי זכרונו של המצהיר היה בררני לצורך התאמתו לגרסה אותה ביקש כי בית המשפט יאמץ. כך לדוגמא ידע מר הלוי לציין נתונים מסוימים, הנוגעים לבדיקות של מכון התקנים בדיוק מירבי, כמו גם ביחס לנתונים שונים מתוך אתר היצרן הסיני. מאידך, משנשאל שאלות הנוגעות למאפיינים של האופניים נשוא הדיון, כמו משקלם, טען כי זה לא מעניין אותו ואין לו מושג (ראה עמוד 7 שורות 23 לפרוטוקול). יקשה עלי לראות בעדותו ותצהירו של מי שאינו מודע לאלמנטים שונים המרכיבים את המוצר, כמי שיכול גם להוות חליף לחוות דעת מקצועית. במסגרת נספח 3 לתצהירו של מר צ'יבוטרו, שהינו העתק חקירתו של מנהל התובעת משנת 2010 (אינה מתייחסת לטובין נשוא הדיון שפני), טען מנהל התובעת: "לא רכשתי מחו"ל אופניים חשמליות, אני ייבאתי מחו"ל אופניים רגילות כולל חלקים נוספים: סוללות + מנועים חשמליים והייתי מרכיב מהאופניים הרגילים, והחלקים הנוספים, הייתי הופך ותם לאופניים חשמליים אצל השכן ברחוב אליפלט 12 ת"א. (עמוד 2 שורות 39-41 לנספח 3 לתצהיר). משנשאל מנהל התובעת לעניין זה במסגרת חקירתו הנגדית בפני טען בתחילה: "זה חלקי חקירה. לא רואים את כל העדים וכל מה שכתוב שם. אנשים היו קונים אופניים רגילים היו מביאים אותם אלי והייתי משדרג אותם, הם היו קונים חלקים ומביאים אלי. זה לא אומר שעשיתי את זה בעצמי". משהופנה העד,על ידי לעיין בנספח עצמו, הוסיף ואמר : "אני לא אמרתי שאני הופך אופניים רגילות לחשמליות, זה מה שהחוקר רשם". ובהמשך: "כשאדם מבוהל הוא מדבר שטויות, לא יודע מה אמרתי וגם לא זוכר". (ראה עמוד 6 שורות 22-27, ועמוד 7 שורה 2 לפרוטוקול). ויובהר, כפי שציינתי לעיל, אין כל משמעות לדרך התנהלותה של התובעת, או מי מטעמה, במסגרת אירועים קודמים בשנת 2010, לצורך ההחלטה בדבר סיווג הטובין שבפני. עם זאת, שעה שנמצאו חסרים וסתירות בעדותו של עד, קיים קושי של ממש לראות עדות זו כחלופה לחוות דעת מקצועית. מאידך, מצאתי את עדותו של מר צ'יבורטו בפני כמהימנה. מדובר במי שהינו מהנדס חשמל ואלקטרוניקה בהכשרתו, ומי שמשמש כמעריך ראשי בבית מכס אשדוד. תצהירו כלל פירוט ארוך באשר לאופן ודרך סיווג טובין. (בעניין זה ראה סעיפים 18-21 לתצהירו). על אף חקירה נגדית נוקבת וארוכה, עמד עד זה על דעתו ולא נמצאו בגרסתו סתירות או סימני שאלה מהותיים. כך לדוגמא ידע העד לפרט, אלו חלקים נדרשים על מנת להפוך אופניים "רגילים" ל-"חשמליים", כך ידע העד לפרט את תהליך הבדיקה של מכון התקנים, היקף דרישות של נהלים תקן וכיוצא באלו. מקום בו אני מתבקשת לבחון איזו גרסה, מבין הגרסאות שהוצגו לעיוני, בהיבט העובדתי, יש להעדיף, אני מוצאת לבכר את זו של נציג הנתבעת. משקלן של ראיות תומכות מתוך תצהירו של מר הלוי, דומה היה כי הוא מבקש להיסמך על שלוש קבוצות של מסמכים כראייה לכך שעסקינן באופניים רגילים. המסמך האחד הינו זה של מכון התקנים. (נספח ג' לתצהירו של מר הלוי). השני, מכתבו של מר אבי סעדה , עמיל מכס, לנתבעת, מיום 2.6.11 (נספח ז' לתצהירו של מר הלוי). השלישי, המסמכים שנלקחו מאתר היצרן הסיני. אישור מכון התקנים מר הלוי, אף נשאל במסגרת חקירתו הנגדית מדוע לא צירף חוות דעת מומחה ולא ביקש לזמן מומחה מטעמו והשיב: ת. "יש את מכון התקנים שנתן לי אישור, למה אני צריך מומחה. ש. ענו שיש פה חלק של מנוע, אתה טוען שלא, למה לא הבאת מומחה שיעיד מהם החלקים העיקריים של מנוע? ת. לא ראיתי סיבה להביא, אין פה עניין זה אופניים רגילות לדידי". (בעניין זה ראה עמוד 12 שורות 8-11 לפרוטוקול הדיון). כאמור, העובדה כי לדידו של מנהל התובעת, עסקינן באופניים רגילים, אין בה די. באשר לאישור מכון התקנים, איני סבורה כי ניתן לראות במסמך זה כחליף לחוות דעת. המסמך אינו ערוך ככזה וממילא לא נתבקש עורכו ליתן תצהיר או להתייצב לחקירה. מנהל התובעת נשאל בהמשך חקירתו הנגדית ופעם נוספת, מדוע לא ביקש לזמן אדם כלשהו ממכון התקנים ותשובתו לכך הייתה: "בשביל מה?" (בעניין זה ראה עמוד 16 שורות 26-27 לפרוטוקול). למעשה, המסמך אשר צורף כנספח ג' לתצהירו של מר הלוי, חתום על ידי התובעת באמצעות מר הלוי בלבד, ואינו כולל חתימה או אפילו שם של הגורם המטפל במכון התקנים. הדף הראשון מתייחס לפריט אחד של ברקס אחורי בלבד, ואילו הדף השני הוא טופס שמולא על ידי התובעת בלבד, ותוך שהתובעת מאשרת את נכונות הפרטים באותו טופס. האישור של מכון התקנים לא צורף כלל כראיה על ידי התובעת, אלא צורף דווקא על ידי הנתבעת, במסגרת נספח א' לתצהירו של מר דוד אוחיון. אני מודעת לטענות התובעת, במסגרת הסיכומים על פיהם עמידה בתקן היא תנאי בלעדיו אין. ייתכן. עם זאת, כל שמכון התקנים פועל הוא לבחינת עמידתו של מוצר בתקן מוגדר. הא ותו-לא. אין הוא עוסק בסיווג לצורכי מכס. חשוב מכך, העובדה כי מכון התקנים זיהה את המוצר כ- "אופניים", אין בה כשלעצמה די, שכן כל שנאמר במסגרתה, כי המוצר מתאים לתקן של אופניים. על כך, אין חולק. השאלה המונחת בפני אינה האם המוצר הוא אופניים, אלא האם הוא אופניים בתוספת של מנוע עזר חשמלי אם לאו. במילים אחרות, לא כל אופניים הם אופניים חשמליים, אבל כל אופניים חשמליים, הם גם אופניים. עמיל המכס על אלו יש להוסיף את שאלת המשמעות שיש לייחס למכתבו של עמיל המכס, מר סעדה אבי, והיעדרותו של זה מהדיון בפני. (ראה נספח ז' לתצהיר התובעת). כל שיכול היה מנהל התובעת להעיד, באשר לנספח ז', הוא עצם קבלתו, או הנחייתו למר סעדה כי המכתב יישלח. אין הוא יכול להעיד לעניין תוכנו. למעלה מכך, המכתב כולו מתבסס על אישור מכון התקנים והסבריה של התובעת למר סעדה. מתוכן המכתב עולה מפורשות, כי לא מדובר בחוות דעת מטעם עמיל המכס. זה המקום לציין כי כבר בשלב מקדמי של ההליך, עתרה התובעת לזימונו של מר סעדה ליתן עדות בבית המשפט שכן לשיטתה הוא היה זה שטיפל בשחרור הטובין, התכתב עם המשיבה ונחקר על ידה. הבקשה הוגשה שעה שהתובעת מעוניינת להציג מסמכים הנוגעים לעד זה כמו גם להציג את הפעולות וההסברים לעניין סיווג הטובין . (ראה סעיף 2 לבקשה לזימון עד). כב' סגן הנשיאה, השופט קינר, מצא להיעתר לבקשה כנגד המצאת התחייבות לשאת בשכר העד או הפקדה על סך של 500 ₪. לא הוגשה התחייבות, לא בוצעה הפקדה, והעד לא זומן. במועד שנקבע לשמיעת הראיות, ויתרה התובעת על זימונו של מר סעדה, מנהל התובעת העיד כי מר סעדה לא היה מעוניין לחתום על התצהיר, ולמעשה לא נותר מן הבקשה, דבר. משנשאל המצהיר מטעם התובעת, במסגרת חקירתו הנגדית האם נכון כי מר סעדה כלל לא ראה, פיזית, את האופניים, אלא ביצע את הסיווג על בסיס מסמכים בלבד, השיב מר הלוי כי הוא ראה תכונות של האופניים ותמונות. (בעניין זה ראה עמוד 14 שורות 1-5 לפרוטוקול). עדותו זו של העד, מלמדת כי מר סעדיה לא חזה באופן בלתי אמצעי באופניים, וממילא עומדים דבריו בסתירה לנספח ז' לתצהיר ממנו עולה כי מר סעדיה הסתמך על הסבר היבואן בכתב אשר צורף לרשימון. לכאורה, ככל שהיה מוגש תצהיר חתום על ידי מר סעדה, או שהוא היה מזומן לדיון, יכול והיה בידו, מכוח ידע מקצועי זה או אחר, להציג בפני בית המשפט נתונים אשר היה בה כדי לסייע בהכרעה בסוגיה הנדונה. עם זאת, שעה שעסקינן במי שנסמך על הסברי התובעת, לא חזה באופניים בעצמו, לא הוגשה מטעמו חוות דעת ולא הוצגו ראיות באשר לידיעותיו המקצועיות לצורך ביצוע הסיווג, דומה כי ממילא לא היה ניתן לייחס לעדותו משקל של ממש. מסמכי היצרן מגוון המסמכים אשר צורפו על ידי שני הצדדים, מאתר היצרן ואתרים המשווקים את מוצרי היצרן, מלמדים יותר מכל על המסמך האחד החסר, והוא מכתב אישור מהיצרן כי המוצר הספציפי, אשר נמכר וסופק לתובעת, אינו אופניים חשמליים. המסמכים שצורפו אינו קושרים ישירות בין ההזמנה הפרטנית לבין המוצר שסופק והדגם אשר נזכר באתרים ובנספחים השונים, דומה כי מופיע פעם אחת כאופניים רגילים ופעם כאופניים חשמליים. עיון בסעיפים יג' ו- יד' לפרק של מאפיינים ומרכיבים פיזיים, מלמד על חוסר הבהירות הנוגע לזיהויו של המוצר ומהותו. כה פשוט היה לכאורה לפנות בעניין זה בשאלה לייצרן ולבקש את התייחסותו. התובעת לא הציגה מכתב או אישור כזה, ואף לא ראייה על כך שביקשה לקבל אישור כזה. אני ערה לכך, שפסיקתו של בית המשפט מלמדת שאין באישור או העדרו כדי לחייב את המכס באשר לסיווג, ואולם דומה כי באישור כאמור היה כדי לסייע במכלול. הראיות, התרשמותו של בית המשפט וניסיון החיים אני סבורה, כי בתיק זה שבפני, נוכח האמור לעיל ומשלא הוגשו חוות דעת מטעם התובעת, ולא זומנו עדים רלוונטיים, יש מקום, כבר כעת, להורות על דחיית התביעה. עם זאת, ועל מנת שלא יימצא פסק דיני כחסר, מצאתי גם להוסיף ולבחון את אותם נתונים אשר פורטו תחת הכותרת : "מאפיינים ומרכיבים פיזיים", תוך שימוש בכלים של התרשמות מן הראיות ובחינתן על בסיס הגיונם של דברים וניסיון החיים, הגם שלא כחליף לחוות דעת מומחה. במסגרת צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, התשס"ז 2007 (להלן: "צו תעריף") נקבע בסעיף 3(2)(א), כי יהא מקום לסווג פריט בסיווג מסוים, גם אם הוא בלתי מושלם או לא מוגמר, אם יש לו את המאפיין המהותי של הפריט המוגמר או המושלם. פסיקתו של בית המשפט מלמדת כי לשם סיווג, ניתן לעשות שימוש במספר מבחנים לרבות: א. מבחן פונקציונלי, דהיינו, מהות תפקידו של המכשיר, שעה שאין להכריע על פי מראית פני הדברים בלבד. (בעניין זה ראה ע"א 354/87 עיטורית בע"מ נ' מנהל המכס והבלו פ"ד מד(4) 389, ת"א 1447/96 (מחוזי-י-ם) תנה תעשיות בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל). ב. מבחן הסיווג על ידי האדם הסביר, דהיינו בחינת המוצר, על כל רכיביו כיחידה אחת, ויזואלית ותפקודית לצורך ההגדרה, כפי שנצפה, בשכל ישר, על ידי האדם הסביר. ג. יעודו של המוצר על ידי היצרן. עם זאת אציין כי בית המשפט העליון קבע כי יכול וייעודו של המוצר על ידי היצרן, לא יהווה הגורם המכריע באשר לסיווגו (ר"ע 530/82 עטר חב' למסחר בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד לח(2) 337). אני ערה לכך שיכול ואותו מוצר יסווג לפי מספר קטגוריות, כפי המקרה שבפני, שאז עולה השאלה: מהו הסיווג המתאים יותר, המיטבי, הדומיננטי. (בעניין זה ראה ע"א 6934/99 ניתוב לניהול ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד נ(1) 495, ר"ע 483/85 מדינת ישראל נ' החברה המרכזית לייצור משקאות בע"מ פ"ד לט(3) 765, וכן סעיף 3(3) לצו תעריף). על בסיס אלו היה עלי לבחון את מכלול הנתונים המפורטים תחת הפרק של מאפיינים ומרכיבים פיזיים, ביחס לאופניים מושא הדיון. לאחר שנתתי דעתי לכלל הנתונים, המסמכים והעדויות דלעיל, באתי לכלל מסקנה כי הסיווג המשקף בצורה הקרובה ביותר את אופיו העיקרי של המוצר, זה המהווה מכלול שלם יותר, הוא זה של אופניים בעלי מנוע עזר ולא אופניים רגילים. מסקנתי זו מתבססת, בין היתר, על הנתונים הבאים: התרשמותי בכלל הנתונים הפיזיים של האופניים הינה כי מדובר במוצר בעל תוספות ומאפיינים, אשר לא סביר כי יימצאו באופניים רגילים. כן הוכח בפני, כי השלמת המוצר הינה פשוטה. לא סביר בעיני כי יצרן ייטה לצרף למוצר רכיבים כגון מגנטים, שעה שאין בהם צורך, וזאת לא בהיבט הכלכלי, ולא בהיבט התפקודי (במיוחד שעה שלטענת התובעת מדובר באופניים שאמורים לשאת משקל כבד). התובעת לא חלקה על כך שאותם מגנטים הם חלק ממערכת אשר יכול ותשמש מנוע עזר באופניים, ולא ידעה ליתן טעם אחר להימצאותם. קיומו של חלל בגלגל האחורי, מלמד באופן ברור כי מדובר במוצר שאינו שלם, וכי השלמתו נעשית גם על דרך של הכנסת הרוטור פנימה. ההדגמה אשר בוצעה באולמי, טובה הייתה מאלף מילים, על מנת להראות את הפשטות שבה הופכים אותם אופניים לאופנים עם מנוע עזר חשמלי. קיומו של מדרך לרגליים, אינו סביר לכאורה באופניים רגילים. אני ערה לעדות מנהל התובעת בנושא זה ואולם השכל הישר והגיונם של דברים מלמד כי קיומו של מדרך רגליים באופניים רגילים, לא אך שאינו סביר, אלא שיכול ויהא לא בטיחותי. קיומה של הטבעה לעניין היקף מתח חשמלי, יש בה אינדיקציה נוספת לדרישות לצורך השלמת המוצר. קיומה של קופסא אשר ניתן להתקין בה את המצבר, מהווה נדבך נוסף למסקנתי. בעניין זה אציין, כי טענות התובעת כי הדבר נובע מהיבט אסתטי של הלחמה, הוא בלתי סביר, שכן הלחמה באופניים מצויה בחלקים שונים, ודומה כי אילו זו הייתה הסיבה היחידה, היה ניתן למצוא אינדיקציה לכך במפרקים אחרים של המוצר. ואולם, שעה שממילא קיימת קופסא, אין כל צורך להקפיד בענייני אסתטיקה. אני ערה לטענות התובעת על פיהן, המוצר, כפי שהוא, הוא מוצר מושלם. עם זאת שעה שמדובר במוצר "מושלם" הכולל רכיבים נוספים, אין בית המשפט יכול לעצור באותה נקודה, אלא שעליו להוסיף ולבחון מהו המאפיין המהותי של המוצר והאם נוכח אותן תוספות, אין מקום לראותו כמוצר שונה משודרג. בהיבט זה, דומה עבודתו של בית המשפט לבנייתו של פאזל. במקרה דנן, חיבורם של סך כל הרכיבים יש בו כדי להציג תמונה עובדתית סבירה אחת, על פיה יש לסווג את המוצר דנן כפי שסווג על ידי הנתבעת בפועל. יכול וכל רכיב בנפרד, לא היה בו די, שילובם של כלל הנתונים שהוצגו לעיוני מלמד כי המוצר המושלם - האופניים, שינה תכונותיו, באופן מהותי, עד כי הוא מוצר כמעט שלם, אחר מזה אותו ביקשה התובעת להציג. חילוט הטובין שעה שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הסיווג שבוצע על ידי הנתבעת אינו סיווג מתאים, נשמטת הקרקע תחת תביעתה. סמכות הנתבעת לתפיסה וחילוט, נקובה אף היא במסגרת הוראות פקודת המכס [נוסח חדש], סעיפים 188 ו - 204 לאותה פקודה. חילוט מכולת הנתבעת, הוא למעשה אמצעי מנהלי המוקנה לרשות, יש בו במקרה דנן כדי למנוע מהתובעת את האפשרות לעשות שימוש באופניים, וזאת עד ובכפוף לקבלת ההחלטה האם להחרימם, אם לאו. (בעניין זה ראה גם נספח א' לתצהירו של מר הלוי). מכאן , כי ככל שלא עמדה התובעת בנטל המוטל עליה להוכיח כי יש להשיב לידיה את הטובין, שאז יהא לכאורה מקום להחרמתם. (בעניין זה ראה גם ע"א 545/96 sheridon exim Ltd נ' מדינת ישראל פ"ד נג(2) 289). במסגרת כתב התביעה התייחסה התובעת לטענות הנתבעת באשר למימוש סמכותה לפי סעיף 204 לפקודת המכס [נוסח חדש]. מכאן, הצורך לבחון האם מתקיימים תנאי הוראות סעיף 204 לפקודת המכס [נוסח חדש], לצורך בחינת חילוטם של הטובין. עיון בנספח א' לכתב התביעה מלמד כי הנתבעת בחרה לעשות שימוש בסמכות החילוט מכוח הוראות סעיף 204 (1), (2), ו- (9) לפקודה. לאחר שנתתי דעתי לכלל הראיות והעדויות, באתי לכלל מסקנה כי אין לראות בנתבעת כמי שחרגה ממתחם הסבירות של שיקול הדעת המנהלי המוקנה לה, במסגרת החלטותיה בתיק זה. צודקת התובעת בטענותיה במסגרת כתב התביעה והסיכומים כי על הנתבעת, שעה שהיא בוחנת הפעלת שימוש סמכותה על פי דין, נדרשת להפעלת שיקול דעת זהיר וסביר. (בעניין זה ראה לדוגמא ת.א. (ראשל"צ) 3747/09 שי מוצרי איכות בע"מ נ' מדינת ישראל ). מאידך, בית המשפט העליון נתן דעתו, לא אחת, כי אין הוא חליף לשיקול הדעת המנהלי, והתערבותו תעשה אך במקרים בהם אובחנה חריגה מהותית מהסמכות או הסבירות באופן הפעלת שיקול הדעת. משלא הציגה התובעת כל מסמך או ראייה כי נמכרו על ידה, אי פעם, אופניים רגילים; משנתוני בית העסק של התובעת מלמדים, כי לכל הפחות, עיסוקה העיקרי הוא עיסוק של מכירת מכשירים חשמליים; משסירב מנהל התובעת לפרק את האופנים, שעה שנתבקש לעשות כן על ידי נציגי הנתבעת ואותו פירוק הוא שחשף את קיומם של המגנטים; משנמצאו בבית העסק של התובעת רשימונים הנוגעים לייבוא על ידי אחות מנהל התובעת, של רכיבי אופניים, שעה שהוכח כי מדובר במי שהינה בעל עסק לביגוד; שעה שתפיסת הטובין שיובאו על ידי אחות מנהל התובעת העלתה כי נמצאו גם מוצרים הנושאים את שם התובעת; שעה שנמצאו סתירות לא מעטות בגרסתו של מנהל התובעת, והסבריו באשר למוצרים נמצאו דחוקים; משהוכח, על בסיס האמור בשורות לעיל, כי הדיווח אשר נעשה בפועל על ידי התובעת ביחס לטובין, היה לא נכון; על בסיס כל אלו, איני מוצאת כי יש לראות בהחלטתה של הנתבעת, על פיה, הציגה התובעת, בייבוא נשוא ההליך שבפני, מצג שווא או דיווח כוזב ומעטה, וזאת בכוונת מכוון, כהחלטה בלתי סבירה. סוף דבר התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות ההליך בסך של 25,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. משנדחתה התביעה, מתייתר הצורך בדיון בבקשה לפיצול סעדים. מכסהחרמת רכוש