הלכת השיתוף בנכסים

ביהמ"ש העליון בפרשת הורש (ע"א 3352/07 בנק הפועלים נ' הורש) ציין ביחס להלכת השיתוף כדלקמן: "הלכת השיתוף שפותחה במשפט הישראלי מורה על שיתוף בין בני הזוג בזכויות ובחובות שבידיהם (ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, מט(3) 529 (1995) (להלן: פרשת יעקובי); ע"א 3002/93 בן-צבי נ' סיטין, פ"ד מט(3) 5, 16 (1995) (להלן: פרשת סיטין)). הלכת השיתוף היא כלי משפטי שנועד להגשים מטרה חברתית חשובה. הלכה זו ניזונה מתפיסה כי קשר בין שני יחידים, מושתת על שוויון, שיתוף פעולה, ותמיכה הדדית. הוא מכוון להביא לצדק חברתי (רע"א 8791/00 שלם נ' טווינקו בע"מ, פס' 8 לפסק דינו של הנשיא ברק (13.12.2006) (להלן: פרשת שלם)). הלכת השיתוף מבוססת על הסכם בין בני הזוג. לעיתים ההסכם ביניהם הוא מפורש, אך לרוב ההסכם הוא משתמע. על פי הסכם זה, בני הזוג שותפים שווים בנכסי המשפחה. שותפות זו מתפשטת על כל סוגי הנכסים עליהם הסכימו הצדדים על פי הלכת השיתוף. חזקה על בני זוג, המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף, כי הרכוש שנצבר מצוי בבעלותם המשותפת (ראו פרשת שלם, פס' 12 לפסק דינו של הנשיא ברק; ע"א 300/64 ברגר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד יט(2) 240, 245 (1965); ע"א 253/65 בריקר נ' בריקר, פ"ד כ(1) 589, 597 (1966) (להלן: פרשת בריקר); ע"א 595/69 אפטה נ' אפטה, פ"ד כה(1) 561, 566 (1971); ע"א 3563/92 עזבון גיטלר נ' גיטלר, פ"ד מח(5) 489, 495-494 (1994))."זאת, אף אם הנכסים רשומים על שם בן הזוג האחד, או נמצאים בחזקתו הבלעדית" (פרשת שלם, פס' 12 לפסק דינו של הנשיא ברק). הלכת השיתוף הוחלה על כלל הנכסים של בני זוג. אין היא מוגבלת לנכסים "משפחתיים" בלבד (פרשת שלם, פס' 13 לפסק דינו של הנשיא ברק; ע"א 841/87 רון נ' רון, פ"ד מה(3) 793 (1991)). היא  כוללת גם נכסים עסקיים (ראו פרשת בריקר; ע"א 122/83 בסיליאן נ' בסיליאן, פ"ד מ(1) 287, 294 ו-297 (1986); ע"א 370/87 עיזבון המנוחה מדג'ר נ' עיזבון המנוח מדג'ר, פ"ד מד(1) 99, 101 (1989); ע"א 2280/91 אבולוף נ' אבולוף, פ"ד מז(5) 596, 601-600 (1993)), אולם בראשה של הלכת השיתוף, עומדת דירת המגורים של בני הזוג. "דירת מגורים היא, כידוע, גולת הכותרת של חזקת השיתוף. דירת המגורים מסווגת כאחד מ"נכסי המשפחה" והיא הבולטת שביניהם" (ע"א 806/93 הדרי נ' הדרי, פ"ד מח(3) 685, 690 (1994) (להלן:פרשת הדרי); אריאל רוזן-צבי, דיני המשפחה בישראל - בין קודש לחול 153 (תש"ן)), כפי שציין בית משפט זה: "כפי שנקבע לא אחת, דירת המגורים היא נכס משפחתי מובהק. לעיתים הנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג ולעיתים אף היחיד. מטעם זה, לשיטתי, יש טעם להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת המגורים כאשר זו רשומה על שם אחד מהם." (רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי (פ"ד נו(6) 175, 183 (2002))" ובהמשך ציין ביהמ"ש העליון כך: "כאשר מתמלאים התנאים של הלכת השיתוף, כלומר ניהול אורח חיים תקין ומאמץ משותף, מתגבש השיתוף בנכסים המשפחתיים המובהקים, ובמרכזם דירת המגורים. 'גישתו של בית משפט זה ביחס לדירת המגורים, כפי שבאה לידי ביטוי בשורה ארוכה של פסקי דין, היא כי יש לראות כל אחד מבני הזוג כבעל זכויות במחצית הדירה כבר במהלך חיי הנישואין' (פרשת שלם, פס' 31 לפסק דינו של הנשיא ברק; פרשת הדרי, בעמ' 690; פרשת סיטין). לא ראוי לחשוף את בן הזוג שאינו רשום לשלילת זכויותיו בדירת המגורים על ידי פעולה של בן הזוג האחר. כל שינוי בנכס צריך להיעשות בהסכמה משותפת (ראו ע"א 541/74 פרמינסקי נ' סנדרוב, פ"ד כט(2) 253 (1975)).כפי שציין בית משפט זה: 'השיתוף בנכסים משפחתיים מובהקים, ובראשם דירת המגורים, מתגבש במועד בו מתמלאים התנאים של הלכת השיתוף, כלומר ניהול אורח חיים תקין ומאמץ משותף. אין הוא נדחה ל"מועד הקריטי" של משבר בחיי הנישואין. אכן, דירת המגורים המשותפת של בני הזוג מחייבת התייחסות שונה מזו של כלל הזכויות והחובות של בני הזוג. לדירת המגורים שמור בדין מעמד מיוחד. דירת המגורים היא נכס הקשור באופן ישיר לנישואיהם של בני הזוג. הזכויות בו משפיעות באופן הדוק על רווחת המשפחה כולה, בני הזוג כמו גם ילדיהם. דירת המגורים המשפחתית היא, על-פי-רוב, חלק משמעותי מרכושם של בני הזוג. היא המקום בו מתממשים חיי הנישואין." (פרשת שלם, פס' 30 לפסק דינו של הנשיא ברק)'". הלכות משפטיותהלכת השיתוף