הפחתת מזונות ילדים עקב ירידה בהכנסה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתת מזונות ילדים עקב ירידה בהכנסה: א. ערעור על פסק דין מיום 17.1.01 של בית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל אביב והמרכז (כב' השופט ג' גרמן) בו נדחתה תביעתו של המערער להפחתת חיובו במזונות ילדיו. במסגרת ערעור זה מערער המערער גם על חיובו בתשלום הוצאות בסך 5,000 ₪, בהן חויב על פי החלטת בית המשפט קמא מיום 12.7.99. ב. עיקרי העובדות: המערער והמשיבה מס' 1 (להלן: המשיבה) היו נשואים זל"ז כדמו"י, משנת 1983 ועד גירושיהם ביום 19.12.96. מנישואיהם נולדו לצדדים שלושה ילדים. מ', ילידת 30.1.86, ג', יליד 8.7.89, ור' יליד 18.5.94. המערער הקים וניהל חברות פרטיות שעיקר עיסוקיהן ביבוא ובשיווק עץ. המשיבה, הינה מורה לשיווק בית ספר בבת ים. החברות שהקים המערער פורקו במועדים שונים ולשם כיסוי החובות, מכרו המערער והמשיבה ביום 15.2.96 את ביתם המשותף שברח' פ' בחולון, להורי המערער. יחסי הצדדים עלו על שרטון, וביום 16.1.96 הגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה למזונות, בשמה ובשם שלושת ילדיהם הקטינים של בני הזוג. ביום 4.2.98 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא בתביעת המזונות, אשר בו נקבע: "החל ביום 16.1.96 ( יום הגשת התביעה) ועד ליום גירושי הצדדים, ביום 19.12.96 ישלם הנתבע למזונות הקטינים, בתוספת השלמת מזונות האישה סך של 9,000 ש"ח לחודש. קצבת הילדים המשולמת ע"י המל"ל תשולם לידי האם." (עמ' 67 לפסה"ד בתמ"ש 12650/96 מיום 4.2.98 ) באשר לתקופה שלאחר הגירושין נפסק: " לעניין יכולתו של הנתבע לשלם את מזונות הקטינים נראה לי שהוכחה יכולתו אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם למזונות הקטינים החל ביום 19.12.96 סך של 5,900 ש"ח לחודש" (עמ' 71 לפסק הדין מיום 4.2.98). כמו כן חויב המערער לשאת ולשלם מחצית מהוצאותיהם הרפואיות החריגות של הקטינים ומחצית מהוצאות קייטנה. על פסק הדין האמור הגיש המערער ביום 4.3.98 ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"מ 10/98). הערעור התקבל בחלקו, ונקבע כי סכום המזונות של שלושת הקטינים יופחת מסכום של 5,900 ש"ח לסכום של 4,780 ש"ח לחודש. עוד נקבע, כי לסכום זה יצורפו עלות הביטוח המשלים, הוצאות עבור קייטנות והוצאות רפואיות שאינן מכוסות על ידי ביטוח רפואי. לטענת המערער, עוד בחודש מרץ 1996 פוטר מעבודתו בחברת בישי ישראל בע"מ, ומאז חודש אפריל 1996, אין לו כל הכנסה מחברה זו. עוד לטענתו, בחודש דצמבר 1996, זמן קצר לאחר תום שלב ההוכחות בבית המשפט לענייני משפחה בתביעת המזונות, פוטר המערער מעבודתו בחברת י' נ' יבוא ושיווק (95) בע"מ עקב סכסוך עם בעלי החברה. כנגד המערער והחברות בהן היה שותף ננקטים הליכים משפטיים מרובים, בין היתר על ידי בנק דיסקונט, החברות יורוקום וניוקום בע"מ, וכן על ידי חברת ש' דלתות בע"מ. כעולה מאישור רו"ח שאול גרבורג (ת/1) הכנסותיו החודשיות הממוצעות של המערער, לאחר ניכוי הוצאותיו, מסתכמות בסכום שאינו עולה על 3,000 ש"ח. ביום 20.8.01 הגיש המערער אישור נוסף ערוך על ידי רו"ח גרבורג, לפיו הכנסותיו של המערער לכל שנת 2000, הסתכמו בסכום של 34,412 ש"ח וזאת עפ"י דו"ח שהוגש לשלטונות מס הכנסה. ביום 4.8.98 הגיש המערער תביעה להפחתת מזונות, הנסמכת על שלושה נימוקים עיקריים: התדרדרות במצבו הכלכלי של המערער, הולדת בנו של המערער (התביעה הוגשה עוד קודם להולדת הבן) וכן עלייה בהכנסותיה של המשיבה. ביום 19.2.99 נולד למערער ולחברתו לחיים בנם ש'. לאחר מתן פסק דינו של כב' השופט פורת מיום 2.6.98, בו, כאמור, הופחת סכום המזונות שחויב בו המערער, הסכימו הצדדים, בבית המשפט קמא, בישיבת יום 10.2.98, כי בית המשפט יעיין בכתבי הטענות של הצדדים ובפסק דינו של כב' השופת פורת בע"מ 19/98 ויחליט לעניין המזונות הזמניים. ביום 12.7.99 ניתנה החלטה בבקשת המערער להפחתת המזונות, שנקבעו בפסק דינו של כב' הש' פורת, במסגרת מזונות זמניים. בהחלטה זו הוחלט כדלהלן: "בשלב זה, כאשר אלה הם הנתונים ובמצטבר לדברים שנאמרו לעיל, אינני רואה שיש ממש בשני המרכיבים של עילת שינוי הנסיבות עליהם ייסד התובע את תביעתו להפחתת מזונות. זאת ועוד, אפשר שגם אם יוכיח התובע, בשלב ההוכחות, שאכן נולד לו בן מחברתו, שהנתון לא יגרור אחריו הפחתת המזונות מן הנתבעים הואיל ויכולתו של התובע לזון את הבן הנוסף היא אפשרית בנוסף לסכום המזונות שהוא משלם לנתבעים... המורם המוטעם והמקובץ שאני דוחה את הבקשה להפחית את המזונות שנקבעו בפסק הדין של כב' הש' פורת במסגרת קביעה של מזונות זמניים. התובע עמד על כך שתינתן החלטה אשר תפחית את המזונות, במסגרת המזונות הזמניים, ועל כן, אין מנוס אלא לחייבו בהוצאות. התובע ישלם לנתבעים הוצאותיהם בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪+מע"מ". (עמ' 4 להחלטה בתמ"ש 12650/96 מיום 12.7.99). המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטה זו (בר"ע 21342/99). ביום 23.9.99 ניתנה החלטה בבר"ע אשר קבעה כי: "כל טענותיו של המבקש, לרבות שאלת ההוצאות, ניתן יהיה להעלות בהמשך הדיונים ולהעלותם בין נימוקי הערעור, אם תמצא הצדקה להגשת ערעור על פסק הדין הסופי" (עמ' 3 לבר"ע 21342/99 מיום 23.9.99). ביום 6.6.00 התקיימה ישיבת הוכחות בתביעה להפחתת מזונות. ביום 17.10.01 ניתן פסק דינו של כב' הש' גרמן בתביעה להפחתת מזונות, בו, כאמור, נדחתה התביעה, וחיובו של המערער במזונות ילדיו נותר על כנו. ג. בית המשפט קמא קבע ביום 17.10.01 כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת שינוי הנסיבות, מיום החיוב במזונות ועד למועד הגשת התביעה להפחתת המזונות, שינוי נסיבות מהותי כזה המצדיק הפחתת המזונות. עוד קבע ביהמ"ש כי אין להסתמך על חוות דעתו של רואה החשבון גרבורג. רואה החשבון לא הוזמן לעדות, אישורו לא הוגש על דרך הגשת חוות דעת מקצועית ואינו יכול לשמש כראיה. בנוסף קבע ביהמ"ש קמא כי עוד בתביעה המקורית למזונות מציין המערער כי הינו מובטל אך "מתיאור תעסוקתו כמתואר לעיל, אפילו אקבל את דבריו, עולה שמצב תעסוקתו השתפר, בהשוואה למצב בעת מתן פסק הדין בתביעה המקורית ובהשוואה למצבו בעת הגשת התביעה דנן". (עמ' 7 לפסק הדין בתמ"ש 12659/96). לעניין טענתו של המערער כי על המשיבה להשתתף במזונות הילדים, קבע ביהמ"ש קמא כי בעת הגשת התביעה היו כל הקטינים מתחת לגיל 15, ולפיכך אין לחייב את המשיבה בהשתתפות במזונות הילדים מדין צדקה. נימוק נוסף לאי שיתופה של המשיבה במזונות הילדים מדין צדקה הוא שעל פי פסק דינו של כב' השופט פורת, המשיבה משתתפת במזונות הקטינים במימון קיטנות, חינוך ועוזרת הבית. באשר לטענתו של המערער לפיה נולד לו ילד נוסף, קבע ביהמ"ש קמא כי נתון זה הינו רק אחד מהנתונים העומד בפני בית המשפט בבואו לבחון האם חל שינוי נסיבות מהותי, המצדיק שינוי בחיוב המזונות. מאחר שביהמ"ש קמא לא השתכנע כי חלה ירידה בהכנסותיו של המערער, או כי השתנה כושר השתכרותו, דחה ביהמ"ש קמא את טענתו זו של המערער. עוד קבע ביהמ"ש קמא: "משלא נתתי אמון בטענתו בדבר גובה השתכרותו, לא הוכח בפני נתון בסיסי המהווה חלק אינטגרלי מעילת התביעה". (עמ' 10 לפסק הדין בתמ"ש 12659/96). בשולי פסק הדין קובע ביהמ"ש קמא כי אין להתעלם מנתון דומיננטי נוסף והוא "כי השינוי במצבו הכלכלי של המערער החל להיווצר לפני כתב התביעה בינואר 97. הערעור בפני ביהמ"ש המחוזי נשמע ב- 2.6.98. לא מצאתי רמז שהתובע דנן פנה לבית המשפט המחוזי וביקש להתייחס למצב שהשתנה...". (עמ' 10-11 לפסה"ד בתמ"ש 12659/96). כאמור, תביעת המערער, להפחתת המזונות, נדחתה. ד. בערעור שבפני טוען המערער לעניין הפחתת המזונות: "המערער טען והוכיח בפני ביהמ"ש הנכבד כי אין לו מקום עבודה קבוע ומסודר, וכי חלה ירידה דרסטית בהכנסותיו, ביחס להכנסות שהיו בפני ביהמ"ש משנקבעו דמי המזונות, אשר יש בה כדי להיות שינוי נסיבות מהותי שבעטיו יש להורות על הפחתת דמי מזונות" (ס' 29 להודעת הערעור). עוד טען המערער כי במשך תקופה ממושכת נעשה מצידו מאמץ רב למצוא מקום עבודה ההולם את כישוריו. כן טוען המערער כי הוכח בפני ביהמ"ש קמא כי אין לו זכויות כספיות או רכוש ומשאבים כספיים אחרים, מהם יישא בחיוב המזונות. בנוסף טוען המערער כי קביעות ביהמ"ש קמא בסעיף ה (ה) לפסק הדין, בו קבע השופט קמא כי המערער לא פנה לביהמ"ש המחוזי במועד שמיעת הערעור ועתר להגשת ראיות נוספות, אינן נכונות, מאחר שהמערער אכן פנה לביהמ"ש המחוזי, בבקשה לצרף ראיות נוספות, אך בקשתו זו נדחתה (עע"מ 19/98 עמ' 4). בנוסף, טוען המערער כי טעה ביהמ"ש קמא משקבע כי אין לחייב את המשיבה בהשתתפות במזונות הקטינים. המשיבה עובדת בעבודה קבועה ומשתכרת, כך על פי הודאתה, סכום העולה על 5,500 ₪ נטו לחודש, וכן צברה במקום עבודתה זכויות כספיות בהיקף ניכר. עוד טוען המערער כי הלכה היא שבמזונות מדין צדקה שווים איש, אישה, אב ואם, ומחייבים כל אחד מהם לפי יכולתו. עוד טוען המערער כי טעה ביהמ"ש קמא משקבע כי העובדה לפיה ביום 19.2.99 נולד למערער ילדו הרביעי, ש', אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי שבגינו יש להפחית את דמי המזונות. זאת ועוד, טוען המערער כי בשל היותו מובטל, ובשל חובותיו הגבוהים והוצאותיו השוטפות למחיה, הרי שהשארת סכום המזונות על כנו, בשיעור הנוכחי יש בו כדי להביא לתוצאה קשה ביותר, שאותה יש למנוע אף מכוח דיני היושר של המשפט העברי החלים במשפטנו האזרחי כחלק מן הדין האישי (ס' 38 להודעת ערעור). לעניין הוצאות המשפט, טוען המערער כי חיובו בהוצאות משפט בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, במסגרת החלטת ביהמ"ש קמא מיום 12.7.99, הינו שגוי. המערער טוען, לעניין זה, כי נפלה טעות בפסיקת ההוצאות, שכן הבקשה שבית המשפט יעיין בחומר ויתן החלטתו, לעניין המזונות הזמניים, על יסוד המסמכים שבפניו, באה מטעמם של שני הצדדים, ובעת שהמשיבה לא היתה מיוצגת. ה. לטענת המשיבים מן הראוי לדחות את הערעור. לטענת המשיבים, יש לדחות את הערעור מאחר שבעיקרו עותר להתערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו על ידי ביהמ"ש קמא. לטענת המשיבים המערער הוא בלתי אמין, מניפולטיבי ומבריח כספים בתחבולות שונות. עוד טוענים המשיבים כי "המערער מעורב ביותר משלושים תיקים בביהמ"ש קמא, מחוזי ועליון. מתעסק עם כמה משרדי עורכי דין, והאם ניתן לומר שזאת עושה מובטל מעבודה בחמש שניים האחרונות כפי טענתו" (ס' 33 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבים). כן טוענים המשיבים כי על החלטת השופט פורת שלא לקבל ראיות נוספות, במסגרת הערעור, לא הוגשה בקשת רשות ערעור. עוד טוענים המשיבים כי תמוה הוא שהמערער לא הגיש, במסגרת תביעת המזונות הראשית, את הראיות שהגשתן נתבקשה בדיעבד, במסגרת הערעור על פסק הדין. בנוסף טוענת המשיבה כי המערער לא הוכיח שינוי נסיבות מהותי ולו באחת מהעילות, ששימשו יסוד לתביעתו, באופן המצדיק הפחתת מזונות שלושת ילדיו הקטינים. המשיבה טוענת כי המערער הינו אדם צעיר, בריא ומוכשר. כן טוענת המשיבה כי חברתו לחיים של המערער, גב' א' ש', עמה חי המערער מספר שנים והיא אמו של בנו ש', לא הובאה לעדות ולא הוצגה כל ראיה מהם עיסוקיה והכנסותיה. בנוסף טוענת המשיבה כי ביהמ"ש קמא התרשם כי יכולתו של המערער להמשיך ולזון את ילדיו לא נפגעה כתוצאה מהולדת ילדו ש'. לעניין טענות המערער באשר לעליה בהכנסותיה של המשיבה, טוענת המשיבה כי "גם בנושא זה של הכנסות המשיבה לא חל אם כן כל שינוי מהותי, לא הוכחה כל עליה בהכנסותיה של המשיבה, ההיפך מכך, הוכח כי היקף משרתה פחת, דבר המשפיע ישירות על הכנסתה וגורם לירידה בהכנסה זו" (עמ' 6 לסיכומי המשיבה). לעניין החיוב בהוצאות טוענת המשיבה כי במסגרת פסק הדין הסופי, שניתן בהליך העיקרי, לא חויב המערער בהוצאות, כך שנוצר איזון ראוי בין החיוב בהוצאות שניתן במסגרת ההחלטה מיום 17.2.99 , לבין אי פסיקת הוצאות בהליך העיקרי. כאמור, לטענת המשיבים יש לדחות את הערעור. ו. סבורה אני כי דין הערעור, ככל שעניינו התביעה להפחתת מזונות, להתקבל. מקובל עלי כי לא כל שינוי של מה בכך יביא את ביהמ"ש להתערב במזונות שנפסקו, אלא רק שינוי מהותי היורד לשורשו של עניין יוכל לשמש עילה להתערבות בפסיקת המזונות. (ר' ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו (3) 187, ע"א 522/83 מבורך נ' מבורך, פ"ד לח (1) 526, ע"א 277/83 גולדברג נ' גולדברג, פ"ד לז (2) 778.) והדברים ידועים. כידוע, מתחלק החיוב במזונות ילדים לשנים: מזונות הנחשבים כבסיסים והחיוב מדין תורה בסכומים שווים לעשיר ולעני, בחלק זה של המזונות חייב אב בשלמות עד גיל 15. מעבר לסכומים אלו חייב אב במזונות ילדים מכוח דיני צדקה, מגיל אפס עד גיל 18 שנה (עמ' 12 לעע"מ 19/98 מיום 2.6.98). כב' הש' פורת בפסק דינו מיום 2.6.98 בעע"מ 19/98 קובע לעניין המזונות: "המרכיב הראשון של מזון ביגוד והנעלה בלבד בסכום של 3000 ש"ח לחודש נראה לכאורה גבוה שאין לו שום הסבר … גם אם לפי טעמי סך 3000 ש"ח למזון ביגוד והנעלה לשלושה ילדים נראה גבוה מדי (במיוחד שראויה להיות הבחנה בין החיוב שמדין תורה לבין החיוב שמכוח התקנות ודיני צדקה). חוששני שלא ראוי להתערב משום שאין בידי שום נתונים להגיע לסכומים מדויקים אחרים, ומשום שראוי שביהמ"ש שלערעור לא יתערב בעניינים שבאומדן ובשקול דעת של הערכאה הראשונה אלא אם ישנה הפרזה קיצונית. לכן אני מעדיף להשאיר סכום זה כמות שהוא תוך קביעת מפורשת שסכום זה אנו משקף צרכים הכרחים … אלא כוללים בהרחבה רבה גם את התוספת שמדיני צדקה ותקנות". (עמ' 13-14 לעע"מ 19/98 מיום 2.6.98 ). כב' הש' פורת המשיך וקבע בפסק דינו: " הבעל טוען לשכר של 5000 ש"ח לחודש. אולם "שכח" הכנסות נוספות שנתגלו תוך כדי חקירות. לכן לא ראוי להתערב בהתרשמות ביהמ"ש קמא מן המערער, והתוצאה שיש לקבל שהאב מסוגל לשלם מזונות מדין צדקה, אולם כמובן שאין להגזים בהטלת החיובים מדין צדקה". (עמ 18 לעע"מ 19/98 מיום 2.6.98.). בשולי פסק הדין קובע ביהמ"ש קמא כי אין להתעלם מנתון דומיננטי נוסף והוא "כי השינוי במצבו הכלכלי של המערער החל להיווצר לפני כתב התביעה בינואר 97. הערעור בפני ביהמ"ש המחוזי נשמע ב- 2.6.98. לא מצאתי רמז שהתובע דנן פנה לבית המשפט המחוזי וביקש להתייחס למצב שהשתנה" (עמ' 10-11 לפסה"ד בתמ"ש 12659/96). בעע"מ 19/98 אכן, התבקש כב' השופט פורת לקבל ראיות נוספות ע"י המערער, מתוך מטרה להוכיח שמצבו הכספי גרוע. כב' השופט פורת פסק לעניין זה: "לכן אני מעדיף לא לקבל שום ראיות אלא להסתפק במה שיש, כדי לא לפתוח את כל הפרשה למן ההתחלה שכן לא יתכן בשלב הערעור לנהל משפט כאילו היתה זו דרגה ראשונה". (עמ' 4-5 לעע"מ 19/98 מיום 2.6.98). על פי הפסיקה המקובלת, הולדת ילד נוסף לאב מהווה לעיתים שינוי נסיבות מהותי (ע"א 552/87 ורד נ' ורד פ"ד מב (3) 599) וסבורה אני כי גם בענייננו כך. אכן, אין לראות בהולדת הילד, ש', כשלעצמה, גורם להפחתת החיוב במזונות, ואין להפחית את המזונות רק בשל לידתו. אולם, יש לשקול, לאור הולדת הבן, את המשאבים הכלכליים העומדים לרשות המערער, ונראה כי יש בתוספת למשפחה בכדי לגרוע מיכולתו של המערער להוסיף ולשלם מזונות, על פי החיוב הקיים. בעניין זה יש ליחס חשיבות לעובדה לפיה דמי המזונות נפסקו, מלכתחילה, על דרך ההרחבה (ר' עמ' 14 בפסק הדין עע"מ 19/98). האב חוייב ביד רחבה אף מדין צדקה. עוד סבורה אני כי בית המשפט קמא שמע את ראיות המערער ובחר שלא להאמין למערער ולא לקבלן, בין היתר מן הטעם שהמערער לא ביקש להגיש את הראיות לביהמ"ש שלערעור. טעם זה הוא, כאמור, לא מדוייק, מאחר שהמערער אכן ביקש להמציא את הראיות שבידיו לערכאת הערעור אלא שבקשתו נדחתה כמפורט. נמצא, איפוא, שראיות המערער נדחו, בין היתר, גם מטעם שאיננו נכון, ויש לשקול גם עובדה זו, במכלול השיקולים לענין הפחתת המזונות. סבורה אני כי לאור הכנסותיה של המשיבה מעבודותיה, הטבות כספיות להן היא זכאית וזכויותיה הכספיות האחרות, ובמיוחד לאור גילה של המשיבה 2, ילידת 30.1.86 (משמע כיום היא בת 16.8) יש להפחית, במידת מה, את החיוב במזונות. לא נעלם מעיני כי בפני ביהמ"ש קמא הביא המערער גרסה חסרה ודברים רבים הוספו ונתגלו במהלך שמיעת ההוכחות. גרסתו של המערער לא היתה אמינה על ביהמ"ש קמא. לפיכך, משאני שוקלת מחד את גילה של הבת הבכירה ומאידך את לידתו של הבן ש' ואת הכנסות האם, סבורה אני כי יש להעמיד את סכום המזונות החודשי על סך 4,200 ₪, החל מיום הגיע הבת מ', לגיל 15. ז. החיוב בהוצאות: המערער הגיש על ההחלטה מיום 12.7.99 בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. כב' הש' פורת קבע בהחלטתו מיום 23.9.99: "המבקש קובל, כמו כן, שחויב בהוצאות משפט גבוהות במיוחד, סך 5000 ש"ח, בעוד שהמשיבים כלל לא היו מיוצגים ע"י פרקליט בישיבה שהתקיימה, ושבה נטען לעניין הפחתת המזונות. אם זו המציאות, הרי ההוצאות נראות לכאורה גבוהות מאוד" (עמ' 3 לבר"ע 21342/99). עם זאת כב' השופט פורת לא התערב בקביעה במסגרת הבר"ע, אך קבע כי ניתן יהיה לערער על כך במסגרת פסק הדין הסופי. בהחלטת בית המשפט קמא מיום 12.7.99 נאמר כי "בישיבת יום 10.2.98 הסכימו ב"כ הצדדים שבית המשפט יעיין בכתבי הטענות של הצדדים בתמ"ש דנן ובפסק הדין של כב' השופט פורת, בעמ"מ 19/98 מ- 2.6.98 ולקבוע את התיק להוכחות" (עמ' 1 להחלטה מיום 12.7.99). לא נעלם מעיני כי ביהמ"ש קמא לא חייב את המערער בהוצאות בפסק הדין הסופי, יחד עם זאת,אין גם מחלוקת בין הצדדים כי בקשה זו הוגשה על דעת שניהם. בנסיבות הענין, ומשהמשיבה לא היתה מיוצגת, וכל שהתבקש ביהמ"ש לעשות הוא להכריע על יסוד המסמכים שבפניו בלא דיון, נראה לי כי יש להפחית את סכום ההוצאות שחוייב בהם המערער, ולהעמידו על סך 2,500 ₪. ח. סוף דבר: המערער ישלם למשיבים 2-4 למזונותיהם, לידי המשיבה 1, סכום של 4,200 ₪ לחודש, וזאת מיום 30.1.01. שאר קביעות ביהמ"ש בענין רכיבי המזונות ישארו בעינן. החיוב בהוצאות משפט, בהחלטת ביהמ"ש קמא מיום 12.7.99, יופחת לסכום של 2,500 ₪. אין צו להוצאות בהליך שבפני וכל צד ישא בהוצאותיו.מזונותהפחתת מזונותמזונות ילדיםקטינים