השוואה לעסקים דומים - ערעור מס הכנסה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השוואה לעסקים דומים - ערעור מס הכנסה: (א) ההליך, העובדות ונימוקי השומה זהו ערעור מס הכנסה לשנות המס 1994-1997. המערער ניהל בשנים הנדונות חנות מתנות בכביש הראשי בדליית אל כרמל. בחנות נמכרות מתנות מסוגים שונים כגון כלי נחושת, משחקי שש בש, פרטי לבוש שונים, שטיחים, מחזיקי מפתחות וכו'. העסק פתוח, לטענת המשיב, בכל ימות השבוע מהבוקר ועד הערב ברציפות. המערער הצהיר על הכנסותיו בשנות המס נושא הערעור כדלקמן: 1994 1995 1996 1997 מחזור מוצהר 111,145 138,129 166,440 199,390 עלות המכירות 69,956 96,534 99,846 149,949 רווח גולמי מוצהר 41,189 41,595 66,594 49,441 % הרווח הגולמי מהמחזור 37.06% 30.11% 40.01% 24.80% הוצאות אחרות 9,778 6,313 25,388 39,807 הכנסה מוצהרת לפני תיאומים 31,411 35,282 41,206 9,634 תיאומי הוצאות בדוח 31,182 תיאומים אינפלציוניים (2,093) (3,503) (2,803) הכנסה חייבת מוצהרת למערער 31,411 33,189 37,703 38,013 המשיב טוען, כי מבדיקת ספרי המערער עולה כי שיעור הרווח הגולמי המדווח אינו סביר ואינו תואם עסקים מסוג דומה. לטענתו נעשו ניסיונות לבדוק הצהרות אלו, אולם לאור מעשיו ומחדליו של המערער, כפי שיפורטו להלן, לא התאפשרה בדיקת רמת רווחיות עסקו של המערער. המערער לא נענה לדרישותיו של המשיב להמציא רשימות מלאי. באשר לתיעוד החוץ והפנים, טוען המשיב כי מבדיקת חשבוניות המכירה עולה כי רישומי המערער נעשים בקופה רושמת אשר בה אין פירוט של המוצרים. אשר לחשבוניות הקנייה, אין בהן פירוט של מחירים ומוצרים אלא סכומים גלובליים של סוגי מוצרים, למעט מקרים בודדים בהם נרשמו בחשבוניות הקנייה סכום והגדרה כללית ביותר. המשיב טוען כי נתונים דלים אלו לא אפשרו בניית "תמהיל" לגבי מחירי הקניה והמכירה של המוצרים השונים, ומכאן גם לא את שיעור הרווח. ביום 10.11.1999 ערך המפקח מר אלון שפירא (להלן - המפקח) יחד עם מפקח נוסף בשם ירון חושקובר, ביקורת בעסקו של המערער. על דוח הביקורת הנ"ל לא חתם המערער. לטענת המשיב, על מרב המוצרים לא נמצאו מחירי מכירה. במהלך אותה ביקורת נמצאה חשבונית קנייה אחת שבה נמכרו 100 ק"ג נחושת במחיר של 30 ש"ח לק"ג כולל מע"מ. המערער אמר במהלך אותה ביקורת כי המדובר בקניית מניאטורות עשויות נחושת, כאשר בכל ק"ג נחושת 20 מניאטורות (ומכאן הסיק המפקח כי מחיר הקניה הינו 1.5 ש"ח לכל מניאטורה). המפקח מצא את המניאטורות בחנות כשמחיר המכירה המוצג לגביהן הוא 5 ש"ח ליחידה, וכן הבחין המפקח בלקוח אשר רכש 3 מניאטורות ושילם 5 ש"ח עבור כל יחידה. לפיכך טוען המשיב כי המוצר היחיד שניתן היה לתמחרו בבירור (שכן לגביו נמצאו הן חשבונית קנייה ברורה והן מחיר מכירה) נמכר ברווח גולמי של 70%. לאור אי-מתן נתונים מספקים על-ידי המערער בנה המשיב את השומות על-פי עסקים דומים. המשיב ערך השוואה בין עסקו של המערער לבין עסקים דומים ושכנים, ובדק את שיעורי הרווח הגולמי של 3 עסקים דומים ושכנים. להלן תמצית ניתוח דוחות העסקים הנ"ל: עסק א' 1994 1995 1996 1997 1998 1999 מכירות 92,732 52,739 72,742 73,487 47,003 48,518 מלאי פ. 36,416 49,672 50,250 44,325 63,251 66,524 קניות 70,247 25,026 40,296 60,023 25,487 28,970 מלאי ס. (49,672) (50,250) (44,325) (63,251) (66,524) (69,487) עלות המכר 56,991 24,448 46,221 41,097 22,214 26,007 רווח גולמי 35,741 28,291 26,521 32,390 24,789 22,551 רווח גולמי מהמחזור 38.54% 53.64% 36.46% 44.08% 52.74% 46.40% עסק ב' 1997 1998 מכירות 133,530 136,690 מלאי פ. 50,000 32,449 קניות 55,474 69,543 מלאי ס. (32,449) (28,942) עלות המכר 73,025 73,050 רווח גולמי 60,505 63,640 רווח גולמי מהמחזור 45.31% 46.56% עסק ג' 1994 1995 1996 1997 מכירות 75,923 101,502 127,439 68,488 מלאי פ. 28,212 28,170 30,000 45,000 קניות 29,016 39,702 75,225 37,851 מלאי ס. (28,170) (30,000) (45,000) (41,800) עלות המכר 29,058 37,872 60,225 41,051 רווח גולמי 46,865 63,630 67,214 27,437 רווח גולמי מהמחזור 61.73% 62.69% 52.74% 40.06% לפיכך, קבע המשיב שיעור רווח גולמי מהמחזור בשיעור של 50%. חישוב מחזור ההכנסות בעסקו של המערער הוא כדלקמן: 1994 1995 1996 1997 סך קניות מוצרים לשנה (עלות מכירות) מוצהרת 69,956 96,534 99,846 149,949 % רווח גולמי מהמחזור לפי עסקים דומים 50% 50% 50% 50% מחזור הכנסות מחושב 139,912 193,068 199,692 299,898 מחזור מוצהר 111,145 138,129 166,440 199,390 תוספת מחזור לפי חישוב 28,767 54,939 33,252 100,508 לאור כל האמור לעיל, קבע המשיב את הכנסתו של המערער לשנות המס שבערעור בצו כמפורט להלן: 1994 1995 1996 1997 הכנסה מוצהרת 31,411 33,189 37,703 38,013 תוספת מחזור לפי חישוב 28,767 54,939 33,252 100,508 הכנסה חייבת מעסק בצו 60,178 88,128 70,955 138,521 לחלופין, נבנתה שומה נוספת עצמאית וחלופית על בסיס גידול הון בלתי מוסבר, שנמצא אצל המערער לתקופה שבין 31.12.1992 ועד 31.12.1997. כאן המקום להעיר, כי בתצהירו של המפקח מהווה גידול ההון את הנימוק העיקרי ושיעור הרווח הגולמי נימוק חלופי, אך בשומה ובסיכומים של המשיב מופיעה השוואת ההון כנימוק חלופי. מכיוון שהשומה בגין תוצאה עסקית בלתי סבירה גבוהה משומת הפרשי הון הנ"ל, הרי שהשומות חושבו על בסיס שיעור הריווח שקבע המשיב. ואלה פרטי השוואת ההון כפי שעולים מהתצהיר: "(א) הונו המוצהר של המערער ליום 31.12.92 כפי שדווח על-ידי המערער היה 42,901 ש"ח בעוד שהונו המוצהר ליום 31.12.97 כפי שדווח על-ידי המערער היה 112,121 ש"ח. (ב)  מכאן שגידול ההון בתקופה שבין תאריך 31.12.92 לבין תאריך 31.12.97 הינו בסך של 69,220 ש"ח. (ג)  בתקופה שבין תאריך 31.12.92 לבין 31.12.97 היו למערער שימושים כדלהלן: מס הכנסה - 11,031 ש"ח החזקת רכב - 21,854 ש"ח ביטוח לאומי ומס מקביל - 10,842 ש"ח סה"כ שימושים - 43,727 ש"ח (ד)  סיכום השימושים בתוספת גידול ההון הינו הסך של 112,947 ש"ח לפי המפורט בחישוב שלהלן: גידול הון לתקופה הנבחנת - 69,220 ש"ח שימושים - 43,727 ש"ח סה"כ - 112,947 ש"ח (ה) מקורות ההכנסה של המערער: הכנסות מעסק - 143,487 ש"ח ביטוח לאומי בת הזוג - 67,904 ש"ח קצבאות ילדים עפ"י טבלאות - 68,577 ש"ח סה"כ - 279,158 ש"ח (ו) את הוצאות המחיה של המערער ומשפחתו המונה שמונה נפשות יש לקבוע עפ"י טבלאות מחיה 3-4 וזאת לאור מקום מגוריהם, דליית אל כרמל, שרמת המחייה בו אינה נופלת משכונות ממוצעות בערים הגדולות. טבלאות המחייה מחושבות למשפחות בנות שש נפשות מקסימום. אשר על-כן, ועל-מנת להקל עם הנישום חישבנו את הוצאות המחיה עפ"י משפחה בת שש נפשות בלבד, ללא תוספת משמעותית כמתבקש לאור היות המשפחה גדולה ב-33% מהמשפחה לה מיוחס התחשיב המקסימלי במסגרת הטבלאות. יש לציין, כי כבר בעת שבחנתי את הפרשי ההון של המערער גיליתי אי-סבירות מאינדיקציות חיצוניות נוספות. המערער משלם מדי חודש בחודשו החזר הלוואה (קרן ריבית והפרשי הצמדה) בסך שנתי של כ-4,500 ש"ח (נכון לשנת 1997) (רצ"ב אישור בנק ירושלים לגבי מצב חשבון הלוואה ליום 31.12.97 מסומן ח'). כמו כן, המערער באופן תדיר לכל אורך תקופת השוואת ההון נמצא ביתרת חובה בחשבון הבנק שלו ועל-כן משלם סכומים בגין ריבית והפרשי הצמדה. על-מנת להקל עם הנישום, לא התחשבתי בסכומים אלו. זאת ועוד, עיון בדוחות המערער יגלה, כי ההכנסות השנתיות החייבות במס של המערער שהינו המפרנס היחידי (לאשתו קצבת נכות בסכום של כ-16,000 ש"ח לשנה נכון לשנת 1997) הינן בסכומים נמוכים ביותר: בשנת 1993 הכנסתו החייבת של המערערת הייתה 25,954 ש"ח; בשנת 1994 הכנסתו החייבת של המערערת הייתה 31,414 ש"ח; בשנת 1995 הכנסתו החייבת של המערערת הייתה 35,282 ש"ח; בשנת 1996 הכנסתו החייבת של המערערת הייתה 41,206 ש"ח; בשנת 1997 הכנסתו החייבת של המערערת הייתה 9,634 ש"ח. לא זו אף זו. בתקופת השוואת ההון, בשנת 1996 רכש המערער רכב מתוצאת אאודי שנת יצור 1992. (ז) לאור האמור לעיל הפרשי ההון הם כדלקמן: גידול הון לכאורה - 69,220 ש"ח; שימושים - 43,727 ש"ח; מקורות - 279,158 ש"ח; יתרה למחיה - 166,211 ש"ח; הוצאות המחיה - 329,723 ש"ח; הפרשי הון לגביהם לא הוצגו הסברים 163,512 ש"ח. את הפרש ההון הבלתי מוסבר חילקתי לשנות המס הפתוחות, דהיינו 1994-1997. יש לציין, כי המערער אינו חולק כלל על כל הסגמנטים המהווים כמכלול את שומת הפרשי ההון למעט נושא הוצאות המחיה. לפיכך, נדרשתי לנושא זה בלבד". לעניין הפרשי ההון הנ"ל, עולה מסיכומי הצדדים, כי עיקר המחלוקת נסב על שאלת גובה הוצאות המחייה. המשיב קבע לדבריו הוצאות מחייה לפי טבלאות 3-4 (יצוין, כי מדובר בחישובי המשיב בסכום גלובלי לכל השנים), בעוד המערער סבר כי יש לקבוע הוצאות מחייה לפי טבלאות 5-6. המשיב טוען כי המערער מתגורר בדליית אל כרמל, שתושביו נהנים מרמת מחייה מקבילה לשכונות ממוצעות בערי ישראל. בנוסף, המערער מחזיק טלפון סלולרי, וכן רכש רכב מסוג אאודי שנת 1996. (ב) עמדת המערער המערער טוען כי העסק אינו פתוח שבעה ימים בשבוע ואינו פועל משעות הבוקר עד שעות הערב, כפי שמניח המשיב, היות והמערער מטפל באשתו, הנכה בשיעור של 100%, וכן בילדיו. המערער טוען, כי קביעת שיעור רווח גולמי בשיעור של 50% (בהתבסס על עסקים דומים) הינה קביעה מוטעית, סתמית, שאין לה כל בסיס ו/או אחיזה במציאות, וכי שיעור הרווח הנ"ל הינו בלתי סביר. המשיב לא התחשב בשטח העסק וסוג הפריטים הנמכרים בו. המשיב הסתמך בקביעת שיעור הרווח הגולמי על מדגם שרירותי לחלוטין. ברוב חשבוניות הספקים קיים פירוט כמות ומחיר מוצר. פירוט כאמור מופיע גם בחשבוניות המצורפות לתצהיר המפקח. בדוח הביקורת שנערכה על-ידי המשיב בעסק המערער ביום 10.11.1999, אין שעת ביקורת, זמן תצפית ובדיקת התאמת הקופה. לטענת המערער, הביקורת ארכה בין 10 ל-30 דקות בלבד. במהלך אותה ביקורת יכול היה המשיב לעמוד על מחירי מכירה ממגוון המוצרים שעמדו למכירה בחנות ועליהם הופיעו מחירי מכירה. בנוסף טוען המערער, כי אין בסביבתו עסק דומה, מבחינת הפריטים הנמכרים בו ודרכי המכירה הנהוגות בו, לעסקו של המערער. לעניין הפרש ההון הבלתי מוסבר טוען המערער, כי טבלאות המחייה הרלוונטיות הינן טבלאות 5-6, וזאת לאור כלל הנסיבות ומצבו הכלכלי הקשה של המערער. למערער אין דירה רשומה על שמו והוא חי במשותף עם הוריו המבוגרים. למערער פטור מארנונה בעקבות מצבה הבריאותי של בת-זוגתו. אין ברשותו מקלט טלוויזיה, וידאו או מחשב. לפיכך, טוען המערער כי הוצאות המחייה לפי טבלאות 5-6 הן כדלקמן: 1993 18,505 1994 30,674 1995 25,575 1996 27,776 1997 30,278 סה"כ 131,809 ש"ח לאור האמור לעיל, אין למערער הפרש הון בלתי מוסבר, כמפורט להלן: נותר למחייה (לפי חישובי המשיב) 166,211 ש"ח הוצאות מחייה לפי טבלאות 6-5 131,809 ש"ח (ג) הראיות המערער הגיש תצהיר בגירסתו ובטענותיו, כפי שהובאו לעיל. המשיב הגיש תצהיר של אלון שפירא, המפקח בפקיד שומה חיפה, אשר חוזר על נימוקי השומה. בחקירת המערער (ישיבה מיום 25.3.2001) אישר המערער כי סירב לחתום על דוח הביקורת (עמ' 6 לפרוטוקול). הוא אמר כי אנשי מס הכנסה הגיעו אליו בתקופה הנדונה יותר מ-20 פעם, עם אקדחים. במהלך אותם ביקורים אנשי מס הכנסה איימו על אביו של המערער והטרידו אותו (עמ' 6 לפרוטוקול). הוא לא הגיש תלונה במשטרה על התנהגות מבקרי המס. המערער נשאל האם בידיו רשימות מלאי לשנות המס הנדונות. הוא אמר כי כל הרישומים והמסמכים המבוקשים הועברו למשיב דרך רואה-החשבון ומנהל-החשבון שלו, וכי יש בידיו ראיות על כך (עמ' 2 לפרוטוקול). המערער לא הציג כל מסמך המאמת את דבריו. לדבריו, לא ניתנה לו אפשרות לצלם את החומר הנמצא בידי המשיב (עמ' 2 לפרוטוקול). הוא אמר כי בעת הביקורת היו על כל המוצרים מחירים (עמ' 14 לפרוטוקול). הוא הציג תמונות שנשלחו אליו מתיירים שביקרו בחנות, וטען כי מאותן תמונות עולה כי על כל מוצר מופיע מחיר מכירה (עמ' 14 לפרוטוקול). אותן תמונות נשלחו בתקופה מאוחרת ולא בשנות המס שבערעור. המפקח העיד כי אכן בזמן הביקורת היו מחירים נוספים על מוצרים שהוצגו בקידמת החנות (עמ' 22 לפרוטוקול). הוא אמר כי התצפית ארכה 10 דקות, ולאחר שהזדהו המבקרים הם נשארו עוד כ-30 דקות בחנות (עמ' 23 לפרוטוקול). המערער ציין, כי הוא מוכר בשיטה שונה מעסקים אחרים. לטענתו, בעלי עסקים אחרים מעלים את המחירים ונותנים הנחות בשיעור גבוה, אך עדיין מחיר המכירה גבוה בהרבה מהמחיר הסביר של המוצר. הוא עצמו עומד במחירים המוצגים על המוצרים (עמ' 17 לפרוטוקול). בהבדל מבעלי עסקים אחרים הוא אינו משלם עמלות למדריכי תיירים ולנהגי אוטובוס על-מנת שיביאו את התיירים לחנותו (עמ' 16 לפרוטוקול). בנוגע לרכישת הרכב בשנת 1996 אמר המערער כי הרכב נרכש מבעל עסק סמוך אשר מכר לו את הרכב במחיר נמוך משוויו, ובתשלומים נוחים ובלתי קבועים (עמ' 19 לפרוטוקול). (ד) דיון ומסקנות 1. אין מחלוקת בין הצדדים כי ספרי המערער לשנות המס שבערעור הינם קבילים. כפי שציינתי בישיבה מיום 25.3.2001, לא אכנס לשאלת פסילת ספרי המערער לשנת המס 1998 או לשנת 1999. 2. כאמור, למערער הוצאה שומה לשנות המס 1994-1997 בגין תוצאה עסקית בלתי סבירה. השומה התבססה על: (1) ביקורת שנערכה בעסקו של המערער; (2) השוואה בין עסקו של המערער לבין עסקים דומים ושכנים (לטענת המשיב). בנוסף נערכה שומה עצמאית וחלופית על בסיס הפרשי הון כאמור, שנמצאו אצל המערער לגבי הונו מ-31.12.1992 ועד 31.12.1997. תוצאה עסקית בלתי סבירה 3. כידוע, רשאי פקיד השומה להוציא שומה לפי מיטב השפיטה כאשר התוצאה העסקית אינה סבירה גם כאשר הספרים הם קבילים, אולם במקרה כזה חייב פקיד השומה להיזהר מאוד לפני שיחליט כי הכנסתו של הנישום הנובעת מהנהלת חשבונות מסודרת אינה סבירה, ורק חקירה מעמיקה מאוד בכל הנתונים של העסק תוכל להביא לקביעה כזו (השווה ע"א 5024/90 בוהדנא נ' מנהל מס ערך מוסף [1], בעמ' 4; ע"א 300/85 סופר אחים בן דוד נ' מנהל המכס והבלו [2]). 4. קשה להסיק מהביקורת שנערכה בעסקו של המערער ביום 10.11.1999 מסקנות מרחיקות לכת, כאשר קיים פער זמנים כה משמעותי בין מועד הביקורת לבין השנים שבערעור. במיוחד כאשר מדובר בעסק שחלק ניכר מלקוחותיו הם תיירים ועל-כן הוא מושפע באופן כה ישיר מהמצב הביטחוני והכלכלי בארץ ובעולם. המשיב טען, כי מחקירת המערער עולה כי לא חל שינוי מהותי בחנות בשנים האחרונות. המערער בחקירתו אמר כי לא חל שינוי במגוון המוצרים הנמכרים על-ידיו, אך לא התייחס כלל לשיעורי הרווח או לניתוח עסקי אחר (עמ' 3 לפרוטוקול). המשיב טען כי על מרב המוצרים לא נמצאו מחירי מכירה, ואף לא נמצאו כמעט חשבוניות קנייה, מהן ניתן ללמוד על מחירי הקנייה של המוצרים. לפיכך טען המשיב כי המוצר היחיד שניתן היה לתמחרו בבירור נמכר ברווח גולמי של 70%. במהלך חקירתו מיום 25.3.2001, אמר המפקח כי במהלך אותה ביקורת אכן היו מוצרים נוספים עליהם הופיע מחיר מכירה (עמ' 10 ו-22 לפרוטוקול). אותם מחירים לא נרשמו בדוח הביקורת. אני סבור כי היה על המפקח לרשום בדוח הנ"ל את מחירי המכירה שהופיעו על המוצרים בחנות, על-אף שלא היו בידיו באותה עת מחירי קנייה. רישום כאמור היה מאפשר לערוך בדיקה גם בדיעבד, וכן היה מאפשר השוואה עם עסקים דומים. בנוסף לתצהיר המפקח צורפו חשבוניות מס בהן מופיע פירוט הפרטים, כמות ומחיר. מאחר וכאמור לא נרשמו בדוח מחירי מכירה, אין אפשרות לערוך בדיקה מעמיקה ויסודית. בעסק המערער נמכר מגוון רחב של מוצרים, ולא ניתן על-ידי תמחור מוצר אחד להסיק מסקנה כלשהי. 5. באשר להשוואה שערך המשיב בין עסקו של המערער לעסקים אחרים, הציג המשיב 3 ניתוחי דוחות רווח והפסד של עסקים הנמצאים בשכנות למערער ואשר לפי טענת המשיב דומים לעסקו של המערער. על-מנת לבסס שומה על סמך השוואה עם עסקים דומים, על המשיב להציג נתונים מפורטים על אותם עסקים דומים (השווה ע"א 72/84 רבאח עוקה - שותפות נ' מנהל המכס והבלו [3]). אני סבור, כי במקרה דנן היה על המשיב, במסגרת חובת ההצדקה המוטלת עליו, להציג פרטים נוספים על אותם עסקים, על-מנת לאפשר בדיקה רצינית ומעמיקה, וזאת מבלי לפגוע בסעיף 231 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. בדיקה זו מתחייבת בעיקר נוכח טענת המערער, כי אין חנות דומה באזור עסקו (עמ' 26 לפרוטוקול). כפי שציינו, גירסת המערער היא, כי עסקו אף שונה מעסקים דומים בכך שבחנויות אחרות "מפקיעים" מחירים ומוכרים את אותם מוצרים במחיר יותר גבוה ממנו (עמ' 17 לפרוטוקול). הצגת רשימות מלאי של אותם עסקים הייתה מאפשרת בדיקה פשוטה ועניינית, והייתה מונעת אי-ודאות באשר להשוואה האמורה. מבט בשיעורי הרווח הגולמי של אותם שלושת העסקים מראה כי קיים פער משמעותי בין שיעורי הרווח של אותם עסקים בינם לבין עצמם. שיעורי הרווח של עסק מס' 3 הינם גבוהים באופן משמעותי משאר העסקים, דהיינו קיים פער (המגיע ל-23.2% בשנת 1994), המונע השוואה בין העסקים, כל עוד לא ניתן הסבר סביר לכך. בנוסף, קיימת ירידה של 21.7% ברווח הגולמי של עסק מס' 3 בשנת המס 1997 לעומת שנת 1994, כאשר מדוחות המערער עולה כי אף בעסקו של המערער ירדו רווחי העסק בשנת 1997 אולם בשיעור נמוך יותר. שיעורי הרווח הגולמי של עסק מס' 1 אינם יציבים, וכוללים שיעורי רווח של 36.4% בדומה לשיעורים המדווחים על-ידי המערער. מדברי המערער בחקירתו מיום 25.3.2001 עולה, כי אכן קיים פער בין שיעורי הרווח שלו לבין שיעורי הרווח של עסקים אחרים (עמ' 17 לפרוטוקול). לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי אין בביקורת שנערכה על-ידי המשיב ובהשוואה הנ"ל כדי לקיים שומה לפי מיטב השפיטה המבוססת על ההנחה בדבר תוצאה עסקית בלתי סבירה, היות והמשיב לא עמד בנטל ההצדקה המוטל עליו. הפרש הון בלתי מוסבר 6. כפי שצוין בחלק הראשון לפסק-הדין, המחלוקת בין המערער למשיב לגבי חלק זה של השומה, נסבה על שאלת הוצאות המחייה. אני סבור, שיש לקבל את עמדת המערער ולחשב את הוצאות המחייה לפי טבלאות מחייה 6-5, בשים לב לנימוקים אלה: לפי גירסת המערער שלא נסתרה, המערער הינו אדם דתי, בן הדת הדרוזית המתגורר בכפר דליית אל כרמל. הוא חי במשותף עם הוריו המבוגרים, ופטור מארנונה בעקבות מצבה הבריאותי של אשתו. למערער אין טלוויזיה, וידאו או מחשב. אחזקת טלפון נייד אינה בהכרח גורמת להוצאה כספית ניכרת, היות וקיימים מסלולים שונים אשר אינם חייבים בדמי מנוי או בתשלום חודשי קבוע אחר, וכן אין כיום (או בשנות המס שבערעור) תשלום על שיחות נכנסות לטלפון הנייד, כפי שהיה קיים בדור הראשון של המכשיר הסלולרי. באופן כללי, מכשיר הטלפון הסלולרי כבר אינו מוצר מותרות אלא ההפך: הוא כלי עזר "שגרתי" ויום-יומי ברוב שכבות האוכלוסיה ואף בשכבות בעלות פרופיל סוציו-אקונומי נמוך. בנוגע לרכישת רכב בשנת 1996 מתוצרת אאודי שנת יצור 1992 ובלי שקיימים נתונים שלפיהם ניתן להעריך את מחיר המכונית, כגון הקילומטרז' ומצבו הכללי של הרכב, טען המערער בחקירתו כי הרכב נרכש מבעל עסק סמוך בתנאים נוחים ובמחיר מופחת ממחיר השוק (עמ' 19 לפרוטוקול). היות והמערער מתגורר בכפר, ולאור כל הנסיבות שפורטו לעיל, אין ברכישת הרכב האמור כדי לשנות את דעתי בדבר הוצאות המחייה. 7. המשיב טען, כי הסכומים שצוינו על-ידי המערער אינם מתאימים למשפחה בסדר גודל של המערער, בשנים הרלוונטיות על-פי טבלאות המחיה 6-5 שהמערער מסתמך עליהם (למעט הסכום שצוין לגבי שנת 1992). לפיכך יש לערוך את השומה המבוססת על הפרשי הון לפי טבלאות 6-5 אשר מתאימים למשפחה בסדר גודל של המערער ("שש נפשות ויותר"), בשנים הרלוונטיות. בכפוף לאמור, הערעור מתקבל. לאור הקושי ביצירת תמונה מלאה על מצב עסקו של המערער, שהמערער לא תרם מספיק להבהרתה, אין מקום להשית על המשיב הוצאות.ערעור מסמס הכנסהמיסיםערעור