כתב אישום על אלימות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כתב אישום על אלימות: 1. המערער, יליד 1976, הואשם בכתב האישום בשתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בכליאת שווא ובאיומים. 2. א. על פי כתב האישום - ביום 27.4.96 בסמוך לשעה 16: 45, פגע המערער במזיד ושלא כדין בדלת דירתו של המתלונן בכך ששבר אותה. ב. באותן נסיבות תקף המערער שלא כדין ושלא בהסכמתו את המתלונן, הכהו בכל חלקי גופו, ופצע את סנטרו. ג. באותן נסיבות תקף המערער שלא כדין ושלא בהסכמתה את המתלוננת בכך שהיכה אותה בכל חלקי גופה, הפילה ארצה ובעט בה בכל חלקי גופה ובראשה. ד. לאחר מכן גרר המערער בכוח את המתלוננת מהדירה, הכניסה בכוח לרכבו ובכך כלא אותה, והסיעה ליער בסמוך לאבו גוש. ה. במהלך הנסיעה איים המערער על המתלוננת באמרו לה שיהרוג אותה ויכניס לה מכות, בכוונה להקניטה ולהפחידה. ו. במהלך הנסיעה המשיך המערער להכות את המתלוננת בראשה, ולאחר מכן הוציאה בכוח מהרכב, הפילה, ובעט בראשה ובגבה. לאחר מכן החזירה לרכב ותוך כדי נסיעה המשיך להכותה ולאיים עליה כי יחתוך את פניה. ז. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת המטומה מעל עין שמאל, רגישות בלסת, בחזה, בעמוד השדרה, בבטן ובגפיים, ונפיחות בראש. 3. הוגשה תעודת רופא לגבי המתלוננת מיום 28.4.96 (ת5/). 4. א. המתלוננת מסרה תלונה במשטרה ביום 27.4.96 בשעה 18: 40 (ת4/). בתלונה סיפרה כי המערער הגיע לדירת המתלונן, פרץ את הדלת, נתן מכות למתלונן, נתן לה מכות בדירת המתלונן, בעט בה כשהייתה על הרצפה, נתן לה מכת אגרוף בראש, הוציאה בכוח מן הבית והכניסה לרכבו, תוך שהוא מאיים עליה בזמן הנסיעה שיתן לה מכות ויהרוג אותה, ואף המשיך להרביץ לה באגרופים בראשה ובפניה בזמן הנסיעה. המערער לקח את המתלוננת, לדבריה, ליער ליד אבו גוש, הוציאה בכוח מהרכב, הפילה על הרצפה, בעט בראשה ובגבה, ואחר כך שפך עליה מים כי לא יכלה לנשום. אחרי כל אלה - לקח אותה הביתה, ובדרך המשיך להכותה ולאיים עליה שיחתוך לה את הפנים. ב. המתלוננת נשאלה מדוע המערער עשה לה כל זאת? ותשובתה הייתה שזה קרה בגלל שהיא לא רוצה עוד במערער והלכה למישהו אחר. ג. המתלוננת הוסיפה כי המערער תקף אותה גם בעבר, אך היא לא הגישה תלונות נגדו מעולם. 5. א. המתלונן נחקר במשטרה ביום 28.4.96 (ת2/), ומסר כי המערער שבר את דלת דירתו, נכנס ותקף את המתלונן במכות בכל הגוף באופן שלא יכול היה להתגונן. בבית החולים תפרו לו את הסנטר. ב. המתלונן הוסיף כי המערער ממשיך להתקשר ולאיים עליו. ג. המתלונן מסר כי המערער תקף גם את המתלוננת, ואחר כך גרר אותה. (המתלונן הוסיף שהמערער זרק את המתלוננת ביער ותקף אותה שם - אולם ברור שזו עדות שמיעה). ד. לדבריו, המשטרה ראתה את הדלת השבורה ואת הדם בדירה. ה. הסיבה לתקיפה, לדעת המתלונן, היא העובדה שהוא ישב עם חברתו לשעבר של המערער. 6. ביום 9.5.96 (דהיינו - 12 יום לאחר האירוע), פנה המתלונן למשטרה והודיע כי הוא מבקש לבטל את תלונתו נגד המערער משום שהם הסתדרו ביניהם, והמערער הבטיח לתקן מה ששבר, ועל כן מבקש המתלונן "שלא יהיה טיפול משטרתי", משום שעכשיו הם שוב חברים (ת3/). 7. א. המערער נחקר במשטרה ביום 9.5.96 (ת1/) ואישר כי המתלוננת הייתה חברתו, וכי ידע כי ביום 27.4.96 היא נמצאת אצל המתלונן, שהוא חברו, ועל כן הלך לשם. ב. לדברי המערער, הוא דפק בדלת ואף אחד לא אמר לו לא להיכנס לבית. ג. המערער נכנס והתווכח עם המתלונן על כך שהמתלוננת נמצאת בביתו. ד. "ואז משכתי את רויטל החוצה בכוח (מהיד), הכנסתי אותה בכוח לרכב שלי... ולקחתי אותה לבית שמש לבית שלה. הגענו לבית של רויטל דחפתי אותה מהרכב שלי והיא נפלה, קמה והלכה ואני נסעתי לביתי". ה. המערער נשאל כיצד נשברה דלת הדירה של המתלונן? וענה כי אינו יודע ואין לו מה להסביר. "אני לא שברתי את הדלת". ו. למערער נאמר כי המתלונן נלקח לבית חולים לטיפול, והשיב כי הוא, (המערער), לא תקף את המתלונן ולא יודע מהסיפור הזה. ז. המערער הכחיש שדיבר עם המתלוננת בעת הנסיעה, או שאיים עליה, והכחיש כי לקח אותה ליער. המערער גם הכחיש שתקף את המתלוננת וטען כי רק דחף אותה. 8. ההקראה נדחתה משום שהמערער לא התייצב פעמיים, והופיע רק לאחר הוצאת צו הבאה נגדו. 9. למערער הועמד סניגור ציבורי, לבקשתו, (עו"ד הורוביץ), אשר לפי דבריו לבית המשפט - הסביר למערער את כתב האישום, והודיע כי המערער כופר בשבירת הדלת, כופר בפגיעה פיזית במתלונן, וטוען כי היה רק עימות מילולי ביניהם. המערער מודה שדחף את המתלוננת אך טוען כי לא הפילה. המערער אף כופר שגרר את המתלוננת לרכב, וטוען כי המתלוננת הלכה עמו מתוך רצון או לחץ פנימי (בניגוד לדבריו במשטרה), כופר שהיכה אותה, איים עליה, ולקח אותה ליער. 10. ההוכחות במשפטו של המערער נדחו מפעם לפעם משום שהמתלוננים לא הגיעו לבית המשפט למתן עדות. 11. השוטר מיכאל שזוקובצקי, איש סיור, העיד ביום 19.10.99 כי הוזמן למקום האירוע, והוצגה לפניו דלת חתוכה לשניים ברוחב, והיו כתמי דם טריים בכל החדר, וגם על הקירות, על הרצפה, ובכיור. מן הדלת נראה כי הייתה נעולה, ומעוצמת המכה נשברה לשניים וגם נעקר המשקוף, והלשונית של הדלת הייתה שבורה. הדלת היא דלת עץ פשוטה והיא נחתכה לשניים כמו בסכין. 12. א. המתלונן העיד בבית המשפט ביום 19.10.99 שהוא מכיר את המערער, זוכר את התלונה, אך זוכר במעורפל מה היה כי הוא משתמש בסמים מזה 14 שנה. הוא הוסיף: "אני יודע. בסה"כ זה נגמר על הצד הטוב ביותר בינינו. עד היום אנחנו חברים... ישבנו בינינו ודיברתי איתו על הבעיה שקרתה אצלי בדירה. הכל שב על מקומו בשלום". ב. לשאלה - מה קרה אצלו בדירה? השיב המתלונן: "היה לי ויכוח איתו. זה התפתח כמעט לידיים וזהו זה נגמר". ג. המתלונן נשאל אם זכור לו כי בא למשטרה לבטל את התלונה - והשיב כי אינו זוכר. לשאלה - למה ביטל את תלונתו השיב: "כי הסתדרנו בינינו... הוא תיקן את הדלת ובזה הסתיים הסיפור". לשאלה - למה היה צריך לתקן את הדלת? השיב כי היא נסדקה קצת, אך אינו יודע כיצד זה קרה. ד. המתלונן נשאל מדוע נמנע מלבוא ולהעיד? והשיב: "כי הסתדרנו בינינו", והוסיף כי היה בהליך שיקום ולא יכול היה לעזוב את התהליך בשביל משפטים. ה. המתלונן נשאל מה היה עם המתלוננת באותו יום? והשיב כי היא קמה והלכה מהדירה. לאחר שהוצגה בפניו הודעתו במשטרה אמר כי איננו זוכר במדויק את הרשום בהודעה. "התווכחנו בבית שלי, רבנו בדירה". ו. המתלונן הוכרז עד עוין. ז. המתלונן אישר כי בגלל שהמערער חשד שיש משהו בין המתלונן למתלוננת - המערער פרץ את הדלת ושבר אותה. ח. המתלונן נשאל אם נכון שהלך לבית החולים ותפרו את סנטרו? והשיב כי יש הרבה פרטים שאינו זוכר, ואינו רוצה לתת עדות שקר. ט. לשאלה - אם במשטרה סיפר אמת? השיב: "בטח". י. לשאלה - אם נכון שהמערער תקף אותו, כפי שמסר למשטרה? השיב: "גם אני נתתי וגם הוא נתן... הוא תקף אותי". י"א. לשאלה אם המערער איים עליו? השיב: "לא זוכר". י"ב. המתלונן אמר כי אינו זוכר מה היה עם המתלוננת, אך הוסיף כי המערער שלח אותה החוצה ולא גרר אותה. י"ג. המתלונן העיד כי הוא פתח למערער את הדלת, והיא נסדקה קצת מהדחיפה, אך לא נשברה (בניגוד לעדות השוטר ולעדות המתלונן עצמו). י"ד. המתלונן אישר כי המערער תיקן את הדלת וכי הם חברים טובים. ט"ו. המתלונן נשאל מדוע המתלוננת יצאה החוצה? וענה כי עשתה כן בגלל הריב בינו לבין המערער. ט"ז. המתלונן העיד כי המערער לא עשה מאומה למתלוננת בתוך הבית, וגם לא איים עליה. י"ז. המתלונן נשאל מדוע אמר במשטרה כי המערער תקף גם אותו וגם את המתלוננת, ואחר כך גרר אותה ביד? והשיב: "אני לא זוכר את העדות הזאת. הוא תקף אותי". 13. א. המתלוננת נחקרה בבית המשפט ביום 19.10.99 על האירוע עליו התלוננה, ואמרה שאיננה זוכרת מה היה האירוע, כי זה היה לפני 3 שנים וכיום היא נשואה. ב. המתלוננת נשאלה אם מה שכתוב בהודעתה במשטרה - זו אמת? וענתה בחיוב. ג. כשנשאלה אם אמרה למשטרה אמת או שקר? השיבה כי אינה זוכרת משום שהייתה תחת השפעת סמים - גראס. ד. המתלוננת הוכרזה עדה עוינת. ה. המתלוננת אישרה כי במועד האירוע היא הייתה חברתו לשעבר של המערער. ו. המתלוננת העידה כי היא זוכרת שהמערער הגיע לדירת המתלונן, אך לא זוכרת שהוא פרץ את הדלת, ולא זוכרת אם נתן לה מכות. "אם כתוב שם סימן שזה אמת". היא גם לא זוכרת בוקס ובעיטות ולא זוכרת אם הלכה לרופא למחרת האירוע, ואם הרופא נתן לה תעודה רפואית, ולא זוכרת אם המערער גרר אותה מהבית בכוח. ז. המתלוננת נשאלה אם המערער היכה את המתלונן? והשיבה שהיא לא יודעת, שיבוא המתלונן ויעיד על כך. ח. המתלוננת נשאלה אם איננה רוצה להעיד נגד המערער? וענתה: "אין לי לנאשם הזה שום דבר. מה שהיה היה לפני 3 שנים. מה שכתוב יכול להיות שזה נכון. אני כבר לא זוכרת מה היה". ט. המתלוננת לא ידעה לומר אם זה קרה בבוקר, בצהרים, או במשך היום. עם זאת זכרה, לא בבטחה, שעברה כחצי שעה - שעה מאז שהמערער נכנס לבית המתלונן ועד שהיא יצאה מהבית. י. המתלוננת נשאלה אם ראתה את הבחורים רבים ומתווכחים. וענתה: "לא ממש". י"א. המתלוננת נשאלה אם יצאה החוצה כי נבהלה משני הניצים? והשיבה: "לא". היא לא זוכרת שהלכו מכות בין שני הבחורים. י"ב. בבית המשפט חזרה המתלוננת על דבריה במשטרה שהמערער והיא נסעו ליער. וכשהסניגור לחץ עליה שאולי אינה זוכרת - השיבה שהיא לא זוכרת מה היה. "אני לא זוכרת איזה מכות הוא נתן". י"ג. המתלוננת אמרה כי לא קרה לה כלום מהמקרה הזה. (בניגוד לתעודה הרפואית ולעדות החוקר שראה סימנים על פניה). י"ד. המתלוננת אישרה כי רצתה לבטל את תלונתה, אך לא עשתה כן כי הבינה שזה מאוחר. ט"ו. המתלוננת אמרה כי הלכה להתלונן במשטרה משום שחברה לחצה עליה לעשות כן, אך אותה חברה לא ראתה על המתלוננת שום סימן. 14. א. החוקר שלמה הראל העיד כי בעת גביית הודעת המתלוננת - ראה כי עינה השמאלית נפוחה, עם סימנים כחולים. ב. הראל נשאל אם המתלוננת הייתה תחת השפעת סמים? וענה כי אינו זוכר, אך כשהוא מתרשם שנחקר הוא תחת השפעת סמים - הוא מעדיף לא לגבות הודעתו כלל. בזכות ניסיונו - הוא יכול לומר מתי נחקר נמצא תחת השפעת סמים. 15. א. ד"ר הלל טרופ, אשר נתן למתלוננת את התעודה הרפואית ת5/, העיד בבית המשפט כי המתלוננת אמרה לו: "חבר הרביץ אותה אתמול על כל הגוף", והוא מצא: "המטומה מעל עין שמאל, ורגישות בלסת, חזה, עמוד שדרה, בטן וגפיים". כן מצא שבר של גשר האף, נפיחות בקדקוד. כן נמצאה רגישות באוזן. המתלוננת נשלחה לצילום לסת וקדקוד, פנים, אף, חזה, ועמוד שדרה. בחקירתו אישר הרופא כי לא קיבל צילום על שבר באף. ב. הרופא נשאל אם אפשרי כי הכאבים שהמתלוננת העידה עליהם - נובעים מסמים, או מחסר בסמים? והשיב כי היה ברור לו שהיא הגיעה אליו כתוצאה מטראומה ולא בגלל סמים, מה גם שהיו סימנים חיצוניים לטראומה. 16. א. בתום עדויות התביעה הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו המערער חוזר בו מכפירתו, וכתב האישום יתוקן באופן שיימחקו המלים "הפצע נתפר בבית החולים" - לגבי סנטר המתלונן, וכן יימחקו המלים "שבר באף" לגבי המתלוננת. ב. עוד הוסכם בין הצדדים כי יתבקש תסקיר שירות המבחן, ומוסכם על הצדדים שיוטל על המערער עונש של"ץ ומאסר על תנאי. ג. ב"כ הנאשם הודיע לבית המשפט כי הסביר למערער שבית המשפט איננו כבול להסדר בין הצדדים. ד. המערער הודיע לבית המשפט כי הוא מודה במיוחס לו בכתב האישום, בכפוף לתיקונים שהוסכם עליהם; והוסיף: "אני רוצה לסיים את התיק הזה כמה שיותר מהר. טעיתי במה שטעיתי ואני מצטער. אני מקווה שלא יקרו לי מקרים כאלה בעתיד. הבנתי שבית המשפט אינו כבול להסדר". 17. בית המשפט לא אמר למערער באותה עת כי לדעתו הסדר הטיעון לעניין העונש - איננו ראוי; ולא שאל אותו אם הוא מודה רק כדי לסיים את התיק או משום שבאמת ביצע את המעשים המיוחסים לו. 18. בית המשפט קמא (כב' השופט שמעון פיינברג) הרשיע את המערער במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, והורה על הגשת תסקיר שירות המבחן. 19. א. ביום 26.6.00 הוגש תסקיר, ונסקר בו מצבו המשפחתי של המערער, שאביו התאבד לפני 6 שנים, ואמו חולת נפש. ב. אביו של המערער עזב את המשפחה קודם להתאבדותו, משום שלא היה מסוגל להתמודד עם מחלת הנפש של אשתו. ג. לאלה היו השלכות על מצבו הנפשי של המערער ועל תיפקודו, ולכן החל להשתמש בסמים. ד. המערער היה במוסדות שונים, קיבל פטור מהצבא, ובלטה אצלו אי-יציבות בעבודה. ה. לטענת המערער הוא עובד עכשיו באטליז של גיסו ועלה על דרך השיקום. ו. שירות המבחן ציין כי ברקע העבירות - מערכת יחסים רומנטית והרסנית בין המערער לבין המתלוננת, שנמשכה כארבע שנים. ז. "המערער מודה בעבירות המיוחסות לו ומביע חרטה לגביהן, אם כי טוען כי כתב האישום מתאר את העובדות בצורה מוקצנת כשהוא מפחית ומצמצם ממעורבותו בה. לטענתו הימצאותה של המתלוננת שהייתה אז חברתו בביתו של המתלונן, שהיה חברו, היה עבורו בבחינת התגרות מכוונת בו, אשר הוציאה אותו משליטה וגרמה לתגובתו האלימה". ח. שירות המבחן התרשם כי המערער עבר שינוי משמעותי מאז ההיכרות עמו בת"פ 1081/98 (שלום - י-ם), כאשר אז מיעט לשתף פעולה ולא גילה נכונות או מוטיבציה לשינוי, בעוד היום בולטת בגרות נפשית ואחריות. ט. שירות המבחן המליץ על של"ץ בהיקף 140- שעות, שיאפשר למערער להמשיך במאמציו לשקם עצמו ולחיות באורח חיים נורמטיבי. 20. א. בטיעונים לעונש שנשמעו ביום 27.6.00 הזכירה ב"כ המאשימה לבית המשפט כי מדובר בהסדר טיעון, והוסיפה כי הסדר הטיעון מקל מאד עם המערער, אולם המדינה הסכימה לו משום שמדובר בעבירות שבוצעו ב1996-. כן ציינה כי לאחר העבירות נושא ערעור זה - עבד המערער עבירות נוספות, בהן הפרעה לשוטר ואיומים בשנת 1997, והחזקת סמים. מאחר שהמערער עושה מאמצים להשתקם - ביקשה לגזור על המערער של"ץ ומאסר על תנאי. ב. גם ב"כ המערער ביקש מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון, וטען כי המערער למד לקח, ורוצה לפתוח דף חדש. 21. א. בית המשפט קמא קבע בהחלטתו שההסדר בין הצדדים מקל בצורה חריגה מהעונש הראוי למעשים שעשה המערער. על כן החליט להמתין פרק זמן נוסף כדי לראות אם המערער ממשיך בדרך השיקום, ודחה את התיק לחצי שנה. וכן הורה על קבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות והגשת תסקיר משלים. ב. יצוין כי בשלב זה לפחות ידע המערער כי בית המשפט סבור שההסדר בין הצדדים מקל עליו בצורה חריגה מהעונש הראוי למעשים שעשה, וכי בית המשפט אף ביקש את המלצת הממונה על עבודות השירות - לאמור, בית המשפט שוקל אפשרות של מאסר בעבודות שירות, אך לא ביקש לחזור בו מהודייתו בטענה כי אילו ידע שזו דעת בית המשפט - לא היה מודה. 22. א. הממונה על עבודות השירות הודיע ביום 3.12.00 לבית המשפט כי המערער לא התייצב לראיון ולפיכך לא תישלח המלצה. ב. ביום 14.12.00 חזר הממונה על עבודות השירות והודיע לבית המשפט כי המערער זומן פעמיים לראיון - ב26.9.00- וב9.11.00- - ולא התייצב לראיון, ועל כן אין בידיו המלצה. 23. שירות המבחן הודיע לבית המשפט ביום 17.12.00 כי המערער לא הגיע לשיחת מעקב שתואמה עמו, ולא יצר קשר כדי להסביר את היעדרותו או לקבוע פגישה אחרת, על כן אין בידי שירות המבחן להגיש תסקיר משלים והוא אף מתלבט באשר ליכולתו של המערער לבצע של"ץ במצב דברים זה. 24. ביום 19.12.00 התקיים דיון בבית המשפט קמא, בו טען המערער כי לא קיבל זימון משירות המבחן ומן הממונה על עבודות השירות - וביקש דחייה. בית המשפט נתן למערער להנות מן הספק ודחה את הדיון ל2.1.01-. 25. ביום 31.12.00 נתן שירות המבחן תסקיר משלים, בו הבהיר כי שוחח טלפונית עם גיסו - מעסיקו של המערער, וכן נפגש עם המערער, והבין כי הוא ממשיך בעבודתו במשך מרבית שעות היממה, סגר חובות רבים מהעבר, מממן הוצאות שוטפות של בית אמו, ובדיקת השתן שמסר - הייתה ללא שרידי סם. שירות המבחן המליץ על של"ץ בהיקף 140 שעות. 26. הממונה על עבודות השירות ציין ביום 1.1.01 כי המערער התבקש לעשות בדיקה לאיתור סמים - אך סירב לכך בטענות לא ענייניות, וכל עוד אינו מבצע את הבדיקה - אין הממונה יכול לקבוע את כשירותו או אי-כשירותו לביצוע עבודות שירות. 27. א. ביום 2.1.01 גזר בית המשפט את דינו של המערער ל5- חודשי מאסר בפועל ו5- חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת אלימות במשך 3 שנים מתום תקופת מאסרו. ב. בגזר הדין תוארו עבירות האלימות שביצע המערער על פי כתב האישום המתוקן - בו הודה, וצוין כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון לבקש מבית המשפט לגזור על המערער של"ץ ומאסר על תנאי. בית המשפט גם ציין את האמור בתסקיר המבחן, המתרשם שהמערער מנסה לנהל אורח חיים נורמטיבי, ואת העובדה כי המערער הביע צער על מעשיו. ג. בית המשפט קמא היה ער לכך כי ככלל ראוי שבית המשפט יכבד הסדרי טיעון כדי לעודדם, אולם בית המשפט אינו כבול להסדר הטיעון לעניין העונש, כפי שהוסבר למערער, ובית המשפט יסטה מהסדר הטיעון כאשר קיים פער משמעותי בין העונש המוסכם לעונש הראוי. ד. האישום בעניינו של המערער מתאר מקרה מזעזע של אלימות קשה ואיומים על רקע אהבה נכזבת. ה. המערער כפר במיוחס לו ורק היה מוכן להודות בדחיפת המתלוננת. ו. בשל כפירתו נאלצו שני המתלוננים לבוא להעיד - למרות חוסר רצון בולט מצדם לעשות כן. בית המשפט התרשם מהמתלוננים כי הם פוחדים להעיד נגד המערער, למרות שהם הכחישו את הפחד. ז. בית משפט ציין את ניסיון המתלוננים לחזור בהם מדבריהם במשטרה או לטעון כי אינם זוכרים מה היה, אך עם זאת אישר כל אחד מהם כי מה שמסר במשטרה - היה אמת. ח. בית המשפט קמא קבע כי המערער המתין לראות אם המתלוננים יתייצבו להעיד נגדו, ורק לאחר מכן הסכים להודות במיוחס לו, ועל כן אין לראותו כמי שחסך זמן שיפוטי שכן לא חסך מהמתלוננים ועדים אחרים - לבוא ולהעיד. ט. בית המשפט ציין כי המערער המשיך ב1997- לעבור עבירות של איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והחזקת סמים. י. על רקע הנסיבות החמורות, נראה לבית המשפט קמא כי הסדר הטיעון לעניין העונש - סוטה בצורה משמעותית מהעונש הראוי למערער; וההסדר אף אינו מתיישב עם העניין הציבורי במלחמה בפשע על רקע יחסי אישות והצורך בהרתעה ציבורית. י"א. בית המשפט הוסיף כי לא התעלם מנסיבותיו המקלות של המערער - ניסיונותיו לשנות דרכו לאחרונה, ולנהל אורח חיים נורמטיבי, אולם מעשי המערער כה חמורים - שבית המשפט לא יוכל לקיים את הסדר הטיעון. י"ב. בית המשפט קבע כי מעשי המערער ראויים למאסר בפועל לתקופה משמעותית, אך עם זאת נתן למערער הזדמנות להיבדק אצל הממונה על עבודות השירות. המערער לא שיתף פעולה עם הממונה - ועל כן אין חוות דעת חיובית בעניינו. י"ג. בית המשפט הביא בחשבון לעניין העונש את עינוי הדין המסוים שנגרם למערער בכך שעדי התביעה המתלוננים לא התייצבו כשהוזמנו. י"ד. בית המשפט עיכב את ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור. 28. א. המערער החליף את סניגורו בסניגור אחר, המתקומם על כך שבית המשפט לא הודיע למערער - במועד הודייתו - כי אין בדעתו לכבד את הסדר הטיעון לעניין העונש, כן אילו ידע המערער אז כי הסדר הטיעון לא מקובל על השופט - אפשר שלא היה מודה. ב. עוד מלין הסניגור המלומד כי השופט לא התייחס לכך שהמערער אמר כי הוא מודה כדי לגמור עם העניין, מבלי שבירר עם המערער אם הודייתו נובעת מרצונו לסיים את התיק, או מהודיית אמת בביצוע המעשים המיוחסים לו. ג. הסניגור מלין גם על מסקנות בית המשפט קמא מעובדות שלא הוכחו בפניו, ומהתרשמותו מעבירות שביצע המערער לאחר העבירות נושא הערעור. ד. הסניגור טוען כי המערער בגר מאז ב5- שנים, השתקם, עובד, ואין מקום לגזור עליו מאסר, אפילו לא בעבודות שירות. 29. ב"כ המדינה לא יכלה להבהיר לנו מדוע הסכימה המדינה בסיום שמיעת עדיה להסדר טיעון עם עונש כה מקל. 30. א. אכן רצוי היה בעת הגעת הצדדים להסדר הטיעון והודיית המערער במיוחס לו בכתב האישום המתוקן - כי השופט המלומד קמא יברר עם המערער, באופן חד-משמעי, אם הוא מודה רק כדי לסיים את התיק, או שהוא מודה משום שאכן ביצע את המעשים המיוחסים לו. ב. עם זאת, יש להדגיש, כי הודיית המערער באה בתום שמיעת עדי התביעה, הכוללים עדות של עד אובייקטיבי - שוטר שראה את הדלת השבורה והדם הרב בדירת המתלונן, שהיה בה כדי לחזק את תלונת המתלוננים במשטרה, על אף שאלה ניסו לחזור בהם מעל דוכן בית המשפט. ג. יתר על כן, גם מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער מודה במיוחס לו בכתב האישום, אם כי טען שנוסח כתב האישום מוקצן. ד. המערער אף הביע חרטתו על המקרה, והסבירו בכך שראה בעובדת הימצאות המתלוננת בבית המתלונן - משום התגרות בו, אשר הוציאה אותו מכלל שליטה, וגרמה לתגובתו האלימה. ה. לא הייתה, איפוא, לבית המשפט קמא סיבה לחשוב שמא המערער הודה בעבירות שלא ביצע. ו. בשל כל אלה לא ראינו להחזיר את התיק לבית המשפט קמא - בהרכב שדן בו או בהרכב אחר. 31. א. אנו מסכימים כי אם לשופט המלומד קמא נראה מראש, בעת שהסדר הטיעון הוצג בפניו, כי העונש המוסכם חורג באופן בלתי סביר לקולא - היה רצוי שיודיע עמדתו זו לצדדים באותו מעמד, כדי לאפשר לנאשם לשקול אם להודות במסגרת הסדר הטיעון, או להמשיך בתיק - שחייב אותה שעה שמיעת עדותו בלבד לסיומו. ב. עם זאת, ברור כי אין על השופט חובה מכוח החוק לעשות כן, ומבחינת החוק גרידא - די לו אם ברור לנאשם כי השופט לא כבול להסדר הטיעון לעניין העונש. ג. אפשרות נוספת שיש להביאה בחשבון בנסיבות העניין היא - כי השופט רצה לבחון את התנהגות המערער בתקופת הביניים, עד למתן גזר הדין, והמערער לא הוכיח את עצמו לחיוב - בכך שלא יצר קשר עם שירות המבחן ועם הממונה על עבודות שירות כפי שנדרש, ואף סירב ליתן דגימות שתן לממונה כדי לבחון אם הן נקיות מסמים, אם לאו. ד. עוד יצוין כי בעת שהשופט הכריע את דינו של המערער - לא היה ידוע לו כי המערער המשיך לעבור עבירות איומים, אלימות, וסמים לאחר העבירות נושא הערעור, ויש אפשרות סבירה כי במועד קבלת הסדר הטיעון היה השופט המלומד מוכן, עקרונית, לקבל את הסדר הטיעון, ודעתו שלא לקבלה - התגבשה רק בשלב יותר מאוחר, (לאחר שהתברר לו שלמערער עבירות נוספות ואינו משתף פעולה כראוי עם שירות המבחן והממונה על עבודות השירות), ועל כן לא יכול היה להודיע לצדדים בעת הגעתם להסדר הטיעון, שהעונש המקובל עליהם - לא מקובל עליו. 32. א. הארכנו בהבאת הראיות כפי שעלו מתיק בית המשפט קמא - משום שהשופט המלומד קמא לא נזקק לעשות כן נוכח הודיית המערער במסגרת הסדר הטיעון. ב. מן הראיות שעלו בבית המשפט קמא, כולל דברי המערער עצמו בהודעתו במשטרה ולפני שירות המבחן, והודייתו בפני בית המשפט, עולה כי האירוע אכן היה אלים ביותר ונבע מכעס על חברתו לשעבר וחברו - כשגילה שהם יושבים בצוותא בדירת המתלונן, כעס שהוציאו משיווי משקלו וגרם לאלימותו. 33. אכן, אין חשש היום שהמערער יפעל באלימות כלפי מי מהמתלוננים (המתלוננת התחתנה בינתיים, והיחסים עם המתלונן עלו שוב על דרך הידידות), אולם אין בכך כדי להבטיח שהמערער לא ינהג באלימות כלפי אחרים שיוציאו אותו משלוותו. עצם העובדה ששנה לאחר אותו אירוע - הפריע המערער לשוטר במלאו את תפקידו ואיים - מצביעה על כך שאין מדובר במעידה חד-פעמית שלא תחזור על עצמה בתנאים לוחצים. 34. צודק בית המשפט קמא גם בנמקו את גזר דינו בכך שיש צורך בעונש בעל הרתעה ציבורית, שהרי מסר היוצא מבית המשפט בדבר עונש של של"ץ בגין אלימות כה קשה - הוא מסר שלילי, אשר על בית המשפט המופקד על הדרכת הציבור האלים באמצעות גזרי דין התואמים את חומרת העבירות - להימנע ממנו. 35. בנסיבות האמורות - לא ראינו להתערב בגזר הדין. 36. מאחר שבית המשפט קמא היה נכון לבוא לקראת המערער, ולקבוע כי ישא את עונש המאסר של 5 חודשים - בעבודות שירות, אנו נותנים למערער שהות של 30 יום כדי להשיג את המלצתו של הממונה על עבודות השירות (והיזמה היא בידי המערער). אם המערער לא ישיג תוך 30 יום את המלצת הממונה על עבודות השירות מכל סיבה שהיא - ייכנס לכלא ביום 15.7.01 בשעה 08: 00, ועליו להתייצב באותו יום במשטרת ירושלים במגרש הרוסים. אלימותמשפט פלילי