ביטול הסכם - מזכר הבנה

לטענת הנתבעים בוטל מזכר ההבנה עם ביטול ההסכם מיום 25.12.95, ואין למזכר קיום עצמאי. מנגד טוענים התובעים כי למזכר תוקף בלתי תלוי בהסכם הנ"ל שבוטל. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מזכר הבנה: 1. התביעה ועובדות שאינן במחלוקת 1.1 בתובענה הנדונה מתבקש ביה"מ לחייב הנתבעים לשלם לתובעים סך 1.072.896 ₪. לטענת התובעים יש לחייב הנתבעים בסכום הנתבע, עפ"י הסכם מיום 25.12.95 (המכונה ע"י הצדדים "מזכר הבנה"), בו התחייבו הנתבעים כלפי הצדדים השלישיים, לשלם להם סכום זה. לטענת התובע מס' 1, הנתבעים התחייבו לשלם לו מחצית הסכום הנ"ל בעבור שירותים שנתנו על ידיו כעורך דין, במסגרת פרוייקט בו היו שותפים הנתבעים והצדדים השלישיים. התובע מס' 2 טוען כי הנתבעים התחייבו לשלם לו מחצית הסכום הנ"ל, במסגרת התחייבות שנטלו על עצמם כלפי הצדדים השלישיים, לשלם לו סכום זה, לסילוק חוב של הצדדים השלישיים כלפיו.   1.2 התובע מס' 1 עבד כמתמחה במשרד עו"ד גוטמן ז"ל באשקלון (להלן ייקרא "המנוח") ונתקבל כשותף במשרד זה אחר שקיבל רישיון עו"ד ב- 1.4.95. המנוח נפטר ביום 21.2.97 והזכויות במשרד עברו לתובע מס' 1.   1.3 נטען בסע' 6 לכתב התביעה: "התובע והמנוח היו והינם עורכי דינם של חב' שמשון (הכוונה לצד ג' מס' 2 ו- ש.פ.י.א - חברה ישראלית לנדל"ן עפ"י סע' 4 לתביעה - י.ט.) ושל בעלי המניות בחברות, מר שמשון גבאי ומר אלי אלעזרא והחברות שבשליטתם וייצגו אותם בכל עניניהם המשפטיים". שמשון גבאי, הוא צד ג' מס' 3, הינו בעל מניות בצדדים ג' 1 ו- 2, ועולה איפוא מן הטענה הנ"ל, כי התובע מס' 1 היה עורך דינם של הצדדים השלישיים. לכך תימוכין גם בעדות התובע מס' 1 (ת/1 סע' 9). לצורך התובענה הנדונה ביקש התובע מס' 1 להוכיח כי פעל גם כעורך דינם של הנתבעים ובכך נדון בפרק נפרד בהמשך הדברים.   1.4 ביום 10.2.94 נכרת זכרון דברים בין הנתבעים לבין צד ג' מס' 2, לפיו התחייב צד ג' מס' 2 לפתח שטח קרקע בגודל 62 דונם לערך, בחוף הים באשקלון, שבבעלות הנתבעים, ולהקים בו 128 שלדים לקוטג'ים. הפרוייקט כונה בשם "פרוייקט עין הים" (מוצג 9 במוצגי התובעים).   1.5 בין הנתבעים לצדדים השלישיים פרץ סכסוך, שבגינו הוגשה תובענה ע"י צד ג' 2, שהיה מיוצג ע"י תובע מס' 2, לאכיפת זכרון הדברים הנ"ל (ראה מוצג 2 במוצגי הנתבעים וכן ת/7). במסגרת תובענה זו (ה.פ. 1020/95 בבית משפט זה) נכרת הסכם בין הנתבעים לבין צד ג' מס' 1 לביצוע אותו פרוייקט. יש להדגיש כי זכרון הדברים נערך בין הנתבעים לבין צד ג' מס' 2 ואילו ההסכם נערך עם צד ג' מס' 1. צויין בכותרת ההסכם כי מנהלה של צד ג' מס' 1 הינו צד ג' מס' 3 והינו מתחייב באחריות אישית בהסכם זה שנכרת ביום 25.12.95 (ראה מוצג 21 במוצגי התובעים). לצד ג' מס' 3 לא היה הסבר בחקירתו מדוע נטל על עצמו התחייבות אישית (פרוט' 71). עוד מאשר הוא שמבחינתו שתי החברות צד ג' 1 ו- 2 "זה אותו דבר". החברות כולן בשליטתו והיא מחליט איזו חברה תתחייב באיזה הסכם (פרוט' 71). במבוא להסכם נאמר כי בדעת הנתבעים למכור מגרשים עם שלדי קוטג' בפרוייקט הנדון. צד ג' 1 וצד ג' 3 באחריותו האישית התחייבו לבצע עבודות הפיתוח ולבנות שלדי קוטג'.   1.6 ביום בו נחתם ההסכם הנ"ל נחתם גם "מזכר הבנה". הוא נחתם יחד עם ההסכם (ראה פרוט' 35). חתומים על הסכם זה הנתבעים וכן צד ג' 1. חתימת צד ג' מס' 1 כוללת חותמת החברה וחתימת מנהל הוא צד ג' מס' 3 (ראה פרוט' 73). מסמך זה הוא שורש המחלוקת בין הצדדים ולכן נצטט המשפטים הרלבנטיים בו: "מוסכם בין הצדדים כי הטיפול המשפטי בחוזי מכר היחידות... יעשה ע"י משרד עוה"ד בלוזר מצד אחד וגוטמן-וקנין מצד שני. שכר הטרחה שיתקבל ממכירת הקוטג'ים בשיעור 1.5% בצירוף מע"מ, מהמחיר המלא, יחולק ל- 2 מנות שוות, שתחולק כדלקמן: מנה אחת לעוה"ד בלוזר וזלצמן ומנה אחת לעוה"ד וקנין ופייט. במקרה שבין עוה"ד לא ימצא פתרון לחלוקת שכר הטרחה בחלקיהם, יהיו אחראים הצדדים לפתרון לסילוק שכר הטרחה כל אחד לעורכי דינו".   1.7 גם ההסכם מיום 25.12.95 עלה על שרטון והצדדים חזרו ופנו לביה"מ (ראה מוצגים 5 ו- 6 במוצגי הנתבעים). במסגרת תובענות אלה הגיעו הצדדים להסדר לפיו נחתם הסכם בוררות ביום 10.11.96 (ראה מוצג 7 במוצגי הנתבעים). בהסכם זה נקבע שעל הבורר לפסוק מה הסכום שעל הנתבעים לשלם לצד ג' 2 וצד ג' 1 בשל ביטול ההסכם. איש לא טרח להסביר מדוע יש שוב התייחסות לצד ג' 2 בעוד שההסכם מיום 25.12.95 התייחס לצד ג' 1 בלבד.   1.8 ביום 1.1.97 ניתן פסק הבוררות (מוצג נ/8 במוצגי הנתבעים) ובו חוייבו הנתבעים לשלם לצד ג' מס' 1 1.750.000 ₪. בשל העובדה שהנתבעים התקשו לשלם הסכום הנ"ל הושג הסדר פשרה נוסף בו הסכימו הצדדים על אופן פרעון החוב הפסוק בפסק הבוררות. להסדר זה גם ניתן תוקף של פסק דין ביום 14.12.97 (מוצג 9 במוצגי הנתבעים).   2. גדר המחלוקת לטענת הנתבעים בוטל מזכר ההבנה עם ביטול ההסכם מיום 25.12.95, ואין למזכר קיום עצמאי. מנגד טוענים התובעים כי למזכר תוקף בלתי תלוי בהסכם הנ"ל שבוטל. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדה שהתובע מס' 1 אמור היה לקבל שכ"ט, עפ"י מזכר ההבנה, תמורת שירותים משפטיים שאמור היה לספק במהלך ביצוע ההסכם, ולטענתו גם תמורת שירותים שכבר נתנו בעבר. לעומת זאת התובע מס' 2 טוען שלא נדרש לעשות דבר ואמור היה לקבל תשלום עפ"י מזכר ההבנה, תמורת שירותים משפטיים שסיפק לצד ג' בעבר.   3. היריבות בין התובעים לנתבעים התובע מס' 2 טוען במפורש בסיכומיו, כי פעל בשם צד ג' והיריבות שלו עם הנתבעים קמה מכוח מזכר ההבנה בלבד. מעולם לא ייצג הנתבעים ולא סיפק להם שירות כלשהו, וגם לא התחייב כלפיהם בדבר. התובע מס' 1 טוען לעומת תובע מס' 2, כי פעל בעבר גם בשם הנתבעים, וסיפק להם שירותים משפטיים במסגרת הפרוייקט נשוא התובענה, ועסקאות נוספות, כפי שיראה להלן. בסע' 6 לכתב התביעה מציג עצמו התובע מס' 1 כעורך דינם של צד ג' והקשורים עמם. עוד נטען על ידיו כי כבר עת נחתם זכרון הדברים בשנת 94' הובטח לו ולמנוח - עו"ד גוטמן ז"ל - כי הם ירכזו הטיפול המשפטי בפרוייקט, אך פרט למזכר ההבנה אין כל מסמך נוסף המעיד על כך. יש להזכיר שהתובע מס' 1 קיבל רישיון עוה"ד רק ביום 1.4.95 (פרוט' 7). צד ג' 3 שולל מעורבות כלשהי של התובע מס' 1 בזכה"ד משנת 94' (פרוט' 25). גם בעדותו הראשית מאשר התובע מס' 1 כי צד ג' היה לקוח של משרדו (ת/1 סע' 9). כך מאשר התובע מס' 1 גם בחקירתו הנגדית (פרוט' 13). גם עו"ד יואל רוטמן, שעבד במשרד התובע מס' 1 מאשר, כי התובע ייצג את צד ג'. עדיין עולה מן הראיות, כי התובע מס' 1 היה מקובל גם על הנתבעים והיה מקורב להם. מעיד ראובן כהן בנו של נתבע מס' 1 שהתובע היה מקורב לנתבע מס' 2. העד נפגש מספר פעמים עם התובע מס' 1 לענין הסכם הפשרה מיום 25.12.95 ולבסוף הסכם זה שיקף עקרונות שהציג התובע. הוא למעשה ייצג לענין זה את שני הצדדים. ראובן כהן נתן לתובע להבין שיזכה לתגמול מהפרוייקט אם אכן יקודם (פרוט' 36-33). מעורבותו של ראובן כהן החלה עם הסכם הפשרה מיום 25.12.95. לדבריו התובע מס' 1 לא עשה דבר לענין הפרוייקט אחר מועד זה (פרוט' 33, 38). בעדותו הראשית פירט התובע מס' 1 פעולות שבוצעו ע"י משרדו עוד מתקופת המנוח. לדבריו סייע למנוח - עו"ד גוטמן ז"ל - בהשלמת רכישת המקרקעין ע"ש הנתבעים, וריכז מסמכים שונים. המשרד ייצג את חברת ש.פ.י.א (שם צד ג' 3 בעל מניות) והנתבעים בפרוייקט לבניית יחידת דיור בשם "סביוני ברנע" ובפרוייקט נוסף בשם "הר-נוף" (ראה ת/1 סע' 13-9, 21). יחד עם זאת לא ניתן פירוט של ממש מה הפעולות שבוצעו ואף לא צויין אם היה הסכם כלשהו, אם שולם שכ"ט והיא ולא שולם מדוע לא שולם. נראה גם שכל הפעולות הנ"ל בוצעו ע"י המנוח קודם שהתובע קיבל כלל רשיון עו"ד. באשר לפרוייקט הנדון מעיד מר שמשון גבאי: "אני יודע שהנתבעים פנו אל עו"ד וקנין פעמים רבות לטפל בפרוייקט הנדון. גם מטעמנו טיפל עו"ד וקנין לזירוז הפרוייקט. עוה"ד פנה גם לעיריה כדי לפתור דרישות שלהם לגבי היטל השבחה... אני יודע שהנתבעים פנו אליו בנושא זה. עו"ד וקנין גם היה בקשר עם החברה הכלכלית מטעם עירית אשקלון כדי לקדם את הפרוייקט". (פרוט' 25). עוד מציין העד שלהם, כי התובע השתתף בעשרות פגישות בין הנתבעים לצד ג'. הוא טיפל בפרוייקט חמש שנים. הוא אמור היה לטפל בכל ההסכמים שבפרוייקט. דבריו של העד לענין התקופה בה פעל התובע מס' 1 אינם מדוייקים. צויין שהתובע קיבל רשיון עו"ד רק ב- 1.4.95. זכרון הדברים הראשון נערך ביום 10.2.94 והסכם הפשרה נערך ב- 25.12.95. לפי עדות ראובן כהן התובע לא עשה דבר אחר הסכם הפשרה. התובע איפוא לא יכול היה לעסוק בפרוייקט חמש שנים. הוא אף פעל בתקופה זו כעורך דין בתחילת דרכו המקצועית. בכל מקרה עולה מן הנאמר לעיל, כי התובע ומשרדו ייצגו מלכתחילה את הצדדים השלישיים ובהמשך ביצע התובע מס' 1 פעולות שונות שהיה בהן כדי לקדם הפרוייקט והאנטרסים של שני הצדדים. אין כלל פירוט של שעות עבודה שהשקיע התובע או הערכה כלכלית של שעות עבודה אלה. לא הוכח כל הסכם בכתב או בע"פ פרט לכוונה כללית ליתן הטבה כלכלית לתובע במסגרת פרוייקט עין הים לכשיתממש, בדרך של שכ"ט בעבור הסכמי רכישה שיתבצעו.   4. "מזכר ההבנה" כאמור, מזכר ההבנה נחתם באותו מעמד ובאותו יום בו נחתם הסכם הפשרה ביום 25.12.95. נכחו בעת החתימה שני התובעים, הנתבעים צד ג' מס' 3, ראובן כהן ועו"ד זלצמן (פרוט' 34). בחקירתו הנגדית מאשר התובע מס' 1, שסכום התביעה מחושב לפי השווי הצפוי של מגרש עם שלד קוטג', לפי האמור בסע' 3 להסכם הפשרה, מיום 25.12.95, ועפ"י שיעור שכה"ט שנקבע במזכר ההבנה, בעבור חוזה למכירתו של כל קוטג'. מחירו של כל קוטג' הוערך בסך 275.000 דולר ועפ"י מזכר ההבנה היה לחלק שכה"ט בין שני זוגות עו"ד - כל זוג 0.75%, ממחיר הקוטג' (ראה עמ' 8 לפרוט'). במזכר ההבנה היתה התייחסות חד משמעית ל-"שכר הטרחה שיתקבל ממכירת הקוטג'ים....", ולא בשל כל פעולה אחרת, אכן מעיד מר שמשון גבאי שאת שכה"ט היה לשלם ממכירת הקוטג'ים (פרוט' 74). אין מחלוקת לגבי העובדה שההסכם להקמת הפרוייקט בוטל, הקוטג'ים אינם נבנים. אפילו נמכרים מגרשים בלבד, הרי שאין הדבר נעשה במסגרת הפרוייקט, ומגרשים אלה הם נכסים שבבעלות הנתבעים בלבד. אין למגרשים עצמם קשר להסכם שבין הנתבעים לצדדים השלישיים. כאמור, העיד התובע מס' 2, כי היתה כוונה לשלם לו שכ"ט בעבור ייצוג צד ג' בעבר, במסגרת זאת של מכירת הקוטג'ים, בלי שידרש ליתן שירותים נוספים. כך לטענתו היתה רוח הדברים (פרוט' 20). לכך תימוכין בראיות נוספות (עדות שלמה כהן פרוט' 64, שמשון גבאי פרוט' 70, 72, עו"ד זלצמן פרוט' 45-53). במזכר ההבנה צויינו שני זוגות עו"ד, להם היה לשלם שכ"ט, שיתקבל מההסכמים למכירת הקוטג'ים - בלוזר וזלצמן מצד אחד ו- וקנין ופייט מצד שני. מעיד עו"ד זלצמן שעו"ד בלוזר ייצג את הנתבעים קודם ההסכם מיום 25.12.95 וטרם שוחרר מהמשך הטיפול בפרוייקט, לכן הוזכר שמו במזכר ההבנה. הנתבעים התחייבו בתשלום שכה"ט לו ולעו"ד בלוזר, בעוד הצד השלישי התחייב לשלם לתובעים. משרדו של עו"ד וקנין אמור היה לטפל במכירת הקוטג'ים, בשל מיקומו באשקלון, אך היה ברור שהוא פועל מטעם הצדדים השלישיים. שכה"ט לעו"ד וקנין אמור היה להיות משולם בעבור פעולות משפטיות בעתיד (פרוט' 44-43). התובע מס' 1 מאשר שהובטח לתובע מס' 2 שכ"ט, במסגרת מזכר ההבנה, בעבור שירותים שנתנו לצד ג' בעבר. יותר מכך, בשל כך הבטיח צד ג' מס' 3 לתובע מס' 1 שישלים לו שכ"ט, בעבור מכירת כל יחידה, בסך 600 דולר. התובע מס' 1 טרם דרש זאת(ת/1 סע' 31 ופרוט' 13). התובע מס' 2 מצידו מאשר שלא הגיש כל דרישה לנתבעים לתשלום שכ"ט עד להגשת התביעה הנדונה.       5. הסדר פשרה לתשלום שכ"ט לתובעים   טוענים התובעים כי ביום 16.6.98 נתקיימה פגישה במשרד התובע מס' 2 ובמהלך פגישה זו הוצע לתובעים תשלום פיצוי בסך 80.000 דולר. התובע מס' 2 אף ערך תרשומת לענין זה (ת/1 סע' 52 ומוצג 43 למוצגי התובעים). תרשומת זו חתומה ע"י עו"ד פייט בלבד ומצויין בה שהתובע מס' 1 דחה ההצעה. (ראה גם עדות תובע מס' 2 פרוט' 21). לענין זה נראה כי הצדק בטענת הנתבעים שמדובר במו"מ לפשרה והמסמך אינו קביל כראיה.   6. מסקנות   6.1 סע' 27 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 קובע: "חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן תנאי מפסיק)". תנאי מתלה הוא אירוע בלתי ודאי, חיצוני לחוזה, שבהתרחשותו היתנו הצדדים מראש את כניסתם לתוקף של החיובים האופרטיביים של החוזה (ראה "דיני חוזים" גבריאלה שלו מהדורה תש"ן עמ' 345 - להלן ייקרא הספר "שלו"). אף שבחוזה לטובת צד שלישי, גם זכות המוטב יכולה להיות תלויה בתנאי ("שלו" שם עמ' 453). במזכר ההבנה מיום 25.12.95 נאמר במפורש ששכר הטרחה ישולם מתמורה שתתקבל ממכירת הקוטג'ים. משבוטל ההסכם ולא נמכרו הקוטג'ים הרי שלא נתקיים תנאי זה לקיומו של מזכר ההבנה, והוא מתבטל עם ביטול הסכם הפשרה מיום 25.12.95.   6.2 הלכה פסוקה היא כי עצם מסירת הטיפול המשפטי בעיסקה לפרקליט, אינה טומנת בחובה התחייבות מכללא מצד הלקוח להמשיך ולקיים אותה עיסקה, אף אם הפכה לבלתי כדאית, או נוצרו נסיבות שמאפשרות את פרישת הלקוח מאותה עיסקה (ראה ע.א. 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין ואח' נ. דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ פד"י מז (5) 114 בעמ' 124-123 - להלן ייקרא פס"ד זה בקיצור "ביניש"). עוד נפסק שבהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהזקק לשירותיו בכל עת, ובתנאי שיובטח שכר ראוי בעבור השירות שכבר ניתן ("ביניש" עמ' 124). הבסיס הנורמטיבי לקביעת שכר ראוי מעוגן בהוראות סע' 46 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973. שיעור השכר הראוי דורש הוכחה והוא תלוי במכלול גורמים שיש לשקלם כגון: היקף העסקה, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה, הכישורים הנדרשים, הוותק ומעמדו של עורך הדין, המוניטין של עורך הדין ועוד. יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלבנטיים בכל מקרה באמצעות מומחים, אשר על סמך נסיונם המקצועי מחווים את דעתם (ראה "ביניש" שם עמ' 126-125). במקרה הנדון, התובע מס' 2 מבקש לחייב הנתבעים עפ"י מזכר ההבנה בלבד בלי שהעניק להם שירות כלשהו. לטענתו יש לאכוף עליהם מזכר ההבנה כהסכם לטובת צד שלישי. בנסיבות שכאלה אין הוא יכול לטעון לשכר ראוי. ההסכם בין הנתבעים לצדדים השלישיים לא קויים ולו היה ביה"מ מחייב הנתבעים, הרי שהיה זה דווקא התובע מס' 2 שהיה "מתעשר" ע"ח הנתבעים. יותר מכך, התובע מס' 2 העיד כי היה עורך דינם של הצדדים השלישיים, אשר אף הם חתומים על ההסכם ומזכר ההבנה מיום 25.12.95. כלפי הצדדים השלישיים לכאורה היה זכאי לשכר ראוי, אלא שמטעמיו הוא לא תבע מהם דבר. התובע מס' 2 אף לא בא בדרישה לנתבעים לתשלום שכר עד להגשת התביעה, דבר המרמז על כך שבעצמו לא ציפה לתשלום ובחר לעלות על עגלתו של התובע מס' 1 עם הגשת תביעתו. עולה מן הראיות שהתובע מס' 1 היה מלכתחילה עורך דינם של הצדדים השלישיים. הוא אכן שיתף פעולה עם הנתבעים, משתמע תוך ידיעת הצדדים השלישיים, במטרה לקדם הפרוייקט ולזכות בנתח משכר הטרחה במכירת הקוטג'ים. עדיין, היה עורך דינם של הצדדים השלישיים ולא הובאה כל ראיה שניתן לו יפוי כוח לפעול בשם הנתבעים. כעורך דינם של הצדדים השלישיים הרי שאין הוא זכאי לשכר ראוי מהנתבעים מאותם נימוקים שפורטו לגבי תובע מס' 2. גם הפרשנות המילולית של מזכר ההבנה מביאה למסקנה, שהנתבעים התחייבו בתשלום שכר טרחה לעוה"ד בלוזר ואילו הצדדים השלישיים התחייבו בתשלום שכר הטרחה כלפי עורכי דינם הם התובעים. יותר מכך, אפילו נדרש היה ביה"מ לקבוע שכר ראוי לתובע מס' 1, הרי שהתובע לא עמד בעול ההוכחה לענין זה. עדותו לענין שירותים שסיפק לנתבעים נתנה בלשון כוללנית בלי שנעשתה על ידיו הפרדה ברורה לגבי השירותים שנתן לנתבעים לעומת שירותים שנתן לצדדים השלישיים. הוא עצמו קיבל רשיון לעסוק בעריכת דין רק ב- 1.4.95 ו לכאורה סיים פעולותיו עם הסכם הפשרה מיום 25.12.95. חלק מן השירותים להם טען, כי העניק למי מהצדדים, נתנו עוד קודם למועד בו קיבל רשיון עורך דין, כאשר המשרד נוהל ע"י עו"ד גוטמן ז"ל. לא הובאה כל ראיה לענין הסכמים שהיו בין המנוח למי מהצדדים. אין כל פירוט אודות שעות עבודה שהושקעו ע"י התובע מס' 1 ולא הובאה חוות דעת מומחה להעריך עבודת התובע, שניתן לו רשיון עו"ד חודשים ספורים קודם מזכר ההבנה. כאמור, "במזכר ההבנה" התחייבו הן הנתבעים הן הצדדים השלישיים. שני התובעים היו עורכי דינם של הצדדים השלישיים. מסיבות השמורות עם התובעים בחרו הם לתבוע רק את הנתבעים. כך עשו אף שתובע מס' 1 העיד כי צד שלישי מס' 3 התחייב כלפיו אישית לשלם לו 600 דולר, בעבור כל יחידת בניה, והתובע מס' 2 העיד כי הינו מוטב עפ"י "מזכר ההבנה", בשל חוב שחבים לו הצדדים השלישיים.   6.3 אפילו היתה מתקבלת טענת התובעים לפיה היה לקיים "מזכר ההבנה", אפילו לא נתקיים הסכם הפשרה מיום 25.12.95 ולא הוקם הפרוייקט, נראה שלא היתה הצדקה לאכוף קיומו של הסכם זה עפ"י סע' 3 (4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970 - "אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות הענין". העוול שיגרם לנתבעים אם יאכף ההסכם גדול מן העוול שייגרם לתובעים בשל דחיית תביעתם לאכיפה ("שלו" עמ' 537). לו היתה מתקבלת הטענה כי "מזכר ההבנה" לא בוטל מאליו, עם ביטול הסכם הפשרה וביטול הפרוייקט, נראה שהתובעים היו זכאים לפיצוי בשל הפרת ההסכם. התובעים לא טענו לפיצוי ולא הוכיחו הנזק שנגרם להם.   6.4 סוף דבר, מן הדין לדחות התביעה. התובע מס' 1 בפועל העניק משירותיו הן לנתבעים הן לצדדים השלישיים, אלא שכשל בהוכחת שוויים של שירותים אלה. לא הופרכה טענת התובע מס' 2 לפיה העניק משירותיו לצדדים השלישיים והם נותרו חייבים לו בשל שירותים אלה. שוויים של שירותים אלה לא הוכח. מזכר ההבנה אשר היה אמור להבטיח חוב זה לא קויים, עדיין תביעתו נגד הנתבעים נדחתה, משנקבע שבוטל "מזכר ההבנה". יש ליתן הדעת לנסיבות חריגות אלה בפסיקת הוצאות. לכן הנני נמנע מלחייב התובע מס' 1 בהוצאות הנתבעים. הנני מחייב את התובע מס' 2 לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד התשלום בפועל ומע"מ כחוק. אין צו להוצאות לטובת הצדדים השלישיים. מזכר הבנהביטול חוזהחוזה