מכתב פיטורים לעובדת בהריון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכתב פיטורים לעובדת בהריון: פתיח 1. עניינו של תיק זה בטענת התובעת כי פוטרה מחמת הריונה, בניגוד לסעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן: חוק שוויון ההזדמנויות). 2. מטעם התובעת העידה היא עצמה. מטעם הנתבעת העידו מר אוהד גבלי, מר שבתאי לביא, גב' מיכל בכר, גב' אירית קונקי, גב' ענבר חיים וגב' רחלי מנשה. 3. להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפנינו: הנתבעת - כנען מדיה פרסום בתנועה בע"מ - הינה חברה פרטית, שעיקר עיסוקה במכירת שטחי פרסום על גבי כלי תחבורה מסחריים. התובעת, גב' שירה משה, החלה עבודתה בנתבעת ביום 1.12.08. בין הצדדים נחתם הסכם עבודה (ת/2), בו נקבע תפקידה של התובעת כ"ניהול תפוסות, ומזכירות של המחלקה המקומית", בכפיפות לסמנכ"ל מכירות מקומיות. השכר שנקבע הינו 5,500 ₪ לחודש, וצוין כי בחודש יוני 2009 יועלה ב - 500 ₪. ביום 30.4.09 הודיעה התובעת למנהל הנתבעת, מר ג'ייסון גליק, כי הינה בהריון (סעיף 14 לתצהיר התובעת, ללא הכחשה או סתירה בעדויות מטעם הנתבעת). ביום 5.5.09 קיבלה התובעת מכתב פיטורים, חתום על ידי סמנכ"ל הנתבעת מר אוהד גבלי (ת/5). להלן לשון המכתב: "הנני מצטער להודיעך על הפסקת עבודתך בחברתנו החל מתאריך 21.5.09. מודה לך מאוד על תרומתך ומאחל לך הצלחה בהמשך דרכך". מר גבלי הבהיר לתובעת בעל פה כי אינה מחויבת להישאר עד תום תקופת ההודעה המוקדמת, ולכן סיימה עבודתה בפועל ביום 7.5.09. התובעת ילדה ביום 13.12.09. 4. התובעת טענה כי פוטרה מחמת הריונה, בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ותוך הפרה של חוק שוויון ההזדמנויות. הנתבעת מצידה הכחישה כל קשר בין ההודעה על ההיריון לבין פיטוריה של התובעת, וטענה כי התובעת פוטרה מחמת חוסר מקצועיותה ולאור שינויים שחלו בצרכי החברה. להלן נבחן את העדויות שנשמעו בפנינו ביחס לכל אחת מהמחלוקות העובדתיות, ולאחריהן תובא הכרעתנו. האם התובעת נשכרה לתקופה קצובה; דרישות התפקיד ומצגי התובעת התשתית העובדתית 5. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי "בחודש נובמבר 2008 חיפשה החברה מזכירה... כמחליפה לעובדת אחרת של החברה, אשר עתידה הייתה לצאת בתחילת חודש דצמבר 2008 לחופשת לידה" (סעיף 6). עוד ציינה כי "השאירה את האופציה להמשך העסקתה של התובעת בכפוף לצורכי החברה, ובכפוף לשביעות רצון החברה מאופן ביצוע עבודתה של התובעת..." (סעיף 10). 6. התובעת אישרה כי במהלך ראיון העבודה נמסר לה כי בשלב ראשון יהא עליה להחליף את העובדת גב' רחלי מנשה, שעתידה לצאת לחופשת לידה. כיוון שעבדה אותו זמן במקום עבודה אחר וחיפשה מקום עבודה קבוע, שאלה אם משמעות הדבר כי מדובר בעבודה זמנית; התשובה שקיבלה לכך הייתה שלילית, ואף הודגש בפניה כי "המשרה היא קבועה, בלתי מוגבלת בזמן" (סעיף 7.8 לתצהירה, וכן בעמ' 3 לפרוטוקול). בהתאם להבטחה זו, עזבה את מקום העבודה בו עבדה והצטרפה לשורות הנתבעת. 7. מר שבתאי (שבי) לביא, סמנכ"ל שיווק מקומי בנתבעת בתקופה הרלוונטית, אישר בחקירתו כי הוא שראיין את התובעת טרם תחילת עבודתה, וכי התקבלה לעבודה "ללא כל קשר" ליציאתה של גב' מנשה לחופשת לידה (עמ' 23). מר אוהד גבלי, סמנכ"ל שיווק ומכירות בנתבעת, קיים אף הוא ראיון עם התובעת טרם תחילת עבודתה. מר גבלי אישר אף הוא כי "לא סוכם שהעבודה שלה מוגבלת בזמן. ברור לגבי כל עובד שהמשך עבודתו כפוף לשביעות רצון" (עמ' 16). לדבריו, "ידענו מלכתחילה שרחלי תחזור... התוכנית הייתה לאחר חזרתה של רחלי, לשלב את התובעת באחת המשרות בחברה או לחלופין את רחלי להעביר למשרה אחרת ואותה להשאיר בתפקידה" (עמ' 17). 8. מר גבלי העיד עוד כי במסגרת הראיון שקיים עם התובעת טרם תחילת עבודתה, "הבהרתי לשירה את חשיבות השליטה בעבודה עם תוכנות אופיס השונות (וורד ואאוטלוק), ובעיקר עם תוכנת אקסל, לצורך ביצוע התפקיד" (סעיף 3 לתצהירו). לדבריו, התובעת הצהירה בפניו כי היא שולטת בתוכנות אלו ובעלת ניסיון בעבודה עליהן. התובעת לא הכחישה את טענותיו אלו של מר גבלי, וכל שטענה לגביהן הוא כי אכן יש לה ניסיון רב בעבודה עם תוכנת "אקסל", עמה עבדה גם במקום עבודתה הקודם (סעיף 44.1 לתצהירה). הכרעה 9. מהעדויות שנשמעו בפנינו, לרבות עדויותיהם של מר גבלי ומר לביא מטעם הנתבעת, עלה כי בניגוד למצג שניסתה הנתבעת לצייר בכתב הגנתה - בפועל נשכרה התובעת לעבודה לתקופה בלתי קצובה, ולאו דווקא כמחליפתה של גב' מנשה אשר התעתדה אותה עת לצאת לחופשת לידה. התובעת לא אמורה הייתה לפיכך לסיים את עבודתה עם שובה של גב' מנשה מחופשת הלידה בתחילת חודש מאי 2009, אלא להמשיך בעבודתה כרגיל ללא הגבלת זמן. 10. מסקנתנו לעיל עולה לא רק מהעדויות, אלא גם מהסכם העבודה כפי שנחתם בין הצדדים. הסכם העבודה הינו הסכם לתקופה בלתי מוגדרת, ללא כל רמז להיותה של התובעת "ממלאת מקום" או "מחליפה", ואף הובטחה במסגרתו העלאת שכר לאחר שישה חודשי עבודה ראשונים (יוני 2009). גם עובדה זו מלמדת כי התובעת אמורה הייתה להמשיך בעבודתה ללא קשר לשובה הצפוי של גב' מנשה מחופשת הלידה. 11. עוד אנו קובעים, בהתבסס על עדותו של מר גבלי שאושרה על ידי התובעת, כי התפקיד לשמו נשכרה התובעת אכן דורש ידע בתוכנות "אופיס" ו"אקסל", וכי התובעת אישרה בפני מראייניה כי יש ברשותה את הידע הדרוש. הטענות המקצועיות כנגד התובעת התשתית העובדתית 12. התובעת העידה כי ביצעה את העבודה לשביעות רצונם המלאה של הממונים עליה, וקיבלה שבחים על טיב עבודתה. התובעת הדגישה כי יש לה ניסיון רב בעבודה עם תוכנת "אקסל" ותוכנת ה"אאוטלוק", וכי משך כל תקופת עבודתה איש לא בא אליה בטענות כלשהן בהתייחס לכך. התובעת הכחישה מכל וכל כי קיבלה הערות כלשהן על טיב עבודתה או על "תקלות" שגרמה או כי נערכו עימה שיחות כלשהן בקשר לכך, אם כי אישרה כי "אף אחד לא מושלם" (עמ' 2 לפרוטוקול). 13. מר גבלי מסר בתצהירו כי מייד לאחר תחילת עבודתה של התובעת הסתבר כי אינה שולטת בתוכנות הנדרשות, ובמסגרת זו "לא ידעה ליצור נוסחת חישוב בגיליון האלקטרוני של תוכנת האקסל" ואף "לא ידעה לשלוח דואר אלקטרוני באאוטלוק" (סעיף 8 לתצהירו). לדבריו, הדבר גרם ל"אין ספור תקלות, חוזרות ונשנות" (סעיף 9) ול"נזקים עצומים לחברה (חפיפת הזמנות של פרסומים, תמחורים שגויים וכו')" (סעיף 11). מר גבלי ציין כדוגמא כי גם כאשר תפוסת שטחי הפרסום הייתה מלאה הוציאה התובעת דו"חות שגויים, מהם עלה לכאורה כי קיימים עדיין שטחי פרסום פנויים למכירה. התובעת אף שלחה דו"חות שגויים ללקוחות החברה, "שאף התלוננו עליה בפני מנהלי החברה, ואלה נאלצו להתנצל בפני הלקוחות ולתקן את טעויותיה" (סעיף 10). 14. בחקירתו הנגדית אישר מר גבלי כי "כמעט ולא היה מעורב" בעבודתה של התובעת או בפיקוח עליה, וזאת עד שקיבל את תפקידו של מר לביא ב"תחילת אמצע חודש אפריל" (עמ' 14-15). לאור זאת רק אז החל "להיחשף" לתקלות שאירעו בשל עבודתה הלקויה של התובעת (עמ' 16), וכדבריו - "שבי עזב בין הראשון לאמצע אפריל, לכן אני נחשפתי לעבודת התובעת כשבועיים בטרם פיטוריה" (עמ' 17). מר גבלי אישר כי הטענות הקשות שצוינו בתצהירו כלפי התובעת ופורטו בסעיף 13 לעיל נמסרו לו על ידי מר לביא כמו גם מנהלת התפעול הגב' קונקי, ורק "בחלק מהמקרים" נחשף לכך באופן אישי (עמ' 18). 15. מר גבלי צירף לתצהירו הודעת דוא"ל של מנהלת אזור בחברה, מיום 29.3.09 (נספח ג'), בו הלינה בפני התובעת על גרפיקות שלא הגיעו ליעדן במועד, וכן העתק של דו"ח אקסל שהכינה התובעת במסגרת עבודתה, ביום 22.4.09 והשלמה מיום 26.4.09 (נספח ב'), אשר שורתו התחתונה אינה תואמת לפי הנטען את סך העסקאות המצוינות בו. בחקירתו הנגדית נשאל מר גבלי מדוע לא צירף מסמכים המעידים על הפיצוי שניתן לטענתו ללקוחות החברה בשל מחדלי התובעת, והשיב כי "בדר"כ דובר על הארכה של תקופת הפרסום או מתן שלטים נוספים בחינם כפיצוי ואין על כך תיעוד" (עמ' 16). 16. מר לביא כתב אף הוא בתצהירו כי מייד לאחר תחילת עבודתה של התובעת הסתבר כי "לא ידעה ולא הבינה איך לייצר דו"חות ואף גילתה קושי בניהול מלאי שלטי הפרסום של גבי גיליון האקסל" (סעיף 7). מר לביא חזר - ובאותם מילים - על האמור בתצהירו של מר גבלי לגבי "תקלות" ו"דו"חות שגויים" שהוציאה התובעת כמפורט לעיל. בחקירתו פירט מר לביא כי "מאוד חיבבתי את שירה בהיבט החברתי שלה אך מבחינה מקצועית היא הייתה חלשה מאוד... היא לא הבינה את הביזנס, מה זה שלטים אזוריים ומה זה שלטים ארציים, זה לקח לה זמן להבין את זה. החלק הבא, שהיא אמרה שהיא שולטת באקסל בצורה טובה ואז ראיתי שהיא יושבת עם הגיליון מולה ומסכמת במחשבון וזה מעיד על חוסר ידע בנושא אקסל. האקסל היה דבר שהיה מאוד מאוד משמעותי להצלחה בתפקיד הזה" (עמ' 25). 17. מר לביא העיד עוד כי "ניהלתי איתה שיחות רבות בהן הפצרתי בה להשתפר, אך דבר לא עזר" (סעיף 12 לתצהירו). בחקירתו פירט כי "היו לה הרבה שיחות משוב במהלך התקופה הזאת. אני קראתי לה לא פעם לשיחה, נתתי לה פידבקים על דברים טובים ודברים לא טובים... ונתתי לה רעיונות לשיפור" (עמ' 24). כאשר נשאל אם יש תרשומות כלשהן לפגישות הללו, השיב כי לחלקן כן (הגם שלא צורף דבר), "אך לא כל שיחה עם עובד אתה רושם", בפרט בחברה קטנה יחסית (עמ' 24). עוד הדגיש כי השיחות היו אישיות, ולא נכחו בהן עובדים נוספים. 18. מר לביא נשאל האם התריע בפני התובעת כי תפוטר ככל שלא תשתפר, והשיב כי "זימנתי אותה לשיחות ואמרתי לה שזה לא מספיק טוב ואפילו הצעתי תרגילים וחשבנו על קורס. לא איימתי באופן מפורש שאם לא תלמד תוך שבוע - תפוטר. היא פשוט לא ידעה. ניסיתי לעזור לה ללמוד, ולהציע שיטות שיעזרו לה להשתפר" (עמ' 27). עוד ציין כי חשב להעביר את התובעת לתפקיד אחר, אך כיוון שהוצע לו תפקיד בחברה אחות והוא עזב את תפקידו בנתבעת - הפסיק את הטיפול בכך, ואף כלל לא עדכן את התובעת בתוכניותיו (עמ' 26). 19. גב' אירית קונקי, מנהלת התפעול בנתבעת, העידה כי התובעת "עשתה מספר טעויות בעבודה השוטפת, כגון: שכחה להכניס הזמנות שצריכות לעלות בסופ"ש, שכחה לעדכן אותנו על שינויים בהזמנות, לא ידעה לשריין את ההזמנות בתפוסות באקסל, לא ידעה לנסח מכתב פשוט בוורד". לדבריה, הדבר גרם ל"טעויות רבות, שעליהן היה צורך בלפצות את הלקוחות" (סעיף 2 לתצהירה). גב' קונקי נשאלה מדוע אין תיעוד לטעויות הנטענות, והשיבה כי אם הטעות תוקנה ופרסום מסוים נדחה בשבוע - לא ניתן לראות זאת בדו"חות (עמ' 11). לדבריה, גם בהודעות דוא"ל לא ניתן למצוא תיעוד כלשהו, שכן ההערות הועברו בעל פה. 20. גב' קונקי טענה עוד בתצהירה כי הייתה עדה לשיחות שניהל מר לביא עם התובעת, "בהן היא הבטיחה כי תשתפר, אך זה לא עזר" (סעיף 4) - אך בחקירתה הנגדית אישרה כי אינה מוזמנת לשיחות אישיות בין המנהלים לעובדים (עמ' 12). כאשר התבקשה להסביר את הסתירה, השיבה כי "פעם אחת יכול להיות שזה היה בנוכחותי שהוא עשה איתה שיחה וישבנו והסברנו בדיוק איך צריך להתנהל מולי" (עמ' 13). לדבריה, גם היא עצמה ניהלה מספר שיחות עם התובעת, והסבירה לה את החשיבות בהזנה נכונה של הנתונים, אך ללא הועיל. 21. גב' ענבר חיים, מנהלת אדמיניסטרטיבית בנתבעת, העידה כי "בתקופה שבה עבדה שירה בחברה, היא עשתה מספר טעויות בעבודה השוטפת" (סעיף 2 לתצהירה), וכדוגמא - טעות בהזנת נתוני תפוסות ומיקומי פרסום שונים. גב' חיים זכרה מקרה בו "מנהלת התפעול בחברה פשוט יצאה מכליה בשל אחת הטעויות של שירה, אשר גרמו לנזק רב לחברה, שכן היה צריך לפצות את הלקוחות בשל כפילות התפוסות" (שם). גב' חיים אישרה בחקירתה הנגדית כי אינה שייכת למחלקה בה עבדה התובעת, אלא ביצעה תפקיד מקביל במחלקה אחרת (מחלקת הפרסום הארצי). עוד אישרה כי הטענה בתצהירה לפיה הייתה עדה לשיחות שניהל מר לביא עם התובעת לשיפור דרכיה - אינה מדויקת וזאת בלשון המעטה (עמ' 9). 22. גב' מיכל בכר, מנהלת פרויקטים בנתבעת בתקופה הרלוונטית, ציינה בתצהירה כי ניסתה להיעזר בתובעת מדי פעם לביצוע מטלות שונות, אך התובעת "לא תפקדה כמצופה, כדי שדברים יתבצעו היה צריך להעיר לה מספר פעמים..." (סעיף 2 לתצהירה). בחקירתה הנגדית אישרה כי התובעת עבדה במחלקת הפרסום המקומי בעוד שהיא עבדה במחלקת הפרסום הארצי, ולכן נדרשה לעזרתה בעיקר במצבי עומס (עמ' 5). 23. גב' רחלי מנשה, העובדת אשר את מקומה אמורה הייתה התובעת למלא, העידה כי משך כחודשיים - עד צאתה לחופשת לידה ביום 31.1.09 - עבדה במקביל לתובעת והעבירה לה חפיפה (עמ' 13 לפרוטוקול). לדבריה, שמה לב מייד בתחילת החפיפה כי התובעת אינה שולטת בתוכנות אופיס השונות, והיו לה טעויות רבות (סעיף 2 לתצהירה). הכרעה 24. לאחר שקילת העדויות והראיות שהובאו בפנינו, שוכנענו כי אכן נפלו מעת לעת טעויות בעבודתה של התובעת, וכי התובעת אכן התקשתה בעבודה על תוכנת ה"אקסל", אך זאת שלא בהיקפים ובחומרה כפי שניסתה הנתבעת לטעון. להלן יובאו הנימוקים להכרעתנו זו: התצהיר המרכזי אשר הוגש מטעם הנתבעת היה תצהירו של מר גבלי, ובמסגרתו - נכללו טענות חמורות וקשות על תפקודה של התובעת, עד כדי האשמתה כי לא ידעה לשלוח דואר אלקטרוני (תוך הדגשתה של טענה זו לרבות בקו ושני סימני קריאה - שנועדו כפי הנראה להדגיש את חומרת הדברים). עם זאת, בחקירתו הנגדית של מר גבלי הסתבר כי משך רוב תקופת עבודתה של התובעת היה אחראי על מחלקת הפרסום הארצי (להבדיל מהמחלקה המקומית בה עבדה התובעת) ולכן כלל לא היה מעורב בעבודתה, ומקורן של רוב הטענות בדברים ששמע ממר לביא וגב' קונקי. עובדה זו מעלה שני קשיים - ראשית, מדוע לא טרח מר גבלי לציין בתצהירו כי מדובר בעדות שמיעה, לפחות בעיקרה ולגבי מרבית תקופת עבודתה של התובעת למעט השבועיים האחרונים; שנית, כיצד תצהירו של מר גבלי מפרט טענות קשות יותר מאלו שפורטו בתצהיריהם של מר לביא וגב' קונקי, שכן בתצהיריהם לא ניתן למצוא את הטענה בדבר העדר יכולת לשלוח דואר אלקטרוני. העובדה כי מר גבלי לא היסס לכלול בתצהירו האשמות קשות כנגד התובעת, תוך פגיעה בשמה הטוב, מבלי שטרח לציין כי אין מדובר בידיעה אישית (לפחות לגבי חלקן) - פגעה באופן קשה באמינותו בעינינו. כך גם העובדה כי דווקא הטענה שנועדה לצייר את התובעת באופן שלילי במיוחד - טענת הדואר האלקטרוני - לא גובתה בכל דרך. נקודה נוספת שפגעה באמינותו של מר גבלי היא תשובתו בחקירה הנגדית כי ניסח בעצמו את כל האמור בתצהירו, מלבד תיקוני נוסח של עורכי הדין (עמ' 19). תשובה זו תמוהה שכן תצהירו של מר גבלי חוזר במרבית סעיפיו על נוסחו המדויק של כתב ההגנה, מילה במילה, וסעיפים רבים מתצהירו זהים גם לתצהירו של מר לביא. מר גבלי אף טען כי שמע ממר לביא בשתי הזדמנויות כי הוא מעוניין לפטר את התובעת (עמ' 18), אך עדותו נסתרה על ידי מר לביא (עמ' 25). מר לביא, אשר היה האחראי הישיר על התובעת משך מרבית תקופת עבודתה, אמנם העיד על תקלות בעבודתה אך במקביל לכך הבהיר (בעדותו אשר תפורט להלן) כי לא לקח חלק בהחלטה לפטרה, וכי נכון לתחילת חודש אפריל 2009 - היינו חודש לכל היותר טרם פיטוריה - סבר ואמר לה כי תמשיך בעבודתה בחברה גם לאחר שובה של גב' מנשה מחופשת הלידה. הדבר מלמד לטעמנו כי גם אם היו טעויות בעבודת התובעת (וטעויות יש תמיד ולכולם, בפרט בתקופה ראשונה במקום עבודה חדש) - וגם אם התקשתה בהבנת המאטריה המקצועית ובעבודה עם גיליונות ה"אקסל" - לא דובר באותם היקפים וחומרה אותם ניסתה הנתבעת לצייר בתצהיריה. הנתבעת לא צירפה כל מסמך - או עדות של גורם חיצוני - אשר יכולים לאמת את הטענות הקשות שהעלתה כנגד התובעת בדבר נזקים חמורים שנגרמו על ידה. כל שצורף הוא הודעת דוא"ל יחידה על מקרה נקודתי, ודו"ח אקסל בודד שנפלה בו לפי הנטען טעות בחישוב. ככל שאכן היו דו"חות שגויים למכביר ו"תקלות" מרובות כנטען, עד כדי צורך חוזר ונשנה לפצות לקוחות בגין טעויותיה של התובעת ולהתנצל בפניהם - אנו סבורות כי בהכרח היה לכך תיעוד כלשהו. בהקשר זה לקחנו בחשבון את טענת הנתבעת כי מדובר בחברה קטנה, ועם זאת מחומר הראיות החלקי שהוצג בפנינו עלה כי עובדי החברה ומנהליה התכתבו זה עם זה בדואר האלקטרוני ושלחו דו"חות בדרך זו. אף לא מצאנו סבירות בטענה שהקשר עם הלקוחות התנהל בעל פה בלבד, ללא כל סימוכין. העדרו של כל תיעוד התומך בטענות הנתבעת, מלבד שתי דוגמאות אקראיות, פוגע לטעמנו באופן ממשי במהימנותן של הטענות. במהלך חקירותיהם הנגדיות של עדי הנתבעת הסתבר כי חלק מהאמור בתצהיריהם אינו מדויק. כך, ולמשל, נכתב בתצהיריהן של גב' קונקי, גב' חיים וגב' מנשה כי היו עדות לשיחות בין מר לביא לתובעת בהן הבטיחה להשתפר, אך מר לביא אישר כי כלל אינו מנהל שיחות מסוג זה בנוכחות עובדים אחרים. ה"קלות" בה נכתבו דברים שליליים על התובעת בתצהירים מטעם הנתבעת לא הוסיפה לאמינותם של עדי הנתבעת. ראוי לציין בהקשר זה כי כאשר נשאלה גב' חיים בחקירתה הנגדית על נסיבות חתימת התצהיר, השיבה כי הציגו בפניה תצהיר מוכן במשרדי הנתבעת והיא חתמה עליו מבלי ששוחחו עימה קודם לכן (עמ' 8). רק בחקירתה החוזרת תיקנה זאת, וטענה כי נערכה עימה שיחה במשרדי הנתבעת טרם הכנת התצהיר ודבריה הוקלדו מיידית (עמ' 9). עדי הנתבעת עמדו על כך שאי התאמתה של התובעת לתפקיד, ואי היכרותה המוחלטת עם התוכנות הרלוונטיות, התגלו באופן מיידי עם תחילת עבודתה וכי הפיקוח עליה היה "ברמה של דקות" (עדות מר לביא בעמ' 24). אם כך, ואם אכן המצב היה כה קשה כפי שניסתה הנתבעת לצייר בדיעבד - לא ברור מדוע הושארה התובעת בעבודתה משך למעלה מחמישה חודשים. תשובה אפשרית לכך יכולה הייתה להיות כי לא ניתן היה לאתר מחליפה אחרת לגב' חיים בפרק זמן קצר, אך גב' חיים העידה כי תקופת ה"חפיפה" בינה לבין התובעת ארכה חודשיים וכי יצאה לחופשת לידה ביום 31.1.09. לאור זאת, לא הובא כל הסבר מדוע לא ניתן היה לאתר מחליפה, ולהספיק לבצע לה "חפיפה", ככל שאכן היה מסתבר "מייד לאחר תחילת עבודתה של התובעת בחברה... כי המצג של שירה לפיו היא שולטת בתוכנות האמורות היה מצג שווא" (סעיף 7 לתצהיר מר גבלי). לאמור לעיל יש להוסיף כי אין כל תרשומת פגישה, או מכתב, המלמדים על הצגת טענות כלשהן בפני התובעת - וזאת בכל תקופת עבודתה. גם במכתב הפיטורים עצמו - אין כל טענה כנגד מקצועיותה של התובעת, או כל הסבר אחר לפיטוריה. עדי הנתבעת הסתפקו בטענות כוללניות בקשר לקיומן של שיחות התראה, ללא פירוט של מועדי פגישות או נושאים ספציפיים שנדונו במהלכן - וממילא אנו מתקשות לתת בכך אמון. ייתכן לפיכך כי מעת לעת במהלך פגישות עבודה ניתנו לתובעת הערות כאלה ואחרות, דרישות לתיקונים או הצעות לשיפור מיומנותה בתוכנת ה"אקסל" - אך לא מעבר לכך. 25. נוכח כל האמור לעיל, אנו קובעות כי היו טעויות בעבודתה של התובעת בחודשי עבודתה הראשונים, אך לא בהיקף אותו ניסתה הנתבעת לצייר בתצהיריה. שוכנענו כי התובעת אכן לא גילתה התמצאות מספקת בתוכנת ה"אקסל", או ביישומיה כפי המבוצעים בחברה, אך לא במידת החומרה לה טענה הנתבעת בדיעבד. הודעת הפיטורים והשתלשלות העניינים שקדמה לה התשתית העובדתית 26. התובעת העידה כי במהלך חודש אפריל 2009 הבינה כי גב' מנשה עתידה לשוב מחופשת הלידה ביום 7.5.09, ולכן פנתה למר לביא (הגם שכבר לא היה הממונה הישיר עליה) ושאלה "מה תהיה משרתי עם שובה של הגב' מנשה" (סעיף 11 לתצהירה). לדבריה, "מר לביא השיב לי באופן חד משמעי כי אין כל מקום לדאגה, וחזרתה של הגב' מנשה לא תפגע בי, וכלשונו: 'מקסימום יתנו לה (לגב' מנשה) תפקיד אחר'" (סעיף 12 לתצהירה; וכן בעמ' 3 לפרוטוקול). 27. התובעת הוסיפה כי זמן קצר לאחר שיחה זו הודיעה למנכ"ל החברה מר גליק, ביום 30.4.09, כי הינה בהריון, כאשר הוא נראה "המום מהידיעה שקיבל, ומסר לי כי יעדכן אותי ביום ראשון הקרוב לעניין המשך עבודתי" (סעיף 16 לתצהירה). למרות זאת, לא קיבלה כל הודעה כמובטח - עד לקבלת מכתב הפיטורים ימים ספורים לאחר מכן. התובעת ציינה כי בעת מסירת מכתב הפיטורים הסביר לה מר גבלי כי נאלץ לפטרה נוכח שובה של גב' מנשה לעבודה, ועל אף הבטחתו של מר לביא כי לא תיפגע כתוצאה מכך. 28. מנכ"ל הנתבעת, מר ג'ייסון גליק, לא הגיש תצהיר עדות ראשית ולא מסר את גרסתו בבית הדין - על אף שבשלב ראשון הוגשה התביעה גם נגדו אישית, ורק בפתח דיון ההוכחות נמחק הוא. 29. מר גבלי אישר כי שמע ממר גליק על הריונה של התובעת, וזאת "בתחילת מאי" (עמ' 16). לדבריו, הוא שקיבל את ההחלטה על פיטוריה של התובעת. בתצהירו נימק את הפיטורים במילים הבאות - "עם חזרתה של רחלי מנשה מחופשת הלידה ובשל המצב הכלכלי הקשה שפקד את המשק, לא היה צורך בהמשך עבודתה של שירה ועל כן החלטתי לפטרה" (סעיף 16). כאשר נשאל מה הרלוונטיות למצב הכלכלי, השיב כי "ניסינו לצמצם כמה שיותר בכוח אדם" (עמ' 17). במקביל לכך הדגיש כי לא הייתה ברירה לפטר את התובעת לאור כישלונותיה המקצועיים, אי התאמתה ואי התמצאותה בתוכנות הנדרשות, ו"לאחר שניתנו לשירה הזדמנויות רבות להוכיח עצמה ולאור העובדה שלא עמדה בכך..." (סעיף 24 לתצהירו). 30. בחקירתו הנגדית ציין מר גבלי כי "הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי זה אותו מסמך שמציג את מחזור המכירות... (שפורט בסעיף 15 לעיל - ס.ד.מ). לאורך כל החודש אני דווחתי על מחזור מסוים בהתאם לדוחות שקיבלתי, שבעצם סגרנו את החודש מבחינה חשבונאית גילינו שחסרים במחזור סך של 270,000 ₪ וזה סכום לא מבוטל. הדבר גרם לנו נזק מאוד גדול מבחינת התזרים וההתנהלות שלנו מול הבנקים. זה מבחינתי גרם לי להחליט סופית שמקומה לא איתנו" (עמ' 18-19). כאשר נשאל מדוע לא כתב את הדברים הללו בתצהירו, ואף לא ציין בו כי דו"ח המכירות היה ה"טריגר" העיקרי להחלטת הפיטורים, השיב כי "זו לא הייתה הסיבה היחידה... מבחינתי זה היה המקרה האחרון שבגינו החלטתי שהיא לא מתאימה לתפקיד" (עמ' 20). כאשר נשאל האם פרק זמן של שבועיים הינו מספיק כדי לעמוד על טיבו של עובד ולהחליט על פיטוריו, השיב כי "לאורך כל זמן עבודתה בחברה נחשפתי ושיתפו אותי בחלק מהמקרים לחוסר שביעות הרצון מאופן תפקודה... זה לא משהו שפתאום נודע לי שבועיים בטרם הפיטורים" (שם). 31. מר גבלי אישר כי לא שוחח עם התובעת, או ערך לה שימוע, טרם קבלת ההחלטה על הפיטורים (עמ' 18). בתצהירו אמנם טען כי "נעשה ניסיון להעביר אותה לתפקיד אחר הדורש מיומנויות פחותות" (סעיף 22) - אך בחקירתו הנגדית אישר כי בפועל לא עשה כל ניסיון לשלבה בתפקיד אחר, ואף כלל לא שקל זאת (עמ' 17). 32. מר לביא אישר בחקירתו את קיום השיחה עליה העידה התובעת בסעיף 26 לעיל, כמו גם את מועדה ואת תוכנה. בשלב ראשון ציין כי "הייתה שיחה כזו... תמיד אמרתי לה אותו דבר, שההחלטה על המשך העסקתה היא החלטה עניינית ושאם היה תהיה טובה אין שום סיבה שהיא לא תישאר" (עמ' 25). בהמשך אישר כי תשובתו לתובעת הייתה כפי שצוטטה על ידה לעיל, וכי השיחה התנהלה ביניהם בתחילת חודש אפריל 2009. כאשר התבקש להסביר זאת, השיב כי "באמת האמנתי במה שאמרתי, חשבתי שהיא אדם חיובי ואני עדיין חושב כך, וחיפשתי לה אפשרויות נוספות בחברה" (עמ' 26). מר לביא הבהיר כי לא היה מעורב כלל בהחלטת הפיטורים. הכרעה 33. סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות קובע כי אין להפלות עובד או עובדת על רקע - לענייננו - מין, הריון או הורות (סעיף 2(א) לחוק). הוראה זו חלה במקביל לאיסור הספציפי על פיטורי עובדת בהיריון הקבוע בחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 (להלן: חוק עבודת נשים), ומבלי שחוק עבודת נשים יוצר הסדר שלילי בקשר לכך (ע"ע 1353/02 מרגלית אפלבוים - ניצה הולצמן, פד"ע לט 495 (2003)). ההבדל המהותי הוא כי האיסור על פיטורי עובדת בהיריון טרם שחלפו ששה חודשים ראשונים להעסקתה - יחול רק ככל שייקבע עובדתית כי פוטרה מחמת הריונה, או בין היתר מחמת הריונה. במקרה שלפנינו אין מחלוקת כי התובעת פוטרה טרם חלוף ששה חודשים להעסקתה, ולכן לא חל עליה סעיף 9 לחוק עבודת נשים כי אם האיסור הכללי על הפליה מכוח עקרון השוויון הכללי, חובת תום הלב וסעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות. 34. המחוקק היה מודע לכך שקיים קושי להצגת ראיות ישירות בדבר הפליה (שרון רבין-מרגליות, המקרה החמקמק של הפליה בעבודה - כיצד מוכיחים את קיומה, הפרקליט מד 529 (2000); להלן: רבין-מרגליות), ולכן התייחס בחוק שוויון ההזדמנויות להעברת נטל הראיה. סעיף 9 לחוק שוויון ההזדמנויות קובע כי ככל שעובד שפוטר יוכיח "שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו" - יועבר הנטל למעסיק להוכיח שלא פוטר מחמת אחת העילות האסורות לפי החוק (ראו גם בע"ע 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פ ילו בע"מ, מיום 16.3.08; להלן - עניין אורלי מורי). 35. במקרה שלפנינו, לאחר שקילת העדויות, שוכנענו כי עובדת הריונה של התובעת נלקחה בחשבון על ידי הנתבעת בעת קבלת ההחלטה לפטרה, והיוותה "טריגר" לפיטוריה דווקא באותו מועד. להלן הנימוקים להכרעתנו זו: התובעת הודיעה על ההיריון למר גליק ביום 30.4.09, והלה עדכן בכך את מר גבלי בתחילת חודש מאי 2009. מכתב הפיטורים נמסר לתובעת ביום 5.5.09. סמיכות הזמנים מעלה חשד ממשי, בדבר קשר בין ההודעה על ההיריון לבין הפיטורים. סיבת הפיטורים העיקרית - לטענת הנתבעת - הייתה אי התאמתה של התובעת למשרתה, והעדר יכולתה לעבוד עם תוכנות האקסל וה"אאוטלוק", כפי שבאו לידי ביטוי החל מתחילת עבודתה. אין מדובר לפיכך בעילת פיטורים שהתרחשה סמוך טרם מועד הפיטורים, ויכולה להסביר את המועד שנבחר. הנתבעת אמנם טענה כי נתנה לתובעת הזדמנויות לשפר את דרכיה ולכן לא פיטרה אותה מיידית - אך לא הסבירה מדוע החליטה להפסיק את מתן ההזדמנויות דווקא חמישה ימים לאחר ההודעה על ההיריון. הנתבעת ניסתה בכתב הגנתה לקשור בין הודעת הפיטורים לבין חזרתה של גב' מנשה מחופשת הלידה (ביום 7.5.09), אך במהלך שמיעת הראיות הודתה כי התובעת לא נשכרה רק לצורך החלפתה של גב' מנשה, אלא אמורה הייתה להמשיך ולעבוד גם לאחר שובה של האחרונה מחופשת הלידה. הממונה הישיר על התובעת, מר לביא, אף אישר כי אמר זאת לתובעת במענה לשאלה מפורשת במהלך חודש אפריל 2009. מנכ"ל הנתבעת, מר גליק, כלל לא העיד ולא מסר את גרסתו העובדתית לאירועים, הגם שהוא שקיבל מהתובעת את ההודעה על הריונה. לעובדה זו לא הובא כל הסבר. סמנכ"ל הנתבעת, מר גבלי, העיד כי הוא שקיבל את החלטת הפיטורים, וזאת לאחר שהחליף את מר לביא בתפקידו כממונה הישיר על התובעת ונחשף לתקלות בעבודתה. עם זאת, מר גבלי הודה כי חשיפתו זו להעדר המקצועיות בעבודת התובעת החלה בעיקר כשבועיים טרם פיטוריה, מבלי ששוכנענו כי פרק זמן של שבועיים הינו מספיק לצורך קבלת החלטה על פיטורי עובד. בחקירתו ניסה מר גבלי להסביר את לוח הזמנים של החלטת הפיטורים בדו"ח מכירות שגוי שהכינה התובעת לקראת סוף חודש אפריל 2009, וטען כי הוא "הקש ששבר את גב הגמל" וכי גרם נזקים חמורים לנתבעת. עם זאת, דו"ח זה לא הוזכר כלל בכתב ההגנה, וגם בתצהירו של מר גבלי הוזכר כדוגמא בלבד - ולא כ"טריגר" כלשהו או כטעות שגרמה נזקים ממשיים. הנתבעת העלתה מגוון רחב של סיבות פיטורים מצטברות, באופן שפוגע לטעמנו במהימנותן. כך, מר גבלי לא הסתפק בטענותיו בדבר חוסר מקצועיותה של התובעת ובדבר "שינוי בצרכי הנתבעת" נוכח חזרתה של גב' מנשה מחופשת לידה, אלא טען גם להשלכותיו של "המצב הכלכלי שפקד את המשק" - כל זאת ללא תימוכין במסמך כלשהו, ללא הסבר איזה שינוי חל במצב הכלכלי במשך חמשת החודשים שחלפו מאז נשכרה התובעת לעבודתה, ותוך הסתפקות בטענה כוללנית וסתמית. הנתבעת הדגישה בתצהירים מטעמה, וכן בסיכומיה, כי הינה מעסיקה נשים רבות ולפיכך "הריון וחופשת הלידה הופכים דבר שבשגרה". עם זאת לא מצאנו כי לעובדה זו, גם אם נניח כי הינה נכונה, רלוונטיות כלשהי לענייננו. לוח הזמנים של אקט הפיטורים אינו רק סמוך מאוד להודעת התובעת על הריונה, אלא גם סמוך מאוד לתום שישה חודשים ראשונים לעבודת התובעת - כאשר בתום תקופה זו עתידה הייתה התובעת להיכנס למטריית ההגנה שמספק חוק עבודת נשים. התרשמנו כי הנתבעת מיהרה להודיע לתובעת על פיטוריה, אף מבלי לערוך לה שימוע, על מנת שייכנסו לתוקף 9 ימים טרם חלוף ששת החודשים הראשונים להעסקתה. הנתבעת הדגישה כי התובעת הודיעה על הריונה כאשר הייתה בחודש השני בלבד. לגישת הנתבעת, הדבר מלמד כי התובעת חששה למקום עבודתה. גם אם הדבר נכון, לא שוכנענו כי חשש כאמור נבע מהערות שקיבלה התובעת על עבודתה, אלא מחששה כי בניגוד למצגים שהוצגו לה בראיון העבודה - לא יהא בה עוד צורך לאחר שובה של גב' מנשה לעבודה. בנוסף לכל זאת, וכפי שקבענו לעיל - לא שוכנענו כי הטענות המקצועיות כנגד התובעת היו כה חמורות כפי שניסתה הנתבעת לצייר. זאת ועוד, גם אם היו טענות כאלה ואחרות כנגד תפקוד התובעת, הצורך שחשה הנתבעת להעצימן כמפורט לעיל מחזק לטעמנו את הקשר בין הפיטורים לבין ההיריון. שוכנענו לפיכך כי אלמלא ההודעה על ההיריון הייתה הנתבעת ממשיכה ליתן לתובעת הזדמנות נוספת ללמוד את התוכנה ואת המאטריה ולהשתפר בעבודתה, או לחלופין מעבירה אותה לתפקיד אחר - בהתאם לאופציה שנשקלה מלכתחילה. 37. כסיכום נקודה זו - נוכח כל האמור לעיל, שוכנענו כי הראיות הנסיבתיות מטות את הכף לקביעה כי הנתבעת לא הייתה מפטרת את התובעת ביום 5.5.09 - או בסמוך לכך - אלמלא הודיעה ימים ספורים קודם לכן כי היא בהריון. בכך אין כדי לשלול את הטענה כי התובעת לא הצטיינה בעבודתה וכי היו לה קשיי הסתגלות ותפקוד כאלה ואחרים; דווקא בשל כך, העדיפה כפי הנראה הנתבעת לפטרה טרם שתיכנס לתקופה המוגנת מכוח חוק עבודת נשים. 38. לפי ההלכה הפסוקה, די בכך שהחלטת הפיטורים הייתה קשורה בחלקה לעובדת הריונה של העובדת - על מנת שהפיטורים ייחשבו כמנוגדים לסעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות. עצם ההתחשבות בשיקול המפלה, גם אם היו שיקולים נוספים שהינם לגיטימיים, "מכתימה" את ההחלטה כולה (עניין אורלי מורי; ע"ע 363/07 שרונה ארביב - פואמיקס בע"מ, מיום 26.5.10; להלן - עניין שרונה ארביב). לפיכך גם אם קיימת אפשרות שהתובעת הייתה מפוטרת בסופו של דבר לאחר מספר חודשי עבודה נוספים - די בכך שההחלטה על הפיטורים "הוקדמה" בשל ההודעה על ההיריון, ועל מנת לנסות ולחמוק מתחולתו של חוק עבודת נשים, כדי להוות הפרה של סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות (וראו בהקשר זה גם את ס"ע (חי) 14697-12-08 מירי אליאס - אתגר שירותי כוח אדם בע"מ, מיום 28.11.10). הסעדים להם זכאית התובעת 39. התובעת עתרה לקבלת סעדים זהים לסעדים הניתנים לעובדת שפוטרה ללא קבלת היתר בניגוד לחוק עבודת נשים, והינם - 150% מהשכר שאמורה הייתה להשתכר ממועד פיטוריה ועד 60 יום לאחר חופשת הלידה (לפי שכר חודשי של 6,000 ₪ אותו אמורה הייתה לקבל בתקופה זו לפי הוראות הסכם העבודה), פדיון חופשה והפסד זכויות סוציאליות בגין תקופה זו, הפסד דמי לידה (בהפחתת סך של 18,000 ₪ שקיבלה בפועל), הפסד דמי הבראה ופיצויי פיטורים, פיצוי בגין עוגמת נפש וכן פיצוי בגין הפרתו של חוק שוויון ההזדמנויות. 40. בהתאם להלכה הפסוקה, בעת פסיקת פיצוי מכוח חוק שוויון ההזדמנויות יש לבדוק מהו הנזק הממוני שנגרם לעובדת, ומהו החלק באותו נזק שיש לייחס להפליה הפסולה. היינו, יש לקחת בחשבון את השאלה "אם בכלל עמד ביסוד ההחלטה לפטר את העובדת שיקול נוסף, לבד מן השיקול הפסול. הכרעה בשאלה זו נחוצה במקרים רבים ולו לשם קביעת הסעד וסוג הפיצוי שבו יש לחייב את האחראי לקבלת ההחלטה" (עניין שרונה ארביב; כן ראו אצל רבין-מרגליות). כאשר השיקול המפלה היה שיקול מרכזי - יש דרך כלל לפצות את העובדת בשכר העבודה עבור התקופה בה נמנע ממנה לעבוד עד מועד הלידה (כאשר לכאורה אין רלוונטיות לסעיף 13א'(ב) לחוק עבודת נשים, הקובע כי הפיצוי בגין פיטורים בניגוד לאותו חוק לא יפחת מ - 150% מהשכר בתקופה המזכה), הפסד דמי לידה ככל שהוכח, וכן שכר בגין התקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה (60 יום). לכך יש להוסיף פיצוי בגין נזק ללא ממוני, מכוח הוראת סעיף 10 לחוק שוויון ההזדמנויות (עניין שרונה ארביב; בש"א 135/10 נאמן יעוץ והכוונה לגיל הזהב בע"מ - אדווה צפון-בנימין, מיום 2.6.11). 41. במקרה שלפנינו, שוכנענו כי שיקול ההיריון לא היה שיקול זניח או שולי בהחלטת הפיטורים. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהיו גם סיבות ענייניות שלקחו חלק בהחלטה על פיטורי התובעת, כך שאין ודאות כי לולא ההיריון - ממשיכה הייתה בעבודתה עד מועד הלידה ועד תום התקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה (לפיצוי חלקי כאשר היו גם הצדקות "חוקיות" לפיטורים ראו למשל את תב"ע (ת"א) נו/3-2018 ז'קלין יונאי - גולד שופ בע"מ, מיום 30.8.98; עב' (ת"א) 1096/03 שרון ליסנר - סטאק פלסט בע"מ, מיום 28.3.05; עב' (ת"א) 10952/05 שירלי אלעדי - דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ, מיום 19.11.06). בשקלול הנסיבות, לרבות הצורך להרתיע מעסיקים מפני לקיחה בחשבון של שיקול ההיריון בעת קבלת החלטה על פיטורים, אנו סבורות כי הנזק הממוני שנגרם לתובעת במקרה זה כתוצאה ממעשי הנתבעת הינו שכרה עד הלידה - אך ללא הזכויות הסוציאליות, וללא השכר בתקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה. יצוין בהקשר זה כי הנתבעת לא טענה כי התובעת לא עמדה בחובת הקטנת הנזק, או כי השתכרה - או יכולה הייתה להשתכר - בתקופה שעד הלידה. 42. באשר לדרישת התובעת לפיצוי בגין הפסד דמי לידה - התובעת אישרה כי קיבלה בפועל דמי לידה בסך של 18,000 ₪, מבלי שצירפה את התחשיב שנערך על ידי המוסד לביטוח לאומי בקשר לכך ומבלי שהוכיחה כי הייתה זכאית לסכום גבוה יותר ככל שהייתה ממשיכה בעבודתה. לאור זאת, וכן לאור האמור בסעיף 41 לעיל, איננו סבורות כי הוכיחה רכיב זה של תביעתה. 43. באשר לדרישת התובעת לפיצוי בגין הפסד הזכות לפיצויי פיטורים והפסד הזכות לדמי הבראה - בפסיקת בית הדין הארצי נשמעו דעות שונות בקשר לכך (גישת סגן הנשיאה פליטמן בע"ע 549/08 סלאנגו קריסטליין בע"מ - אינה חי, מיום 7.7.10, לעומת גישת הנשיא אדלר בע"ע 285/09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ - עדה פדלמן, מיום 28.12.10). במקרה שלפנינו, בהתחשב בכך שהיו גם שיקולים עניינים לפיטוריה של התובעת ואין ודאות מספקת כי לולא ההיריון הייתה נותרת בעבודתה עד חלוף שנה לפחות מתחילת עבודתה - שוכנענו כי אין הצדקה לפסוק לזכותה את הפסד הזכות לפיצויי פיטורים והפסד הזכות לדמי הבראה. 44. לפיצוי בגין הנזק הממוני כאמור לעיל יתווסף פיצוי בגין נזק ללא ממוני, בשל עצם ההפליה והפגיעה בכבודה של התובעת, בסך של 20,000 ₪. פיצוי זה הינו בשיעור נמוך יחסית בהתחשב בכך שהיו גם שיקולים עניינים לפיטוריה של התובעת. 45. סוף דבר - התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. פיצוי בגין הפסד השכר ממועד הפיטורים ועד הלידה (לפי שכר של 5,500 ₪ לחודש מאי 2009 ו - 6,000 ₪ לחודשים שלאחר מכן) - סך של 42,774 ₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.9.09 (מחצית התקופה מטעמי נוחות) ועד התשלום בפועל; ב. פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 20,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. ג. הוצאות המשפט בסך של 500 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן ישאו סכומים אלה ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. מכתב פיטורים / סיום העסקהפיטוריםפיטורים בהריוןמסמכיםהריון