קצבת תלויים לאלמנה שהפכה לידועה בציבור

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת תלויים לאלמנה שהפכה לידועה בציבור: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת עפרה ורבנר ונציגי הציבור מר חנניה דהן ומר חיים רז; בל 4600/04), בו נקבע כי המערערת הינה ה"ידועה בציבור" של מר יהודה X ועל כן אינה זכאית לקצבת תלויים החל מ-7/04. 2. רקע עובדתי המערערת התאלמנה מבעלה המנוח ז"ל ביום 1/2/94, עת נפטר כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב. תאונת הדרכים הוכרה על ידי המשיב (להלן: "המוסד") כ"תאונת עבודה" ובעקבות כך החלה המערערת לקבל קצבת תלויים עבורה ועבור שלושת ילדיה הקטנים. 3. המערערת הגישה תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים נגד מבטחת הרכב הפוגע. במסגרת הפיצוי ששולם למערערת נלקחו בחשבון גמלאות התלויים ששולמו וישולמו על ידי המוסד בסך של 1,077,630 ₪. כמו כן מאחר ותאונת הדרכים הוכרה גם כ"תאונת עבודה", שילמה חברת הביטוח של הרכב הפוגע - הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ - למוסד סך של 792,799 בהתאם לסעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995. 4. בשנת 1997 הכירה המערערת את מר יהודה X (להלן: "X") והחל משנת 1999 עברו השנים להתגורר יחדיו. ב-30/7/99 נולדה למערערת ולX בת. המערערת נחקרה על ידי חוקר המוסד ביום 22/6/04 ומסרה כי היא גרה עם X בביתה מאז 1997, הם מנהלים משק בית משותף ויש להם חשבון בנק משותף. על יסוד הממצאים שנמצאו בחקירת המערערת, הודיע המוסד ביום 5/7/04 כי החליט לשלול מהמערערת את הזכאות לקצבת תלויים רטרואקטיבית מ-30/7/97 - דהיינו מהמועד בו נולדה למערערת ביתה מX. המוסד הבהיר כי המערערת זכאית למענק בשני שעורים כאלמנה שחזרה ונישאה. 5. המערערת הגישה תביעה כנגד החלטת המוסד מיום 5/7/04 וטענה כי היא אינה ידועה בציבור של X. מצבו הכלכלי של X קשה והוא אינו משתכר די כדי לפרנסה. עוד טענה המערערת כי חלה התיישנות על קיזוז הגמלאות. כמו כן עצם קבלת הכספים מחברת הביטוח במקביל לשלילת הגמלה מהמערערת מהווה עשיית עושר ולא משפט. המערערת הלינה על כך כי קיימת אפליה בינה לבין אלמנות צה"ל, החיות עם ידועים בציבור שכן, הן ממשיכות לקבל קצבאות של משפחות חללים. המערערת טענה כי לו המוסד היה מבהיר לה כי קצבת תלויים תישלל ממנה אם תתגורר עם ידוע בציבור, היתה מכלכלת את צעדיה אחרת. 6. פסק דינו של בית הדין האזורי בית הדין קבע כי בהתאם לפסה"ד בעניין בוארון פינק (עב"ל 686/05 המוסד לביטוח לאומי - סמדר בוארון פינק מיום 28/3/07 (להלן: "פרשת בוארון פינק") אין מקום להבדיל בין אלמנה שחזרה ונישאה לבין אלמנה החיה כידועה בציבור. אין צורך כי למערערת ולX יהיה רכוש משותף כדי שיחשבו ידועים בציבור. די בכך כי המערערת התגוררה עם X למעלה משנה כדי שתחשב ידועה בציבור, מבחינת המוסד לצורך שלילת קצבת התלויים. בית הדין קבע כי גם על יסוד הודעת המערערת יש לראות בX הידוע בציבור שלה. 7. בית הדין דחה את טענת המערערת, לפיה הזכות של המוסד לתבוע החזר רטרואקטיבי של גמלאות, ששולמו שלא כדין התיישנה וזאת בהתאם להלכה לפיה דיני ההתיישנות אינם חלים ביחסים שבין המבוטח לבין המוסד. אשר למועד ממנו יכול המוסד לדרוש מהמערערת את החזר הקצבה, קבע בית הדין כי מאחר ולאורך השנים מדיניות המוסד היתה שלא לשלול קצבת תלויים מאלמנות החיות עם ידועים בציבור ומדיניות זו השתנתה רק בשנת 2004, ובשים לב לכך שהמוסד ידע כבר משנת 2000 כי המערערת מתגוררת עם ידוע בציבור, אך לא הודיע לה כי יש בכך כדי לשלול את זכאותה לקצבת תלויים, הרי שאין מקום לשלול הקצבה מ-1997 . בית הדין מצא כי אין די בהולדת ילדה משותפת, כדי להפוך בני זוג לידועים בציבור. המערערת ובן זוגה החלו להתגורר יחד במהלך שנת 99; מאחר ויש צורך בלפחות שנה של מגורים יחד וקיום משק בית משותף, כדי שניתן יהיה לשלול קצבה, הרי שהשלילה לא יכולה להיות לפני שנת 2000. מאחר והמוסד לא הודיע למערערת על שינוי המדיניות, וגם לא יידע אותה על חובתה לעדכן את המוסד על כל שינוי במצבה האישי, יש לקבוע כי שלילת הקצבה תחל מהמועד בו נשלח המכתב למערערת ב- 7/04. 8. בית הדין דחה את טענת המערערת לפיה יש לקחת בחשבון את המזונות שX משלם לילדיו, שמקורם בהכנסתו. בית הדין קבע כי העובדה שאדם משלם מתוך הכנסתו דמי מזונות לילדיו מנישואים קודמים, אינה מפחיתה את שיעור ההכנסות כמשמעות המונח בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת הכנסה בביטוח זקנה ושאירים) (להלן: "התקנות"). בית הדין דחה גם את טענת המערערת בדבר עשיית עושר ולא במשפט בהתייחס לסכומים שקיבל המוסד מחברת הביטוח. בית הדין קבע כי הערכאה המוסמכת לדון בכך היא זו הדנה בתביעות נזיקין. לבד מכך שהכלל בפסקי דין הקובעים פיצויי נזיקין, הוא שאין השפעה למה שקורה לאחר מתן פסק הדין. 9. הערעור המערערת טוענת כי בית הדין חרג מסמכותו עת נתן פרשנות שאינה מתיישבת עם מהות החוק ומילותיו, העוסקות רק באלמנה שנישאה, שיש לה ביטחון כלכלי כמו שהיה לה טרם היותה אלמנה. כשמדובר בידועים בציבור, הנסיבות שונות, הקשר אינו יציב, והידועה בציבור אינה זכאית למזונות עם פרוק הקשר. 10. המערערת מפנה לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) התש"י - 1950, לפיו אלמנות של חיילים שנספו במערכה, זכאיות לגמלאות עד שנישאו, גם אם הפכו לפני כן לידועות בציבור של אחר. על כן אין מקום להפלות בין אלמנה שאיבדה את מקור מחייתה בתאונת עבודה לבין מלחמה. 11. המערערת מפנה לחקירתה משנת 2000, שהתעודה בקשר אליה לא נמצאה, בה הובטח לה על ידי חוקר המוסד כי קצבתה לא תיפגע. על אובדן התיעוד עותרת המערערת לקבלת פיצוי נזיקי. 12. עוד טוענת המערערת כי התקנות המתייחסות להכנסות מבוטח אינן מתחשבות בחובת מזונות שחלה על ה"ידוע בציבור" ועל כך הן בטלות. X משלם מהכנסתו תשלומי מזונות לילדיו בסכומים גבוהים המורידים את הכנסותיו אל מתחת למינימום. יש לבחון לשיטת המערערת מהי ההכנסה שנמנעה ממנה עם מות בעלה בניכוי שכרו של הידוע בציבור. 13. מאחר והלכת "בוארון פינק" נקבעה בשנת 2007 יש לקבוע שממועד זה ואילך המערערת אינה זכאית לקצבת תלויים ועד אותו מועד לשלם לה את הקצבה, שכן מדובר בשינוי בהלכה, אשר למערערת היה קיים אינטרס הסתמכות לגביה. 14. המוסד טוען כי בהתאם לפרשת בוארון פינק קיים עיגון משפטי הן בלשון החוק והן בתכליתו לפרשנות, אשר אינה מבחינה בין אישה שנישאה לבין אישה שהפכה לידועה בציבור של בן זוג עימו היא גרה. אין מקום לטענת האפליה בין נשים שהתאלמנו כתוצאה מתאונת עבודה לבין אלמנות צה"ל. חוקי מערכת הביטחון מבוססים על ההכרה בחובתה ובאחריותה של המדינה כלפי חיילים שנפגעו עקב שירותם הצבאי והם שונים מחוק הביטוח הלאומי שהוא סוציאלי במהותו. אין גם בהודעה שנגבתה מהמערערת בשנת 2000 כדי לשנות מהתוצאה אליה הגיע בית הדין, אשר השתית את מסקנותיו על עובדות שלא היו שנויות במחלוקת. ככל שלטענות המערערת יש אופי נזיקי, הן אינן בסמכות בית הדין ומכל מקום הסמכות לקבוע זכאות לגמלה, היא רק בהתאם לחוק. 15. עוד טען המוסד כי הכספים שקיבל מהמבטח שולמו מכוח מימוש זכות השיבוב המוקנית למוסד. הסכום ששולם הינו נמוך משמעותית מהגמול אותו או שילמו או ישלמו והוא משקף את מצב הדברים במועד בו נערך החישוב, מתוך ידיעה שגם אם יחולו שינויים לאחר מכן, לא יחזור המוסד למבטח ובאותו אופן גם לא יחזור המבטח למוסד. 16. הכרעה הילוכה של הכרעתנו תהא תחילה בהבאת התשתית החקיקתית הרלבנטית, ההלכה הפסוקה כפי שהתפתחה בשאלת זכאותה של האלמנה שהפכה לידועה בציבור לקצבת תלויים, והמועד ממנו זכאי המוסד להפסיק לשלם למערערת את קצבת התלויים. נבהיר כבר עתה כי השאלה האחרונה, היא זו העומדת במרכז הכרעתנו, שכן השאר הוכרע בפסיקת בית דין זה ובפסיקת בג"ץ, אך לצורך השלמת התמונה והבנת הרקע נביא את כל השתלשלות העניינים. 17. התשתית הנורמטיבית סעיף 135 לחוק מתייחס לאלמנה המקבלת קצבת תלויים מכוח פרק ה' לחוק הנוגע לביטוח נפגעי עבודה וכך נקבע בו: "135. אלמנה שחזרה ונישאה (א) חזרה אלמנה ונישאה, תפקע זכותה לקצבה והמוסד ישלם לה מענק בשני שיעורים.... הוראה דומה קיימת בסעיף 255 לחוק, המתייחס לאלמנה המקבלת קצבת שאירים מכוח פרק י"א ושעניינו ביטוח זקנה וביטוח שאירים, וכך נקבע בו: "255. תשלום מענק ... (ב) חזרה ונישאה אלמנה הזכאית לקצבת שאירים, תפקע זכותה והמוסד ישלם לה מענק בשני שיעורים...." 18. ההלכה הפסוקה פרשת עוזי אורנן ומיכל אפרת (1994) בעניין זה, החלה המחלוקת בין הצדדים שעה שהמוסד תבע מהגב' מיכל אפרת דמי ביטוח כמי שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית בגין התקופה שמאוקטובר 1987 עד חודש ספטמבר 1988, תקופה בה שהתה בחו"ל במסגרת עבודת "פוסט דוקטורט". מיכל אפרת טענה כי היא "עקרת בית" וככזו היא פטורה מתשלום דמי ביטוח ואילו המוסד טען כי המונח עקרת בית בסעיף 8 לחוק חל רק על אישה נשואה, שעה שלגב' אפרת יש ידוע בציבור. בית הדין הארצי (דב"ע (ארצי) נ"צ/0-85 עוזי אורנן, מיכל אפרת - המוסד לביטוח לאומי ניתן ב-18/9/94 פד"ע כ"ז 490) קבע כי לצורך סעיף 8 לחוק מעמדה של אישה נשואה הוא כמעמדה של ידועה בציבור. ביה"ד ניתח מספר הוראת חוק ומצא כי המחוקק רצה להעמיד את ה"ידועה בציבור" במעמד שווה ל"אישה החוקית". בנסיבות אלו לא ניתן ללמוד כי המחוקק התכוון להוציא את עקרת הבית מתכלית זו של החוק, שהיא הענקת זכויות שונות לנשואה כדין ולידועה בציבור. 19. פרשת נחמה פריימן (11/2006) גב' נחמה פריימן התאלמנה ב - 28/12/76. ממועד זה שולמה לה קצבת תלויים. גב' פריימן התגוררה עם מר איתן ארנון ונולדו להם שני ילדים משותפים ב- 1985 וב-1987. בחודש 6/03 הפסיק המוסד את תשלום קצבת התלויים מאחר וקבע כי יש להשוות בין אלמנה ידועה בציבור לאלמנה שנישאה בכל הקשור לתשלום קצבת תלויים. בית הדין האזורי קיבל התביעה. בית הדין הארצי דחה את ערעור המוסד תוך אבחנה בין אלמנה שנישאה שלה יש ביטחון כלכלי לעומת הידועה בציבור שאינה זוכה למערכת יחסים קבועה ללא מחויבות. (עב"ל (ארצי) 1407/04 המוסד לביטוח לאומי - נחמה פריימן פס"ד מיום 8/11/06). במאמר מוסגר נציין כי פסק הדין ניתן על ידי סגנית הנשיא השופטת ברק ושני נציגי ציבור מול דעתם החולקת של השופטים פליטמן וצור. 20. פרשת סמדר בוארון פינק (3/2007) גב' סמדר בוארון פינק התאלמנה ביום 27/10/06, והחלה לקבל קצבת תלויים; בשנת 1997 הגב' בוארון עברה להתגורר עם בן זוגה, ולהם נולדו שני ילדים ב- 1999 וב- 2003. ב- 16/5/04 הודיע המוסד כי הוא רואה בגב' בוארון פינק כאישה נשואה ולפיכך פוקעת זכותה לקצבת תלויים. גב' נועה קריב התאלמנה ביום 15/7/98. לגב' קריב בן זוג עימו התגוררה בביתו. ביום 1/8/02 חתמו בני הזוג על הסכם המסדיר את זכויותיהם וחובותיהם. ביום 24/2/05 הודיע המוסד לגב' קריב על שלילת קצבת השאירים למפרע מיום 1/8/02. 21. בבתי הדין האזוריים התקבלו התביעות, תוך שנקבע כי המחוקק לא קבע מפורשות כי זכותה לקצבת שאירים של אלמנה שהפכה לידועה בציבור תפקע כמו אלמנה שנישאה מחדש. בית דין זה קיבל את ערעורי המוסד בשני התיקים. מסעיף 1 לחוק המגדיר את המונח "אשתו" כ"לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עימו" למד בית הדין כי החוק משווה בין הידועה בציבור לאישה הנשואה וממילא את האלמנה לאלמנה ידועה בציבור. באותו אופן, כשם שבפעם הראשונה לפני התאלמנותה מבעלה, נחשבה הידועה בציבור כאישה שנישאה לו, כך גם בפעם השניה לאחר התאלמנותה, כאשר חדלה להיות אלמנה -בשל חזרתה להיות אשת איש, בין בטקס נישואין דתי ובין כידועה בציבור, היא ראויה להיחשב כמי שנישאה. בית הדין קבע כי התכלית היא אחת, הקצבה - תלויים או שאירים - באה לסייע לאלמנה המנהלת לבדה את משק ביתה. משחזרה האלמנה והקימה משק בית וחיי משפחה עם בן זוג לחיים, אין היא זכאית עוד לתמיכה מחדש בכלכלת הבית. 22. בג"ץ בוארון פינק (9/2010) בפני בג"ץ הונחו עתירות של חמש אלמנות, ביניהן סמדר בוארון פינק ונועה קריב, כנגד פסיקת בית הדין הארצי לפיהן אלמנות שהן ידועות בציבור כמוהן כאלמנות שחזרו ונישאו ועל כן אינן זכאיות לקצבת שאירים או קצבת תלויים מכוח בני זוגן המנוחים. בג"ץ דחה את העתירות בקובעו כי תכלית החוק בענפי ביטוח שאירים ונפגעי עבודה היא להגן מפני מחסור כלכלי, שעלול לבוא עקב הפסקת הכנסות כתוצאה ממות המפרנס. כאשר מוקם תא זוגי חדש אם בדרך של נישואין, ואם בדרך של חיים משותפים, פוקעת הזכות לקצבה, מאחר והרציונאל העומד בבסיס תשלום הקצבה אינו מתקיים עוד, שכן האלמן או האלמנה החיים עם ידועים בציבור, כמו גם הנשואים מחדש, נהנים משיתוף בהכנסות ובנשיאה בנטל ההוצאות. על כן נקבע כי יש להחיל דין זהה על אלמנות החיות כידועות בציבור ועל אלמנות שחזרו ונישאו כדת וכדין. (בג"ץ 5492/07, 7677/07, 4820/08 סמדר בוארון ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה פס"ד מיום 19/9/10). 23. הבאנו בפרוטרוט את התפתחות ההלכה, על מנת להראות את השינויים שחלו בה במשך השנים ואת הפיכתה למחייבת עם פסיקת בג"ץ. כך שאין אנו נדרשים להכריע עוד בטענות המערערת שעניינן פרשנות החוק שכאמור הוכרעו. כמו כן, מבקשים אנו להדגיש את מועד פסקי הדין השונים ביחס לעניינה של המערערת. לכך נשוב בהמשך אך נציין כבר עתה כי תביעת המערערת נדחתה על ידי המוסד בשנת 2004, שעה שההלכה המחייבת שיכולה היתה להשליך על עניינה של המערערת באותו זמן היתה פרשת עוזי אורנן משנת 1994, בעוד שעניין נחמה פריימן הוכרע ב- 2006 כשנתיים לאחר דחיית תביעת המערערת, ועניין בוארון פינק הוכרע חמישה חודשים לאחר מכן ב-2007. 24. תחולה רטרואקטיבית של שינוי בהלכה כמבואר לעיל, תביעת המערערת היא שבית דין זה יורה על תחולה רטרואקטיבית של השינוי שנעשה בהלכה הפסוקה בפרשת נחמה פריימן מ-8/11/06, באופן שתמשיך ותקבל קצבת תלויים ממועד בו הופסק תשלומה ב-7/04. למבוקשה של המערערת אין להעתר ונימוקים לכך יובאו להלן. חשוב לבאר כבר עתה, כי פסיקתו של בית דין זה בפרשת נחמה פריימן כמו גם בפרשת בוארון פינק אינה הלכה חדשה שנפסקה, ואף אין היא פירוש ראשון שניתן להוראה חקוקה. בפסיקתו באותן פרשות, שינה בית הדין את ההלכה שהיתה קיימת בכל הקשור לשוני בין אלמנה שהפכה להיות ידועה בציבור לבין אלמנה שנישאה, כפי שנפסק לראשונה בפרשנות עוזי אורנן ב - 1994. 25. כאשר אנו עוסקים בחקיקה שיפוטית נהוג להבחין בין שני סוגים: הראשון - קביעת הלכה המשלימה חסר בחוק. בהקשר זה על בסיס ההנחה שהשופט יוצר ומוסיף משלו - אין מקום לקבוע כי חקיקה מסוג זה תחול למפרע (א. ברק "חקיקה שיפוטית" משפטים י"ג (תשמ"ג) 3537. השני הינו פרשנות חדשה לחוק קיים או התאמתו למציאות משתנה. הגישה שרווחה בעניין זה היא כי השופט מפרש את החוק והמקור הסמכותי המחייב הוא דבר החקיקה. על כן תוקפה של ההלכה החדשה הינה רטרואקטיבית. ככל שחלפו השנים, התיאוריה הדקלרטיבית פינתה את מקומה להחלשות הרטרואקטיביות של ההלכה הפסוקה וזאת בשל בעיות פרקטיות שנוצרו; פגיעה בוודאות, ביציבות, ובאינטרס ההסתמכות על המצב המשפטי הקיים. 26. בית המשפט העליון הלך בדרך זו בעניין סולל בונה, בו נקבע כי ככלל ההלכה שיפוטית חדשה פועלת הן רטרוספקטיבית והן פרוספקטיבית. יחד עם זאת, ניתן לחרוג מעיקרון זה כאשר קיים אינטרס הסתמכות ופגיעה בו תוך איזון בין האינטרסים השונים. (רע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ ואח' נ' עזרון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל פ"ד סא (1) 126; דנ"א 3993/07 פקיד שומה ירושלים נ' איקאפוד בע"מ מיום 14/7/11). 27. גם המשפט העברי בחר ללכת בדרך ביניים לפיה דין חדש מחייב לראותו כפרשנות הנכונה של התורה מסיני, ואין זה אומר שהדין הקודם לא היה יפה לזמנו ולמקומו. דברי הרמב"ם יפים לעניין זה: "בית דין גדול שדרשו באחת מן המדינות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין, ועמד אחריהם בית דין אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו, הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו, שנאמר "אל השופט אשר יהיה בימים ההם" - אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך" (רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ב' הלכה א; הציטוט הוא מתוך דברים י"ז, ט') השאלה מה דרכו של אדם שנהגו כלפיו לפי נורמה ישנה. הרב יעקב קנייבסקי בספרו "קהילות יעקב" מבחין בין תחולה רטרואקטיבית מוחלטת, כאשר ברור שהוראה מוקדמת היתה מוטענת מיסודה ולכן ניתן לראותה לא רק רטרואקטיבית אלא גם כרטרוספקטיבית - כלומר משנה את ראיית הדברים למפרע, לבין תחולה פרוספקטיבית כגון חקיקה שיפוטית חדשה. גישה זו נקראת "מכאן ולהבא למפרע" מוסברת שמכאן ולהבא יש לנהוג כאילו נהגה ההלכה מאז ומתמיד, אך כאשר באים לבחון את מעשיו של מי שפעל לפי הנורמה הישנה, לא ניתן לומר עליהם שהיו מוטעים או נבעו מהעדר ידיעה על המציאות הקיימת, מאחר והמציאות המשפטית הקיימת היתה שונה מכפי שהיא לאחר הפסיקה החדשה. (קהילות יעקב; יומא סימן כ; הוריות סימן ה'). 28. אשר לנהוג בבית הדין לעבודה - משנעשה שינוי בהלכה הקשורה לביטחון סוציאלי, השינוי הוא פרוספקטיבי ויחול על כל הליך ממועד שינוי ההלכה ואילך. השיקולים לכך מגיעים מאיזון בין היבטים סוציאליים להיבטים תקציביים, תוך הבנה שתקציב המוסד נקבע על פי מצב המשפטי הנוהג. בפרשת עדאל סביר נדונו השלכותיו של שינוי בהלכה הפסוקה בנוגע לתשלום קצבה למבוטח, מהמועד שנשללה ממנו הקצבה. באותו עניין נדחתה תביעה לתשלום רטרואקטיבי של הקצבה ממועד שינוי ההלכה. שם נפסק כי המבוטח יהיה זכאי לתשלום פרוספקטיבי בלבד של הקצבה ממועד שינוי ההלכה. (דב"ע (ארצי) נ"ז 0-85 עדאל סביר - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 28/7/99). בפרשת פרדריקה סיגלר הבחין השופט צור לעניין התחולה הרטרואקטיבית והפרוספקטיבית, בין פסק דין המשנה הלכה קיימת שיחול מכאן ולהבא לבין פסק דין המצהיר לראשונה על מצב משפטי נתון וחל למפרע. (עב"ל (ארצי) 275/99 פרדריקה סיגלר, שארת המנוח אורל סיגל ז"ל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל"ח 199(2002), וכן ראו גם עב"ל (ארצי) 1281/00 אחמד אבו ג'אמע - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 8/5/03). 29. כך גם בענייננו. במועד בו הופסק תשלום קצבת התלויים 7/04, היתה שרירה וקיימת ההלכה הפסוקה כפי שהובאה בפרשת עוזי אורנן. לפי הלכה זו אין מקום להבחין בין אלמנה שנישאה מחדש לבין אלמנה שהפכה להיות ידועה בציבור. שתיהן אינן זכאיות להמשך תשלום קצבת תלויים וזכאיות למענק נישואין. בפועל המוסד החל ליישם זאת רק בשנים 2004-2003, כשם שהיה בעניין סמדר בוארון פינק. מכאן שבמועד שבו הופסק תשלום קצבת התלויים לא יכולה היתה להיות למערערת ציפייה מוצדקת לקבלת הקצבה, או לכך כי הקצבה תחזור ותשתלם. שכן, הפסקת התשלום נעשתה בהתאם להלכה הפסוקה שנהגה באותו זמן. לכל היותר, עם מתן פסק הדין בעניין נחמה פריימן ב - 8/11/06, יכולה היתה לצמוח למערערת זכות עתידית לקבלת הקצבה. בפרשת פריימן נקבע כאמור כי אלמנה ידועה בציבור זכאית לקבלת קצבת תלויים אך ציפייה זו באה לקיצה חמישה חודשים לאחר מכן עם מתן פסק הדין בעניין בוארון פינק ביום 28/3/07 אשר חזר להלכה שנפסקה בעניין עוזי אורנן לפיה אין להבחין בין אלמנה שנישאה לאלמנה שהפכה לידועה בציבור. פסק הדין של בית הדין האזורי ניתן ב-20/12/07 והוא הלך בתלם שהותווה בפרשת בוארון פינק, שכאמור אף ערעור לבג"ץ בעניינה נדחה. 30. על כן, אין המערערת זכאית להמשך תשלום קצבת התלויים שעה שפרשת פריימן אינה חלה רטרואקטיבית וזו שינתה הלכה קודמת בעניין עוזי אורנן, שהיתה בתוקף במועד בו הופסק תשלום הגמלה. נציין במאמר מוסגר כי לנוכח השינוי התדיר בהלכה וקביעתה בסופו של יום ע"י בג"ץ, לא מצאנו מקום אף לקבוע כי המערערת תהא זכאית לתשלום קצבה במשך חמשת החודשים שממתן פסה"ד בפרשת פריימן ועד מתן פסק הדין בפרשת בוארון פינק. דעתנו היא כי בחינת זכותה של המערערת צריך להיעשות בנקודת הזמן בה פקיד התביעות החליט על הפסקת תשלום הקצבה ובמועד מתן פסק הדין. בשני מועדים האלו המערערת לא היתה זכאית לתשלום קצבה בהתאם להלכה שהיתה נוהגת באותו זמן. משאלה הם פני הדברים, המערערת לא זכאית לתשלום הקצבה עבור חמישה חודשים. 31. השוואה לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) המערערת טוענת כי אלמנות החיות עם בני זוגן כידועות בציבור, מופלות לרעה באשר זכותן לתשלום קצבת תלויים פוקעת לפי החוק, בהשוואה לאלמנות החיות עם בני זוגן כידועות בציבור הזכאיות לתגמולים על פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה. 32. טענה זו נדחתה בבג"ץ בוארון פינק, ממנו נביא את דברי השופטת חיות המדברים בעד עצמם: "ראשית, בתיקון 30 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה שונתה הגדרת אלמנה באותו חוק ל"מי שהיתה אשתו של הנספה ביום מותו, ובכלל זה אשה שלפני מות הנספה גרה יחד עמו וביום מותו היתה ידועה בציבור כאשתו - אף אם נישאה לאחר" (הדגשה הוספה), ובוטל סעיף 12א לחוק אשר קבע את בטלות זכותה של אלמנה של נספה שנישאה לתגמולים לפי החוק (ראו חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30) התש"ע-2009, ס"ח 252). על כן, גילה המחוקק את דעתו כי לגבי אלמנות של חיילים שנספו במערכה הוא מבקש להמשיך בתשלום התגמולים גם אם נישאו לאחר וממילא אם הן חיות עם אחר כידועות בציבור. שנית, כבר נפסק לא אחת כי בשורה של חוקים הנוגעים למי שנפגעו או הקריבו את חייהם למען המדינה ולמשפחותיהם, ביקש המחוקק ליתן ביטוי לחובה המוסרית שחבה להם המדינה ועל כן אין להשקיף עליהם אך ורק כעל חוקים שנוגעו להעניק ביטחון סוציאלי, דוגמת חוק הביטוח הלאומי, ומכאן ההצדקה לשוני הקיים לעתים בין הוראותיו של חוק זה ובין ההוראות באותם חוקים (ראו: בג"ץ 5304/02 ארגון נפגעי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל נ' מדינת ישראל, כנסת ישראל, פ"ד נט(2) 135, 141-142 (2004); בג"ץ 8487/03, ארגון נכי צה"ל נ' שר הביטחון, פסקאות 21-23 (לא פורסם, 13.12.2006); בג"ץ 9863/06, קר"ן - עמותה קטועי רגליים לוחמים נ' מדינת ישראל - שר הבריאות, פסקאות 11-14 (טרם פורסם, 28.7.2008))". על כן וכאמור, דין הטענה להידחות מן הטעם של החקיקה המפורשת והתכלית השונה שעומדת בבסיס שני החוקים. 33. התחשבות בהכנסות בן הזוג המערערת טענה כי המוסד לא התחשב בכך כי על בן זוגה חלה חובת מזונות לגרושתו והתקנות לעניין מבחן ההכנסה אינן מפחיתות את סכומי המזונות. בנקודה זו מקובלת עלינו הנמקת בית הדין האזורי, לפיה לא קיימת אבחנה בין אלמנה הנישאת מחדש לגבר דל אמצעים לבין ידועה בציבור כמו המערערת, הגרה עם גבר שממשכורתו לא נותר דבר. 34. הכלל לגבי אלמנה שנישאה מחדש, שאין בודקים את מצבו הכלכלי של בעלה החדש ומהו חלקו בנטל החזקת משק הבית המשותף. הדבר נלקח בחשבון רק במקרה בו הבעל אינו מסוגל לכלכל את עצמו. תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (קצבת תלויים לאלמנה שנישאה) תשל"ז-1976 קובעת: "אלמנה שחזרה ונישאה והכנסת בעלה אינה עולה על החלק השניים עשר של הסכום הנקוב בפריט 1 שבלוח ב' לחוק, לא תפקע זכותה לקצבת תלויים אם מתקיים עוד אחד מאלה: (1). בעלה אינו מסוגל לכלכל את עצמו; 2. ביום נישואיהם מלאו לבעל 60 שנה; תקנה דומה קיימת לגבי אלמנה הזכאית לקצבת שאירים שחזרה ונישאה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קצבת שאירים לאלמנה שנישאה) תשל"ז-1976. 35. בתקנה 1 לתקנות הנ"ל מוגדרת הכנסה כדלקמן: "הכנסה כמשמעותה בתקנה 1(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת הכנסה בביטוח זיקנה ושאירים) תשל"ז-1976." בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת הכנסה בביטוח זקנה ושאירים) התשל"ז 1976 מוגדרת הכנסה בתקנה 1 כהכנסה ממקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, למעט סכומים שמפורטים שם בתקנה 1 והכוללים בין היתר קיצבה מיוחדת המשתלמת לפי סעיף 112 לחוק, קצבת ילדים, סכום הפטור מתשלום דמי ביטוח, ועוד. תשלום מזונות לא הוחרג בתקנות אלו מתוך הגדרת המונח "הכנסה". הנה כי כן יוצא כי מי שמשלם מתוך הכנסתו דמי מזונות לילדיו מנישואים קודמים, אין הדבר מפחית את שיעור הכנסתו כמשמעות המונח "הכנסה". 36. גם אם היינו מקבלים את טענת המערערת לפיה יש להתחשב בהכנסתו המופחתת של בן זוגה, עדיין הייתה צריכה המערערת להראות כי בן זוגה אינו יכול לכלכל את עצמו כמשמעות מונח זה בתקנה 2(1). משלא הובאו ראיות בעניין זה על ידי המערערת, דין הטענה להידחות. 37. מבחנים אחידים לקביעת מעמדה של ידועה בציבור המערערת מלינה בסיכומיה על כך כי אין מבחנים אחידים בפסיקה להגדרת הידועה בציבור ובמקרה שלה, התעלמו מכך כי לא קיים חשבון בנק משותף, אין הסכם ממון ואין תלות כלכלית. 38. ראשית, נציין כי ממצאיו של בית הדין האזורי בעניין מעמדה של המערערת מעוגנים היטב בחומר הראיות שהיה לפניו ובמיוחד בעדויות המערערת ובן זוגה - X. הלכה פסוקה היא, כי הערכאה הדיונית היא השומעת את העדים ומתרשמת מחומר הראיות שהובא לפניה; לכן בהעדר טעם משפטי המצדיק זאת, לא תתערב ערכאת הערעור בקביעות המושתתות על מהימנות (ע"ע (ארצי) 424/06, מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי מיום 2.8.07). במקרה שלפנינו לא נמצא כאמור טעם המצדיק סטייה מהלכה זו. שנית, "משק בית משותף" אינו יכול להיבחן לפי בחינה טכנית של מאפיינים מסויימים, אלא לפי התמונה הכללית המצטיירת מכלל הנסיבות. כך, ניהול חשבון בנק משותף הוא מאפיין, אך היעדרו אינו מביא בהכרח למסקנה כי לא מדובר במשק בית משותף. באותו אופן, כל שיתוף קבוע אחר בנכסים או העדרו אינו יכול להצביע לבד על מעמד של בני זוג כידועים בציבור. משק בית משותף פירושו שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום מגורים, אכילה, שתיה, לינה וכיו"ב צרכים שאדם נזקק להם, כאשר כל אחד מבני הזוג תרם אם מכספו, אם מעמלו, את חלקו לפי יכולתו ואפשרויותיו (ראו ע"א 107/87 שרה אלון נ' פרידה מנדלסון פ"ד מ"ג (ו) 431, פרשיית בוארון פינק - סעיף 16). 39. על כן, משיישם בית הדין כשורה את המבחנים על המקרה הנדון, ומצא על יסוד הראיות שהובאו בפניו כי המערערת ובן זוגה הינם ידועים בציבור, אין מקום כי בית דין זה יתערב בקביעה זו, או במבחנים שעל פיהם הגיע בית הדין האזורי למסקנה זו. 40. אובדן חומר חקירה המערערת טוענת כי נחקרה על ידי חוקר המוסד בשנת 2000 ובאותה חקירה בה נמצא, כי היא מתגוררת עם X, הובטח לה שקצבתה תמשיך ותשולם כסדרה. מסמכי החקירה לא נמצאו ובכך נפגעה זכותה לקבל פיצויי נזיקין. ככל שקיימת למערערת עילה נזיקית כלפי המוסד - הרי שאין בית דין זה מוסמך לדון בכך (ראו עב"ל (ארצי) 617/09 המוסד לביטוח לאומי - מימון יהודה ואח' מיום 29.7.10; עב"ל (ארצי) 16657-09-10, כוכבה סבן - המוסד לביטוח לאומי מיום 6.10.11). על כן, אין בידינו לתת סעד כלשהו בקשר לטענה זו של המערערת. 41. סוף דבר הערעור נדחה. בנסיבות אלו מתייתר הצורך הכרעה בבקשה לצירוף ראיות שהגיש המוסד. אין צו להוצאות. ידועים בציבוראלמנות / אלמניםקצבת תלויים