שחרור כספים מעוכבים אצל עורך דין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור כספים מעוכבים אצל עורך דין: בפניי תובענה להורות למשיבה לשחרר לאלתר את כספי המבקש, אשר לטענת המבקש מעוכבים על ידי המשיבה, ולהעבירם לידי המבקש. לטענת המבקש, בשנת 1998 ייצגה המשיבה את המבקש וגרושתו - אישתו דאז (להלן:"סיגליה") בתביעת ליקויי בניה שהגישו בני הזוג כנגד חברת שיכון ופיתוח (להלן: "התביעה"). ביום 14/5/01 ניתן בביהמ"ש השלום בת"א פסק דין המחייב את חברת שיכון ופיתוח לשלם למבקש ולגב' סיגליה סך של 81,067 ₪ (להלן: "פסק הדין" - נספח א' לתובענה). ביום 7/6/2001 התקבל שיק על הסכום אשר נקבע בפסק-דין בלשכת המשיבה, כב"כ של המבקש וגרושתו כשלטענת המבקש היה על המשיבה להעביר לו מחצית מהסכום שנתקבל בצירוף הוצאות תביעה שהוציא מכיסו. ביום 10.6.01 פנתה המשיבה למבקש באמצעות עו"ד אלרואי קנבל בדרישה לקבלת שכ"ט בשיעור של 7,897.5 דולר ארה"ב. תוך שהמשיבה מבהירה כי הסכום שנפסק יועבר למבקש רק לאחר אישור המבקש לדרישת שכה"ט (נספח ב' לתובענה). ביום 11.6.01 פנה המבקש למשיבה והודיע לו כי דרישת שכה"ט היא בניגוד לאשר הוסכם ולפיכך המשיבה מתבקשת להעביר למבקש את חלקו בסכום שנפסק מיידית וללא דיחוי וכי כל עיכוב בהעברת הכספים הוא עיכוב שלא כדין. כמו-כן, נשלח מכתב תזכורת ביום 14.6.01 (נספחים ג' ו-ד' לתובענה). לטענת המבקש, מכיוון שסיגליה והמשיבה, שותפות עורכי דין ישראלית, מצויים בקשר עסקי וחברתי הדוק מזה שנים, הסכימה המשיבה לייצג את המבקש ואת סיגליה בתביעה וזאת ללא כל תמורה. לטענת המבקש הכסף מעוכב למעלה מארבעה חודשים (ביום הגשת המרצת פתיחה זו) שלא כדין ותוך הפרה בוטה של חובותיו כעו"ד ללקוח. המבקש טוען כי המשיבה לא הגישה עם חלוף הזמן תביעה כספית נגד המבקש בגין חוב שכ"ט. לטענת המבקש, מטרה זרה היא אשר עומדת ביסוד מעשים אלה וזו בשל מערכת היחסים העכורה בין המבקש לגרושתו המקורבת למשיבה. המשיבה טוענת כי היא השקיעה מעל כ-60 שעות בייצוג המבקש וגרושתו ובטיפול תיק התביעה כנגד חברת שיכון ופיתוח ולכן מגיע לה שכ"ט מהמבקש. לטענת המשיבה, נוכח היכרות מוקדמת של המשיבה עם סיגליה, לא נקבע מראש שכר הטרחה עבור הטיפול בתיק, וההבנה בין הצדדים היתה כי שכר הטרחה ייקבע וישולם עם סיום הטיפול בתיק. בנוסף, טוענת המשיבה כי למבקש ו/או לסיגליה מעולם לא הובטח על ידי מי משותפי המשיבה ו/או העובדים במשרד כי התיק יטופל ללא שכר. המשיבה טוענת כי הסכום שנפסק כאמור לא התקבל בפועל בידי המשיבה ולא הופקד בחשבונה שכן השיק, אשר נמסר למשרד המשיבה, היה שיק על מלוא הסכום, המשוך לפקודת המבקש וסיגליה בלבד. המשיבה נאלצה, עקב חוסר שיתוף הפעולה בין המבקש לסיגליה, לפנות לחברת שיכון ופיתוח על מנת להחליף את השיק (או בשני שיקים נפרדים לכל אחד מבני הזוג לשעבר, או בשיק אחד לפקודת המשיבה). ההחלפה בוצעה בחודש ספטמבר 2001, ולכן, טוענת המשיבה סכום של 81,067 ₪ (בצירוף 51 ₪ ריבית) הופקד בחשבונה של המשיבה רק ביום 12/9/01. המשיבה טוענת כי החלפת השיקים נמשכה לאורך פרק זמן רב מחמת עיכובים בהם נקטה חברת שיכון ופיתוח. המשיבה טוענת כי ביום 8/7/01 היא שלחה מכתב תשובה לב"כ המבקש (נספח ב' לתשובה נ/1) ובו הוצע למבקש - כצעד של פשרה - כי שכר הטרחה בגין הטיפול בתיק יעמוד ע"ס 18,058 ₪ בלבד (דהיינו, 9,029 לכל אחד מבני הזוג לשעבר). המשיבה טוענת, כי למכתב זה טרם ענה המבקש לגופו של עניין ובשל כך חזרה בה המשיבה מכוונתה ליתן למבקש הנחה. המשיבה טוענת כי ביום 10/10/01 היא הגישה תביעה בסדר דין מהיר (תא 105324/01) כנגד המבקש בביהמ"ש השלום בתל-אביב וזאת בגין תביעה לתשלום שכר הטרחה המגיע לה ע"ס 17,000 ₪ בצירוף מע"מ. לטענת המשיבה, ביום 19/11/01, ומלפנים משורת הדין, שחררה המשיבה לטובת המבקש סך של 22,198 ₪ מתוך הכספים המעוכבים תחת ידה, ועל כן כל אשר מעוכב כיום הינו סכום בסך 17,000 ₪ בצירוף מע"מ. המשיבה טוענת כי עיכוב כספי המבקש (אשר לטענתה החל בפועל ביום 12/9/01) נעשה כדין, ועל פי סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, בראיות ובסיכומי הצדדים, החלטתי לקבל את התובענה, וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. תובענה זו מתמקדת בשאלת קיומה או אי קיומה של זכות העיכבון למשיבה לגבי כספי המבקש המוחזקים בידה (17,000 ₪ + מע"מ). נושא זכאות המשיבה לשכה"ט מהמבקש וטענות הצדדים בעניין הסכם שכה"ט יידונו במסגרת התביעה שהוגשה ע"י המשיבה בת.א. 105324/0, שהינה תביעה כספית בגין שכ"ט עו"ד, שהוגשה ע"י המשיבה כנגד המבקש ביום 10/10/01. המחלוקת בין הצדדים בתובענה שבפניי נסובה סביב השאלה מתי מתחיל המירוץ של מנין 3 החודשים המנוי בסעיף 88 לחוק לשכת עוה"ד, האם בחודש יוני 2001, כטענת המבקש, או האם בחודש ספטמבר 2001, כטענת המשיבה, וכפועל יוצא מכך האם יש זכות למשיבה לעכב את הכספים בהתאם לסעיף הנ"ל, אם לאו. הכרעה בדבר מועד תחילת העיכבון תקבע האם העיכבון הינו כדין או שהוא חרג לתקופה שמעבר לשלושה חודשים (חריגה שלא כדין על פי סעיף 88 לחוק). אין מחלוקת שביום 10/6/01 התקבל במשרד המשיבה שיק מחברת שיכון ופיתוח המיועד למבקש ולסיגליה וזאת בגין הסכום שנפסק בפסק הדין. כמו-כן, אין מחלוקת כי ביום 22.7.01 פנתה המשיבה לב"כ חברת שיכון ופיתוח על מנת שזו תדאג להחלפת השיק, לשיק לפקודתה או לחילופין בשני שיקים נפרדים, האחד לפקודת המבקש והשני לפקודת סיגליה. השיק החלופי (שיק לפקודת המשיבה) נתקבל ביום 12/9/01. עיקר המחלוקת נסובה סביב מועד תחילת העיכבון. המבקש טוען כי מועד תחילת העיכבון הינו ביום 11/6/01, שכן ביום זה פנה ב"כ המבקש למשיבה בדרישה בכתב כי חלקו בסכום שנפסק יועבר אליו מיידית. המשיבה טוענת כי רק ממועד קבלת השיק החלופי ב- 9/01 היא החלה לעכב את הכספים, שכן רק בזמן זה היה בידיהם כסף שהוא בר עיכוב ודרישה בכתב מצד המבקש לקבלת הכסף. ב. סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א - 1961 (להלן: "החוק") מסדיר את זכות העיכבון: "להבטחת שכר-טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך-דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד, ובפרט לכספי מזונות לאשה ולקטינים, וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידו עקב שירותו ללקוח. ובלבד שהגיש תביעה על שכר-טרחתו או הוצאותיו תוך שלושה חודשים מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור". סעיף 88 לחוק מקים לעורך-הדין זכות לעכב כספים, נכסים ומסמכים מסוימים של לקוחו, על-מנת להבטיח את יכולתו לגבות את שכר הטרחה ואת ההוצאות שלהם הוא זכאי עקב שירות שסיפק ללקוח. זכות זו מוקנית לעורך-הדין חרף סתירתה של חובת הנאמנות שחב עורך-דין כלפי לקוחו, שמכוחה נדרש עורך-הדין, בין היתר, למלא אחר הוראות לקוחו ואף לפעול לטובתו (ראה: על"ע 7/73, עו"ד פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, תל-אביב-יפו (1), 683). ברע"א 6208/00, כהן, וילצ'יק ושות', עורכי דין נ' ימכ"א השקעות (7000בע"מ ואח'), נה (2) 289, 292, נאמר ע"י כבוד השופטת דורנר כדלקמן: "משמוצגת בפני עורך-הדין דרישה בכתב של לקוחו לקבל את שעוכב, נדרש עורך-הדין, לפי הוראות ס' 88 לחוק, להגיש "תביעה" כנגד הלקוח בגין שכר טרחתו או הוצאותיו בתוך שלושה חודשים. דרישה זו נועדה להבטיח שזכות העיכוב תופעל על-ידי עורך-הדין אך במקום שבו נתגלע בינו לבין הלקוח סכסוך כספי של ממש, וכאשר הטענות שעל יסודן עומד עורך-הדין על זכות העיכוב - המתנגשת כאמור בחובת הנאמנות שחב הוא ללקוחו - לא יהיו טענות סרק". ושם בעמוד 293 נאמר כדלקמן: "את המונח "תביעה" יש לפרש אפוא על פי תכלית זו, באופן שעל עורך-הדין להראות כי פנה לערכאות המתאימות, בנסיבות העניין, לצורך גביית החוב שלקיומו הוא טוען". "במקרה שבפניי המבקשת לא פתחה בהליך כלשהו בבית-משפט לצורך חיוב הלקוחה לשלם את החוב הנטען. אף הליכי ההוצאה לפועל כנגד הלקוחה למטרת ביצוע השיק נפתחו לאחר שכבר חלפו, כאמור, שלושה חודשים מעת שהלקוחה דרשה בכתב כי המבקשת תשחרר לידיה את המסמכים המעוכבים. יוצא אפוא כי במשך למעלה משלושה חודשים לא פעלה המבקשת לגביית החוב שלקיומו היא טוענת מן הלקוחה. בנסיבות אלו, ובהתאם להוראת סעיף 88 לחוק, פקעה זכות העיכוב שעמדה לה". דהיינו, מנין תקופת ה-3 חודשים להגשת תביעה ע"י עוה"ד, לצורך זכאותו של עוה"ד לזכות העיכבון מתחיל מיום הדרישה בכתב ע"י הלקוח את מה שעוכב. זו לשון החוק הברורה וזו כוונת החוק. על כוונת החוק ניתן ללמוד מכך שלפי הנוסח המקורי של סעיף 88 לחוק היה על עוה"ד להגיש את תביעתו בתוך 3 חודשים מהיום שנודע לו כי הלקוח חולק על זכותו לאותו שכר בעוד לפי הנוסח הנוכחי מדובר בדרישה בלבד (ראה: נ. זלצמן: "עיכבון", הוצאת רמות אונ' ת"א, תשנ"ט - 1998, עמוד 262). זכות זו קיימת בכפוף להגשת תביעה על שכ"ט עו"ד תוך 3 חודשים מהיום שהלקוח דרש מעוה"ד בכתב את מה שעוכב כאמור (ראה: על"ע 17/86 עו"ד פלוני נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד מא (4) 776,770 וע"א 5821/92 חורי עו"ד נ' פישל ואח', פ"ד מט (5) 833 וכן ע"פ 1075/98 מד"י נ' אופנהיים, פ"ד נד (1) 303 ס' 23 לפס"ד). נוסח סעיף 88 לחוק שונה בתשכ"ח מדרישה להגשת תביעה ע"י עו"ד "תוך שלושה חודשים מיום שנודע לו כי הלקוח חולק על זכותו לאותו שכר" להגשת תביעה "תוך שלושה חודשים מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור". מטרת השינוי היתה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדברי הכנסת מיום 18/12/87 מפי ח"כ משה אונא יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט: "הוועדה היתה סבורה שפרק זמן של שלושה חודשים מספיק, אלא שצריך לקבוע תאריך ברור ומוגדר להתחלת התקופה של שלושה חודשים. אי לכך אמרה הוועדה שהתקופה מתחילה מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את אותם סכומים שעיכב עורך הדין, והלה רוצה עכשיו לתבוע אותם בדרך משפטית". דהיינו, הדגש הינו על תחילת מנין שלושת החודשים מיום הדרישה בכתב ע"י הלקוח של הסכום שעוכב והרצון של עוה"ד לתבוע את שכה"ט בדרך משפטית והנ"ל התגבשו כבר ב - 11/6/01 (הן הדרישה בכתב של הלקוח והן הדרישה של עוה"ד לשכה"ט). ג. ממכתב המשיבה למבקשת מ- 8/7/01 (נספח ב' לנ/1) שנכתב ע"י עו"ד עמי אסנת ניתן לראות כי כבר בתאריך זה היתה מודעת המשיבה למירוץ של תקופת 3 החודשים של הגשת התביעה כתנאי לזכות העיכבון. הדבר עולה מסעיף 12 למכתב: "אודה לך אם תשובת מרשך תוחש, שלא אאלץ בגלל סד הזמנים הקבוע בחוק, להגיש תביעה נגד מרשך בגין שכר טירחה ...". דהיינו, המשיבה מבקשת לקבל תשובה מהירה מהמבקש למכתב שבו היא מציעה למבקש להעביר לו את מלוא השיק השלם בכפוף למסירת שיק ע"י המבקשים למשיבה בסך 48,120 ₪ - הכולל 9000 ₪ שכ"ט עורך דין (מחצית מ- 18,058 ₪ ששני הצדדים יחוייבו בשכ"ט לצורך סיום הענין). המשיבה מבקשת לקבל תשובה מהירה למכתבה בגלל סד הזמנים שבחוק, שלא תיאלץ להגיש תביעה נגד המבקש בגין שכ"ט. דהיינו, המשיבה עצמה מודעת לכך שב - 8/7/01 כבר החל מירוץ ה-3 חודשים והיא כבר מצויה בסד הזמניםשבחוק, שהחלו מן הסתם גם לפי גירסתה עם כתב הדרישה של המבקש ב- 11/6/01. המשיבה מציינת מפורשות שתגיש תביעה לפי סד הזמנים שבחוק וזאת כבר ב - 8/7/01, לאחר קבלת הדרישה שעליה להגיש תביעה במסגרת 3 החודשים שמניינם כבר החל והיא לא עשתה כן ולפיכך איחרה את המועד כשהמשיבה עצמה גילתה דעתה על ידיעתה והבנתה לגבי מועד תחילת המירוץ ומנין 3 החודשים שבסעיף 88 לחוק. זאת ועוד, עפ"י מכתב זה עולה שלא היתה מניעה מצד המשיבה במקום לחלק את השיק להחליפו עם המבקש תוך עמידה על קבלת שכ"ט עו"ד, שזה מה שלמעשה מנע את ביצוע החלפת השיקים. כך עולה גם ממכתבי הדרישה והתשובה שנשלחו למבקש וע"י המבקש שלמעשה בתחילה הוחזק השיק ולא נמסר למבקש עקב דרישת שכה"ט ולא עקב הרצון להחליפו ולחלקו והחלוקה של השיק נולדה מאוחר יותר ואין בה כדי להשפיע על תחילת מנין 3 החודשים הנקובים בסעיף 88 לחוק כשבמקרה זה התביעה אף הוגשה לאחר חלוף 3 חודשים ממועד המכתב מיום 8/7/01. באותה העת של האירועים ב-6/01 ואף עד למכתב ב-8/7/01 היה עיכוב של הכספים ע"י המשיבה, כשלא מדובר בכספי נאמנות או בכספים שניתנו למשיבה בתור נאמן. העיכוב היה בגין אי תשלום שכ"ט ע"י המבקש, היתה דרישה לקבלת הכספים ונתמלאו התנאים הנדרשים בסעיף 88 לחוק לתחילת מנין תקופת 3 החודשים החל ממועד הדרישה ב-11/6/01. ניתן להסיק כי בזמן קבלת השיק הראשון למשרד המשיבה, זו האמינה כי מן הראוי יהיה למסור את השיק לידי המבקש, אך נמנעה מלעשות כן בשל ההבנה שאליה הגיעה כי יתכן ותהיה בעיה של גביית שכה"ט מהמבקש. מסקנה זו נלמדת ממכתבו של עו"ד אלרואי קנבל למבקש בתאריך 10/6/01 (נספח ב' לת/1). במכתב זה מציין עו"ד קנבל כי ברגע שיתקבל אישור מהמבקש בדבר תשלום שכה"ט סכומי פסה"ד יועברו אליו. בעקבות פנייה זו ניתן להסיק כי כסף של המבקש מצוי בידי המשיבה והמשיבה מתנה את העברתו למבקש בתשלום שכה"ט. אין שום ציון בפנייה זו לעובדה כי השיק אינו סחיר וכי נדרשת פעולה של החלפת שיק. נציג המשיבה טוען בעמוד 6 לפרוטוקול שורות 27-28, כי את מכתב זה (מיום 10/6/01) הוא הוציא מבלי שהשיק יהיה מונח בפניו. למרות זאת, בעמוד 7 לפרוטוקול שורות 1-6 עונה נציג המשיבה כי יתכן שהוא התקשר למבקש מספר ימים לפני שליחת המכתב (מה - 10/6/01) ואמר לו כי הגיע שיק למשרד, אותו הוא מחזיק ביד ומעוניין לקבל הנחיות מהמבקש בדבר המשך הפעולה לגבי השיק. מהאמור לעיל וכן מהמכתב מ-8/7/01 שמדבר על פתרון טכני של החלפת השיק ניתן להסיק כי המשיבים החזיקו בשיק, כי הנתון אודות הבעייתיות בשיק, לטענתם, לא נסתרה מהם וכי המניעה היחיד לאי העברת השיק לידי המבקש הינו החשש מאי תשלום שכה"ט שלו דורשים המשיבים מהמבקש ומרגע שהמבקש דרש את כספו ב- 11/6/01 מתחיל המירוץ של 3 החודשים הנקובים בסעיף 88 לחוק. המשיבה גיבשה את דעתה לעיכוב הכספים כבר ב- 10/6/01 ועיכבה אותם בפועל תוך דרישת שכ"ט ועקב כך התקבלה דרישת המבקש לכספים. בשלב זה לא העלתה אף המשיבה את הטענה שהיא טוענת היום שלמעשה הכסף לא היה בידה ולא היה מדובר בכספי הלקוח והיא מנועה מלטעון אחרת בעקבות החלפת השיקים. בספרה של נינה זלצמן "עיכבון", תשנ"ט 1998, עמוד 262 ה.ש 11 נאמר שלפי הנוסח הנוכחי של החוק אפשר שבמועד בו הגיעה לעוה"ד הדרישה בכתב למסירת הנכס אין עדין מחלוקת על זכותו של עוה"ד לשכר או להוצאות, כגון שהלקוח אינו יודע כלל בשלב זה מהו הסכום הנדרש ממנו. כן נאמר בעמוד 262-263 שהתנאת תוקף זכות העיכוב בהגשת תביעה בתוך 3 חודשים קמה עקב יחסי האמון המיוחדים הקיימת ביו עו"ד ללקוח ושעו"ד יקפיד על שמירת כללי התנהגות הנדרשים ממנו כעו"ד ויקיים את חובתו כלפי הלקוח עם העברת המחלוקת לבירור בביהמ"ש כשהזמן הקצוב שקיים לגבי עיכבון לעו"ד בלבד נובע מחוסר שוויון וההבדל במיומנות המשפטית בין עו"ד ללקוח וטיב השירות המקצועי, כשהגשת תובענה משפטית אינה תנאי להתגבשותה של זכות העיכבון ולמימושה ע"י עוה"ד, אך היא תנאי להמשך קיומה של הזכות. בנוסף, עובדת סחירותו או אי סחירותו של הנכס לא פוגעת בזכות העיכבון (ראה: נ. זלצמן בספרה בעמוד 243-244). בנוסף, אין חולק על כך כי המשיבה דרשה מהחברה לשיכון ופיתוח להחליף את השיק ללא התייעצות עם המבקש ומיוזמתה האישית. המשיבה טוענת כי יוזמה זו נבעה מהעובדה שהשיק רשום לפקודת המבקש וסיגליה לאור המחלוקות בין בני הזוג הבינה המשיבה כי היא לא תוכל למסור את השיק לידי האחד מבלי להפר את חובת הנאמנות כלפי השני לכן החליטה המשיבה לפנות לב"כ החברה לשיכון ופיתוח בבקשתה. סבורני כי צעד זה לא היה הכרחי בעיקר לאור הנתון כי המשיבה כלל לא שיתפה את המבקש בהחלטתה וכלל לא בררה עימו מה עמדתו לגבי המצב אשר נוצר, מה גם שהמשיבה עצמה הציעה למבקש הצעות אחרות (כמו במכתב מה-8/7/01) ומכל מקום אין פעולות אלו משפיעות על תחילת מירוץ ה-3 חודשים ומניינם שנקבע בחוק ממועד הדרישה של הלקוח. בפרוטוקול עמוד 5 שורות 9-15 נשאל נציג המשיבה, מר עו"ד קנבל, האם הוא פנה ללקוח בשאלה האם הוא מסכים להחלפת השיק? נציג המשיבה עונה כדלקמן: "אנו הרגשנו שזו חובתנו אף מבלי לפנות ללקוחות לקדם את הטיפול בהפיכת השיק שהתקבל, שהוא חסר שימוש, לשיק או שיקים אחרים שבהם ניתן יהיה לעשות שימוש כלשהו. באותה עת לא היה חשבון משותף לגב' ומר אבנר". לפי גירסת המבקש לא היתה מניעה לגרום לחלוקת הכספים כך: "החלוקה הייתה אמורה להיעשות, וזה מה שסיכמתי עם קאופמן, שאני נותן שיק על החלק שלה משוך על שמי לפקודת גרושתי ובו זמנית אני מקבל את השיק מהם ואני חוזר ומדגיש שאפילו בשיחת טלפון זה גם נאמר על ידי אסנת וגם ע"י קאופמן" (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 1-4), כשניתן היה להגיע כאמור להסדר אחר כגון החלפת השיקים רק עם המבקש בהתאם לרעיון שבמכתב מ-8/7/01 (כשעדות המבקש לא נסתרה וגב' סיגליה לא הובאה לעדות ע"י המשיבה). במקרה דנן תחילת "העיכוב" הינו ברגע שנזדמנו יחדיו לראשונה נכסי הלקוח הנמצאים תחת ידי עוה"ד והחוב של הלקוח לעוה"ד ומועד זה הינו לטעמי עם קבלת השיק ב-7/6/01 שבעקבותיו באה אכן דרישת הלקוח (ראה: י. ויסמן: "הנכסים הכפופים לזכות העיכוב של עו"ד", הפרקליט כג תשכ"ז, 50, 55). אני סבור שבמקרה דנן עיכב עוה"ד משרד - המשיבה את כספי הלקוח שהגיעו לידו וזאת גם אם היה מדובר בשיק ובסכום שכלל בנוסף לכספי הלקוח גם כספי לקוחה נוספת (סיגליה). לא מדובר רק בהשארה של שיקים עקב חובת הנאמנות אלא בעיכוב כספי המבקש גם אם לא היתה למבקש זכות מלאה בכל כספי השיק, כשהראיה שגם המשיבה עצמה הציעה פתרונות טכניים להחלפת השיק והציע לחלק את הכספים הן במכתבה מ-11/6/01 והן במכתבה מ- 8/7/01. המשיבה גילתה דעתה באופן ברור ומפורש שהיא מוכנה להעביר את כספי השיק (מחצית) למבקש והיא מעכבת את משלוח השיק עקב אי תשלום שכ"ט מצד המבקש כפי שהדברים נאמרו מפורשות ע"י המשיבה במכתביה וכך היא נהגה גם בפועל בדרך של עיכוב הכספים ואף הודיעה זאת למבקש כפי שגם ראתה את עצמה נתונה בסד של מנין שלושת החודשים כעולה ממכתבה מ- 8/7/01. באותה תקופה לא עלתה כלל שאלת החלפת השיק ואותם חובות נאמנות שלגבים טוענת המשיבה והמניעה היחידה שהיתה באותה עת להעביר את הכספים למבקשת היה דרישת המשיבה לשכ"ט מהמבקש וסירובו של המבקש לשלם שכ"ט זה ובמועד זה ולאור עיכוב הכספים וזכות המבקש לקבלת הכספים החל מירוץ מניין 3 החודשים הנקובים בסעיף 88 לחוק. אני דוחה את טענת המשיבה שתקופת העיכוב החלה רק עם קבלת השיק החלופי ב-9/01 ושהשיק הוחזק רק בנאמנות כשהכספים הרלבנטיים (כמחצית מהשיק) היו של הלקוח וגם אם מבחינה טכנית הפתרון שהתקבל בסופו של דבר היה החלפת השיקים ופיצולם אין זה גורע ממהות זכות המבקש למחצית מהכספים. הדבר עולה גם מהתנהגות המשיבה עצמה שדרשה כבר אז את תשלום שכה"ט ועיכבה את הכסף, מהאפשרות הטכניות הנוספות להביא לידי ביטוי את זכאות המבקש למחצית מהכספים (כמו מסירת מלוא השיק למבקש וקבלת שיק נגדי ממנו על מחצית הסכום לטובת האישה). יש לציין שגם טענת הנאמנות עלתה רק בשלב הסיכומים ולא עולה כלל ממכתבי המשיבה עצמה שפנתה ללקוח לקבל את השיק וכן לא עולה מתגובת המשיבה לתובענה ומסעיף 7 לכתב התביעה שהוגש בעניין שכה"ט שנאמר בהם שהחלפת השיק נבעה עקב חוסר שיתוף פעולה בין המבקש לסיגליה. מכל הטעמים הנ"ל אני פוסק כי זכות העיכבון ומניין 3 החודשים שבסעיף 88 לחוק החלו במועד דרישת הכספים על ידי המבקש וזאת לאחר שהמשיבה קיבלה את השיק הראשון, דהיינו, ביום 11/6/01. במקרה שבפניי המשיבה לא פתחה בהליך כלשהו בבית משפט לצורך חיוב המבקש לשלם את חוב שכה"ט. תביעה הוגשה ביום 10/10/01 לאחר שחלפו שלושה חודשים מהעת שהמבקש דרש בכתב כי המשיבה תשחרר לידיו את הכסף המעוכב, דהיינו מיום 11/6/01 ולפיכך לא עומדת לזכות המשיבה זכות העיכבון הקבועה בסעיף 88 לחוק ולכן עליה להשיב את הכספים למבקש וזאת מבלי לפגוע בתביעתה ובצעדים החוקיים העומדים לזכות המשיבה להבטיח את תביעתה במידה ותזכה בה. התוצאה היא שאני מקבל את התובענה ומורה למשיבה לשחרר לאלתר את כספי המבקש המעוכבים ע"י המשיבה ולהעבירם לידי המבקש (17,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפירות שצבר סכום זה אצל המשיבה החל ממועד החזקתו על ידה ועד להחזרתו למבקש). אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.עורך דיןשחרור כספים