השאלה האם קלנועית הינה רכב מנועי אם לאו, אינה פשוטה שכן יש לבדוק האם היא עונה על הביטוי "רכב" לא כמשמעות דיבור זה בלשון היומיום אלא באספקלריה של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בסעיף 1 לחוק הפיצויים אין אזכור מפורש לכלי הקרוי קלנועית , ועל כן בית המשפט יתור אחר הגדרתו וסיווגו של הכלי, תוך הסתייעות בסביבה הכללית והטבעית של החוק, כוונותיו ,מטרותיו והפסיקה ,ויבחן את השאלה האם לקבוע כי מדובר ב"כלי רכב" כהגדרתו בחוק אם לאו . ##מהי קלנועית ?## שאלת סיווגה של הקלנועית כרכב מנועי אם לאו, עוד לא זכתה לליבון בפסיקה ,ולמעט שתי מקרים שנדונו אחד בבית משפט השלום בחיפה בפני כב' השופטת כ. ג'דעון , שם נדונה השאלה באור חוק הפיצויים ,והשני בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים בפני כב' השופט אברהם נ. טננבוים, שדן בשאלה בהיבט של תקנות התעבורה ,למעשה טרם זכתה הסוגיה לליבון. ##הקלנועית עונה להגדרה הבסיסית של "רכב מנועי" בחוק הפלת"ד:## בת"א (שלום-נהריה) 2183/92, נעים נ. "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ ואח', פסק-דינו של כב' השופט גלובינסקי מה- 10.8.94, נפסק כי קלנועית נכנסת למסגרת הסייג שבהגדרת רכב מנועי, שכן נועדה לשרת אנשים מבוגרים נכים ואח' המתקשים בהליכה, ומבחינה זו דינה כדין כסא גלגלים המונע במנוע חשמלי שאינו רכב. באוביטר: הכשירות של מכונה ניידת לנוע בכוח מכני בכביש כדי שתיחשב כרכב היא כשירות פיזית, ולא קובע הרישום במשרד הרישוי. (ראו החלטה סותרת באשר ל"כשירות לנוע בכח מיכני בכביש" – רע"א 3534/97). (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) העובדה שהקלנועית יכולה להסיע יותר מאדם אחד ומהירותה גבוהה בשני קמ"ש בלבד מ"כסא הגלגלים" (כפי שהוגדר קודם לכן בתקנות התעבורה), אינה שוללת את אופייה ומהותה של הקלנועית המשמשת ככסא גלגלים משוכלל. אומנם עיצובה של הקלנועית שונה מעיצובו של כסא הגלגלים, אך מבחינה מהותית עניין לנו בכלים זהים שנועדו להגשים את אותה המטרה, ומשכך, אין מקום להבחין ביניהם לעניין חוק הפלת"ד. כך גם, בניגוד ל"רכב מנועי" רגיל, הן כסא גלגלים והן קלנועית משמשים אף בתוך דירה או בניין לרבות בתוך מעליות וכו' (לפחות הקטנות שבהן). ##הקלנועית פטורה מחובת רישום ומחובת רישוי:## העובדה שהמחוקק פטר את הקלנועית מחובת רישום ורישוי ואסר באופן עקרוני את תנועתה על הכביש, והגביל אותה ככלל לנסיעה על המדרכה בדומה להולך רגל, מחזקת אף היא את המסקנה כי המחוקק ביקש להשוות בין הקלנועית כפי שהיא מוגדרת בתקנות התעבורה לבין כסא הגלגלים במובנו הקלאסי, ומשכך והיות והקלנועית לא יוצרת סיכון תחבורתי גבוה יותר משעשוי ליצור כסא הגלגלים, אני סבור כי מוצדק לכלול את הקלנועית, כפי שהיא מוגדרת בתקנות התעבורה, במצבי המיעוט בהגדרת "רכב מנועי" בחוק הפלת"ד. כמו כן, פרשנות זו יוצרת הרמוניה חקיקתית ומונעת מצבי חסר ביטוח שעלולים להיגרם במצב בו מצד אחד, אין חובת רישוי ומאידך, יש חובת ביטוח על-פי פקודת הביטוח. ראוי לציין, כי יצאו מלפני בתי המשפט קביעות שונות אך פסק הדין המנחה בעניין בן ישי (1640/08 בן ישי פרחיה נ' אברהם ואח') אימץ את הפסיקה הקובעת כי הקלנועית אמנם "רכב מנועי" כאמור בחוק אך גם באה בגדר החריגים להגדרה. ##סקירת פסיקת בית המשפט בנושא:## ת"ת (ירושלים) 9849/06 מדינת ישראל ע"י לשכת תביעות את"ן י-ם נ' הובר אדם , ( מיום 6.7.2006). כאמור המקרה הובא בפני כב' השופט טננבוים שם דובר על נהג קלנועית שהואשם בעבירה על תקנות התעבורה בכך שלא ציית לתמרור אין כניסה . הנאשם טען להגנתו כי דין הרכב מסוג קלנועית כדין הולך רגל המותר בנסיעה מעין זו . וכך פותח כב' השופט טננבוים את פסק דינו: "...נדגיש רק כאן כי על פי ההסדר החדש הרי ככלל מנחה ניתן לומר כי נוהג בקלנועית דינו כהולך רגל. קרי מה שמותר להולך רגל מותר בדרך כלל לנוהג בקלנועית ומה שאסור להולך רגל אסור לנוהג בקלנועית ..." . … הקלנועית היא רכב חשמלי שקט יחסית שבו יש מקומות לאדם אחד או מקסימום שני אנשים הנוסע בדרך כלל במהירות איטית . בעבר היה השימוש בו כלי לשימוש בידי אנשים מבוגרים ו/או המתקשים בהליכה, אולם היום יש דגמים מהירים יותר שגם אנשים בריאים משתמשים בהם רבות . ככלל מדובר בכלי רכב צעיר יחסית לימים שדומני שרק בעשור האחרון ירד מחירו והוא ניתן לשימוש על ידי אוכלוסייה רבה ומגוונת יותר . ... עוד נקבע :"לא יתכן להעלות על הדעת כי ברגע שקלנועית יורדת לכביש מחוסר ברירה, יחולו עליה פתאום דינים הקשורים לרכב מנועי . פיתוח שכזה יפגע קשות בכוונת המחוקק ובמשתמשי הקלנועית עצמם . ושוב , צריך לזכור שמטרת המחוקק הייתה להשוות את מצבם להולכי הרגל . התוצאה הסופית היא שכיום אסורה הנסיעה בקלנועית על הכביש אלא במקום שאין מנוס מכך ובמקרה שכזה יהיו ההוראות החלות עליהן כדין ההוראות החלות על הולכי רגל . לסיכומו של דבר, כב' השופט טננבוים החליט לזכות את הנאשם, תוך קביעה שהנאשם לא נהג ברכב מנועי שחוקי התעבורה החלים על רכב מנועי חלים גם עליו . מקרה נוסף - ת.א 5151/06 (חיפה) בש"א 18560/06 - קרנית -קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נ' טובול יוסף ואח' .. נדונה השאלה האם יש לחייב את קרנית לפצות את התובעים בגין אירוע בו נפגעו כתוצאה מהתהפכות קלנועית על יושביה. וכך קובעת כב' השופטת ג'דעון: "עיון בהגדרה הכללית של קלנועית ובמיוחד בסיווגה כרכב מנועי, אמורה היתה להוביל לכאורה לידי מסקנה כי קלנועית אכן נכללת בהגדרת רכב מנועי על פי חוק הפיצויים ובמיוחד בשל העובדה כי עיקר ייעודה הוא לתחבורה יבשתית .ברם, לאור המצב התחיקתי הקיים היום, התגלה קושי לא מבוטל בלהכיר בקלנועית כרכב מנועי לצורך החלת חוק הפיצויים , וזאת בשל הטעמים להלן. אין חולק כי המחוקק הוציא במפורש מכלל הגדרת רכב מנועי על פי חוק הפיצויים "כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות". חיקוי אחרי הליכי תיקון תקנות התעבורה משנת 2005 שבמסגרתו הוסדר עניינה של הקלנועית, מוביל למסקנה כי מחוקק המשנה התכוון להשוות בין הקלנועית לבין כסא גלגלים ( ראה דברי מר עוזי יצחקי, עמ' 3 לפרוטוקול מס' 574 מישיבת ועדת הכלכלה מיום 20.12.05, באתר הכנסת), ובמסגרת תיקון זה אף בוטלה הגדרת "כסא גלגלים לנכה" שכן מחוקק המשנה סבר כי מהות הכסא תהיה משולבת בהגדרת הקלנועית...יוצא איפוא כי הקלנועית החליפה את הגדרת "כסא גלגלים לנכה", ומשכך, היא נכללת בחריג של רכב מנועי שנקבע בחוק הפיצויים. כפי שצויין לעיל, המחוקק לא מצא לנכון להטיל חובת רישוי ורישום וחובת הצטיידות ברישיון נהיגה לגבי השימוש בקלנועית . ממצב דברים זה ניתן להסיק כי המחוקק לא ראה בקלנועית כלי הגורם לסיכון תחבורתי ואשר בגינו יש מקום להטיל חובות רישום ורישוי בכדי להבטיח את שלום המשתמשים בו ואת שלום הציבור בכלל, משמע שהמחוקק לא ראה בקלנועית כלי הטומן בחובו סיכונים המעוגנים מטבע הדברים בשימוש ברכב מנועי. תנועת הקלנועית על הכביש הוגבלה בכפוף למספר מצומצם של חריגים כמצוין בתקנה 39יא לתקנות התעבורה שהוזכרה לעיל, דבר המעיד על העדר כשירותה לנוע על הכביש. על יסוד כל המקובץ בפסק דינה של כב' השופטת ג'דעון נדחתה התביעה כנגד קרנית שכן לא הוכח כי הקלנועית הינה רכב מנועי . ##האם הביטוי "כסא גלגלים" יכול להתפרש ככולל "קלנועית" ?## המאפיין הפיזי העיקרי של "כסא גלגלים" ו "קלנועית" בכלל זה היא המהירות הנמוכה של הכלי. העובדה שאפשר שמושב הקלנועית יהיה רחב דיו כדי לשאת שני נוסעים אינה משנה את מהותו של הכלי כ"כסא גלגלים". חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בא להתמודד עם הסיכון של תאונות דרכים, כלי הנעדר סיכון תעבורתי, בטלה ההצדקה לכלול אותו במסגרת דיני התעבורה וחוק הפיצויים . בעניין זה ניתן לומר, כי קיימת השקה (שלילית – של מה שלא ייכלל) בין התכליות של דיני התעבורה וחוק הפיצויים . מול התכלית הכללית של חוק הפיצויים – תכלית סוציאלית שעניינה הענקת פיצוי לכל נפגע בתאונת דרכים, עומדת התכלית הספציפית של החריג בעניין "כסא גלגלים" – אף היא סוציאלית , שלא להכביד את הנטל הכלכלי של הביטוח על אוכלוסיה חלשה ולהטילו דווקא על ציבור הנהגים ב"רכב מנועי" בכבישים. הפטור מחובת רישוי, רישום ורישיון נהיגה ל" קלנועית" עפ"י תקנות 39ח ו 39 ט לתקנות התעבורה, תוך מתן תוקף רטרואקטיבי לפטור זה ,בהתאם לסעיף 5 (א) לחוק העונשין,התשל"ז 1977 הינה ראיה לכך שהכלי נעדר סיכון תעבורתי ולכן אינו נכלל בקטגוריה של "רכב מנועי".תקנות התעבורה עושות שימוש במונח "רכב מנועי",כחלק מהגדרתה של "קלנועית",רק כדי לקבוע בהמשך,כי חלים עליה הפטורים מהוראות פקודת – התעבורה ומכאן , שנשלל מעמדה כ"רכב מנועי" . יש לפרש את המונח "כסא גלגלים" שבהגדרה הממעטת של "רכב מנועי" בחוק הפיצויים כחל על קלנועית ומכאן שדינה כדין "כסא גלגלים המוחרג באופן מפורש מההגדרה " . ##האם יש לראות בקלנועית כסא גלגלים ? ## שוב אין בחוק הגדרה או מתווה לפיו מה ייחשב לכסא גלגלים ומה לא ,יחד עם זאת, לפי תחושה אינטואיטיבית של הפרשן ניתן להגיע למסקנה כי קלנועית אינה כסא גלגלים . לדיון בנושא פרשנות אינטואיטיבית ראה דבריה המאלפים של כב' השופטת שטרסברג כהן בע"א 5847/96 חברה ישראלית לקירור והפסקה נ' מוחמד סובח: " סבורה אני - כפי שסבר השופט אריאל - כי המבחנים השונים שהובילו להוצאת מעלית מגדר 'רכב', מונחים - בראש ובראשונה וכנקודת מוצא - על ידי אינטואיציה ותחושה משפטית בדבר המשמעות הסבירה ההגיונית והיומיומית של המושגים 'רכב' 'תאונת דרכים' ו'מעלית'."תחושתו האינטואיטיבית של הפרשן אינו דבר אסור "או בלתי לגיטימי". ההיפך הוא הנכון. תחושה אינטואיטיבית זו היא חלק מההבנה המוקדמת שלנו. לא רק שהיא לגיטימית אלא היא טבעית ואין בלעדיה" א' ברק פרשנות במשפט כרך ראשון עמודים 98 - 97 וכן ע"א-102/80 פרוכטנבוים נגד מגן דוד אדום בישראל פ"ד ל"ו (739 (4, בו מצטט בהסכמה השופט ש' לוין, דבריו של השופט אנגלי דגול שאמר: "MATTERS OF INTERRETATION ARE MATTERS OF FIRST IMPRESSION. האינטואיציה איננה אקראית. היא נובעת ממטען פנימי של ידע, שכל ישר ונסיון. היא מבטאת תגובה אינסטינקטיבית של האדם הרגיל, שאם יישאל אם מעלית היא 'רכב' ואם תאונה במעלית היא 'תאונת דרכים', ישיב על כך בשלילה. עם זאת אין האינטואיציה חזות הכל ולא די בה, שכן, אין היא מבטיחה רציונליות ואובייקטיביות של הכרעה. לבד ממנה יש להיזקק להנמקות לוגיות כדי להבהיר לעצמנו את האינטואיציה. זאת נעשה על ידי הנמקה משפטית הנעשית בעזרת כללי הפרשנות המקובלים. כאשר הנמקה זו מאשרת את התחושה האינטואיטיבית, מה טוב; כאשר היא מובילה לתוצאה שונה מזו האינטואיטיבית, גוברת ההנמקה המשפטית. ##הצורך החברתי בקלנועית:## הקלנועית ,באה לספק צורך חברתי – סוציאלי של ציבור הנכים תוך ניסיון להקל על סבלם על ידי מתן אמצעי שיקל על תנועתם . ביטוח חובה – יעמיס דרישה כלכלית ,אשר עלולה לגרום לויתור על כלי חיוני זה . קלנועית – נעדרת סיכון תעבורתי – ומשום מהירותה הנמוכה הוגבלה כשירותה הנורמטיבית לנוע על הכביש, תנועתה מוגבלת למקום גיאוגרפי אחד – מדרכות ,ורק בהתקיים החריגים ,היא רשאית לנוע על הכביש (כמו הולך רגל). מכאן שניתן לומר,כי תכלית החקיקה חוק הפיצויים תומכת בפרשנות לפיה ,ה" קלנועית" איננה ממלאת אחר הדרישה "ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית". מתכליתו הסוציאלית של חוק הפיצויים שעניינה הענקת פיצוי לכל נפגע בתאונת דרכים מתחייבת המסקנה כי מקום בו השימוש מקים סיכון תעברותי כי אז חלה על עושה השימוש חובת הביטוח .והטענה כי חובת הביטוח עלולה להוות נטל כלכלי על אוכלוסיה חלשה דווקא אינה יכולה להוות סיבה לפתור מחובת ביטוח,חובה שכזו נועדה בראש ובראשונה לדאוג לאותה שכבה חלשה, למקרה של תאונה ע ##מה אומר החוק ?## חוק הפיצויים, בנוסחו המקורי הגדיר את המונח "רכב מנועי" כרכב המונע בכח מיכני, לרבות אופנוע עם רכב צידי, תלת אופנוע ,אופניים ותלת אופן עם מנוע עזר ולרבות רכב הנגרר או נתמך על ידי רכב מנועי . אילו היו קלנועיות מיוצרות בתקופה בה נחקק החוק , בוודאי היו עונות על ההגדרה הבסיסית של רכב המונע בכוח מיכני , וללא ספק היו עונות לחזקה המרבה, אשר כללה בהגדרה גם " תלת אופן עם מנוע עזר " . בשנת 1983 , תוקן חוק הפיצויים ( תיקון מס' 4) , והגדרתו של המונח "רכב מנועי" שונתה ומאז הינה " רכב הנע בכח מיכני על פני הקרקע ועיקור יעוד לשמש לתחבורה יבשתית ... ולמעט כסא גלגלים , עגלת נכים ומדרגות נעות " . ייצורן של הקלנועיות בתאם לבירור שנעשה על ידי ב"כ התובעת החל משנות ה- 1981, ובכל זאת מצא המחוקק לנכון להוציא מכלל תחולה באורח המפורש כסאות גלגלים אך לא קלנועית . לסיום ,בדברי ההסבר להצעת החוק ניתן ללמוד כי העובדה לפיה הושמט הריבוי בדבר "אופנוע עם רכב צידי, תלת אופנוע, אופניים ותלת אופן עם מנוע עזר " נעשה לאחר שהמחוקק הגיע למסקנה כי שוב אין צורך בריבוי זה, נוכח ההגדרה הרחבה של "רכב " . מכאן שיש לראות בקלנועית לפחות " תלת אופן עם מנוע עזר" אשר תחולת חוק הפיצויים עליו שרירה וקיימת גם לאחר תיקון החוק . ##תקנות התעבורה , תשכ"א – 1961:## קלנועית הוגדרה בתקנות התעבורה התשכ"א 1961 (להלן:"תקנות התעבורה") בתיקון מספר 6, התשס"ו 2006 (להלן:"תיקון מספר 6") . התיקון הגדיר את הקלנועית וביטל את ההגדרה של "כסא גלגלים לנכה":" רכב מנועי בעל שלושה או ארבעה גלגלים המונע באמצעות מנוע חשמלי . שנתקיימו בו כל אלה: רוחבו הכולל אינו עולה על מטר אחד . ההיגוי שבו נעשה באמצעות כידון או מוט היגוי בלבד , הוא מיועד לנוסע אחד או שניים בלבד, מהירות נסיעתו המרבית המתוכננת על ידי יצרנו אינו עולה על 12 קילומטר לשעה, הוא עומד בדרישות תקן ישראלי ת"י 1279 חלק 2 כיסאות גלגלים : כיסאות גלגלים מונעים חשמלית קלנועיות והמטענים שלהם, הוא עומד בדרישות טכניות נוספות המפורטות בנוהל הועמד לעיון הציבור באגף הרכב במשרד התחבורה בשעות העבודה הרגילות של המשרד . סימן ב'1 לתקנות התעבורה: קלנועית 39ח. פטור מחובת רישיון רכב [תיקון: תשס"ו(6)] בעל קלנועית והנוהג בה פטור מחובת רישום ורישוי לפי סעיף 2 לפקודה . 39ט. פטור מחובת רישיון נהיגה [תיקון: תשס"ו(6)] הנוהג בקלנועית פטור מחובת רישיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודה. 39י. נהיגת קלנועית [תיקון: תשס"ו(6)] (א) לא ינהג אדם בקלנועית אלא לאחר שמלאו לו שש עשרה שנים או שהוא נכה. (ב) לא ינהג אדם בקלנועית אלא אם כן מצבו הגופני והנפשי מאפשר לו להפעילה בבטחה. (ג) לא ינהג אדם בקלנועית אלא אם כן הוא בקיא בהפעלתה. 39יא. תנועת הקלנועית [תיקון: תשס"ו(6)] (א) לא ינהג אדם בקלנועית בכביש אלא לשם חצייתו. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר לנהוג בקלנועית בכביש שהוא בתחומי מושב או קיבוץ, או אם התקיים אחד מאלה: (1) אין לצד הכביש מדרכה; (2) לא ניתן לנסוע על המדרכה מפאת מידותיה, מצבה או מכשולים המצויים עליה; (3) לא ניתן בנסיעה בקלנועית, לעלות על המדרכה או לרדת ממנה. (ג) לא ינהג אדם בקלנועית במהירות העולה על 12 קילומטר לשעה. (ד) בתקנה זו - נהיגה לרבות דחיפת הקלנועית. על בסיס המתווה הנורמטיבי שתואר תיגזר המסקנה בדבר סיווג הקלנועית, בראי של תקנות התעבורה; אך בל נשכח כי השאלה היא אם קלנועית הנה רכב מנועי במובן חוק הפיצויים . ההבחנה איננה מלאכותית, אין חפיפה בין הגדרת מונח מסוים בחוק הפיצויים ובתקנות התעבורה . הבדיקה חייבת להיעשות בראי של חוק הפיצויים. ##כשירות לנוע בכביש:## בית המשפט העליון פסק כי ראוי לאמץ את מבחן הכשרות הנורמטיבית לצורך מתן מענה לשאלה אם המכונה הניידת כשירה לנוע בכביש להבדיל מהכשרות הפיסית . מכונה ניידת תכלל במצבי הריבוי רק אם על פי דיני התעבורה מותר לה לנוע בכביש . אחד המבחנים לכשירות לנוע בכביש על פי תקנות התעבורה הוא מבחן המהירות של המכונה . תקנה 39(א) לתקנות התעבורה קובעת כי אין לנהוג במכונה ניידת אשר מהירותה המרבית אינה עולה על 30 קמ"ש, בחריגים מסוימים המתוארים בתקנה 280. מכונה ניידת שמהירותה אינה עונה על אמות המידה האלה אינה רשאית, ככלל לנוע בכבישים . בתקנה 39א(ג) נקבע כי "לא ינהג אדם במכונה ניידת שרוחבה, אורכה או גובהה חורגים מהקבוע בתקנה 313 ובכפוף לאמור בתקנה 279(ג) (4) עד (6) לפי העניין . ראה א. ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה חדשה ומעודכנת) עמ' 68 . משנקבע כי אכן הכשירות לנוע בכבישים היא כשירות נורמטיבית, מתעוררת השאלה אם די בקיומה של אפשרות על פי דין למתן רישוי למכונה הניידת או שמא יש צורך כי היא תהא מורשית בפועל לנוע בכבישים, בעת האירוע. וגם להפך .... אין לבחון את שאלת הכשירות הנורמטיבית לאור קיומו של היתר חריג שנתקיים בעת התאונה עצמה . יש לבחון אם המכונה הניידת לפי טיבה ועל פי מהותה כשירה נורמטיבית לנוע בכבישים ( שם בעמ' 67 ) . דברים אלה שינו למעשה את קביעת בית המשפט העליון בע"א 81/82 - לה נסיונל נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות . פ"ד לז(1), 806 ,עמ' 810-811 שם נקבע : "כל עוד לא קבע המחוקק, שכלי, אשר על-פי המובן הרגיל לרכב ייחשב, לא ייחשב ככזה בגלל מגבלות של מהירות או טווח נסיעה, אין מקום שהדבר ייעשה בדרך פסיקה. נראה לי שפרשנות רצויה, תוך כוונה להגשים את מטרת החוק, אינה מצדיקה - כל עוד אין הדבר מתבקש מנוסח החוק ומטרותיו - יצירת הבחנות, שאינן נזכרות בו, הבחנות, שמטבע הדברים אך תגברנה את חוסר הוודאות ביישומו של החוק. שאלת הכשירות אף נדונה ברע"א 613/95 - קרנית נ' עופר נחום ו-3 אח' . פ"ד נא(4), 659 ,עמ' 670-671. שם ציין בית המשפט,בעניין זה, עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה בשאלה האם "הכשירות" הנדונה בהגדרה זו היא "כשירות פיזית" גרידא, או שמא מדובר ב"כשירות נורמטיבית", היינו כשירותה של המכונה הניידת לנוע בכביש על פי דיני התעבורה. במרבית פסקי הדין אשר דנו בשאלה זו, ניתנה תשובה שונה, על פיה נדרשת "כשירות נורמטיבית" דווקא. כך ציין השופט ריבלין, בענין ת"א (ב"ש) 5/93 אלטיט נ' קרנית ואח', כי "הכשירות ה'משפטית' היא המבחן הראוי לקביעת 'כושרה' של המכונה הניידת לנוע בכבישים". באופן דומה נפסקו פסקי דין נוספים בבתי המשפט המחוזיים, ראו: ת"א (חיפה) 850/87 אלרחמאן נ' בראשי ואח', צלטנר 188(ב); ת"א (נצרת) 663/90 יפרח נ' יינות אשקלון כרמי ציון בע"מ ואח' (דינים מחוזי כ"ו(686 (2); ע"א (ת"א) 434/93 קצנברג נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"מ תשנ"ו(א) 372); ת"א (חיפה) 937/92 דהאן נ' כהן ואח'; ע"א (נצרת) 145/95 עבדול כרים נ' "דולב" חברה לביטוח בע"מ. זו אף דעתו של פרופסור אנגלרד, אשר ציין בספרו הנ"ל בעמוד 24, כי "דומה כי הכשירות הזאת היא תוצאה של רישוי ולא של אפשרות פיסית". גם דעתי נוטה לכך, שהכשירות בה דן מצב הריבוי בו עסקינן הינה כשירות נורמטיבית. אך הכרעה בשאלה זו אינה דרושה לענייננו. ראוי, איפוא, כי נותיר את ההכרעה בסוגיה זו, על שלל שאלות המשנה הכרוכות בה, למקרה בו תידרש. בית המשפט ציין בפסיקתו כי "טוב יעשה המחוקק אם יביע את עמדתו המפורשת לעניין מעמדה של הקלנועית בכל הקשור לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ולפקודת ביטוח רכב מנועי , שכן לא נמנע שיווצרו נסיבות המצדיקות דווקא להכיר בקלנועית כרכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים " . ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה עם קלנועית:## 1. תמצית המחלוקת עניינה של תביעה זו היא פיצויים על נזקי גוף על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - חוק הפיצויים). בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלת האחריות. השאלות שבמחלוקת לעניין האחריות הן שתיים: (א) האם נסיבות האירוע מהוות תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים וזאת ככל שהדבר נוגע לקשר הסיבתי שבין רכבו של הנתבע לפציעת התובעת? (ב) האם הקלנועית הינה "רכב" או "רכב מנועי" לעניין חוק הפיצויים? בהסכמת הצדדים הורה בית-המשפט על פיצול הדיון ובשלב הראשון נדונה שאלת האחריות. הצדדים העידו עדיהם וסיכמו טיעוניהם בכתב. לאחר שבחנתי את הראיות ועיינתי בסיכומי הצדדים אני קובע כי התובעת לא נפגעה כתוצאה מתאונת דרכים שבה מעורב רכבו של הנתבע דוד קנטור. בהתאם, גם מתייתר הצורך לדון בשאלה השנייה ודין התביעה להידחות. 2. העובדות כפי שהוכחו העובדות ברובן אינן שנויות במחלוקת. התובעת, בת 65, נהגה לביתה ביום 8.11.1997 בקלנועית, בכביש פנימי ללא מוצא ביישוב בית לחם הגלילית. הנתבע נסע אחריה ברכבו ואחריו נסע רכב נוסף של ידידו של הנתבע, אדם בשם רמי הברון. האדונים קנטור והברון אינם תושבי היישוב בית לחם הגלילית וביקרו במקום כמטיילים. הנתבע ומר הברון עקפו את התובעת והמשיכו בנסיעתם בכביש היישוב. כאשר הגיעו עד קצה הכביש והבחינו כי טעו בדרכם, סובבו את רכביהם ונסעו בחזרה אל מול התובעת. הכביש שבו נסעו כל המעורבים הינו כביש פנימי ביישוב, כביש צר שבשוליו בורות קטנים. צמחים של גדר חיה הצומחים במקביל לכביש לא נגזמו במועד וענפיהם בלטו אל שולי הכביש. הנהגים שמרו על מרחק מענפי הגדר החיה וכפועל יוצא מכך נהגו במרכז הכביש הצר. התובעת סברה כי הנהגים עתידים לפגוע בה וסטתה עם הקלנועית לצדו הימני של הכביש. הקלנועית התהפכה והתובעת נפצעה ופונתה לבית החולים. אין חולק כי לא נוצר מגע פיזי בין מכוניתו של הנתבע לבין התובעת. המחלוקת הינה בנוגע לגורם העיקרי שבגללו נפלה התובעת והתהפכה עם הקלנועית. לטענת התובעת היא נבהלה מהרכב שנסע לעברה וסטתה ימינה על-מנת להימנע מפגיעה והקלנועית התהפכה. לטענת הנתבע הקלנועית נכנסה לבור בכביש, התובעת איבדה שליטה, והתהפכה. למעשה ניתן ליישב את הסתירות בין גירסאות התובעת, הנתבע והעד מטעמו, גירסאות שאינן סותרות בהכרח זו את זו. גם אם נאמר כי התובעת סטתה מהדרך ונפלה עקב כניסת גלגל הקלנועית לבור בשולי הכביש עדיין ייתכן כי עצם הסטייה אל הבור נבעה מחשש סובייקטיבי של התובעת שתיפגע מהרכב שקרב בנסיעה מולה. אפרט להלן את מימצאי בית-המשפט בכל הנוגע לעובדות, כפי שהוכחו. הכביש שבו אירעה התאונה הוא כביש צר באיכות בינונית. מדובר בכביש פנימי ביישוב בעל אופי חקלאי. בשולי הכביש בורות ושקעים כפי שניתן לראות בצילומים שהוגשו וסומנו נ3/ ונ4/. בצדו הימני של הכביש (תצלום נ4/ עליון) גדר חיה של צמחים גבוהים. אני קובע על-פי עדויות כל העדים שהעידו כי בעת אירוע התאונה בלטו ענפי הגדר החיה אל עבר הכביש וחייבו את הנוסעים בכביש לסטיות אל מרכזו כדי לא להיפגע מהם. אמינה עליי גם עדות התובעת כי ענפים אלו נגזמו בסמוך לאחר התאונה. בכביש מסוג זה הנסיעה המקובלת איטית. אמינה עליי עדותם של מר קנטור ומר הברון, עדות שלא נסתרה גם על-ידי התובעת, כי מהירות נסיעתם הייתה איטית: 15-10 קמ"ש. אמינה עליי גם עדותם כי הבחינו בתובעת כשהיא סוטה עם הקלנועית ימינה אל הבור ומתהפכת כשהיו במרחק העולה על עשרה מטרים ממנה וכי מר קנטור בלם את רכבו ועצר כאשר הבחין בתובעת נופלת וזאת כשהיה במרחק של כחמישה מטרים מהתובעת. עדותו זו נתמכה בעדותו של מר הברון ועדויות שניהם היו אמינות. למעשה גם התובעת אינה סותרת בעדותה את גירסת עדי התביעה. אין טענה כי רכב הנתבע חלף על פניה או עצר ממש בצמוד לקלנועית ההפוכה. גם גירסתה של התובעת אמינה עליי. אני קובע כי אכן מר קנטור ומר הברון נסעו במרכזו של הכביש הצר כדי לא לפגוע בענפי הגדר החיה. אמינה עליי גירסתה של התובעת כי נבהלה מכלי הרכב הנוסעים מולה וסטתה עם הקלנועית ימינה כאשר התהפכה. עובדה נוספת הרלוונטית לענייננו, ושלמעשה אינה שנויה במחלוקת, היא כי מר קנטור דיווח לחברת הביטוח המבטחת את רכבו למחרת האירוע על תאונת דרכים. על-כן ולסיכום פרק העובדות, אני קובע כי אלו הן העובדות שהוכחו: (א) הנתבע והעד הברון נסעו נסיעה איטית אל מול התובעת. (ב) רכביהם נסעו במרכז הכביש הצר. (ג) התובעת הבחינה בהם ונבהלה. (ד) כתוצאה מהבהלה סטתה עם הקלנועית ימינה, נכנסה עם גלגל לתוך בור והתהפכה. (ה) בעת האירוע היה רכבו של קנטור מרוחק מהתובעת במרחק העולה על עשרה מטרים והוא נעצר לאחר שראה את הנפילה במרחק של כחמישה מטרים מהתובעת. (ו) למחרת האירוע דיווח מר קנטור לחברת הביטוח מטעמו כי היה מעורב בתאונת דרכים. 3. המסקנה המשפטית מהעובדות כפי שהוכחו בטרם אבחן את החלת ההלכות המשפטיות על העובדות כפי שהוכחו אציין כי לטעמי אין לייחס חשיבות ממשית לעובדה שמר קנטור דיווח לחברת הביטוח כי היה מעורב בתאונת דרכים. מר קנטור אינו משפטן (עד כמה שהדבר ידוע). עצם העובדה שנקט אמצעי זהירות מטעמו ודיווח לחברת הביטוח על האירוע אינה הופכת את האירוע לתאונת דרכים. מר קנטור נהג כמבוטח זהיר ואחראי וכדי להגן על עצמו דיווח את שדיווח לחברת הביטוח. האופן המילולי שבו תיאר את האירוע כ"תאונת דרכים" אינו מהווה קביעה משפטית ובוודאי אינו מחייב את חברת הביטוח מטעמו. האם האירוע הוא תאונת דרכים, ככל שהדבר מתייחס לרכבו של מר קנטור? סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר תאונת דרכים בזו הלשון: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" (ההדגשות שלי - ר' ש'). בפסק-הדין שברע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ נקבעו על-ידי כבוד הנשיא ברק שלבי התהליך הפרשני לתאונת דרכים כהגדרתה בחוק. בהגדרת תאונת דרכים יש את ההגדרה הבסיסית לתאונת דרכים, לאחריה באות שלוש חזקות חלוטות (חזקות חלוטות מרבות) שלפיהן יראו במצבים המפורטים בהגדרה כתאונת דרכים וההגדרה מסתיימת בחזקה חלוטה אחת (חזקה חלוטה ממעטת) שלפיה לא יראו מצב מסוים כתאונת דרכים. לאור מבנה ההגדרה חילק הנשיא ברק את ההליך הפרשני לשלושה שלבים. השלב הראשון הוא הרלוונטי לענייננו: "בשלב הראשון על השופט לקבוע אם המאורע שלפניו נופל לגדרה של ההגדרה הבסיסית... אכן, בגדר השלב הראשון על השופט לבחון את קיומם של ששת המרכיבים הבאים של ההגדרה הבסיסית: (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרות תחבורה. הנטל בשלב זה מוטל על הטוען לקיומה של תאונת דרכים. אם אחד מהמרכיבים הללו אינו מתקיים - ואין נפקא מינה מהו המרכיב שאינו מתקיים - משמע שהמקרה אינו נופל בגדר ההגדרה הבסיסית" (שם בעמ' 557). המחלוקת העיקרית שבין הצדדים, עורכי דין תאונות דרכים, נעוצה בקיומו של קשר סיבתי בין נהיגת הנתבע ובין פציעתה של התובעת. כדי להכריע במחלוקת יש לבחון את האירוע נושא תביעה זו לפי ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים ברישה של הסעיף ולא לפי החזקות החלוטות הקיימות בהמשכו של הסעיף, כי אין האירוע בא בגדרן. אין חולק כי הנתבע עשה שימוש ברכבו למטרות תחבורה. מדובר בנסיעה במכונית - השימוש התחבורתי העיקרי של כלי רכב - והדברים ידועים. אין חולק גם כי לתובעת נגרם נזק גוף כאשר התהפכה עם הקלנועית בשולי הכביש. אך האם מתקיים הקשר בין השימוש ברכב לבין המאורע שבו נגרם לתובעת נזק גוף? ומהו ה"מאורע" שהתרחש במהלך השימוש ברכב? או במילים אחרות - האם מתקיים הקשר הסיבתי שבין שימושו של הנתבע ברכב ובין התאונה? האם מתקיימים הרכיב הראשון והרביעי בדרישות ההגדרה הבסיסית של גרימת הנזק "עקב" "מאורע" של שימוש ברכב מנועי? סבור אני כי התשובה לשאלה זו שלילית. חוק הפיצויים אינו דורש קיומו של מגע פיזי בין הנפגע לבין הרכב המעורב בתאונה. ראה רע"א 5738/97 תעבורה, מיכלי מלט בע"מ נ' הסנה, חברה לביטוח בע"מ, בעמ' 166-164; ע"א (ת"א) 1268/96 אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' מדינת ישראל; ת"א (עכו) 1406/90 רוזנבליט נ' טוכלר; ת"א (ת"א) 21724/96 עזבון המנוח דוד ניסים ז"ל נ' שניצר; א' ריבלין תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים, בעמ' 52. האם התקיים קשר סיבתי בין השימוש שעשה הנתבע ברכבו לבין ההיזק שנגרם לתובעת? קשר סיבתי זה הוא כפול, ראשית, נדרש קיומו של קשר סיבתי עובדתי ושנית, נדרש קשר סיבתי משפטי. ראה ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה נ' רג'בי. קשר סיבתי עובדתי, מוכרע לרוב באמצעות המבחן של סיבה-בלעדיה-אין. התובעת טוענת שנסיעת הרכב מולה היא הגורם לנפילתה והנתבע טוען שהנפילה נגרמה מהבורות בשולי הכביש. הנתבע צילם את מקום נפילת הקלנועית והציג את התמונות בפני בית-המשפט. מהתמונות נלמד שהכביש במקום הנפילה הינו כביש ישן, לא חלק וייתכן שהסיבה לנפילה היא עקב תנאי הכביש ולא הרכב שנסע ממול. ואולם כאמור לעיל אמינה עליי גירסת התובעת כי סטתה אל כיוון הבור מאחר שחששה מהרכב הבא אל מולה. בהתאם יש חשש לתרומה לגרימת הנפילה ובהתאם גם לעובדה שהנתבע נסע מול התובעת. אולם גם אם נקבל את טענת התובעת שהסיבה הבלעדית לנפילתה, או אחת הסיבות הינה רכבו של הנתבע שנסע ממולה, על התובעת להוכיח את קיומו של קשר סיבתי-משפטי. "הסיבתיות המשפטית מבצעת מיון נוסף - בבוחרה מתוך הגורמים שהסבו עובדתית, את הנזק, את אלה שהמשפט רואה בהם גורמים רלוונטים" (ריבלין בספרו הנ"ל, בעמ' 121). בע"א 6000/93 הנ"ל, בעמ' 672, נקבע שמבחן הסיכון - תוך שילובו במבחן השכל הישר - עומד ביסוד דרישת הקשר הסיבתי-משפטי. מבחן הסיכון עונה לשאלה אם השימוש בכלי הרכב הוא גורם ממשי לנזק הגוף, אם הנזק הוא בתחום הסיכון שהשימוש (העיקרי והמשני) בהם יוצר ואשר בגינו ביקש המחוקק ליתן פיצוי (ראה פסק-דין שקדם לתיקון חוק הפיצויים: ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לבטוח בע"מ). מבחן השכל הישר בוחן את הקירבה (הרעיונית) של ה"שימוש" לנזק, את מידת תרומתו של ה"שימוש" ברכב להתהוות התוצאה המזיקה (שם, בעמ' 878). בטרם אבחן את הקשר הסיבתי-משפטי שביסודו מבחן הסיכון אביא את דבריו של השופט ריבלין בע"א 4204/98 המוסד לביטוח לאומי נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, בעמ' 876, היפים לענייננו: "מבחן הסיכון אינו מבחן בעל אופי טכני והפתרונות שהוא מציע אינם תמיד חד-משמעיים, 'זהו מבחן סבוך, המבוסס על שיקולים של מדיניות משפטית והמבוסס על השכל הישר. לעתים קיים בגדריו שיקול-דעת שיפוטי בבחירה בין מספר אפשרויות' (ע"א 6000/93 בעמ' 672). במקרי גבול ההכרעה על-פיו אינה קלה והמקרה הנוכחי יוכיח... ראוי לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו המיוחדות תוך שאנו נמנעים מלהציב מראש גבולות גורפים להגדרת 'תאונת דרכים'" (ההדגשה שלי - ר' ש'). האם פגיעתה של התובעת נגרמה בגלל הסיכון שיצר הרכב של הנתבע? הכרעה בשאלה זו היא בין היתר גם שאלה של מדיניות משפטית, כפי שיפורט להלן. כאמור, קבעתי כעניין שבעובדה כי אמינה עליי גירסת התובעת כי סטתה עם הקלנועית אל עבר הבור בו נפלה מאחר וחששה מרכבו של הנתבע אשר נסע למולה. בא-כוח התובעת טוען כי בנסיבות אלו האירוע הינו תאונת דרכים בה מעורב רכבו של הנתבע. את דבריו הוא תומך בפסק-דינו של בית-משפט השלום בעכו בת"א (עכו) 1406/90 הנ"ל, בעמ' 184(ל), שם נאמר: "השאלה היא אם כן, האם נהיגתו של הנתבע במכונית כשהתקרב אל מעבר החציה ובלם את רכבו גרמה לנפילת התובעת במעבר החציה. מנקודת מבט אחרת אפשר לשאול האם התנהגות התובעת, התנהגות שהביאה לנפילתה, הושפעה בצורה כל שהיא על ידי אופן הנהיגה של הנתבע במכוניתו. השפעה זו יכול שתהיה קטנה, יכול שתהיה משנית ובהשוואה לגורמים אחרים המעורבים בתאונה. די שתהיה השפעה כל שהיא. אפילו אם הנפילה נגרמה לא רק בהשפעת נהיגתו של הנתבע במכוניתו אלא גם בגלל אופן ריצתה של התובעת בכביש או בגלל חוסר זהירותה וחולשת גופה, השפעת המכונית מוציאה את שאר הגורמים מחשבון ויוצרת את הקשר המספיק בין המכונית והשמוש בה לבין הנפילה, קשר הקובע את מהותה של התאונה והופך אותה לתאונת דרכים". אינני סבור כי מדברים אלו שנאמרו בפסק-דינו של בית-משפט השלום בעכו, יש להסיק כי בית-המשפט שם קבע כי כל אימת שיש קשר או השפעה של רכב על הלך נפשו של אדם הגורם לו לעשות מעשה שממנו נפגע, הדבר ייחשב לתאונת דרכים. ואם כך אכן התכוון בית-המשפט לקבוע - דעתי, בכל הכבוד, שונה מדעתו. לגישתי, ומשיקולים של מדיניות משפטית, יש להבחין בין אירוע שבו אדם נבהל באופן סובייקטיבי מרכב נוסע, עשה מעשה ונפגע, לבין אירועים שבהם ניתן לקבוע לפי מדד אובייקטיבי כי נעשה ברכב מנועי שימוש תחבורתי, באופן שגרם לאדם להיבהל ולנקוט פעולה שהסתיימה בגרימת נזק. היעדר הבחנה בין אירוע סובייקטיבי ואובייקטיבי עלול להוביל לתוצאה בלתי סבירה שבה ייחשבו כתאונת דרכים אירועים שונים שבהם קיים ריחוק רב בין האירוע התחבורתי ובין תגובת אדם אשר גרמה, מסיבות התלויות בהתנהגותו של אותו אדם, לנזק. דוגמה לעניין זה ניתן לראות במקרה של התקף לב שנגרם לאדם בביתו עקב בהלה מרעש שהגיע אליו מהכביש הסמוך וכד'. בעניין זה יש לבחון את המדדים האובייקטיבים של האירוע באותם מדדים שבהם תיבחן הצפיות הנורמטיבית לגרימת הנזק, בהיבט של שיקולי הקביעה בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית, לרבות שיקולי מדיניות משפטית. ראה לעניין זה את דבריו של כבוד הנשיא ברק בע"א 145/80 ועקנין נגד המועצה המקומית, בית שמש, בעמ' 123: "הצפיות הנורמאטיבית - במקום שהצפיות הטכנית קיימת הלכה למעשה - באה להגביל את היקף האחריות. אמת הדבר, נקודת המוצא העקרונית היא, כי מקום שניתן לצפות נזק, כעניין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית, השוללים את החובה (ראה: Lord Reid בפרשת (1970) Home Office v. Dorset Yacht Co. Ltd). שיקולים אלה של מדיניות משפטית באים לאזן בין האינטרסים השונים הנאבקים על הבכורה. בית המשפט מתחשב בצורך להבטיח חופש פעולה מזה ובצורך להגן על הרכוש והגוף מזה. הוא מתחשב בסוג הנזק ובדרכי התרחשותו. הוא לוקח בחשבון את השפעת פסיקתו על דרכי התנהגותם של הבריות בעתיד. הוא שוקל את המעמסה הכספית, אשר תוטל על סוג מסוים של מזיקים או ניזוקים בעקבות החלטתו. שיקולים אלה ואחרים מתאזנים בכור הכרתו השיפוטית של בית המשפט, תוך שהוא שוקלם במאזני צדק, ועל-פיהם הוא קובע את היקפה וגבולותיה של חובת הזהירות המושגית, אשר מהווה את השיקול במקבילית הכוחות". ראה גם על דרך ההיקש: רע"א 444/87 אלסוחה נגד עיזבון המנוח דוד דהאן ז"ל. גם בפסק-דין זה הוחל מבחן (לשאלת הנזק והקשר הסיבתי) הכולל בין היתר, התייחסות של בית-המשפט למרחק בין נפגע ובין גורם הנזק בנסיבות אחרות הקשורות לגרימת הנזק בהבחנה שבין נתונים אובייקטיבים לבין נתונים סובייקטיביים הקשורים להלך נפשו של הניזוק עצמו. סבור אני כי את המבחן האובייקטיבי ניתן לבחון על דרך של הצגת השאלה האם הנוהג ברכב היה יכול לנהוג את רכבו בדרך אחרת ובכך למנוע את הסיכון הגורם לתגובת הבהלה. מבחן זה יש בו כדי לקיים גם את תכלית החקיקה והיא חיוב גורם התאונה בפיצוי (גם אם אין בגרימה הליך של אשם) לפי מבחן של קשר סיבתי בין המעשה והנזק. בכל פסקי-הדין שצירף בא-כוח התובעת לסיכומיו אירע מקרה שבו ניתן לקבוע באופן אובייקטיבי כי רכב גרם לבהלה שהשפיעה על הלך נפשו של הולך רגל לעשות מעשה שגרם לנזק גוף. מדובר במקרים של בלימת פתאום ליד מעבר חציה, התקרבות רכב במהירות ובחשכה אל הולך רגל תוך בלימת פתאום וכד'. בכל המקרים הנ"ל יכול היה הנהג הנתבע לנהוג את רכבו בדרך אחרת ועל-ידי כך למנוע את יצירת תגובת הבהלה על-ידי הולך הרגל שנפגע. במקרה שבפניי, ועל-פי אותו מדד אובייקטיבי ועל-פי אותה שיטת בדיקה, אני סבור כי לא היה בנהיגתו של מר קנטור כדי ליצור את אותה בהלה שתגרום לתובעת לסטות אל הבור שבו התהפכה עם הקלנועית. כפי שכבר ציינתי הכביש שבו קרה המקרה הוא כביש פנימי ביישוב בית לחם הגלילית, כביש ברוחב של כ3.5- מטרים כשבצדו המערבי גדר חיה אשר בלטה לתוך הכביש. הכביש ישן, עם שוליים לא חלקים. רכבו של הנתבע נסע מול הקלנועית במהירות של 15-10 קמ"ש. הנתבע הבחין בקלנועית ממרחק ונעצר כ5- מטרים ממקום נפילתה. לא היה באופן נהיגתו של הנתבע כדי ליצור סיכון ממשי לתובעת ובהלתה הסובייקטיבית, שגרמה לסטייתה מהכביש, לא נגרמה כתוצאה מגורם אובייקטיבי מוצדק שנובע מאופן נסיעתו של הנתבע. נאמר כבר לא אחת שרכב הוא דבר מסוכן ועצם השימוש בו יוצר סיכון. אך הנתבע נהג ללא דופי, בדרך זהירה וסבירה והיה במרחק סביר בעת שהתובעת הבחינה בו. האם גם אז נוצר סיכון כלפי התובעת? האם ניתן לראות בתגובת התובעת כתגובה סבירה אשר על-פי מבחני הקשר הסיבתי ניתן היה לצפות אותה? נראה שהתשובה צריכה להיות שלילית. בנסיבות כפי שהוכחו אני קובע כי התובעת לא הצליחה להרים את הנטל כנדרש במשפט אזרחי ולא הוכיחה כי הנתבע היה זה שיצר סיכון אובייקטיבי ושבעטיו נבהלה, סטתה אל שולי הכביש, התהפכה ונפצעה. גם אם נאמר שסובייקטיבית התובעת נבהלה הרי אובייקטיבית לא היה בעובדות שהובאו בפני בית-המשפט כל "מאורע" מבהיל כזה או אחר. בת"א (חי') 1093/90 עיזבון המנוח סמי עבדו ז"ל נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ נאמר כדלקמן: "...למאורע: על נושא זה עמדתי בפסק דיני החלקי בפרשת רון אבישי (ת.א. 943/91 מיום 27.9.93). לפי המוסבר שם, אין די בכך שהנזק הגופני יהיה קשור בקשר סיבתי סתמי לשימוש ברכב. דרוש כי יהא קשר בינו לבין מאורע שארע במהלך השימוש ברכב. אותו ארוע תאונתי, ניתן לאיבחון מבחינת הזמן, וניתן להבדיל בין מה שקרה לפניו, ומה שקרה לאחריו, במהלך השימוש ברכב. הוא מאופיין בפתאומיות, ולעניננו, אין צורך לאפינו בסממנים אחרים, שכן אין סוף לדרכי התרחשותו במציאות. אין צורך שהארוע יהיה יוצא דופן; אין צורך שיהא אלים; הוא יכול לקרות בכל מקום, ובכל שעה, בין בתזוזת הרכב ובין בעמידתו; דרכי הגרימה יכולות להיות מוזרות או רגילות, ואין צורך במגע פיזי בין הרכב לבין גופו של הנפגע. הגרימה יכול שתהיה פיזית, אקוסטית או פסיכית, ישירה או עקיפה, והנזק הגופני, הכולל חבלה נפשית, יכול שיבוא לידי ביטוי במועד כלשהוא המאוחר לארוע" (ההדגשות שלי - ר' ש'). לכן נדרש שהמאורע יהיה ממשי, לאו דווקא בלעדי או מכריע, אבל שיתקיים באופן ממשי ושניתן יהיה לאבחן אותו. באירוע שלפנינו לא היה "מאורע", הרכב נסע במהירות איטית, מהר מעט יותר ממהירות הקלנועית עצמה. התובעת ידעה על נוכחות הרכב בזירת האירוע. ניתן להניח שהתובעת נסעה בכביש ליד ביתה על הקלנועית פעמים רבות ונסעו מולה רכבים אחרים שלא גרמו לה להיבהל וליפול מהקלנועית. באירוע נושא תאונה זו נגרמה לתובעת בהלה סובייקטיבית שגרמה לה לפעול כפי שפעלה ואולם לא היה גורם אובייקטיבי בנהיגת הנתבע אשר גרם ו/או היה אמור לגרום לאותה בהלה. לפיכך, התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה לקיומם של מאורע ושל קשר סיבתי המהווים חלק מההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, ולכן אין האירוע נכנס להגדרת תאונת דרכים. אשר-על-כן ומטעם זה דין התביעה להידחות. 4. הקלנועית כרכב מנועי טענתם החלופית של הנתבעים היא כי הקלנועית הינה רכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים ובהתאם, ועל-פי הוראות סעיף 3(א) לחוק הפיצויים על התובעת לתבוע את המבטח של הקלנועית, ובהיעדר ביטוח את קרנית. בא-כוח התובעת טוען שהקלנועית הוחרגה במפורש מהגדרת הרכב בחוק הפיצויים ומבסס זאת על פסק-דינו של השופט א' גלובינסקי בת"א (נהריה) 2183/92 נוצה נ' פנו ו"הפניקס" חברה לביטוח בע"מ [12], בעמ' 2315, שם נקבע כי: "...קלנועית לפי טיבה נועדה לשרת אנשים מבוגרים, נכים ואחרים המתקשים בהליכה. מבחינה זו צריך להיות דינה כדין כיסא גלגלים המונע במנוע חשמלי שהוא נקרא גם עגלת נכים חשמלית... אני סבור כי הקלנועית נכנסת למסגרת הסייג שבהגדרת 'רכב מנועי' שבחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (לאחר תיקון מס' 4)...". מאחר שקבעתי כי רכבו של הנתבע מר קנטור לא גרם לתאונה שבה נפגעה התובעת אינני נזקק להכריע במחלוקת לעניין טיבה של הקלנועית ומעמדה המשפטי לאור הוראות חוק הפיצויים. לעניין זה אני סבור גם כי לא יהיה זה נכון להרחיב בדיון כאשר קרנית אינה צד ואינה טוענת בעניין זה. עם זאת אציין כי לא שוכנעתי שקלנועית היא אכן בכל מקרה בגדר של עגלת נכים חשמלית ולעניין זה יש לבחון את סוג הקלנועית וטיב השימוש בה. חוק הפיצויים קובע כדלקמן: "'רכב מנועי' או 'רכב' - רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות". בתקנות התעבורה, תשכ"א1961-, בסעיף ההגדרות, נקבע כי: "כסא גלגלים לנכה - כסא המותקן על גלגלים, המיועד למושבו של נכה רגליים, המונע בכוח חשמלי ומהירותו אינה עולה על 10 קמ"ש". מפרוספקט הקלנועית שהוצג בפני בית-המשפט ניתן לראות כי מהירותה המרבית של קלנועית מאחד הדגמים המוצגים עשויה להגיע גם ל12- קמ"ש (ראה נ1/). לכאורה קלנועית זו אינה נכללת בהגדרתו של כסא גלגלים. יתרה מזאת - המונח "נכה" זכה להגדרות שונות בדברי חקיקה שונים. ראה חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], תשמ"ה-1985; חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ”ה-1995; חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי”ט-1959; חוק המקרקעין, תשכ”ט-1969; חוק חניה לנכים, תשנ"ד1993-; חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל1970- ועוד. בתקנות התעבורה הגדרתו של אדם כנכה היא פועל יוצא של קביעה רפואית בדבר הנכות. לא ברור מתקנות התעבורה מהם הקריטריונים המשפטיים לקביעת נכות ולא ברור מה תהיה ההגדרה הברורה של נכה, בשים לב להגדרות השונות בחוקים שאוזכרו לעיל ובדברי חקיקה אחרים. מן המפורסמות הוא שלא כל אדם המתקשה בהליכה הוא בהכרח נכה והראיה היא התובעת עצמה הנעזרת בקלנועית אף שאינה נכה. בהתאם, ואם לדוגמה נבחן את נסיבות המקרה שבפניי לא ברור אם ניתן לראות בקלנועית בנסיבות אלו כ"כיסא גלגלים לנכה" כמשמעו בתקנות התעבורה. בנסיבות אלו אני סבור כי הגדרתה של הקלנועית כעגלת נכים או ככסא גלגלים לנכה היא שאלה הטעונה בדיקה וליבון בהתאם לנסיבות, לדגם הקלנועית ולאופי השימוש בה בכל מקרה ומקרה. איני סבור כי ניתן לקבוע באופן מוחלט כי בכל הנסיבות מדובר בכסא גלגלים או בעגלת נכים. ואולם כאמור איני מוצא צורך להרחיב בשאלה זו במסגרת ההכרעה בסכסוך שבפניי ועניין זה יישאר בצריך עיון לעת מצוא. אוסיף רק כי טוב יעשה המחוקק או מחוקק המשנה אם יגדיר את הקלנועית בדבר חקיקה ויבהיר את מעמדה, כפי שנעשה עם כלי רכב וכלים ממונעים אחרים בעלי אופי מיוחד. ראה למשל תקנות התעבורה (פטור מחובת רישום ורישוי וחובת רשיון נהיגה לאופניים עם מיתקן עזר), תשמ"ז-1986; תקנות התעבורה (פטור מרישום ורישוי של גרורים למגורים מסוג מסויים), תשנ"א-1990. קלנועיתתאונת דרכיםשאלות משפטיותהכרה בתאונת דרכים