מה העונש על תלונת שווא במשטרה ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העונש על תלונת שווא במשטרה: בתאריך 23.6.96 הגיש המערער תלונה במפלג הונאה של משטרת ישראל כנגד המתלוננת בתיק זה. בהודעה טען המערער כי המתלוננת גנבה ממנו שיק, זייפה אותו ומילאה בו סכום של 20,000 ש"ח ולאחר מכן ניסתה לפרוע את השיק. בכתב האישום, שהוא מושא הערעור שבפנינו, טענה המדינה כי הודעה זו בשקר יסודה. השיק לא נגנב מהמערער, המתלוננת לא זייפה אותו, השיק ניתן למתלוננת כדת וכדין והיא מילאה את הסכום שבו מאחר שהיתה רשאית לעשות זאת, והמערער הפעיל את כל גלגלי המערכת בתלונתו שהיתה תלונת כזב. בגין העובדות הללו ייחסה המדינה למערער ביצוע 3 עבירות - מסירת ידיעה כוזבת - עבירה על סעיף 243 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977; שיבוש מהלכי משפט - עבירה על סעיף 244 לחוק, ושבועת שקר - עבירה על סעיף 239 לחוק. בימ"ש קמא, כב' השופט ד' רוזן, הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו ועל כך הערעור שבפנינו. בהודעת הערעור תוקף ב"כ המערער את קביעותיו העובדתיות של בימ"ש קמא, כאשר טענתו היסודית היא שלא היה מקום במקרה זה להעדיף את גירסת המתלוננת על פני גירסת המערער וכי התביעה לא עמדה על כן בנטל המוטל עליה. בימ"ש קמא קבע, כי מדובר בעדות מול עדות. בלשונו של כב' השופט קמא: "בבואי להכריע בין שתי הגירסאות שיוויתי לנגד עיני כי מדובר בהכרעת-דין שתקום ותיפול בעיקרו של דבר עפ"י עדות יחידה, עדות כנגד עדות, מילה כנגד מילה." (עמ' 3 שורות 24-26). מקובלת עלינו מסקנתו של כב' השופט קמא כי התביעה הרימה את הנטל המוטל עליה וכי המערער אכן עבר את העבירות המיוחסות לו. לא מקובלת עלינו אמירתו של כב' השופט קמא, כפי שצוטטה לעיל, דהיינו: כי מדובר בתיק שבו יפול או יקום דבר עפ"י עדות יחידה, עדות מול עדות, מילה מול מילה. נראה לנו כי בתיק זה גירסתה של המתלוננת זכתה למספר חיזוקים אובייקטיביים, ובמקרה זה אין לומר כי מדובר בתיק שיוכרע על סמך עדותה של המתלוננת בלבד. נציין להלן את עיקרי הדברים: א. עדות המתלוננת היתה אמינה על ביהמ"ש, בניגוד לעדות המערער; ב. המערער טען בביהמ"ש כי כאשר גילה שזוייף שיק שלו על סך 20,000 ש"ח נקט בפעולה מיידית ופנה אל מנהל הבנק ואמר לו כי מדובר בשיק מזוייף. תגובה ראשונית זו של המערער הינה אלמנט חשוב מאד בדרך להוכחת גירסתו. למרבית הפלא, הטענה לא נשמעה בהודעה במשטרה והיא נולדה רק בגירסת המערער בביהמ"ש. מנהל הבנק גם לא הובא לעדות; ג. המערער לא היה החלטתי בגירסתו בביהמ"ש האם השיק זוייף או לא זוייף, כאשר הכוונה היא לזיוף חתימתו כמושך השיק. בעוד התלונה במשטרה היא פוזיטיבית וחד משמעית כי המתלוננת זייפה את השיק, לרבות חתימת המערער, בביהמ"ש בחר המערער שלא לתת גירסה חד משמעית בנושא זה והשאיר דלת פתוחה לכל אחת מהאפשרויות; ד. בפני בימ"ש קמא היתה חוו"ד מומחה אשר בדקה את החתימה שבמחלוקת וחווה"ד קבעה כי "סביר מאד שהכתב בטיעון נכתב על ידו". זוהי אומנם איננה דרגת הוודאות הגבוהה ביותר בסקאלת הדרגות המצויה במינוח המשטרתי, אולם זוהי בהחלט חוו"ד שיש בה כדי לתמוך במסקנה שהמערער אכן חתם על השיק; ה. לתלונתו של המערער בעיתוי שבו הורשע היה מניע ברור ובולט על פני השטח, דהיינו: התלונה הוגשה רק לאחר שנפתחו הליכי הוצל"פ נגד המערער וכדי לקדם את האפשרות שיידרש לשלם את השיק; ו. המערער נתפס לסתירה באשר לשאלה האם היה או לא היה רומן בינו לבין המתלוננת. יש לדברים חשיבות מסוימת לפחות, שכן טענתה של המתלוננת היא שהשיק ניתן לה על רקע אותו רומן. ישנן גם ראיות נוספות אולם איננו רואים לנכון להתעכב עליהן ודי לנו במה שנאמר עד כה. התוצאה היא כי אנו דוחים את הערעור באשר להרשעה. לענין העונש - גם בנושא זה לא מצאנו לנכון להתערב. העונש הוא מתון ביותר. ביהמ"ש הטיל על המערער 4 חודשים מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות. מדובר בסדרת עבירות חמורה, הן במשמעותה כלפי המתלוננת שיכלה למצוא עצמה כנאשמת על דוכן הנאשמים, והן במשמעותה כלפי המערכת שהופעלה על סמך תלונת כזב והיתה יכולה גם חלילה להגיע למסקנה מוטעית כי תלונת הכזב הזו באמת יסודה. לפיכך, כאמור, איננו סבורים שבימ"ש קמא החמיר עם המערער יתר על המידה ואנו דוחים את הערעור על שני חלקיו. על המערער לרצות את עבודות השירות, כפי שהומלץ בזמנו ע"י הממונה על עבודות השירות. אנו קובעים את תחילת העבודה לתאריך 5.12.99, וזאת כדי שהממונה על עבודות השירות יוכל לוודא בינתיים כי המקום שנקבע לריצוי עבודות השירות עדיין פנוי לקליטת המערער. המזכירות תודיע לממונה על עבודות השירות על התאריך שנקבע לריצויין. משטרהעוולת הנגישה / תלונות שוואתלונת שווא