שיהוי בביצוע שטר

טענתו הראשונה של המערער מתיחסת לכך שהשטר הוגש לבצוע כ-4 שנים לאחר מועד פרעונו. האוחז בשטר אינו מחויב להגיש תביעה לפרעונו מיד עם תום זמן הפרעון. אי הגשת תביעה כאמור אין בה כדי לפטור את הערב מערבותו על פי השטר (ראה ע"א 208/61 וגמן נ' פנסי, פס"ד טו ע' 1865). ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות לביצוע שטר - שיהוי:## בפנינו ערעור על פסק-דינו של בימ"ש השלום בעכו (כבוד השופט סעב) שניתן בת"א 5470/91 בתאריך 15.1.1997. המשיב הגיש בקשה לבוצע שטר חוב לפי סעיף 81א לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז-1967. הסכום הנקוב בשטר הוא 50,000 שקלים ומועד פרעונו היה ב-20.6.1987. השטר הוצא על ידי ש.ח.ל. שירותי תחזור בע"מ כנגד תמורה במזומנים לפקודת המשיב. לחותמת עושת השטרות מצורפות 2 חתימות נוספות של ה"ה דוד שאול ודקל חנוך, וסביר להניח שהורשו על ידי החותמת לחתום ולהתחייב בשמה. המערער נמנה על שלושת הערבים בערבות אוואל לפרעון השטר. המערער הגיש התנגדות לבצוע שטר. בית-משפט קמא דחה את ההתנגדות והתיר למשיב להמשיך בהליכי הוצל"פ כשעל המערער יחד עם הערבים האחרים לפרעו. בימ"ש קמא חייב את המערער בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 שקלים. על פסק-דין זה נסב הערעור שבפנינו. טענתו הראשונה של המערער מתיחסת לכך שהשטר הוגש לבצוע כ-4 שנים לאחר מועד פרעונו. האוחז בשטר אינו מחויב להגיש תביעה לפרעונו מיד עם תום זמן הפרעון. אי הגשת תביעה כאמור אין בה כדי לפטור את הערב מערבותו על פי השטר (ראה ע"א 208/61 וגמן נ' פנסי, פס"ד טו ע' 1865). על פי סעיף 57 (ג) לפקודת השטרות "ערב לשטר חב עם האדם שלחתימתו ערב, ביחד ולחוד". המערער במקרה שבפנינו ערב לעושה השטר, ואם עושה השטר אינו חב, גם הערב אינו חב. מכאן, שאם ערבות החייב העיקרי מותינית בהצגת השטר והתנאי לא נתקיים, מופטר גם הערב בעטיו של מחדל זה. באשר לעושה השטר, הרי שהוא אחראי כחייב העיקרי לכיבוד השטר גם בלא שנתקיימה הצגת השטר, כפי שעולה מסעיף 51 (א) לפקודת השטרות. מעמדו של עושה השטר דומה לזה של הקבל. חל כאן העקרון שעל עושה השטר החייב בפרעונו לחפש את בעל החוב. על פי סעיף 54, על עושה השטר לפרוע את השטר "ככתבו". אין בשטר שבפנינו כל סייג המתלה את פרעונו בכך שהשטר יוצג, ולא נדרשת הצגתו (ראה סעיף 51 (ב) לפקודת השטרות). בעניננו, נקבע בשטר שיהא בר פרעון בהצגה בבנק ברקליס דיסקונט עכו. על פי סעיף 88 לפקודת השטרות חלה חובת הצגה אם המקום המיוחד לפרעון נכתב "בגוף השטר". בעניננו נרשם מקום זה מתחת לחתימת עושה השטר, כך שאין לראות רישום זה כחלק מגוף השטר, אלא כ"תזכורת בלבד" (ראה זוסמן על דיני השטרות מהד' שישית ע' 225). מכאן שרישום זה אינו יוצר חובת הצגת השטר. אין, לכן, לקבל את טענת המערער לעניין חובת ההצגה. סעיף 19 (א) לפקודת השטרות קובע כי לאדם המחזיק בשטר שחסר בו פרט מהותי, יש רשות, לכאורה, להשלים את החסר ככל שנראה לו. שם הנפרע הוא בגר פרט מהותי, משמע, חתימת עושה השטר על שטר לא שלם יש לפרשה כהרשאה להשלמתו, אלא אם יוכח שהרשאה כזו לא ניתנה, והוכחה שכזו לא הובאה. משלא נקבע מועד להשלמת החסר בשטר, הרי שיש להשלימו תוך זמן סביר. ומהו זמן סביר, תלוי במהות ובנסיבות המסמך שהושלם. על פי קביעת פסק-הדין, ניתן השטר כשטר בטחון לפרעון שיקים (ע' 8 לרשומות), ומשלא כובדו, הוגש השטר לבצוע. בנסביות אלה, יש, לכאורה, לראות את זמן הגשת השטר לבוצע כזמן סביר. על כל פנים אין טענה, ולא הוכחה, כי השלמת השטר לא נעשתה תוך זמן סביר (ראה זוסמן על דיני שטרות הנ"ל ע' 170-1). דעתי היא שיש לדחות את הערעור ולחייב את המערער לשלם למשיב את הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מתאריך מתן פס"ד זה ועד לתשלום בפועל. השופט ש. פינקלמן אני מסכים השופט מ. נאמן אני מסכים הוחלט כאמור בסעיף 4 לפסק-דינו של כבוד הנשיא מ. סלוצקי. ניתן היום. 24.7.1997. שיהויביצוע שטרשטר