תאונת דרכים 35 אחוז נכות

להלן פסק דין בנושא 35 אחוז נכות מתאונת דרכים: 1. התובע יליד 1941, נפגע בתאונת דרכים ביום 20.5.94. אין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי והחבות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975. 2. בעלי הדין הגיעו להסכמות כדלקמן: הנכות הרפואית שנקבעה לתובע על ידי המל"ל: 23.05%. (לאחר הפעלת תקנה 15 נקבעה נכות הצמיתה במל"ל בשיעור של: 35%). לתובע אושרה תקופת אי כושר על ידי המל"ל: 19 חודש ו- 11 יום. שכרו של התובע עובר לתאונה: 3,666 ₪. (נטו לחודש). התובע עבד עובר לתאונה כשכיר בחברה ליצור מזגנים. בהתאם לחוות דעת אקטוארית מיום 30.11.99, קיצבאות המל"ל לעבר ועתיד כולל דמי פגיעה: 363,304 ₪. לתובע שולמו תשלומים תכופים ע"י הנתבעת הכוללים 8% שכ"ט עו"ד כדלקמן: סך של 2,020 ₪ באוקטובר 1994. סך של 5,000 ₪ במרץ 1995. סך של 5,500 ₪ במאי 1996. אין מחלוקת כי התובע נפגע כהולך רגל על ידי רכב צד ג' אשר איננו רכב בשירות המעביד. 3. המחלוקת בין הצדדים הינה לעניין גובה הנזק. בישיבה שנקבעה לשמיעת הראיות העידו התובע - דוכן מיכאל ואישתו - דוכן אנה. מטעם הנתבעת הוגשו מסמכי מל"ל. 4. טיעוני הצדדים: ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי כתוצאה מהתאונה התובע לא חזר למקום עבודתו הקודם, הוא מנסה מאז למצוא מקום עבודה אחר ובהתחשב בשיעור הנכות, בגילו של התובע ובהיותו עולה חדש, יש להעמיד את נכותו התיפקודית בשיעור של 75%. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו, התובע נפגע בגפיים התחתונות (הגבלה בתנועות קרסול, קיצור רגל שמאל) נזקק לניתוחים ולטיפולים רפואיים ושיקומים ממושכים. בסיס השכר לטענת ב"כ התובע משוערך להיום הינו 6,000 ₪. 5. ב"כ התובע טוען בסיכומיו לפיצוי בגין פריטי הנזק הבאים: הפסד שכר מלא לעבר: 504,000 ₪, בניכוי השכר מעבודות מזדמנות. הפסד הטבות ותנאים סוציאליים: 166,320 ₪. עזרת הזולת בעבר: 48,960 ₪ לתקופות שונות. הפסד שכר לאשת התובע: 26,000 ש"ח. נסיעות לטיפולים: 15,000 ש"ח. תרופות: 10,000 ש"ח. אובדן כושר השתכרות לעתיד: 351,000 ₪. הפסד הטבות סוציאליות: 115,830 ₪. כאב וסבל: 37,000 ₪. עזרת צד ג' לעתיד: 97,200 ₪. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעתיד: 20,000 ₪. סה"כ הנזקים: 1,904,335 ₪. 6. ב"כ הנתבעת מבקש בסיכומיו לשכנע את בית-המשפט כי לשיעור נכותו הרפואית של התובע (23%) אין השפעה תיפקודית ולכל היותר הפגיעה היא בגבולות 10%. אין מניעה לטענת ב"כ הנתבעת להשתלבות התובע בעבודה שתתאים למגבלותיו. בסיס השכר, לטענת ב"כ הנתבעת בהתאם לתלושי שכר עובר לתאונה היה: 4,204 ₪ ברוטו ממוצע לחודש. בהתאם לעדות התובע היה צפוי להשתכר כיום 6,000 ₪ ברוטו, בניכוי מס הכנסה כחוק עומד השכר על סך של: 4,500 ₪. 7. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו לפיצוי בגין הנזקים הבאים: הפסד שכר מלא לעבר: 85,500 ₪. הפסד שכר חלקי: 24,300 ₪. אובדן כושר השתכרות לעתיד: 27,348 ₪. הפסד זכויות סוציאליות: התובע לא הוכיח זכאותו לזכויות הסוציאליות הנטענות, בוודאי לא בשיעור הנטען ולחילופין מציע ב"כ הנתבעת הפסד זכויות פנסיה בהיוון כפול: 12,490 ₪. הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות לעבר ועתיד: לטענת ב"כ הנתבעת לא צורפה קבלה ו/או ראיה להוצאות הנטענות, אין מקום לפסיקת סכום גלובלי מקום בו נטען לנזק מיוחד. עזרת הזולת לעבר ועתיד: התובע לא הוכיח נזק מיוחד לעבר ו/או הגבלה בעתיד ולפיכך אינו זכאי לפיצוי כלשהו, מעבר לתגמולי המל"ל להם הוא זכאי מכוח החוק. סה"כ הנזק: 186,638 ₪. 8. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו כי מסכום הפיצוי יש לנכות את קיצבאות המל"ל ואת דמי הפגיעה כשהם משוערכים להיום: 373,213 ₪ וכן דמי אבטלה בסך 27,518 ₪ וכן תשלומים תכופים משוערכים להיום בסך 19,192 ₪. אשר על כן, טוען ב"כ הנתבעת כי לא נותרה יתרה לפיצוי ויש לדחות את התביעה. 9. הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת: התובע נחבל בתאונה בעיקר ברגל שמאל, בבית החולים אובחן שבר מרוסק אשר הצריך ניתוחים, קיבוע והשתלת עור. רגלו של התובע היתה מגובסת במשך 4 חודשים, והוא נזקק לטיפולים רפואיים ושיקומיים. הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המל"ל: 23.05%. (10% עבור חיבור גרוע של עצמות השוק, 10% עבור הגבלה בתנועות הקרסול ו- 5% עבור קיצור גפה שמאלית). מהעדויות בתיק עולה כי התובע לא חזר לעבודתו, שכן מצבו הבריאותי לא איפשר זאת. התובע עבד כפועל בעבודה פיזית אותה לא היה מסוגל לבצע אחר התאונה. התובע ניסה להשתלב בעבודות אחרות, עבד תקופה כקופאי בחניון אך פוטר בגין צמצום בכוח אדם (נספח ה' לתצהירו). בתקופות בהן לא עבד קיבל דמי אבטלה. מחקירתו הנגדית עולה כי התובע עבד כ- 4 שנים עד אירוע התאונה באותו מקום. לאחר אירוע התאונה עבד בחניון בשדה-התעופה על בסיס עובד זמני לתקופות קצובות. לטענתו, הוא מחפש עבודה שתתאים למגבלותיו אך אינו מוצא (פרוטוקול עמ' 9). 10. בהתאם לסעיף 6 ב' חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975, מחייבת קביעת דרגת הנכות הרפואית בשיעור 23.05%. השפעתה של נכות זו על תיפקודו של התובע מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט בהתאם לראיות שהובאו בפניו. התובע יליד 1941 היה בן 53 בעת אירוע התאונה והוא בן 59 כיום. בהתאם להלכה שנקבעה בפרשת גירוגיסיאן (ע.א. 3049/93 דינים עליון כרך מ' 443) להבדיל "מנכות רפואית" והפסד "כושר השתכרות" אשר קביעתם נדרשת לצורך קביעת הפיצויים, אין הכרח לקבוע את שיעורה של "הנכות התיפקודית". השימוש במונח "נכות תיפקודית" צריך להיות מכוון למידת ההשפעה של הנכות על התיפקוד בדרך כלל. קביעת הנכות הרפואית יחד עם נתונים אחרים בעניין השפעתה על כושר השתכרותו של תובע מסויים, ישמשו את בימ"ש בבואו לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות. במכלול הנתונים של תיק זה, לרבות עדות התובע ואישתו, על בסיס המגבלות הרפואיות והשפעתן התיפקודית, גילו של התובע ועיסוקו - הנני מעריכה את הפגיעה בכושר השתכרותו כתוצאה מהתאונה בשיעור של כ- 35%. 11. גובה הנזק: הנני קובעת לצורך חישוב הנזק בפסק-הדין את בסיס השכר, בהתאם להסכמה בין הצדדים עובר לתאונה, כשהוא משוערך להיום, בניכוי מס הכנסה כחוק, בסך של: 4,500 ₪. (נתון התואם גם את ההכנסה רבע שנתית המוצהרת של התובע למל"ל והבסיס לחישובי האקטואר בחוות דעתו). 12. הפסד הכנסה מלא לעבר: אין מחלוקת לגבי תקופת אי הכושר המלא, כ- 19 וחצי חודשים. לפיכך עומד הפיצוי בפריט זה על סך של 87,750 ₪. הפסד הכנסה חלקי מאז ועד מועד פסק-הדין: התובע עבד לסירוגין בעבודה זמנית, הכנסתו בפועל היתה נמוכה מהכנסתו עובר לתאונה כמפורט בתלושי השכר שצורפו לתצהירו. בנסיבות אלה, מצאתי לחשב את הפסד ההכנסה החלקי בגין התאונה בגבולות 35% מבסיס השכר לתקופה של 60 חודשים: 94,500 ₪. סה"כ הפסדי הכנסה לעבר: 182,250 ₪. 13. הפסד פנסיה והטבות סוציאליות: לא הובאה בפני ראיה ממשית מטעם התובע בתחום זה מעבר לטענות ולחישובים בסיכומי ב"כ התובע. עיון בריכוז תלושי השכר של התובע לשנת 1993 מצביע על הפרשות לקופת גמל (ביטוח סלע) + הטבות סוציאליות (הבראה וחופשה). לא הובאו ראיות לעניין הזכאות לפנסיה במקום העבודה האחרון לפני התאונה ו/או הקדמת תשלום הפנסיה ביום הפרישה. בראש נזק זה יש להעמיד זה מול זה את הסכומים שנגרעו מן הנפגע כתוצאה מן התאונה לעומת הסכומים שהוצאתם נחסכה ממנו. לעבר אם השתלמו בפועל בגין פרישה מוקדמת ולעתיד בהיוון כפול, הכל בהנחה שלנפגע אי-כושר מלא לעבודה ולא יצבור יותר זכויות פנסיונריות עד הגיעו לעיל 65. על בסיס האמור לעיל, בהעדר ראיות של ממש למעט תלושי השכר, בהתחשב בקביעה בפסק-הדין לגבי המדד הראוי לעניין הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע כתוצאה מתאונה, הנני מעריכה את הפיצוי הראוי בפריט זה לתובע לעבר ולעתיד באומדן גלובלי של 15,000 ₪. 14. עזרת הזולת: עזרה בשכר לא נשכרה בפועל ואולם מקובל עלי כי בתקופה הסמוכה לאירוע התאונה, נדרשה עזרה מוגברת מצד אישתו של התובע. (לרבות הטענה להעדרות מעבודה לצורך טיפול בתובע). התובע נזקק לטיפולים רפואיים, (ניתוחים ואישפוזים), טיפולים שיקומיים (גבס, קביים, מקל הליכה). בגין הנכות הרפואית שנותרה לתובע המגבילה את תיפקודו, יש לפסוק פיצוי גם לעתיד. לפיכך, במכלול הנתונים ובאיזון הראוי, הנני מעריכה את הפיצוי בגין עזרה החורגת מעזרה רגילה של בני משפחה, בראש נזק זה לעבר ולעתיד בסך כולל של 35,000 ₪. 15. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה: התובע נפגע ברגלו השמאלית, קיימת הגבלה בתנועותיו ולפיכך נדרש פיצוי בגין הוצאות נסיעה מוגברות. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, התובע זכאי להחזר חלק מהוצאותיו הרפואיות לרבות הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים על פי חוק. בנסיבות אלה מצאתי לפסוק סכום גלובלי לעבר ולעתיד, בסך של 20,000 ₪. 16. אובדן כושר השתכרות בעתיד: בקביעת אובדן כושר השתכרות בעתיד יש לקחת בחשבון את גילו של התובע ואת סיכוייו להשתלב במעגל העבודה במומו. יחד עם זאת, השפעתה התיפקודית של הנכות הרפואית כפי שנקבעה בפסק הדין, אינה מונעת מהתובע לעסוק בעבודה שתתאים לכישוריו (סוג העבודה בה עסק בפועל כקופאי בחניון שדה התעופה, עבודה המתבצעת בישיבה). אשר על כן, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד, על בסיס 35% מהשכר שנקבע בפסק הדין, עד גיל 65 בהיוון 3%: סך של 102,400 ₪. 17. נזק שאינו נזק ממוני: אין מחלוקת בין הצדדים כי חישוב בפריט זה הינו על בסיס 23% נכות רפואית + 23 ימי אישפוז, בניכוי גיל ובתוספת ריבית כחוק: 38,464 ₪. 18. סה"כ הפיצוי כדלקמן: הפסד הכנסה מלא וחלקי לעבר: 182,250 ₪ הפסד פנסיה והטבות סוציאליות: 15,000 ₪ עזרת הזולת לעבר ועתיד: 35,000 ₪ הוצאות רפואיות, נסיעות וניידות לעבר ועתיד: 20,000 ₪ אובדן כושר השתכרות בעתיד: 102,400 ₪ נזק שאינו נזק ממוני: 38,464 ₪ סה"כ: 393,114 ₪ 19. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל בהתאם לחוות דעת האקטואר כשהם משוערכים להיום בסך של 373,213 ₪. 20. התאונה נשוא כתב התביעה לא ארעה ברכב בשירות המעביד, התובע כאמור נפגע כהולך רגל על ידי רכב צד ג'. בנסיבות, בהן התביעה כולה או רובה "נבלעת" בתגמולי המל"ל, זכאי התובע בהתאם לסעיף 330 (ג) לחוק הביטוח הלאומי ל- 25% מגובה הפיצוי שנפסק ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים. 25% מסכום הפיצוי כפי שנקבע בפסק הדין הינו סך של 98,278 ₪. מסכום הפיצוי יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו כשהם משוערכים ליום מתן פסק-הדין. 21. סוף דבר, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הפיצוי שנפסק כמפורט בסעיף 20 לפסק הדין, מעבר לתגמולי המל"ל ששולמו וישולמו בעתיד, בתוספת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ. החיובים בהתאם לפסק הדין ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אחוזי נכותנכותתאונת דרכים