אי חידוש חוזה עבודה לתקופה קצובה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי חידוש חוזה עבודה לתקופה קצובה: 1. התובעת עבדה אצל הנתבעת, החל מחודש 2/2003 ועד לסיום סמסטר קיץ 2010, כמורה למקצועות לשון וספרות המכינה תלמידים לבגרות. השאלה העיקרית שבאה לפתחנו בתיק זה, היא זכאות התובעת לפיצויי פיטורים, נוכח נסיבות סיום העסקתה השנויות במחלוקת. הצדדים: 2. התובעת בעלת תואר שני בבלשנות, הועסקה בנתבעת כמורה להכנת תלמידים לבגרות במקצועות לשון וספרות. 3. הנתבעת הינה חברה בע"מ, העוסקת בהפעלת בתי ספר אקסטרנים ללימוד ולהשלמת בגרויות וללימוד לקראת המבחנים הפסיכומטריים. ואלו הן העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר הוגשו לבית הדין: 4. התובעת החלה לעבוד בשירות הנתבעת החל מחודש 2/2003. במקביל לחלק מתקופת העסקתה בנתבעת, עבדה גם כמורה במשרד החינוך, בבתי ספר תיכון שונים. 5. במהלך תקופת העסקת התובעת בנתבעת, חתמו הצדדים על מספר הסכמי העסקה. ההסכם האחרון נחתם בין הצדדים ביום 1.9.09, ותנאיו התייחסו להעסקת התובעת בסמסטר חורף תש"ע. לאחר מכן לא נחתם הסכם העסקה, אולם התובעת המשיכה לעבוד באותה מתכונת העסקה. 6. התמורה המוסכמת לעבודתה של התובעת עמדה ע"ס 30,000 ₪ בגין כל קורס שלימדה במהלך הסמסטר, שכלל 2 מפגשים בשבוע. התובעת לימדה ברוב תקופת העסקתה שני קורסים במקביל ולכן שכרה עמד על 60,000 ₪ לסמסטר. אופן תשלום השכר היה חלוקתו ל-12 חודשים באופן שבו קיבלה התובעת מידי חודש בחודשו שכר יסוד ע"ס 9,850 ₪. כמו כן קיבלה התובעת מידי חודש בחודשו תשלום עבור נסיעות וכן סכום קבוע של 150 ₪ בגין הבראה. טענות הצדדים לענין נסיבות סיום העסקה: 7. לגרסת התובעת במהלך חודש 6/2010, עם סיום תקופת הלימודים בסמסטר ולקראת יציאה לפגרת הקיץ, סוכם בינה לבין הנתבעת כי בשנת הלימודים הבאה, תמשיך ללמד 2 קורסים בלשון וספרות, במסלול בוקר. 8. לגרסתה, לאחר שסוכם כאמור בין הצדדים, ובזמן בו שהתה בחופשה בחו"ל, שלח אליה מר זיו כספי, מנכ"ל הנתבעת, מייל בו טען כי לכאורה לא "סגרה" את תנאי העסקתה בסמסטר הבא ולכאורה הייתה אמורה ללמד בימים שני ורביעי במסלול ערב. 9. לגרסת התובעת, חרף העובדה שסיכמה עם הנתבעת כי בשנה הקרובה תלמד במסלול בוקר ובהתאם אף תיאמה את עבודותיה כמורה במשרד החינוך בהתאם לאמור, היא הודיעה למר כספי כי היא מוכנה ללמד במסלול ערב בסמסטר הקרוב, כפי שהוא דורש ולמרות נכונותה כאמור, מר כספי הודיע לה כי אין בדעתו להעסיק אותה בסמסטר הקרוב. 10. לטענת התובעת, הנתבעת פיטרה אותה ומשכך זכאית היא לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות בגין הפסד השתכרות. 11. מנגד, טוענת הנתבעת, כי התובעת נסעה לחו"ל לחופשה ממושכת מבלי לקיים פגישה ומבלי שסיכמה דבר, בנוגע להמשך העסקתה בסמסטר הבא. 12. עוד טוענת הנתבעת, כי הציעה לתובעת לחדש את חוזה העסקתה לתקופה נוספת, וזאת בנוגע לשני קורסי ערב. במענה לכך הבהירה התובעת, כי מאחר שהיא עובדת במקומות עבודה נוספים, עליה לבדוק זאת תוך הבטחה להיפגש עם מר כספי לשם סגירת העניין. התובעת היא זו שלא נתנה תשובה והיא זו שביטלה את הפגישות שנקבעו עמה ולא הגיעה אליהן ולא מסרה הסכמתה ללמד בסמסטר הקרוב קורסי ערב. 13. אשר על כן טוענת הנתבעת, כי התובעת היא זו שהתפטרה מעבודתה ואין לה כל זכאות לפיצויי פיטורים. דיון והכרעה: האם התובעת פוטרה או התפטרה? 14. לאחר ששמענו את כלל העדויות בתיק ובחנו את כלל הטענות ואת מארג הראיות שהוצג בפנינו, אנו מקבלים את גרסת התובעת לפיה, פוטרה ממקום עבודתה ע"י הנתבעת ואין לראות בנסיבות סיום העסקתה, כהתפטרות, נטעים טעמינו. 15. ניתוק יחסי עובד ומעביד נעשה, בדרך כלל, בדרך של התפטרות או בדרך של פיטורים. בשני המקרים כאחד יש להראות כוונה ברורה וחד משמעית לסיום חוזה העבודה: "על מנת שניתן יהיה להגדיר סיומם של יחסי עבודה כפיטורים או התפטרות, יש צורך במתן ביטוי ברור לכוונה לסיים יחסים אלו, על דרך של פעולה אקטיבית, או לכל הפחות, על דרך המחדל" (ראה: ע"ע (ארצי) 256/08, מחמד בשיר קוקא ו- 16 אח' נ' יוסי שוורץ מיום 13.2.11; וכן ראה: ס"ק (ארצי) 722-09-11 מדינת ישראל ואח' נ' הר"י ואח', מיום 4.9.01). 16. בהקשר לכך יפים לענייננו מושכלות ראשונים לפיהם: "השאלה אינה מה גרם לביטול החוזה, מי הפר את החוזה, אלא מי 'ביטל' את החוזה. עת מדובר בחוזה עבודה ועת בביטול חוזה מדובר, יכול והביטול יהיה על ידי המעביד ואז בפיטורים ידובר, ויכול ויהיה על ידי העובד, ואזי בהתפטרות מדובר. לענייננו המשותף לשניים -פיטורים והתפטרות- הוא בכוונה ברורה וחד משמעית להביא את היחסים החוזיים יחסי עובד מעביד לידי סיום. השוני בין השנים הוא בצד ליחסים החוזיים הפועל כך וזאת כוונתו, המעביד או העובד" (ראה: דב"ע שם/ 3-116, שלום סלמה- מדינת ישראל, פד"ע יב' 375) 17. משכך, עלינו לבחון את נסיבות סיום העסקת התובעת כדי להכריע בסוגייה האם עסקינן בפיטורין או התפטרות. האם הייתה הסכמה להמשך התקשרות בין התובעת לבין הנתבעת לסמסטר חורף שנת 2010-2011 18. לאחר ששמענו את העדויות, שוכנענו כי עובר לנסיעתה של התובעת לחו"ל, גובשה הסכמה בין הצדדים בנוגע להמשך התקשרות בסמסטר הבא. אנו מקבלים את גרסת התובעת בנדון, שלא נסתרה ועולה בקנה אחד עם מארג הראיות שהוצגו בפנינו. מנגד, אין אנו מקבלים את עדותו של מר כספי, שנסתרה במסגרת חקירתו הנגדית ואינה עולה בקנה אחד עם המסכת הראייתית שהוגשה בתיק זה, בנוגע לנקודה זו, כפי שיורחב. 19. בעדותו אישר מר כספי, כי אשתו, הגב' סמדר כספי, עזרה לו בניהול בית הספר והיא זאת שהכניסה את נושא המיילים מול המורים (עמ' 17 שורות 1-3 בפרוטוקול הדיון מיום 12.9.12). 20. עיון בנספח ב' לכתב התביעה, מעלה כי עוד ביום 28.6.10 שלחה התובעת מייל אל מר זיו כספי וכן אל גב' סמדר כספי, כמצוטט: "היי, כפי שעדכנתי את יונתן ואת שירין, אני יוצאת לחופשה [איזה כיף לי(]. חומרי הלימוד לקורסים בסמסטר הקרוב: לשון וספרות הועברו במלואם לטיפול שירין. בכל שאלה החל מיום רביעי הקרוב אני נמצאת במייל. תרגישו בנוח לשאול הכל...". 21. עוד באותו היום ענתה הגב' סמדר כספי למייל זה, בו איחלה לתובעת חופשה נעימה והודתה לה על הכל (נספח ב' לתצהיר התובעת). יצויין כי במייל זה, אין השגה כלשהי בנוגע להמשך העסקתה של התובעת, בסמסטר הבא. 22. למחרת שלחה התובעת מייל נוסף לסמדר כמצוטט: "אני נוחתת כשבוע לפני תחילת הסמסטר. הבנתי מיונתן שהקורסים בהם אני מרצה מתחילים ב-6.9 יום ב'. אנא, תדאגי שאכן חוברת קורס ספרות שהכנתי תודפס במספר עותקים מתאימים וכן צילומים בקורס לשון. אשמח להשתתף בישיבה. תעדכנו אותי בנוגע לתאריך". 23. רק ביום 5.7.10 פנה מר כספי לראשונה לתובעת במייל כמצוטט: "היי ליאת, כאן זיו לא סגרת איתי את המחזור הבא, את אמורה ללמד בימים שני ורביעי בערב, אולם גם זאת מותנה בפגישה מסודרת. אבקשך להיפגש אם את רוצה להמשיך במחזור הקרוב. זיו כספי." 24. במענה למייל זה, כתבה התובעת למר כספי ביום 6.7.10 כמצוטט: "היי זיו קבענו במחזור הבא שני ורביעי בוקר שוחחנו על כך וכך סיכמנו בהתאם לכך קבעתי את המערכת והעבודה הנוספת לא מובן לי למה אתה חושב אחרת...". 25. רק ביום 19.7.10 מצא לנכון מר כספי לענות לתובעת כמצוטט: "היי ליאת אנחנו לא קבענו בוקר אלא ערב מפוקשות (צ"ל מפורשות - א.ר.ב) אמרתי לך כי את עובדת ערב במחזור הקרוב אינני מבין איך נסעת לחו"ל מבלי לדבר איתי אבקש לצלצל אלי בדחיפות". 26. במענה לכך כתבה לו התובעת ב-21.7.10 כמצוטט: "... ראשית, קבעתי איתך חמש פגישות לפני הנסיעה שלי. אתה ביטלת אותן אחת אחרי השניה. סימסת לי על ביטול של חלקן ואף אמרת לי במפורש - אקבע איתך אחרת ושוב ביטלת ושוב אמרת... (קבענו ונסעת לאילת, קבענו והייתה לך אזכרה, קבענו והתעכבת בקורס...) שנית קבענו מפורשות שהקורסים שאני מלמדת יערכו בבוקר ואף פרסמת זאת באתר בית הספר - מועד חורף הקרוב קורסי בוקר לשון וספרות. איך יכול להיות שאתה משנה את מועדי הקורסים שלי מבלי לשאול אותי מתי אני יכולה? אני מלמדת את אותם הקורסים באותם ימים ובאותם שעות כבר מספר סמסטרים". 27. ביום 25.7.10 פנתה התובעת אל מר כספי במייל נוסף כמצוטט: "זיו שלום ראשית אני ממתינה לתשובה על המייל שלי. אני רוצה לשוחח איתך טלפונית, ולכן כתבתי לך במייל שתרשום לי מתי שנוח לך שאתקשר - ואתקשר בשמחה. אינני מבינה מדוע אינך עונה למיילים שלי. שנית, סיכמנו שאלמד קורסי בוקר בלשון ובספרות במועד חורף 2011 בימים שני ורביעי, ובהתאם לכך התאמתי את מערכת סידור העבודה שלי בבית הספר הנוסף שאני מלמדת. בין אם מדובר באי הבנה בינינו, בטעות או בשינוי של הרגע האחרון או בכל סיבה אחרת (הרי אתה לא נפגשת איתי למרות מאמצי הרבים להיפגש, ולכן אינני יודעת מהן סיבותיך לשינוי שברצונך לעשות) אני מוכנה ללמד קורסי ערב בלשון וספרות בסמסטר הנוכחי חורף 2011 כפי שאתה דורש". 28. בסופו של יום, רק לאחר שהתובעת הבהירה למר כספי כי הינה מוכנה לעבוד גם במסלול ערב בהתאם לדרישתו, חרף העובדה שהסיכום הקודם בין הצדדים היה כי תעבוד במסלול בוקר, ענה לה מר כספי, ביום 16.8.10, כמצוטט: "ליאת שלום..כל דבריך מופרכים לא נכונים וברובם שקריים אני מנסה ומנסה אינני מסוגל לתפוס אותך בטלפון ואת בשיא חוצפתך מנסה ליצור רושם שקרי כאילו הכל בסדר.. כמו שאני אומר שוב את נעלמת (ואני כנראה מתחיל להבין מדוע את לא עונה לטלפונים) ומנסה בכל כוחך ליצור מצג שווא???? גברתי את מחזור זה לא פתחתי בערב אני לא רגיל משא ומתן במייל עם מורה שנעלמה להשד יודע היכן. במחזור הבא בעוד חצי שנה אשמח לשוחח איתך על כיתה זו או אחרת... לגבי מחזור זה היות וקצרה ידי מלהושיע לא פתחתי ערב אך ורק בגללך ואני נאלץ לחכות למחזור הבא...בינתיים המשך שהות נעימה היכן שאת נמצאת אי שם זיו." 29. מתכתובת מיילים זו עולה, כי בסופו של יום הנתבעת היא זו שסירבה להמשיך את העסקתה של התובעת, זאת למרות שהתובעת הבהירה כי היא מוכנה לעבוד במסלול בערב, נוכח המיילים של מר כספי בנדון. 30. נציין עוד, כי גרסתו של מר כספי במייל האחרון לפיה, לא פתח סמסטר ערב בגלל התובעת, אינה עולה בקנה אחד עם המיילים מיום 5.7.10 ומיום 19.7.10 שבהם הציע מר כספי לתובעת לעבוד בסמסטר הקרוב במסלול ערב. במיילים אלו לא ציין מר כספי דבר וחצי דבר, בדבר העובדה שהלכה למעשה, קורסי ערב אינם מתעתדים להיפתח ולא בא בטרוניה כלשהי כלפי התובעת, בנוגע לאי פתיחת קורסי ערב בגללה. לפיכך איננו מקבלים את גרסתו של מר כספי לפיה העובדה שהתובעת לא עדכנה אותו בדבר כוונותיה - מנעה ממנו ללפתוח מסלול ערב במסמסטר הקרוב. 31. מעבר לאמור, בחקירתו הנגדית אישר מר כספי, בכל הנוגע למייל אותו הוציא לתובעת ביום 19.7.10, כמצוטט: " אכן מדובר על המייל שלי. הסגירה של הערב הייתה שנה לפני. יידעתי אותה שהיא עושה פעם או פעמיים בוקר ואחרי זה היא חייבת לחזור לעבוד בערב כי המשכורת גבוהה... המייל מדבר על דברים שאמרתי לפני כשנה מאותו מועד." (עמ' 13 שורות 2-5 לפרטיכל הדיון מיום 12.9.12). 32. מכאן, שמר כספי מאשר את גרסת התובעת כי סיכם עם התובעת מראש, על המשך העסקתה. 33. הדברים אף עולים בקנה אחד עם עדותה של התובעת בנדון: "את אומרת שהבטיחו לך ללמד בשנה שהתחילה בספטמבר? ת: .. תמיד תוך כדי שיחות דיברנו על הקורסים העתידיים, אני וזיו. הוא הציע לי גם ללמד ספרות מורחב. זה היה בשנה שלפני, לאורך כל השנה" (עמ' 6 שורות 19-23 לפרטיכל הדיון מיום 12.9.12) 34. כמו כן, עדותה של התובעת לפיה סוכם עימה כי תלמד בסמסטר הבא בקורסי הבוקר, עולה בקנה אחד עם בקשתה באשר לאופן שיבוצה בעבודתה במשרד החינוך לתקופה הרלוונטית ראו נספח א' לתצהיר התובעת וכן עם עדותה בנדון: "ש: ראיתי שהגשת למשרד החינוך בינואר 10 מסמך, ששם את אומרת שבספט' את ממשיכה לעבוד אצל זיו? ת: בטח. ש: כלומר ב-1/10 הבנת שזיו רוצה לחדש את החוזה לשנת 2011? ת: זה היה ברור שאני ממשיכה את העבודה. אני עזרתי לו ולכל הצוות לרשום תלמידים לקורס..." (עמ' 6 שורות 11-15 לפרטיכל הדיון מיום 12.9.12) ברי שאם לא היה סיכום כזה בין התובעת לבין נתבעת על המשך התקשרות בקורסי בוקר, לא היתה מבקשת התובעת להשתבץ במועדים שביקשה במשרד החינוך ולא היתה פוגעת בפרנסתה העתידית. 35. אין אנו מקבלים את גרסתו של מר כספי לפיה התובעת דחתה את הצעתו לעבוד בסמסטר הבא, שהרי אילו דחתה התועת את ההצעה ללמד בשנה הבאה, אזי היא לא היתה שולחת את המיילים אותם שלחה מהם ניתן להסיק כי היא מעוניינת ללמד בשנה הבאה ואף נערכה לכך עוד לפני יציאתה לחופשה בחו"ל. 36. עיון בעדותו של מר כספי בנדון מעלה כמצוטט: "ש. מתי החלטת שלא לפתוח את קורסי הערב בסמסטר חורף 11? ת. בגלל ההתנהלות של התובעת היה לי שכר (צ"ל שכל - א.ר.ב) לאשר את התלמידים שנרשמו בסמסטר ערב כסטנד - ביי ." (עמ' 14 שורות 29-30) ובהמשך: "ש. אתה מרוצה מהתובעת באופן מקצועי, התלמידים מרוצים מהתובעת באופן מקצועי, התובעת מחזירה לך תשובה במייל שהיא מוכנה ללמד? ת. המייל מאוחר מידי." ולשאלת בית הדין השיב: "ש. למה הוא מאוחר מידי? ת. בשלב הזה לא יכולתי לרשום ל-2 כיתות כי ההרשמה החלה הרבה לפני... ש. יש לך תלמידים רשומים - נרשמים חצי שנה, שנה מראש - אתה מחליט לא לפתוח קורס ערב בה התובעת יכולה ללמד? ת. אין לי תלמידים בסטנד-בי זה תלמידים ששילמו, אלה תלמידים שבאו ללמוד וחיכו אצל התובעת. למה היא לא באה אלי למשרד. זה לא ברור שהיא רצתה פיצויים?" (עמ' 15 שורות 9-21) כן ראו עדותו של מר כספי בעמ' 13 שורות 9-10. 37. בעדותו הבהיר מר כספי כי רישום התלמידים נעשה זמן רב מראש, כך שלא ברור מדוע לא שיבץ את התובעת ללמד בקורסי ערב, שעה שהבהירה לו כי אין מניעה מבחינתה ללמד גם בערב, ככל שלא ניתן לשבץ אותה בבוקר כפי שסוכם עימה מראש. 38. מעבר לאמור, לא ניתן לקבל את גרסתו של מר כספי בכל הנוגע לאי שיבוץ התובעת ללימוד בקורסי הבוקר הואיל ועיון בנספח יט לתצהיר התובעת מעלה כי הנתבעת הציגה מערכת שעות לסמסטר חורף 2011 עוד ביום 11.7.2010, ממנה עולה שהקורסים של ספרות ולשון, אותם מלמדת התובעת מתקיימים רק בבוקר וכלל לא בערב. מדובר במסמך של הנתבעת שסותר מכל וכל את גרסתו של מר כספי שבאה לעולם בשלב מאוחר יותר. 39. יתרה מזאת, מר כספי אף אישר במהלך חקירתו הנגדית, כמצוטט: " ש: מפנה לנספח כ' לתצהיר התובעת - עמ' 171 תאשר לי את זה? ת: כן. אני פרסמתי רק קורס בוקר. לשאלת בית הדין : באיזה מועד זה התפרסם ? ת: זה מתפרסם לפני תחילת הלימודים ש: מתי? ת: הגיוני שמדובר על יוני עד אוגוסט". (עמ' 16 שורות 11-17 לפרטיכל הדיון מיום 12.9.12) 40. משכך אנו מקבלים את עדות התובעת לפיה הציעה לה הנתבעת לעבוד בקורסי בוקר ואין אנו מקבלים את גרסת הנתבעת כי הסיכום עימה היה לעבוד בשיעורי ערב. עוד עולה מהראיות כאמור, כי התובעת הבהירה למר כספי, כי למרות הסיכום הקודם ביניהם, היא אף מוכנה לעבוד בערב וכי הנתבעת היא זו שסירבה לכך והציעה לה: "בעוד חצי שנה אשמח לשוחח איתך על כיתה זו או אחרת..."כעולה מהודעת המייל של מר כספי מיום 16.8.2010 ומעדותה של התובעת שלא נסתרה (עמ' 4 שורות 1-4 לפרטיכל הדיון מיום 12.9.12). 41. כן מקבלים אנו את עדותה של התובעת בכל הנוגע להתרחשות הדברים המעידים כי הנתבעת היא זו שיזמה את הפסקת העסקתה כעולה מעדות התובעת שלא נסתרה: " הסיבה שלא הגעתי לעבודה היא כי זיו כתב לי במייל את התכתובת שצרפתי לכתב התביעה - מפנה למייל 16.8.10 מקריאה. בעוד חצי שנה כלומר בסמסטר קיץ אשמח לשוחח איתך... ואז הבנתי שהוא לא מתכוון להעסיק אותי בסמסטר הקרוב. .. הוא כתב לי מפורשות שאני לא עובדת בסמסטר הקרוב. ביקשתי מחברה וידיד שיתקשרו לבית הספר כדי שישאלו אם אני מלמדת בקורס וענו להם שלא. בגלישה באינטרנט ראיתי תמונות של מורים אחרים במקומי..." (עמ' 4 שורות 12-14 ו 24-27 לפרטיכל הדיון מיום 12.9.12). 42. משכך אין אנו מקבלים את גרסת הנתבעת בנדון ואנו קובעים כי הנתבעת סיכמה עם התובעת על המשך העסקתה בסמסטר הבא, ולאחר מכן חזרה בה מסיכום זה, מסיבותיה שלה, תוך ניסיון לשנות את שעות הקורסים שנסגרו עם התובעת והגם שהתובעת הסכימה אף לשינוי זה, הבהירה הנתבעת כי אינה מתכוונת לאפשר לה ללמד בסמסטר הקרוב. 43. משכך אנו קובעים כי הנתבעת היא זו שהפסיקה את העסקתה של התובעת ופיטרה אותה. בנוגע לטענת הנתבעת כי התובעת לא חתמה על הסכם העסקתה חדש ומשכך יש להסיק כי לא היתה הסכמה על המשך העסקה 44. עיון בסעיף 28 - 29 לתצהירו של מר כספי, מעלה כמצוטט: "בניגוד גמור ומוחלט לדרך בה נהגו הצדדים לחדש את ההסכם, עזבה העובדת את הארץ לחופשה ממושכת מבלי לקיים פגישה, בלי לחתום על הסכם העסקה ואף בלי למסור הסכמתה ללמד בסמסטר הקרוב קורסי ערב. במענה לטענתה, כאילו נכרת עמה הסכם העסקה חדש מופנית תשומת הלב להוראות סעיף 10 סיפא להסכם העסקה, המחיל דרישת כתב על חידוש החוזה. בכל הכבוד הראוי, עובד המעוניין בחידוש הסכם העסקה, במסגרתו משולם לו שכר נאה ומכובד, ואשר יודע היטב כי תפקידו חיוני למעסיק, אינו יכול לנהוג בדרך בו נהגה העובדת תוך שלדרך התנהלותה ישנה משמעות אחת בלבד, סירוב להצעה לחידוש החוזה". 45. מאידך, עיון במסמכים שהציגה התובעת לבית הדין, מעלה כי ההסכם האחרון שנחתם בין הצדדים היה ביום 1.9.09, בגין הסמסטר הראשון של שנת 09 (נספח יז' לתצהיר התובעת). 46. אין חולק כי התובעת עבדה גם בסמסטר השני לשנת 09 וגם בשנת 2010, וכי חרף זאת הנתבעת לא חתמה איתה על הסכם העסקה. עוד נציין כי מר כספי, הסביר במהלך עדותו כי הוא "לא איש של מיילים ולא של הסכמים" והוא כלל אינו שומר את ההסכמים עם המורים, כמצוטט: "ש. מה הסיבה שלא היה חוזה חתום בסמסטר האחרון עם התובעת? ת. עם רוב המורים לא סגרתי הסכמים בכתב. חלק קטן המורים עמדו על זה שיחתם הסכם ולא הייתה לי בעיה. ש. לגבי התובעת? ת. אני לא זוכר אם נחתם חוזה או לא. לא ייחסתי לזה משמעות הרבה פעמים שהייתי עושה חוזה עם מורה הרבה פעמים לא הייתי שומר את העתק אצלי". 47. נוכח האמור, יש לתמוה הכיצד מצהיר מר כספי על חשיבות הדרישה של חתימת הסכם כתנאי להמשך התקשרות, כאשר הוא זה שבפועל לא חתם עם הנתבעת כל הסכם העסקה בסמסטר האחרון להעסקתה . 48. בהקשר זה נציין כי אנו מקבלים את עדותה של התובעת, לפיה, הסיבה לכך שהצדדים לא חתמו על הסכם בסמסטר האחרון להעסקתה הינה בשל העובדה כי הנתבעת היא זו שלא חתמה על הסכם, כמצוטט: "ש. בסמסטר האחרון לא היה חוזה בכתב, העדת שאת אדם מסודר - למה לא דאגת שיחתם חוזה בסמסטר האחרון? ת. רדפתי וביקשתי אך זה לא קרה ולכן נאלצתי לעבוד ולהסתמך על המילה של הנתבעת. תמיד טסתי וידעתי מראש שאני ממשיכה לעבוד. הקורס התחיל שבוע ראשון של ספט' והרבה פעמים החתימה הייתה לאחר שהתחיל כבר הקורס". (עמ' 9 שורות 21-25 לפרוטוקול הדיון מיום 12.9.12) 49. נוכח עדותו של מר כספי בכל הנוגע לחוסר החשיבות שייחס הוא להסכמים בכתב עם המורים, והעובדה שהתובעת עבדה בתקופה האחרונה להעסקתה ללא הסכם חתום, יש לתמוה על הודעת המייל שששלח לתובעת ביום 16.8.2010, כמצוטט: " ... בכל מחזור שנסעת לחו"ל דאגת לפחות קודם להתייצב במשרדי ולחתום על חוזה בכתב, לא קרה לי בכל עשרים שנות בהס ( צ.ל ביה"ס) שמורה נסע/ה לחול מלי לסגור איתי דבר וחצי דבר. שוב המשך שהות נעימה" 50. אשר על כן אנו קובעים כי העובדה שהצדדים לא חתמו על הסכם העסקה לסמסטר הבא נבעה מסירובה של הנתבעת לחתום ומכאן שהיעדרו של הסכם חתום אינו מעלה ואינו מוריד לעניין הסיכום, בכל הנוגע להמשך ההתקשרות עם התובעת. 51. מעבר לאמור, וכפי שיובא בהרחבה בהמשך, סבורים אנו כי הנתבעת והתובעת התקשרו מידי סמסטר וסמסטר בהסכם העסקה קצוב בזמן עד לסיומו של כל סמסטר. 52. בסעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, נקבע: "(א) היה עובד מועבד על פי חוזה לתקופה קצובה והגיעה התקופה לקצה, רואים אותו לענין חוק זה כאילו פוטר, זולת אם הציע לו המעביד לחדש את החוזה; סירב העובד לחדש את החוזה - רואים אותו, לענין חוק זה, כאילו התפטר". על פי הוראת סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, יש לראות אי חידוש חוזה עבודה לתקופה קצובה כפיטורים. נוכח העובדה שעסקינן בחוזה לתקופה קצובה, ונוכח קביעתנו כי הנתבעת היא זו שסרבה להמשיך את העסקת התובעת והלכה למעשה היא זו שלא איפשרה לה להמשיך ולעבוד, הרי שגם נוכח הוראות סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים יש לראות את הדרך שבה סיימה התובעת את תפקידה, כפיטורים לצרכי החוק. אופן תחשיב פיצויי הפיטורים 53. עיון בדברי ב"כ התובעת בפתח דיון ההוכחות מעלה כי הבהירה כי יש לשנות את רכיב בסיס השכר בכל הנוגע לתחשיב פיצויי פיטורים, תוך ניטרול רכיב ההבראה ורכיב הנסיעות. עיון בתלושי השכר של התובעת מעלה כי משכורתה החודשית הקובעת לצרכי פיצויי פיטורים (ללא רכיב ההבראה והנסיעות) עומדת ע"ס של 9850 ₪ ומשכך הינה זכאית לפיצויי פיטורים על סך של 78,800 ש"ח ( 9850 ₪ * 8 שנות עבודה). 54. לפיכך אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 78,800 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום העסקת התובעת, ועד ליום התשלום בפועל. באשר למועד סיום העסקת התובעת - כעולה מחוזי ההעסקה החתומים שהוצגו בפנינו ומתלושי השכר שצורפו לתצהירו של מר כספי, לתובעת שולם שכר עד לסוף חודש 8/2010. כך גם עולה מסעיף 24 לתצהירו של מר כספי, שלא נסתר. לפיכך אנו קובעים כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 1.9.2010. לא מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשל חילוקי דיעות של ממש בין הצדדים באשר לנסיבות סיום ההעסקה. תשלום שכר ונילווים 9/2010 - 2/2011 והפסד השתכרות 55. לטענת התובעת העסקתה בנתבעת היתה לתקופות קצובות ולפיכך על הנתבעת לפצות אותה על תקופת העסקתה הקצובה, קרי עד לסיום סמסטר חורף 2010. מנגד טענה הנתבעת, כי התובעת לא עבדה בהסכמים לתקופות קצובות וכי לא היה הסכם העסקה בכל הנוגע לתקופת העסקתה האחרונה. 56. אודות מהותו ומשמעותו של הסכם עבודה לתקופה קצובה נאמר בדב"ע מט/123-3, פנקס נ' ישקר בע"מ פד"ע כא' 343: "חוזה עבודה אישי יכול ויהיה לתקופה בלתי קצובה, מבלי שנקבע מועד לסיומו, ויכול ויהא לתקופה קצובה, בקביעת מועד לסיומו. ................. חוזה עבודה לתקופה קצובה כולל מועד לסיומו. יש וחוזה כאמור כולל הוראה המרשה לצד לחוזה לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו ומבלי להפר את החוזה, אך יש והחוזה אינו כולל הוראה כאמור. ............... חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה, אשר אין בו הוראה המרשה לצד לו לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו ומבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה אשר יש לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים במקרה של הפרת החוזה. משום כך יש להקפיד על כך שחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה כאמור, יהיה חד-משמעי ויישקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות אשר הם נוטלים לעצמם...". 57. עיון בחוזי ההעסקה שעליהם היתה חתומה התובעת משך שנים רבות מעלה, כמצוטט: "9. מוסכם בזאת כי ההתקשרות בים ביה"ס לבין המורה מוגבלת למשך המחזור הנוכחי בלבד כמפורט בסעיף 2 לעיל, אי לכך, מובהר בזאת כי עם סיום מחזור הלימודים הנ"ל תסתיים ההתקשרות בין ביה"ס והמורה..." סעיף 2 מגדיר את משך התקופה ממועד תחילת הקורס ועד למועד הבחינה. בנוסף, עיון בסעיף 12 לאותם הסכמים, סעיף שבהסכם האחרון היה מחוק, מעלה כי ניתן להביא לסיומו של ההסכם רק בתנאי של אי שביעות רצון של תלמידים בנוגע למקצועיות התובעת, כמצוטט: "מוסכם כי במידה ו15% או יותר מתלמידי כיתה שהוקצתה לה/לו, יתלוננו על יכולה/ו המקצועית בכל הקשור להעברת החומר ו/או סביבת הלימוד בכיתה, ויבקשו להפסיק את השתתפותם בקורס, אזי תופסק העסקתה/ו לאלתר, תוך תשלום לה/ו של החלק היחסי של עלות הקורס המוסכמת כאמור לעיל" 58. בתיק זה לא נטענה טענה לפיה היה חוסר שביעות רצון של תלמידים מהתובעת, ובכל מקרה הנתבעת לא התכחשה לכך שסעיף זה נמחק מנוסח ההסכם האחרון ומכאן שהעסקתה של התובעת במהלך כל תקופת העסקתה, נעשתה במסגרת חוזים לתקופה קצובה שהסתיימה בסיומו של כל סמסטר וסמסטר. 59. ערים אנו לכך שבסמסטר האחרון לא נחתם הסכם העסקה אולם לטעמינו הוכח כי המשך ההתקשרות, גם ללא הסכם חתום, נעשה ללא כל שינוי לרבות לנושא היותו קצוב עד לסיום הסמסטר. 60. נוכח לשון החוזים שנחתמו במהלך רוב תקופת העסקת התובעת, שהיו ברורים ופשוטים בנקודת היותם קצובים ונוכח הנסיבות החיצוניות כפי שהובאו בפנינו שוכנענו כי הנתבעת התחייבה להעסיק את התובעת לתקופות קצובות, עד לסיומו של כל סמסטר וסמסטר, לרבות גם עד לסיומו של הסמסטר האחרון של חורף 2010, כפי שפרטנו בהרחבה. הסעד בגין הפרת הסכם לתקופה קצובה 61. במקרה של הפרת הסכם לתקופה קצובה שאין בו סעיף מפורש בדבר פיצוי קבוע ומוסכם, קבעה ההלכה הפסוקה את הפיצוי בגין הפרתו: "בחוזים לתקופה קצובה ניתן פיצוי מלא בגין ההפרה. חישוב הפיצוי מבוסס על ההפסד שנגרם לצד המקיים על ידי הצד המפר, דהיינו שכר ונלווים, בניכוי הסכום(לרבות הנלווים) שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להשתכר, בשקידה סבירה." ראה: דב"ע נה/7-014, ב.ג. פולימרים אגודה שיתופית נ' שטול פד"ע כח' 261 . 62. עיון בחקירתה הנגדית של התובעת מעלה כי אכן יכולה היתה לעבוד בשיעורים פרטיים וכן עבדה בכך וכן העידה כי דיברה עם הרכזת בבית הספר בו עבדה לגבי שעות תיגבור ושעות נוספות (עמ' 6 שורות 26-32) מנגד, התובעת לא הציגה ממצאים בדבר גובה השתכרות זה. מעבר לאמור, התובעת יכולה היתה לפנות למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי אבטלה ולהקטין את נזקיה וכן לנסות וללמד במקומות נוספים נוכח היותה מקצועית ובעל וותק. 63. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו מקבלים את טענת התובעת לתשלום שכר לתקופה סמסטר החורף של ספטמבר 10- פברואר 11, אולם בפוסקנו פיצוי בגין רכיב זה אנו לוקחים בחשבון גם את השווי הכספי שהתובעת יכולה היתה להרוויח בגין תקופה זו, לרבות באמצעות קבלת תשלום דמי אבטלה וכן על ידי העברת שיעורים פרטיים ומציאת מקומות עבודה נוספים, לכל הפחות בתקופה הראשונה בה לא יכולה היתה לקבל דמי אבטלה ולאחר ששקללנו את כלל האמור אנו קובעים כי בגין רכיב זה על הנתבעת לפצות את התובעת בסך של 25,000 ₪. 64. על הנתבעת לשלם לתובעת בגין תשלום שכר ונלויים לחודשים ספטמבר- פברואר 2010-11, סך של 25,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 65. משפסקנו לתובעת פיצוי בגין אי תשלום שכר לחודשים ספטמבר- פברואר בקיזוז הכספים שיכולה היתה להשתכר, בשקידה סבירה, אין אנו סבורים כי יש לפצות אותה בנוסף על אבדן השתכרות, בנסיבות העניין. משכך רכיב תביעת התובעת להפסד השתכרות נדחה. 66. כמו כן, לא מצאנו לפסוק לתובעת פיצויי הלנה, זאת הן בשל חילוקי דיעות של ממש בנוגע לעצם זכאותה של התובעת לסכום האמור והן משמדובר בפיצוי ולא בשכר עבודה. 67. מעבר לצורך יצויין, כי בכתב התביעה תבעה התובעת, בנוסף, שכר בגין חודש 8/2010 אולם כעולה מתצהירה ומסיכומיה, היא זנחה רכיב זה (והנתבעת אף צירפה לתצהירה תלוש שכר לחודש 8/2010 והתובע לא הוכיחה כי השכר בהתאם לתלוש זה לא שולם לה). דמי חגים 68. התובעת תובעת תשלום בגין דמי חגים, בסך של 24,000 ₪. מנגד, טוענת הנתבעת כי התובעת קיבלה שכר חודשי קבוע, ששולם לה באופן מלא גם עבור תקופות י החגים בהם לא עבדה. 69. צו ההרחבה (י"פ 4895 התש"ס, 4002) שהרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) בעניין דמי החגים, הקובע זכאות לתשלום בעבור ימי - תכליתו לפצות עובדים שהועסקו בשכר שעתי אצל המעסיק ובעקבות ימי החג בהם הן לא עבדו, הם לא קיבלו שכר עבודה (ע"ע 300360/98, נחום צמח - ש.א.ש קרל זינגר (צפון) בע"מ, מיום 30.4.02). 70. עיון בהסכם העסקה של התובעת מעלה כי התמורה המוסכמת לעבודתה עמדה ע"ס 30,000 ₪ בגין כל קורס שלימדה במהלך הסמסטר שכלל 2 מפגשים בשבוע. התובעת לימדה 2 קורסים במקביל ולכן שכרה עמד על 60,000 ₪ לסמסטר. אופן תשלום השכר היה חלוקתו ל-12 חודשים באופן שבו קיבלה התובעת מידי חודש בחודשו שכר יסוד ע"ס 9,850 ₪. כמו כן קיבלה מידי חודש בחודשו תשלום עבור נסיעות וכן סכום קבוע של 150 ₪ בגין הבראה, כעולה מתלושי השכר של התובעת. מכאן שהתובעת קיבלה שכר חודשי קבוע, היינו גם בגין ימי החגים בהם לא עבדה. אשר על כן רכיב תביעת התובעת לדמי חגים - נדחה. דמי הבראה 71. לטענת התובעת לא שולמו לה מלוא דמי ההבראה להם היא זכאית על פי דין והיא תובעת הפרשי דמי הבראה לכל תקופת העסקתה בסך של 4212 ש"ח. מנגד מכחישה הנתבעת את זכאות התובעת לרכיב זה. 72. על פי צו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה עובד יהיה זכאי לקצובת הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד, וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את קצובת ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו. 73. בגין השנתיים האחרונות לעבודתה זכאית התובעת ל- 14 ימי הבראה, הואיל ומדובר על תקופת העסקה של 8 שנים משכך היה על הנתבעת לשלם לה סך של 4914 ₪ (14 ימים * 351 ₪) בגין דמי הבראה בהתאם להוראות צו ההרחבה הנדון. 74. עיון בתלושי השכר של התובעת שהוצגו בפנינו מעלה כי בשנתיים האחרונות להעסקתה קיבלה סך של 3150 ₪ בגין דמי הבראה . נוכח האמור על הנתבעת לשלם לתובעת בגין דמי הבראה סך של 1764 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום העסקתה ועד ליום התשלום בפועל. הפרשות פנסיה 75. התובעת תובעת הפרשי פנסיה בסך של 4,079 ₪ בטענה שהנתבעת לא הפרישה את מלוא המגיע לה. מנגד הנתבעת טוענת ששילמה את מלוא ההפרשות הפנסיוניות המגיעות לתובעת אולם מבלי שהוצגה כל אסמכתא בנדון. 76. תביעת התובעת בגין רכיב זה זו הושתתה על הוראות צו ההרחבה הכללי לביטוח פנסיוני במשק, החל מיום 1.1.08, ובהתאם לשיעורי ההפרשות שנקבעו בצו, כאשר בשנת 2008 עמד שיעור ההפרשה בגין חלק המעביד על 0.83% משכר העובד, בשנת 2009 עמד שיעור ההפרשה בגין חלק המעביד על 1.66% ובשנת 2010 על 2.5% (להלן - צו ההרחבה לפנסיה). 77. כעולה מכתבי הטענות מטעם הנתבעת (למשל סעיף 66 לכתב ההגנה) היא לא חלקה על עצם זכאות התובעת להפרשות לקרן פנסיה ואף לא חלקה על חישוב הנתבעת, אלא טענה כי שילמה לתובעת את מלוא המגיע לה. 78. טענת הנתבעת הינה למעשה טענת "פרעתי" משכך נטל ההוכחה בנדון עובר אליה. הנתבעת לא הביאה כל ראיה לפיה שילמה לתובעת את מלוא המגיע לה בגין ההפרשות הפנסיוניות. משכך אנו מקבלים את עמדת התובעת לפיה יש הפרשים המגיעים לטובתה בכל הנוגע לרכיב זה. 79. לפיכך, משלא הוכיחה הנתבעת מהם הסכומים אותם שילמה בגין ההפרשות הפנסיוניות מכוח צו ההרחבה לפנסיה ואף לא הציגה תחשיב נגדי, זכאית התובעת לפיצוי בגין אי ביצוע ההפרשות, בהתאם לחישוביה (ראה: ע"ע 300001/98, בוריס שוסטר - רמי חרושת מרצפות בע"מ, עבודה ארצי לג (31) 25). 80. על כן על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4079 ₪, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.5.09 (אמצע התקופה הרלוונטית) ועד ליום התשלום בפועל. שעות עודפות 81. עיון בתצהיר התובעת ובכתב סיכומיה מעלה כי אין כל התייחסות לטענה זו מלבד כימותה בכתב התביעה. מכאן שהתובעת לא הרימה את הנטל הבסיסי הנדרש להוכחות שעות עבודתה העודפות מעבר לשעות החוזיות וכן לא הוכיחה כי עבדה שעות נוספות. מעבר לאמור התובעת כלל לא פרטה את אופן כימות רכיב זה. משכך אנו דוחים רכיב תביעתה זה. עגמת נפש 82. התובעת תבעה פיצוי בגין עגמת נפש, אותו העמידה על סך של 32,340 ₪. לטענת הנתבעת לא הוכחו נסיבות המצדיקות פסיקת פיצוי כזה, שהינו פיצוי אותו ממעטים לפסוק במערכת של עובד ומעביד. ההלכה היא כי רק במקרים קשים וחריגים ייפסק פיצוי בגין עגמת נפש (ראו דב"ע נג/99-3, משרד החינוך, מדינת ישראל נ' דוד מצגר פד"ע כ"ו 563). לא שוכנענו כי בעניינו יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש מעבר לרכיבים שנפסקו לטובתה. משכך רכיב תביעתה לפיצוי בגין עגמת נפש נדחה. סוף דבר 83. הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים מהיום את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים: 78,800 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.9.2010 ועד ליום התשלום בפועל. ב פיצוי בנוגע להסכם לתקופה קצובה לחודשים 9/2010 - 2/2011: 25,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. ג. דמי הבראה: 1764 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.9.2010 ועד ליום התשלום בפועל. ד. פיצוי בגין הפרשים לקרן פנסיה: סך של 4079 ₪ פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.5.09 (אמצע התקופה הרלוונטית) ועד ליום התשלום בפועל. 84. כל הסכומים לעיל ישולמו בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 85. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאותיה בגין תביעה זו בסך 8,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. 86. לפני נעילה נציין כי עובר להגשת סיכומים מטעמה, הגישה הנתבעת בקשה לעיכוב הליכים בטענה כי הוגשה בקשת פירוק כנגד הנתבעת. נוכח העובדה כי טרם ניתן צו פירוק לא נענתי לבקשתה לעיכוב הליכים. פסק דין זה ניתן נוכח העובדה שגם נכון להיום לא הוצג כל צו פירוק בעניינה של הנתבעת. 87. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.חוזהחוזה עבודה