יזמים ואנשים פרטיים רואים לנגד עיניהם את הרווח הפוטנציאלי העצום שיוכלו להפיק מבנייה בלתי חוקית - ומתפתים לרמוס את החוק על מנת להשיגו. במקום לעבור הליך מסודר ותקין של הגשת בקשה למוסדות התכנון והתחלת בניה לאחר קבלת אישור , במקרים לא מעטים הסדר מתהפך - קודם בונים ואז מבקשים. התנהלות זו מקורה בהנחה שלאחר השלמת הבנייה יהיה קיים קושי בהחזרת המצב לקדמותו וכך יאלצו הרשויות להיענות לגחמות העבריינים. אך ברי, שגם במידה ומעשה העבירה "יולבן", עלבונו של שלטון החוק יוותר בעינו. הפגיעה בו לא תירפא על ידי אישור הבנייה - אלא הכשרת השרץ עלולה להביא לפגיעה כפולה ומכופלת. שכן, הסכמה והשלמה עם עבריינות, תחת מלחמה וענישת העבריין, תביא למצב של "חוטא יוצא נשכר", תיפגם באמון הציבור ברשויות ובתי המשפט, תכרסם בהרתעה ותעודד ביצוע מעשי עבריינות. יש בה אף מסר ציבורי שלילי כלפי האזרחים שומרי החוק - שבנקל יוכלו להסיק כי דווקא רומס החוק קוצר רווחים שלא ניתן להשיג בדרך הישר. בית המשפט ציין כי שלטון החוק הינו עיקרון יסוד בשיטתנו המשפטית, שקיומו הכרחי על מנת לקיים חברה תקינה ומתפקדת. למרבה הצער, וככל שהדבר נוגע לתכנון ולבנייה, אי כיבוד החוק איננו בגדר תופעה נדירה (ראה פסיקת בית המשפט העליון עעמ 3319/05 אלגריה פונטה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה באר שבע 8 (1.8.2005)) שם הוגדרה עבריינות הבנייה כ"מכת מדינה"). כב' הנשיא (בדימוס) שמגר בר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984) עמד על השלכות הרוחב השליליות הגלומות בהשלמה עם בנייה בלתי חוקית: "בניה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבניה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק". דיני התכנון והבניה חותרים להשיג מטרות הנעוצות בטובת הכלל בדרך של הסדרת השימושים בקרקע וקביעת אמות מידה לבנייה, בהתחשב בשיקולים ובאינטרסים שונים. מטרתם היא הגשמת האחריות החברתית של הקניין ברמה הלאומית, המחוזית והמקומית (בג"צ 4128/02 אדם טבע ודין נ' ראש ממשלת ישראל, פד"י נח(3) 503, 512-514 (2004); ע"א 3901/96 הוועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה נ' הורוביץ, פד"י נו(4) 913, 938 (2002); ע"א 6291/95 בן יקר גת חברה להנדסה ובניין בע"מ נ' הוועדה המיוחדת לתכנון ולבניה "מודיעין", פד"י נא(2) 825, 844-845 (1997)). למימוש מטרות אלה, נקבעו עקרונות של סדר ציבורי ואמות מידה להתנהגות מחייבת בתחום זה. השלמה עם הפרת דיני התכנון תפגע אפוא ביכולת להגשים את מטרות התכנון הכלליות ותחתור תחת קיומה של מערכת תכנונית תקינה (ראו: עעמ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע 23 (7.12.2006)). הכשרת העבירה אמנם פותרת בעיה בטווח הקצר, אך במקביל יוצרת בעיות בטווח הארוך נוכח התמריץ לבנייה בלתי חוקית - שבסופו של דבר צפוי לסתור גם את התכנון הפיסי הרצוי. מכאן, גם אם תכנית המכשירה עבירה בדיעבד אפשרית מבחינת התכנון הפיסי, אין די בכך כדי להכשירה, לנוכח הפגיעה שנגרמה לתקינות המערכת התכנונית. לעניין זה הולמים דברי כב' השופט מודריק בפסק דין יסודות יניב (עמ' 14-13): "אישור כפוי של תכניות שנובע ממציאות שנקבעה בשטח תוך הפרת דיני התכנון, אינו יכול להוות בסיס למערכת תכנונית תקינה. זו היפוכו הגמור של תכנון. זו אנרכיה תכנונית." עולה מכל האמור, כי השיקול של שמירה על שלטון החוק, חייב לעמוד לנגד עיני ועדות התכנון בבואן להחליט האם לאשר תכנית המכשירה בדיעבד בנייה בלתי חוקית, זאת כחלק מתפקידן להיות אחראיות על הסתכלות כוללת המשלבת בחינה של היבטים כלכלים, חברתיים וציבוריים (ראו: פסק דין איגנר, 23; הנחיות היועמ"ש מס' 1/2004). בניהבניה לא חוקית