בקשה לקבלת רישיון קבלן שירות

בסעיף 10א לחוק קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996, שנחקק במסגרת תיקון מס' 6 לחוק, נקבע כי הוראותיו של חוק קבלני כוח אדם בסעיפים 2-9 והוראות נוספות, יחולו לגבי "קבלן שירות", בשינויים המחויבים, ובשינויים נוספים כפי שמפורט בהוראת הסעיף. "קבלן שירות" כהוראת ההגדרה שבתיקון הינו "מי שעיסוקו במתן שירות באחד מתחומי העבודה המפורטים בתוספת השנייה באמצעות עובדיו אצל זולתו". הוראותיו של החוק המוחלות על פי התיקון על קבלן שירות, הינן בעיקרו של דבר ההוראות המסדירות חובת רישוי. הוראות אלה חלות על פי התוספת השנייה לחוק על קבלן שירות בתחום השמירה האבטחה והניקיון. אף שהוראת התיקון פורסמה עוד בחודש יולי 2009, תחולת התיקון היא מיום 1.1.2010. התכלית העומדת ביסוד הסדר הרישוי של קבלני שירות. הצורך בקביעת הסדר רישוי קפדני ומפורט לקבלני שירות התעורר נוכח פגיעה מתמשכת בזכויותיהם של העובדים בענפי השמירה האבטחה והניקיון, כפי שארע שנים קודם לכן אצל קבלני כוח אדם. הדברים באים לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת החוק, הנסמכים בין השאר, על פסיקתו של בית דין זה. לפי המפורט בדברי ההסבר "מטרת החלת חובת הרישוי על קבלני השירות היא לחזק את הפיקוח על קבלני השירות כדי לשמור על זכויותיהם של עובדים חלשים במשק". כמו בנוגע לקבלני כוח אדם, כך גם בקשר לרישוי קבלני שירות בתחום הניקיון, והשמירה והאבטחה, הרישיון נועד להבטיח שקבלן השירות יפעל על בסיס כלכלי איתן, תוך דאגה לזכויות עובדיו. "מטרה זו יכולה להיות מושגת רק בידי גוף רציני, מסודר, המתנהל כחוק, בשקיפות מלאה ותוך גילוי של אחריות ואמינות כלפי עובדיו, כמו גם כלפי גורמי הפיקוח עליו". בסעיף 3 ובסעיף 10א לחוק קבלני כוח אדם מונה המחוקק תנאים למתן רישיון שרק בהתמלא כולם ניתן להיעתר לבקשה למתן רישיון. 3.(א) לא יינתן רישיון למבקש לעסוק כקבלן כוח אדם אלא אם כן נתקיימו בו כל אלה: (1) הוא, או המנהל המועסק על ידיו, לפי העניין, הם בעלי ניסיון של לפחות שלוש שנים במתן שירותי כוח אדם או בניהול כוח אדם; (2) הוא המציא ערבות בנקאית או ערובה מתאימה אחרת למילוי חובותיו כלפי עובדיו...... (3) בחמש השנים שקדמו לבקשת הרישיון לא הורשע מבקש הרישיון או ממלא תפקיד בכיר בעסקו בעבירה שיש עמה קלון, או בעבירה שמפאת חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק כקבלן כוח אדם. ##להלן פסק דין בנושא בקשה לקבלת רישיון קבלן שירות:## השופטת רונית רוזנפלד פתח דבר 1. המערערת 2, ל.מ.ר שירותים בע"מ, שהיא חברה לאספקת שירותי אבטחה (להלן- חברת ל.מ.ר. או החברה), הגישה ביום 26.1.2011 את בקשתה למשיבות לקבל רישיון לעסוק כ"קבלן שירות", לפי הוראת סעיפים 2 ו-10א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם תשנ"ו-1996 (להלן- חוק קבלני כוח אדם או החוק). המערער 1, מר גיל יוסף בינג, הוא בעל מניותיה ומנהלה היחיד של החברה. בקשת החברה לקבלת רישיון נדחתה על ידי המשיבה 2 (להלן- המנהלת). על פי החלטת המנהלת, אין החברה עומדת בתנאי הסף הנדרשים בחוק לקבלת הרישיון. לעניין זה נקבע בהחלטה כי בעל המניות היחיד בחברה, הוא מר בינג, הורשע בעבירות שמפאת חומרתן או נסיבותיהן אין הוא ראוי לעסוק כקבלן שירות (סעיף 3(א)(3), ו-6(א)(4) לחוק); כי הבקשה הוגשה על יסוד מידע כוזב (סעיף 3(ג) ו-6(א)(1) לחוק), וכי אין החברה עומדת בתנאים כנדרש בחוק, לעניין ניסיון ניהולי או עסקי של מנהלה ובעל מניותיה (סעיף 3(א)(1) ו-10א(א)(1) לחוק). המערערים מבקשים התערבות בית הדין בהחלטת המנהלת, באשר לטענתם היא התקבלה בניגוד לכללי הצדק הטבעי, היא אינה מידתית ולוקה בחוסר סבירות, ועל כן דינה להתבטל. לחלופין מבקשים המערערים כי בית הדין יעניק רישיון למערערים בתנאים כפי שימצא לנכון. הרקע העובדתי 2. חברת ל.מ.ר נרשמה כחברה ברשם החברות ביום 16.6.09. מר בינג, בעל מניותיה ומנהלה של חברת ל.מ.ר, הוא גם בעלים ומנהל של חברת האבטחה "בינג ביטחון" אותה הקים בשנת 2005, ושל חברת האבטחה "בינג אבטחה מיוחדת בע"מ", אותה הקים בשנת 2007. כאמור, ביום 26.1.2011 הגישה חברת ל.מ.ר את בקשתה לקבלת רישיון מושא הערעור. 3. במהלך התקופה שלאחר הגשת הבקשה, פנה אגף ההסדרה במשרד התמ"ת אל המערערים בבקשה לקבל השלמות לחומר שהגישו, וערך שני ביקורים אצל המערערים. בין לבין, במהלך חודש יוני 2011, כי מר בינג הורשע בבית משפט השלום בתל אביב בעבירות על חוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975 (תפ (ת"א) 32335-12-10 מיום 9.6.2011, להלן- פסק הדין המרשיע). על מר בינג הוטל עונש של שירות לתועלת הציבור. ביום 9.10.2011 נערך ראיון למר בינג, ובו ביום נגבתה ממנו הודעה. ביום 20.11.2011 הוזמנו המערערים לשימוע בכתב, במסגרתו התבקשו להתייחס להרשעת מר בינג בעבירות לפי חוק מע"מ; להעלמת מידע בדבר היותו בעלים של החברה "בינג אבטחה מיוחדת בע"מ", ובדבר היותו בעלים של חברות שנקלעו לקשיים כלכליים; לעניין אי עמידה בתנאי ניסיון ניהולי ועוד. ביום 18.12.2011 הוגשה תגובת המערערים לשימוע. ביום 2.9.2010 הורשעה חברת בינג ביטחון בע"מ על פי הודאתה, בעבירה לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (תפ 1129-10). לאחר שנודע דבר הרשעתה למנהלת, נשלחה אל המערערים הודעה בדבר תוספת לשימוע, עליה הם הגיבו ביום 15.1.2012. ההחלטה 4. ביום 13.2.2012 ניתנה החלטת המנהלת הדוחה את בקשת המערערים לקבלת רישיון קבלן שירות, מן הטעם שאין החברה עומדת בתנאי הסף הנדרשים בחוק לקבלת הרישיון. בהחלטה נקבע כי בעל המניות היחיד בחברה, הוא מר בינג, הורשע בעבירות שמפאת חומרתן או נסיבותיהן אין הוא ראוי לעסוק כקבלן שירות (סעיף 3(א)(3) לחוק). לעניין זה מצוינת הרשעת מר בינג בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ), כדלקמן: 5 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לו לגביו מסמך, במטרה להתחמק מתשלום מס (סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ); 24 עבירות של אי הגשת דוחות תקופתיים, עבירות לפי סעיף 117(א) לחוק מע"מ, ו-7 עבירות של מסירת ידיעות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מע"מ. בנוסף, מצוינת בהחלטה הרשעת החברה בינג ביטחון, שבבעלותו היחידה של מר בינג, בעבירה לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א -1951. עוד נקבע בהחלטה כי הבקשה הוגשה על יסוד מידע כוזב (סעיף 6(א)(1) לחוק). בקשר לכך מצוין כי בקורות החיים שהציג מר בינג בצירוף תצהיר, בחר להשמיט כי הוא הבעלים היחיד של שתי חברות אבטחה, בינג אבטחה מיוחדת בע"מ ובינג ביטחון בע"מ, שהגיעו לחדלות פירעון בעת ששימש מנכ"ל בשתיהן, וכן שהטעה את הרשות אודות מיקום משרדי חברת ל.מ.ר. בנוגע למיקום משרדי החברה מצוין בהחלטה, כי בטופסי הבקשה לרישיון דיווח מר בינג כי משרדי החברה נמצאים ברמת גן, וסימן כי לחברה יש סניף. בשיחה טלפונית מסר כי אין לחברה סניף, וכי בטעות סומן בטופס קיומו של סניף. בביקור שנערך במשרד ברמת גן, התברר כי המקום אינו נגיש לנכים. בתגובה הודיע מר בינג כי פעילות החברה תיערך מכתובת אחרת. לאור הודעתו, נערך ביקור בכתובת החדשה, שם נמצא שילוט של "בינג אבטחה מיוחדת", מספר הטלפון היה של "בינג אבטחה מיוחדת", וכן נמצא במקום אדם שהציג עצמו כסמנכ"ל "בינג אבטחה". אותו אדם נרשם בטופס הבקשה לרישיון לחברת ל.מ.ר, כמנהל עבודה בל.מ.ר. באותה כתובת לא היה כל "זכר" לפעילות חברת ל.מ.ר. כך יצא, שלא רק שהועלם מן הרשות קיומה של חברת "בינג אבטחה" אלא שלמעשה מר בינג מערבב בין החברות. בקשר לניסיון הניהולי הנדרש בחוק, כתנאי למתן רישיון (סעיף 3(א)(1)), נקבע, כי נוכח האופן בו ניהל המערער את שתי חברות האבטחה הנוספות שבבעלותו, הרשעתן בפלילים, חובותיו לבנקים ולמוסד לביטוח לאומי, וכן רצונו לפרק את החברות הנ"ל בשל הגעתן לחדלות פירעון "קיים ספק רב אם ניתן להכיר בניסיון שצבר מר בינג מניהולן של חברות אלה, כעומד בדרישות הסף של הניסיון הניהולי והעסקי לצורך קבלת רישיון לעסוק כקבלן שירות". עוד נקבע בהחלטה, כי מר בינג לא עדכן את הרשות בדבר שינוי ברישום הפלילי. לעניין זה מצוין כי נוהלה חקירה נגדו בעניין שנגנז "מחוסר ראיות מספיקות". על פי ההחלטה, גניזת תיק החקירה אינה פוטרת מן החובה לעדכן את הרשות. הערעור עיקר הטענות שבערעור 5. לטענת המערערים, בשנים 2007-2009 נקלעו "חברות האבטחה הקודמות" של מר בינג לקשיים כלכליים. אף שחלק ניכר מן הקשיים נגרמו שלא באשמת המערער, הוא קיבל על עצמו אחריות מלאה מתוקף היותו בעלים של החברות, ומתוך דאגה לעובדיו. בתקופה זו לקח הלוואות גדולות, לרבות בשוק האפור, על מנת שמשכורות עובדיו ישולמו במועדן. כשהתייצב מצבו פנה מיוזמתו לרשויות מע"מ, ודיווח על העסקאות שביצע בתקופת המשבר הכלכלי שחווה. על כך הועמד לדין והודה מיד באשמה. שירות המבחן המליץ שלא להרשיעו ולהטיל עליו עבודות לתועלת הציבור. המערער מפנה לדברי השבח שנרשמו לזכותו בפסק דינו של בית משפט השלום, לפיו הורשע כאמור בעבירות לפי חוק מע"מ. המערער מציין כי אנשי מע"מ ציינו בפניו כי הרשעתו לא תפגע בעבודתו בתחום חברות האבטחה. גם השופטת מציינת בפסק דינה כי יתכן שהרשעת המערער תמנע ממנו להשתתף במכרזים מסוימים, אך לא שוכנעה כי יהיה בכך כדי להביא לקריסת החברות או להתמוטטותן. לטענת המערערים אי מתן רישיון בהסתמך על ההרשעה פוגע בעקרון ההסתמכות שלו עצמו, כמו גם בהסתמכות שהסתמך בית המשפט על הצהרות אנשי מע"מ. באשר להרשעה בעבירה לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951- שמו של המערער נמחק מכתב האישום באותו עניין. כמו כן, הרשעת "בינג ביטחון" הייתה בעבירה של אי ניהול פנקס חופשה שנתית. עוד נטען כי התברר שהעובד התבלבל בין החברות שהעסיקו אותו, ובפועל אף קיבל מ"בינג ביטחון" 4.5 ימי חופשה. אין לקבל את הסבר המנהלת בדבר פעולת החברה באמצעות האורגנים שלה וייחוס אחריות למר בינג בגין הרשעת החברה. לחברה אישיות משפטית נפרדת, ואין המנהלת רשאית לבצע הרמת מסך, מה עוד שבמקרה זה הוכח כי למר בינג לא הייתה כל אשמה. 6. עוד טוענים המערערים כי מר בינג לא עשה כל ניסיון להסתיר את קיומה של החברה בינג אבטחה מיוחדת בע"מ. בטופסי הבקשה לרישיון כלל לא עלתה שאלה בדבר קיומה של חברה נוספת, ולכן העניין לא דווח. אילו רצתה המשיבה לדעת את שמות החברות אותן ניהל המערער בעבר, הייתה לה הזדמנות לבקש השלמת פרטים. החלטת המנהלת שלא לתת רישיון, הנסמכת על אי גילוי פרט שאין חובה לגלותו על פי הטופס, מהווה חריגה חמורה מסמכות. 7. לטענת המערערים, מעבר חברת ל.מ.ר. לכתובת החדשה טרם הושלם במועד הביקור של הפקחים. בכתובת שנמסרה לרשות לא נמצא שילוט המציין את פעילותה של "בינג אבטחה מיוחדת" במקום. על השלט היחידי שנמצא באותה כתובת צוין "מקום זה מאובטח על ידי בינג אבטחה". לטענת המערערים, בעקבות הדרישה שהוצבה על ידי הרשות, הם ביצעו את המעבר לכתובת החדשה, אלא שהביקור במקום מטעם הרשות, בוצע עוד בטרם הושלם המעבר. בבקשת רישיון העסק שהגישה חברת ל.מ.ר לעיריית תל אביב בחודש אפריל 2011, במפורש נרשם כי "בינג אבטחה מיוחדת" הינה הבעלים שעוזב את השטח. לכן החלטת המנהלת שהתקבלה כ-10 חודשים אחר כך, לפיה "בינג אבטחה" היא היושבת במשרדים אלה, ולא חברת ל.מ.ר כנטען,התקבלה בחוסר תום לב. כמו כן, סמנכ"ל החברה נתן לפקחים בתום לב כרטיס ביקור ישן המכיל פרטי ההתקשרות עימו. אותו אדם משמש סמנכ"ל במשרה מלאה של חברת ל.מ.ר החל מחודש ספטמבר 2010. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע מסמרות עובדתיים לרעת המערערים. 8. המערערים מוסיפים עוד כי ביום 3.3.11 נערך ניסיון לעקל את רכבו של מר בינג, וזאת מתוך טעות של המוסד לביטוח לאומי. בעקבות חילופי דברים הוזעקה למקום המשטרה, שלאחר עיכוב של כשעה שחררה את מר בינג לדרכו. מר בינג לא סבר שנרשם לו רישום כלשהו באירוע זה. רק בעקבות התייחסות המנהלת לנושא פנה לפרקליטות, שהודיעה לו כי התיק שיוחס לו ייגנז, והרישום הפלילי ימחק. המערער כלל לא היה מודע לקיומו של הרישום, ובנסיבות אלה אין מדובר באי דיווח על רישום פלילי. 9. לטענת המערער, אין לייחס לו העדר ניסיון ניהולי נוכח הקשיים עימם התמודד. למרות נפילתו הכלכלית בשנים 2007-2009, עלה בידו לשוב ולעמוד על רגליו, ולנהל את החברה שבבעלותו בהצלחה. בכל התקופות לקח המערער אחריות על מעשיו ושילם את חובות החברות שבבעלותו. כנגד המערער הוגשה אך תלונה אחת במשך כל שנות פעילותו. המערער מוקף ביועצים מקצועיים המלווים אותו בעסקיו. המערערים הסכימו לתת ערובה ככל שידרשו כדי להבטיח את איתנות החברה וזכויות עובדיה, וכן הסכימו לכל פיקוח הדוק שיוטל עליהם. לחברת ל.מ.ר אף צפויים רווחים גבוהים בגין פעילותה בשנה החולפת. אין יסוד להסתמכות על חובות לבנקים בהחלטה על אי מתן רישיון. חוב כזה הינו לגיטימי בעולם העסקים. לאור הסדרי התשלומים אליהם הגיע המערער בנוגע לחברות הקודמות הוא מנוע מלפרקן, וזאת עד לסילוק ההלוואה שנטל. המערער גמר אומר לאחד את פעילויותיו במסגרת חברת ל.מ.ר. בנסיבות אלה תמוהה בחירתם של המשיבים להשתית החלטתם על כך ש"בכוונת המערער לפרק בעתיד את חברות הבטחה הקודמות שפעילותן העסקית ממילא אינה קיימת כיום בפועל." עוד נטען כי השימוע שנערך למערערים לא קוים בלב פתוח ובנפש חפצה. ראיה לכך ניתן למצוא בזהות כמעט מוחלטת בין מכתבי ההזמנה לשימוע לבין נוסח ההחלטה. המשיבים לא התייחסו להצעת המערערים למתן ערבות, ולעמוד לביקורת ופיקוח הדוקים. החלטת המשיבים שלא ליתן רישיון על אף נכונות המערערים ליתן ערבויות ולעמוד תחת משטר של פיקוח אינה סבירה ואינה מידתית. עיקר טענות המשיבות 10. לטענת המשיבות, דין הערעור להידחות על הסף, באשר המערערים אינם באים בידיים נקיות לבית הדין. בקשר לכך נטען, כי המערערים הגישו בקשתם לקבל רישיון לפעילותם כקבלן שירות רק בינואר 2011, וזאת אף שעל פי הוראות הדין קיימת חובה לקבל רישיון לפעילותם מאז 1.1.2010. המערערים פנו לקבל רישיון כעבור למעלה משנה מהמועד שנקבע בחוק, ובחלוף למעלה מחצי שנה מאז תום תקופת היערכות, שנקבעה עד ליום 1.6.2010. עד למועד זה לא ננקטו אמצעי אכיפה נגד החברות שפעלו ללא רישיון. כמו כן, במהלך התקופה בה נבדקה הבקשה, הותרתה חברת ל.מ.ר במפורש, ובכתב, כי אינה רשאית לפעול ללא רישיון, והחברה לא שעתה להתראות. אף מאז שנשלחה ההחלטה למערערים, ממשיכה חברת ל.מ.ר לפעול ללא רישיון, מבלי שראתה לנכון לפנות למנהלת בבקשה מתאימה לפי סעיף 7 לחוק. לעניין זה מציינים המשיבים בתגובתם, כי לאור הוראת סעיף 7 לחוק ובהתאם לפסיקת בית דין זה, ככל שחברת ל.מ.ר תבקש להמשיך להעסיק את עובדיה עד לסיום הליכי מכרז לבחירת קבלן שירות חדש אצל המשתמשים בשירותיה, עליה להגיש למנהלת בקשה, בצירוף כל המידע הנדרש, ובקשתה תישקל. עד למועד הגשת התגובה לערעור, לא פעלו המערערים בהתאם להוראות החוק גם בעניין זה. 11. לגופם של דברים נטען כי החלטת המנהלת ניתנה לאחר שנערכו למערערים שני שימועים. ההחלטה מתבססת על ראיות מנהליות מוצקות, היא מידתית וסבירה, ואין עילה להתערב בה. לטענת המשיבים חברת ל.מ.ר אינה עומדת בתנאי הסף שנקבעו בסעיפים 3(א)(3) ו-6(א)(4) להוראות חוק קבלני כוח אדם. המשיבים מפנים לחומרה הטמונה בהרשעתו של המערער בעבירות לפי חוק מע"מ כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין המרשיע. המערער ושתי החברות הנוספות שבבעלותו ובניהולו הורשעו בשורה של עבירות על פי חוק מע"מ. על חומרת הנסיבות העומדות ביסוד ההרשעה עמד בית המשפט בפסק דינו. הטענה לפיה המערערים הסתמכו על הצהרות אנשי מע"מ באולם בית המשפט, לפיה לא צפויה קריסת החברות שבבעלות מר בינג, אינה מגובה בכל ראיה. כמו כן, השפעת ההרשעה על המערער ועל שאר הנאשמים היוותה אך אחד משיקולי בית המשפט בדחותו את הבקשה שלא להרשיע את הנאשמים. אף אין בסיס לטענות המערערים כנגד החלטת המנהלת בהסתמכה על הרשעת חברת בינג ביטחון בע"מ בעבירה לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951. לפי רישומי רשם החברות, המערער הינו בעל המניות היחיד בבינג ביטחון בע"מ ומשמש בה מנכ"ל. על כן, אף אם מסיבות ההליך הפלילי הושמט שמו מכתב האישום, אין בכך כדי להוכיח כי מן הבחינה המנהלית לא היה אחראי לביצוע העבירה. הדיון 12. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 17.5.2012 חזרו הצדדים על טענותיהם כפי שפורטו בכתבי הטענות. ב"כ המערערים הדגיש בדיון כי חברת ל.מ.ר מעסיקה 120 עובדים שפרנסתם תלויה בה, מהם 60 עובדים בהעסקה ישירה ו-60 עובדים בהעסקה עקיפה. ב"כ המערער הודה כי לא דווח למשיבות אודות העסקתם של 60 עובדים בהעסקה עקיפה, והודיע על נכונותו לעשות כן. ב"כ המערערים הדגיש בטיעונו את דבר היותו של מר בינג קצין ולוחם בשירותו הצבאי; את האחריות שקיבל על עצמו, בכך שלא מיהר להיכנס להליכי פשיטת רגל, וכי כל עובדיו קיבלו תמיד את משכורותיהם בזמן. פתיחת החברות השונות אינה תוצאה של הסתבכויות, תביעות משפטיות והליכי הוצאה לפועל. החברות אינן פעילות היום נוכח הסדרים שיש למר בינג עם הבנק, ומר בינג ערב אישית לחובות החברות. מר בינג ביקש לאחד את פעילויות החברות השונות שבבעלותו תחת חברה אחת. בעבירות עליהן הורשע המערער לפי חוק מע"מ אין קלון, ולא נקבע כי יש עימן קלון. ב"כ המערערים חזר על טענותיו בדבר העדר מידתיות בהחלטת המנהלת שלא שקלה חלופות מתונות יותר בהחלטתה, לרבות הגשת ערבויות וסייגים לרישיון. החברה לא הגישה בקשתה במועד קודם משום שלא הייתה פעילה באותם מועדים. החברה החלה פעילותה אך חודשיים לפני הגשת הבקשה. לטענת המערער הוא לא הסתיר מידע מן המנהלת. כמו כן, אף בהרשעה בעבירה על חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, לא טמונה חומרה המצדיקה סירוב מתן רישיון שכן עובדיו קיבלו את מלוא החופשה המגיעה להם על פי דין. 13. בהתייחסן לטיעוני המערערים בדיון ציינו המשיבות, כי בבקשה למתן היתר צוין כי החברה מעסיקה 40 עובדים, בראיון צוינה העסקתם של 60 עובדים, ואילו במסגרת הערעור מדובר לפתע על 120 עובדים. חובה על מבקש רישיון להציג את כל הנתונים בדבר העסקת עובדים, לרבות כקבלני משנה. לא ברור כיצד זה שחברה הפועלת ללא רישיון עוד פורה ומשגשגת, ומגדילה את מצבת עובדיה. ב"כ המשיבות הדגישה בטיעוניה את דברי המערער בחקירתו, שבתשובה לשאלה מדוע הוקמה חברת ל.מ.ר, ציין כי שתי החברות האחרות שבבעלותו, הגיעו זו אחר זו לחדלות פירעון. עד כאן סיכום עיקרי טענות הצדדים. דיון והכרעה התשתית הנורמטיבית 14. בסעיף 10א לחוק קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996, שנחקק במסגרת תיקון מס' 6 לחוק, נקבע כי הוראותיו של חוק קבלני כוח אדם בסעיפים 2-9 והוראות נוספות, יחולו לגבי "קבלן שירות", בשינויים המחויבים, ובשינויים נוספים כפי שמפורט בהוראת הסעיף. "קבלן שירות" כהוראת ההגדרה שבתיקון הינו "מי שעיסוקו במתן שירות באחד מתחומי העבודה המפורטים בתוספת השנייה באמצעות עובדיו אצל זולתו". הוראותיו של החוק המוחלות על פי התיקון על קבלן שירות, הינן בעיקרו של דבר ההוראות המסדירות חובת רישוי. הוראות אלה חלות על פי התוספת השנייה לחוק על קבלן שירות בתחום השמירה האבטחה והניקיון. אף שהוראת התיקון פורסמה עוד בחודש יולי 2009, תחולת התיקון היא מיום 1.1.2010. 15. בסעיף 3 ובסעיף 10א לחוק קבלני כוח אדם מונה המחוקק תנאים למתן רישיון שרק בהתמלא כולם ניתן להיעתר לבקשה למתן רישיון. ואלה הן הוראותיו של סעיף 3 לחוק שיש בהן רלוונטיות לענייננו: "3.(א) לא יינתן רישיון למבקש לעסוק כקבלן כוח אדם אלא אם כן נתקיימו בו כל אלה: (1) הוא, או המנהל המועסק על ידיו, לפי העניין, הם בעלי ניסיון של לפחות שלוש שנים במתן שירותי כוח אדם או בניהול כוח אדם; (2) הוא המציא ערבות בנקאית או ערובה מתאימה אחרת למילוי חובותיו כלפי עובדיו...... (3) בחמש השנים שקדמו לבקשת הרישיון לא הורשע מבקש הרישיון או ממלא תפקיד בכיר בעסקו בעבירה שיש עמה קלון, או בעבירה שמפאת חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק כקבלן כוח אדם. (ב) נוסף על הוראות סעיף קטן (א), רשאי השר להתנות את מתן הרישיון בקיומם של תנאים לשם הסדרת פעילות תקינה של מבקש הרישיון, ובין היתר רשאי הוא להתנות את מתן הרישיון בהוכחת יציבותו הכלכלית של מבקש הרישיון ובקיומם של תנאים פיסיים וסביבתיים נאותים. (ג) השר רשאי לסרב ליתן רישיון למבקש מאותן סיבות שבשלהן הוא רשאי לבטלו או לסייגו, לפי הוראות סעיף 6. (ד) ........." בסעיף 10א לחוק נקבע כך: "10א. (א) הוראות סעיפים 2 עד 9 והוראות פרק ד', ובכלל זה סמכות השר להתקין תקנות לפי סעיפים 2(ד), 3(א)(2) ו-4(ב), יחולו לגבי קבלן שירות, בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: (1) בסעיף 3(א), במקום פסקה (1) יקראו: "(1) הוא, או המנהל מטעמו, לפי העניין, הם בעלי ניסיון ניהולי או עסקי, וכן בעלי ידע בתחום זכויות עובדים;"; (2) בסעיף 3(ב), במקום "בהוכחת יציבותו הכלכלית של מבקש הרישיון ובקיומם" יקראו "בקיומם"." בסעיף 3(ג) לחוק נקבע כי השר רשאי לסרב ליתן רישיון מאותן סיבות שבשלהן הוא רשאי לבטלו או לסייגו לפי סעיף 6 לחוק. וזו הוראת סעיף 6 לחוק: "6. (א) השר רשאי, לאחר שנתן לבעל הרישיון הזדמנות להשמיע טענותיו, לסייג את הרישיון או לבטלו אם התקיים בקבלן כוח האדם אחד מאלה: (1) הרישיון ניתן על יסוד מידע כוזב או שגוי; ... (4) הוא או ממלא תפקיד בכיר בעסקו הורשעו בעבירה שיש עימה קלון או בעבירה שמפאת חומרתה ונסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק כקבלן כוח אדם. ... (6) הוא הפר חובה מהותית מהחובות המוטלות עליו על פי הוראה שבחיקוק בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה המעניק זכויות לעובדים, לאחר שניתנה לו התראה מאת השר. (ב) הוגש נגד בעל רישיון כתב אישום לפיו הוא עלול להיות מורשע בעבירה כאמור בסעיף קטן א(4)..." עד כאן עיקרי הוראות החוק הרלוונטיות. 16. לא למותר הוא לשוב ולהזכיר את התכלית העומדת ביסוד הסדר הרישוי של קבלני שירות. הצורך בקביעת הסדר רישוי קפדני ומפורט לקבלני שירות התעורר נוכח פגיעה מתמשכת בזכויותיהם של העובדים בענפי השמירה האבטחה והניקיון, כפי שארע שנים קודם לכן אצל קבלני כוח אדם. הדברים באים לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת החוק, הנסמכים בין השאר, על פסיקתו של בית דין זה. לפי המפורט בדברי ההסבר "מטרת החלת חובת הרישוי על קבלני השירות היא לחזק את הפיקוח על קבלני השירות כדי לשמור על זכויותיהם של עובדים חלשים במשק". כמו בנוגע לקבלני כוח אדם, כך גם בקשר לרישוי קבלני שירות בתחום הניקיון, והשמירה והאבטחה, הרישיון נועד להבטיח שקבלן השירות יפעל על בסיס כלכלי איתן, תוך דאגה לזכויות עובדיו. "מטרה זו יכולה להיות מושגת רק בידי גוף רציני, מסודר, המתנהל כחוק, בשקיפות מלאה ותוך גילוי של אחריות ואמינות כלפי עובדיו, כמו גם כלפי גורמי הפיקוח עליו". הנה כי כן, בבואנו ליתן את הדעת לשאלה בדבר סבירות ומידתיות החלטת המנהלת בנסיבות כפי שהתבררו בפניה, תעמוד לנגד עינינו תכלית ההסדר, על כלל הוראותיו. 17. נוסיף עוד ונזכיר את העיקרון המנחה לפיו, הביקורת השיפוטית של בית הדין על החלטת המנהלת נערכת על פי כללי המשפט המנהלי, לפיהם בית הדין לא יחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו הוא. בית הדין יבחן "האם ההחלטה ניתנה בסמכות, האם היא מגשימה את התכלית שלשמה ניתנה הסמכות, אם ההחלטה מצויה במתחם הסבירות, אם היא מידתית, אם אינה מונעת משיקולים זרים ועוד." מן הכלל אל הפרט 18. נקדים ונאמר כי לאחר שעיינו בהחלטה מושא הערעור ובטענות הצדדים, ובשים לב לתכלית הסדר הרישוי, כמו גם לכלל לפיו אין בית הדין מחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשיקול דעתו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כל זאת בכפוף לכך, שרשאית המערערת 2 לפנות אל המנהלת בבקשה לפי סעיף 7 לחוק להמשיך ולהעסיק את עובדיה, עד להחלפתה בקבלן שירות אחר אצל המשתמשים בשירותיה. כל זאת מן הטעמים המפורטים להלן. חוסר ניקיון כפיים 19. נמצאנו למדים כי המערערים הגישו בקשתם לרישיון קבלן שירות ביום 26.1.2011. לטענתם, כפי שהושמעה בדיון, הם התחילו לעסוק כקבלן שירות רק חודשיים לפני כן, ומטעם זה אין בסיס לנטען נגדם בדבר האיחור הגדול בהגשת הבקשה. אלא שעל פי מסמך קורות החיים והתצהיר שצורף לבקשה, מר בינג פועל במסגרת חברת ל.מ.ר עוד משנת 2009 (החברה הוקמה ביוני 2009). כך או כך, ותמוהה בעינינו הסתירה בין הגרסאות, החברה הגישה בקשתה לרישיון לאחר שפעלה במשך תקופה, בין ארוכה יותר ובין פחות, ללא רישיון. יוזכר לעניין זה כי התיקון לחוק בדבר חובת הרישוי נכנס לתוקף ביום 1.1.2010, ולחברות העוסקות בתחום ניתנה תקופת היערכות בת 6 חודשים שבמהלכה לא ננקטו נגדן אמצעי אכיפה. בקשת החברה לקבלת רישיון הוגשה אם כך כ-10 חודשים לאחר מועד כניסתו לתוקף של ההסדר על פי החוק, האוסר על עיסוק ללא רישיון בתחום אספקת שירותי אבטחה, וכארבעה חודשים לאחר תום תקופת ההיערכות. החברה אף הרחיבה פעילותה במהלך התקופה שבה התבררה בקשתה להיתר אצל הרשות. יש אם כך ממש בטענת המשיבים בדבר חוסר ניקיון כפיים של המערערים בבואם לקבל סעד מבית הדין. על האמור עוד נוסיף את התמיהה המתעוררת נוכח הנטען לראשונה במסגרת הערעור (בכתב ובעל פה), בדבר היות החברה מעסיקה 120 עובדים, 60 מהם בהעסקה ישירה ו-60 בהעסקה עקיפה. נמצאנו למדים כי החברה לא דיווחה למנהלת אודות העסקה עקיפה של עובדים, ולא הובהר מדוע היא נמנעה מלעשות כן. 20. נזכיר כי החלטת המנהלת נשענת בעיקרה על שלושה אדנים. הראשון, הרשעת המערער בעבירות לפי חוק מע"מ; השני, אי גילוי מלא אודות שתי החברות שבבעלות המערער לרבות דבר היותן חדלות פירעון, והשלישי, ספק בדבר היותו של המערער בעל ניסיון העונה על דרישת החוק. בהחלטת המנהלת נמצא טעמים נוספים לסירוב מתן הרישיון. עם זאת, די לנו במסגרת הערעור להתייחס לשלוש הנימוקים הנ"ל, וכך נעשה. ההרשעה בפלילים 21. לפי הוראת סעיף 3(א)(3) לחוק קבלני כוח אדם, במשולב עם הוראת סעיף 10א לחוק, לא יינתן רישיון למבקש לעסוק כקבלן שירות אם בחמש השנים האחרונות שקדמו לבקשה הוא הורשע בעבירה שיש שעימה קלון או בעבירה שמפאת חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי לעסוק כקבלן שירות. אין לנו צורך לעסוק כאן בשאלה אם דבק קלון בעבירות בהן הורשע המערער לפי חוק מע"מ. די לנו בבחינת השאלה אם אכן מדובר, כפי שסבורה הייתה המנהלת, בעבירות שמפאת חומרתן או נסיבותיהן אין הוא ראוי לעסוק קבלן שירות. באשר למידת חומרתן של העבירות ונסיבותיהן, מפנים המשיבים לקביעות החמורות שבפסק הדין המרשיע. נוכח חשיבותם של הדברים לעניין ההחלטה מושא הערעור, נביא כאן דברים מתוך פסק הדין המרשיע כלשונם, כדלקמן: "אין להתעלם מכך שחלק מהעבירות שביצע הנאשם הן מהחמורות יותר בחוקי המס, עבירות מסוג פשע, שהעונש הקבוע בצידן הינו 5 שנות מאסר. לא ניתן להתעלם מכך שבתחילה, בת"פ 2942/07, הואשמו נאשמים 1 ו-3 בביצוע עבירות קלות יותר, 12 עבירות של אי הגשת דוחות במועד, וחרף ההזדמנות שניתנה להם, כאשר הותלו ההליכים בתיק האמור, שבו נאשמים 1 ו-3 וביצעו עבירות נוספות ורבות, הן מאותו סוג, והן עבירות חמורות יותר, בסכומי כסף לא מבוטלים" (ההדגשות במקור, ר.ר.). וכן, בבחינת השיקולים לחומרה, מוסיף שם בית המשפט ומציין: "עוד יש לזכור, כי גם בבחינת המקרה הספציפי ובחינת שיקולי הפרט, בצד השיקולים לזכות הנאשם, שהוזכרו לעיל, קיימות נסיבות הפועלות לרעת הנאשם: העובדה שקיבל הזדמנות מהרשויות, אך הפר את האמון שניתן בו, תוך ביצוע עבירות חמורות אף יותר מאלה שלגביהן הותלו ההליכים; ריבוי העבירות; משך התקופה שבה בוצעו העבירות; מרכזיותו של הנאשם בביצוע העבירות; חומרת העבירות וסכומי הכסף בהם עסקינן" (ההדגשה שלי, ר.ר). מאידך מפנים המערערים לשיקולים שפרש בית המשפט לקולא, בעת ששקל אם לקבל את בקשת המערער להטיל עליו עונש של שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, כדלקמן: "האחד, שנאשם 1 פנה מיזמתו לרשויות המס, עוד לפני שפנו אליו, חשף את מעשיו ומחדליו וביקש להסיר את כל המחדלים ולהסדיר את כל חובותיו; השני, שהנאשם בחר לקחת אחריות על מחדליו גם מהבחינה העסקית, תוך סירוב לבחור בדרך של פשיטת רגל ותוך העדפת מאבק על חיותן של החברות שבבעלותו, תוך תשלום חובותיו, תוך הכפפת החברות לפיקוח של יועצים מקצועיים ותוך שמירה על מטה לחמן של משפחות רבות, התלויות בקיום העסק; השלישי, שדברי השבח שנשמעו בזכות הנאשם, הן בתחום עיסוקו הצבאי והן בתחום התנדבותו החברתית, מעוררים התפעלות רבה. האמנתי לנאשם שנטל אחריות למעשיו והשמיע דברי חרטה כנים, ונראה כי למד את הלקח. אף ה"מעטפת" שנבנתה סביבו, של משפחה תומכת ויועצים מקצועיים, המלווים את החברות, מקטינים עד מאד את הסבירות שיחזור לסורו." 22. הנה כי כן, לאחר שבית המשפט פרש את השיקולים לכאן ולכאן, ניתנה החלטתו בדבר הרשעת המערער. הרשעה זו על הנמקותיה היא שעמדה לפני המנהלת בבואה ליתן החלטתה אם להיעתר לבקשה למתן רישיון. אכן, בהחלטתה נתנה המנהלת משקל משמעותי לקביעות בדבר הנסיבות החמורות בהן נעברו העבירות, כפי שפורטו על ידי בית המשפט- ההפרה שהפר המערער את האמון שניתן בו, תוך ביצוע עבירות חמורות יותר מאלה שבהן הואשם בעבר, ולגביהן הותלו הליכים שנפתחו נגדו; ריבוי העבירות וחומרתן; משך התקופה שבה בוצעו ומרכזיותו של המערער בביצוען, וסכומי הכסף הניכרים בהם מדובר. בהיות המנהלת אמונה בהחלטתה על אינטרס הציבור, כפי שבא לידי ביטוי בתכלית ההסדר שבחוק, לא מצאנו חוסר סבירות בהחלטתה שלא ליתן רישיון, בה הועדפו השיקולים הנ"ל, על פני השיקולים המתייחסים לנסיבותיו האישיות של המערער ולאופיו הטוב. ונזכיר, הרישיון נועד להבטיח שקבלן השירות יפעל על בסיס כלכלי איתן, תוך דאגה לזכויות עובדיו. "מטרה זו יכולה להיות מושגת רק בידי גוף רציני, מסודר, המתנהל כחוק, בשקיפות מלאה ותוך גילוי של אחריות ואמינות כלפי עובדיו, כמו גם כלפי גורמי הפיקוח עליו". אף לא מצאנו ממש בטענות המערערים בדבר אינטרס ההסתמכות שלהם שהופר. בקשר לכך יודגש כי לא הוכח שלמערערים ניתנה הבטחה, לא כל שכן הבטחה מפי בעל סמכות, כי לא יהיה בהרשעה כדי להשפיע על קבלת רישיון לעסוק כקבלן שירות. . אי גילוי פרטים רלוונטיים 23. על פי הוראת סעיף 3(ג) לחוק קבלני כוח אדם במשולב עם הוראת סעיף 6(א)(1), על מבקש הרישיון למסור לרשות מידע אמין ונכון. לפי המצוין בהחלטת המנהלת, מר בינג לא עמד בתנאי הזה שבחוק, וזאת נוכח העובדה שלא ציין בטופס הבקשה ובמסמך קורות החיים שצורף אליו את דבר היותו בעלים ומנהל של שתי חברות אבטחה, שאף הגיעו לחדלות פירעון, ומטעם זה הוקמה חברת ל.מ.ר. ואמנם, בטופס הבקשה לרישיון מציין מר בינג כי הוא בעל ניסיון ניהולי/עסקי- "עצמאי", 5 שנים. במסמך קורות חיים המצורף לטופס נרשם כי בשנים 2003-2009 היה מר בינג "מנהל במספר חברות אבטחה", בתצהיר שצורף נרשם כי בשנים 2005-2009 היה "מנהל במספר חברות אבטחה". באף אחד ממסמכי הבקשה אין אזכור ולו ברמז בדבר היותו של מר בינג בעלים יחיד של שתי חברות אבטחה. ללא ספק, פרט זה הוא רלוונטי ביותר לבקשה. כשמר בינג נשאל על כך בחקירתו, השיב כי זו הייתה טעות לא לציין את דבר היותו בעלים כאמור. לטענת המערערים, כל עוד לא הוצגה בטופס שאלה ישירה אודות בעלות המערער על חברות, אין לטעון נגדם כי הסתירו מידע. טענה זו אין לקבל. אך ברור הדבר כי היות המערער בעלים ומנהל של חברות אבטחה הינו פרט רלוונטי ביותר, אותו יש לגלות לרשות במסגרת בקשה למתן רישיון לעסוק בחברת אבטחה נוספת. עובדה שאינה שנויה במחלוקת היא כי המערער כן דיווח אודות היותו מנהל בחברות אבטחה. לא ברור כיצד זה נשמטה במסמך קורות חייו העובדה כי בשנים 2005-2009 היה גם בעלים של אותן חברות. אף אנו סבורים כי על פני הדברים, אי ציונו של הפרט הזה מעורר חשד בדבר כוונת המערער להסתירו מן המנהלת, בבואה לקבל החלטתה בעניין מתן רישיון למערער. זאת במיוחד נוכח הפרטים הנוספים כפי שהתבררו בחקירת המערער המוסיפים משנה חומרה להסתרת הפרט הנ"ל, ואלה הדברים כפי שנרשמו בחקירה: "ש. מתי הקמת את החברה? ת. ביוני 2009. ש. מדוע הקמת אותה? ת. כדי שתהיה לי חברת אבטחה. ש. האם היו לך חברות אבטחה נוספות? ת. כן. בינג ביטחון בע"מ מ-2005 ועד 2007 והשנייה חבר' בינג אבטחה מיוחדת משנת 2007 ועד יוני 2010. בינג אבטחה מיוחדת עדיין קיימת, לא מפורקת, אך הפסיקה להיות פעילה ביוני 2010. בינג ביטחון היא חברה לא פעילה כלל. ש. מה הסיבה להפסקת הפעילות של בינג ביטחון? ת. בתחילה, היה לי רצון למתג את החברה מחברה שעסקה באבטחה רגילה לחברה שתעסוק באבטחה איכותית. אח"כ, עכב [כך במקור, ר.ר.] חובות בבנקים הגעתי למצב של חדלות פירעון בגלל עסקאות לא רווחיות. ואז פתחתי את חב' בינג אבטחה מיוחדת בע"מ. ש. מה קרה עם חברה זו? ת. הגיעה לאותו מצב כמו בינג ביטחון שהגיעה לחדלות פירעון ואז פתחתי חברה שלישית את זו הנוכחית המבקשת רישיון. ... ש. האם יש חובות של 2 חברות הקודמות? ת. כן. יש חובות ואין לי יכולת להסדירם אלא רק בפירוק. ש. כמה חובותיך? ת. לשתי החברות סביב ה-700 אלף ש"ח. ... ש. האם התחלת תהליך של פירוק? ת. עדיין לא. פירוק יכול להתחיל רק אם אין לי חובות. הנושים הם ביטוח לאומי ובנקים. ... ש. מדוע לא רשמת בקו"ח שלך את בעלותך בעוד שתי חברות? ת. רשמתי שאני מנהל חברות אבטחה." הנה כי כן, חברת ל.מ.ר היא חברה שלישית שהמערער מקים בתחום האבטחה, לאחר ששתי חברות אחרות שבבעלותו הגיעו זו אחר זו לחדלות פירעון. לא יכול להיות חולק בדבר הרלוונטיות של המידע הזה אודות המערער, לעניין שקילת מתן רישיון לחברה החדשה, ובאי גילוי המידע מלכתחילה, אכן יש כדי לשקול לחובת המערער. לטעמנו, אך סבירה היא החלטת המנהלת שבסירובה ליתן רישיון נסמכה גם על התנהלות המערער שלא גילה במסגרת הבקשה את מלוא המידע הרלוונטי אודותיו. דרישת הניסיון 24. בסעיף 3(א)(1) לחוק קבלני כוח אדם נקבעה דרישת הניסיון הניהולי או העסקי של מבקש הרישיון כתנאי למתן רישיון. אך סבירה היא בעינינו קביעת המנהלת, כי בנסיבות המקרה מתעורר ספק בדבר התקיימות דרישת הניסיון אצל המערער. שהרי ניסיונו הניהולי והעסקי של המערער, כפי שהתברר למנהלת בסופו של יום, הוא ניסיון שלמעשה לא עלה יפה. זאת בשים לב לכך, שחברות האבטחה שבבעלות המערער ובניהולו הגיעו למצב של חוסר פעילות ותפקוד נוכח חדלות פרעון. על ניסיון ניהולי ועסקי שאלה תוצאותיו, בהחלט יש קושי להסתמך. הצטברות הטעמים לסירוב מתן הרישיון ושאלת המידתיות 25. עמדנו בהרחבה על סבירות החלטת המנהלת שלא להיעתר לבקשתו של מר בינג ליתן רישיון לחברה החדשה שהקים, היא חברת ל.מ.ר, וזאת בהתייחס בנפרד לשלושה מן הטעמים העיקריים עליהם מתבססת המנהלת בהחלטתה. ודאי שבהצטברות הטעמים, החלטת המנהלת עוד מבוססת ומחוזקת. המנהלת נסמכה עוד על טעמים נוספים בהחלטתה. לא מצאנו מקום להיזקק עוד לטעמים הללו, ולטענות השונות בקשר אליהם. לטעמנו, די במה שתואר ופורט כדי להצדיק סירוב מתן רישיון למערערת אף אם החלה בעיסוקה בתחום האבטחה עוד טרם חקיקת התיקון לחוק בדבר חובת רישוי (ראו לעיל ההתייחסות לדברי בא כוח המערערת לפיהם החלה לפעול רק כחודשיים לפני הגשת הבקשה). המערערים טוענים עוד להעדר מידתיות בהחלטת המנהלת שיכולה הייתה לדרוש ערבויות ולהורות על הפעלת פיקוח צמוד על פעילות החברה. בשים לב לכלל הנסיבות כפי שהתבררו בעניינם של המערערים, לרבות חובות של מאות אלפי שקלים שחבות שתי חברות האבטחה האחרות שבבעלות המערער, מצאנו כי החלטת המנהלת מידתית וסבירה גם מן ההיבט הזה. הגנה על זכויות עובדים 26. כבר עמדנו בפסיקתנו על כך כי שעה שמדובר בעסקים פעילים, שלראשונה מופעל לגביהם משטר של רישוי, על הרשות ליתן דעתה להשלכות האפשריות של החלטתה על עובדי הקבלן מבקש הרישיון, שמא חלילה, מרוב עניין ורצון לפרוש את הגנת הרגולאטור עליהם, ימצאו עצמם העובדים חסרי פרנסה ובטחון תעסוקתי, וללא כל הכנה מוקדמת. בהתאמה לכך נקבע כי "ככלל, ככל שמדובר בעסק קיים של קבלן שירות המבקש לקבל רישיון לפי הוראת החוק, ואף שהרישיון מתבקש לראשונה, חובה על הרשות לשקול את ההיבט של הגנה על העובדים במסגרת שיקוליה. ככל שהדבר נדרש להגנת העובדים, יש לאפשר המשך העסקתם אצל קבלן השירות, גם אם לא ניתן בידיו רישיון, וזאת למשך תקופה, ככל שהדבר נדרש להגנתם". עיקרון זה בא לידי ביטוי בהוראת סעיף 7 לחוק קבלני כוח אדם שבו נקבע כך: "קבלן כוח אדם שרישיונו בוטל, הותלה או לא חודש רשאי להמשיך להעסיק את העובדים שהעסיק אצל זולתו ערב הביטול ההתליה או אי החידוש למשך תקופה שהורה השר; השר רשאי להורות כאמור אם נוכח שהדבר דרוש לשם הגנה על העובדים ובהתחשב בנסיבות ביטול הרישיון או התלייתו או אי חידושו." אכן, הוראת סעיף 7 לחוק מכוונת בעיקרה למצב בו בוטל רישיונו של קבלן כוח אדם או הותלה או לא חודש, אלא שכבר קבענו כי הוראותיו יפות בשינויים המיוחדים גם למצב שבו עסק פעיל נדרש לראשונה למשטר של רישוי. 27. בהתאמה לאמור, ומתוך מגמה שלא לפגוע בעובדיה של חברת ל.מ.ר. הודיעה המנהלת על הסכמתה לסיוג החלטתה, באופן שלא יפגעו עובדיה של חברת ל.מ.ר עד לעריכת מכרזים חדשים לאספקת שירותי אבטחה, במקומות העבודה בהם העובדים מוצבים. המנהלת הודיעה כי "ככל שתבקש המערערת להמשיך ולהעסיק את עובדיה עד לסיום הליכי המכרז לבחירת קבלן שירות חדש אצל המשתמשים בשירותיה, וזאת לאור הוראות סעיף 7 הנ"ל לחוק, יהא עליה להגיש בקשה למנהלת בצירוף כל המידע הנדרש (מספר העובדים המועסקים נכון למועד הגשת הבקשה ושמותיהם, השמות ופרטי ההתקשרות של המשתמשים בשירותי ל.מ.ר, ומה משך זמן ההתקשרות של ל.מ.ר עם "המשתמש" בחצריו הם עובדים) והמנהלת תשקול את בקשתה." לתשומת לב המערערים- באפשרותם לפעול על פי הודעת המנהלת בתוך 14 ימים מיום המצאת פסק דין זה אליהם. 28. סוף דבר הערעור נדחה. עומדת בעינה החלטת המנהלת בדבר סירוב מתן רישיון קבלן שירות לחברת ל.מ.ר. בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק קבלני כוח אדם, תשקול המנהלת מתן אפשרות למערערת להמשיך להעסיק את עובדיה, עד להחלפת קבלן שירות במקומות העבודה בהם הם מוצבים. זאת, בכפוף לבקשה מסודרת שיגישו לה המערערים, בתוך 14 ימים ממועד המצאת פסק דין זה אליהם, והכל כמפורט בסעיף 27 לעיל. בנסיבות העניין לא מצאנו מקום ליתן צו להוצאות. קבלןקבלן שירות