הפחתה יחסית של דרגת נכות עקב מצב קודם

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתה יחסית של דרגת נכות עקב מצב קודם: .1מדובר בערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים מיום 30.11.93, אשר קבעה למערער דרגת נכות מעבודה זמנית בשיעור של % 100מיום 3.5.87עד 15.5.87, ודרגת נכות של % 53 לצמיתות מיום 16.5.87, בגין פגיעה בעבודה מיום .15.7.87 .2להלן השתלשלות הדיונים בועדות שקדמו לערעור: א. בועדה בדרג ראשון מיום 8.9.92נקבעה למערער דרגת נכות של % 45לפי הפרוט שלהלן: 1) % 40על פי סעיף 9(1)(ג).iii 2) % 10הפחתה בגין מצב קודם על פי סעיף 9(3)(ב).i 3) % 15בגין הגדלה של יתרת הנכות ב-%.50 ב. בערר של המערער על ההחלטה האמורה טען המערער שיש להפעיל לגביו את סעיף 9(2)(ג), לגבי דרגת נכותו לאחר הפגיעה בעבודה והפחתה לפי סעיף 9(2)(ג) או 9(2)(ב). ג. בהחלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 16.2.93נקבע לכאורה שמצבו של המערער מתאים לסעיף 9(1)(ג) ,viהיינו % .50שיש לנכות % 25בגין מצב קודם, ואת יתרת הנכות של % 25יש להגדיל ב-% 50לפי תקנה 15ל-%.37.5 בטרם ניתן אישור סופי לקביעה האמורה ניתנה למערער אפשרות להשמיע את טענותיו ביחס לשיעור הנכות המופחתת בגין מצב קודם. ד. בדיון נוסף מיום 30.11.93, שינתה הועדה את קביעותיה האמורות, ונקבעה למערער דרגת נכות לפי סעיף 9(2))ג) המזכה ב-% 70עקב התקפים שכיחים של תעוקת לב, הפחיתה % 50מהדרגה האמורה, היינו %35, בגין מצב קודם, הגדילה את יתרת הנכות של % 35ב-% 50על פי תקנה 15, וכך הגיעה לקביעת הדרגה שבערעור זה של %.53 .3לטענת המערער: א. לא היה מקום לקבוע מחצית מדרגת הנכות על חשבון מצב קודם מבלי שיהיו בידי הועדה נתונים מוכחים ביחס לדרגת הנכות הקודמת בשיעור שנקבע על-ידיה. ב. הועדה היתה צריכה לקבוע באופן פוזיטיבי ומוחלט על פי ההוכחות את גובה דרגת הנכות הקודמת על פי הראיות, ולא בדרך של הפחתה יחסית מדרגת הנכות שלאחר הפגיעה בעבודה. ג. הועדה היתה צריכה לקבוע דרגת נכות מצטברת גם על פי סעיף 9(1)(ג) ,vi כפי שנקבע בהחלטה מיום 16.2.93וגם בגין 9(2)(ג) כפי שנקבע בהחלטה מיום .30.11.93 ד. לא ניתן הסבר לשינוי שחל בעמדת הועדה ביחס להפחתה בגין מצד קודם. ה. הועדה לא הודיעה כי היא שוקלת לשנות את מעמדה ביחס לשיעור הנכות המופחתת, ולא היתה רשאית להגדיל את שיעור הנכות המופחתת, בלי להודיע על כך למערער, ולאפשר לו להשמיע את טענותיו בקשר לכך. ו. אף אם רשאית היתה הועדה להפחית דרגת נכות בגין תעוקת לב קודמת - יכולה היתה להפחית % 25בלבד לפי סעיף 9(2)(א). ז. את ההפחתה בגין מצב קודם יש לבצע לאחר ההגדלה על פי תקנה 15, ולא לפני כן כפי שנעשה על-ידי הועדה. .4לטענת המשיב: א. הפחתת הדרגה בגין מצב קודם נעשתה עקב נתונים קודמים על היצרות עורקים הגורמים לתעוקת לב. ב. ההורדה של % 35עבור מצד קודם היתה דרגה מותאמת של מצב הנכות הקודם, והיתה בסמכות הועדה. ג. למערער ניתנה אפשרות להשמיע טענותיו בנושא ההפחתה. ד. לא היתה טעות משפטית בהחלטת הועדה. .5על פי סעיף 61לחוק הביטוח הלאומי, רשאית הועדה לקבוע אם ובאיזו מידה נובעת הנכות מהפגיעה בעבודה. בפסיקת בית הדין הארצי נקבע שיש לערוך כביכול חשבון עובר ושב, היינו לקבוע את דרגת הנכות לאחר הפגיעה ולהפחית מאותה דרגה את דרגת הנכות שהיתה לנפגע עובר לתאונה. לענין זה יש לקבוע את דרגת הנכות לא על פי הספק אלא על פי נתונים מוכחים. כמו כן, נקבע כי כאשר ועדה מפחיתה דרגת נכות בגין מצב קודם עליה להעמיד את הנפגע על כך ולאפשר לו להשמיע את טענותיו בקשר לכך (דב"ע שן/5-01, המוסד לביטוח לאומי נ' ברוך אלעזר, פד"ע כא' 470; דב"ע ל/11-0, סימן טוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 133). ביחס להגדלת דרגת הנכות על פי תקנה 15במקרה של הפחתה בגין נכות קודמת, נקבע שאין לקבוע מראש שיעור הגדלה נמוך בגלל ההפחתה, אלא יש לקבוע תחילה את דרגת הנכות הנובעת מן התאונה, ולשקול הגדלה כדי % 50מדרגת הנכות הנובעת מהעבודה (דב"ע לח/1514-01, שילה נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). .6לאחר עיון בפרוטוקולי הועדה ובטענות הצדדים נראה לי: א. הועדה לא ערכה חשבון עובר ושב ביחס למצב הנכות הקודם, לא הצביעה על סעיף הליקוי ועל דרגת הנכות שהיתה למערער בגין מצב קודם, ולא פרטה את הנתונים המוכחים עליהם היא מתבססת. ב. הועדה לא נימקה די הצורך מדוע היא סטתה מהחלטתה הראשונה מיום 16.2.93, הן ביחס לקביעת דרגת הנכות הנוכחית לפי סעיף 9(1)(ג) ,viולא נימקה די הצורך מדוע היא הגדילה את שיעור ההפחתה בגין מצד קודם מ-% 25ל-%.35 אין בהחלטת הועדה לשנות את סעיף הליקוי או להגדיל את דרגת הנכות בגין מצב נוכחי, כשלעצמה, כדי להצדיק הגדלת דרגת הנכות המופחתת בגין מצב קודם. ג. הועדה העמידה את המערער בפני אפשרות להפחית את דרגת הנכות שנקבעה על פי סעיף 9(1)(ג) viב-%25, אך לא העמידה אותו בפני אפשרות של הפחתת דרגת הנכות לפי סעיף 9(2)(ג) ב-%.35 ד. הועדה לא התיחסה בהחלטתה האחרונה מיום 30.11.91, לשאלה מדוע נמנעה מלקבוע דרגת נכות לפי סעיף 9(1)(ג) ,viכפי שעשתה בהחלטתה הקודמת מיום 16.2.93, ולא התיחסה לשאלה אם היה מקום לקבוע דרגת נכות חופפת או מצטברת על פי סעיף ליקוי 9(1)(ג) viו-9(2)(ג). ה. ביחס להגדלה על פי תקנה 15, על הועדה לקבוע תחילה את דרגת הנכות שנגרמה עקב התאונה תוך הפחתת דרגת הנכות בגין מצב קודם, ועל בסיס זה לשקול הגדלת דרגת הנכות על פי תקנה 15, כפי שנעשה על-ידי הועדה, ואין מקום להגדלה גם בגין דרגת נכות קודמת כפי שטוען ב"כ המערער. .7ב"כ המערער ביקש בהודעת הערעור שלא להעביר את הענין שוב לועדה ולהכריע בענין בבית הדין, אך בסיכומיו לא חזר על בקשה זאת, והתייחס בסיכומיו לאפשרות לשכנע את הועדה שאין להפחית את דרגת הנכות בגין מצב קודם (סעיף 15). .8לאור זאת, אני מחזיר את הענין לועדה, על מנת שתאפשר למערער להשמיע את טענותיו ולהמציא חוות דעת רפואיות, הן ביחס לדרגת הנכות המתייחסת לדרגת הנכות לאחר הפגיעה, והן ביחס לדרגת הנכות שיש להפחית בגין מצב קודם. כמו כן, אני מחייב את המשיב בתשלום הוצאות למערער בסך 750ש"ח בתוספת מע"מ. .9ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי, לסגן הנשיא או לשופט בית הדין הארצי תוך 30יום מיום קבלת פסק הדין.נכותמצב קודם