התפטרות מוצדקת דמי אבטלה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות מוצדקת דמי אבטלה: 1. לפני תביעה לדמי אבטלה על פי פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה- 1995 (להלן - החוק). 2. תביעתו של התובע נדחתה על ידי הנתבע לתקופה שמ- 1.11.94 ועד 29.1.95 בטענה כי התפטרותו מעבודתו לא היתה התפטרות מוצדקת על פי סעיף 166(ב) לחוק. 3. התובע עבד בחברת סהר שלטים בע"מ כאיש מכירות החל מיום .28.11.93 מועד הפסקת עבודתו של התובע אינו ברור: בעדותו בבית הדין טען התובע כי עבד עד אוגוסט 94' אך המשיך לקבל משכורת עד אוקטובר 94'. מטופס 106 שהוגש על ידי התובע עולה כי עבד עד אוקטובר 94'. 4. התובע טען כי התקבל לעבודה בתנאי העסקה לפיהם יקבל שכר יסוד בסך 3,000 ש"ח נטו + % 10 מכלל המכירות שהוא אמור לבצע ובצירוף נסיעות. לדברי התובע, לקראת סוף מאי 94' הזמין אותו מר מזרחי לשיחה והודיע לו כי אינו מרוצה משיטת עבודתו והחליט לבטל את מרכיב שכר היסוד בסך 000, 3 ש"ח נטו לחודש. בתמורה הציע מר מזרחי לתובע לעבוד תמורת עמלות בלבד בגובה % 15 מסכום המכירות שלו. 5. התובע טוען כי בחודשים דצמבר 93' - מאי 94' השתכר 448, 28 ש"ח ברוטו (שכר יסוד + עמלות, ראה תלושי משכורת). לדברי התובע - לו היה משתכר בתקופה זו לפי השיטה החדשה היה מרוויח 856, 8 ש"ח בלבד. לתקופה שבין יוני - אוקטובר 94' השתכר התובע (לפי השיטה החדשה של עמלות בלבד) 374, 12 ש"ח. לו היה התובע ממשיך לקבל את תנאי השכר הקודמים היה מרוויח 289, 27 ש"ח. 6. לדברי התובע, היוזמה לשינוי שיטת השכר היתה של מר מזרחי, בעוד שמר מזרחי טען בעדותו כי היתה זו יוזמתו של התובע. לדברי התובע, עם השינוי לרעה בתנאי העסקתו, החליט לעזוב את החברה, אך מאחר שהיה במהלכן של מספר עסקאות שעמדו להיסגר, המשיך לטפל נקודתית בעיסקות אלה. 7. מהעדויות עולה כי התובע הפסיק לעבוד בפועל עד חודש אוגוסט, כלומר שלושה חודשים לאחר הסיכום החדש, והמשיך לקבל משכורת עד חודש אוקטובר (כולל). עוד בחודש יולי עשה התובע עיסקות חדשות (וזה בניגוד לדבריו כי רצה לגמור עסקות שהחל לטפל בהן( ובחודש אוקטובר קיבל עמלות עבור עיסקות שנעשו בחודשים קודמים. על פי העדויות עולה כי תנאי התשלום ללקוחות היו שוטף + 30 או 60. מאחר שהתובע קיבל משכורת עוד בחודש אוקטובר, הרי הוכח כי ביצע עיסקות חדשות בחודש אוגוסט, שלושה חודשים לאחר השינוי בשכר. 8. בפני העיד מר מזרחי יעקב, מעבידו של התובע. באשר לעדות המעביד יאמר כי למעביד לא היה כל אינטרס בתביעה זו, והוא אף לא היה צפוי לתביעות אחרות מצד התובע. לפיכך - אין כל סיבה שלא ליתן אמון בגירסתו של המעביד. 9. מר מזרחי העיד בחקירתו נ/2: "נדמה לי ועד כמה שזכור לי הוא עבד בתנאים החדשים סה"כ חודש אחד והוא בא וטען שתנאים אלו לא מתאימים לו והפסיק לעבוד. תגובתי היתה שרצונו של אדם כבודו אבל כאשר בקש ממני מכתב פיטורין אני סרבתי בטענה שהוא התפטר ולא פוטר על ידי. זו גם הסיבה להפסקת תנאי עוד ומעביד בין חב' סהר ובין גזית שמואל. למעשה המעבר ממשכורת של בסיס + עמלות לעמלות בלבד נבעה מרצונו האישי של גזית שמואל עצמו. זאת על מנת שלא יצטרך לדווח מידי יום ביומו על מעשיו, פעליו וקידום המכירות של העסק. אני יודע שבשלב מסויים כאשר נוכחתי לדעת שגזית שמואל בשיטת עבודתו לקידום המכירות לא עמד בציפיות של החברה ושעות עבודתו לא נראו לי כיעילות וכאשר הערתי לו על כך אז החליט על דעת עצמו ובתיאום איתי בדיון שקיימנו ביניו שהוא יעבור לעבוד בשיטה שונה שונה שלפי הלא יהיה כל מעקב על פעולותיו ושעות עבודתו יהיה חופשי בשעות היום וכל פרסום שיבצע יקבל עמלה וסוכם עמו באחוז העמלות מ- % 10ועד % 20מההכנסות. עד כמה שאני יודע סיכום זה לא הועלה על הכתב ולא היתה לי סיבה להעלות זאת בכתב. בתנאים אלו עבד חודש אחד וכאשר זה לא השתלם לו קם ועזב. זו כל האמת". 10. לעניננו אין חשיבות לכך מי יזם את שיטת שינוי התשלום החל מחודש מאי 94'. בפועל, המשיך התובע לעבוד עד אוגוסט 94', ואף קיבל משכורת עד חודש אוקטובר 94'. מהתנהגות התובע ניתן לקבוע כי הסכים לשיטת שינוי השכר, שאם לא כן - היה מביע התנגדותו בצורה מפורשת, או מתפטר מעבודתו מיד. התובע אף המשיך לעבוד על פי שיטת השכר החדשה שלושה חודשים לאחר הנהגתה, וציפה לראות כיצד תשתלם לו. מדברי המעביד עולה כי השיטה היתה נוחה לתובע אשר נדרש להשקיע מאמץ פחות, ולהיות נוכח פחות שעות. אם חלה ירידה בהכנסתו - הרי קרה הדבר עקב השקעת מאמץ קטן יותר בעבודה. 11. מתלושי המשכורת שהוגשו עולה כי טבלת השכר של התובע היתה כדלקמן: בדצמבר 93' שולם לו סך 169, 3 ש"ח. בינואר 94' שולם לו סך 718, 3 ש"ח. בפברואר 94' שולם לו סך 635, 3 ש"ח + 69 ש"ח תוספת יוקר + 854 ש"ח עבור עמלות. במרץ 94' שולם לו סך 807, 3 ש"ח. באפריל 94' שולם לו סך 807, 3 ש"ח וכן 426, 3 ש"ח עבור עמלות. במאי 94' שולם לו סך 808, 3 ש"ח כשכר יסוד וכן סך 634, 1 ש"ח עבור עמלות. ביוני 94' שולם לו סך 460, 1 ש"ח. באוגוסט 94' שולם לו סך 636, 3 ש"ח. בספטמבר 94' שולם לו סך 636, 3 ש"ח. באוקטובר 94' שולם לו סך 636, 3 ש"ח. 12. ס' 166(ב) לחוק קובע: "מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד שלושים הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה". תקנה 8 לתקנות קובעת: "לענין סעיף 127ח' (א) לחוק יראו התפטרות ממקום העבודה מהסיבות האמורות בסעיפים 6 או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג - 1963, כהצדקה להפסקת עבודה מרצונו של המבוטח". 13. על התובע מוטל הנטל להוכיח כי חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. מתי תיחשב הרעה כמוחשית? "כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי עד שלא השאיר בידו כל ברירה בלתי אם לנטוש את העבודה ולהתפטר (ע"א 118/57 לזרוס נ' האחים ברנט את בורכרד בע"מ פ"ד יב 1614) שאם לא תאמר כן, 'יכול היה המעביד בקלות לשים לאל את זכותו של עובד לפיצויי פיטורים, במקום לפטרו ישירות וגלויות יכול היה המעביד להצר את צעדיו של העובד, להציק לו בעבודה, להרע את תנאי ולהביא למצב שבלית ברירה יהי אנוס לעזוב את העבודה ובאופן כזה להשתחרר מחובת תשלום פיצויים" (ע"א 400/62 טחנת קמח עין חי בע"מ נ' נתן רובינשטיין פ"ד יז 360). 14. זאת ועוד - כבר נפסק כי "כשמדובר ב'נסיבות' שבידי המעביד לשנותן, כך שלא תפעלנה יותר כפי שהן פועלות, חובה על העובד העומד להתפטר בגינן, להעמיד את המעביד על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה - יתקיים האמור בסעיף (דב"ע לה/15-3 בן צור דרויאנוב בע"מ נ' זיגמונד רוסקיס (לא פורסם); דב"ע לד/38-3 יוסף אסרף נ' תל מונד (לא פורסם); דב"ע מח/60-3 טלסיס בע"מ נ' מיכאל רוגל פד"ע כ' 421; דב"ע תש"ן/10-3 חיים כהן נ' הלר פיסול ותכשיטים בע"מ פד"ע כא' 238; ע"א 65/74 ר.מ. אטיאס נ' עירית חיפה פ"ד יט' (2) 289)". 15. מכלול תנאי העבודה הם המעצבים את מעמדו של העובד במקום, ועקירת תנאי חשוב על ידי המעביד, ללא סיבה וללא הצדקה, עשויה להצדיק את הקביעה כי נפגע מעמדו של העובד באופן מוחשי. סיכוי סביר לעלות בדרגה, כשהעובד עומד בתנאים הדרושים לכך, הוא ודאי תנאי עבודה חשוב, שלילת הסיכוי הזה מהעובד בשרירות לב היא פגיעה רצינית בו. יש בה משום שינוי לרעה במעמדו בהשוואה עם העובדים האחרים הזוכים לעליה בדרגה מפקידה לפקידה לפי התקדמותם והישגיהם בעבודה. לא הרי מעמדו של עובד בעל סיכויים רגילים וסבירים לעלות בדרגה כהרי מעמדו של עובד מוקפא בדרגתו וחסר סיכוי עליה, כאשר התפקיד הוא כזה שבאופן רגיל זוכה העובד לעליה בדרגה עם התקדמות עלית רמתו המקצועית (ע"א 525/64 עירית פתח תקוה נ' א. פרידמן פ"ד יט' (1) 566; תב"ע לג/95-3 עמנואל יגול נ' אורט פד"ע ה' פ"ב). 16. אין עובד חייב לעבוד בתנאים הירודים מאלה הקבועים בחוזה העבודה, לרבות תנאים שנקבעו מכח צו הרחבה שניתן ע"י שר העבודה והרווחה (דב"ע לב/39-3 ישעיהו גני נ' שבתאי גני פד"ע ד' 216; דב"ע לח/4-3 מערכות מידע מ.ב.ד. בע"מ נ' אהרן אבידן פד"ע י' 309). כן אין לדרוש מעובד שיעבוד מידי יום 9.5 שעות ביום, שעה שלא ניתן להעסקה היתר מאת שר העבודה והרווחה. (תב"ע ל/144-3 אלברט קדוש נ' רפאל לוי פד"ע ב' סא). 17. לא הוכח בפני כי התובע פנה אל מעבידו וביקש והעמידו על חומרת המצב כדי לתת לו סיפק לתקן את המעוות. יתר על כן - התובע עצמו מודה כי שכרו נקבע על פי עמלות עקב העיסקות שביצע. בצורת העסקה כזו אין אחידות בתקבולים החודשיים, וכפי שניתן לראות מהתלושים היו חודשים בהם השתכר התובע כפליים משכר היסוד, ורק בחודש יוני השתכר מחצית ממנו. בחודשים יולי עד אוקטובר היה שכרו מעל שכר היסוד. יצויין כי התובע לא הציג את הסכם השכר הקובע את תנאי עבודתו מלכתחילה כפי שהוא טוען להם. עוד יצויין כי שיטת השכר החדשה נועדה להפחית את המאמץ שנדרש לו התובע ואת מידת נוכחותו בעבודה. 18. העולה מכל האמור לעיל הוא כי התובע לא הוכיח קיום הרעה מוחשית בתנאי עבודתו או נסיבות שביחסי עבודה בהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך לעבוד. התפטרותו לא היתה התפטרות מוצדקת כמשמעותה בחוק. 19. לפיכך - אני קובעת כי התובע לא קיים את תנאי סעיף 166(ב) לחוק ואינו זכאי לדמי אבטלה לתקופה שבין 1.11.94 ועד .29.1.95. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות. דמי אבטלההתפטרות