נטען כי כתוצאה מרשלנות רפואית נולדה התובעת התינוקת כשהיא סובלת ממום. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיים בעוולה - פסק דין: 1. התובענה שלפניי הוגשה בעילות של "הולדה בעוולה" ו- "חיים בעוולה", וזאת טרם שבוטלה עילת התביעה "חיים בעוולה" על ידי בית המשפט העליון. על פי הנטען בתובענה, כתוצאה מרשלנות הנתבעים נולדה התובעת מס' 1, פלונית (להלן: "פלונית"), כשהיא סובלת ממום של חסר כף היד השמאלית (להלן: "המום"). לדברי הוריה של פלונית, היה על הנתבעים להביא לגילויו של המום באמצעות בדיקת אולטראסאונד הנערכת במהלך ההיריון; ואילו היה נודע להם על אודות קיומו של המום במועד, הם היו בוחרים להפסיק את ההיריון ולא להביא את פלונית לעולם. הצדדים והעובדות הצריכות לעניין 2. התובעים מס' 2 ו-3 הם הוריה של פלונית , שנולדה ביום הנתבע מס' 3, ד"ר יוסף חבקין (להלן: "ד"ר חבקין"), עבד בעת הרלוונטית לתובענה בנתבעת מס' 4, קופת חולים לאומית, שבה היתה אלמונית חברה (להלן: "קופת החולים"). ד"ר חבקין הוא דוקטור לרפואה משנת 1976 ומומחה במיילדות ובגינקולוגיה משנת 1985. במשך למעלה מעשרים שנה הוא עובד כרופא נשים ומיילד במספר בתי חולים בארץ, ואף מנהל קליניקה פרטית שבמסגרתה הוא נותן שירותים למבוטחות הקופה. ד"ר חבקין שימש כרופא הנשים של אלמונית תקופה ממושכת, ובתוך כך גם ערך את מעקב ההיריון בשני ההריונות שנשאה אלמונית (עם פלונית ועם אחותה הבכורה). בעת הרלוונטית, במסגרת תפקידו ביצע ד"ר חבקין מאות בדיקות אולטראסאונד מיילדותי בחודש (ראו סעיפים 4-2 לתצהיר ד"ר חבקין). 3. התיק הרפואי של אלמונית מלמד כי היא נבדקה על ידי ד"ר חבקין במהלך ההיריון עם פלונית באופן סדיר, החל מן המועד שבו היא הבחינה באיחור במחזור החודשי ועד בסמוך לפני הלידה - וכל הבדיקות נמצאו תקינות (להלן: "ההיריון", התיק הרפואי צורף כנספח לתצהיר ד"ר חבקין). בשבועות הראשונים של ההיריון עקב ד"ר חבקין אחר דופק העובר וגודלו ביחס לגיל ההיריון (ראו רישום בתיק הרפואי בימים 5/11/98, 12/11/98, 11/12/98 ו- 22/1/99), אחר בדיקות שתן ודם שביצעה, וכן אחר מידת הסיכון לתסמונת דאון בעובר. בשבוע 15 להיריון בדק ד"ר חבקין את אלמונית במכון אולטראסאונד של הקופה - ובמהלך הבדיקה נצפה מצג העובר, מיקום השליה, כמות מי שפיר, דופק ותנועות גפיים (ראו רישום מיום 27/12/98). בשבוע 20 להיריון, במהלך השליש השני, ביצע ד"ר חבקין בדיקת אולטראסאונד נוספת - הקרויה בדוח הבדיקה "בדיקת אולטראסאונד טרימסטר שני". בשונה מן הבדיקות הקודמות, בבדיקה זאת בחן ד"ר חבקין גם את האנטומיה של העובר - וציין בדוח הבדיקה קיומם של חדרי מוח, עמוד שדרה, כליות, שלפוחית שתן, קיבה וארבעה מדורי לב. בסעיף "הערות" הוסיף ד"ר חבקין: "ממליץ סקירת מערכות מורכבת מכוונת" (להלן: "בדיקת חבקין" ו- "דוח בדיקת חבקין" בהתאמה, הדוח מיום 31/1/99 סומן ת/6). 4. כאן המקום להרחיב מספר מילים בנושא בדיקות האולטראסאונד המיילדותי. בנייר עמדה שפורסם בחודש אוגוסט 2000 על ידי האיגוד הישראלי למיילדות ולגינקולוגיה שבהסתדרות הרפואית לישראל (להלן: "נייר העמדה", סומן נ/7), הוברר כי קיימים שני סוגים של בדיקת אולטראסאונד בהיריון: בדיקה בסיסית ובדיקה מכוונת. עוד במסגרת נייר העמדה נקבעו אינדיקציות לביצוע כל אחת מן הבדיקות, וכן הובהר אופן הביצוע - וזאת בהתייחס לכל אחד משלישי ההיריון בנפרד. השליש השני הוא הרלוונטי לענייננו, וביחס אליו נקבעו "הוריות" - הוראות כלשון נייר העמדה - לעריכת הבדיקה הבסיסית כדלקמן: "1. לפני ביצוע תפר צוואר ובעת דיקור שק מי שפיר. 2. דימום נרתיקי. 3. פער בין גודל הרחם לגיל ההיריון. 4. ממצא אגני. 5. חשד למולה בועית. 6. חשד לאנומליות של הרחם. 7. חיות היריון כאשר לא נשמע דופק. 8. הערכת גיל היריון בערך בלתי תקין של חלבון עוברי. 9. בלידה מוקדמת מאיימת (צירים, פקיעת מי שפיר). 10. מעקב רציף אחר קצב גדילת עובר בהיריון מרובה עוברים." קרי: ההנחיה המקצועית של האיגוד הישראלי למיילדות ולגינקולוגיה למן שנת 2000 היתה שבהעדר אחת האינדיקציות המפורטות לעיל, אין צורך לבצע בדיקת אולטראסאונד בשליש השני של היריון - אפילו לא בדיקה בסיסית. עוד על פי נייר העמדה, באותם מקרים המפורטים לעיל שבהם יש לערוך בדיקה בסיסית, שומה על הרופא לבדוק: מספר עוברים, מצג ומנח שלהם ברחם, קיום דופק, מיקום השליה, כמות מי השפיר והערכת גיל ההיריון על סמך מדדים ביומטריים (להלן: "סקירה בסיסית"). ההוריות שנקבעו לביצוע בדיקה מכוונת בשליש השני הן אלה: "11. בהתערבויות מיוחדות כגון עירוי תוך רחמי, החדרת דלף לעובר וכו'. 12. מעקב והשגחה אחר אנומליות עובריות מזוהות. 13. חשד לריבוי או מיעוט מי שפיר. 14. נשים אשר ילדו עובר עם מום. 15. חשד קליני ומעבדתי (חלבון עוברי גבוה 2.5 MOM) בהיריון נוכחי להפרעה פיסיולוגית או אנטומית בעובר. 16. מחלות אם ו/או תרופות, הידועות כמעלות סיכון למום עובר או להפרעה בגדילה תוך-רחמית." במקרים אלה ההנחיה היא לבצע בדיקה מכוונת, ובמהלכה יש לבדוק את כל הפרמטרים הנבדקים בבדיקה הבסיסית, ובנוסף - את חדרי המוח, אזור הגומה האחורית כולל מוחון, אזור צוואר ועורף, ארבעת מדורי הלב וקיומו בבית החזה, קיבה, כליות ושלפוחית שתן, אזור השרשת חבל הטבור לדופן הבטן, ועמוד השדרה (להלן: "סקירה מכוונת"). עוד נקבע בנייר העמדה כי "במקרים מיוחדים שבהם יש הוראה ספציפית לבדיקה נוספת יש לעשות מאמץ להגיע לאבחנות נוספות." 5. בענייננו, דוח בדיקת חבקין מלמד כי במהלך הבדיקה לא נמצא כל ממצא מאלה המפורטים בהוריות לביצוע סקירה מכוונת בשליש השני כמובא לעיל, ואף לא כל ממצא אחר שאינו תקין. אף על פי כן, בתום הבדיקה החליט ד"ר חבקין להפנות את אלמונית לסקירה מכוונת במכון אולטראסאונד חיצוני. לטענתו של ד"ר חבקין, הוא עשה כן מפני שהיה לו חשוב להניח את דעתה של אלמונית כי מדובר בהיריון תקין; וזאת לנוכח היכרותו הממושכת של ד"ר חבקין עימה, ועם עברה הרפואי שכלל כאמור מספר הפלות. לדברי ד"ר חבקין, במכון האולטראסאונד החיצוני שאליו הפנה את אלמונית נערכו סקירות על ידי מומחים בתחום, באמצעות מכשור מתקדם ומהימן יותר מזה שעמד לרשותו - ומטרת ההפניה היתה להבטיח כי לאלמונית יינתן השירות הרפואי הטוב ביותר. ודוק: על פי נוהלי הקופה בעת ההיא, אלמונית לא היתה זכאית להיבדק במכון אולטראסאונד חיצוני על חשבון הקופה אלא אם תופנה על ידי הרופא המטפל לביצוע סקירה מכוונת, וההפניה תאושר על ידי רופא המחוז בקופה. ד"ר חבקין טוען כי אך ורק מסיבה זאת, ואף על פי שלא היתה כל התוויה רפואית לכך, הוא ציין בדוח הבדיקה כי הוא ממליץ על ביצוע סקירה מכוונת. המלצתו של ד"ר חבקין לערוך לאלמונית סקירה מכוונת על חשבון הקופה אושרה על ידי רופא המחוז בקופה (שאינו מתמחה ברפואת נשים) בחתימתו על גבי דוח בדיקת חבקין. אז גם הוסף על גבי הדוח הכיתוב: "נמצאת בסיכון גבוה במעקב אצל ד"ר חבקין" - כפי הנראה על ידי מזכירתו של רופא המחוז, בהתאם למידע שנמסר מאת ד"ר חבקין ועל מנת שהדברים ישמשו אסמכתא לאישור ההפניה (ראו סעיף 12 לתצהיר ד"ר חבקין). ד"ר חבקין הבהיר בעדותו כי על מנת להבטיח שהמלצתו תאושר, הוא הציג בפני רופא המחוז מצג שלפיו הסקירה המכוונת דרושה מכיוון שמדובר בהיריון בסיכון - הגם שלא זה היה המצב בעת ביצוע הבדיקה (עדותו של ד"ר חבקין בעמ' 18 לפרוטוקול ש' 23-9). 6. בשלב זה פנתה אלמונית למכון האולטראסאונד של הנתבעת מס' 2, מרפא גבעת סביון בע"מ (להלן: "גבעת סביון"), ושם נבדקה ביום 15/2/99 על ידי הנתבע מס' 1, ד"ר אפרים זוהב (להלן: "ד"ר זוהב"). גבעת סביון היא חברה פרטית העוסקת בהקמה וניהול של מערכות הדמיה רפואיות, ולה מספר מרפאות ברחבי הארץ שבהן מבוצעות בדיקות הדמיה שונות עבור קופות חולים ועל פי הסכמים עימן. ד"ר זוהב הוא דוקטור לרפואה משנת 1981 ורופא מומחה למיילדות ולגינקולוגיה משנת 1990. למן שלהי שנות ה- 90 משמש ד"ר זוהב כמנהל יחידת האולטראסאונד הגינקולוגי בבית חולים "ברזילי" וכן כמומחה למיילדות ולגינקולוגיה במספר קופות חולים, וכיום גם בעל קליניקה פרטית. במשך כל שנות עבודתו כרופא עסק ד"ר זוהב בביצוע בדיקות אולטראסאונד מיילדותי וגינקולוגי - כאשר בתקופה הרלוונטית לתובענה ביצע בעצמו מאות בדיקות אולטראסאונד מיילדותי בחודש, ומתוקף תפקידו כמנהל יחידת האולטראסאונד היה אחראי על ביצוען של מאות רבות נוספות (ראו סעיפים 3-2 לתצהירו של ד"ר זוהב). יצוין כי לגישתם הן של גבעת סביון והן של ד"ר זוהב, לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד אלא אספקת שירותים בקבלנות. גבעת סביון היא שביצעה את זימון התורים לבדיקות אולטראסאונד וגביית תשלום עבורן מקופות החולים, ושילמה לד"ר זוהב שכר בהתאם לכמות הבדיקות שביצע בכל חודש וכנגד חשבונית מס (ראו עדותו של ד"ר זוהב בעמ' 30 לפרוטוקול ש' 11 עד עמ' 31 ש' 7). 7. ד"ר זוהב בדק את אלמונית בשבוע ה- 22 להריונה, במהלך השליש השני להיריון; בדוח הבדיקה נקבע כי מדובר בבדיקה מסוג "אולטראסאונד שליש שני" (הדוח סומן ת/5) - שם דומה לשם שבו הוכתרה גם בדיקת חבקין (להלן: "בדיקת זוהב", ו- "דוח בדיקת זוהב"). מדוח בדיקת זוהב ניכר כי בדיקה זאת היתה מקיפה יותר מבדיקת חבקין - מבחינה זאת שהודגמו בה איברים רבים שלא נבדקו על ידי ד"ר חבקין. יחד עם זאת, מן הדוח עולה עוד כי באותה בדיקה לא נבדקו כל האיברים שעל פי נייר העמדה מאת האיגוד הישראלי למיילדות ולגינקולוגיה יש לבדוק במהלך סקירה מכוונת. מכל מקום ברור לפי הדוח כי ד"ר זוהב לא בדק את כפות הידיים של העובר, וממילא גם לא זיהה את המום שממנו סובלת פלונית. בדיקת זוהב היא שעומדת ביסודה של התובענה דנן. לטענתם של התובעים, ד"ר זוהב התרשל בביצועה מכיוון שלא בדק את כפות הידיים של העובר ולא זיהה את מומה של פלונית. עוד נטען כי רשלנותו של ד"ר חבקין באה לידי ביטוי בכך שלא עקב אחר תוצאות בדיקת זוהב, ולא וידא כי נעשתה לה סקירה מכוונת כפי שהמליץ - ובכלל זה בדיקה של כפות הידיים. בהקשר זה, אחת המחלוקות העיקריות שהתגלעו בין הצדדים בתיק היא בשאלה איזה בדיקת אולטראסאונד היה על ד"ר זוהב לערוך לאלמונית. לגישת התובעים, ד"ר זוהב היה צריך לבצע סקירה מכוונת, כפי שנקבע בדוח בדיקת חבקין. לעמדת הנתבעים, מבחינה רפואית לא היתה כל סיבה לערוך לאלמונית סקירה מכוונת - ועל כן היה על ד"ר זוהב לבצע סקירה בסיסית בלבד. ודוק: אין חולק כי על פי הפרקטיקה הרפואית הנהוגה בעת הרלוונטית, לא היה מקום לבדוק במהלך סקירה בסיסית קיומן של אצבעות וכפות ידיים בעובר. לגישת הנתבעים, בדיקת זוהב היתה סקירה בסיסית ועל כן אין כל פסול בכך שד"ר זוהב לא בדק את כפות ואצבעות הידיים של העובר, ומשכך גם לא איבחן את המום שממנו סובלת פלונית. התובעים, לעומת זאת, סבורים כי היה על ד"ר זוהב לערוך לאלמונית סקירה מכוונת ובמהלכה לבדוק את הגפיים של העובר ולהבחין בחסר כף היד השמאלית. ואולם לעניין זה משיבים הנתבעים כי בעת הרלוונטית בכל מקרה לא היה נהוג לבדוק את האצבעות וכפות הידיים של העובר - גם לא בסקירה מכוונת. 8. לאחר בדיקת זוהב, נבדקה אלמונית על ידי ד"ר חבקין עוד מספר פעמים. מהתיק הרפואי עולה כי בין היתר היא הופנתה על ידי ד"ר חבקין לבדיקת דם להעמסת סוכר; וכי במהלך השליש השלישי להיריון נערכו לה מספר בדיקות להערכת גדילה ומשקל העובר (ראו גם סעיפים 13, 19-15 לתצהיר ד"ר חבקין). גם בדיקות אלה נמצאו תקינות לחלוטין. פלונית נולדה בשבוע 39 להיריון, בלידה רגילה ובמשקל 2350 גרם, ובסמוך לאחר הלידה נצפה לראשונה החסר של כף ידה השמאלית. יוער בנקודה זאת כי בין הצדדים התגלעה מחלוקת גם בנושא הגדרת המום שממנו סובלת פלונית. ראשיתה של המחלוקת היא בחוות הדעת הרפואיות שהגישו הצדדים לתיק על מנת להעריך את שיעור הנכות שממנה סובלת פלונית כתוצאה מן המום שעימו היא נולדה. מטבע הדברים, במסגרת חוות הדעת התייחסו המומחים בתחום האורתופדיה לשאלת טיבו של המום: ד"ר יהודה דוד, המומחה מטעם התובעים (להלן: "ד"ר דוד"), קבע כי פלונית סובלת מחסר של כף היד השמאלית כולה (חוות הדעת סומנה ת/8; ראו גם עדותו בעמ' 78 לפרוטוקול ש' 8-3). לעומת זאת פרופ' יואל אנגל, המומחה מטעם הנתבעים (להלן: "פרופ' אנגל"), קבע כי מדובר בחסר רק של אצבעות היד השמאלית, בעוד שורש כף היד קיים ואף יש בו תנועתיות מסוימת (חוות הדעת סומנה נ/11, ראו גם עדותו בעמ' 94 לפרוטוקול ש' 17-7). ואולם שני המומחים תמימי דעים כי בכל מקרה המצב הוא ששלי אינה מסוגלת לבצע פונקציה תפקודית כלשהי באמצעות כף ידה השמאלית (ראו עדותו של ד"ר דוד בעמ' 85 לפרוטוקול ש' 25-13, ועדותו של פרופ' אנגל בעמ' 97 ש' 26-25 ובעמ' 99 ש' 3-1). בנסיבות אלה, אין צורך להכריע במחלוקת שנפלה בין המומחים בעניין הגדרת המום; מטעמי נוחות אלמוניתיחס למומה של פלונית כאל חסר של כף היד כולה - שכן אין כאמור חולק כי זאת המשמעות התפקודית של המום. המסגרת הנורמטיבית 9. רשלנות מצידו של גורם רפואי שטיפל באם, שבגינה לא נמנעה לידתו של יילוד בעל מום או לקות כלשהי, הקימה עד לאחרונה שתי עילות תביעה נפרדות. האחת היא עילת תביעה של היילוד, הקרויה "חיים בעוולה"; השנייה היא עילת תביעה של ההורים, הקרויה "הולדה בעוולה". התובענה שבה עסקינן הוגשה בשתי העילות הללו, הגם שנראה כי התובעים לא הבחינו כנדרש במסגרת כתב התביעה בין עילת התביעה של פלונית לבין עילת התביעה של ההורים. בפסק הדין מיום 28/5/12 בע"א 1326/07 המר נ' פרופ' עמי עמית (להלן: "עניין המר") ביטל בית המשפט העליון בהרכב מורחב של שופטים את עילת התביעה בגין "חיים בעוולה". בכך שינה בית המשפט הלכה שנקבעה כ- 25 שנה קודם לכן - בע"א 518/82 זייצוב נ' כץ, פ"ד מ(2) 85 (1986) (להלן: "עניין זייצוב"). בתמצית ייאמר כי בעניין זייצוב נקבע כי מחדל רשלני לאתר במסגרת בדיקות שנערכו לאם, לקראת היריון או במהלכו, מום או לקות בעובר העתיד להיוולד - מקימה ליילוד עילת תביעה בעוולת רשלנות; וכך גם במקרה של מחדל לספק להורי היילוד מידע על האפשרות לבצע בדיקות לבחינת קיומם של מום או לקות כאמור. פסק הדין בעניין המר ביטל כאמור את עילת התביעה של היילוד, שהיא אחת משתי עילות התביעה הנטענות בתובענה דנן. אמנם פסק הדין בעניין המר יצא מלפני בית המשפט העליון רק לאחר שנסתיימה זה מכבר הבאת הראיות ואף הגשת סיכומי הטיעונים בתיק דנן - ואולם באותו פסק דין נקבעה הוראת תחולה שרלוונטית גם לעניינים תלויים ועומדים. בנסיבות אלה מן הראוי להקדים ולבאר את המצב המשפטי הנוהג היום - שכן לנוכח השינוי שחל בתחום מתייתרות חלק מטענות הצדדים בתיק שלפניי. 10. כפי שצוין לעיל, עילת התביעה בגין חיים בעוולה הוכרה לראשונה על ידי שופטי הרוב בפסק הדין בעניין זייצוב. ניכר מפסק הדין כי המניע העיקרי להכרה בעילה זאת היה רצון ליצור קונסטרוקציה משפטית, שתאפשר פסיקת פיצויים לילדים הנאלצים להתמודד כל חייהם עם מגבלות ומומים מולדים. התמודדות זאת כרוכה פעמים רבות בכאב וסבל רב, ואף בהוצאות כספיות שמעבר להשגתן של המשפחות. אלא שהבסיס העיוני להכרה בעילת התביעה התברר כרעוע: שופטי הרוב נחלקו ביניהם הן בנוגע להצדקות המשפטיות להכרה בעילת התביעה, וכפועל יוצא מכך גם בנוגע לאופן הוכחתה ואומדן הפיצוי שבצידה. מחלוקות אלה יצרו קושי ממשי ליישם את עילת התביעה החדשה על ידי הערכאות המבררות. בקצירת האומר, כבוד המשנה לנשיא מ' בן-פורת ראתה בעצם חייו של היילוד במומו כנזק שנגרם לו - ועל כן סברה בעניין זייצוב כי מן הראוי להכיר בעילת התביעה רק באותם מקרים נדירים שבהם ניתן לקבוע באופן מובהק כי טוב היה לאדם אלמלא נולד. על פי גישה זאת הפיצוי הראוי בעילת חיים בעוולה הוא בגין הפער שבין קיום במוגבלות לבין אי קיום כלל (לגישה זאת הצטרף גם כבוד השופט ד' לוין). כבוד הנשיא (השופט דאז) א' ברק, לעומת זאת, סבר כי זכות היילוד שנפגעה היא הזכות לקיום ללא מום (ולא זכות לאי קיום); ולפי גישה זאת הנזק הוא הפער שבין החיים במום לבין חיים ללא מום. אין אפוא צורך לקבוע כי טוב היה לאדם אלמלא נולד, ולכן אין להגביל את עילת התביעה רק למקרים חריגים שבהם המום הוא חמור באופן יוצא דופן (לגישה זאת הצטרף גם כבוד המשנה לנשיא (השופט דאז) ש' לוין). 11. בעניין המר עמד כבוד המשנה לנשיא א' ריבלין (בדעת רוב) על הקשיים המשפטיים המהותיים המתעוררים בכל אחת משתי הגישות של דעת הרוב בעניין. לדבריו, גישתה של כבוד המשנה לנשיא מ' בן-פורת מעוררת קושי בהוכחת עצם קיומו של נזק: על פי גישה זאת הנזק הוא כאמור הפער שבין קיום במוגבלות לבין אי קיום כלל, ואולם בית המשפט אינו יכול להעריך את המשמעות של אי החיים או לקבוע את עדיפותם על החיים - ואף לא ראוי שיעשה כן. גישתו של כבוד הנשיא א' ברק מעוררת קושי אחר, בנושא הקשר הסיבתי שבין ההתרשלות לבין הנזק. על פי גישה זאת הנזק ליילוד הוא הפער שבין החיים במום לבין חיים ללא מום - ואולם לא הרופא הרשלן הוא שגרם לחיים במום (אלא רק לא גילה את המום), וטיפול רפואי נאות בכל מקרה לא יכול היה למנוע את המום אלא את החיים בכללותם. זאת ועוד. המשנה לנשיא א' ריבלין הוסיף כי עילת התביעה בגין חיים בעוולה לוקה גם בקושי עקרוני וערכי בלתי מבוטל. מדובר בביקורת על פסק הדין בעניין זייצוב שהושמעה פעמים רבות הן בספרות המשפטית והן בפסיקת בתי המשפט מאז שניתן, ומן הראוי להביא מקצת מתוך דברים אלה כלשונם: "הגדרת החיים עצמם - אף אם הם חיים במוגבלות - כנזק, והקביעה כי מוטב היה לו לאדם מסוים שלא היה נולד כלל, אוצרות בחובן פגיעה אסורה בתפיסה שלפיה לחיים יש ערך אינהרנטי, שאינו פוחת ובוודאי שאינו מתאיין בשל קיומו של מום או קיומה של מגבלה (ראו למשל: רועי גילבר 'הצורך בהכרעות קשות בתביעות של חיים בעוולה והולדה בעוולה, הערות והארות בעקבות ת"א (מחוזי-חיפה) 259/02 פלוני נ' מדינת ישראל' מאזני משפט ז 441, 467-466 (2010)). תפיסה זו היא חלק חשוב והכרחי של אמונתנו והכרתנו בקדושת החיים, בערך האדם ובכבודו ובזכותם של אנשים בעלי מוגבלות לכבוד ולשוויון. מאז שנפסקה הלכת זייצוב, לפני עשרים וחמש שנה, זכו עקרונות אלה לעיגון חוקתי וחוקי. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע בסעיף 1 את 'עקרונות היסוד' לפיהם זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם ובקדושת חייו. ההכרה בערכים אלה מושתתת הן על ערכי מוסר אוניברסאליים, הן על ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית, המקדשת את ערך החיים. אדם בצלם אלוהים נולד. משנולד - יש להגן על כבודו ועל קדושת חייו. אין ערוך לחייו, יהיו קשים כאשר יהיו. אין ערוך לחייו, תהא מוגבלותו אשר תהיה. החיים הם ערך עליון - לכל." (ראו: עניין המר, שם, בסעיפים 26-25 לדברי כבוד המשנה לנשיא א' ריבלין). ובהמשך- "על פי תפיסתנו החברתית, במסגרת אמונתנו המוסרית ומכוח עקרונותינו המשפטיים - הגדרת חייו של אדם בעל מוגבלות כ'נזק' אינה ראויה, אינה מוסרית ואינה אפשרית. היא פוגעת מהותית בעקרון קדושת החיים. הערכת נזקו של אדם בעל מוגבלות - בהשוואה לאפשרות שלא היה נולד כלל או בהשוואה לאדם ללא מוגבלות - היא עצמה פוגעת בערך חייו ובהנחה שאין לסתור אותה, כי ערך חייהם של אנשים עם מוגבלות הוא מוחלט ולא יחסי." (ראו: עניין המר, שם, בסעיף 27 לדברי כבוד המשנה לנשיא א' ריבלין). לנוכח הדברים הללו, הורה בית המשפט העליון על ביטול עילת התביעה בגין חיים בעוולה. 12. לעניין עילת התביעה של ההורים בגין הולדה בעוולה - נקבע בעניין המר כי אין כל מניעה משפטית או עקרונית להכיר בה, וכי אין לסטות בסוגיה זאת מן ההלכה שנקבעה בעניין זייצוב. וכך הוברר: "בתביעת ההורים, אין חייו של הילד עצמם מוגדרים כנזק. הנזק מתבטא בהשלכות הכספיות העודפות ובהשלכות הנפשיות שבהן נושאים ההורים בעל כורחם, עקב ההתרשלות. קבלת תביעתם של ההורים אין משמעותה כי חייו של הילד אינם בעלי ערך, או כי מוטב לו עצמו כי לא היה נולד; משמעותה היא כי נמנעה מן ההורים האפשרות לבחור שלא לגדל ילד בעל מוגבלות, על הקשיים הכרוכים בכך. קיים הבדל ממשי בין התייחסות לילד חי ונושם, בעל אישיות, רצונות ורגשות - כאל מי שחייו נעדרים ערך, עד כי מוטב היה לו שלא היה נולד, התייחסות שאיננו מוכנים לקבל, לבין התייחסות אל זכותם של ההורים, כפי שהיתה קודם מעשה ההתרשלות, לבחור אם ברצונם להמשיך ולקיים את ההיריון או לבצע הפלה חוקית ומותרת - וזאת בשלב בו ילדם היה עובר, הנעדר חיים עצמאיים. לפיכך, אין סתירה בין גישתנו בדבר ערכם הטבוע של החיים לבין ההכרה בזכותם של הורים לבחור שלא להביא לעולם ילד בעל מוגבלות בחומרה המתירה, לפי הדין, ביצוע הפלה." (עניין המר, שם, בסעיף 37 לדברי כבוד המשנה לנשיא א' ריבלין). יתר על כן, בית המשפט העליון עמד על כך שבמסגרת תביעת ההורים ניתן לתת מענה הולם ואמיתי למרבית צרכיו הרפואיים, השיקומיים והסיעודיים של היילוד -במקום בעילה של חיים בעוולה. בניגוד לעניין זייצוב שם הפסיקה היתה עקרונית בעיקרה, בעניין המר התייחס המשנה לנשיא א' ריבלין גם לפן המעשי של הוכחת עילת התביעה בגין הולדה בעוולה. בעניין זה הובהר כי יש לבחון התקיימותה של העילה על פי דיני הנזיקין הכלליים, ובהתאם ליסודותיה של עוולת הרשלנות המוכרת. בתוך כך נקבעו בעניין המר כללים מנחים להוכחת יסודות הנזק והקשר הסיבתי, וכן לראש הנזק של פגיעה באוטונומיה. בנושא הקשר הסיבתי יורחב עוד בהמשך הדברים. 13. לעניין תחולת ההלכה שנקבעה בעניין המר, מורה הוראת המעבר שבפסק הדין כדלקמן: "תוצאת פסק-הדין - ככל שהיא נוגעת לביטול עילת התביעה של היילוד - לא תחול על תיקים תלויים ועומדים (לרבות התיקים שבפנינו) שבהם לא הוגשה תביעת הורים. השופט א' רובינשטיין סבור היה כי אין להחיל את תוצאת פסק-הדין למשך שנה מהיום, והשופטת מ' נאור מציינת כי אין מקום להכריע, במסגרת הוראת המעבר בהליך שבפנינו, בשאלה מה דינה של תביעת היילוד שטרם הוגשה." (ההדגשה פלונית- ע.ב.). הנה כי כן, ביטול עילת התביעה של חיים בעוולה חל גם על תיקים תלויים ועומדים - אלא אם כן מדובר בהליכים שבהם לא הוגשה גם תביעת הורים (ראו גם: ע"א 4409/10 שהאב נ' דוידזון, סעיף 15 לפסק הדין מיום 20/6/12). בענייננו, כפי שצוין לעיל, התובענה הוגשה הן בעילה של חיים בעוולה והן בעילה של הולדה בעוולה - ועל כן המצב הוא שיש לדחות את תביעתה של פלונית מבלי לדון בה. יש לפנות כעת לברר את תביעת ההורים בעילה של הולדה בעוולה, על פי העקרונות שנקבעו בעניין המר כמפורט לעיל. תמצית המחלוקת בתביעת ההורים וחוות הדעת מטעם הצדדים 14. תביעת ההורים מושתתת על הטענה שלפיה בנסיבות המקרה היה על ד"ר זוהב לערוך לאלמונית סקירה מכוונת, כפי שנקבע בדוח בדיקת חבקין - שאז היה מתגלה המום שממנו סובלת פלונית. טענה מרכזית נוספת היא, שבמידה שהיה נודע להורים דבר קיומו של המום הם היו בוחרים שלא להביא את פלונית לעולם, ואף מקבלים היתר מהוועדה להפסקת היריון לביצוע הפלה. הנה כי כן, לגרסת התובעים ד"ר זוהב התרשל בכך שלא ביצע סקירה מכוונת, למרות שבדוח בדיקת חבקין נקבע באופן מפורש כי לשם כך אלמונית הופנתה אליו; וד"ר חבקין התרשל גם הוא, מפני שלא עקב אחר ממצאי בדיקת זוהב ולא גילה כי לא נערכה לאלמונית הבדיקה שעליה הוא המליץ. הנתבעים מצידם טוענים כי על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת בעת הרלוונטית, לא היה מקום לערוך לאלמונית סקירה מכוונת. משכך, ד"ר זוהב לא היה צריך לבצע בדיקה כזאת והוא גם לא ביצע אותה - אלא חזר על הסקירה הבסיסית שביצע ד"ר חבקין, באמצעות מכשור טוב ומתקדם יותר. התובעים מקשים, וטוענים כי גם אם יש ממש בגרסת הנתבעים שלפיה מבחינה רפואית לא היתה כל אינדיקציה לביצוע סקירה מכוונת - הרי שהתנהלותם של ד"ר חבקין וד"ר זוהב יצרה בפני ההורים מצג מטעה, שלפיו זאת הבדיקה שבוצעה לה על ידי ד"ר זוהב. אלא שבפועל נערכה לאלמונית רק סקירה בסיסית - ובמצב דברים זה הנתבעים הפרו את החובה המוטלת עליהם למסור להורים מידע בדבר קיומה של בדיקת אולטראסאונד מעמיקה ומקיפה יותר לגילוי מומים בעובר מזאת שנערכה לה. אי מסירת מידע כאמור מהווה התרשלות מצידם של הגורמים המטפלים באלמונית. על כך משיבים הנתבעים, כי בכל מקרה לא ניתן היה לגלות במסגרת סקירה מכוונת את המום שממנו סובלת פלונית - מכיוון שעל פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת בעת הרלוונטית, לא נהוג היה לבדוק את כפות הידיים של העובר במהלך בדיקה זאת. בנוסף טוענים הנתבעים כי אילו היו פונים ההורים לוועדה ומבקשים להפסיק את ההיריון בגלל המום, בקשתם היתה נדחית. סיכומו של דבר, הנתבעים סבורים כי ד"ר זוהב וד"ר חבקין לא התרשלו באבחון המום, וכי בכל מקרה לא קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזק. 15. בתמיכה לעמדותיהם בתובענה, הגישו הצדדים חוות דעת רפואיות של מומחים בתחום הגינקולוגיה והמיילדות. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו מיום 18/5/03 של ד"ר שמואל פרידמן (להלן: "ד"ר פרידמן"; חוות הדעת סומנה ת/1); מטעם הנתבעים הוגשו שתי חוות דעת מאת פרופ' ישראל מייזנר (להלן: "פרופ' מייזנר"), אחת מיום 24/11/03 (להלן: "חוות הדעת הראשונה", סומנה נ/9) ושנייה מיום 25/11/06 (להלן: "חוות הדעת המשלימה", סומנה נ/10). על פי חוות דעתו של ד"ר פרידמן, ההיריון נושא התובענה מוגדר כהיריון בסיכון גבוה - וזאת לנוכח ההפלות החוזרות בעברה של אלמונית, וקושי שבו נתקלה להיכנס להיריון. עוד נקבע בחוות הדעת כי כאשר מדובר בהיריון בסיכון גבוה כבענייננו, הדבר מהווה כשלעצמו סיבה מספקת לביצוע סקירה מכוונת לעובר (ראו עמ' 13 לחוות הדעת, וסעיף D9. בעמ' 15). בנוסף הובהר, כי בסקירה מכוונת יש לבדוק את כל איברי העובר - ובכלל זה גם את הגפיים וכפות הידיים והרגליים: "בדיקת אולטראסאונד של הגפיים ניתן לבצע מהיום שבו ניתן לראות את עצמות הגפה בבירור במסך האולטראסאונד וזאת כבר החל משבוע 6-7 ובביטחון מלא בשבוע 12. מכיוון שחוסר שלם או חלקי של גפה מופיע לפעמים כתסמונת גנטית רחבה יותר, אין לדלג על בדיקת הגפיים כולן כי גילוי מום בגפה שהוא יחסית קל לאבחנה מהווה סימן אזהרה לאפשרות של מומים קשים יותר ודורש בדיקה נרחבת של כל אברי הגוף וכמובן גם בדיקה גנטית (קריוגרמה) מנוזל מי השפיר. התעלמות מהגפיים התחתונות והעליונות כמו במקרה שלנו ומכפות הידיים והרגליים שווה להתעלמות מכל אבר אחר בגוף." (עמ' 17 לחוות הדעת). אלא שלפי דוח בדיקת זוהב ברור כי בבדיקה זאת לא נבדקו כפות הידיים של העובר - ועל כן קובע ד"ר פרידמן כי ד"ר זוהב התרשל באבחון המום. בהקשר זה מבהיר ד"ר פרידמן כי במקרה של קושי באבחון איבר מסוים מאיברי העובר, ניתן להיעזר בבדיקת אולטראסאונד וגינאלית או בבדיקת MRI; אך ד"ר זוהב לא עשה שימוש באמצעים אלה, ועל כן ברור כי אי בדיקת הגפיים יסודה ברשלנות ולא בקושי באבחון (ראו בעמ' 17 לחוות הדעת). ד"ר פרידמן מוסיף וקובע, כי העובדה שבתום הבדיקה שביצע ד"ר חבקין לאלמונית הוא ראה לנכון להפנות אותה לסקירה מכוונת, מלמדת כי הלה חשש מפני מום או אי תקינות כלשהי בעובר או בהיריון. אלא שד"ר חבקין לא ציין את חשדו בדוח בדיקת חבקין - ולכן ד"ר זוהב לא יכול היה להתייחס אליו בבדיקה שביצע. חמור לא פחות - ד"ר חבקין לא עידכן את ההורים בנוגע לחשדו - ובכך מנע מהם לשקול אם לבצע בדיקה נוספת ומקיפה יותר באופן פרטי (ראו עדותו של ד"ר פרידמן בעמ' 28 ש' 26 עד עמ' 29 ש' 25). נוסף על כן, ד"ר פרידמן סבור כי משהפנה ד"ר חבקין את אלמונית לסקירה מכוונת, היה עליו לעיין בדוח בדיקת זוהב ולהבחין כי הלה כלל לא בדק את הגפיים של העובר. אך ד"ר חבקין לא עשה כן, ולא דאג לכך שתיערך לאלמונית סקירה מכוונת כדבעי - בין אם באמצעות בדיקה חוזרת, בדיקה וגינאלית או בדיקת MRI - ובנסיבות אלה קובע ד"ר פרידמן כי גם ד"ר חבקין התרשל באבחון המום. 16. בניגוד לד"ר פרידמן, פרופ' מייזנר מטעם הנתבעים קובע כי ההיריון של אלמונית עם פלונית אולי התחיל כ"היריון בסיכון" מפאת חשש להפלה בשלבים המוקדמים שלו - ואולם חשש זה התפוגג משסיימה אלמונית את השליש הראשון של ההיריון. מכל מקום, רק החשש להפלה שחלף זה מכבר ובהעדר חשש כלשהו למומים בעובר, לא היווה סיבה לביצוע סקירה מכוונת: "מדובר באישה שהריונה הנוכחי היה ספונטני. מעברה, סיפור של הפלות חוזרות, לאחריהן ילדה בלידה רגילה ולאחר היריון תקין. לכן, הריונה הנוכחי, ולאחר שעברה את שלישו הראשון ללא בעיות המחייבות טיפול ספציפי המשכי, הינו היריון רגיל שאינו היריון בסיכון גבוה להופעת מומים בעובר. העובדה שמישהו הגדיר את ההיריון כהיריון בסיכון (high risk) נכונה אולי רק בשליש הראשון להיריון, וללא קשר למומים. שכן ברגע שעברה את תקופת הסיכון להפלה, לא היתה כל סיבה לחשוד שההיריון הינו בסיכון. כאן, לא מדובר במחלה ספציפית המסכנת את ההיריון, אלא בבעיה שהיתה בעבר והסתכמה בהפלות חוזרות." (ההדגשה במקור- ע.ב.) (ס' 1 בעמ' הראשון לחוות הדעת הראשונה; ראו גם ס' 3 לחוות הדעת המשלימה ועדותו של פרופ' מייזנר בעמ' 48 לפרוטוקול 22/3/09 ש' 22-6). פרופ' מייזנר מוסיף ומבהיר כי גם לפי הפרקטיקה המקובלת ונוהלי העבודה הרלוונטיים, לא היתה כל אינדיקציה לביצוע סקירה מכוונת לאלמונית. לגישתו, במקרה דנן לא התקיימה אף אחת מן ההוריות המפורטות בנייר העמדה של האיגוד הישראלי למיילדות ולגינקולוגיה כמצוטט לעיל - לא לביצוע סקירה מכוונת ואף לא לביצוע סקירה בסיסית. מעבר לכך, באותו נייר עמדה נקבעה כאמור גם רשימה של איברים אותם יש לבדוק בעת ביצוע סקירה מכוונת - והגפיים של העובר אינם מופיעים בה (נייר העמדה סומן כאמור נ/7). בהקשר זה מפנה המומחה גם לשלושה חוזרי מנכ"ל משרד הבריאות שהוצאו בשנים 1993 ו- 1995 (סומנו נ/4-נ/6), המורים בראש ובראשונה כי אין כל חובה לבצע בדיקת אולטראסאונד בהיריון. עוד נקבע שם כי כאשר בכל זאת מתבצעת בדיקת אולטראסאונד, יש לבחון במהלכה את מספר העוברים, כמות מי השפיר, לבצע הערכה של גיל ההיריון וכן סקירה אנטומית של מספר מצומצם של איברים פנימיים של העובר; הגפיים של העובר אינם נמנים עם איברים אלה. זאת ועוד, פרופ' מייזנר מתנגד באופן נחרץ לקביעתו של ד"ר פרידמן בנוגע לאופן הגילוי של מומים בגפיים בבדיקת אולטראסאונד: "אני חולק על דבריו כי 'גילוי מום בגפה שהוא יחסית קל לאבחנה" - דבר כזה יכול לכתוב רק מי שלא ניסה מימיו לאתר מומי גפיים באולטראסאונד. מומי גפיים הינם מהקשים ביותר לזיהוי בעזרת האולטראסאונד. לא קל לעקוב אחר תנועת הגפיים ולזהות בהן מומים." (בס' 6 בעמ' הרביעי לחוות הדעת הראשונה). סופו של דבר, פרופ' מייזנר קובע כי לא היתה כל התרשלות מצידם של ד"ר זוהב או ד"ר חבקין בנוגע לאבחון המום. דיון 17. מטעם התובעים הוגשו תצהירים של ההורים, חוות דעתו של ד"ר פרידמן וחוות דעת מאת ד"ר דוד (המומחה בתחום האורתופדיה). מטעם ד"ר זוהב, ד"ר חבקין והקופה הוגשו תצהיריהם של ד"ר זוהב וד"ר חבקין; מטעם גבעת סביון הוגשו תצהיר ותצהיר משלים מאת מר יעקב לנדוי, בעלים ומנהל של גבעת סביון (להלן: "לנדוי"). מטעם ארבעת הנתבעים יחדיו הוגשו חוות הדעת הראשונה וחוות הדעת המשלימה מאת פרופ' מייזנר, וכן חוות דעתו של פרופ' אנגל (המומחה בתחום האורתופדיה). המצהירים והמומחים נחקרו על התצהירים ועל חוות הדעת. האם הוכחה עילת ההורים 18. כפי שכבר הוברר, אחת הטענות העיקריות בתובענה דנן היא ששומה היה על ד"ר זוהב לערוך לאלמונית סקירה מכוונת, ועל ד"ר חבקין לעקוב אחר תוצאותיה של בדיקה זאת. לגישת הנתבעים, לעומת זאת, ניתן היה להסתפק בסקירה בסיסית בלבד - ועל כן לא דבק כל רבב בהתנהלותם של הרופאים. במסגרת טיעוניהם הקדישו הצדדים מקום רב למחלוקת זאת באשר לסוג הבדיקה שהיה על ד"ר זוהב לבצע - ואולם כפי שיפורט להלן, הדיון בה התייתר (ראו סעיף 58 לסיכומי התובעים). כך, משום שגם אם ניתן היה לשעות לגרסת הנתבעים שלפיה ד"ר חבקין וד"ר זוהב לא התרשלו בטיפול באלמונית - הרי שהם התרשלו בגילוי מידע להורים בדבר אפשרויות אבחון המומים שעמדו לרשותם בעת הרלוונטית. טענת הנתבעים שלפיה הבדיקה שהיה על ד"ר זוהב לערוך לאלמונית היא סקירה בסיסית בלבד, עומדת בסתירה לאמור בדוח חבקין - שבמסגרתו הורה ד"ר חבקין באופן מפורש על הפנייתה של אלמונית לסקירה מכוונת. ד"ר חבקין ניסה ליישב את הסתירה בכך שטען כי הסיבה האמיתית לכך שהפנה את אלמונית לסקירה מכוונת היתה אך ורק ההיכרות הקודמת והמיוחדת שלו עימה - עוד מתקופת הריונה הקודם. לדבריו היה לד"ר חבקין חשוב כי אלמונית תרגיש רגועה ובטוחה כי ניתן לה הטיפול הרפואי המיטבי בקשר עם ההיריון, ולשם כך הוא הפנה אותה לביצוע הבדיקה במכון אולטראסאונד שבו ציוד הדמיה מתקדם יותר מן הציוד שהיה ברשותו. ואולם לגישתם של התובעים, המלצתו של ד"ר חבקין על גבי דוח בדיקת חבקין מהווה הודאת בעל דין מצידו כי בזמן אמת גם הוא סבר שיש לערוך לאלמונית סקירה מכוונת; ומכל מקום ד"ר חבקין מושתק מלטעון טענה בעל פה שמנוגדת לאמור בכתב בדוח זה. אומר מיד כי גם לו היתה מתקבלת עמדתם של הנתבעים, שלפיה מבחינה רפואית לא היתה כל הצדקה לביצוע סקירה מכוונת במקרה של אלמונית - ברי כי האמור בדוח חבקין עלול היה ליצור בפני ההורים מצג שלפיו בדיקה כזאת היא דווקא הכרחית. יתר על כן, יש להניח כי לאחר שנבדקה אלמונית על ידי ד"ר זוהב, היו ההורים סמוכים ובטוחים הן כי נערכה לה סקירה מכוונת והן כי בדיקה זאת נמצאה תקינה לחלוטין - אף שלא זה היה המצב, שכן אין מחלוקת כי בדיקת זוהב היתה סקירה בסיסית בלבד. ודוק: כפי שעוד יורחב בהמשך, הן ד"ר חבקין והן ד"ר זוהב אינם טוענים כי הסבירו להורים שחרף האמור בדוח בדיקת חבקין - בדיקת זוהב אינה סקירה מכוונת; ובוודאי שטענה ממין זה גם לא הוכחה. בנסיבות שבהן נעלם מההורים כי בדיקת זוהב לא היתה סקירה מכוונת, נשללה מהם האפשרות לבחור אם בכל זאת לבצע סקירה מכוונת, גם אם באופן פרטי. בכך יש לכאורה משום פגיעה בזכותם של ההורים לקבל מידע בנוגע לאפשרויות בדיקה ואבחון העומדות לרשותם. 19. יצוין כי לדבריו של לנדוי, ששימש כאמור כמנהל גבעת סביון, בעת הרלוונטית היה נהוג במרפאה להחתים כל אישה המגיעה לסקירה בסיסית על טופס הסכמה טרם ביצוע הבדיקה (ראו ס' 4-3 לתצהיר המשלים). מדובר בטופס סטנדרטי שעליו חתמו הנבדקות בפני פקידה מטעם גבעת סביון; ובטופס הובהר באופן מפורש כי הסקירה הבסיסית היא בדיקה מצומצמת שבמהלכה מודגמים רק האיברים המפורטים בטופס הבדיקה, והאפשרות לאתר באמצעותה מומים בעובר היא מוגבלת (להלן: "טופס הסכמה"; דוגמא של הטופס צורפה כנספח א לתצהיר המשלים מאת לנדוי). עוד לדברי לנדוי, טופס ההסכמה נוסח על ידי קופת החולים, וגבעת סביון נהגה להשיבו לקופת החולים כשהוא חתום על ידי הנבדקת ביחד עם דוח הבדיקה. אף על פי כן, בענייננו קופת החולים לא הציגה טופס הסכמה החתום על ידי אלמונית, ולנדוי הודה בחקירתו כי גבעת סביון גם לא מצאה לנכון לדרוש מן הקופה את הצגת המסמך לתיק (ראו בעמ' 34 לפרוטוקול יום 3/12/08, ובעמ' 36 ש' 13-10). אילו אלמונית אמנם הוחתמה על טופס הסכמה כאמור, חזקה על הנתבעים כי היו מציגים אותו לתיק; ומשלא עשו כן, הדבר פועל לחובת גרסתם בנוגע למצג שהוצג על ידם בפני ההורים בנוגע לאפשרויות העומדות לרשותם לאבחון מומים בעובר. זאת ועוד. ד"ר זוהב מסר בעדותו כי הוא נהג בראשית כל בדיקת אולטראסאונד שביצע בגבעת סביון להסביר בעצמו לנבדקת את היקף הבדיקה שהיא עומדת לעבור. ואולם כאשר נשאל בנדון בחקירתו, הודה ד"ר זוהב כי במסגרת זאת הוא לא נהג לציין בפני הנבדקת כי קיימת בדיקת אולטראסאונד מעמיקה יותר שאותה ניתן לבצע באופן פרטי (ראו בע'מ 26 לפרוטוקול 3/12/08 ש' 8-5). בנוסף, כך תיאר ד"ר זוהב בעדותו כיצד תיאר את הבדיקה מן הסוג שביצע לאלמונית: "כאשר אישה הופנתה אלי מקופ"ח לאומית וזה היה רק מד"ר חבקין, שביצע את הסקירות הראשוניות, ומעת לעת ביקש בדיקות מעמיקות יותר - הוסבר לאישה על ידי, לאחר שקיבלה הסבר מהפקידה וחתמה על הטופס (טופס ההסכמה- ע.ב.), שהבדיקה שהיא הולכת לעבור זו בדיקה שבה ייבדקו איברים נוספים מאלה שנבדקו קודם וכל מה שייעשה יירשם בטופס וזו תהיה מסגרת הבדיקה." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (עמ' 25 לפרוטוקול 3/12/08 ש' 21-17). הנה כי כן, לא רק שד"ר זוהב עצמו לא הבהיר למטופלות כדוגמת אלמונית כי הבדיקה המבוצעת על ידו אינה סקירה מכוונת - אלא שבמסגרת הסבריו הוא הציג את הבדיקה כמקיפה יותר מבדיקות קודמות שנעשו. עובדות אלה תומכות במסקנה כי ההורים הוטעו על ידי ד"ר חבקין וד"ר זוהב בנוגע לאפשרויות העומדות לרשותם לאבחון מומים בעובר. 20. על פי הפסיקה, כבר בשנת 1986 ניתן היה לבצע בארץ סקירה מכוונת - שהיתה מורחבת ומקיפה יותר מן הסקירה הבסיסית שנעשתה באופן שגרתי לנשים בהיריון. זאת ועוד, הפסיקה מורה כי כבר בעת ההיא שומה היה על הרופא המטפל להביא מידע זה בפני אישה הרה - על מנת שתוכל להחליט בעצמה אם ברצונה לבצע בדיקה כזאת, גם אם באופן פרטי [ע"א 4960/04 סידי נ' קופת החולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד ס(3) 590, 604 (2005); להלן: "עניין סידי"]. ועוד הובהר: "חובת הגילוי בדבר קיומה של בדיקת על-שמע מורחבת ומקיפה קמה, בין היתר ולעתים אף ביתר שאת, בנסיבות אשר בהן לא הייתה מוטלת על הרופא המטפל החובה לבצע בעצמו בדיקה כזו במסגרת הבדיקות השגרתיות הניתנות למטופלים ברפואה הציבורית. השאלה מה היקפה של חובת הגילוי בנסיבות כגון אלה היא אכן שאלה מורכבת, אך נראה לי כי כאשר מדובר בבדיקות המבוצעות במהלך ההיריון והמיועדות לאתר מומים בעובר, מותר להניח כי קיימת אצל כל הורה ציפייה סבירה לקבל בעניין זה את מלוא האינפורמציה האפשרית מן הרופא כדי שיוכל לכלכל את צעדיו ולהחליט אילו בדיקות ברצונו לבצע מלבד הבדיקות שמעמידה לרשותו הרפואה הציבורית. זאת, תוך שקלול כל הנתונים הרלוונטיים לעניין, ובהם עלויות הבדיקה, הסיכון הכרוך בבדיקה ומידת ההסתברות להימצאות אותו הפגם בעובר הספציפי." (ההדגשות שלי- ע.ב.) (כבוד השופטת א' חיות בעניין סידי, שם, בעמ' 610). הדברים אמורים בנוגע למצב שבו הרופא המטפל לא ציין בפני ההורים את דבר קיומה של סקירה מכוונת, ביחס לתקופה מוקדמת במספר שנים למועד ביצוען של בדיקת ד"ר חבקין ובדיקת ד"ר זוהב (1999). לפיכך הלכה זאת יפה שבעתיים במקרה דנן - שבו דוח חבקין יצר מצג מטעה שלפיו במסגרת בדיקת זוהב נערכה לעובר סקירה מכוונת. ודוק: ההלכה שנקבעה בעניין סידי מורה כי אי מסירת מידע רלוונטי לאם בנוגע לקיומן של בדיקות אפשריות לאבחון מומים בעובר, מהווה התרשלות מצד הרופא המטפל. ואולם על מנת לקבוע אחריות מצידו של הגורם הרפואי למומים בעובר, יש להוסיף ולהוכיח קיומו של קשר סיבתי. בנסיבות שבהן מדובר במידע לגבי בדיקה שלא נעשתה כבענייננו, להבדיל למשל ממידע לגבי טיפול אקטיבי שנעשה בחולה, שאלת הקשר הסיבתי היא סוגיה מורכבת, בת שלושה יסודות הטעונים הוכחה כדלקמן: ראשית יש להוכיח כי אילו נמסר המידע להורים, הם אכן היו פונים לביצוע סקירה מכוונת - גם אם היו נדרשים לעשות זאת באופן פרטי; שנית יש להראות כי אילו היתה מבוצעת סקירה מכוונת, בדיקה זאת היתה מגלה את המום שממנו סובלת פלונית; ולבסוף נותר להוכיח כי אילו היה המום מתגלה, היה הדבר מביא לסיומו של ההיריון (ראו עניין סידי, שם, בעמ' 606-605). באופן הרגיל, נטל ההוכחה בעניין זה רובץ לפתחם של התובעים, הטוענים לרשלנות מצידם של הנתבעים. 21. אין בכוונתי להתעכב על היסוד הראשון של הקשר הסיבתי. השאלה כיצד היו ההורים בוחרים לנהוג אילו היה ידוע להם שבדיקת זוהב לא היתה סקירה מכוונת היא מעצם טיבעה היפותטית במידה רבה. מצד אחד, התיק הרפואי של אלמונית מלמד כי היא הקפידה על מעקב היריון רציף, ביקרה אצל ד"ר חבקין באופן תדיר, וביצעה את כל הבדיקות שאליהן הופנתה על ידו. ניתן אפוא להניח כי היתה מגלה יחס דומה גם בקשר עם ביצוע סקירה מכוונת. מצד שני, כל אותן בדיקות המתועדות בתיק הרפואי נעשו במסגרת שירותי הרפואה הציבורית - ואילו סקירה מכוונת היו ההורים נדרשים כפי הנראה לבצע באופן פרטי. רוצה לומר, התנהלותה של אלמונית בקשר עם בדיקות הממומנות על ידי קופת החולים אינה בהכרח מלמדת כיצד היתה נוהגת בנוגע לביצוע בדיקה באופן פרטי. טענה אחרת הנשמעת מטעם התובעים, היא שהתנהלותם של ד"ר חבקין וד"ר זוהב הסבה להורים נזק ראייתי - באופן שנבצר מהם להוכיח כי בהינתן להם ההזדמנות, היו ההורים בוחרים לבצע סקירה מכוונת. כפי שיפורט להלן, לא עלה בידי התובעים להרים את נטל ההוכחה בשני היסודות האחרים של הקשר הסיבתי. משכך, ממילא מתייתר הצורך לקבוע מסמרות ביחס ליסוד זה - שכאמור ניתן למצוא בו פנים לכאן ולכאן. האם סקירה מכוונת היתה מביאה לגילוי המום שממנו סובלת פלונית 22. כעת יש להידרש לפן העובדתי-רפואי של הקשר הסיבתי, ובמסגרתו שומה על התובעים להוכיח כי ביצוע סקירה מכוונת היה מביא לגילויו של המום. על פי מושכלות יסוד, בהקשר זה על בית המשפט להכריע בהתאם לסטנדרט הסביר של ביצוע הבדיקה, כפי שהיה נהוג בעת הרלוונטית לתובענה: "כפי שנפסק לא אחת, מבחן הסבירות השולט בעוולת הרשלנות אינו מקים חובה מוחלטת למנוע כל סיכון. כך בכלל וכך גם בתחום הרשלנות הרפואית. 'הכלל הרחב הוא...' - כך נפסק - '...שלשם פתרון השאלה, אם רופא הפר את חובת הזהירות שהוא חב לחולה, יש לבחון את סטנדרט הטיפול הרפואי הסביר בעת ההפרה. אין לבחון את סטנדרט הטיפול הסביר בראייה מאוחרת או ב"חכמה שלאחר מעשה"...' (ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, פ"ד מה(2) 142 בעמ' 151). אכן, מדע הרפואה אינו שוקט על שמריו. הידע והטכנולוגיה מתפתחים ללא הרף, ולצד זה משתרשות תובנות באשר לאמות המידה הראויות במערכת היחסים המורכבת והעדינה שבין הרופא לחולה." (ההדגשה שלי - ע.ב.) (כבוד השופט א' ריבלין (כתוארו אז) בעניין סידי, שם, בעמ' 595). הנה כי כן, השאלה העומדת להכרעה עניינה הסטנדרטים שהיו בתוקף בשנת 1999 בנוגע לסקירה מכוונת: האם האמצעים שהיו אז בנמצא והנהלים שהיו מקובלים הצריכו את גילוי המום שעמו שנולדה פלונית, אם לאו. שאלה זאת היא במוקד המחלוקת שבין המומחים הרפואיים: לגישתו של ד"ר פרידמן מטעם התובעים, במסגרת סקירה מכוונת בעת הרלוונטית רופא סביר היה צריך לערוך בדיקה אנטומית של גפי העובר, וכחלק מבדיקת הידיים לבדוק גם את כף היד והאצבעות - ואז לגלות את המום (ראו עדותו בעמ' 10 לפרוטוקול 22/3/09 ש' 9 עד עמ' 11 ש' 15). פרופ' מייזנר מצידו סבור כי לא היה מקום לבדוק את כפות הידיים של העובר במהלך בדיקה כזאת. יצוין כי לגישת התובעים התרשלות הנתבעים גרמה לכך שנבצר מההורים לפנות לביצוע סקירה מכוונת, ועל כן כיום אין לדעת מה היה מתגלה בה אילו נערכה. לשון אחר: התובעים טוענים כי התרשלות הנתבעים הסבה להם נזק ראייתי, שבגינו יש להפוך את נטל ההוכחה בשאלת הקשר הסיבתי. איני נדרשת לטענה זאת, מפני שבכל מקרה הוכיחו הנתבעים במאזן ההסתברויות כי יש להעדיף את עמדתו של פרופ' מייזנר שלפיה ביצוע סקירה מכוונת לא היה מביא לגילוי מומה של פלונית; ואפרט. 23. ראשית דבר, בעוד שפרופ' מייזנר הוא מומחה בעל שם עולמי וניסיון של עשרות שנים בתחום האולטראסאונד בכלל ובביצוע סקירת מערכות בפרט - ד"ר פרידמן בעל ניסיון מסוים בלבד בתחום האולטראסאונד, שאינו כולל ביצוע סקירת מערכות. במהלך חקירתו של ד"ר פרידמן הודה הלה כי הוא מעולם לא עסק בביצוע בדיקות אולטראסאונד מסוג סקירת מערכות (בסיסית או מכוונת) בהיריון - אלא התמחה לדבריו בתחום הקרוי רפואת האם והעובר, שבמסגרתו ביצע בדיקות אולטראסאונד שמטרתן העיקרית היא בדיקת ביומטריה עוברית (ראו בעמ' 16 לפרוטוקול 22/3/09 ש' 25-3, ובעמ' 37 ש' 19-8). פרופ' מייזנר, לעומת זאת, מנהל את יחידת האולטראסאונד במחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי רבין, פרסם עשרות רבות של מאמרים בנושא איתור מומים בהיריון באמצעות בדיקות אולטראסאונד, משמש כיועץ למשרד הבריאות ולקופת חולים כללית בקביעת מדיניות אולטראסאונד במיילדות וגינקולוגיה, הוא חבר בכיר באיגוד האמריקאי לאולטראסאונד במיילדות וגינקולוגיה ואף ממקימי ועד החברה הישראלית לאולטראסאונד וגינקולוגיה (ראו בעמוד הראשון לחוות הדעת הראשונה). שנית, אין ולא יכול להיות חולק כי על פי הנהלים שנקבעו בעת הרלוונטית בנייר העמדה מאת האיגוד הישראלי למיילדות ולגינקולוגיה וכן בחוזרי מנכ"ל משרד הבריאות - לא היה מקום לבדוק את כפות הידיים של העובר במהלך סקירה מכוונת. פרופ' מייזנר הבהיר בעדותו את חשיבותם של נהלים אלה בקביעת אופי העבודה בכל הנוגע לביצוע סקירת מערכות: "חוזר המנכ"ל זו המלצה של מנכ"ל משרד הבריאות שהיא מבחינתנו הרופאים, נכסי צאן וברזל, איך אנחנו צריכים לנקוט. אין לנו משהו אחר שאנחנו יכולים להסתמך עליו, וההנחיות האלה של משרד הבריאות נועדו על מנת לעשות סדר במדינה, כדי שכולם יעשו את הבדיקות בצורה אחידה, ולא שתהיינה אחר כך כל מיני שאלות - למה זה עשה ככה ולמה זה עשה אחרת." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (עמ' 63 לפרוטוקול 22/3/09 ש' 9-3). בהמשך הסביר פרופ' מייזנר כי אפילו קופות החולים קבעו את נוהלי העבודה שלהן בהתאם לאותן הנחיות שיצאו מלפני מנכ"ל משרד הבריאות (ראו בעמ' 63 ש' 23 עד עמ' 64 ש' 5). זאת ועוד, בהתאם לנהלים אלה פרופ' מייזנר עצמו נהג בעת הרלוונטית שלא לבדוק את כפות הידיים של העובר במהלך סקירות מכוונות שביצע במרפאה הפרטית שלו (ראו בעמ' 64 לפרוטוקול ש' 25-20, ובעמ' 66 ש' 24-10). מדבריו של ד"ר פרידמן עולה כי טרם שנתן את חוות דעתו בתובענה הוא כלל לא הכיר את חוזרי מנכ"ל משרד הבריאות הנזכרים לעיל, ולאחר שעיין בהם לצורך כתיבת חוות הדעת דעתו היא שהנהלים הקבועים בחוזרים אלה לא תאמו את הפרקטיקה הרפואית הנוהגת כבר בעת שפורסמו (ראו בעמ' 17 לפרוטוקול 22/3/09 ש' 14 עד עמ' 18 ש' 10). כך, משום שלהשקפתו של ד"ר פרידמן בעת ביצוע סקירה מכוונת שומה על הרופא לבדוק כל אחד ואחד מאיברי העובר, ללא יוצא מן הכלל, במטרה לגלות כל מום אפשרי (ראו בעמ' 8 ש' 19-15, ובעמ' 9 ש' 10-8). אלא שגישה זאת מתעלמת ממציאות החיים שבה פועלת הרפואה - ובמסגרתה יש לאזן בין איכות הבדיקה לבין יעילותה. פרופ' מייזנר מסכים גם הוא כי ככל שסקירת המערכות תיארך זמן ממושך יותר, כך ניתן יהיה לאסוף יותר מידע בנוגע לעובר - ואולם על מנת שבדיקה מסוג זה תהיה נגישה לחלק גדול יותר של האוכלוסייה, גם במסגרת הרפואה הפרטית, עליה להיות ממוקדת יותר (ראו בעמ' 69 ש' 11 עד עמ' 70 ש' 6). ודוק: פרופ' מייזנר עמד על כך כי בעוד שמום בכף היד או אצבעות העובר הוא מהקשים לזיהוי בבדיקת אולטראסאונד (סעיף 6 בעמ' הרביעי לחוות הדעת הראשונה), מום זה על פי רוב אינו מעיד על קיומם של מחלות או מומים אחרים בעובר (ראו בעמ' 68 לפרוטוקול ש' 21 עד עמ' 69 ש' 2). לפיכך, לגישתו של פרופ' מייזנר הפרקטיקה שלפיה לא היה מקום לבדוק את כפות הידיים של העובר במהלך סקירה מכוונת, בעת הרלוונטית בהחלט עלתה בקנה אחד עם רפואה סבירה; וכאמור פרופ' מייזנר עצמו פעל על פי פרקטיקה זאת. זאת גם גישתם של ד"ר זוהב (ראו סעיף 13 לתצהירו) ושל ד"ר חבקין (ראו סעיפים 29-28 לתצהירו), שאף הם בעלי מומחיות וניסיון רב בביצוע סקירת מערכות. ואמנם, גם בפסיקה מקובל לעשות שימוש באותם נהלים שאליהם מפנה פרופ' מייזנר, לקביעת הפרקטיקה הרפואית הסבירה בתחום בדיקת סקירת מערכות; ובהקשר זה אף נפסק על ידי בית המשפט העליון כי בשנת 1996 לא נהוג היה לבדוק את אצבעות כף היד במהלך סקירה מכוונת (ראו למשל: ע"א 8075/08 פלונית נ' הסתדרות מדצינית הדסה, סעיפים 5 ו- 8 לפסק הדין מיום 10/3/11). 24. נמצאנו למדים, כי ביצוע סקירה מכוונת לא בהכרח היה מביא לגילוי המום שממנו סובלת פלונית - ובמצב דברים זה אין קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעים בגילוי מידע להורים בדבר בדיקה זאת לבין נזקיהם. יצוין עוד כי בניגוד לנטען על ידי ד"ר פרידמן בחוות דעתו, גם בדיקה וגינאלית או בדיקת MRI לא היו מביאות לגילוי המום. הוברר כי בדיקת MRI מיילדותי טרם נכנסה לשימוש מקובל בעת הרלוונטית לתובענה; ובכל מקרה בדיקה זאת מתאימה בעיקר לצפייה ברקמות רכות של העובר - כדוגמת מוח, ולא גפיים (ראו עדותו של פרופ' מייזנר בעמ' 60 לפרוטוקול ש' 7 עד עמ' 61 ש' 8, ובסעיף 5 בעמ' 3 לחוות הדעת המשלימה). גם בדיקה וגינאלית על פי רוב אינה מסייעת לזיהוי כפות הידיים של העובר - וזאת משום שבדיקה זאת מתאימה לזיהוי איברים הנמצאים במרחק של כחמישה ס"מ בלבד מצוואר הרחם, מיקום שכפות הידיים בדרך כלל אינן מצויות בו (ראו עדותו של פרופ' מייזנר בעמ' 67 לפרוטוקול ש' 21-1, ובסעיף 4 לעמוד הרביעי בחוות הדעת הראשונה). האם גילוי המום היה מביא לסיום ההיריון 25. לנוכח המסקנה שאליה הגעתי ניתן היה לסיים את הדיון בנקודה זאת, ולדחות את התביעה. אף על פי כן מצאתי לנכון להבהיר כי גם היסוד השלישי של הקשר הסיבתי אינו מתקיים במקרה דנן. ייחודה של עילת ההולדה בעוולה הוא שמומו של היילוד הוא מום מולד - קרי: המום אינו תוצאה ישירה של רשלנות הרופא, אלא שהרשלנות היא באי גילויו במהלך ההיריון. לפיכך, במסגרת יסוד הקשר הסיבתי יש להוכיח גם כי אלמלא ההתרשלות ובהינתן דבר קיומו של המום, היו ההורים בוחרים להפסיק את ההיריון באמצעות הפלה ולהימנע מלהביא את היילוד לעולם. על פי ההלכה שנקבעה בעניין המר, מדובר במבחן דו-שלבי: בשלב הראשון על בית המשפט להשתכנע כי אילו היו ההורים פונים בזמן אמת לוועדה להפסקת היריון היה ניתן להם היתר לביצוע הפלה. בשלב השני נדרשים ההורים להראות כי אלמלא ההתרשלות הם אכן היו פונים לוועדה להפסקת היריון לשם קבלת האישור. כבוד המשנה לנשיא א' ריבלין עמד על כך שבעוד שבשלב הראשון הוכחת קיומו של קשר סיבתי נעשית על סמך קריטריונים ברורים, המעוגנים בחקיקה ובהנחיות מאת משרד הבריאות בנוגע לעבודת הוועדה להפסקת היריון - בשלב השני יש קושי מעשי ממשי להוכיח כי אילו הוצגה בפני ההורים התמונה המלאה בנוגע למצבו הרפואי של היילוד הם היו בוחרים שלא להביאו לעולם. ברור כי קיים קושי נפשי רב מצידם של ההורים לעמוד מעל דוכן העדים ולהצהיר לגבי ילדם החי והאהוב כי אילו ניתנה להם האפשרות הם היו בוחרים שלא להביאו לעולם. יש בעייתיות גם בניסיון לשער כיצד היו בוחרים ההורים לנהוג על סמך מאפייני רקע שונים שלהם כדוגמת גיל, עבר מיילדותי ואמונה דתית וכו' - שכן יש מידה רבה של חוסר ודאות בשימוש במאפיינים קבוצתיים כדוגמת אלה. וכך נאמר בעניין זה: "בניסיון לקבוע בדיעבד כיצד היו ההורים בוחרים לנהוג טמונה באופן אינהרנטי מידה רבה של אי-ודאות. האינדיקציות השונות שבהן נוהגים בתי המשפט להיעזר - ובכללן נתונים כגון אורח חיים דתי, גיל, עבר מיילדותי וביצוע בדיקות נוספות במסגרת הרפואה הפרטית - אינן אלא אינדיקציות כלליות, המסתמכות למעשה, במידה לא מבוטלת, על נתונים קבוצתיים. סיווג ההורים לאחת מקבוצות אלה או לאחרת לוקה במידה לא מבוטלת של ספקולטיביות. ... יתרה מכך, נתונים קבוצתיים אינם מעידים תמיד על נטיותיו של היחיד. גם בשעת שיגרה - אך במיוחד בשעת משבר - עשוי הפרט לחרוג מתכתיבים קבוצתיים וממוסכמות, במיוחד כשהמדובר במוסכמות קבוצתיות. למעשה, מלכתחילה עשויה עמדתו להיות מורכבת ורבת-פנים יותר מכפי שניתן להעריך על בסיס השתייכות קבוצתית כזו או אחרת." (עניין המר, שם, בסעיף 52 לדברי כבוד המשנה לנשיא א' ריבלין). לנוכח קשיים אלה, מותבים שונים של הערכאות המבררות סברו כי יש לוותר כליל על הדרישה להוכיח כי עם היוודע להם דבר המום היו ההורים בוחרים לבצע הפלה. ואולם בעניין המר נקבע באופן חד משמעי כי פתרון מעין זה אינו אפשרי על פי דיני הנזיקין הקיימים, שכן נפקותו ויתור על אחד מאבני היסוד של עוולת הרשלנות - היא הקשר הסיבתי. חלף זאת נקבע כי ניתן לעשות שימוש בהחלטת הוועדה להפסקת היריון כחזקה עובדתית ניתנת לסתירה בנוגע לעמדת ההורים בנוגע לביצוע ההפלה: "הקריטריונים המנחים את הוועדות משמשים, בפועל, לתיחום עילת ההולדה בעוולה, שכן עילת התביעה אינה מתקיימת - בשל העדר קשר סיבתי - מקום בו המוגבלות אינה מן הסוג שהיה מוביל למתן אישור לביצוע הפלה. יתרה מזאת. קיים מתאם הגיוני-הסתברותי מתבקש בין השיקולים אותם מביאות הוועדות בחשבון החלטתן, לבין השיקולים המנחים את ההורים, מקום בו הם מבקשים לקבל אישור להפסקת ההיריון. לאור האמור, ראוי כי החלטת הוועדה להפסקת היריון תשמש גם מעין חזקה הניתנת לסתירה בדבר עמדתם של ההורים ביחס להפסקת ההיריון." (עניין המר, שם בסעיף 45 לדברי כבוד המשנה לנשיא א' ריבלין). הפועל היוצא מן האמור כי שומה על הערכאה המבררת ליתן משקל משמעותי לשאלה אם הוועדה להפסקת היריון היתה מאשרת בנסיבות המקרה לבצע הפלה. התשובה לשאלה זו מקימה חזקה שאמורה לסייע לבית משפט לקבוע ממצאים עובדתיים גם בנוגע לעמדת ההורים בנוגע לביצוע ההפלה. 26. אלא שהתובעים מצידם לא עשו מאומה על מנת להרים את הנטל הרובץ לפתחם בנוגע לאפשרות לקבל היתר לביצוע הפלה מאת הוועדה להפסקת היריון בנסיבות המקרה. הגם שנוהלי העבודה של ועדה זאת הם עניין שבמומחיות רפואית - התובעים ביכרו שלא להציג חוות דעת מתאימה לתמיכה בגרסתם, שלפיה היה ניתן להם היתר כאמור. במקום לעשות כן הסתפקו התובעים בחקירתו של פרופ' מייזנר בנדון במהלך עדותו בבית המשפט, בהיותו חבר בוועדה להפסקת היריון. דא עקא, שמתשובתו עולה דווקא כי כפי הנראה לא היה ניתן להורים היתר להפסקת ההיריון (ראו בעמ' 74 לפרוטוקול ש' 16-2). התוצאה היא שלא עלה בידי התובעים להרים את הנטל הרובץ לפתחם, ולהוכיח כי היה ניתן להורים היתר להפסקת ההיריון ובכך למנוע את בואה של פלונית לעולם. גם מסיבה זאת לא נמצא קשר סיבתי בין ההתרשלות בגילוי מידע בנוגע לסקירה מכוונת לבין נזקי ההורים. בהיעדר קשר סיבתי - נשמט היסוד תחת התביעה בכללותה, ודינה להידחות. סוף דבר 27. התוצאה היא שדין התביעה להידחות, וכך אני מורה. התובעים ישלמו שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪ לנתבעים 1, 3 ו- 4 יחדיו, ובסך 20,000 ₪ לנתבעת 2, (בסך הכל 50,000 ₪). כן ישאו התובעים בהוצאות הנתבעים בגין עריכת חוות הדעת הרפואיות שהוגשו בתיק.כף הידידייםרפואההולדה בעוולה / חיים בעוולהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות רפואית (בהריון)הריוןרשלנות