מימוש בטוחות בהקפאת הליכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מימוש בטוחות בהקפאת הליכים: כללי מונחות לפניי בקשות בקשר עם הליכים שונים לאשכול חברות, של קבוצת החברות הידועה בשם "קמור", וחברות קשורות, ובכללן, המשך הקפאת הליכים ומימוש שיעבודים. מבנה הקבוצה קמור בע"מ (להלן: "קמור" או "החברה"), התאגדה ביום 31.7.1968 כחברה פרטית על פי פקודת החברות. ביום 6.1.1983 נרשמה החברה למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב, והפכה לחברה ציבורית. קמור הינה חברת אחזקות, שכמות שיפורט להלן, מחזיקה במישרין ובעקיפין, בשורת חברות בנות בארץ ובחו"ל. 63% ממניות קמור מוחזקות בידי חברת אחזקות אחרת בשם "אגרי אינווסט בע"מ" (להלן: "אגרי"). מניות אגרי עצמן נמצאות בבעלות מר דניאל ברנר (להלן: "ברנר"). קמור גייסה מימון מהציבור, באמצעות הנפקת סדרות אגרות חוב, וביניהן סדרות ו' ו-ח', שהחוב המגיע לאלה עומד על סך של כ-105 מיליון ₪. "הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ", היא הנאמן לסדרה ו', ו"רזניק פז נבו בע"מ", היא הנאמן לסדרה ח' (שני אלה להלן: "הנאמנים לאג"ח"). עיקר פעילותה של קמור פעילות החברה מתמקדת בשני ענפים: הנדל"ן והספנות. בתחום הנדל"ן; קמור מחזיקה במחצית מניות חברת אחזקה אחרת, בשם "קמור אירופה בע"מ" (להלן: "קמור אירופה"). המחצית האחרת של מניות קמור אירופה מוחזקת על ידי חברה בשם "ל.מ. אירופה בע"מ" (להלן: "ל.מ."), אשר נשלטת על ידי מר לירן טלמור (להלן: "טלמור"). גם קמור אירופה הינה חברה ציבורית שגייסה הלוואות מהציבור והנפיקה אג"ח, וחברת "פועלים שירותי נאמנות בע"מ", משמשת נאמן למחזיקי אג"ח של קמור אירופה. קמור אירופה מחזיקה במניות של שורת חברות בנות ונכדות, שלהן נדל"ן מניב באירופה. בנוסף יש לקמור קרקעות בירושלים, בסופיה, בבורגאס בבולגריה ובטיבילסי בגאורגיה. קמור מחזיקה במניות חברת בת הרשומה בהולנד, שהיא בעלת קרן בריטית שבבעלותה זכויות בנכס במרכז לונדון בשם: "QV Unit Trust". לפי האמור בדו"ח שהוגש לבית המשפט, השווי נטו של נכס זה, לאחר השלמת בנייתו והחזר האשראיים, הוא כ-60 מיליון ₪, אך קיימת תנודיות רבה בהערכה זו. בתחום הספנות; פעילות קמור בתחום זה מבוצעת באמצעות חברת "קמור השקעות בע"מ" (להלן: "קמור השקעות"). קמור השקעות נמצאת בבעלות מלאה של קמור, אשר מחזיקה, ביחד עם שותף יווני, בחברות אשר בבעלותן ספינות צובר יבש. לפי האמור בדו"ח שהוגש לבית המשפט, מוערך שווי אחזקותיה של קמור בחברות הבנות בתחום הספנות, בסך של כ-35 מיליון ₪. בקצירת האומר; לפנינו פירמידת שליטה, אשר בראשה האחד, מר ברנר, המחזיק באמצעות חברת האחזקות "אגרי", בשליטה בקמור. קמור מחזיקה במחצית המניות בחברת אחזקות קמור אירופה, שעיסוקה העיקרי הוא בתחום הנדל"ן, וזאת ביחד עם חברת אחזקות אחרת, ל.מ., הנשלטת על ידי טלמור. עיסוקה הנוסף של החברה הוא בתחום הספנות, ואף זאת נעשה באמצעות חברה, בשרשור הפירמידה בשם קמור השקעות, אשר מחזיקה, ביחד עם שותף זר, בחברות שבבעלותן ספינות. לשם הבנת הנקרא, להלן תרשים האחזקות של קמור בחברות הבנות, בעסקי הנדל"ן ועסקי הספנות: מצבה הכלכלי של קמור בעת האחרונה, נקלעה החברה לקשיים כלכליים, ולא עמדה בתשלומים שהיא מחויבת להם. כך, לא שילמה החברה ביום 30.10.12 את התשלום המגיע למחזיקי אג"ח ח', בסך 23 מיליון ₪. מצבה של החברה הורע, וביום 1.5.13 הושעו מניותיה של קמור ממסחר בבורסה לניירות ערך, עקב אי פרסום הדוחות ליום 31.12.13, והחברה הוזהרה כי אם תוך 24 חודש לא יפורסמו הדוחות, היא תמחק מהמסחר. בדוחות הכספיים של החברה ליום 30.9.12, נכללה "הערת עסק חי", לאמור: "עולים ספקות משמעותיים בדבר המשך קיומה של החברה כעסק חי". מדוחותיה הכספיים של החברה לשנת 2012, אשר פורסמו בימים אלה, עולה תמונה עגומה על מצבה. מתברר, שהחברה הפסידה בשנת 2012 סך של כ-200 מיליון ₪, מתוכם ברבעון האחרון של 2012, סך של 140 מיליון ₪. ההליכים המשפטיים בעניינה של קמור וחברות קשורות נוכח מצבה הקשה של החברה, ננקטו נגדה מספר הליכים הרלוונטיים להכרעה: 5.1 מינוי מומחה לבדיקת הסדר חוב ביום 3.12.12 הגישו הנאמנים לאג"ח בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו למינוי מומחה לבחינת הסדר חוב (פר"ק 4089-12-12), לפי סעיף 350 יח. לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). בבקשה נטען, בין היתר, כי מאחר שהחברה לא שילמה את התשלום למחזיקי אג"ח ח', הוחל מו"מ בין מחזיקי האג"ח לבין החברה, למציאת מתווה להסדר חוב, מבלי שניתנה הסכמה למתווה ספציפי, והכל באופן בלתי מחייב. בנסיבות אלה, נטען, שקמו התנאים למינוי מומחה לבחינת הסדר חוב, כקבוע בחוק החברות. הבקשה הוגשה על דעת החברה ובהסכמתה. ביום 21.1.13, לאחר קבלת עמדות הצדדים, הורתי על מינוי רו"ח שי ניסן, כמומחה לבחינת הסדר חוב (להלן: "המומחה"). המומחה הגיש חוות דעת מפורטת, שלפיה הוא סבור שמתווה ההסדר המבוסס על הצעת ההסדר שפורסמה על ידי החברה, הינו כדאי ועדיף על פני חלופות אחרות (להלן: "חוו"ד המומחה"). אדגיש, כי חוו"ד המומחה מושתתת גם על הזרמה של 10 מיליון ₪ על ידי ברנר, דילול אחזקותיו של זה, וכן המשך כהונתו כדירקטור. החברה חולקת על חוות הדעת, כמפורט, בין היתר, במכתבה למומחה מיום 12.3.13, שאעיר כי חלקו נוסח בלשון בלתי ראויה. 5.2 תביעה למימוש שעבוד נגד אגרי בנק הפועלים בע"מ (להלן: "בנק הפועלים"), הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, לאכיפת אגרת חוב שניתנה על ידי אגרי, לטובת בנק הפועלים, שנועדה להבטיח אשראי בסך 68 מיליון שהעמיד בנק הפועלים לאגרי (פר"ק 14526-02-13),. הבטוחה לפי אגרת החוב הינה מניות אגרי בקמור. החברה לא חלקה על החוב ועל זכות בנק הפועלים לממש את השעבוד. משכך, בפסק הדין מיום 19.3.13, הורתי על אכיפת אגרת החוב, מיניתי את עו"ד יוסף בנקל ככונס נכסים קבוע על מניות אגרי בחברה, והסמכתי אותו, בשלב זה, לפעול מכוח המניות, אך לא לממשן. 5.3 בקשות לאכיפת שיעבודים מטעם כלל חברה לביטוח בע"מ "כלל חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "כלל"), היא נושה מובטחת של החברה. כלל הנפיקה פוליסת ביטוח לטובת מחזיקי האג"ח של קמור אירופה, למקרה שהחברה לא תפרע את התשלום המגיע לאלה. להבטחת החזר תגמולי הביטוח, שועבדו לטובת כלל, כל אלה: המניות שמחזיקה קמור בחברת קמור אירופה; המניות שמחזיקה ל.מ. בחברת קמור אירופה; שיעבוד שוטף על רכוש קמור אירופה. הואיל וקמור אירופה לא שילמה למחזיקי האג"ח שלה את התשלום שהגיע להם, נאלצה כלל לשלם ביום 24.4.13 לנאמן אג"ח של קמור אירופה, את הסך 28 מיליון ₪. כלל פנתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, עוד קודם למועד תשלום תגמולי הביטוח, בעתירה לאכיפת השעבודים שניתנו על ידי קמור ועל ידי ל.מ. אירופה (פר"ק 17973-02-13), בשל הפרה צפויה. בהתאם להמלצת בית המשפט, נאותה כלל להשהות את הבקשה, לאור הליך הקפאת ההליכים של קמור, ועל יסוד התחייבויות של בעלי השליטה להזרים כספים לחברה. לאחר שקמור אירופה לא פרעה את התשלום למחזיקי האג"ח, הגישה כלל עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, וזאת לאכיפת השעבוד השוטף על נכסי קמור אירופה (פר"ק 41999-04-13). בדיון ביום 24.4.13 נקבע, בהסכמת כלל, כי הבקשה תושעה עד לדיון בהליך הקפאת ההליכים, כי בינתיים ימונה בא כוח כלל כמשקיף בקמור אירופה, כי לא יבוצעו פעולות בחברה זו, ויינתנו לב"כ כלל הדוחות הכספיים של קמור ושל קמור אירופה. 5.4 הקפאת הליכים הנאמנים לאג"ח הגישו, ביום 27.2.13, בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, למתן צו הקפאת הליכים, ומינוי בעל תפקיד (פר"ק 54816-02-13), אשר יפעל להשלים ולאשר תכנית הבראה לחברה, והסדרת חובותיה ויחסיה עם בעלי המניות ונושיה. בהמשך הצטרפה החברה כצד לבקשה. בבקשה נטען, בין היתר, כי החברה חדלת פירעון מחמת שלא עמדה בתשלום למחזיקי אג"ח ח', כמו גם לאור הערת "אזהרת עסק חי" בדוחות הכספיים, בדבר יכולתה להמשיך להתקיים. הבקשה הושתתה על הצעת הסדר, שלפיה ברנר התחייב להזרים לחברה סך של 10 מיליון ₪. לבקשה הוגשו התנגדויות של מספר נושים, ובהם כלל, בנק מרכנתיל דיסקונט, בע"מ שאף הגיש תביעה כספית נגד החברה, וכן של דלק מוטורס בע"מ, שהגישה בהמשך בקשה להתיר לה לנהל הליך בוררות נגד החברה. לאחר דיון במעמד הצדדים, ניתנה ביום 19.3.13 החלטת כב' השופטת אלשיך בבקשה, שהורתה על הקפאת הליכים לחברה (להלן: "החלטת ההקפאה"). בהחלטת ההקפאה נקבע, כי הגם שקיימים במתווה ההסדר המוצע קשיים, אזי בשלב מקדמי זה קיים רושם שהוא עדיף על פני פירוק, ומשכך נקבע, כי צו הקפאת ההליכים יעמוד בתוקף עד ליום 16.5.13, ומונו כנאמנים להליך הקפאה ההליכים: עוה"ד עדי פיגל וחגי אולמן (להלן: "הנאמנים"). פעולות הנאמנים הנאמנים הגישו תכנית הפעלה, שאושרה על ידי בית המשפט, בהחלטה מיום 8.4.13, בכפוף לסייגים שבעמדת הכנ"ר. במסגרת זו, פעלו הנאמנים, בין היתר, לצמצם את השירותים של החברה שאינם דרושים, השכרת משנה של חלק מהנכס המושכר על ידה, פיטורי עובדים ועוד. הנאמנים הגישו מספר בקשות, ובכללן: בקשה נגד בנק הפועלים ביחס לפיקדון בסך של 4,196,000 ₪, כאשר לעמדת הנאמנים הסכום משוחרר מכל חבות, ואילו הבנק סבור אחרת, לרבות כי החברה חייבת לו את הסכום האמור בעקבות עמלת פירעון מוקדם של הלוואה (בקשה 18). בקשה נגד יוסף לוינסקי ושות' בע"מ וברוך אופיר ארביב (בקשה 19), לרכוש את מניותיה של קמור בחברה בשם "מינרלי אוצרות טבע בע"מ", תמורת הסך של 3.8 מיליון ₪. בקשה לחייב את ברנר לשלם את הסך של 10 מיליון ₪, שהאחרון התחייב להזרים לחברה במסגרת הסדר הנושים המתגבש (בקשה 20). בקשה לביטול פעולות שנעשו על ידי טלמור, בספרי קמור אירופה (בקשה 25). בקשה לחקור את ברנר, תחת אזהרה, בקשר לפעולות שנעשו בספרי קמור אירופה (בקשה 27). יצוין, כי ביום 25.4.13, התפטר ברנר מתפקידו כמנכ"ל, כדירקטור ויו"ר דירקטוריון קמור אירופה באופן מיידי. דו"ח הנאמנים ובקשה להמשך ההקפאה סמוך לפני הדיון בבקשה להקפאת הליכים, הגישו הנאמנים דו"ח מפורט (להלן: "הדו"ח"). בדו"ח נמסר, בין היתר, כי הוגשו לנאמנים תביעות חוב נגד החברה בסך של 340 מיליון ₪, ובנוסף תביעות בסך של 165 מיליון ₪ בגין חובות מותנים. בדו"ח נסקרו שלוש הצעות שהתקבלו בידי הנאמנים, בעקבות פרסום הצעה להציע הצעות לרכישת נכסי החברה. הנאמנים סבורים, כי יש בהצעות שהתקבלו, אם תתממשנה, כדי לפרוע את חוב כלל, ולמצער מרביתו, ואולי אף להותיר יתרה משמעותית בקופת הנאמנים. הנאמנים עותרים להאריך את תקופת ההקפאה עד ליום 30.6.13, אשר במהלכה הם ישלימו את הליכי המו"מ של מכירת נכסי החברה, עריכת התמחרות, ויציעו הסדר נושים, על יסוד ההצעות שתתקבלנה. עמדת החברה וברנר החברה וברנר אינם מעוניינים יותר בהסדר חוב ובהמשך הקפאת ההליכים, ואין לתמוה על כך. שעה שבנק הפועלים מימש את אגרת החוב של אגרי, אזי המניות בקמור מוקנות, למעשה, לבנק הפועלים, וברנר איבד את השליטה בחברה. משכך, ברי כי אין לברנר עניין להמשיך בהסדר, הוא התפטר מתפקידיו, ואף אינו מעוניין להזרים את הסך של 10 מיליון ₪, שאותו התחייב להפקיד אם יושג הסדר, ומשכך הודיע ב"כ בדיון כי מרשו מתנגד להמשך ההקפאה. עמדת ל.מ. ל.מ. מתנגדת למימוש השיעבודים. נטען על ידה שכלל טרם נדרשה לשלם את תגמולי הביטוח למחזיקי אג"ח של קמור אירופה, ולכן הבקשה מקדימה את זמנה. עוד נטען שהנזק שיגרם, אם ימומשו השיעבודים, יעלה על הנזק שיגרם אם יושג הסדר מושכל, בשים לב לכך שימומשו רק מחצית האחזקות בקמור אירופה, נוכח צו הקפאת ההליכים. בנוסף, הנזק שייגרם, כך לעמדת ל.מ., יהיה ניכר, נוכח המבנה הסבוך של החזקות בחברות הבנות והיחסים ההדדיים שבין הצדדים, לרבות עם צדדים שלישיים. עוד הצביעה ל.מ. על החשש שאם ימונה כונס נכסים, יקים הדבר עילה למממנים שונים מחו"ל, שנתנו הלוואות לחברות הבנות, לפרוע את ההלוואות, דבר שגם ישים לאל את הליך המחזור של ההלוואות הקיימות, אשר נמצא בעיצומו. ל.מ. מצביעה על כך שאם ימונה כונס נכסים, הוא יקנה אחיזה גם במניות חברות בנות בשם Chital, באמצעותן השקיעה קמור אירופה בחברות שונות שרכשו נכסי נדל"ן באירופה, ומינוי זה עלול לגרום לפגיעה מהותית בשווין של חברות הבנות, עד כדי הבאה להעדר שווי לאלה. בדיון הוסיף וטען ב"כ ל.מ., שיש לאפשר לטלמור למצות את המו"מ עם הנאמנים, ולמצוא דרך שיהיה בה גם כדי לרצות את כלל. עמדת הנושים האחרים והכנ"ר הנושים האחרים, ובהם הנאמן לאג"ח, העובדים ובנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, הודיעו בדיון שהתקיים ביום 16.5.13, שהם תומכים בבקשת הנאמנים להמשך הקפאת ההליכים. אף באת כוח הכנ"ר סבורה שיש מקום להמשך הליכי הקפאת ההליכים. לדברי עו"ד הרמלין, קיים חשש שאם יורה בית המשפט על מינוי כונס נכסים, יגרום הדבר לפגיעה בשווי הנכסים, ובכלל עצמה, וכי יש למצות את הליך הקפאת ההליכים. עמדת כלל כלל מתנגדת בתוקף לבקשה להארכת הקפאת הליכים, ועומדת על אכיפת השיעבודים שניתנו לטובתה. נטען על ידי כלל: ההצעות שהתקבלו אינן מבוססות; אינן מגובות בערבויות; לא ניתן להסתמך עליהן. לדידה של כלל, ההצעות אינן מסוימות, הן אינן יכולות להוות בסיס להסדר, ומכל מקום, אין בהן כדי להבטיח את פירעון חובה של כלל. האחרונה אף מפנה למחלוקות שבין הנאמנים לבין טלמור, כמו גם חילוקי דעות שבין טלמור לבין ברנר, המבססים את הצורך במימוש השיעבודים. דיון והכרעה הבקשות הדרושות להכרעה בית המשפט נדרש להכריע במספר בקשות, אשר מטעמי יעילות, חסכון בזמנם של הצדדים, כמו גם בזמנו של בית המשפט, הכרעה זו מתייחסת לכל אלה, הגם שהן משויכות לתיקים שונים. זאת ועוד, קיים קשר בין הבקשות, שכן הכרעה באחת עשויה להשליך על אחרות, ומשכך התקיים ביום 16.5.13 דיון בכל הבקשות, ואלו הן: בקשת הנאמנים להמשך הקפאת ההליכים. בקשת כלל למימוש השעבודים ביחס לשלשת החברות, קרי "קמור", ל.מ." ו-"קמור אירופה" (שלושת אלה להלן: "החברות"). המשך הליך הסדר החוב על פי מתווה המומחה. בקשת המומחה לשכר טרחה, ומעמדו של שכר טרחת מומחה לבדיקת הסדר חוב. אעיר, כי טרם התקיים דיון בבקשות הנאמנים לחקור את ברנר תחת אזהרה, כמו גם ביטול רישומים של טלמור בספרי קמור אירופה. הליך הבראה והמשך הקפאת ההליכים סבורני כי נכון יהיה להידרש בתחילה, לבקשה להמשך הקפאת הליכים שכן, ככל שאסבור שיש טעם בהמשך הליך זה, ישליך הדבר גם על יתר הבקשות הניצבות לפתחי. בתיקון 19 לחוק החברות, תשע"ב-2012, הוסף סימן ב' לפרק השלישי לחוק החברות, שכותרתו: "פשרה או הסדר שמטרתם הבראת החברה" (להלן: "תיקון 19"). בסעיף 350 ב.(ב) לחוק החברות, נקבע שצו הקפאת הליכים יינתן, אם שוכנע בית המשפט שיהיה בו כדי לסייע להבראת החברה. המחוקק לא קבע מהי דרך ההבראה, ואין ארסנל של קריטריונים לקביעת הליך הבראה ראוי. ואולם, לשם מתן צו הקפאת הליכים, על בית בית המשפט להשתכנע שקיים מסד להבראה, ושאין מדובר בשיקום מלאכותי, כמו גם שאין פגיעה מעל לנדרש בעיקר הנושים ובנושים המובטחים. קיים מגוון של הסדרים שניתן להגיע אליהם במסגרת הליכי הקפאת הליכים (ראה אלשיך ואורבך, בספרם "הקפאת הליכים הלכה למעשה" בעמ' 39 (להלן: "אלשיך ואורבך")). עם זאת, לא ניתן לקבוע כללים אחידים מראש לבחינת צו הקפאת הליכים לשם הבראת חברה, וכל מקרה ייבחן לנסיבותיו (ראה ספרו של יעקב בהט "הבראת חברות" הוצאת נבו, 2013, בעמ' 60) (להלן: "בהט"). ניתן לומר, כי ברוב המקרים היוזמה לנקוט בהליך היא תולדה של היקלעות החברה לקשיים, העלולים להחמיר למצב של חדלות פירעון. הסדרים רבים הם כאלה שהחברה נרכשת על ידי משקיע תוך ניתוק מבעלי השליטה הקיימים, ולאחר שהחברה ממורקת מחובותיה, כך שהחובות הקיימים נפרעים מהתמורה (ראה אלשיך ואורבך, שם בעמ' 374). ככלל, הליך הבראה נבדל מפירוק בכך שבראשון אין מימוש גרידא של נכסים, אלא נעשה רה- ארגון של החברה, החלפת זכויות קודמות בזכויות חדשות, תוך התאמה של הצרכים למצב החדש (ראה בהט, שם בעמ' 65). הליך ההבראה גם כרוך, מטבע הדברים, בעלויות שאינן קיימות דרך כלל בפירוק, כגון הוצאות תפעול, תשלומים למומחים שונים, הערכות שווי ועוד. בצד זה, קיימים בהליך הבראה ניגודי עניינים בין קבוצות שונות, שלא קיימים בפירוק. כל אלה, גם עלולים להימשך תקופות לא קצרות, כאשר גורם הזמן הוא קריטי, שכן עלול במהלך התקופה להיגרם נזק בלתי הפיך, כאובדן הזדמנויות לממש נכסים, יצירת עלויות נוספות ועוד. לטעמי, שעה שבית המשפט נדרש להורות על הקפאת הליכים של חברה, אזי בנוסף לאמור לעיל, עליו להביא בחשבון מגוון שיקולים, ואמנה מקצתם: בראש וראשונה, יש לבחון את תכנית ההבראה, לפי המתווה המוצע בה, וקיום מסד מספק עליו נשענת התכנית, והסיכוי שתאושר וגם תמומש. טיב החברה שעל הפרק: האם מדובר בחברה בעלת פעילות, שניתן במסגרת הליך ההבראה להמשיכה, גם אם הפעילות תצומצם. זאת, בהבדל מחברה הנעדרת פעילות של ממש, כחברת אחזקות, שאז היתרון של המשכת הפעילות, אינו קיים. בדומה, חברה בעלת נכסי נדל"ן, שאת נכסיה ניתן למכור, לעומת חברה תפעולית, שבה הפירוק לא יניב תמורה. קיומו של רווח תפעולי, או גרעון, תזרים מזומנים ועוד. האם יהיה בהבראה כדי להשיא את נכסי החברה, לעומת תמורת המימוש בהליך פירוק או כינוס נכסים. למצער, האם קיים פער משמעותי במימושים שבין סוגי ההליכים. הפגיעה בעיקר הנושים והנושים המובטחים, תוך מתן "הגנה הולמת" לאלה. זאת, גם תוך ראיית רוחב, שלא ייווצר מצב של פגיעה ביכולת הנושים המובטחים להיפרע במימוש השיעבודים שניתנו לטובתם, שכן אחרת עלולים אלה להימנע מלהעמיד בעתיד אשראים, מתוך חשש שלא ניתן יהיה לממש את השיעבודים. בהקשר זה, סבורני גם כי שיקום שאינו אלא פירוק מוסווה, עלול להחטיא את כוונת המחוקק, במתן תוקף להסדרי הבראה. בצד אלה, שומה על בית המשפט לשקול גם את משך הזמן שכבר חלף מאז הוחל בגיבוש הסדר ההבראה, הפעולות שנעשו בהקשר זה במהלך התקופה שעברה, עמדת החברה, תרומת בעלי השליטה, הזמן שיידרש להשלמת ההליך, וכיוצא באלה. עוד יש לבחון את הפוטנציאל להשבחת נכסי החברה. מן הכלל אל הפרט: יישום האמור על נסיבות המקרה שלפניי, מביא לידי מסקנה שלפיה אין מקום להאריך את צו הקפאת ההליכים, וכי נכון יהיה חלף זאת, לקדם את מימוש השיעבודים לבקשת הנושה המובטח. זאת מכל אחד מהטעמים הבאים, לא כל שכן משקלם המצטבר: נראה שהחברה נמצאת בחדלות פירעון, ולכך מספר אינדיקציות: החברה לא פרעה את התשלום ביום 30.10.12 למחזיקי אג"ח, סדרה ח'. מצבת נכסיה, לרבות הכספים שבחשבונותיה, לא יוכלו לשרת את התחייבויותיה. נרשמה הערת עסק חי בדוחותיה הכספיים. החברה פרסמה ביום 7.3.13, דווח על אזהרת רווח, שבמסגרתו הודיעה כי לגבי הפעילות שלה ברבעון האחרון של שנת 2012, היא תציג הפסד משמעותי בסך של כ-100 עד כ-140 מיליון ₪. ואכן, לפי הדוחות של החברה לשנת 2012, נגרם לחברה הפסד בסך של 200 מיליון ₪, מתוכו ברבעון האחרון של השנה, סך של 140 מיליון ₪. זאת ועוד, בנוסף להתפטרות המנכ"ל, פיטרו הנאמנים חלק מהעובדים, בכוונתם לפטר נוספים, המשרדים הושכרו בשכירות משנה, כך שהיא איבדה תוחלת לקיום עסק משלה. על רקע האמור, שומה עלינו לבחון, האם יש במתווה המוצע על ידי הנאמנים, משום מסד להאריך את צו הקפאת ההליכים? מכירת הנכסים קמור היא חברת אחזקות, שאינה מפעילה במישרין עסקים, ושפעילותה מבוצעת, כאמור, באמצעות חברות בנות. כך, שאין יתרון ממשי בהמשך קיומה של החברה, כעסק חי. זאת ועוד, בעל השליטה הודיע על התפטרותו, כך שאין כל עניין במכירתה כעסק נמשך. גם לפי מתווה הנאמנים כמפורט בדו"ח, לא תיוותר פעילות החברה על כנה, שכן בכוונת הנאמנים לממש את כל נכסי החברה, קרי מכירת האחזקות של קמור בחברות הבנות. אמנם, לא ניתן לשלול כי יימצא משקיע אשר ירכוש את החברה, כמות שנעשה בהסדרים שונים, אך לאחר מירוקה מחובות, ובאופן שאינו רלוונטי לענייננו. משכך, השאלה הדרושה להכרעה, האם יש יתרון בהמשך הליך ההקפאה, שאינו אלא לאפשר לנאמנים לבצע הליך מושכל של מימוש נכסי החברה, או להורות על פקיעתו של הליך ההקפאה? לטעמי, לא ניתן לראות בהצעות שהוגשו לנאמנים, ככאלה שמקימות מסד לתכנית הסדר. ההצעות הן היוליות, בלתי מסוימות, ואינן מגובות בכל ערבות. אף הנאמנים מאשרים כי ההצעות הן רק בגדר בסיס למשא ומתן. וביתר פירוט: ההצעה הראשונה ניתנה על ידי קבוצת טלמור, והיא מותנית בתנאים, שאף לדעת הנאמנים, יש קושי לנהל על בסיסה מו"מ. בין אלה, נקבעו תנאים מתלים שונים, לרבות השגת הסכמות עם מספר צדדים שלישיים שנראה כי הסיכויים להשיג את כל אלה אינם קלים, מתן פטור מתביעות כנגד קבוצת טלמור, פריסת התמורה לפי יכולת קבלת מימון בנקאי ועוד. רב הנסתר על פני הגלוי בהצעה. זאת ועוד, אין בהצעה כדי לפרוע את מלוא החוב לכלל. מטעמים אלה, לא ראיתי לקבל את עמדת ב"כ טלמור והנאמנים, לרבות בדיון, כי ההצעה מהווה רק תשתית, וכי ניתן לנהל מו"מ ענייני וקצר לקדמה. ככל שהיה מדובר בהצעה מחייבת, שומה היה על המציע להתכבד ולהגיש הצעה סדורה, הכוללת פירוט התשלומים, כשהיא מגובה בערבויות, וכמקובל. אוסיף, כי ככל שההצעה היא אכן בסיס למו"מ, הרי שניתן יהיה לקדמה גם באמצעות בעל התפקיד שימונה. ההצעה השנייה אינה מבטיחה אף היא את פירעון מלוא חוב קמור אירופה לכלל, והיא נשענת על הערכות צפויות של מימוש נכסים, שיתכן ויהיה בהם כדי פירעון החובות. היא גם כוללת תנאים מקדמיים שונים, כגון בדיקת נאותות, השגת הסדר עם בנק דיסקונט באשר לחוב קמור לבנק, השגת הסכם בעלי מניות עם טלמור, וניהול נכסים לשביעות רצון המציע, שאין כל וודאות בהתקיימם של אלה. ההצעה השלישית היא ערטילאית, מתייחסת למכירת הזכויות בחברה המחזיקה בנכס בלונדון, תמורת כ-40 מיליון ₪, וכפופה לבדיקת נאותות, ואינה רלוונטית לנשוא השיעבודים. בהינתן כל אלה, מתבקשת מסקנה שלפיה אין לפנינו מסד מספק לקיומו של הסדר הבראה מבוסס דיו. חלוף הזמן תקנה 45(א) לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002, מורה כי בקביעת משך תקופת ההקפאה יביא בית המשפט בחשבון את התועלת שתצמח לחברה לעומת הפגיעה האפשרית בנושים. בית המשפט, כב' השופטת אלשיך, קצב פרק זמן לשם גיבוש תכנית הבראה, שחלף. איני מקל ראש בעבודה הרבה שהושקעה על ידי הנאמנים, באיתור ויוזמה של מתווה הסדר אפשרי, על רקע קשיים ולחצים, קיום הליכים משפטיים מורכבים ושונים, התמודדות עם בעלי השליטה משני הצדדים, הצורך ללמוד את המבנה המורכב של החברה, והכל בלוח זמנים קצר. עם זאת, חלפו כחודשיים מיום צו הקפאת ההליכים, ולמעלה מחודש מאז פרסום ההצעה להציע הצעות. לא נראה כי תוספת הזמן שמבוקש ליתן להמשך הקפאת ההליכים, תביא לשיפור, ולמצער ניכר, המצדיק את המשך הקפאת ההליכים. אדגיש, כי בדיון במעמד הצדדים, הועלו הקשיים הכרוכים במימוש, בהינתן שקיימות חברות "נינות" שמקום מושבן בחו"ל, ולא מן הנמנע כי הליך ההסדר יתארך למשך שנים, ומה תועיל, אפוא, ארכה למשך כחודש וחצי? פגיעה בנושה מובטח עלינו לבחון מהי הזכות של הנושה המובטח לממש את נשייתו, במסגרת הליכי הקפאת הליכים. בהקשר זה, נדרשים אנו לתיקון 19 לחוק החברות, הקובע, שככלל, גם אם ניתן צו הקפאת הליכים, אין בו כדי למנוע את מימוש הבטוחה לבקשת הנושה המובטח, וכאמור בסעיף 350ג(1) לחוק החברות. עם זאת, רשאי בית המשפט להורות כי הצו יחול גם על מימוש הבטוחה של הנושה המובטח, אך זאת בכפוף לקיומה של "הגנה הולמת" לנושה המובטח, לאמור: "ניתן צו הקפאת הליכים, ונוכח בית המשפט כי מתקיים האמור בסעיף קטן (ב), יתיר, על אף הצו- (1)לבקשת נושה מובטח - לממש נכס המשועבד לו; (2) לבקשת נושה שהוא בעל שיעבוד צף - לגבשו; (3) לבקשת נושה שהוא בעל שעבוד צף שגובש - לממש נכס אחד או יותר ששעבודו גובש כאמור;" ובסעיף קטן (ב): "היתר כאמור בסעיף קטן (א) יינתן רק בהתקיים אחד מאלה: "(1) אין בנכס המשועבד או בנכס שחלה עליו תניית שימור הבעלות, לפי העניין, כדי להבטיח הגנה הולמת לנושה או לבעלים של הנכס, ולא נקבעו דרכים אחרות להבטחת הגנה כאמור; (2) אין במימוש השעבוד, בגיבוש השעבוד הצף או בקבלת החזקה, לפי העניין, כדי לפגוע באפשרות הבראת החברה." "הגנה הולמת" מוגדרת בסעיף 350א לחוק החברות: "הגנה הולמת לגבי נכס משועבד - שמירת ערך החוב המובטח בשעבוד, בשים לב, בין השאר, לרמת הוודאות לפירעון החוב מהנכס; לעניין זה, "ערך החוב המובטח" - הסכום שהיה נפרע הנושה ממכירת הנכס בפירוק החברה במועד הגשת הבקשה שבה נבחנת טענת ההגנה ההולמת או במועד שבית המשפט קבע בהחלטה מנומקת שהוא מוצדק והוגן יותר בנסיבות העניין, והכל אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת, מטעמים שיירשמו"; האם, בנסיבות המקרה, עומדת לכלל הגנה הולמת, כלשון החוק, המאפשרת את החלת המשך צו הקפאת ההליכים, או שמא זכאית כלל לממש את הבטוחה? נדרשים אנו לבחינת יישום קיומה של "הגנה הולמת", לפי תיקון 19 לחוק החברות, שלמיטב ידיעתי, טרם זכתה לבחינת הפסיקה. לשון הסעיף דלה, ואין בה כדי ליתן מענה למספר שאלות, ובכללן הדרך שבה יוערך שווי הנכס שאמור להבטיח את ההגנה ההולמת לנושה המובטח, האם שווי כעסק חי או שווי בפירוק? (ראה בהט, שם בעמ' 370). גם אין התייחסות בהוראת החוק, האם יש להביא בחשבון ריבית והפרשי הצמדה בגין החוב לנושה המובטח. עם זאת, המושג "הגנה הולמת", זכה להתייחסות בפסיקה, עוד טרם התיקון. ככלל, זכותו של נושה מובטח היא לממש את הבטוחה, ורק אם הוכח על ידי הטוען להקפאת הליכים, כי קיימת הגנה הולמת לאותו נושה, יחול צו ההקפאה גם על מימוש הבטוחה. על בית המשפט להיזהר במתן פרשנות מרחיבה ל"הגנה הולמת", שכן אחרת עלול הדבר להקשות על מתן אשראים על ידי גורמים ממנים בעתיד, בעת שאלה יתבקשו ליתן מימון כנגד בטחונות. עם זאת, יש ליתן את הדעת כי לנושה המובטח עשויים להיות שיקולים השונים מאלה של הנושים הרגילים, ועליהם עמדו אלשיך ואורבך, שם בעמ' 379-382. נקודת האיזון בין האינטרסים השונים, היא במציאת "הגנה הולמת", לנושה המובטח, כך שאם השתכנע בית המשפט, שהנושה המובטח לא ייפגע אם הקפאת ההליכים תמשך, וזהו רצון החברה והנושים האחרים, אזי תמשך הקפאת ההליכים, לרבות על אי מימוש הבטוחות. מדידת קיומה או העדרה של הגנה הולמת במקרה שלפניי הוא מורכב, שכן אין עסקינן בנכס ספציפי, שניתן לאמוד את שוויו, אלא בהחזקה של חברות בנות ונכדות, שלהן נכסים בחו"ל, כאשר הבעלות היא בשיתוף עם גורמים שונים. נתתי את דעתי לעמדת ב"כ הכנ"ר, שלפיה יש מקום להיעזר במומחה אשר יעריך את שווי הנכסים, אך לא ראיתי לקבלה. עסקינן בהליך מורכב ביותר, של בחינת אחזקות במספר לא מבוטל של חברות, שרובן ככולן בחו"ל, בחינות שמאיות, אשראים שניתנו לרכישה ותוך עירוב של אחזקות משותפות, כאשר ברי, שהערך המאזני אינו יכול להוות אמת מידה. משכך, ההערכה, מעבר לכך שתידרש להכנתה זמן ניכר ביותר, אזי ספק אם היא תוכל לשקף שווי מהימן לצורך קביעת קיומה של הגנה הולמת. מהראיות שהונחו לפניי, נוטה הכף לכך שיש יותר מספק בקיומה של הגנה הולמת לכלל, ודוק: ההצעות שהוצעו לנאמנים אינן מבטיחות את פירעון החוב לכלל; אין חוות דעת כלכלית שמורה אחרת; אמנם, הנאמנים סבורים, כי יש בהצעות שניתנו כדי לפרוע את החוב לכלל, ולמצער מרביתו, אך הדבר מסויג, שכן ההצעות מותלות בתנאים שונים, חלקם כאלה שנחזים להיות בעייתיים, בלשון המעטה; עסקינן בתרחיש אופטימי, שרחוקה הדרך ליישומו. אציין, כי אין בהצעות גם לבטא עלויות מיסוי הכרוכות במימוש הנכסים, שבאלה יש להפחית את התמורה. חלוף הזמן פועל אף הוא לירידה בשווי הבטוחה, וגם אם אקבל את עמדת הנאמנים שלא יידרשו הוצאות הפעלה, ולמצער ניכרות במהלך התקופה. נתון חשוב למסקנה האמורה הינו הצעת טלמור. האחרון בקי בנכסי החברה, בהיותו מחזיק במחצית מניות של קמור אירופה, מציע תמורה עבור הרכישה בסך של 42 מיליון ₪, אך מתנה את התשלום לכלל בסך של 24 מיליון ₪, לכל היותר. ההצעה אומרת דרשני ביחס למגיע לכלל, שכן אם התמורה שניתן לקבל עבור חלקה של החברה בקמור אירופה, לדעת השותף, היא 42 מיליון ₪, מדוע שכלל תסתפק בסכום הנופל במיליוני שקלים מחובה המובטח? משכך, לא שוכנעתי בקיומה של הגנה הולמת, המצדיקה למנוע את הליכי המימוש על ידי הנושה המובטח, ואלה מאיינים, הלכה למעשה, את הקפאת ההליכים. חוו"ד המומחה נתתי דעתי גם לחוות דעת המומחה, ובחנתי האם יש בה כדי לתמוך בהמשך הקפאת ההליכים, אך לא ראיתי כזאת. חוות הדעת מושתתת על נתונים שאינם רלוונטיים יותר, נוכח התפתחויות שחלו. בהקשר זה, נסמכת חוות הדעת על הזרמה של 10 מיליון ₪ על ידי ברנר, שאף אמור היה להמשיך לכהן כמנכ"ל החברה. זאת ועוד, לפי ההסדר שבחוות דעת המומחה, לא יינתן פטור מתביעות לברנר. כאמור, לאור התפתחויות שחלו, מאז מינוי המומחה, חלק ממסד הנתונים שעליהם התבסס, אינם בתוקף, ולמצער הם שנויים במחלוקת. בין אלה: ברנר אינו מוכן להזרים את הסכום האמור; ברנר התפטר מתפקידיו בחברה ואינו אמור להמשיך לכהן כמנכ"ל החברה; ברנר טוען שתנאי להסדר הוא פטור מתביעות כלפיו, תנאי שאינו קיים לפי חוות דעת המומחה. איני רואה מקום להידרש במסגרת הכרעתי זו, למחלוקת האם ניתן לחייב את ברנר לשלם את הסכום של 10 מיליון ₪, אם לאו, בהיותי ער לבקשה שהגישו הנאמנים בהקשר זה. במסגרת לוח הזמנים הדחוק, האם להאריך את צו הקפאת ההליכים או להפקיעו, לא ניתן להגיע להכרעה מושכלת ומהירה בסוגיה זו, מבלי לשמוע בה ראיות. מכל מקום, בהינתן שגם קיימת זכות ערעור על ההכרעה, ככל שתהיה בסוגיה, נקודת ההנחה הינה כי לעת עתה, אין הזרמה של הסכום האמור, דבר שמהווה נדבך מהותי המונע את ההסדר המוצע. ההחלטה למתן צו הקפאה לא יהיה זה מיותר להפנות להחלטת בית המשפט, כב' השופטת אלשיך, למתן צו ההקפאה, שבה עולה כחוט השערה, כי בית המשפט התלבט כבר אז, האם יש מקום ליתן צו, באומרו, בין היתר, כי עסקינן, כלשונו, בהצעה בעייתית שיש בה "חורים לא מעטים". ובהמשך: "עניין לנו בבקשת הקפאה שאמנם אינה נעדרת בעייתיות; אולם, מסתמן, כי יש מקום ליתן לחברה "לנסות מזלה" בהקפאת הליכים, מהלך אשר רוב מוחלט של הנושים מסכימים לו". בית המשפט אף הדגיש, כי הגם שיש ליתן הזדמנות לחברה, אך זאת למשך זמן לא ארוך, לגבש הצעת הסדר, ומשכך הגביל את משך ההקפאה, לתקופה שאותה קבע. סבורני, כי "חלון ההזדמנויות" אשר ניתן לחברה על ידי בית המשפט, חלף ואין מקום להמשיך ליתן לחברה "לנסות את מזלה", על חשבון הנושים, ובעיקרם הנושה המובטח. יש לזכור, כי בעת הדיון בבקשה לצו הקפאת הליכים, טרם שילמה כלל את תגמולי הביטוח למחזיקי אג"ח קמור אירופה, ודובר רק בהפרה עתידית. שונה המצב עתה, לאחר שכבר שולם הסך של כ-28 מיליון ₪ על ידי כלל, והתגבש השעבוד שניתן לטובתה. כאשר יש לזכור ברקע הדברים, שבית המשפט בהחלטת ההקפאה, נסמך גם על הזרמת הסך של 10 מיליון ₪ מצד ברנר, שאינה עומדת על הפרק, לעת עתה. הצעת ההסדר מטעם החברה אינה עומדת טעם נוסף לדחיית ההצעה הינו כי החברה עצמה, שהצטרפה לבקשה שהגישו נאמני האג"ח להקפאת ההלכים, מתנגדת עתה להמשכו של זה. החברה טוענת, כי נוכח נסיבות חדשות, הצעת ההסדר שנוהלה עם מחזיקי האג"ח אינה עומדת יותר. חלק מהסיבות פורטו במכתב החברה למומחה מיום 12.3.13, שהגם שנוסח בשפה לא ראויה, עולה ממנו בבירור התנגדותה של החברה להסדר חוב. אמנם, גם נושה יכול ליזום הליך הסדר, ואין הכרח שהחברה היא שתיזום אותו. עם זאת, קיים ספק, האם יש מקום לאשר הסדר לפי סעיף 350 לחוק החברות, כאשר החברה אינה צד לו, לא כל שכן, מתנגדת לו, וזאת לאור לשון הסעיף. הזדמן לי בעבר להביע את עמדתי בסוגיה, בפר"ק 35560-08-10 סלע קפיטל נדל"ן בע"מ נ' בעלי המניות (פורסם ביום 7.11.10), שלפי לשון הסעיף, החברה אמורה להיות צד להסדר. באותו מקרה נדונה בקשה לרכש כופה של חברה, בדרך של הסדר לפי סעיף 350 לחוק החברות, ולא בהתאם למנגנון הקבוע בדין בהקשר זה. סברתי, כי אין להחיל את הסעיף על נסיבות המקרה, בין היתר, לאור לשונו של הסעיף שנראה לפיו שהחברה חייבת להיות צד להסדר המוצע. גם בטעם זה יש כדי להכביד על קבלת הבקשה. מחלוקת בין בעלי השליטה בקמור אירופה בשולי הסעיף; התגלעו מחלוקות ניכרות בין הנאמנים לבין טלמור, שלא ראיתי צורך להרחיב על כך. די אם אפנה בהקשר זה לכתבי הטענות בבקשת כלל למימוש השעבודים של קמור אירופה (פר"ק 41999-04-13), כדי להיווכח באשר לתהום הפעורה בין הצדדים, שאף לא הצליחו להגיע לידי הסכמה בדבר מימון עלויות זניחות יחסית, של הכנת הדוחות הכספיים. העדר שיתוף הפעולה בין הצדדים, לא כל שכן, מחלוקות מהותיות, מקשה ואף עלול לסכל, הליך של הבראת חברה, אשר מטבע הדברים מצריך שיתוף פעולה של כל הבעלים. אבהיר, לפי הדו"ח, ימומשו אחזקותיה של החברה בזרוע הנדל"ן שלה, קרי קמור אירופה, שמחצית הבעלות מוחזקת בידי קמור והמחצית השניה בידי ל.מ. נוכח היריבות בין הנאמנים ו/או בין ברנר מחד גיסא, לבין טלמור, בעל השליטה של ל.מ., מאידך גיסא, מתחזקת המסקנה בדבר הקשיים במימוש המושכל, בדרך של הבראה, לעומת פירוק או כינוס נכסים, ששם אין צורך בשיתוף הפעולה בין בעלי השליטה, דבר שיקל על המימוש. מימוש במסגרת הליך חדלות פירעון מעיון בכתבי הטענות, לרבות דו"ח הנאמנים, לא ראיתי עדיפות, ולמצער מהותית, במימוש נכסי החברה, דווקא בהליך של הקפאת הליכים, לעומת מימוש בהליך של כינוס נכסים או פירוק. זאת ועוד, העלויות הצפויות בהליך של כינוס נכסים, אמורות להיות פחותות, שכן לא יידרשו הוצאות הפעלה של החברה, כמו גם היזקקות לחוות דעת שונות. אמנם לא ניתן לשלול כי בהליך של כינוס נכסים או פירוק, התמורה שתתקבל עלולה להיות נמוכה מזו שתתקבל אם הנכסים ימומשו על ידי הנאמנים, אך יש לזכור כי ציבור הרוכשים הפוטנציאלים מודע לקיומם של נאמנים המוכרים את הנכסים ולמצבה העגום של החברה, כך שעל פני הדברים, עסקינן במכירה על ידי בעלי תפקיד ולא על ידי הבעלים. עמדת הנושים שיקול נוסף לצורך הכרעה בסוגיה הוא עמדת הנושים. בהקשר זה אציין, כי מרבית הנושים תמכו בהמשך הקפאת ההליכים. עם זאת, הנושה המובטח כלל, התנגד לו, מטעמים ענייניים, וגם בכך יש להקשות על המשך ההקפאה. אכיפת השעבודים לטובת כלל לפני בית המשפט מונחות שתי תובענות שהוגשו על ידי כלל, לאכוף את השיעבודים שניתנו לטובתה: האחת, פר"ק 17973-02-13 למימוש המניות של קמור ושל ל.מ. בחברת קמור אירופה, על יסוד אגרות חוב שניתנו לטובת כלל, על ידי כל אחת משתי החברות, ונרשמו כדין. השנייה, פר"ק 41999-04-13, למימוש נכסיה של קמור אירופה, על יסוד אגרת חוב שניתנה על ידי החברה, לטובת כלל, שנרשמה כדין. אין ספק כי התנאים למימוש השיעבודים התקיימו. קמור אירופה הפרה את התחייבותה לשלם למחזיקי האג"ח שלה את התשלום, ומשכך נדרשה כלל לשלמו. משהתקיימו התנאים לגיבוש השעבודים שניתנו לכלל על ידי החברות, היא זכאית לאכיפת אגרות החוב, ולמינוי כונס נכסים שיפעל למימוש הבטוחות, ובהתאם לקבוע בסעיפים 1 ו- 194 לפקודת החברות וסעיף 17 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967. שיקול הדעת של בית המשפט, בעת שהוכחה הפרה של תנאי אגרות החוב, הוא מצומצם, וככלל יורה בית המשפט על אכיפתה. בהקשר זה, אפנה לספרו של ישראל גפני: "כינוס נכסים הלכה ומעשה" (להלן: "גפני"), הסבור (ראה סעיף 3.7) כי: "עת עילת המינוי מבוססת על הפרה מוכחת של התנאים המוסכמים באיגרת החוב יינתן סעד האכיפה כדבר שבשגרה, מתוך חובת הצד וללא הפעלת שיקול-דעת מצד בית המשפט". בנסיבות אלה, הנטל על החברות לשכנע את בית המשפט כי קיימים טעמים שלפיהם אין מקום להורות על אכיפת השעבודים. אמנם, בתחילת ההליכים, טענו החברות כי כלל טרם שילמה את תגמולי הביטוח למחזיקי אג"ח קמור אירופה, ומדובר רק בהפרה צפויה, ומשכך אין מקום להורות על מימוש השיעבודים. דא עקא, בחלוף הזמן, ולאחר שכלל שילמה את תגמולי הביטוח, עסקינן בהפרה ממשית, ולא רק בהפרה צפויה. לכן, אין לטענת החברות בהקשר זה על מה שתעמוד. גם הטענה שהועלתה על ידי ל.מ., שלפיה קיימת פגיעה בלתי שוויונית בה, מחמת שימומשו רק מחצית המניות בקמור אירופה, קרי מניותיה ולא מניות קמור, לאור צו הקפאת ההליכים, אינה עומדת יותר, נוכח הפקעת צו הקפאת ההליכים, לכן תועמד למכירה כל האחזקות ובגדרה גם דבוקת השליטה, ובכך גם תושג התמורה של מכירת פרמיית שליטה. טעם נוסף למסקנתי הינו המחלוקות שבין בעלי השליטה בקמור אירופה, שאליו התייחסתי לעיל. עוד נימוק לדחיית טענות החברות הוא העדר תרומה מצד בעלי השליטה להזרים כספים לחברות, ובניגוד מפורש להבטחות קודמות, אשר הווה את אחד הנימוקים להצעת בית המשפט לכלל להשהות את המימוש של הבטוחות. בהקשר זה אפנה לדברי ב"כ ל.מ. בדיון ביום 17.2.13, בפר"ק 17973-02-13 (עמ' 5 שורות 10-14). בדיון נאמר שישנם נכסים המצויים בהליך של מימוש, כי יוזרם כסף, וכי הבעלים מזרימים כסף: "אנו נגרם לכך שהכסף יבוא, לכן אנו מבקשים שיינתן לנו זמן עד אפריל 2013". בית המשפט נתן אמונו בל.מ., והציע לכלל להשהות את הליך המימוש. דא עקא, חודש אפריל חלף, והנה מצויים אנו במחציתו השנייה של חודש מאי, וכסף אין! הבטחות לחוד ומציאות לחוד. לא כל שכן, בעל השליטה, מר טלמור לא טרח להגיע לבית המשפט, הגם שאביו נכח, והוא נמנע מליתן תצהיר המעגן את ההצהרות האמורות. טענות ההתנגדות של ל.מ. למימוש השעבודים, הן בגדר מס שפתיים. כך, הטענות שלפיהן הנזק שייגרם אם ימונה כונס נכסים יהיה גדול מהנזק שיגרם אחרת, לטענתה, נוכח המבנה הסבוך של חברות הבנות, העמדת ההלוואות שניתנו על ידי בנקים זרים לפירעון מיידי, כמו גם הכשלת הליך המחזור של ההלוואות. טענות אלה, שהן עובדתיות, לא נתמכו בתצהיר כדין או באסמכתאות מהימנות אחרות. בהקשר זה אציין, כי ערב הדיון, הוגש באמצעות נט המשפט, מסמך הנחזה להיות תצהיר החתום על ידי מר אלי אראל, שהינו לדבריו בעלים של חברת אראל אלי בע"מ, המנהלת נכסים שבבעלות חברות בנות של קמור אירופה. מעבר לעובדה, כי המסמך הוגש בחלוף המועד שנקבע, אזי הוא אינו עונה על דרישת תצהיר שבפקודת הראיות, שכן הוא אינו מאושר על ידי עורך דין. עם זאת, עיינתי גם במסמך שהוגש, ולא שוכנעתי שיש מקום לקבל את עמדת ל.מ; אציין כי נתתי את דעתי לטעמי ההתנגדות של ל.מ. לבקשת כלל לאכיפת השיעבודים על קמור ועל ל.מ., שאף היא נתמכה בתצהיר של מר אראל. גם שם נטען על ידו שאם ייוודע לגורמים הממנים בחו"ל של חברות הבנות של קמור אירופה, כי מונה כונס נכסים לקמור אירופה, יש להניח, כך לגרסתו, ברמה גבוהה של הסתברות, כי אלה עלולים לדרוש את הפירעון של ההלוואות שכבר העמידו, ואף לא ימשיכו את המו"מ למחזור ההלוואות הקיימות. מעיון בעמדת ל.מ., לא מצאתי בטענות אלה עיגון להגיע לידי מסקנה אחרת. אמנם, מטבע הדברים, לא ניתן לשלול שמינוי כונס לנכסי חברה, עלול להקשות בקבלת אשראים, כמו גם לגרום להעמדת הלוואות קיימות לפירעון מיידי, ואכן זכות זו, מוקנית לכאורה לגורמים המממנים, לפי הסכמים שהוצגו, אך אין בדבר כדי לשמוט את המסד של זכות נושה מובטח למימוש נשייתו. המדובר בסיכון עסקי של.מ. ידעה בעת ששעבדה את מניותיה לכלל, והיה עליה להביא בחשבון כי ביום פקודה היא תידרש לפרוע את השטר עליו חתמה. אין היא יכולה, מצד אחד, לגייס כסף מהציבור ולהבטיח את כספו באמצעות פוליסת ביטוח, לשעבד למבטח את רכושה, ומצד שני, בעת שהיא לא משלמת למחזיקי האג"ח את המגיע להם, למנוע את מימוש הבטוחה בהעלאת טענות בדבר הנזק שעלול להיגרם לה כתוצאה מכך. קבלת עמדת ל.מ. חותרת תחת המסד של בטוחות ומימושן (ראה: בש"א ת.א. 1397/02 זאבי תקשורת - מימון וניהול בע"מ (2002); גפני, שם סעיפים 3.6.7, 3.6.8). אוסיף, כי גם אם נכונה טענת החברות, שלפיה מימוש הנכסים באמצעות הליך של כינוס נכסים יניב תמורה פחותה מאשר מימוש שלא על ידי הליך כפייתי, אין היא, כשלעצמה, מספקת שלא להורות על אכיפת אגרות החוב. היעתרות להתנגדות רק מטעם זה, משמע שבכל פעם שנושה מובטח יעמוד על מימוש הבטוחה כזכותו, הוא יידחה מהטעם האמור, וזו תוצאה שהדעת אינה יכולה לסבול. מתן שיעבוד ספציפי נועד לאפשר לנושה לממש את הבטוחה בזמן קצר, ולא להמתין למימוש מתמשך על ידי החייב. אוסיף, כי גם אין כל רבותא שאם אכן יהיה מימוש מדורג ואיטי, התמורה שתתקבל תהיה גבוהה יותר. אמנם, אם יוכח כי כתוצאה מהליך כפייתי, תושג תמורה פחותה במידה ניכרת מאשר מימוש אחר, יהיה מקום לשקול שלא להורות על מימוש בדרך של הליך כפייתי, אך כזאת אין לפניי, קרי: לא הוצגו ראיות לפיהן אם יימכרו הנכסים באמצעות כונס נכסים, התמורה שתתקבל עבורן היא פחותה במידה ניכרת מזו שאמורה להתקבל אם הנכסים ימכרו בהליך הסדר. זאת ועוד, גם הליך מכירה באמצעות נאמנים בהליך של הקפאת הליכים, הוא הליך כפייתי. בהקשר זה אציין כי ידיעותיו של מר אראל, על הנעשה בחברות הבנות, וכעולה מתצהירו, אינן ידיעות ממקור ראשון, אלא ממה שנמסר לו, ככל הנראה, על ידי נציגי חברות הבנות של קמור אירופה, המנהלים את המגעים עם הגורמים המממנים הזרים, ובכך יש להפחית מהמשקל של דבריו. בהקשר זה אוסיף, כי תמוה בעיני מדוע את ה"תצהיר", נתן מר אראל שהוא רק בעל חברה המנהלת נכסים מסוימים של קמור אירופה, ולא בעל השליטה עצמו של ל.מ., מר טלמור, שאמור להיות בקי יותר במו"מ הנטענים עם אותם גורמים מממנים. בעל התפקיד וזהותו לא ראיתי מקום להיעתר לבקשתם של הנאמנים שלפיה אין טעם למנות כונס נכסים לקמור אירופה, בשים לב למבנה החברה, וכי עדיף שהנאמנים הם שיפעלו למימוש הנכסים, ולחלופין ביחד עם כונס הנכסים מטעם כלל. ככלל, בית המשפט נוטה לכבד את רצון הנושה המובטח ולמנות כבעל תפקיד את המוצע על ידי אותו הנושה. עם זאת, אין זה כלל בל יעבור וקיימות נסיבות שבהן יסבור בית המשפט שיש לסטות מהכלל. כך למשל, אם בית המשפט בדעה שיקשה על בעל התפקיד המוצע למלא את תפקידו (ראה פר"ק (ת"א) 40721-09-12 מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ, שבו החליט בית המשפט שלא למנות את בעל התפקיד שהוצע ע"י המבקש; גפני, שם בפרק 6). באגרת החוב התחייבה קמור שבמקרה של מינוי כונס נכסים, תקבע זהותו על פי שיקול דעתו הבלעדי של הנושה, וכי אם הנושה יבחר ככונס ממשרד עו"ד עמית, פולק מטלון ושות', לא תתנגד החברה לכך, חרף היותם מעורבים בהכנת אגרת החוב. אמנם, השיקול הסופי באשר לזהות בעל התפקיד, הוא לשקול דעת בית המשפט, אך זה אמור למנות את הגורם המוסכם, אלא אם יש טעמים שלא לעשות כן, טעמים שאינם קיימים במקרה דנן. עו"ד חבר, ממשרד עו"ד עמית, פולק מטלון ושות', המוצע מטעם כלל להתמנות ככונס נכסים, הוא בעל כישורים הולמים למלא את התפקיד, לו ניסיון רב ומומחיות בתחום, ואיני רואה כל מניעה שהיא למנותו לכונס נכסים למימוש השיעבודים. עם זאת, המינוי של עו"ד חבר, יהיה בתואר של "מנהל מיוחד" ולא "כונס נכסים", לאור הסכמתו בדיון, על מנת לאיין, במידת האפשר, את החשש שנטען להשפעה של מינוי כונס נכסים, בהבדל ממנהל מיוחד. זאת, הגם שלטעמי אין בכך נפקא מינה, שכן הקובע הוא הסמכויות של בעל התפקיד ולא התואר. בהקשר זה, אף הצביעה נציגת הכנ"ר שלפי ההסכמים עם הגורמים המממנים הזרים, בכל מקרה של מינוי בעל תפקיד, מקים הדבר עילה בידי הגורם המממן, לפירעון החוב. בקשות הנאמנים הדרושות לבירור נתתי דעתי לבקשות שהגישו הנאמנים: בקשה לחייב את ברנר להפקיד את הסך 20 מיליון ₪ (בקשה 20); בקשה לחקור את ברנר בקשר לרישום פעולות בספרי קמור אירופה (בקשה 27); בקשה לבטל את הפעולות שנעשו על ידי טלמור (בקשה 25); בקשה להורות כי הפיקדון של החברה בבנק הפועלים אינו מבטיח חוב של החברה כלפי הבנק (בקשה 18). אין כל הכרח שבקשות אלה יתבררו על ידי הנאמנים, שכן ניתן יהיה לבררן גם במסגרת הליך חדלות פירעון, בין כינוס נכסים ובין פירוק, ומבלי שיהיה בדברים אלה, כדי לקבוע ממצאים לגוף הטענות. אחריג את האמור לבקשה שהגישו הנאמנים לאכוף על רוכשי מניות מינרלי את רכישת מניות קמור במינרלי (בקשה 19). בבקשה זו התקיים דיון במעמד הצדדים ביום 9.5.13, בסופו הוחלט שעל החברה, באמצעות הנאמנים, להודיע, עד ליום 19.5.13, אם ברצונה לקבל את הצעת הרוכשים כלשונה, אם לאו. ככל שכן, אין מניעה ליישם את הרכישה, ללא צורך בהמשך הקפאת ההליכים, וככל שתושג הסכמת בנק הפועלים הטוען לשעבוד על המניות. שכר המומחה המומחה הגיש בקשה לאשר לו את שכרו בסך 58,100 ₪ בצירוף מע"מ (בקשה 7 בפר"ק 4089-12-12). בבקשה פירט המומחה את הפעולות שלהן נדרש לצורך חוות הדעת, בגדר זאת: פגישות עם הגורמים השונים; עיון במסמכים, בנתונים ובהערכות; בחינה לעומק של הצעת ההסדר; עריכת חוות דעת מקיפה המשתרעת על עשרות עמודים. עוד מציין המומחה, שחוות הדעת אף שימשה למתן החלטת בית המשפט להקפאת ההליכים נגד החברה. המומחה מציין את מספר השעות שהושקעו על ידו כמו גם התעריף לשעה. לעמדת הנאמנים, שכר המומחה היא בגדר חוב עבר ולכן אין לו קדימות על פני חובות של נושים אחרים. לשיטתם, הם לא ביקשו את שירותיו של המומחה, הוא לא עבד עבורם, והם לא הסתייעו בשירותיו. לכן, לדידם יש לראות בתביעת השכר, כחוב הקודם להקפאת ההליכים ולא בגדר הוצאות הקפאת ההליכים, שלהן יש קדימות. הכנ"ר מצדד בעמדת המומחה. לשיטתו, הגם שאין הוראה סדורה בחוק החברות באשר למעמד הוצאות המומחה, אזי יש לראות במומחה כבעל תפקיד שמונה על ידי בית המשפט, וחלים על תנאי ההתקשרות עמו, דיני הקדימות, בדומה לבעלי תפקיד אחרים המתמנים על ידי בית המשפט. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות בבקשה, ואף ללא צורך בתשובת המומחה לעמדת הנאמנים, סבורני, כי יש להכיר בהוצאות המומחה, כחלק מהוצאות ההקפאה, וכאלה הן בעלות קדימות על פני חובות רגילים של החברה, ואבהיר: תיקון 18 לחוק החברות, התשע"ב-2012, הסדיר מנגנון של מינוי מומחה לבדיקת הסדר חוב של חברה שהנפיקה אגרות חוב. מינוי המומחה ומתן חוות דעתו מהווים תנאי לעצם הכניסה הליך של הסדר חוב, שעניינו שינוי מהותי בתנאי הפירעון של סדרת אגרות חוב, הכולל הפחתת תשלום ודחייתו. רק במקרים חריגים רשאי בית המשפט לפטור ממנוי מומחה וקבלת חוות דעתו. סעיף 350כב לחוק החברות, הסדיר את נושא שכרו של המומחה, ולפיו בית המשפט ייקבע את שכרו והוצאותיו, שישולמו על ידי החברה, אלא אם הורה בית המשפט אחרת. ככל שהסדר החוב הוא חלק מפשרה או הסדר כמשמעו בסעיף 350 לחוק החברות, בין החברה לבין נושיה האחרים, שאינם מחזיקי אגרות החוב, ייקבע בית המשפט מי יישא בעלויות השכר. אין בהוראת הסעיף התייחסות למעמד של שכר המומחה, במקרה שהסדר החוב לא אושר, לא כל שכן, במקרה שהחברה נקלעה להליכי חדלות פירעון, בין אם קדם לכך הליך הקפאת הליכים ובין אם לאו. השאלה הדרושה להכרעה הינה האם שכר המומחה לבדיקת הסדר חוב, שאין מחלוקת כי הוא זכאי לו, הוא בעל קדימות בדומה למעמד של הוצאות פירוק או הקפאת הליכים, או שהוא באותו מעמד נשייה של הנושים הרגילים? גם בסוגיה זו, טרם ניתנה, למיטב ידיעתי, הכרעה שיפוטית והצדדים גם לא הפנו להלכות בעניין. מינוי מומחה הוא כאמור חובה סטטוטורית, המהווה שער כניסה להליך הסדר חוב של חברה שהנפיקה אגרות חוב, ושבלעדיו לא ניתן לקדם הסדר חוב כאמור. הליך הסדר חוב, מוגש בשעה שחברה נקלעת לקשיים ועל מנת להימנע מהליכי פירוק. משכך, יש להחיל, לטעמי, את הוראות פקודת החברות, גם על שכר המומחה, ולראות בשכרו הוצאות פירוק, שלהן קדימות על פני חובות העבר של החברה. אין כל הגיון לראות בשכר המומחה כחוב העבר, שכן ההוצאה אשר לשמה נדרש המומחה, הוא להליך חדלות הפירעון, בדומה להוצאה של כל בעל תפקיד במסגרת הליכים אלה ואין מקום לאבחנה בין בעלי התפקידים. שונה מעמדו של המומחה ממעמד נושיה בעבר של החברה. חובם של אלה לחברה גובש, טרם כניסתה להליך של חדלות פירעון ומשכך נטלו סיכון שלא ייפרעו אלא את חלקם היחסי במסת נכסי החברה. לעומת זאת, המומחה נדרש לתפקידו, בעת שברור שמצבה של החברה אינו שפיר, וכי קיים חשש שלא תעמוד בהתחייבויותיה, ולכן יש מקום לאבחן בינו לבין הנושים האחרים. לא ראיתי לאמץ את פרשנות הכנ"ר הסבור שניתן להגיע לתוצאה זו על דרך של יישום הוראת סעיף 350טז' (א) לחוק החברות, המורה כי בכל הנוגע לנכס מכביד יחולו הוראות פקודת החברות, שכן עסקינן בשכר מומחה, לפי סימן ג' ולא בנכס מכביד. מקבל אני את הנמקתו הנוספת של הכנ"ר, שלפיה מטעמי מדיניות שיפוטית, יש להכיר בשכר המומחה כחלק מהוצאות ההקפאה. ככל שייקבע אחרת, משמעות הדבר שמומחים יירתעו לקבל על עצמם את המינוי מחשש שאם חוות הדעת לא תאומץ, והחברה תקלע לחדלות פירעון, לא ישולם שכרם ולמצער חלק ניכר הימנו. ביישום לענייננו; המומחה נדרש לחוות דעת מפורטת להסדר החוב של החברה, זאת עת היה ברור שהחברה בקשיים, לאחר שלא פרעה את התשלום לאג"ח ח' ביום 30.10.12. שכרו של המומחה משקף לטעמי את העבודה שנעשתה על ידי המומחה, שנדרש ללימוד ובחינה של הסדר חוב, בחברת אחזקות, עם מבנה סבוך של החזקות בחברות בנות רבות, בארץ ובחו"ל, שלהן נדל"ן כמו גם החזקה בספינות צובר. המומחה הגיש חוות דעת סדורה, מפורטת ומלומדת. גם אם לא ניתן ליישם את חוות הדעת, כמפורט בהכרעתי דלעיל, אין בכך כדי לשלול את שכר המומחה, אשר זכאי לקבלה, כחלק מהוצאות הקפאת ההליכים. סוף דבר הונחו לפתחי מספר בקשות, בעניינה של קבוצת קמור, שהיא פירמידה של אשכול חברות אחזקה, שעוסקת בשני תחומים עיקרים: נדל"ן וספנות. נדרשתי להכריע, בראש וראשונה, האם יש מקום להורות על המשך הקפאת ההליכים של קמור, ובגדר זאת לא לאפשר את מימוש הבטוחות שניתנו על ידה לנושה המובטח, כלל חברה לביטוח בע"מ. עוד נדרשתי לבחון האם יש מקום להיעתר לבקשת הנושה המובטח האמור, לממש בטוחות שניתנו לטובתו, על נכסי החברה ונכסי חברות קשורות, שאינן תחת הקפאת ההליכים: ל.מ. אירופה בע"מ וקמור אירופה בע"מ. סבורני שהנאמנים ראויים להערכה על שהשכילו ללמוד, בפרק זמן קצר יחסית, את המבנה המורכב שלפנינו, הכולל בין היתר אחזקה בחברות בנות שנמצאות בחו"ל, והמחזיקות, יחד עם אחרים, בנכסים שונים, במספר מדינות באירופה, לא כל שכן, רובן ככולן, מחויבות בהחזר אשראים שנלקחו למימון רכישת הנכסים. זאת, על רקע העדר שיתוף פעולה מצד בעלי השליטה האחרים בחברת קמור אירופה בע"מ. הנאמנים פעלו לצמצם את הוצאות התפעול של החברה, להגשת הדוחות הכספיים, ליזום בקשות להשאת התמורה של החברה כנגד צדדים שלישיים, התנגדו למימוש הבטוחות על ידי כלל, יזמו הליך של הצעה להציע הצעות של נכסי החברה, ועוד. ממארג הראיות שהונח לפניי, עולה כי קמור, הינה ככל הנראה, חברה חדלת פירעון, שאינה מסוגלת לשלם את חובותיה לנושיה ואין מנוס אלא לממש את נכסיה באופן מושכל, ובהתאם לדין. נתתי דעתי למכלול טענות הצדדים, ויישמתי את הוראות הדין, לרבות החקיקה מהעת האחרונה. בחנתי את ההצעות שעל הפרק, ויכולתן להוות מסד להסדר שיניב תמורה מרבית. עוד נתתי דעתי, מחד גיסא, לרצונם של רוב הנושים להמשיך את הקפאת ההליכים, ואת עמדת הכנ"ר המצדדת בכך, אך מאידך גיסא, לעמדת הנושה המובטח, וקיומה של הגנה הולמת לטובתו. במכלול השיקולים, הכף מטה לכך שאין מקום להשאיר את הקפאת ההליכים על כנה, מהנימוקים שצוינו בהרחבה בהכרעה. בגדרם, עמימות ההצעות שהתקבלו, העדר הגנה הולמת, חלוף הזמן, כמו גם הזמן שעוד יידרש להגיע לידי הסדר ממשי, הקשיים באישור ההסדר המוצע, היחסים הרעועים עם טלמור המקשים על מימוש מושכל, הצורך בהתדיינות עם בעל השליטה לחייבו לשלם את הסך של 10 מיליון ₪, ועוד. משכך, הגעתי לידי מסקנה שלפיה יש להביא את הקפאת ההליכים לידי סיום. עוד הגעתי לידי מסקנה, כי כלל זכאית לאכוף את השעבודים שניתנו לטובתה, על ידי שלושת החברות. התנאים הקבועים בדין למימוש השעבודים התגבשו, ואין בטענות החברות, משום משקל מספק כנגד זכותה של כלל למימוש הבטוחות. כלל, ברוב הגינותה, אפשרה פעם אחר פעם לחברות, למצות הליכים שיימנעו את הצורך למימוש הביטחונות, הגם שזכותה לממשם קמה, אך לא עלה בידי אלה כדי להגיע לידי הסדר שייתר זאת. לא ראיתי מקום להיעתר לבקשות שלא למנות את מי מטעם כלל לבעל תפקיד, כמו גם לצרף אליו אחרים. בשולי הדברים, קיבלתי את עמדת המומחה לבחינת הסדר חוב, שלפיה יש להכיר בשכרו כהוצאות בהקפאת הליכים, אשר להן קדימות, על פני הנושים האחרים. על מנת לאפשר נקיטה בהליך מתאים לגבי קמור, במיוחד בשים לב לצורך בתפיסה ומימוש רכושה שאינו משועבד לטובת כלל, לצורך לברר את הבקשות שיזמו הנאמנים ושטרם הוכרעו, וכן להעברה סדורה של הדרוש לבעל התפקיד שימונה מטעם הנושה המובטח, אני מורה כי צו הקפאת ההליכים יפקע ביום 29.5.13. ניתן בזאת פסק דין המורה על אכיפת השעבודים שניתנו לטובת כלל חברה לביטוח בע"מ, בתיק פר"ק 17973-02-13, ובתיק פר"ק 41999-04-13. אני ממנה את עורך דין ארז חבר, כמנהל מיוחד לאכיפת השיעבודים. המנהל המיוחד מוסמך, לתפוס את הנכסים המשועבדים, לשמרם ולהחזיקם. המנהל המיוחד מוסמך לבחון דרכי מימוש של הנכסים המשועבדים, אך בשלב זה, אינו רשאי לממש את הנכסים. המנהל המיוחד יגיש דו"ח ראשון לבית המשפט, בתוך 14 יום. המנהל המיוחד יפקיד התחייבות עצמית על סך 100,000 ₪, כתנאי למינוי. אני משית הוצאות משפט על החברות: קמור בע"מ; ל.מ. אירופה בע"מ; קמור אירופה בע"מ, בסך 20,000 ₪ כל אחת מהן, לטובת כלל. המזכירות תסגור את תיק פר"ק 4089-12-12 ותיק פר"ק 54816-02-13, ותאחד את תיקי פר"ק 17973-02-13 עם תיק פר"ק 41999-04-13.הקפאת הליכיםמימוש בטוחות