נפילה ברחוב בדרך לעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה ברחוב בדרך לעבודה: 1. לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי הפגיעה שאירעה לתובעת ביום 9.5.93 היא פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 ו- 81 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה- 1995 (להלן - החוק). 2. טענות התובעת הן: א. התובעת הועסקה כעובדת תעשיה בחברת חיים זיטלני בע"מ. ב. ההסעה למקום העבודה היתה באמצעות מונית שהועמדה לרשות העובדים מכפר קאסם למפעל בראש העין ובחזרה. ג. כדי להגיע למקום מפגש המונית עם העובדים, היה על התובעת ללכת רגלית מביתה ועד למקום האיסוף, כ- 5 דקות. ד. בבוקר יום המקרה יצאה התובעת מחצר ביתה במדרגות והמשיכה עד לעמוד שכ- 10 מ' מהבית. ה. ליד העמוד החליקה התובעת על אבן ונפלה ולא יכלה יותר ללכת, ושכבה בבית. ו. התובעת הודיעה לבעל הבית דרך הבנות שעובדות איתה שנפלה ולא תוכל לבוא לעבודה. ז. מאז הפגיעה - לא חזרה התובעת לעבודה. ח. התובעת הגיעה לבית החולים באותו יום בערב. לבית החולים נסעה התובעת במכונית עם אחיה רפעת. ט. לתובעת בוצע ניתוח ברגל ומאז לא חזרה לעבודה. י. התובעת טוענת כי היו לה כאבים גם לפני התאונה אך זה לא הפריע לה לעבוד. 3/ הנתבע מכחיש כי לתובעת אירע אירוע תאונתי כלשהו, כמשמעותו בחוק ובפסיקה, וטוען כי מחלתה אירעה על רקע מצב בריאותה הקונסטיטוציונלי. לחילופין, טוען הנתבע כי התובעת נחבלה בנסיבות אחרות. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: 1. התובעת טוענת כי נפלה בדרך לעבודתה, וכי פגיעתה הינה פגיעה בעבודה על פי סעיף 81 לחוק. על התובעת מוטל הנטל להוכיח את כל יסודות הפגיעה, לרבות עצם קרות האירוע התאונתי. 2. התובעת טענה כי ביום 9.5.93, החליקה ונפלה ליד עמוד הנמצא במרחק 10 מ' מביתה, בעת שהיתה בדרכה להסעה. בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה ציינה התובעת במפורש כי הפגיעה אירעה ביום א' בשבוע, בשעה 30: 6 בבוקר. באותו טופס אף נרשם (בעמ' 3) במשבצת המיועדת ל"הפרטים שמסר הנפגע למעביד בהודיעו על התאונה": "מסרה שהחליקה במדרגות כשיצאה מביתה בבוקר לעבודה". 3. בטופס בל/ 250 (מוצג ת/2) שהוא אישור המעביד לקופת חולים כדי להגיש לתובעת עזרה רפואית, נכתב על ידי המעביד בתיאור התאונה: "כשהלכה לעלות על ההסעה שלוקחת אותה לעבודה במפעל התחלקה לפני שעלתה לרכב". מוצג ת/ 2נכתב ביום 1.6.93, בעוד שטופס התביעה למוסד לביטוח הלאומי נכתב ביום 14.6.93. המעביד העיד ומסר חקירה לחוקר המוסד (מוצג ת/1) ובה מסר כי אינו יודע מידיעה אישית מה אירע לתובעת, אלא שמע מהפועלים שהיא נפלה בדרך לעבודה ומאז לא חזרה לעבודה. 4. בעדותו בבית הדין העיד מר זיטלני, כי הבנות שעובדות איתה ושבאו איתה לאוטו סיפרו שהיא נפלה. המעביד לא זכר אם הדבר סופר לו באותו יום לאחר מכן. 5. קיימת סתירה בין האמור במסמכים הרפואיים שנכתבו מיד לאחר שהתובעת נפגעה, לבין תצהירה של התובעת. בעוד שהתובעת טענה כי נפגעה ביום 9.5.93, הרי על פי המסמכים הרפואיים - הגיעה התובעת לבית החולים ביום 10.5.93 בשעה 19:37 (ראה גליון חדר המיון, וטופס הפניה לצלום רנטגן). בגליון הקבלה של המרכז הרפואי "גולדה" מיום 10.5.93 נכתב עם קבלתה של התובעת: "היום אחה"צ נחבלה בפרק ירך שמאל. מאז לא יכולה לשאת את משקל גופה". 6. בגליון "תולדות ומהלך המחלה" מיום 10.5.93 נכתב: "חולה חדשה בת 35 התקבלה דרך חדר המיון לאחר שהחליקה בביתה ושברה את ראש הפמור". 7. באישורו של ד"ר דוד הנדל, מנהל המחלקה האורטופדית במרכז הרפואי "גולדה" מיום 23.5.93 נכתב: "נותחה על ידינו עקב שבר בפרק ירך שמאל על רקע אוסטאופורוזיס...". בבית החולים לא נמסרה כל גירסה של נפילה בדרך לעבודה. 8. בהודעת התובעת לחוקר המוסד (נ/1) אשר נגבתה בנוכחות מתורגמן, אמרה התובעת: "בבוקר יום המקרה קמתי בבוקר כמו כל יום ויצאתי מהחדר הגעתי עד למדרגות של הבית מתוך הבית החוצה. לא קרה לי כלום במדרגות המשכתי עד לעמוד ליד הבית 10מ' מהבית הגעתי עד לעמוד והחלקתי. יש שם אבנים והחלקתי על אבן ונפלתי... בבית חולים אמרתי שאני נפלתי כאשר יצאתי מהמדרגות החוצה מהבית. אולי לא הבינו אותי טוב. המדוייק זה שנפלתי ליד העמוד ברחוב". 9. בבית הדין עמדה התובעת על כך כי הלכה לבית החולים למחרת הנפילה, על אף שבתצהירה העידה כי הלכה לבית החולים באותו יום. (סעיף 10 לתצהיר). 10. התובעת ניסתה להיבנות מאי ידיעת השפה העברית. תצהיר התובעת נערך על ידי פרקליטה, השולט בשפה הערבית, ונחתם על ידה לאחר שהוקרא לה, ואישרה את תוכנו. בעת עדותה בבית הדין, טענה התובעת כי לא הבינה את הנאמר בתצהיר, והעידה (בניגוד לאמור בתצהיר) כי הגיעה לבית החולים רק למחרת הפגיעה (ביום 10.5.93). 11. בכל רישומי בית החולים מופיעות גירסאות שאינן מתיישבות עם הגירסה לפיה נפלה התובעת בדרך לעבודה. ברישומים נרשם כי התובעת החליקה בביתה, או החליקה במדרגות ביתה, וברישום אחר נרשם כי התאונה אירעה ביום 10.5.93 אחר הצהריים. לבית החולים באה התובעת בלווית אחיה, שהוא דובר עברית. (עמ' 5 שורות 15 ואילך(, ולפי עדותה, דיבר האח בעברית עם הרופאים. התובעת הופנתה לבית החולים על ידי ד"ר י. חטיב מטירה, אשר הינו בודאי דובר ערבית. גם באישורו של ד"ר חטיב לא נמצא כל איזכור של נפילה בדרך לעבודה. 12. כבר נפסק רבות כי בית הדין ייחס חשיבות רבה לרישומים הרפואיים מתוך הידיעה פרי הנסיון שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים. (ראה דיון מב/160- 0 אבו ערב עלי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו' עמ' 281). 13. בגליון תולדות המחלה מיום 10.5.93 נכתב: "היום אחר הצהריים נחבלה בפרק ירך שמאל, מאז לא יכולה לשאת את משקל גופה". אין זה סביר בעיני כי התובעת, אשר נפלה ושברה את עצם הירך ביום 9.5.93 בשעה 30: 6 בבוקר, הגיעה לבית החולים רק ביום 10.5.93 בשעה 37: 19 בערב. 14. יש לציין עוד כי התובעת טענה שזחלה ממקום הנפילה לביתה, אך איש לא ראה אותה בשעה 30: 6 בבוקר שהיא שעה בה יוצאים אנשים לעבודה. גם איש מבני משפחתה לא ראה אותה מגיעה לביתה בחזרה. אביה של התובעת העיד כי ראה אותה שוכבת במיטה לאחר שקם משנתו. 15. עדות המעביד באשר לנסיבות הפגיעה הינה עדות שמיעה, שהסתמכה על דברי התובעת וחברותיה לעבודה (שלא נכחו בעת הפגיעה). המעביד עצמו הודה כי אין לו ידיעה אישית בנושא. 16. מכל הטעמים דלעיל - אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל שהיה מוטל עליה להוכיח כי נפגעה בדרכה לעבודה, וקובעת כי פגיעה אינה בגדר פגיעה בעבודה על פי החוק. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות.נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבוריתאונות נפילהתאונה בדרך / חזרה מהעבודה