בוררות דיני עבודה / סמכות בורר בדיני עבודה

##בוררות בדיני עבודה:## בהתקיים התנאים הנדרשים בחוק ייענה בית המשפט במרבית המקרים לבקשת צד לסכסוך ולהסכם הבוררות, וכאמור בסעיף 5(א) לחוק "יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם". לשון ה"ציווי" לכאורה שבהוראה זו אינה מוחלטת, ובידי בית המשפט סמכות שבשיקול דעת, כאמור בסעיף 5(ג), לפיו: "בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות". סמכות זו פוֹרשֹת תחולתה אף על הסכמת הצדדים וטבועה בה. כפי שנפסק, הליך הבוררות הוא דרך המלך ובית הדין יטה ליתן תוקף להסכמת הצדדים. על כן יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו אם לסרב לבקשה לעיכוב ההליכים בתובענה שלפניו. זאת, אם הוכיח המתנגד לבקשה ושכנע את בית המשפט בקיומו של "טעם מיוחד" שלא לקיים את הדיון בסכסוך בהליך של בוררות. בשיקוליו אם לסרב לבקשה לעיכוב הליכים יבחן בית המשפט אם נושא הבוררות בא בגדר הסייג להסכם בוררות כמשמעותו בסעיף 3 לחוק, לפיו: "אין תוקף להסכם בוררות שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". נמצא עניינה של התובענה כנושא שמלכתחילה היה פסול להסכם בוררות, לא יוכשר על דרך של העברתו לבוררות, ודי בכך כדי לבסס "טעם מיוחד" שלא להתיר עיכוב הליכים. בעניין ע"א 89/85 בית חירות - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' גלזמן, בו דחה בית המשפט העליון בקשה לעיכוב הליכים בסכסוך כספי בין מושב לחברה בו. זאת, לאחר שנקבע כי השאלה האם מוסמכת אגודה שיתופית במסגרת תקנותיה להפלות בין נשים וגברים הינה "שאלה חוקתית", שהמקום הראוי לבירורה אינו בהליך בוררות כי אם בבית המשפט. בהתאם, נפסק משכבר כי שאלת עצם קיומם של יחסי עובד-מעביד אינה ניתנת להכרעה בבוררות. אף אין להעביר להכרעה בבוררות סכסוכים שעניינם זכויות מתחום משפט העבודה המגן: "הכלל הוא... שלא ניתן למסור לבוררות הכרעה בהוראה קוגנטית בחוק או במשפט (מעמד עובד; עצם קיומה או שלילתה של הזכות הקוגנטית; הכרעה עובדתית שיש לה נפקות לזכות סטטוטורית כגון התפטרות או פיטורים ונסיבות ההתפטרות), וכל זאת בנוסף להפעלת סמכות שהחוק העניק במפורש לבית הדין לעבודה". מקור ההגנה על זכויות אלה במטרה החקיקתית שביסודן, עליה עמדה פרופ' רות בן-ישראל: " משפט העבודה המגן משקף את הזכויות והחובות המבטיחות את כבודו החברתי של העובד... לשון אחר, משפט העבודה המגן כולל את ההוראות החוקיות הכופות, המיועדות להגן על העובד בתוקף שיוכו למעמד העובדים, שמכוחן מובטח לו קיום בכבוד אנושי. במשפט העבודה המגן כלולות, למשל, מרבית הוראות חוקי העבודה הנוגעות לחופשה השנתית שהעובד זכאי לה, לשעות העבודה והמנוחה, להגנת השכר, לימי המחלה, לשכר המינימום וכדומה. הפן הדומיננטי של משפט העבודה המגן נוגע להוראות האזרחיות המקנות לעובד אפשרות לתבוע את מימושן של הזכויות המוענקות לו בחקיקת המגן". לאור תכליתם של חוקי המגן ומטרתם אין הצדדים מוסמכים להתנות על זכויות שהוקנו לעובד בחוק. בה במידה אין העובד יכול להסמיך בורר לבצע פעולה שהוא עצמו אינה רשאי לעשותה, לרבות ויתור על זכויות המגן המוקנות לו מכוח חוק. לפיכך, זכות שנוצרה בחוק מגן אינה יכולה לשמש נושא להסכם בוררות ותבוא בגדר תחולת הסייג שבסעיף 3 לחוק. עניינים שאינם יכולים לשמש נושא לבוררות מגלמים, מעצם מהותם, אינטרסים שהם בעלי השלכה ישירה על מסכת שיקוליו של בית המשפט בדבר קיומו של "טעם מיוחד" שלא לעכב הליכים. ביטוי מובהק לכך בתחום יחסי העבודה, בו האינטרסים של הגנה על העובד שלובים באלה שבטובת הציבור, מכוונים להגן על הציבור או על חלק ממנו ונועדו להגשמת מדיניות סוציאלית שבישומה עניין לציבור כולו. בהתאם, חזרו בית המשפט העליון ובית הדין הארצי ופסקו, כי אין בידי הצדדים להתנות על חוקים שמטרתם להגן על הציבור או על חלק ממנו, והיוצאים בשל כך מגדר הסכסוך שבין הצדדים לבין עצמם; במיוחד כן בזכויות מוקנות בחוקים מתחום יחסי העבודה שביסוד מטרתם אינטרס ציבורי מובהק להגן על העובד. בדב"ע לה/11-9 הסתדרות מכבי ישראל ואח' - בלכנר, נדונה בקשתה של מכבי לעיכוב הליכים בתביעתו של רופא והעברתם לבוררות, בהסתמך על סעיף בוררות בתקנון. בית דין זה דחה את ערעורה של מכבי. זאת, בין היתר בשל כך שנמצא כי הסכסוך האישי של העובד העלה לדיון מסכת יחסים מורכבת בין הקופה לבין ציבור גדול של עובדיה ועורר בעיות משפטיות סבוכות, אשר לא ראוי כי יידונו בבוררות. כל זאת, לאור אופיין המיוחד של הזכויות המוקנות במשפט העבודה. וכך נאמר שם: "'יחסי עובד ומעביד' מגלמים בתוכם מערכת זכויות המוקנות מחוקים שונים, זכויות שאין לוותר עליהן ואין להתנות עליהן, אם משום שהדבר נאמר בחוק מפורש, ואם משום שכך פירשו אותם בתי המשפט ובתי הדין לעבודה, מטעמים שב'טובת הציבור'... בית המשפט העליון כבר פסק כי כאשר 'אין כאן עניין שבין המסתכסכים והמתדיינים אלא קיים גם צד ציבורי לעניין' אין הצדדים רשאים לעשות את העניין נושא להסכם בוררות. כך מפרש גם ד"ר זוסמן את המצוי ביסודו של פסק הדין ההוא". פסיקתו של בית הדין הארצי אושרה בבג"ץ בלכנר, תוך שנקבע, כי " מגמת בתי המשפט לשלול דיון בבוררות, כשהסכסוך מתייחס לחוקים אשר מטרתם להגן על הציבור או על חלק ממנו וכשאלה הם חוקים שאין להתנות עליהם". בבג"ץ ד"ר לילי דיין, נדונה עתירתה של רופאה נגד קופת חולים על החלטת עיכוב הליכים בתביעה שהגישה לתשלום שכר עבודה ופיצויי הלנת שכר. בהידרשו להסדר הסטטוטורי שביסוד הוראות החוק המגנות בתחום יחסי העבודה אמר השופט ברק כך: "מטרתו העיקרית של הסדר זה להגן על זכויותיו של העובד, אך הוא בא גם להבטיח את האינטרס של המעביד והציבור בכללו... אופי ציבורי-קוגנטי זה של ההוראות המגינות - אשר לעיתים אף מתלווה סנקציה פלילית על הפרתו - מביא לידי כך שאין הן יכולות לשמש נושא להסכם בין הצדדים. הצדדים לא יצרו את הזכות, והצדדים אינם יכולים להסכים עליה ולשנותה. הזכות היא פרי החוק, הנותן ביטוי למדיניות סוציאלית שבישומה עניין לציבור כולו. 'שאם לא כן מה הועילו חכמים בתקנתם כשבאו לשמור עובד מפני ניצול". ##להלן פסק דין בנושא סמכות בורר בדיני עבודה:## לפנינו בקשה לביטול פסק בוררות מיום 21.3.95 (נ/3), ולהמנע בכך מאישורו בבקשת המשיבה לפי עתירתה מיום 2.4.95 (שהדיון בה הועבר לבי"ד זה מביהמ"ש המחוזי בת"א). הנתונים העובדתיים אינן במחלוקת, וסוכמו ע"י הצדדים כדלקמן: "המבקשת היתה עובדת של המשיבה משנת 1960. בשנת 1990 היא הוצאה לגימלאות בעל כורחה. עך כך נסב הסכסוך אותו הסכימו הצדדים להעביר לבוררות לפי שטר בוררים (נ/1). אין חולק שעל היחסים שבין הצדדים חלה חוקת העבודה לעובדי הסוכנות היהודית (נ/2). בהסכמת הצדדים מונה בורר יחיד השופט בדימוס חלימה, אשר נתן ביום 21.3.95 פסק בוררות (נ/3). על פסק הבוררות משיגה המבקשת בעתירה לביטולו, כאשר המשיבה מצידה מבקשת לאשרו. השאלה היא משפטית האם יש עילה לביטול פסק הבורר ..." (עמ' 1, שורה 21). נתעכב אחת לאחת בטענות ב"כ המבקשת, ודי בקבלת אחת מהן על מנת להצדיק את ביטולו של פסק הבוררות נ/3. טענות ב"כ המבקשת רוכזו בסיכומיו, לפי פרקים שהופיעו בסעיף 2.1 עד 2.6 ועד בכלל. 1. האם הבורר חרג בפסיקתו מהסמכויות שהוקנו לו בהסכם הבוררות: לטענת ב"כ המבקשת, עיקר פסיקתו של הבורר נוגעת לנושאים שאין להם קשר ישיר להפסקת עבודתה של המבקשת. רוצה לומר, הבורר התעמק בארועים שונים מתקופת עבודתה של המבקשת, כאשר על פי הסכם הבוררות הוא הוסמך להכריע בשאלת ניתוק יחסי העבודה ותו- לא. אין בידנו לקבל טענה זו. עפ"י שטר הבוררות הוסמך הבורר לדון ב: "כל טענותיה של הגב' שובי (המבקשת) כלפי קק"ל (המשיבה) הכרוכים בעבודתה בקק"ל..." (סעיף 3של נ/1), והוסכם כי: "... יערך בירור מקיף ויסודי של טענות הצדדים ..." (סעיף 4של נ/1). שטר הבוררות נוסח בצורה רחבה שאיפשרה לבורר לרדת לעומקן של הטענות, ואין להלין עליו כי מילא אחר רצון הצדדים בבדיקת ארועים שונים שארעו במהלך עבודתה של המבקשת, בין בסמוך להפסקת עבודתה ובין בתקופה שקדמה לכך. משניתן לפרש "הסכם בוררות" לכאן או לכאן המגמה לפרשו באופן שניתן לקיימו (דב"ע נב/253- 3 כפר שמואל נ. רני פורת, עמ' 6 לפס"ד מיום 31.5.93, בעקבות ע"א 614/79 המשרד הלאומי לתיירות נ. תור-עולם פ"ד לד' (4) 617, 621). הסכם הבוררות דנן נכתב באופן שמטיל על הבורר מלאכה רבה ומתישה של בירור עובדתי ומשפטי מקיף הנוגע למעמדה של המבקשת וזכיותיה הממוניות, ואין להלין עליו כי מילא את תפקידו כפי שנתבקש במפורש ע"י הצדדים. הבורר לא חרג אפוא בפסיקתו ובקביעותיו ממה שנתבקש ב- נ/1. 2. האם הבורר נתן למבקשת הזדמנות נאותה לטעון טענותיה: ב"כ המבקשת מודה כי הוא הסכים לכך שהמבקשת לא תהא נוכחת בחלק מישיבות הבוררות (עמ' 3, שורה 5). יש להדגיש ולומר כי ב"כ המבקשת נכח בכל דיוני הבוררות, והקובלנה היא מדוע גם המבקשת לא היתה נוכחת. מפי ב"כ המשיבה שמענו כי היו לכך טעמים טובים (עמ' 3, שורה 15), ובכל מקרה היעדרה היה בהסכמת פרקליטה והוא עצמו נוכח בדיון. אי אפשר לומר שמדובר היה בניהול דיון "במעמד צד אחד", וממילא לא נפל בהקשר זה פגם כלשהוא. טענת ב"כ המבקשת לפיה "נאלץ" להסכים על מנת למנוע את הפסקת ההליך (בשל התנהגות קולנית של המבקשת), היא הנותרת שהבורר איפשר למבקשת להביא להפסקת הדיון טרם מתן הפסק, והיא זו שבחרה שימשך בהעדרה ובנוכחות פרקליטה בלבד. 3. האם הבורר הכריע בכל מה שנמסר להכרעתו: תביעת המבקשת לפני הבורר היתה לקבוע כי השעיתה מעבודתה, כמו גם הוצאתה לגימלאות מוקדמות בעל כורחה היו בניגוד לדין או הסכם. להצהיר על בטלות המעשים הללו והמשך קיומם של יחסי עובד ומעביד, ולפסוק למבקשת כספים בין כשכר ובין כפיצוי על הפרת הסכם או "פיטורים שלא כדין". הבורר התייחס לכך בפסיקתו וקבע עובדתית: "... אין התובעת מסוגלת לעבוד בצוותא עם אחרים ואינה יכולה להשתלב בעבודה שדורשת שיתוף פעלה עם הזולת, מבלי שעבודה כזו תסתיים בסיכסוך מתמשך ובריב קולני מצידה של התובעת" (עמ' 27ל- נ/3). הבורר גם הדגיש כי הוצאתה של המבקשת לגימלאות מוקדמות היתה על דעתו של ועד העובדים (עמ' 30ל- נ/3), וכן כי ניתנה למבקשת הזדמנות לטעון טענותיה לפני מנהל המשיבה, והזדמנות זו נוצלה על ידה ל"צעקות אדירות" כלשונו של הבורר (עמ' 32ל- נ/3). אי אפשר אפוא לומר כי החלטת הבורר לדחות את טענותיה של המבקשת, ולקבוע כי לא נפל פגם בהליך הוצאתה לגימלאות, מהווה התעלמות מטענותיה או חלק מהן. מסקנותיו של הבורר הוצאו לאחר ניתוח דקדקני של טענות הצדדים, שמיעת העדים, קבלת מסמכים וניתוחי הבורר בפסק הבוררות משתרעים על פני עשרות עמודים. 4. האם הבורר הכריע עפ"י הדין: ב"כ המבקשת לא הצביע לפנינו על נימוק ממשי מדוע הוצאת המבקשת לגימלאות מוקדמות עקב קשיים להשתלבות בעבודה הדורשת שיתוף פעולה עם הזולת, כאשר קיימת הסכמה של נציגות העובדים ולאחר שלמבקשת ניתנת זכות לטיעון בקשר לכך, היא פעולה הנוגדת את הדין. בורר קבע עובדתית כי המבקשת הוצאה לגימלאות מוקדמות (לפי סעיף 7ג' לחוקת הפנסיה) לא מפני שהתריאה על מעשי שחיתות, אלא מפני שלא הצליחה להסתגל לאורך זמן לעבודת צוות. אין ביה"ד משמש כערכאת ערעור על ממצאיו ומסקנותיו. דרך המלך אינה אכיפת יחסי עבודה על מעביד שאינו מעוניין בהם, ואי אפשר לומר כי המנעות מאכיפה מהווה מעשה שלא כדין; מה גם שאותה המנעות נומקה בממצאים עובדתיים הקשורים בתיפקודה של המבקשת במקום עבודתה. הבורר קבע כי אין מדובר בפיטורים אלא בהוצאה לגימלאות, ולפיכך אין ליישם את סעיפי חוקת העבודה הנוגעים לפיטורים בהקשר של המבקשת, אלא את סעיף 7ב' לחוקת הפנסיה. גם ביה"ד הארצי לעבודה איבחן בין פרישה המלווה בקצבת פרישה לבין פיטורים (דב"ע שנ/139- 3מועצת פועלי חיפה נ. ירחמיאל פד"ע יב' 365, 371; דב"ע נב/108-3 גחלת בע"מ נ. חבקין, פס"ד מיום 10.8.94). איננו שוללים את האפשרות כי לו אנו נדרשנו לפסוק בעניינה של המבקשת בהליך שיפוטי, היינו מגיעים למסקנות אחרות. אולם, בכך אין די כדי להצהיר על בטלות פסק הבורר. זאת, משום שביה"ד איננו מעביר את פסק הבוררים תחת שבט ביקורתו כפי שעושה בית משפט כלפי ערכאה נמוכה ממנו (ע"א 594/80אליאב נ. הסנה, פ"ד לו(3), 543, 547, 552; ע"א 1512/92קירת בע"מ נ. נזר ואח’, פ"ד מז' (5) 529, 532). 5. האם תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור: "תקנת הציבור" או ה"אינטרס הציבורי" אינם נפגעים כהוא זה כתוצאה מכך שלא נאכפו יחסי עובד ומעביד במקרה דנן. גם ב"כ המבקשת הסכים (בסיכומיו) כי רק הפסקת עבודה "באופן שרירותי" תראה כנוגדת את תקנת הציבור. הבורר קבע עובדתית שאין מדובר בהפסקת עבודה שרירותית, וממילא גם אי אפשר לומר כי נפגעה טובת הציבור או תקנתו. 6. האם פסק הבוררות מהווה פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי: נציגי העובדים סיכלו הגנה אירגונית על המבקשת, ולפיכך לזו עומדות הזכויות שנקבעו במשפט המינהלי וכללי הצדק הטבעי בלבד (השווה: דב"ע שנ/30- 3 אלהואשלה נ. עיריית דימונה פד"ע כב' 81, 84; דב"ע נב/26- 3 שרה גרנות נ. מד"י, סע' 7א' לפסה"ד מיום 7.2.95). לעניין הליך שימוע טרם הפסקת עבודת המבקשת, כבר נאמר כי זה ניתן לה כעולה מפסיקת בתי הדין לעבודה וביהמ"ש העליון (לאחרונה: בג"ץ 646/93ברכה נ. שר התקשורת ואח’, פ"ד מח' (3), פס"ד מיום 24.5.94). דווקא המבקשת היא שנמנעה מלנצלו לטובתה. לעניין מעשי השחיתות שנחשפו ע"י המבקשת לדבריה, הבורר ראה בהם "ליקויים מינהליים" בלבד אשר לא הצדיקו תגובה כל כך קשה ו"צעקנית"; ובודאי שלא הוכחו מעשים פליליים שנעשו לפי הטענה ע"י חבריה לעבודה של התובעת. מפי הבורר נשמעו הדברים כך: "... התובעת חשדה באלה שעבדו איתה בביצוע מעשים פליליים ואף ביטאה את חשדותיה אלה בפומבי... כל החשדות שהועלו על ידה נגד חבריה לעבודה לא היו אלא חשדות שוא שמבוססים על השמועה ... אם היתה התובעת ממעטת בצעקות ובהשתלחויות באחרים והיתה מקדישה את כל מירצה לעבודה בלבד, יכולה היתה התובעת לשמש דוגמא טובה לפקיד הציבורי הטוב. למרבה הצער לא נהגה כך התובעת עם הזולת ודווקא הדרך שבה בחרה, היא אשר היתה בעוכריה וגרמה לה להיות למקור לשנאת הכלל וכן לאוירה העכורה שנוצרה סביבה ..." (עמ' 3ל- נ/3). לא מצאנו היכן נפגעו "עקרונות הצדק הטבעי" בהליך הפסקת העבודה, וגם לא בהליך הבוררות שנמשך יש לציין 21 ישיבות. המבקשת בחרה כי הסיכסוך בינה לבין המשיבה יוכרע בבוררות, ולא מצאנו טעם להענות לבקשת המבקשת לביטול פסק הבורר לאחר שנוכחה לדעת שתוצאתו אינה נוחה לה. לעומת זאת, אנו נענים לבקשת המשיבה ומאשרים את פסק הבוררות נ/3, לאחר שלא מצאנו עילה שבחוק לבטלו. הוצאות: הבורר לא פסק כנגד המבקשת את הוצאות הבוררות מנימוקים המפורטים בפסק הבוררות. גם אנו החלטנו להקל עם המבקשת לעניין זה ולפסוק כנגדה הוצאות מתונות בלבד, בהתחשב גם בכך שב"כ המבקשת השכיל לקצר בטיעוניו, עד שנזקק ביה"ד בהליך זה לישיבה אחת בלבד. המבקשת תשלם למשיבה סך של 200, 1 ש"ח בצרוף מע"מ, הוצאות שכ"ט עו"ד. דיני עבודהבוררותבורריישוב סכסוכים