קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צעקות על מזכירה במשרד: התביעה בתיק זה היא לתשלום פ"פ בסך 769.5, 3ש"ח, זאת בגין תקופת עבודה של 18חודשים בשכר של 513, 2ש"ח לחודש. כמו כן, נתבעים דמי מחלה ל- 8 ימים בסכום של 600ש"ח, ופיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה עפ"י צו ההרחבה בענף הבנין בהתייחס לחלק המעביד בשיעור % 6בסכום של 714, 2ש"ח. בכתב התביעה מציינת התובעת כי החלה לעבוד במשרד הנתבע ביום 8.5.94ועבדה עד יום .1.12.95 התובעת מציינת כי ביום 14.11.95, בעת שביצעה את עבודתה במשרד, ביקש ממנה הנתבע להשיג עבורו שיחת ועידה בטלפון ובלא כל סיבה החל לצעוק עליה בצורה מפחידה ומבהילה ואף זרק את שפורפרת הטלפון לעברה. התובעת ביצעה לבסוף את השיחה למרות הצעקות והגידופים, אך לאחר זאת נכנסה להלם מוחלט ולא הצליחה להמשיך בתיפקוד עקב בכי, רעידות בגוף, כאבי ראש ובחילות. התובעת נאלצה לפנות לרופא וקיבלה חופשת מחלה למשך 8ימים ועד היום טרם נסתיימו הבדיקות הרפואיות. אשר על כן, יש לחייב את הנתבע לשלם לה הסכומים הנתבעים. בכתב ההגנה נטען כי התובעת החליטה להתפטר מטעמיה ומנסה להטיל דופי בנתבע אף שהוא לא צעק ולא הבהיל את התובעת. התובעת עזבה את העבודה מבלי להודיע דבר, ורק לאחר מכן שלחה אישורי מחלה, כאשר ימי המחלה אף שולמו לה לפנים משורת הדין. התובעת איננה זכאית לפ"פ בעקבות התפטרותה. התובעת איננה זכאית לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן ביטוח פועלי בנין משלא היתה זכאית להפרשות אלה. לכן יש לדחות את התביעה. ביום הדיון במעמד הצדדים חזרה התובעת ותיארה בפרוטרוט את הארועים ביום ה-14.11.95, כאשר היא מפרטת כי בנוכחות אנשים אחרים ביקש ממנה הנתבע לבצע עבורו שיחת ועידה, וכאשר ביקשה את המספר או הפרטים של האדם המבוקש - התחיל הנתבע לצעוק עליה, זרק לכיוון שלה את השפורפרת, אלא שהוא לא פגע בה בגלל שהמכשיר היה מחובר לקיר והחוט לא היה מספיק ארוך. כאשר התובעת בכל זאת ניסתה לבצע את שיחת הועידה וביקשה את הפרטים, משך אליו הנתבע את שפורפרת הטלפון ומעך אותה תוך שהוא מתאדם. לבסוף לקחה התובעת את השפורפרת ודיברה עם האדם שהיה על הקו וכך ביררה את המספר המבוקש וביצעה את שיחת הועידה. התובעת מוסיפה כי לאחר זאת נכנסה לחדר האחר, תוך שהיא מרגישה חנק בגרונה, ולאחר זמן החלה לבכות, אך מצד מנהל הנתבעת לא באה כל התנצלות. כלשאחר זמן הגיעה בתה וראתה את מצבה, הציעה לה ללכת הביתה והיא הודיעה על כך טלפונית לאשת הנתבע. כשבערב התקשרה אשת הנתבע, נאמר לה ע"י בעלה של התובעת כי התובעת אינה חשה בטוב ולמחרת היא ניגשה לרופא אשר נתן לה טיפול בכדורי ארגעה, שקודם לא נזקקה להם אף פעם, והציע לה להיות במנוחה מוחלטת. בעלה של התובעת הודיע על ימי המחלה לאשת הנתבע. ביום 1.12.95שלחה התובעת מכתב התפטרות יחד עם אישור המחלה. התובעת טוענת כי לא קיבלה את דמי המחלה. בח.נ. אישרה התובעת כי אכן היתה חייבת ימי חופשה, אך לא זכרה כמה. כמו כן אישרה כי היום גם בעבר צעקות ועלבנות מצד הנתבע, כאשר העליב אותה בתגובתו במכשיר הקשר. הנתבע גם הגיש כתב תביעה שכנגד ובו דרש סכום של 513, 2ש"ח, זאת משהתובעת לא נתנה הודעה מוקדמת בשיעור חודש כפי שהיתה חייבת; ובעקבות כך נדרשה עבודה מאומצת וכספים רבים כדי להקליד את החומר שהשאירה. בכתב התשובה הוכחשה הזכאות של התובע שכנגד לסכום הנתבע, זאת משאין לדרוש מעובד להמשיך ולעבוד בנסיבות שנוצרו במקום העבודה, והן נוכח מחלתה של התובעת. הנתבע טען כי התובעת לא תיפקדה כראוי בתקופה האחרונה, וביום הרלבנטי ביקש ממנה אכן כי תבצע שיחת ועידה, אך היא עמדה כאילו היא לא שומעת שהוא מדבר עליה וביצעה את בקשתו רק לאחר שחזר 3פעמים בקול רם על בקשתו ושם את הטלפון על השולחן. הנתבע הכחיש כי זרק לעברה את השפורפרת, וטען כי מעולם לא פיטר עובדים ואף לתובעת התכוון לשלם פ"פ, אלא שקרא את המכתב שכתבה אליו לאחר סיום עבודתה - החליט שלא מגיע לה. הנתבע טען כי כל העובדים שלו מבוטחים בקרן פנסיה. הוא אישר, לעומת זאת, שצעק כדי שהתובעת תיקח את השפורפרת, לאחר שנתקל בחוסר תגובה. עוד סיפר כי אישתו התקשרה לתובעת בערב לברר מה מצבה וכי בעלה הודיע שהיא חולה. הנתבע פירט כי נאלצו לשכור שירותים של קלדן בתשלום גבוה. עד נוסף מטעם הנתבע היה מר שמעון חרמון, אשר היה עד לאותה התרחשות ביום .14.11.95העד סיפר כי הנתבע ביקש מהתובעת לבצע שיחת ועידה וחזר מספר פעמים על הבקשה ואף בהרמת טון; דבר שאיננו נדיר אצל הנתבע. באותו שלב התובעת עזבה את החדר והלכה לשולחנה. העד הכחיש את הטענה שהנתבע זרק לעבר התובעת את שפורפרת הטלפון. העד הסביר גם כי נאלצו לשכור שירותים של קלדן, משהעובדת הנוספת שידעה להקליד היתה עסוקה בעבודה השוטפת. להלן החלטתנו: לאחר ששמענו את עדויות הצדדים, השאלות המתעוררות הן: 1) האם התובעת זכאית לדמי המחלה הנתבעים, או שמא אלה שולמו לה? 2) האם התובעת היתה זכאית להתפטר בדין מפוטר עקב נסיבות שאין לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה? 3) האם התובעת זכאית לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן ביטוח פועלי בנין? באשר לשאלה הראשונה: מהעובדות שעלו בפנינו מתברר כי התובעת עזבה את העבודה ביום 14.11.95ולאחר זאת לא התייצבה יותר לעבודה. התובעת פנתה לרופא, עפ"י טענתה - למחרת, ובעלה הודיע לאשת הנתבע על כך שהיא נמצאת בחופשת מחלה. האישור על ימי המחלה נשלח רק ביום 1.12.95 יחד עם מכתב ההתפטרות. התובעת טוענת כי לא יכלה להמשיך ולעבוד משמצבה הרפואי התדרדר בעקבות היחס, הצעקות והעלבונות שהנתבע הטיח בה ביום .14.11.95 התובעת לא המציאה כל אישור רפואי לתיק ביה"ד; ובכל מקרה אם נקבל את דבריה כי קיבלה אישור מחלה לגבי 8ימים (דבר שהנתבע אישר גם בתלוש 12/95שהוצא לתובעת), גם אז לא ברור מה קרה לתובעת לאחר .22.11.95מלבד טענתה כי היא עדיין נמצאת בטיפול רפואי, לא הומצא כל אישור המאשר לה ימי מחלה והיא אף לא טרחה להודיע כל הודעה לנתבע במועד זה. למרות זאת, שולמה לה משכורת 11/95במלואה; ולכן יש לראות בכך תשלום גם בגין ימי המחלה. התובעת הודתה כי היתה ביתרת חובה מבחינת ניצול ימי חופשה. התובעת לא ידעה לאמר כמה ימים ניצלה ביתר, אך עיון בתלושי משכורת של חודשים 9/95, 10/95, 11/95בסעיף "יתרת החופשה" מלמד כי הניצול ביתר עמד על 3ימים בחודש 10/95ועל 9ימים בחודש .11/95לכן, הניכוי שנעשה בתלוש 11/95בהתייחס לימים אלה נעשה כדין; ואנו קובעים כי התובעת קיבלה את מלוא המגיע לה בגין ימי המחלה, ולא היתה זכאית לימי חופשה הנתבעים. באשר לשאלה השניה: מתוך התיאור שהתובעת עצמה תיארה בפנינו התברר כי במשך השנה וחצי שעבדה אצל הנתבע היו עוד מקרים שהנתבע הרים את קולו עליה, ולא התרשמנו שהרמה החמורה שהתובעת ייחסה לצעקות המעביד היתה כזו באופן אובייקטיבי. התובעת מתארת את הארוע ביום 14.11.95תוך שימוש במילים: "אחוז טרוף", "צורח", "שואג", "מגדף", כאשר מנגד שמענו כי התובעת היתה מוכנה לחזור לעבודה אילו הנתבע היה מתנצל. מול התובעת היתה עדות הנתבע, אשר לא הכחיש את הצעקות, אם כי טען שהם היו עקב העדר תגובה מצד התובעת לבקשתו להשיג לו שיחת טלפון; והן עדותו של עובד המשרד, אשר טען כי הצעקות אינם נדירות אצל הנתבע, וכי כל העובדים מכירים אותו שהוא "איש גדול עם לב רך ונדיב ולא מזיק לאף אחד". התובעת התייחסה לארוע ביום 14.11.95כעילה המצדיקה את התפטרותה בדין פיטורין, ולא הרימה את הנטל לשכנע כי אכן הארוע באותו יום היה חמור ברמה שהיא מייחסת לו. אנו סבורים כי, אף אם הנתבע הרים את קולו באותו יום, הרי שלא שוכנענו כי התנהגותו גרמה לטראומה קשה אשר בעקבותיה התובעת לא היתה מסוגלת להגיע למשרד או לראות את הנתבע (כפי שהיא מציינת בסיפא למכתבה - ת/2). מכל מקום, היה על התובעת, בתום ימי המחלה המאושרים, להרים טלפון למשרד הנתבע ולהודיע על כוונתה באשר להמשך העסקה ולא להשאר בבית לאחר ה- 22.11.95ובלא לתת כל הודעה, וזאת עד .1.12.95 שמענו כי אשת הנתבע התקשרה כבר בערב אותו יום אל התובעת והתעניינה בשלומה, וגם בכך יכלה התובעת לראות התייחסות; וזאת בניגוד למתואר במכתבה (ת/2), שבו היא מציינת כי "היא לא מוכנה לחזור לעבודה משחזרה לעבוד תהיה עבדות לשמה". בפסיקה נקבע כי: "..בכל מקצוע וסוג עבודה יש לבחון את הנסיבות ביחסי העבודה לגופן טרם יוחלט עפ"י אמת מידה אובייקטיבית, אם יש באותן נסיבות כדי להגיע למסקנה שאין לדרוש מעובד כי ימשיך עבודתו בהן.." (דב"ע נג/223- 3פלסטיין פוסט בע"מ -נ- ג'ואנה יחיאל פד"ע כ"ו 436). כמו כן נקבע כי, "..הנסיבות צריכות להיות נסיבות שביחסי עבודה ולא נסיבות אישיות, כשהמשמעות של הביטוי "יחסי עבודה" מתקרב למשמעות ביטוי "תנאי עבודה".." "..לא בכל מקרה או שרשרת מקרים הגורמים לעובד אי שביעות רצון או מורת רוח, יש לראות עילה המצדיקה את התפטרותו עם זכות לפיצויים מכח סעיף 11(א') סיפא לחוק.." (לענין זה דב"ע לג/34- 3קונבליט - נ- רוזנגרטן פד"ע ד' 411). עוד נפסק כי: "..ההרעה חייבת להיות רצינית עד אשר ביהמ"ש ייחס למעביד את הרצון להיפטר מהעובד.." כפי שציינו לעיל, אנו סבורים כי תגובתה של התובעת היתה ללא פרופורציה לארועים במשרד ביום 14.11.95, ואנו סבורים שלא הוכח בפנינו כי ההתפטרות היתה בנסיבות שלא היה ניתן לדרוש מהתובעת להמשיך בעבודתה בהתאם להוראות סעיף 11(א') לחוק. באשר לשאלה השלישית: ההסכם הקיבוצי בענף הבנין חל על העובדים בענף הבנין, כאשר הוא מפרט את סוגי העובדים שהוא חל לגביהם ואת ההפרשות שיש להפריש עפ"י התעריף המיוחד שנקבע לכל סוג עובדים בהתאם לטבלה שמפורטת בהסכם הקיבוצי. מכאן יש ללמוד כי, הסכם זה אינו חל לגבי התובעת, שהמקצוע שלה איננו מוזכר במסגרת הסיווג של העובדים בענף הבנין, ומשהתעריף (שעל-פיו היה צריך לבצע הפרשה לגביה) אינו מפורט בהסכם. אשר על כן, התובעת לא הצליחה להרים את הנטל לגבי זכאותה להפרשה לקרן ביטוח פועלי בנין ואנו דוחים את תביעתה בגין עילה זו. באשר לתביעה שכנגד: הנתבע הסכים בחקירתו הנגדית לוותר על התביעה שכנגד, ולכן אין מקום לדון בתביעה זו והיא נדחית. התפטרות בדין מפוטר