שיבוץ עובד מדינה בדרגה נמוכה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיבוץ עובד מדינה בדרגה נמוכה: השופטת רונית רוזנפלד פתח דבר 1. המערער, מנהל המחלקה לאיכות הסביבה בעיריית קריית גת, טוען כי עם קבלתו לעבודה בעירייה בשנת 1991, שובץ בדרגה נמוכה מזו שהיה זכאי לה, ועקב כך קופח לאורך השנים בשכרו. טענותיו התקבלו בשעתו על ידי העירייה, ושכרו ודרגתו תוקנו רטרואקטיבית בהתאם. אלא שעל פי הנחיית הממונה על השכר, דרשה ממנו העירייה, היא המשיבה בהליך זה, השבת הפרשי השכר ששולמו לו לטענתה, שלא כדין. בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר; עב 2916/06), נדרש לשאלה בדבר דרגתו התחילית הנכונה של המערער עם קבלתו לעבודה, ולהמשך קידומו בדרגות לאורך השנים. בית הדין הגיע למסקנה כי לא נפלה טעות בשיבוצו התחילי של המערער. כפועל יוצא מכך נדחתה תביעתו, בה עתר לקבוע את דרגתו כגבוהה מזו בה היה משובץ לאורך השנים, ולביטול ההחזר כספי בו חויב. במסגרת הערעור טוען המערער, כי נוכח שיבוצו מלכתחילה בדרגה נמוכה מן המגיע לו, בדין שילמה לו העירייה הפרשי שכר על פי המגיע לו, ושלא בדין חויב בהחזר התשלומים. מטעם הממונה על השכר התקבלה הודעה, כי משהחזיר המערער את כל הפרשי השכר שקיבל מעבר למגיע לו, אין הוא מעוניין להביא במסגרת הערעור את עמדתו בנפרד. 2. יצוין כי הערעור נשמע בפני מותב בהשתתפות נציגת הציבור גב' אסתר פרץ. משנבצר מן הגב' פרץ להמשיך ולהשתתף במותב, ובהסכמת הצדדים, ניתן בזאת פסק הדין על ידי המותב בהשתתפות נציג הציבור מר שלום חבשוש, וזאת על יסוד כלל החומר שבתיק. הרקע העובדתי 3. המערער השתחרר מצה"ל בדרגת רס"ן בחודש יולי 1991, והתקבל מיד בסמוך לכך, בחודש אוגוסט 1991, לתפקיד מנהל המחלקה לאיכות הסביבה בעיריית קריית גת (להלן: העירייה). דרגת השכר התחילית בה שובץ המערער היא דרגה 8 בדירוג המנהלי. ביום 1.9.94 קודם המערער לדרגה 10; ביום 1.7.96 קודם לדרגה 11, וביום 1.7.98 קודם לדרגה 12. 4. לפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, ביום 18.3.99 פנה המערער למנהלת כוח אדם בעירייה וטען, כי הדרגה בה התקבל לעבודה אינה תואמת את מעמדו כמנהל מחלקה, ואת דרגתו כרס"ן וויתקו בדרגה בצה"ל. לאור זאת, כך נטען, הוא זכאי לשינוי הדרגה התחילית כך שתעמוד על 10+. המערער הוסיף וטען כי בהתאם לשנות עבודתו בעירייה, יש לקדמו לדרגה 14 ולשלם לו את הפרשי השכר הנובעים מכך. ביום 29.8.99 אישר עו"ד יצחק ניניו, אשר כיהן אז כיועץ המשפטי בעירייה, כי המערער זכאי לעדכון דרגתו ההתחלתית באופן רטרואקטיבי. ביום 16.1.00 כתבה מנהלת כוח אדם למנהל אגף מנהל וכספים בעירייה כי הדרגות בהן שובץ המערער היו צריכות להיות בין 10 ל-14 ועל כן הוא זכאי להפרשי שכר בשיעור 45,500 ש"ח. המערער קיבל סך כולל של 78,413 ש"ח בגין הפרשי שכר, כולל הפרשי הצמדה וריבית, והחל מיום 21.1.01 עודכנה דרגת שכרו לדרגה 13+. 5. ביום 28.1.02 הודיע משרד הפנים לראש העירייה דאז מר אלברט ארז, כי בביקורת שנערכה בעירייה נמצאו חריגות שכר, וזאת, בין היתר, בדרגות שניתנו לעובדים. ברשימת חריגות השכר הופיע גם המערער. בהודעה זו הנחה משרד הפנים את העירייה להחזיר את המערער לדרגה 12. ביום 19.10.03 פנה מר יואל ינון, ממונה פיקוח ובקרת שכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים, לגזבר העירייה, וביקש, לאור הפרשי השכר החורגים ששולמו למערער, להורות על החזר הסכומים ששולמו ביתר לקופת העירייה. ביום 9.5.05 אישר מר ינון לסגן מנהל כח אדם בעירייה כי המערער יחזיר את הסכום בתשלומים חודשיים בסך 1,000 ש"ח בכל חודש. 6. בעקבות החלטות אלה הגיש המערער תביעתו לבית הדין האזורי, בה טען, כי התקבל לעבודה בעירייה לאחר שחרורו מצה"ל בדרגת רס"ן. לדבריו משזו הייתה דרגתו במשך 7 שנים, הוא היה זכאי מלכתחילה לדרגה תחילית 10+ ולא לדרגה 8 שבה שובץ. לטענתו, גורמי העירייה ובהם היועץ המשפטי ומנהלת כוח אדם הסכימו כי נפל עיוות במסלול קידום הדרגות שלו. המערער הסתמך על כך, ולכן, העירייה מנועה כעת מלבקש החזר התשלומים שהועברו לו בגין הפרשי הדרגות. כמו כן אין חולק, כי כל שהגיע למערער עד ליום 31.8.98 הוכשר מכוח ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.99. על כן, גם הוכשרה ההחלטה לתת למערער דרגה תחילית בשיעור 10+ מיומו הראשון. עוד נטען, כי המערער קופח ביחס לעובדים אחרים אשר עבדו תחתיו וקיבלו דרגת שכר גבוהה יותר, והתשלום בגין כך הוכשר. לאור זאת ביקש המערער כי יושבו לו הפרשי השכר אותם נאלץ להחזיר לעירייה. בסיכומיו בבית הדין האזורי, ולאחר שנדחתה בקשתו לתיקון כתב התביעה, טען המערער לחלופין לדרגה תחילית 9 או 9+. העירייה טענה כי הפרשי השכר שולמו למערער בניגוד להסכמי השכר, והם מהווים תשלומים חורגים. הפחתת שכרו של המערער נעשתה בהתאם להוראות הממונה על השכר במשרד האוצר לפי חוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985. גם אם התחייבה העירייה לשלם למערער שכר לפי דרגה גבוהה יותר, היה קיים בנסיבות המקרה צידוק חוקי, מכוחו רשאית הייתה העירייה לבטל את התחייבותה. טענת המערער בדבר זכאות לדרגה תחילית 9 או 9+ מהווה הרחבת חזית, שכן זו לא באה במסגרת כתב התביעה, ובקשת המערער לתיקון כתב תביעה כך שיכלול טענה זו נדחתה. בנוסף נטען כי התביעה בגין דרגה זו התיישנה. 7. לתיק בית הדין האזורי הוגשה עמדת הממונה על השכר, לפיה, על פי מסלולי הקידום המשותפים להסתדרות ולמרכז השלטון המקומי, מתח הדרגות המתאים לתפקיד אותו ממלא המערער הוא 8-11 בדרוג המנהלי. ככל שהמערער פרש מן הצבא בדרגת רס"ן עם ותק של 7 שנים לפחות, הוא היה זכאי לדרגה תחילית של 7+. מכאן, שדרגת שכר 8 אותה קיבל בשנת 1991 היא דרגת שכר תקינה. למרות מתח הדרגות המתאים לתפקיד, קיבל המערער בחודש אוגוסט 1998 דרגת שכר 12, ובחודש נובמבר 2001 קיבל דרגה 13. לפיכך, בהתאם להסכם הקיבוצי מיום 3.3.99, המסדיר את חריגות השכר ברשויות המקומיות, ניתנה הנחייה לעירייה להוריד את דרגת השכר של המערער לדרגה 12, וכן לפעול להשבת הפרשי השכר שקיבל המערער בגין הקידום הרטרואקטיבי בדרגות. פסק הדין של בית הדין האזורי 8. בית הדין האזורי בחן את דרגתו התחילית של המערער בהתייחס להוראת חוקת העבודה ברשויות המקומיות, וזאת בשים לב לשני הסדרים המצויים בחוקה. ההסדר האחד הוא ההסדר עליו נסמכה תביעת המערער מלכתחילה, והוא ההסדר המתייחס לדרגה המגיעה לאיש צבא קבע בדרגת המערער וויתקו בדרגה, עם שחרורו מצה"ל ושילובו ברשות מקומית. ההסדר השני מתייחס למתח הדרגות כפי שקבוע היה בשעתו למשרת מנהל מחלקה ברשות מקומית מסוג המשיבה. נקבע כי יישום ההקבלה בין הדרגות בצה"ל וויתקו של המערער בדרגה על המקרה דנן מביא לתוצאה לפיה דרגתו התחילית של המערער הייתה צריכה לעמוד על 7+. כמו כן הפנה בית הדין להודעה בנושא מסלולי קידום בדרוג האחיד שפורסמה ביום 14.9.84, החלה בעת קליטתו של המערער כעובד העירייה בשנת 1991. על פי המפורט בהודעה, מנהל מחלקה ברשות מקומית ברמה ב' ייהנה ממתח הדרגות שבין יט1 ל-כ'. לפי טבלת ההמרה בין הדירוג באותיות לדירוג המנהלי האחיד במספרים, דרגה יט1 שוות ערך לדרגה 7 ואילו דרגה כ' הינה דרגה 9+. יישום הוראות אלה בעניינו של המערער תוך התחשבות בדרגתו הצבאית מלמד, כי מתח הדרגות כפי שהיה בשעתו למשרת המערער היה 7 עד 9+, משמע, הדרגה המקסימאלית אליה יכול היה המערער להגיע היא 9+. בפועל, המערער שובץ עם תחילת העסקתו בדרגה 8; בחודש ספטמבר 1994 קודם לדרגה 10, בחודש יולי 1996 קודם לדרגה 11 ובחודש יולי 1998 קודם לדרגה 12. בית הדין עמד על כך שלאחר שמנהל כח אדם בעירייה והיועץ המשפטי היו סבורים כי הקידום לא נעשה כראוי, קודם המערער באופן רטרואקטיבי ובגין כך קיבל הפרשי שכר כעולה ממכתב מנהלת כח אדם- 8/91 - 11+10 9/94 - 13/+12 7/96 - 14/+13 8/98 - 15/+14 לאור התשתית העובדתית וההסכמית כפי שפורטה נפסק, כי המערער לא היה זכאי לדירוג שניתן לו על ידי מנהלת כוח אדם מן הטעם, שהדבר נוגד את מסלולי הקידום שהיו מקובלים באותה עת, ואת ההסדרים שעיגנו חריגות שכר בהסכם 1999. בית הדין ציין כי "גם אם היינו משנים את הדירוג בהתאם לתיקון במתח הדרגות שנעשה ב-1993 ומעלים את התובע לדרגה 9 שהיא הדרגה התחילית, יש לזכור שבפועל ב-94 התובע קודם לדרגה 10 שעה שרק לאחר כשנתיים בדרגה 9 היה יכול להגיע ב-95 ל9+ וב-97 ל-10". נפסק כי "הדרוג שניתן לתובע על ידי מנהלת כוח אדם הוא הדירוג לו עותר התובע בכתב התביעה, ואותו לא נוכל לקבל באשר הוא נוגד את מסלולי הקידום שהיו מקובלים באותה עת וכן מנוגד להסדרים שעיגנו חריגות שכר ב-1999". 9. בית הדין האזורי ציין בפסק דינו כי הסדרי הקידום הנהוגים בחוקת העבודה לגבי מנהלי מחלקות, תואמים את ההסדרים הנוהגים במדינה. מכאן, שכל הסדר החורג מכך והקובע מתח דרגות שונה מזה הקבוע בחוקת העבודה צריך לקבל אישור שר האוצר. ככל שההסדר בעניינו של המערער לא קיבל אישור כאמור הוא בטל. בהסכם הקיבוצי שנחתם ביום 3.3.99 ניתן הכשר להסדרי שכר חריגים ברשויות המקומיות ככל שמדובר ב"הסכמים מקומיים" שנעשו לפני המועד הקובע, דהיינו, 31.8.98, ואשר יושמו בפועל (להלן: המועד הקובע). המערער קיבל דרגה 12 בחודש יולי 1998, לפני המועד הקובע, ועל כן זכאי היה להמשיך ולהיות משובץ בדרגה זו כדרגה הקובעת. בשל כך אישר משרד הפנים את החזרתו לדרגה 12 במקום לדרגה נמוכה יותר. העובדה שבחודש אוגוסט 1999 ובחודש ינואר 2000 כתבו נציגי העירייה כי המערער זכאי לדרגות גבוהות יותר אינה רלוונטית, שכן הוא קודם בפועל לדרגות אלה לאחר המועד הקובע. לאור האמור, דחה בית הדין את טענות המערער בכל הקשור לקבלת דרגת שכר הגבוהה מדרגה 12. 10. בנוסף, דחה בית הדין את טענת המערער, לפיה הוא הופלה לרעה לעומת עובדים אחרים שהתקבלו וקודמו לדרגות גבוהות יותר, בתפקידים זוטרים ממנו. נקבע כי "גם אם קיימים עובדים אחרים אשר אינם זכאים לדרוג בו הם נמצאים, אין זה משנה מנכונות ההחלטה בעניינו של התובע". כמו כן נדחתה טענת ההסתמכות שהעלה המערער. לפי קביעת בית הדין, כי "כאשר מדובר בבעלי תפקידים בעירייה כמו מנהלת כח אדם, יועץ משפטי שפעלו שלא כדין, דהיינו, ללא סמכות וללא אישור שר האוצר, אין המערער יכול להסתמך על כך". לפיכך נפסק כי כדין נדרש המערער להשיב לעירייה את הפרשי השכר שקיבל על חשבון הפרשי הדרגה. הערעור עיקר טענות המערער 11. לטענת המערער, עמדת הממונה התקבלה לתיק בניגוד להחלטתו של נשיא בית הדין האזורי השופט שפיצר מיום 6.12.07, לפיה "משבחר הממונה על השכר שלא להגיב ביחס לתובענה זו, הרי שגם בהמשך הדרך לא תישמענה טענותיו." המערער מלין על דרך ניהול ההליך בבית הדין האזורי. לטענתו, העירייה סירבה למסור לעיונו את טבלת הדירוג משנת 1991, וכן טבלת שכר על פי הדירוג. לכן הוא נאלץ להכין תביעתו על בסיס השוואה עם תלושי שכר של עובדים שלא קופחו, ועל יסוד אלה הגיש תביעתו לדרגה תחילית 10+. לטענתו נמנעה ממנו האפשרות להגיש כתב תביעה הכולל טענה חלופית לפיה הוא זכאי לקבלת דרגה תחילית 9 או 9+. כמו כן, נמנעה ממנו אפשרות להגיש חוות דעת חשבונאית מתוקנת הכוללת חישוב חלופי לפי דרגות אלה. בסופו של דבר הגישה העירייה לבית הדין, לאחר שהוגשו הסיכומים טבלאות המתייחסות לשנים 1984 ו-1996. באופן זה אין לדעת מה אירע בשנת 1991 עת התקבל המערער לעבודה. למערער לא ניתנה הזדמנות לחקור או לומר את דברו ביחס לטבלאות אלה, ולא הוצגה כל אסמכתא לרלוונטיות שלהן באשר לשנת 1991 בה החל לעבוד בעירייה. חרף זאת, שימשו מסמכים אלה בסיס לקביעתו של בית הדין בדבר הדרגה התחילית. לאור זאת, נוצר חוסר איזון בין הצדדים. לגופם של דברים נטען כי בית הדין האזורי התעלם ממסמך נ/4 שהוגש על ידי העירייה, ממנו עולה כי הוא זכאי היה מיד עם תחילת עבודתו לדרגה 9. ככל שעובד מגיע עם רקורד קודם, הוא זכאי לדרגה תחילית גבוהה יותר. על כן דרגתו התחילית של המערער צריכה הייתה להיות לפחות דרגה 10. 12. כמו כן נטען, כי טעה בית הדין בקובעו כי לראשונה פנה המערער לעירייה בדרישה לתיקון דרגת השכר ביום 18.3.99. לטענת המערער, הוא פנה לעירייה בדרישה כאמור עוד בשנת 1996, וביום 16.7.96 אישרה העירייה את תיקון דרגת שכרו. בית הדין אף טעה בפרשנות ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.99, לפיה אין להכשיר שינוי דרגה מעבר לדרגה שהוענקה בפועל למערער. ההסכם הקיבוצי אינו יכול לפגוע במתן דרגה חוקית למערער, ומכאן שאם שולם לו שכר לפי דרגה נמוכה מדרגה 9 זכאי הוא לתיקון ותשלום ההפרש. כמו כן נכנס המערער בגדר הוראת סעיף 4 להסכם הקיבוצי מיום 3.3.99, באשר מכתב מנהלת כוח אדם שאישר דרגות השכר המתוקנות נכתב ביום 16.7.96, שקדם למועד הקובע, דהיינו, 31.8.99. 13. כמו כן נטען כי המערער היה זכאי לדרגה תחילית 10+ מכוח הסתמכות על עמדת העירייה, שבמהותה הינה התחייבות, ולפיה שולמו לו הפרשי השכר. 14. המערער מוסיף כי לא קוים לו שימוע לפני ההחלטה לגבות ממנו החזר ההפרשים ששולמו לו, ומטעם זה בלבד יש להורות על בטלות ההחלטה, ולהשיב לו את כל הכספים שקוזזו משכרו; כי בגין ההפרשים ששולמו לו, נגבה ממנו מס בהתאם, אך עתה לאחר פעולת הקיזוז לא הוחזר לו המס שנגבה. על כן יש להורות לעירייה לשפות אותו בגין נזק זה. לאור כל האמור מבקש המערער לקבוע כי על העירייה להשיב לו את כל הסכומים שקיזזה ממשכורותיו כתוצאה מהורדתו בדרגת שכר. עיקר טענות העירייה 15. העירייה סומכת ידה על פסק הדין של בית הדין האזורי. לטענתה צדק בית הדין האזורי בקובעו, כי המערער אינו זכאי לקבלת דרגות שכר שלא בהתאם למסלול הקידום בדרגות על פי ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים ובהתאם להחלטות הממונה על השכר, המהוות צידוק חוקי לביטול התחייבויות העירייה כלפי המערער. המערער הגיש בקשות לעיון חוזר בהחלטת משרד הפנים, והדברים נבחנו שוב ושוב על ידי הממונה, שהחליט כי אין מקום לשינוי ההחלטה. החלטת הממונה בעניינו של המערער התקבלה כדין, ואין מקום להורות על החזר הכספים שקוזזו משכרו של המערער והוחזרו לקופת העירייה. 16. לטענת העירייה, אין מסמך הקודם למועד הקובע, בו היא התחייבה לתשלום דרגה 10+ כדרגת שכר תחילית למערער, וגם אם היה כזה מסמך, התחייבות מעין זו לא יושמה לפני המועד הקובע. 17. העירייה מדגישה כי טענת המערער כי הוא זכאי לדרגה תחילית 9 או 9+ נטענה לראשונה רק בסיכומים שהגיש לבית הדין האזורי. טענת המערער כי הוא זכאי לדרגה תחילית 9 היא בגדר הרחבת חזית אסורה, ובהזדמנות הראשונה אף נטען כי זכות זו התיישנה. אין מקום לחרוג מתקופת ההתיישנות הקבועה בדין מקום שהממונה, הגורם המוסמך, קבע כי אין למערער כל זכות לקבלת דרגה תחילית 9. לגופו של עניין, טענה זו נבחנה לעומקה על ידי בית הדין האזורי, אשר דחה אותה בקובעו כי הדרגה התחילית לה זכאי המערער היא דרגה 7. העירייה מוסיפה, כי בשנת 1993 נחתמו הסכמי שכר אשר הוסיפו שתי דרגות לסולם הדרגות, ובהתאם לכך שופר מתח הדרגות של מנהל מחלקה ברשות מקומית לדרגות 9-11. היות שהמערער נקלט לעבודה בחודש אוגוסט 1991, ובהתאם למתח הדרגות שחל במועד קליטתו, אין להחיל על מועד קליטתו את הסכם השכר אשר נחתם בשנת 1993. 18. בקשר לטענות המערער לגבי אופן ניהול ההליך בפני בית הדין האזורי, מציינת העירייה כי לבקשת בית הדין נמסרו למערער ביום 18.2.09 טבלאות מסלול הקידום שחל במועד קליטתו לעבודה בעירייה, ופעם נוספת ביום 12.3.09. לו רצה המערער להתייחס לכך, עמדו לרשותו 40 יום טרם ניתן פסק הדין. לעניין טענות המערער באשר לדחיית בקשתו לתיקון כתב התביעה מציינת העירייה, כי בית הדין התיר למערער לצרף מסמכים נוספים על אלה שהוגשו במסגרת התצהירים, אך לא התיר לו להעלות טענות שהן בגדר הרחבת חזית. חוות הדעת החשבונאית הנוספת באה לתמוך בהרחבת חזית אסורה, בניגוד להחלטת בית הדין בדבר דחיית בקשת המערער לתיקון כתב התביעה, ואף לא עולה בקנה אחד עם הוראות החוק וההסכמים הקיבוציים החלים על העובדים ברשויות המקומיות. לעניין טענות המערער ביחס לקבלת עמדת הממונה על ידי בית הדין האזורי ציינה העירייה, כי המערער הודיע בדיון שנערך בבית הדין ביום 9.5.07 כי "אין לי התנגדות כי בית הדין יקבל את עמדת הממונה על השכר ביחס לתובענה". 19. לאחר הדיון שהתקיים בערעור הגיש המערער הודעה בדבר הגשת מסמכים מטעמו. בהודעה זו חזר על טענותיו כי הדרגה התחילית המגיעה לו היא דרגה 9 או 9+, וזאת בהתאם למסמך מתח הדרגות שצורף על ידי העירייה (נ/4). בנוסף, צירף המערער חוות דעת בדבר נזקי מיסוי שנגרמו לו בשל קיזוז הפרשי השכר, וביקש פיצוי בגינם. דיון והכרעה 20. נקדים ונאמר, כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כל זאת מן הטעמים כמפורט להלן. 21. ראשית, מוצאים אנו מקום לדחות על הסף את טענת המערער כנגד עצם הגשתה של עמדת הממונה על השכר לתיק בית הדין האזורי. המערער סבור כי לא היה מקום לאפשר הגשת העמדה, נוכח החלטת בית הדין האזורי מיום 6.12.07 מפי הנשיא שפיצר, שניתנה במסגרת דיון "קדם משפט", לפיה "משבחר הממונה על השכר שלא להגיב ביחס לתובענה זו, הרי שגם בהמשך הדרך לא תישמענה טענותיו". אכן, כטענת העירייה, בחודש מאי 2007 הודיע המערער על הסכמתו להגשת עמדת הממונה לתיק, אלא שבטענתו כנגד הגשת עמדת הממונה נסמך המערער על החלטת הנשיא שפיצר מחודש דצמבר 2007. מכל מקום, צדק בית הדין האזורי שאיפשר הגשת העמדה לתיק, בהיותה מהותית ורלוונטית ביותר. זאת מה עוד, שבהחלטה נוספת של הנשיא שפיצר מאותו מועד, הושאר הנושא לשיקול דעתו של השופט הדן בתיק. נציין לעניין זה, כי אך נכון הוא להותיר שיקול דעת בעניינים מעין אלה, למותב הדן בתיק לגופו. 22. שתי שאלות עיקריות עומדות להכרעה במסגרת הערעור. השאלה הראשונה היא בדבר הדרגה התחילית בה היה על העירייה לשבץ את המערער עם תחילת עבודתו אצלה, ובהתאמה לכך, המשך קידומו בדרגה במהלך השנים שלאחר מכן, והפרשי שכר ככל שהוא זכאי להם. השאלה השנייה נוגעת לחוקיות ההחלטה הנסמכת על הוראת ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.99 (להלן- הסכם 99'), לפיה על המערער להחזיר כספים ששולמו לו ביתר, בגין שכר עבודה שחושב על פי דרגה גבוהה מן המגיע לו. להלן נדון בשתי השאלות לפי סדרן. כבר כאן נציין כי מצאנו שיש ממש בטענות המערער כנגד העירייה, באשר לדרך התנהלותה בבית הדין האזורי, בנוגע לבירור השאלה הראשונה שבמחלוקת. עם זאת, הגענו למסקנה כי אין בהתנהלות זו כדי לשנות מתוצאת הדברים על פי פסק דינו של בית הדין האזורי. כך מן הטעם, שבסופו של יום, לא היה המערער זכאי להפרשי שכר ששילמה לו העירייה רטרואקטיבית למועד קבלתו לעבודה, ובדין ניתנה ההוראה להחזירם. על כל אלה נעמוד ביתר הרחבה בהמשך הדברים. הדרגה התחילית לשיבוץ עם הקבלה לעבודה בשנת 1991 כללי 23. אין חולק כי עם קבלתו לעבודה בשנת 1991, כמנהל המחלקה לאיכות הסביבה בעירייה, שובץ המערער במשרתו בדרגה 8 בדירוג האחיד. טענותיו של המערער בתחילת ההליך בבית הדין האזורי, כמו גם בפניותיו בשלבים קודמים אל העירייה כנגד דרגתו התחילית, התבססו בעיקרו של דבר על דרגתו כרב סרן בעת שחרורו מצה"ל, בוותק של 7 שנים. טענתו העיקרית של המערער באותם שלבים הייתה כי נוכח דרגתו הצבאית בעת השחרור וויתקו בדרגה, הוא זכאי היה להשתבץ בדרגה תחילית 10+. המערער לא הציג אסמכתא כלשהי לטענתו. לעומתו הציגה העירייה בבית הדין מתוך חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות טבלת הקבלה בין דרגות פורשי צה"ל לדרגת השכר ברשויות המקומיות, ממנה עולה כי רב סרן בעל ותק של 7 שנים ואף יותר מכך, זכאי לדרגה 7+ בדירוג האחיד. רב סרן בעל ותק של 5 שנים זכאי לדרגה 7. בית הדין האזורי קיבל את עמדת המערער בדבר ויתקו בדרגת רב סרן וקבע, על יסוד טבלת ההקבלה שהוגשה, כי המערער זכאי היה לפי ויתקו בצבא בדרגת רב סרן לדרגה 7+. טענת המערער בדבר זכאות לדרגה 10+ מכוח דרגתו וויתקו בצבא נדחתה. לעניין זה דומה כי המערער זנח טענתו, ואין לפנינו ערעור על קביעת בית הדין האזורי בקשר לכך. השתלשלות טיעון העירייה וקביעות בית הדין האזורי 24. נמצאנו למדים כי בכתב ההגנה ציינה העירייה כי מתח הדרגות למשרת המערער כמנהל מחלקה ברשות מקומית רמה ב' "נעה עד 11". גם בתצהיר מר שלום אסקלסי, מנהל כוח אדם בעירייה, צוין כי מסלול הדרגות הינו עד דרגה 11. בטענתו הסתמך המצהיר על המסמך נ/4, שאינו נושא תאריך, ולא ברור מה מקורו. במסמך זה מצוין מתח הדרגות המלא למשרתו של המערער- 9-11 (להלן- מסמך נ/4 או נ/4). בחקירה נגדית אישר מר אסקלסי בפה מלא כי דרגתו התחילית של המערער עם קבלתו לעבודה אמורה הייתה להיות דרגה 9. לא זו הייתה עמדת הממונה על השכר. לפי העמדה שהוגשה, מתח הדרגות של משרת המערער היה 8-11. כשביקש המערער, עם תום שלב ההוכחות לתקן את כתב התביעה, ולהעמיד, על יסוד נ/4, תביעה חלופית שתתבסס על טענת העירייה עצמה בדבר דרגה תחילית העומדת על 9 או 9+, נשמעה לראשונה, בתגובה לבקשה, טענת העירייה כי מתח הדרגות 9 עד 11 שהיא עצמה טענה לו, הינו מאוחר למועד קבלת המערער לעבודה בעירייה באוגוסט 1991, והוא פועל יוצא של הסכם קיבוצי משנת 93. העירייה התנגדה לבקשת המערער לתיקון כתב התביעה נוכח מועד הגשתה, בהיותה שינוי של חזית הדיון, ומשלטענת העירייה, התביעה החלופית המבוקשת, התיישנה. בקשת המערער לתיקון כתב התביעה נדחתה על ידי בית הדין האזורי, נוכח הגשתה באיחור, לאחר סיום שמיעת הראיות. עם זאת, בהחלטה מאוחרת יותר ציין בית הדין כי "בדחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה אין כדי למנוע מן המערער לצרף לסיכומיו כל מסמך שהוא סבור שהוא חיוני לתוצאה, והנתבעת תוכל להתייחס אליו במסגרת סיכומיה, ובמסגרת פסק הדין יוכרע הדבר". בסיכומיה בבית הדין האזורי, בתגובה לטענות המערער, טענה העירייה כי מתח הדרגות העדכני הוא אומנם 9-11, אך הוא לא חל בעת תחילת עבודתו של המערער. בשלב זה, לאחר שהוגשו סיכומי שני הצדדים, בהם שב המערער ועתר להכיר בזכאותו לפחות לדרגה תחילית 9, הורה בית הדין האזורי לעירייה להגיש מסמך הקובע את דירוג המערער במועד שבו התקבל לעבודה. לראשונה בשלב זה של הדיון, לאחר שלב הסיכומים, ועל פי החלטת בית הדין האזורי, הוגשה הודעה בענייני עובדים מס' 385/84 מיום 14.9.84. לפי הקבוע בהודעה מנהל מחלקה ברשות מקומית מרמה ב' (לפי מספר התושבים), זכאי לדרגה תחילית יט1 המקבילה לדרגה 7 בדירוג המנהלי. מתח הדרגות על פי ההודעה, ובהתאם לטבלת המרה שצרפה העירייה הינו יט1-כ, המקביל למתח דרגות 7 עד 9+. בפסק דינו קיבל בית הדין האזורי את טענת העירייה בדבר מסלול הקידום הרלוונטי למועד קבלת המערער לעבודה, שנקבע בשנת 1984, ולפיו מתח הדרגות של משרת המערער עם קבלתו לעבודה היה 7-9. ומכאן שהמערער ששובץ בדרגה תחילית 8 לא קופח בזכותו. בית הדין הוסיף וציין כי אף אם הייתה מתקבלת טענתו של המערער לעניין תחולת נ/4, לא נמצא כי קופח וזאת נוכח קידומו בדרגות, כפי שהיה בפועל, באופן מהיר פי כמה ממה שהתאפשר על פי אותו מסמך. עמדת המערער נוכח השינוי בעמדת העירייה 25. כאמור, בעוד שבתחילת ההליכים בבית הדין האזורי טען המערער להיותו זכאי לדרגה תחילית 10+, ולקידום בדרגות בהתאמה, לאחר סיום שלב ההוכחות כמו גם לפנינו במסגרת הערעור, מתמקד המערער בעיקר במסמך נ/4 שהוגש במצורף לתצהיר מר אסקלסי, מנהל כוח אדם,שלפיו, הדרגה התחילית של מנהל מחלקה ברשות מקומית רמה ב' הינה 9, דרגת השיא של המשרה- 11, מעבר לדרגה 10 בתום שנתיים, ומעבר לדרגה 11 בתום שהות של שנתיים. לטענת המערער, נוכח הודאת העירייה, זהו המסמך על פיו היה צריך לקבוע את דרגותיו, כשלדרגה 9 התחילית בה היה על העירייה לשבצו עם קבלתו לעבודה, צריך היה להוסיף לפחות דרגה אחת נוכח שחרורו מצה"ל בדרגת רב סרן, והוותק שלו בדרגה. המערער טוען כנגד דרך התנהלות העירייה בכל הנוגע למסמך נ/4, כמו גם בקשר למסמכים שהוגשו באיחור לאחר שלב הסיכומים, ומבלי שניתנה לו הזדמנות להתייחס אליהם. ההכרעה 26. אכן, כטענת המערער, אין פגם דיוני בבקשתו להסתמך על המסמך נ/4, כמבסס טענתו לדרגה תחילית 9. כך, בין בבית הדין האזורי, ובין במסגרת הערעור. זאת, נוכח מה שנראה לכאורה כהודאה של העירייה, לפחות בשלבים הראשונים של ההליך בבית הדין האזורי, בזכאותו לדרגה תחילית זו. בטענת המערער אין משום "שינוי חזית", כי אם קבלה והסכמה לחלופין לעמדת העירייה, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה, בתצהיר שהוגש מטעמה, ובחקירת העד המרכזי מטעמה. נציין כי אומנם הבקשה הוגשה בתום שלב הראיות, אלא שדומה כי רק אז, לאחר חקירתו הנגדית של מר אסקלסי הובהרה ממש עמדת העירייה. כמו כן, לטעמנו צודק המערער בטענתו כפי שפורטה במסגרת הערעור, כי עם קבלת המסמכים שאינם עולים בקנה אחד עם נ/4, ובאיחור כה רב, על פי הנחיית בית הדין ולאחר שלב הסיכומים, היה מקום לאפשר לו להגיב עליהם, קודם למתן פסק דין. בבחינת למעלה מן הנדרש נציין, כי בנסיבות העניין מתייתר הצורך להיזקק לטענת ההתיישנות שמעלה העירייה, וזאת נוכח מה שיובהר להלן, כי בסופו של יום הוכח, שמסמך נ/4 עליו מבקש המערער להסתמך הינו מסמך מאוחר, ואינו חל על מועד קבלתו של המערער לעבודה. כמו כן נבהיר, כי לו היינו מוצאים כי מסלול הקידום כפי שבא לידי ביטוי בנ/4 חל במועד קבלת המערער לעבודה, ספק אם היה מקום לקבל טענת העירייה להתיישנות התביעה, ככל שהיא נסמכת על מסמך זה. כך, נוכח מה שנראה לכאורה כהודאת העירייה בזכות, שעליה נסמך בעצם המערער בתביעתו החלופית. הודאה שבהמשך הדרך, התאפשר לעירייה לאמיתו של דבר, לחזור ממנה. 27. לאחר הדברים האלה, מן הנטען בערעור בכתב ובעל פה מתברר, כי המחלוקת שנותרה תלויה ועומדת בין הצדדים נוגעת למועד אליו מתייחס מסמך נ/4. השאלה היא האם כטענת המערער המסמך חל במועד קבלתו לעבודה, כפי שטענה העירייה בתחילה, ועל כן הוא זכאי היה, על יסוד הוראת המסמך לדרגה תחילית 9 מיד עם קבלתו לעבודה בחודש אוגוסט 1991, ולהמשך קידום בדרגות, בהתאם למפורט בו, או שמא כטענתה המאוחרת של העירייה, המסמך מתייחס למועד מאוחר יותר. כשם שהתאפשר למערער עוד בשלב הסיכומים בבית הדין האזורי לבסס טענותיו בכל מסמך שיגיש, כך גם במסגרת הליכי הערעור בבית דין זה ניתנה למערער מלוא האפשרות לנסות ולבסס טענתו בדבר מועד תחולת המסמך נ/4. הזדמנות כזו הייתה נתונה למערער, בין בשלב הכנת הערעור, בין בשלב התגובה לסיכומי העירייה, ובסופו של יום, על פי החלטת בית הדין שניתנה לאחר תום הדיון בערעור, בה התאפשר למערער להמציא לבית דין זה כל ראיה בנוגע למועדו של המסמך, ובכלל. יצוין כבר, כי בהודעה שהגיש לאחר חלוף התקופה על פי ההחלטה, חזר המערער על טענותיו, וזאת, מבלי שצירף כל ראיה בנוגע למסלול הקידום בדרגות כפי שהיה בתוקף במועד קבלתו לעבודה בעירייה, או בנוגע למועד שאליו מתייחס נ/4. 28. בנסיבות כמתואר אין לפנינו אלא המסמכים שהוגשו מטעם העירייה בנוגע למסלולי קידום לעובדים בדירוג המנהלי. המסמך העיקרי הוא הודעה בענייני עובדים מס' 365/84 מיום 14.9.84, שהוגש בבית הדין האזורי, ולפיו מתח הדרגות במשרת המערער הינו 7-9. כאמור, בית הדין האזורי קיבל את טענת העירייה כי זה היה מתח הדרגות במשרתו של המערער בעת קבלתו לעבודה. המסמך השני הוא נ/4, לגביו כאמור התקבלה טענת העירייה בדבר היותו משקף את הוראות הסכם השכר לשנים 93'-96', לפיו הועלו דרגות העובדים בתנאים כמפורט בו בשתי דרגות. לסיכומיה בערעור צרפה העירייה מסמך שכותרתו "מסלולי קידום לעובדים בדירוג המנהלי" ממאי 1995. המסמך כולל "הודעה בענייני עובדים מספר 640/95", מיום 17.5.95. בהודעה נרשם בין השאר כדלקמן: "1. עקב השינויים שחלו בשנים האחרונות בהסכמי השכר, שבאו לידי ביטוי הן בהסכם השכר לשנת 1986 (קידום כל העובדים בדרגה), הן בהסכם השכר לשנים 1993-1996 (קידום כל העובדים בדרגה), הן בעובדה שהוספו דרגות חדשות לסולם השכר של העובדים בדירוג המינהלי, סוכם בין הצדדים על העידכון ועל התאמה של מסלולי הקידום. 2. לאחר מו"מ משותף לנציגי שני המרכזים: מרכז השלטון מהמקומי בישראל ומרכז הסתדרות הפקידים סוכמו בין הצדדים מסלולי הקידום החדשים לעובדי הדירוג המינהלי המפורטים להלן." נ/4 הינו חלק מן ההודעה הנ"ל מיום 17.5.95, ועל פיו כאמור, מתח הדרגות של מנהל מחלקה ברשות מקומית רמה ב' הינו 9-11. ניתן להניח כי לו היתה העירייה מצרפת מסמך זה במועד, בשלב הדיון בבית הדין האזורי, היה בכך כדי לייתר התדיינות מיותרת וארוכה. כנגד המסמכים הללו לא הוגשה מטעם המערער ראיה כלשהי המצביעה על מתח דרגות או מסלול קידום אחר למשרתו. זאת כאמור, על אף שניתנה לו הזדמנות לעשות כן אף בבית דין זה. אשר על כן, מכלל האמור המסקנה המתבקשת היא כי לא עלה בידי המערער להוכיח תביעתו. כך, בין שהתביעה מתבססת על דרגה תחילית 10+ או דרגה 9 או דרגה 9+. כך, בין בהתבסס על נ/4, ובין בהתבסס על טבלת ההקבלה לפורשים משירות קבע מצה"ל, ובין בכלל. 29. לאחר הדברים האלה מצאנו כי לא נצא ידי חובה אם לא נפנה לפרטים אחדים העולים מן התיק, כדלקמן. לפי המצוין בהודעה 640/95 מחודש מאי 1995, בהסכם הקיבוצי משנת 1986 הועלתה דרגת העובדים בדרגה אחת (ראו לעיל בפסקה 1 להודעה). מכאן מתעוררת שאלה אם ההודעה משנת 1984 בדבר מתח דרגות 7-9 של משרת המערער, אכן משקפת את מתח הדרגות של המשרה בשנת 1991, או שמא הדרגה התחילית באותה עת הייתה דרגה 8. נזכיר כי גם לפי הודעת הממונה על השכר שהוגשה לבית הדין האזורי, זו הייתה הדרגה התחילית במתח הדרגות של משרת המערער. כך או כך, אין חולק כי המערער שובץ מלכתחילה, עם קבלתו לעבודה בדרגה 8. נמצא איפוא כי בכל מקרה, בשיבוצו, עם קבלתו לעבודה בדרגה 8, לא קופח המערער בזכויותיו. 30. שאלות נוספות מתעוררות נוכח המפורט במכתבו של הממונה על השכר מיום 22.1.08, אל המערער. המכתב צורף אל עמדת הממונה שהוגשה לבית הדין האזורי. מכתב זה הוצא אל המערער לאחר שהוברר לממונה, כי גם לאחר הגשת התביעה לא הוסדר נושא החריגה בתשלום. מכתב זה אינו חלק מנושאי הדיון, אלא שבו מצאנו פירוט הניתן על ידי הממונה בדבר מסלול הקידום במשרתו של המערער. על פי המפורט שם, בהתאם לדרגתו וויתקו בצה"ל זכאי היה המערער לקבל בשנת 1991 דרגה 8 (כפי שקיבל בפועל), וכל שנתיים תוספת דרגה, עד הגיעו לדרגה 11+. להודעת הממונה לא צורף מסמך המבסס את מסלול הקידום בדרגות כפי שפורט. בפועל, קודם המערער לדרגה 10 ב-1.9.94, לדרגה 11 ב-1.7.96, ולדרגה 12 ב-1.7.98. כך יצא שלפי הפירוט במכתב הממונה, שאליה לא התייחס אף אחד מן הצדדים, ואין לה ביטוי בפסק הדין, "קופח" לכאורה המערער בשכרו בדרגה אחת בתקופה 1.8.93 ועד 1.9.94, שבמהלך תקופה זו אמור היה, לפי מכתב הממונה להיות בדרגה 9. שקלנו אם נכון יהיה להחזיר את עניינו של המערער אל בית הדין האזורי על מנת שיזקק אך לבירור השאלה הזו, כפי שהיא עולה ממכתב הממונה וכלל לא התבררה. לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על כך, וזאת מן הטעמים המצטברים הבאים. כאמור, אין הדבר בבחינת ודאי, כי הפירוט שבמכתב הממונה משקף נכונה את מתח הדרגות ומסלולי הקידום הרלוונטיים. כמו כן, על אף הזדמנויות רבות שניתנו למערער, הוא לא העלה טענה הנסמכת על מסלול הקידום כמתואר על ידי הממונה, ובמיוחד שמדובר במסמך שהופנה אליו. וחשוב מכך- אפילו קופח המערער בשכרו בפרק זמן קצר זה, ואין ודאות כי אומנם כך הדבר, מתברר כי ביחס למפורט במכתב הממונה הקדים המערער בשנה את המועד שבו היה אמור לקבל דרגה 10 , וכן הקדים בשנה את המועד שבו היה עליו לקבל דרגה 11. בקידום זה בדרגותיו,] הממונה לא התערב. בנוסף לכך, המערער מחזיק בדרגה 12 מאז 1.7.98 מזה שנים, על אף שדרגת המקסימום על פי מתח הדרגות של משרתו היא לכל היותר 11, או 11+. נזכיר לעניין זה כי אף שהענקת דרגה 12 למערער הייתה שלא כדין, היא נשמרה למערער, ולא הייתה התערבות של הממונה בקשר אליה. זאת, נוכח המועד הקובע כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי מיום 3.3.99, על פיו הוקפא מצב הדברים כפי שהיה נכון ליום 31.8.98, לגביו אין דרישה של הממונה לתיקון חריגות שכר. הנה כי כן עומדת בעינה הקביעה כי לא עלה בידי המערער להוכיח תביעתו. כך בין שהתביעה מתבססת על דרגה תחילית 10+ או דרגה 9 או דרגה 9+. בין בהתבסס על נ/4, ובין בכלל. החלטת הממונה בדבר השבת סכומי הפרשים ששולמו למערער כללי 31. ביום 18.3.99 פנה המערער אל הגב' עליזה רז מנהלת כוח אדם בעירייה בבקשה לעדכון דרגתו התחילית רטרואקטיבית, באופן שדרגתו תהיה 10+. ביום 29.8.99 הודיע היועץ המשפטי של עיריית קריית גת לגב' רז, כי המערער זכאי לעדכון דרגתו ההתחלתית באופן רטרואקטיבי. במכתב הגב' רז אל מנהל אגף מינהל וכספים בעירייה מיום 16.1.00 נקבע, כי היה על המערער להתקבל בדרגה +10, ולעלות עוד במהלך השנים. במכתב מצוין כי חישוב ההפרשים שהמערער זכאי להם עומד על 45,500 ש"ח. בהתאמה לתיקוני הדרגה כמפורט במכתב זה, קיבל המערער בחודשי שכר יוני 2000, ויוני 2001 הפרשי שכר, בשיעור של 77,963.8 ש"ח (סעיף 8 לפסק הדין של בית הדין האזורי), אותם הוא נדרש להשיב על פי החלטת הממונה על השכר. כבר הראינו כי המערער לא היה זכאי לדרגה תחילית כנטען על ידו, וכי על פי מתח הדרגות המתוקן של משרתו בהתאם להסכמי השכר 93-96, הדרגה המקסימאלית למשרתו היא דרגה 11. הראינו גם כי החלטת הממונה אינה מתייחסת לדרגה 12 שהוענקה לו שלא כדין ביום 1.7.98 (בזמן אמת ולא רטרואקטיבית). מכל מקום, תיקון הדרגות שנערך למערער על פי מכתבה של הגב' רז מיום 16.1.2000 לא תאם את מתח הדרגות של משרתו, כמו גם את ההקבלה עם דרגתו הצבאית עם שחרורו מצה"ל. בהתאמה לכך הפרשי שכר שקיבל שולמו לו שלא כדין. מכאן השאלה האם הוראת הממונה בדבר החזר תשלום ההפרשים התקבלה כדין, בהתאם להוראות הסכם 99'. המסגרת הנורמטיבית 32. הפעלת סמכות הממונה על השכר בעניין שלפנינו, לפיה חויב המערער להשיב לקופת העירייה כספים ששולמו לו ביתר, היא מכוח הוראותיו של חוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985. התנאים לדרישת ההחזר נסמכים על הוראות הסכם 99', שאליו הגיעה ההסתדרות הכללית עם גופים של השלטון המקומי ובהם: המרכז לשלטון מקומי, העיריות הגדולות, מרכז המועצות האזוריות, חברי המועצות הדתיות ואיגודי ערים. הסכם 99 נועד להסדיר את התערבות הממונה על השכר בחריגות שכר בגופי השלטון המקומי, כפי שהונהגו ויושמו בפועל עד מועד חתימתו. על פי ההסכם, שקיבל את אישורו של הממונה, אושרו חריגות שכר שניתנו לעובדים ככל שאלה יושמו בפועל ערב חתימתו (ע"ע 1420/04 מדינת ישראל, הממונה על השכר - אורון, מיום 2.1.06; ע"ע 683/06 ישראל אבן ספיר ו-138 אחרים - עיריית תל אביב-יפו, מיום 27.9.08). בהסכם נמצא מנגנון מפורט לאישור הטבות חורגות שהוענקו במסגרת השלטון המקומי. המנגנון המוסכם כפי שנקבע בהסכם 99' "הינו בבחינת עסקת חבילה כוללת, כפשרה בעלת תחולת רוחב על השלטון המקומי ועובדיו ועל כל ההסכמים שנכרתו במגזר זה" (עס"ק 75/05 הסתדרות המעוף - עיריית רחובות, מיום 15.11.05, להלן: עניין עיריית רחובות). 33. לענייננו, יש חשיבות להוראותיו של ס' 4.1 להסכם 99', שבו נקבע כך: "כל ההסכמים המקומיים שנחתמו, שהוסכמו, שנקבעו או שהונהגו מ-1.4.82 ועד למועד הקובע אשר לא אושרו ע"י הממונה וכפי שהם מיושמים על כל עובד ועובד ערב חתימת ההסכם, ימשיכו לחול על עובדים ותיקים, ככל שאין בהם כדי לגרום לשכרו של עובד ותיק להיות שכר גבוה כהגדרתו בהסכם זה, אלא אם תוקנו או בוטלו ע"י הוראה מהוראות הסכם זה, ויהיו מאושרים לפי סעיף 29(א) לחוק כמפורט באישור הממונה על השכר בסיפא להסכם זה" (ההדגשה שלי ר.ר.). "הסכמים מקומיים" לפי הגדרתם בהסכם 99' הם: "תנאים ותניות בעניין שכר או הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, למעט בעניין פרישה וגמלאות, שנחתמו, שהוסכמו, שנקבעו או שהונהגו, בין הצדדים או בין מי מיחידיהם, בהסכמים קיבוציים; או בהסדרים קיבוציים - דו צדדיים או חד צדדיים, או בהסכמות; בהתחייבויות אחרות בין שמקורם בכתב בנוהג ובעל פה" (ההדגשה שלי ר.ר.). 34. בקשר להוראת הסעיף נפסק כי המנגנון כפי שנקבע בו מגלם בחובו "איזון בין האינטרסים של הצדדים", ו"בו הותוותה המסגרת להכרת הממונה בתשלומי שכר לעובדי הרשויות, שקיבלו אישורו בדיעבד למרות חריגותם." (עניין עיריית רחובות, בפסקה 15. ההדגשה במקור, ר.ר.). יחד עם זאת, מנגנון זה אינו פרוץ לרוח ואינו יכול להכשיר כל הטבה חורגת, אלא "נועד להסדיר את התערבות הממונה על השכר בחריגות שכר בגופי השלטון המקומי, כפי שהונהגו ויושמו בפועל עד מועד חתימתו. על פי ההסכם, שקיבל את אישורו של הממונה, אושרו חריגות שכר שניתנו לעובדים ככל שאלה יושמו בפועל ערב חתימתו [עע 1420/04 מדינת ישראל, הממונה על השכר - אורון מיום 2.1.06)]." (ע"ע 683/06 ישראל אבן ספיר ו-138 אחרים - עיריית תל אביב-יפו, מיום 27.9.08, בפסקה 8 וההפניות שם. כן ראו חוות דעתו של הנשיא סטיב אדלר בע"ע 1249/02 עיריית ירושלים - כהן מיום 2.9.05, בעמ' 23-24 לפסק הדין; עניין רחובות הנ"ל). משמע, ניתן להכשיר חריגת שכר שניתנה לעובד ברשות המקומית, בתנאי שזו ניתנה טרם המועד הקובע בהסכם, דהיינו, 31.8.98. מן הכלל אל הפרט 35. למערער שולמו הפרשי שכר נוכח "תיקון" רטרואקטיבי במסלול הקידום שלו בדרגות, שנערך על פי הוראתה של הגב' רז, במכתבה מיום 16.1.00 אל מנהל אגף מינהל וכספים בעירייה. התיקון והתשלום החריג על פיו, בוצעו במועד שלאחר המועד הקובע, הוא 31.8.98. מכאן שלפי הוראת סעיף 4.1 להסכם לא ניתן להכשירם. אף אם כטענת המערער הוא ביקש עוד בשנת 96' לתקן את מסלול הקידום בדרגותיו, אין בכך כדי לשקול לענייננו. זאת באשר המערער התבקש להחזיר אך תשלומים חורגים שקיבל על פי החלטה שיושמה לראשונה לאחר "המועד הקובע". לפי המסמכים שהוגשו לתיק, ההחלטה בדבר הזכאות לתשלומים אלה יושמה לראשונה על פי מכתבה של הגב' רז כאמור ולא קודם לכן. אשר על כן, דרישת ההחזר של התשלומים עולה בקנה אחד עם הוראות הסכם 99', ואין בסיס לטענות המערער בדבר אי חוקיותה. 36. המערער טוען כי לא קוים שימוע בעניינו קודם לקבלת החלטה בדבר החזר התשלומים שקיבל. טענה זו לא הועלתה בסיכומי המערער בבית הדין האזורי, ומכך מתבקשת המסקנה כי היא נזנחה על ידו. משכך, אין לשוב ולהעלותה בשלב הערעור. מעבר לנדרש נציין כי אכן, פרוטוקול מסודר של שימוע לא נמצא בתיק, ואף לא תיעוד אודות הזמנה לשימוע. עם זאת, במכתב העירייה מיום 2.2.04, בתגובה לפנייה בעניינו של המערער מטעמה של עו"ד שוורץ, יועצת משפטית של מרחב דרום בהסתדרות, נטען כי ניתנו למערער הזדמנויות להשמיע טענותיו בנושא, והפניות נדחו על ידו. כמו כן, וחשוב מכך, לתיק הוגשו מסמכים, מהם עולה כי העירייה העבירה למשרד הפנים בקשות של המערער לבחינה חוזרת של ההחלטה בעניינו. בנסיבות אלה, כשמחד, על פי בקשת המערער, טענותיו נבחנו על ידי הממונה במשרד הפנים במסגרת עיון חוזר בהחלטה מושא הדיון, ומאידך, הטענה בדבר העדר שימוע נזנחה בבית הדין האזורי, לא מצאנו מקום לקבוע כי קופחה זכותו של המערער לשימוע. כמו כן, לא מצאנו בסיס לטענת המערער בדבר הסתמכותו על התחייבות העירייה. ההתחייבות כפי שניתנה עמדה בניגוד להוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, והיא נעדרת כל תוקף מחייב (ראו ע"ע 144/08 עיריית ירושלים - דוד מוטהדה, מיום 6.7.09, בפסקה 33 לדברי השופט צור). 37. ועניין אחרון: במסגרת הערעור טוען המערער ל"נזקי מיסוי" שנגרמו לו בתשלום החזר הפרשי הדרגה. להודעה המערער שהוגשה לבית דין זה ביום 1.8.10, לאחר הדיון שהתקיים בערעור, צורפה חוות דעת בעניין נזקי המיסוי. בקשר לכך יצויין כי "נזקי המיסוי" לא היו חלק מתביעתו של המערער בבית הדין האזורי. כמו כן, אומנם בהחלטת בית הדין שניתנה בסוף הדיון בערעור הותר למערער להגיש ראיה לתיק, בתוך פרק זמן, אלא שלא לראיה מעין זו כוונה ההחלטה. אך ברור הדבר כי ניתנה למערער הזדמנות להגיש ראיה חדשה המתייחסת למחלוקת העיקרית שבין הצדדים, ואליה בעיקר התייחס הדיון בפני המותב. מחלוקת זו התמקדה במסלולי הקידום בדרגה, כפי שחלו על משרת המערער בעת שהתקבל לעבודה בחודש אוגוסט 1991 בכלל, ובנוגע למועד תחולת נ/4 בפרט. מכל מקום, באשר לטענות המערער בעניין נזקי המיסוי- המקום הנכון והראוי לבירורן הוא אצל רשויות המס. 38. סוף דבר לאור כל האמור הערעור נדחה. בנסיבות העניין, נוכח התנהלות העירייה כמתואר, ואף שנדחה הערעור, לא מצאנו מקום ליתן צו להוצאות כנגד המערער. עובדי מדינהדירוג שכר (דרגה)