באילו מקרים ניתן להגיש תביעה נגד רשות הטבע והגנים ? מה היקף אחריותה של רשות הטבע והגנים לתאונות במתרחשות בשטחה ? ##תביעה נגד רשות הטבע והגנים על פציעה בשמורת טבע:## האם יש לרשות הטבע והגנים אחריות מושגית וקונקרטית בהקשר לעוולת הרשלנות, זאת ביחס לנזק שנגרם לתובע אשר טייל בשטחי שמורת טבע ואפילו השמורה היא רק במעמד של שמורה מאושרת (אשר טרם עברה הליכי הכרזה רשמיים) ? התובע, וחברו טיילו יחדיו באופנוע שטח ובטרקטורון. במהלך הטיול, התובע וחברו הגיעו לשער כניסה לשמורת נחל תבור. על פי הנטען, התובע רצה להפתיע את אשתו ולשחזר תמונה אותה צילמו בעבר על קורת בטון התומכת בחירבה. התובע טיפס על קורת הבטון, הקורה קרסה והוא נפל, כשהנפילה וקורות הבטון גרמו לו לפציעות קשות בגפיים התחתונות. לטענת התובע על הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (להלן: "רשות הטבע והגנים") לשאת במלוא האחריות לנזקיו. לטענתו, הרשות לא הציגה בפני בית המשפט שום ראיה לכך כי השטח שבו נמצאת חירבת ריב לא הוכרז בחוק כשמורת טבע, כשהנטל בעניין מוטל עליה ובפרט לאור השילוט עם סמל הרשות על שער הכניסה לשמורה ובו הוראותיה בדבר איסור על כניסת רכבים לשמורה, ומפות מטיילים שהוצגו. התובע, טען אם אכן לא עברה השמורה הליכי הכרזה, אזי הרשות יצרה מצג לפיו השמורה היא בחזקתה ואחריותה, וכי מדובר בשמורת טבע לכל דבר ועניין, בפרט שעה שהיא מצויה מעל 15 שנים בסטאטוס של שטח המיועד לשמש כשמורת טבע, כאשר מנגד גורמים אחרים מנועים לפעול בשטח השמורה, ללא היתר והרשאה של הרשות, לאור מעמדה. לטענת התובע, הרשות התרשלה בכך שלא בדקה את המבנים במתחם החירבה, ולא תחזקה אותם, בניגוד לנהליה. בנוסף, לטענתו, היה על הרשות לשלט את המבנים בחורבה, לאסור את הגישה או את הטיפוס עליהם ולהתריע מפני סכנה. לטענת התובע, אין מחלוקת גם עפ"י נציגי הרשות, כי פעולות אלו הינן הכרחיות לשם שמירה על בטיחותם וביטחונם של מטיילים זאת באתרים דומים הנמצאים בתחומי שמורת טבע מוכרזות. עוד לטענת התובע, המכשול אשר גרם לתאונה, היה סמוי מן העין עבורו, שעה שהקורה עליה טיפס התובע, הייתה קורת בטון עבה הנתמכת בשני עמודי בטון. לטענתו, אדם מן הישוב לא מעלה על דעתו כי מבנה כזה עלול לקרוס תחת משקלו, קל וחומר כאשר אין בסמוך למבנה שום שילוט המתריע על הסכנה, כאשר מדובר במבנה שהאדם הסביר היה מבין כי הוא מצוי בתחומה של שמורת טבע, מסודרת ובטוחה לטיולים. באשר לשאלת האשם התורם, טען התובע כי בהתבסס על הנחתו שהוא מצוי בשמורת טבע מוסדרת, ללא שילוט המזהיר מפני טיפוס, כשמבנה הבטון נחזה להיות מבנה חזק ויציב, עליו טיפס בעבר יחד עם אשתו, לא יכול היה התובע לצפות, ובפועל גם לא צפה, כי קורת הבטון עלולה לקרוס. עוד טען כי בהיותו אדם נורמטיבי, שומר חוק, וטייל זהיר, הוא בהכרח לא היה נוטל על עצמו סיכון מיותר לו חשב שהוא נתון לו. ##אחריות רשות הטבע והגנים לתאונות של מטיילים:## בית המשפט פסק כי רשות סבירה, אשר לה זיקה מוכחת וקרובה לתא שטח המהווה בפועל שמורת טבע (יהיה מעמדה של זו אשר יהיה) והמזמין אליו מטיילים כפי שיפורט להלן, חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המטיילים בשמורה. הרשות צריכה היתה לצפות התרחשותו של נזק למטיילים ומחויבת הייתה בהתאם לנקוט אמצעי זהירות כאלו או אחרים להקטנת/מניעת סיכונים, ובוודאי אמצעים מינימאליים, נקודתיים ובעלות נמוכה. רשות הטבע והגנים ראתה בשטח בו ארעה התאונה כחלק משמורה המצויה ברשותה ובשליטתה. היא גידרה את עיקר שטח השמורה, הציבה בשטח שערים ושילטה אותם בשלטים הנושאים את סימלה. רשות הטבע והגנים גם הזמינה מטיילים המטיילים רגלית, לטייל בשטח. האמור יצג מצג ברור בפני המטייל הסביר כי הוא מטייל בשטחי שמורת טבע המצויה באחריות, כזו או אחרת, של הנתבעת על הנגזר מכך לעוולת הרשלנות. העובדה כי מעמד השמורה (ולו כשמורה מאושרת, בשונה ממוכרזת) נמשך לאורך שנים ארוכות (אף יותר מ - 15 שנה) מוסיפה משקל למצג המפורט ולחובת הזהירות הנגזרת ממנו, זאת כלפי המטיילים בשמורה הנחשפים לסיכונים שונים כשמנגד אין לכאורה גורם הלוקח אחריות לסימון מפגעים בשטח. ##שמורת טבע מוכרזת או לא מוכרזת:## הדיון המשפטי האם המדובר בשמורת טבע מוכרזת או רק מאושרת, אינו רלבנטי להיבטי חובת הזהירות המושגית, ומקומו לכל היותר ובהיבט לא מרכזי, בבדיקת היקף חובת הזהירות הקונקרטית בדגש לשאלה אם חובת הזהירות הנ"ל הופרה. אילו אכן היתה לאבחנה המשפטית באשר למעמד השמורה חשיבות מהותית, נראה כי הנטל להוכחת מעמדה המשפטי של השמורה (כמוכרזת או כמאושרת) היה מוטל דווקא על רשות הטבע והגנים. ##סיכום:## בית המשפט ראה לתת משקל למדיניות הברורה והעקבית לפיה יש לעודד יציאה לטבע כאשר ברור כי טיול בטבע כרוך בסכנות, על "האיפוק" הנגזר מכך עת באים לקבוע את גבולות האחריות והמטלות שנכון ויוטלו על רשות הטבע והגנים על פי מבחני האיזון והסבירות. יש לזכור כי חובת הזהירות מחייבת נקיטת אמצעי זהירות גם כלפי מטייל רשלן ולא זהיר, עם זאת הפסיקה קבעה לענין טיפוס על מצוקים על הסיכון המוחלט והגלוי הכרוך בהם עד כי אין ציפיה שיטפסו עליהם (למעט מסתכנים מרצון ובמודע ובהתאם המסקנה כי לשילוט מזהיר בעניין אין תכלית (ת"א (חי) 1051/07 מחלוף נ' רשות הטבע והגנים). ##דוגמא לכתב תביעה נגד רשות הטבע והגנים## ## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה: ## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע, מר _________ ת.ז. _________, תושב _________, _________, הינו אדם אשר נפגע בתאונה שאירעה בשטח המצוי באחריות הנתבעת, כמפורט להלן. 2. הנתבעת, רשות הטבע והגנים הלאומיים (להלן: "רשות הטבע והגנים"), הינה תאגיד סטטוטורי שהוקם מכוח חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998, ואשר מופקד על ניהול, פיתוח, שמירה ואחזקה של שמורות טבע וגנים לאומיים בישראל. ## ב. הסעד המבוקש ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובע פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת, בסכום כולל של _________ ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 4. הסכום המבוקש כולל, בין היתר, פיצוי בגין כאב וסבל, הפסדי שכר והכנסה לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, והפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים. 5. כבוד בית המשפט מתבקש להורות לנתבעת לשאת בהוצאות המשפט של התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כחוק. 6. כבוד בית המשפט מתבקש להורות על מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, על מנת שיקבע את שיעור נכותו הרפואית של התובע ואת השלכותיה התפקודיות. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 7. ביום _________, התובע, יחד עם חברו מר _________, יצאו לטיול באופנוע שטח ובטרקטורון באזור _________. 8. במהלך הטיול, הגיעו התובע וחברו לשער כניסה לשמורת _________, אשר סומן בשלטים הנושאים את סמל הנתבעת ובהוראות בדבר איסור כניסת רכבים. 9. התובע, אשר ביקש לשחזר תמונה שצילם בעבר עם אשתו על קורת בטון התומכת בחורבה בשם _________, טיפס על הקורה. 10. בעת שהתובע טיפס על קורת הבטון, הקורה קרסה תחתיו, והוא נפל מגובה רב, כשהנפילה וקורות הבטון שקרסו גרמו לו לפציעות קשות בגפיים התחתונות. 11. התאונה אירעה בשטח המצוי באחריותה ובשליטתה של הנתבעת, אשר יצרה מצג כלפי הציבור כי מדובר בשמורת טבע מוסדרת ובטוחה לטיולים. 12. עילת התביעה נולדה ביום התאונה, _________, עת נגרמו לתובע נזקי הגוף כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 13. עילת התביעה הינה תביעת נזיקין בגין נזקי גוף, אשר סכום התביעה בה עולה על _________ ש"ח, ועל כן הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית משפט נכבד זה. 14. מקום מגוריו של התובע הינו ב_________, _________, ועל כן הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית משפט נכבד זה. 15. התאונה אירעה בשטח שמורת _________, המצויה בתחום השיפוט של בית משפט נכבד זה, ועל כן קיימת סמכות מקומית לדון בתביעה. ## ה. פירוט הטענות ## ## חובת זהירות מושגית וקונקרטית ## 16. הנתבעת חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המטיילים בשטחי השמורות המצויות באחריותה, לרבות בשטחים המוגדרים כ"שמורה מאושרת" אף אם טרם עברו הליכי הכרזה רשמיים, וזאת לאור מעמדה כגוף המופקד על ניהול ואחזקת שטחים אלו. 17. חובת הזהירות של הנתבעת נובעת מהיותה הגורם המזמין מטיילים לשטחים אלו, מציב שילוט הנושא את סמלה, ומציג מצג כלפי הציבור כי מדובר בשטחי טבע מוסדרים ובטוחים לטיול, ועל כן עליה לנקוט אמצעי זהירות סבירים למניעת נזקים. 18. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי מטיילים, לרבות התובע, יבקרו בשטח החורבה ויטפסו על מבנים קיימים, ועל כן חלה עליה חובה לנקוט אמצעים למניעת סיכונים הנובעים ממבנים אלו, כגון בדיקה, תחזוקה, שילוט אזהרה או גידור. 19. העובדה כי מעמד השמורה כ"מאושרת" נמשך לאורך שנים ארוכות, למעלה מ-15 שנה, מחזקת את חובת הזהירות של הנתבעת, שכן היא יצרה מצג מתמשך של אחריות ושליטה על השטח, תוך מניעת פעילות של גורמים אחרים. 20. הפסיקה קבעה כי רשות סבירה, בעלת זיקה מוכחת וקרובה לתא שטח המהווה בפועל שמורת טבע, חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המטיילים בשמורה, וכי עליה לנקוט אמצעי זהירות מינימליים להקטנת סיכונים. ## מצג שווא ואחריות ## 21. הנתבעת יצרה מצג שווא כלפי התובע והציבור הרחב, לפיו השטח בו אירעה התאונה, לרבות חורבת _________, מצוי בחזקתה ובאחריותה המלאה, וכי מדובר בשמורת טבע לכל דבר ועניין, בפרט לאור השילוט עם סמל הרשות על שער הכניסה לשמורה ומפות המטיילים שהוצגו. 22. מצג זה, אשר כלל גידור עיקר שטח השמורה והצבת שערים משולטים, יצר אצל התובע הסתמכות לגיטימית על כך שהוא מטייל בשטח בטוח ומסודר, המנוהל באחריות על ידי הנתבעת. 23. הנתבעת, באמצעות פעולותיה והמצגים שיצרה, מנעה למעשה מכל גורם אחר לפעול בשטח השמורה ללא היתר והרשאה, ובכך קיבלה על עצמה את האחריות הבלעדית לבטיחות המטיילים. 24. התובע, בהיותו אדם סביר, הסתמך על מצג זה והאמין כי הנתבעת דאגה לבטיחות המבנים בשטח השמורה, וכי אין סכנה בטיפוס על קורת הבטון, אשר נחזתה להיות יציבה ובטוחה. 25. הנתבעת אינה יכולה להתנער מאחריותה בטענה כי השמורה אינה מוכרזת רשמית, שכן היא יצרה מצג ברור של אחריות ושליטה, ועל כן חלה עליה חובת זהירות מלאה כלפי המטיילים. ## רשלנות בהיעדר בדיקה ותחזוקה ## 26. הנתבעת התרשלה באופן חמור בכך שלא בדקה את המבנים במתחם חורבת _________, ובפרט את קורת הבטון שקרסה, ולא תחזקה אותם באופן הולם, בניגוד לנהליה ולחובותיה כרשות המופקדת על בטיחות הציבור. 27. רשלנותה של הנתבעת באה לידי ביטוי באי-ביצוע סקר סיכונים תקופתי למבנים בשטח השמורה, אשר היה חושף את מצבה הרעוע של קורת הבטון ואת הסכנה הטמונה בה. 28. הנתבעת לא פעלה לחיזוק או שיקום קורת הבטון, למרות שהייתה מודעת, או צריכה הייתה להיות מודעת, למצבה ולפוטנציאל הקריסה שלה, ובכך הפרה את חובתה לדאוג לבטיחות המטיילים. 29. אי-תחזוקת המבנים בשטח השמורה, ובפרט מבנים עתיקים ורעועים, מהווה הפרה של חובת הזהירות המוטלת על הנתבעת, אשר מחויבת לשמור על בטיחות המטיילים ולמנוע מפגעים. 30. הנתבעת לא הציגה כל ראיה לכך שבוצעו בדיקות או פעולות תחזוקה כלשהן במבנים בחורבת _________, ובכך כשלה בהוכחת עמידתה בחובת הזהירות המוטלת עליה. ## רשלנות בהיעדר שילוט ואזהרה ## 31. הנתבעת התרשלה בכך שלא הציבה שילוט מתאים במתחם חורבת _________, אשר יאסור את הגישה או את הטיפוס על המבנים, ויתריע באופן ברור וחד משמעי מפני הסכנה הטמונה בהם. 32. היעדר שילוט אזהרה מתאים, בפרט במקום בו קיימת סכנה ברורה ומוחשית כגון קריסת מבנה, מהווה הפרה של חובת הזהירות של הנתבעת, אשר הייתה צריכה לצפות כי מטיילים יטפסו על המבנים. 33. הנתבעת לא פעלה לגידור המבנים המסוכנים או לחסימת הגישה אליהם, ובכך אפשרה לתובע ולמטיילים אחרים להיחשף לסכנה מיותרת ובלתי צפויה. 34. נציגי הנתבעת עצמם הודו כי פעולות של שילוט, אזהרה וגידור הינן הכרחיות לשם שמירה על בטיחותם וביטחונם של מטיילים באתרים דומים הנמצאים בתחומי שמורות טבע מוכרזות, ועל כן חובה זו חלה גם במקרה דנן. 35. היעדר שילוט אזהרה תרם באופן ישיר להתרחשות התאונה, שכן התובע לא היה מודע לסכנה ולא יכול היה לצפות את קריסת קורת הבטון. ## סכנה סמויה מן העין ## 36. המכשול אשר גרם לתאונה, קורת הבטון הרעועה, היה סמוי מן העין עבור התובע, שכן היא נחזתה להיות קורת בטון עבה הנתמכת בשני עמודי בטון, ונראתה יציבה ובטוחה לטיפוס. 37. אדם מן היישוב, לרבות התובע, לא היה מעלה על דעתו כי מבנה בטון כה מסיבי עלול לקרוס תחת משקלו, קל וחומר כאשר אין בסמוך למבנה שום שילוט המתריע על הסכנה. 38. הנתבעת, כגוף מקצועי המופקד על בטיחות בשמורות טבע, הייתה צריכה להיות מודעת לסכנה הסמויה הטמונה במבנים ישנים ובלתי מתוחזקים, ולנקוט אמצעים למניעתה. 39. העובדה שהתובע טיפס על אותה קורה בעבר יחד עם אשתו, ללא כל אירוע חריג, חיזקה את תחושתו כי מדובר במבנה בטוח ויציב, ועל כן לא יכול היה לצפות את קריסתו. 40. הנתבעת התרשלה בכך שלא חשפה את הסכנה הסמויה בפני המטיילים, ובכך מנעה מהם לנקוט אמצעי זהירות מתאימים ולהימנע מטיפוס על המבנה. ## אחריות למטייל רשלן ולא זהיר ## 41. חובת הזהירות של הנתבעת חלה גם כלפי מטייל רשלן ולא זהיר, ועל כן אין בהתנהגותו של התובע, ככל שתיחשב כרשלנית, כדי לפטור את הנתבעת מאחריותה המלאה. 42. הפסיקה קבעה כי יש לנקוט אמצעי זהירות גם כלפי מטיילים שאינם זהירים במיוחד, וכי אין לצפות מכל מטייל לזהות כל סכנה פוטנציאלית, בפרט כאשר מדובר בסכנה סמויה. 43. הנתבעת, כגוף מקצועי, הייתה צריכה לצפות כי מטיילים יפעלו באופן ספונטני ופחות זהיר בשטחי השמורה, ועל כן חלה עליה חובה מוגברת לנקוט אמצעי בטיחות. 44. גם אם ייקבע כי התובע נהג ברשלנות מסוימת, רשלנות זו אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין רשלנותה של הנתבעת לבין הנזק שנגרם, ואין בה כדי לפטור את הנתבעת מאחריותה. 45. הנתבעת, בהיותה הגורם המקצועי והאחראי על בטיחות השמורה, הייתה צריכה לנקוט אמצעים שימנעו גם ממטיילים פחות זהירים להיפגע, וזאת באמצעות שילוט, גידור ותחזוקה נאותה. ## אשם תורם ## 46. התובע יטען כי לא קיים אשם תורם מצידו, שכן הוא פעל בהתבסס על ההנחה הסבירה שהוא מצוי בשמורת טבע מוסדרת ובטוחה, ללא שילוט המזהיר מפני טיפוס, וכאשר מבנה הבטון נחזה להיות חזק ויציב. 47. התובע, בהיותו אדם נורמטיבי ושומר חוק, וטייל זהיר, לא יכול היה לצפות, ובפועל גם לא צפה, כי קורת הבטון עלולה לקרוס, ועל כן לא נטל על עצמו סיכון מיותר במודע. 48. ככל שייקבע כי קיים אשם תורם כלשהו מצד התובע, הרי שהוא זניח ואינו עולה כדי אשם תורם משמעותי, ואין בו כדי להפחית באופן ניכר את אחריותה המלאה של הנתבעת. 49. הנתבעת, אשר יצרה את המצג של שמורה בטוחה ולא נקטה אמצעי זהירות מינימליים, היא הגורם העיקרי והמכריע לאירוע התאונה ולנזקים שנגרמו לתובע. 50. יש להבחין בין טיפוס על מצוקים, הכרוך בסיכון מוחלט וגלוי, לבין טיפוס על מבנה בטון שנחזה להיות יציב ובטוח, ועל כן אין להטיל אשם תורם משמעותי על התובע במקרה זה. ## מדיניות שיפוטית ועידוד יציאה לטבע ## 51. כבוד בית המשפט מתבקש ליתן משקל למדיניות הברורה והעקבית לפיה יש לעודד יציאה לטבע, תוך איזון בין עידוד זה לבין חובת הרשויות לדאוג לבטיחות המטיילים. 52. אמנם טיול בטבע כרוך בסכנות, אך אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מחובתה לנקוט אמצעי זהירות סבירים למניעת מפגעים וסיכונים בלתי צפויים. 53. "האיפוק" הנדרש בקביעת גבולות האחריות והמטלות על רשות הטבע והגנים, צריך להיעשות תוך איזון סביר בין עידוד הטיולים לבין שמירה על בטיחות המטיילים, ובמקרה זה הנתבעת כשלה באיזון זה. 54. הנתבעת, כגוף המופקד על שמירת הטבע והנגשתו לציבור, נושאת באחריות מוגברת לדאוג לבטיחות המטיילים, ואין להקל ראש בהפרת חובותיה. 55. קבלת התביעה תשלח מסר ברור לנתבעת ולרשויות אחרות כי עליהן לנקוט את כל אמצעי הזהירות הנדרשים על מנת להבטיח את בטיחות המטיילים בשטחים שבאחריותן. ## נזקי גוף חמורים ## 56. כתוצאה מהתאונה, נגרמו לתובע פציעות קשות בגפיים התחתונות, אשר הותירו אותו עם נכות רפואית ותפקודית משמעותית, ופגעו קשות באיכות חייו. 57. התובע נאלץ לעבור טיפולים רפואיים ממושכים, לרבות ניתוחים ופיזיותרפיה, וצפוי להזדקק לטיפולים נוספים בעתיד, אשר כרוכים בכאב וסבל רב ובהוצאות כספיות ניכרות. 58. פציעותיו של התובע גרמו לו להפסדי שכר והכנסה ניכרים, הן בעבר והן בעתיד, ופגעו ביכולתו לחזור לעבודתו במלואה ובאופן תקין. 59. התובע נזקק לעזרת צד ג' לצורך ביצוע פעולות יומיומיות, וצפוי להזדקק לעזרה זו גם בעתיד, דבר המהווה נזק כלכלי משמעותי. 60. הנזקים שנגרמו לתובע הינם תוצאה ישירה ובלעדית של רשלנותה של הנתבעת, ועל כן עליה לשאת במלוא הפיצויים בגינם. ## מעמד השמורה ונטל ההוכחה ## 61. הדיון המשפטי בשאלה האם מדובר בשמורת טבע מוכרזת או רק מאושרת, אינו רלוונטי להיבטי חובת הזהירות המושגית של הנתבעת, שכן חובה זו קיימת גם בשמורה מאושרת. 62. ככל שלמעמד השמורה הייתה חשיבות מהותית, הנטל להוכחת מעמדה המשפטי (כמוכרזת או כמאושרת) היה מוטל דווקא על הנתבעת, אשר לא עמדה בנטל זה. 63. הנתבעת לא הציגה בפני בית המשפט שום ראיה לכך כי השטח שבו נמצאת חורבת _________ לא הוכרז בחוק כשמורת טבע, ובכך כשלה בהוכחת טענותיה. 64. הנתבעת, כגוף המופקד על ניהול שמורות טבע, היא בעלת הידע והמידע לגבי מעמד השטח, ועל כן עליה מוטל הנטל להוכיח את מעמדו המשפטי. 65. אי-הוכחת מעמד השמורה על ידי הנתבעת, מחזקת את טענת התובע כי הנתבעת יצרה מצג של שמורה מוכרזת ואחראית, ועל כן חלה עליה חובת זהירות מלאה. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. שמורת טבע