מעצר על הצתה

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא מעצר על הצתה: נגד שני המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של הצתה, עבירה לפי סע' 448(א) רישא + סע' 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן "החוק") ועבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סע' 499(א)(1) + סע' 29 לחוק הנ"ל. כן, יוחסה למשיב 1 בלבד, עבירה בנשק- עבירה לפי סע' 144(א) לחוק.  בד בבד עם כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. עובדות כתב האישום:  ע"פ עובדות כתב האישום, ביום 31.7.11, בסמוך לשעה 01:25, הציתו שני המשיבים רכב מסוג פולקסווגן פאסט, השייך לעוה"ד נאשד אבו ריא (להלן: "המתלונן"), בעת שחנה סמוך לביתו של האחרון. האש כובתה ע"י שכניו של המתלונן. לרכב נגרם נזק. על פי האישום השלישי, בכתב האישום, ביום 10.8.11, בהיות המשיבים עצורים בחשד למעורבות בהצתה, קשרו הם קשר, לזרוק רימונים ל"עבר ביתו של אדם שזהותו אינה ידועה למאשימה" ולחבול בו, לאחר שחרורם ממעצר. על פי האישום השני, המיוחס למשיב 1 בלבד, בין התאריכים 7.8.11 ועד ליום 16.8.11, החזיק משיב זה, בביתו בעראבה, בכספת בחדר השינה, שלא כדין אקדח מסוג NOHMRG 800 8mmk שהינו כלי שסוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם, וכן מחסנית ובה 4 כדורים. בקשת המעצר: המבקשת טוענת כי בידיה ראיות טובות, לכאורה, להוכחת אשמתם של שני המשיבים, במיוחס להם בכתב האישום. בטיעוניו בכתב הפנה ב"כ המשיבה, בין היתר, להודעות המתלונן, להודעתו של עד ראיה; (יצוין שאלה אינם קושרים את המשיבים להצתה), לתצלומי הנזקים שנגרמו לרכבים; לקלטות מצלמת אבטחה בביתו של המתלונן המתעדת רכב, הנראה כרכבו של משיב 2, בסמוך למקום ההצתה ובמועד ההצתה וכן לאמרות מפלילות של הנאשמים, הקושרים עצמם לעבירות, במהלך שיחות שניהלו בניהם בתא המעצר, שיחות שתועדו בהקלטה.  נטען כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות את חזקת המסוכנות ע"פ סע' 21(א)(1)(ב) וכן ע"פ סע' 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). וכי בנוסף לכך, קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורם של המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט, לתיאום עמדות ולהתחמקות מהליכי שפיטה, כאמור בסע' 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. מכאן, גורס ב"כ המבקשת, שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרותם של המשיבים, פחותה.  בא כוח המשיבים התמקד בטיעוניו בתשתית הראיות, אשר לטענתו, בשל חולשתה אין בה כדי להקים תשתית ראייתית, לכאורה שיש בה כדי להצדיק מעצר. לגבי האישום הראשון, כך טען, קיימות ראיות נסיבתיות בלבד. הרכב שנצפה במצלמות האבטחה דומה אמנם לרכב של משיב 2, אך אין לו מאפיינים ייחודיים וכמותו יש מאות כלי רכב. על השיחות שקיימו שני המשיבים בעת מעצרם, לגביהם נטען כי יש בהן אמרות מפלילות, סבור ב"כ המשיבים כי אין בהן כדי להפלילם בעברות המיוחסות להם, שכן מדובר בדברי סרק שנאמרו מתוך התרברבות ולא מעבר לכך. אין ראיה פורנזית הקושרת אותם לעבירת ההצתה ועל נעליו של המשיב 1 שנבדקו לא נמצאו שרידי דלק. אשר לאישום המיוחס למשיב 1-החזקת נשק טען ב"כ המשיבים, כי המשיב מודה בהחזקת האקדח אך טוען כי בהיותו פגום, אינו עונה על הגדרת "נשק" לפי סע' 144. הוא הצביע על חוסר עקביות בדוחות שרשרת התפיסה, שפעם דברו על אקדח מסוג ברטה ופעם על אקדח מסוג NOHMRG 800 . בדוחות השונים צוינו מספרים שונים של השקית המאובטחת ובדוח של החוקר אלי מגרם צויין כי נתפסו חמישה כדורים, בעוד שכתב האישום מדבר על 4 כדורים. אף אם ימצא שקיימת תשתית ראייתית מספקת לשיטתו של ב"כ המשיבים אין עילה למעצרם של המשיבים מאחר שמדובר בשני צעירים מרקע נורמטיבי, שעברם נקי. עוד טען כי לא קיימת סכנה של השפעה על עדים, שיבוש ראיות או התחמקות מהדין וכי אף אם ימצא שקיימת עילת מעצר הרי שבשקלול כל הנתונים שלעיל, יש להסתפק בחלופת מעצר, בבית הורי המשיבים, בפיקוחם של ההורים וקרובי משפחה נוספים. סקירת הראיות: אפתח באישום השלישי, המייחס לשני המשיבים קשירת קשר. אכן יש אמרות של המשיבים שמהן ניתן ללמוד על "משאלת לב" של המשיבים לפגוע באנשים שונים, לכשישתחררו אך אין בהן "מסויימות" העולה כדי קשירת קשר. האמירות הן כלליות, הן באשר לזהות ה"קורבנות", הן באשר לדרך, לאמצעים ולמועד. אין בהן תכנון ואין בהן הסכמה על דרך פעולה כלשהי. האמרות מתיישבות יותר עם תסכול והבעת כעס על המעצר והתרברבות גרידא, ואולם אין כדי לבסס תשתית ראייתית, לכאורה, לקשירת קשר כמיוחס למשיבים. אשר לאישום השני. אכן אין ראיה ישירה נגד המשיבים. עד הראייה, מי שהיה ראשון להבחין בשריפה, שמע רעש של ניפוץ והבחין בשני בחורים מסתלקים ממקום השריפה לעבר רכב שהיה במקום ועוזבים איתו את המקום. הוא לא זיהה את השניים ואף לא את הרכב אליו נכנסו, מפאת החשיכה. המתלונן, אף הוא אינו קושר את המשיבים להצתה. לדבריו, יש לו סכסוך כספי עם חאלד מחמד כנאענה, הבעלים של השוק בעראבה. חאלד דרש ממנו כסף ולאחר שהוא סירב לשלם הגיעו אליו שיחות טלפון מאנשים שלא הזדהו ושאלוהו אודות החוב. בשיחה שנערכה עם החוקר, ואשר תועדה ע"י האחרון סיפר המתלונן, כי פנו אליו אנשים בתביעה להסדיר את החוב ואיימו עליו בהצתת רכבו. חאלד כנאענה, אישר קיומו של הסכסוך אך הכחיש כל קשר להצתה. הוא אישר כי הוא מכיר אדם בשם געפר נסאר, שהוא חברו וגם עובד אצלו בשוק, באופן קבוע, מזה 7 שנים ומודע לסכסוך בינו לבין המתלונן (עדות מס 6 בתיק החקירה). שמו של געפר נאסר עלה בשיחותיהם המוקלטות של המשיבים, כמי ששלח אותם לבצע את ההצתה. אותו געפר גם הביא את המשיבים לתחנת המשטרה ביום מעצרם. געפר נחקר ביום 14.8 (עדות מס. 9) והכחיש כל קשר לאירוע. עדותו נמצאת שקרית בשלושה עניינים: הוא הכחיש ידיעה על סכסוך בין חאלד כנאענה לבין המתלונן, בניגוד לעדות כנאענה, לפיה געפר ידע על הסכסוך ואף נוכח במפגש שהיה בין השניים. משנשאל געפר, ע"י חוקריו, למקום עבודתו, השיב כי הוא עובד בעוף הגליל ואין לו עבודה אחרת, בניגוד לעדות כנאענה. בחקירתו, הכחיש געפר כי הסיע את המשיבים לתחנת המשטרה, בניגוד להודעות המשיבים. שקרים מגמתיים אלה של געפר נועדו להרחיקו מקשר לסכסוך של כנאענה עם המתלונן, מחד גיסא, ומאידך גיסא, לשלול כל קשר עם המשיבים. גרסה שקרית זו מחזקת את אמרותיהם המוקלטות של המשיבים המצביעות על געפר כמי ששלחם לבצע את ההצתה. ומכאן לאמרות המשיבים. אבהיר בהקשר זה כי יש מספר גרסאות לתמלילי החקירה. הפניותי תהיינה לתמליל מיום 19.8 שנערך ע"י רס"מ וואל פארס ורס"מ סגיע שסל. המשיבים תועדו מקיימים בניהם שיחות אודות התקדמות החקירה. מתוך עיון בפרוטוקולי המעצר הם מנסים לעמוד על הדרך בה עלתה המשטרה על עקבותיהם ומהו טיב הראיות נגדם. בניגוד לדברי ב"כ של המשיבים, אין מדובר בפטפוטי סרק של עצורים משועממים, אלא התייחסות קונקרטית לעבירות המיוחסות להם, לזהות שולחיהם, לרקע לביצוע העבירה ולאופן ההתמודדות עם שאלות החוקרים ולראיות העשויות להפלילם. בשיחותיהם, המשיבים נוקבים במפורש בשמו של געפר כמי ששלחם לבצע את ההצתה עבור מחמד כנאענה, בהקשר לדיון בתשלום שכר טרחתו של עורך הדין המייצג אותם בהליכים אלה. כך בין היתר, נשמעת שיחתם: משיב 1: "אם לא ישלם לעורך דין כל יום נעשה לו בלגן בשוק אני יגנוב לו את האוכל באחותי אני אשרוף לו האוהל שהוא בפנים. נגיד באנו ועשינו כל מה שביקשת אנו עשינו את המעשה זה הגיון שאנחנו והוא נשלם את העורך דין. ג'עפר אל תכעס עלינו אתה תשלם את העורך דין אני לא אתן לאבא שלי לשלם על טעות שעשיתי" (4:36:32). משיב 2: "תראה אתה לא מכיר אותי חכה אני לא ישתוק אני אקח מה שמגיע לי " (4:38:40). משיב 1: "שג'עפר הוא יישן במקומנו פו הוא יכול הוא ייהנה" (4:45:15). משיב 1: "אם העבודה היתה בשביל חאלד נגיד לו אנחנו שרפנו את האוטו תשלם את העורך דין ותביא לנו 15,000 ₪ " (4:43). בשיחותיהם, המשיבים דנים בהשתלשלות החקירה, תוך שעוברים על הפרוטוקולים ומנסים להבין מה הראיות הקושרות אותם לעבירה. נאשם 2 נשמע אומר: "כבר שבוע, לא נראה שיש סימן לדלק" ונאשם 1 (שנעליו נתפסו) משיב: "כבר עברו 4 ימים מאיפה יראו דלק, עליתי להר וניקיתי אותו טוב" וכן: "הנעל שטויות כבר ניקיתי אותו 1000 פעם" (עמ' 2 1:21:50-1:27). ובהקשר למכונית. למשיב 2 מכונית לבנה מדגם שברולט קאוולייר בעלת גג נפתח. מצלמות האבטחה בבית המתלונן קלטו מכונית שברולט לבנה, שתי דלתות וגג שמש, עוברת סמוך לרכבו של המתלונן, מסתובבת, חוזרת ויוצאת מן התמונה, ותוך כדקה, מכוון השברולט מגיע אדם, מצית את הרכב ונמלט (תקליטור מצלמת האבטחה, מסומן נה' בתיק החקירה). יהודה נובוסלבקי, איש המעבדה הניידת התבקש להשוות את תצלומי המכונית שתועדה במצלמות האבטחה עם מכוניתו של משיב 2 וחווה דעתו כי הדמיון בצורה, בגוון בעיצוב ובגג הנפתח מקימים "אפשרות" שמכוניתו של המשיב היא המכונית המתועדת בתקליטור מצלמת האבטחה. ב"כ המשיבים גורס, כי מדובר במסקנה השוואתית ברמת סבירות נמוכה, שעליה לא ניתן לבסס קביעה, לפיה מכוניתו של המשיב 2 היא שנצפתה בזירת העבירה, והצדק עימו. דא עקא, שהמשיבים עצמם מאששים את ההנחה שמכוניתו של הנאשם אכן הייתה בזירת האירוע. ראשית, משיב 2 נמנע מלהגיע לתחנת המשטרה במכוניתו, ביום מעצרו. געפר נאסר הוא שהביא את המשיבים, במכוניתו לתחנה. משיב 1 אישר כי געפר הסיעם לתחנת המשטרה כיון ש"ברכב של עדאל אין דלק ואין ביטוח". משיב 2 נשאל, כיצד מתיישבת אמירתו של משיב 1 כי הסיבה שלא הגיע במכוניתו, היא חוסר דלק, עם העובדה שבעת תפיסת המכונית נמצא טנק הדלק כמעט מלא, ועל כך השיב: "מאיפה ידע כי יש דלק או לא". כפי שעולה מן התמלילים עניין זה היה נושא לשיחה בין שני המשיבים בתא המעצר. משיב 1 נשמע אומר למשיב 2 "אם ישאלו אותך על הדלק תגיד שאתה לא זוכר" (עמ' 2 - 2:08:20). וכן, " ...דיבר על שעון הדלק הוא שאל למה לא לקחת את הרכב אמרתי לו רק. אתה למה לא אמרת לי ששאל אותך על הדלק מה כך ניפול, אתה תדבר משהו ואני אדבר משהו" ( עמ' 10- 05:48:30). המסקנה המתבקשת מ"ההתעסקות" של השניים בהשוואת גרסאות ותיאומן, בהקשר זה, היא כי המשיב 2 נמנע מהגעה לתחנה ברכבו מחשש שהרכב יסגיר את מעורבותו באירוע. משעימתו החוקרים את המשיב 2 אם סברתם כי הסיבה שלא הגיע למשטרה ברכבו, איננה חוסר דלק, אלא חשש שהרכב ייתפס ויזוהה כקשור לאירוע, התעטף המשיב בשתיקה וסרב להגיב על הדברים (הודעה מיום 17.8.11- 11:15 החל בשורה 5). שנית, משהוצג למשיב 2 הסרט ממצלמת האבטחה, הייתה שאלתו הראשונה, האם רואים את חזית הרכב. בהמשך, כשנאמר לו שבסרט רואים את רכבו מסוג שברולט עם "צמיגי מגנזיום מיוחדים בצבע ניקל" הוא משיב: " יש מלא רכבים וזה לא הרכב שלי" (הודעה מיום 9.8 החל בשורה 21). אישוש לזהות הרכב ניתן למצוא בשיחות המשיבים. וכן: "הרכב (לא ברור) שעון הדלק טעות בנו רעולי פנים לא מכירים אותו (או אותנו), איברהים יגיד יש הרבה רכבים עם ניקל וגג נפתח, הרבה רכבים עם גג נפתח אל תדאג" (משיב 1 01:2:40). אלא שבהמשך הם מביעים חשש שהג'נטים המיוחדים יסגירו את הרכב, ומביעים צער שלא החליפו את הגלגל. השיחות בהקשר זה מצביעות על חששם שרכבו של המשיב 2 יזוהה כרכב שנצפה במצלמת האבטחה. על המצת שנמצא ברכב אומר משיב 1: "מצאו מצית צהובה עם שפיץ" ועל כך אומר משיב 2: "הנה יש להם עוד הוכחה"( 02:06:43). השניים דנים באפשרות ש"נאכל אותה 4 שנים" ושואלים את עצמם "מה עשינו לעצמנו". ולבסוף , כשמגלים באוזניהם ששיחותיהם ובהן אמירות מפלילות, בוחר משיב 1 בזכות השתיקה ומסרב ליתן הסבר לדברים המפלילים שהשמיע (הודעתו מיום 18.8 שעה 15.21) באותה דרך של שתיקה בחר גם המשיב 2 (הודעתו מיום 18.8 שעה 17.19). אלה מקצת הדברים העולים משיחות המשיבים שיש בהם למצער "ראשית הודיה". ובאשר לעבירת הנשק, המיוחסת לנאשם 1. בעקבות האזנה לשיחות המשיבים, ממנה עלתה זיקתם לנשק, נערך חיפוש בבית משיב 2. האקדח, נשוא האישום השלישי, נמצא בבית הנאשם, בתוך כספת, השייכת למשיב 2. המשיב מודה בהחזקת האקדח. לטענתו מצא את האקדח, המחסנית והכדורים ברשות הרבים. לדבריו, ניסה לירות בו, באמצעות הכדורים שמצא, אך הסתבר לו כי האקדח אינו תקין ומשכך החליט להשאירו אצלו, כקישוט. ב"כ המשיב גורס, כי אקדח לא תקין אינו עונה על הגדרת נשק. טענה זו אין לקבל. מההיבט העובדתי האקדח נבדק, בירי, ע"י רפ"ק דהאר נביל, תוך שימוש בכדורים שנתפסו עם האקדח. על פי התרשמותו של רפ"ק דהאר האקדח תקין, אלא שהכדורים היו ישנים ונראו בלתי שמישים, מה שהסביר את העובדה שבמהלך ניסוי הירי שערך, הייתה נקירה ללא אש. אף אם ימצא בבדיקת המז"פ כי קיימת תקלה כלשהי באקדח, עדיין מדובר בנשק כפי הגדרתו בסע' 144 (ג): בסעיף זה, "נשק" - (1) כלי שסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אבזר ותחמושת של כלי כזה; העובדה שהמשיב שמר את האקדח בכספת שוללת את טענת המשיב כי שמר אותו כקישוט. דיון והכרעה: דיותן של הראיות:  מעיון בחומר החקירה שהונח בפני, סבורה אני כי ישנן ראיות טובות לכאורה המבססות יסוד סביר להוכחת אשמתם של המשיבים במיוחס להם בכתב האישום. האישור על קיומו של סכסוך בין המתלונן לבין מחמד כנאענה, במהלכו הושמעו איומים על המתלונן; הקשר המוכח של מחמד כנאענה עם געפר נאסר (קשר המוכחש ע"י האחרון); אמרותיהם של המשיבים מהם עולה כי פעלו בשליחותו של געפר; ,תקליטורי מצלמות האבטחה שהנציחו רכב דומה לזה של משיב 2 ואמרותיהם של המשיבים המאששות את ההנחה כי היה רכבו של המשיב 2, שנצפה במצלמות האבטחה, כל אלה מבססים תשתית לכאורית מספיקה. אכן הראיות הן נסיבתיות. על ראיות נסיבתיות בהקשר למעצר עד לסיום ההליכים נאמר בבש"פ 1238/06 אזערי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים): "הלכה פסוקה היא כי תשתית ראייתית לכאורית, אף שהיא מורכבת ממסכת של ראיות נסיבתיות, עשויה להוות תשתית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים מקום שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו" ... ... ובלבד שהראיות לכאורה ככל שהן נסיבתיות תהיינה על פניהן בעלות עוצמה שיש בה להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה (ראו בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' קנילסקי (לא פורסם))" שתיקתם של המשיבים אל מול הראיות המפלילות שהוצגו בפנים מחזקת אף היא את ראיות המבקשת נגד המשיבים, כפי שנאמר בבש"פ 7216/05 אגבריה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים). ולבסוף, הלכה היא כי בשלב זה, של דיון בבקשה למעצר עד תום הליכים, אין להעמיק בחקר האמת ובירור שאלת חפותם או אשמתם של המשיבים ע"פ חומר הראיות הלכאוריות שיש בתיק, ואין לבחון את מהימנותן של העדויות והראיות. זוהי מלאכתה של הערכאה השיפוטית שבפניה עתידים המשיבים ליתן את הדין. בית המשפט, בשלב זה, עסוק בבחינת הפוטנציאל הראייתי שיוצא אל הפועל בעתיד, בסיומו של הליך משפטי, ודי לו לבית המשפט אם התרשם כי קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות למשיבים, שאינן חסרות ערך על פניהן. וראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133; בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08);בש"פ 663/08 סדיק סרחאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 12.2.08). עילות המעצר:  המעשים המיוחסים למשיבים (מעשה ההצתה) הינם חמורים ומעידים על המסוכנות הנשקפת מהם. וכבר נקבע, כי עבירת הצתה יוצרת עילת מעצר מכוח חזקת מסוכנות (ראו דברי השופט י' טירקל בבש"פ 9820/02 ג'ורג' פנחסוב נ' מדינת ישראל ב  עבירת ההצתה הינה עבירה שתוצאתה אינה נחזית מראש, והרי המצית שולט ביצירת מעשה ההצתה אך לא בתוצאת מעשהו. תוצאתה של הצתה עלולה לפגוע בחיי אדם, בשלום הציבור וברכושו ולגרום למפגע סביבתי. מכאן המסוכנות הגבוהה הנובעת ממעשה עבירה זה, ואשר לא אחת עמדו בתי המשפט על חומרתו. כך, נקבע כי:  "...עבירת הצתה הינה מן החמורות שבעבירות - שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה, ומי שמתיר לעצמו לסכן בדרך זו רכוש וחיים - ובעניינו, כאמור, בשל דבר של מה בכך - עשוי להוסיף, לסכן את זולתו גם בנסיבות אחרות" (בש"פ 6526/02 מוחמד אלענמי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 30.7.02), ראו גם את בש"פ 142/05 צלי טנצר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 13.1.05)).  ובענייננו המשיבים הציתו רכב, כ"שכירי חרב" באזור מגורים, באישון לילה, בנסיבות בהן היה גלום פוטנציאל לנזק כבד בנפש וברכוש. יפים הדברים שנאמרו בע"פ 7925/06 אבו עראר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 25.4.07)-"ראשיתה מצער- גפרור- ואחריתה מי ישורנו". הנה כי כן, מעשיהם של המשיבים מקימים, מעצם טבעם, מסוכנות רבה. בנוסף לכך, על יסוד הדברים הנלמדים מאמרות המשיבים במעצר, מתקיים יסוד סביר לחשש ששחרורם של המשיבים יסכן את ביטחונו ושלומו של הציבור ושל המתלונן, יביא לשיבוש הליכי משפט, לתיאום עמדות, להשפעה על עדים ולהתחמקות מהליכי שפיטה. הכל כאמור בסע' 21(א)(1)(א)+(ב) לחוק המעצרים.  אל אף כל האמור לעיל, ובהתאם להוראת סע' 21 הנ"ל, אין להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים בעניינו, אלא מקום בו לא ניתן להשיג את מטרת המעצר על-ידי שחרור בערובה ובתנאי שחרור שפגיעתם בחירות הנאשם פחותה. מכאן שעל בית המשפט לבדוק, גם בעבירות חמורות, אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל כאמור, אם לאו. ראו: בש"פ 4135/08 דראוושה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 18.5.08);בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 25.9.06); בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהן (טרם פורסם, ניתן ביום 28.6.99);בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' אייל מלכא (טרם פורסם, ניתן ביום 5.6.98);  העבירות המיוחסות למשיבים הן עבירות חמורות ומסוכנות. יחד עם זאת, מחומר הראיות שבפני לא ניתן לומר, בשלב זה, כי נשקפת מהם מסוכנות כזו שלא ניתן לאיינה אלא רק שהלה נמצאים מאחורי סורג ובריח.  למשיבים אין הרשעות קודמות, עברם נקי, ומדובר באנשים צעירים ממשפחות נורמטיביות. מכאן שחרף המסוכנות העולה ממעשיהם נראה כי ראוי לאמוד את מסוכנותם של המשיבים, בשלב זה, בסיועו של שירות המבחן בדרך של קבלת תסקיר מעצר.  אשר על כן אני מורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינם של המשיבים אשר יעריך את מסוכנותם והתאמת חלופות מעצר אפשרויות, שיפחיתו ככל האפשר את המסוכנות ואת הפוטנציאל לשיבוש הליכי המשפט. שירות המבחן יאמוד את מסוכנות המשיבים ואת החלופות המוצעות יגיש את חוות דעתו עד ליום 21.9.11 התסקירים יוגשו לבית המשפט ויועברו במקביל לב"כ הצדדים.  הסנגורים ידאגו ליצור קשר עם קצין המבחן ויעבירו לקצין המבחן שימונה, את פירוט חלופות המעצר המוצעות על ידם, כך ששרות המבחן יוכל לבדוק את החלופות המוצעות. המשך הדיון יהיה בפני שופט המעצרים, כב' השופט ר' שפירא אשר יקבע מועד לדיון, שיודע לצדדים ולשב"ס. כדי להסיר ספק, המשיבים יהיו במעצר עד להחלטה אחרת. הצתהשריפהמעצר