ביטול מכירת חברה - פיצויי פיטורים לעובדים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול מכירת חברה - פיצויי פיטורים לעובדים: המפעל בו עבדו התובעים נמכר; מאוחר יותר בוטלה המכירה. על מי חלה החובה לשלם את זכויותיהם של התובעים בתקופה שטרם המכירה - זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: 1. התובעים עבדו כפועלי ייצור בענף תאורת החירום אצל הנתבעים בתקופות שונות. מרבית תקופת העסקתם הועסקו התובעים במפעל בענף תאורת החירום שמיקומו בקומת הקרקע בבניין "בית יחזקאל" ברחוב יוני נתניהו 5 , אור יהודה (להלן: "המפעל"). 2. נתבעת 1 ונתבעת 2 הינן חברות שתחום פעילותן העיקרי הינו ענף תאורת החירום. נתבע 3 הינו בעל מניות בנתבעת 2. 3. נתבעת 1 הוקמה בשנת 1991 על-ידי מר אלי כץ. 4. נתבעת 2 הוקמה בחודש 1/08 בסמוך למועד חתימתה על הסכם עם נתבעת 1 שעניינו מכירת עסקה של נתבעת 1 לנתבעת 2. 5. התובעים הועסקו במפעל החל מתקופות שונות ועד לחודש 10/08 ולאחר מכן הועסקו במפעל אחר בבעלותה של נתבעת 2, גם הוא בבניין "בית יחזקאל" באור יהודה, שם עבדו עד שפוטרו פיטורי צמצום על-ידי נתבעת 2 בחודש 8/09. 6. התובע 1 החל לעבוד אצל נתבעת 1 בחודש 12/95; תובעת 2 החלה לעבוד אצל נתבעת 1 בחודש 8/96; תובעת 3 החלה לעבוד אצל נתבעת 1 בחודש 11/97 . 7. החל מחודש 8/08 החלו התובעים לעבוד אצל נתבעת 2. באותו הזמן הוחתמו התובעים על הסכם העסקה עם נתבעת 2 לפיו לוקחת על עצמה נתבעת 2 את מלוא המחויבויות של נתבעת 1 כלפיהם, כולל הזכות לפיצויי פיטורים. 8. במהלך דיון שהתקיים במותב בראשותי מיום 6.9.12 הושגה ההסכמה הבאה בין הצדדים: 8.1. התובע עבד אצל הנתבעים סך הכל 13 שנים ו-9 חודשים, כאשר מתוכם עבד אצל נתבעת 2 במשך שנה וחודש (תקופת העסקה ב'). הוסכם כי בגין תקופת העסקה ב' תשלם נתבעת 2 לתובע את הסכומים, כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך של 5,010 ₪. שכר עבודה בגין חודש 8/09 בסך של 3,600 ₪ נטו. 8.2. תובעת 2 עבדה אצל הנתבעים סך הכל 13 שנים וחודש, כאשר מתוכם עבדה אצל נתבעת 2 במשך שנה וחודש (תקופת העסקה ב'). הוסכם כי בגין תקופת העסקה ב' תשלם נתבעת 2 לתובעת 2 את הסכומים, כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך של 4,929 ₪. שכר עבודה בגין חודש 8/09 בסך של 3,600 ₪ נטו. 8.3. תובעת 3 עבדה אצל הנתבעים סך הכל 11 שנים ו-9 חודשים, כאשר מתוכם עבדה אצל נתבעת 2 במשך שנה וחודש (תקופת העסקה ב').הוסכם כי בגין תקופת העסקה ב' תשלם נתבעת 2 לתובעת 3 את הסכומים כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך של 4,956 ₪. שכר עבודה בגין חודש 8/09 בסך של 3,600 ₪ נטו. 9. בתקופה שבין שנת 2006-2008 נקלעה נתבעת 1 לקשיים כלכליים ולקושי תזרימי. על מנת לשפר מצבה, נקשרה בעסקה עם נתבעת 2 שעניינה מכירת המפעל. נערך הסכם "זכרון דברים", בין נתבעת 1 ואח' מצד המוכרים, לבין נתבעת 2 מצד הקונים. 10. בהסכם המכר נכתב כי נתבעת 2 תמשיך להעסיק את התובעים ורצף זכויותיהם יישמר ובכלל כך הזכות לפיצויי פיטורים משך כל תקופת העסקתם. 11. במהלך חודשים 7/08- 8/08 ניהלו נתבעת 1 ונתבעת 2 משא ומתן בעניין עסקת המכר. בין הצדדים לעסקה ניטשה מחלוקת עסקית בנוגע לעסקת מכר המפעל. 12. במהלך עניין זה הוגשו הליכים מטעם נתבעת 1 ואח' כנגד נתבעת 2 ואח' בהליך אזרחי בבית משפט השלום (ת.א. 44805/08), ובכלל כך בקשה לצו מניעה, לה נעתר בית משפט. ביום 21.9.2008 ניתנה החלטה על ידי כבוד השופטת ריבה ניב מבית משפט השלום בתל אביב ליתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לביטול ההסכמות ביניהם ולהעברת המפעל לחזקתה של נתבעת 2 תוך החזרת הכספים שקיבלה נתבעת 1 לנתבעת 2 בגין עסקת המכר, והחזרת התובעים תחת העסקתה של נתבעת 1. 13. ביום 9.9.2008 מסרה נתבעת 1 לתובעים מכתב בו נטען שהופסקה עבודתם, לפי בקשתם, בנתבעת 1. 14. לאחר ההסכמות שהושגו בין הצדדים נותרה מחלוקת בין הצדדים בגין פיצויי פיטורין, דמי חופשה, וביטוח פנסיוני כדלקמן: זכות התובע 1 לדמי פיצויי פיטורים בסך של 58,584 ₪; 10 ימי החופשה שלא שולמו בחסר בחודש 7/08, בסך 2,000 ₪; דמי ביטוח פנסיוני שלא שולמו החל מחודש 1/08 ולא הועברו לקופת פנסיה בסך של 4,168.49 ₪. זכות תובעת 2 לדמי פיצויי פיטורים בסך של 54,600 ₪; 25.91 ימי החופשה שלא שולמו בחסר בחודש 7/08, בסך 5,182 ₪; דמי ביטוח פנסיוני שלא שולמו החל מחודש 1/08 ולא הועברו לקופת פנסיה בסך של 4,160.95 ₪. זכות תובעת 3 לדמי פיצויי פיטורים בסך של 48,800 ₪; 15.94 ימי חופשה שלא שולמו בחסר בחודש 7/08, בסך 3,108 ₪; דמי ביטוח פנסיוני שלא שולמו החל מחודש 1/08 ולא הועברו לקופת פנסיה בסך של 4,142.52 ₪. הכרעה: נבדוק את הסוגיות לעיל לפי סדרן: פיצויי פיטורים, דמי חופשה ודמי ביטוח פנסיוני. פיצויי פיטורים: 15. האם התובעים זכאים לתשלום פיצויי פיטורים עבור תקופת העסקתם הראשונה- אצל נתבעת 1 משך כ- 12 שנה, ובאם כן- על מי לשלם את פיצויי הפיטורין ?- זוהי הסוגיה העומדת לפנינו. 16. טוענת נתבעת 1 כי התובעים התפטרו מעבודתם אצלה לאחר שהמפעל חזר לחזקתה, ולפיכך אינם זכאים לפיצויי פיטורין. בנוסף נטען כי נתבעת 2 לקחה על עצמה לפי הסכם המכר, וכך גם לפי הסכמי ההעסקה עם התובעים, לשלם מלוא זכויות התובעים בגין תקופת העסקתם. 17. טוענת נתבעת 2 כי בביטול עסקת המכר בהחלטת בית משפט השלום מתבטלות ההסכמות שהושגו בנוגע לתובעים. 18. התובעים מלינים על כך שהסכסוך שנגלע בין נתבעת 1 לנתבעת 2 הוביל ל"נפילתם" של התובעים "בין הכיסאות", שעה שאף אחת מהנתבעות לא מוכנה לשאת על עצמה את חובת תשלום פיצויי הפיטורים. לדידם של התובעים, על הנתבעות ביחד או לחוד, לשלם להם את המגיע להם, ואל להם, כעובדים, לשאת את מחיר הסכסוך העסקי. 19. טוען נתבע 3 כי התובעים בחרו להתחיל מערכת יחסי עבודה חדשה אצל נתבעת 2 תוך ידיעה כי הפסידו את התנאים הסוציאליים שלהם מתקופת ההעסקה אצל נתבעת 1 ומאחר שלא היו מעוניינים לעבוד אצל נתבעת 1 משזו לא שילמה להם כראוי זכויותיהם. 20. בראשית האומר יאמר כי מכלל העדויות שהובאו בפנינו התרשמנו, שלא ניתן לומר כי התובעים וויתרו על זכויותיהן הסוציאליות עת בחרו לעבוד אצל נתבעת 2. כך עולה גם מתלושי השכר של התובעים בתקופה הרלוונטית אשר בחלקם נמנתה תחילת עבודת התובעים החל מתקופת עבודתם הראשונה, אצל נתבעת 1 (תלושי שכר של התובעים לחודשים יוני 2008 ויולי 2008 , נספח ו' לכתב התביעה). 21. עם זאת, יש לבדוק האם זכאים התובעים לתשלום פיצויי פיטורים, ואם כן, מי מהנתבעים חייב בתשלום. 22. בהתאם לסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג- 1963 ("חוק פיצויי פיטורים"): (א) מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים. "עונה" לענין חוק זה - שלושה חדשים רצופים בשנה שבהם עבד לפחות 60 יום. (ב) עובד שעבר ממקום עבודה למקום עבודה אצל אותו מעביד ונתחלפו המעבידים במקום העבודה הנוכחי, זכאי לקבל פיצויי פיטורים מהמעביד הקודם בעד תקופת עבודתו אצלו או במקום העבודה הקודם כאילו פוטר העובד ביום חילופי המעבידים כאמור; קיבל המעביד החדש כאמור על עצמו, על פי התחייבות בכתב כלפי העובד, את האחריות לפיצויי הפיטורים שהיה העובד זכאי לקבלם מהמעביד הקודם כאמור, יהיה המעביד הקודם פטור מתשלום הפיצויים ויראו לענין חוק זה את תקופת עבודתו של העובד אצל המעביד הקודם או במקום העבודה הקודם כאילו עבד במקום העבודה הנוכחי. 23. סעיף 30 לחוק הגנת השכר התשי"ח- 1958 קובע : (א) עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעביד החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעביד הקודם, אלא שהמעביד החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חדשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה - מיום הפרסום. המעביד החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חדשים כאמור. (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על העברת מפעל, חלוקתו או מיזוגו עקב פשיטת רגל או עקב פירוק של חברה או אגודה שיתופית בגלל אי- יכלתה לשלם חובותיה. 24. קריאת שתי הוראות החוק המצוינים לעיל מעלה כי המחוקק ביקש להבטיח כי עובד לא יוותר משולל זכויות באם הוחלפו מעסיקיו. כך, בהתאם לסעיף 30 לחוק הגנת השכר עת עובד נותר לעבוד באותו מקום עבודה, נשמר רצף זכויותיו אפילו אם התחלפו מעבידיו. בהתאם לסעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, באם פוטר העובד- ישולמו לו פיצויים בהתחשב במשך כל תקופת עבודתו במקום העבודה, וזאת גם אם בוצעה החלפת מעבידים. בהתאם לסעיף 1(ב) לחוק פיצויי פיטורים- אם שינה העובד מקום עבודתו אצל אותו מעביד ולאחר מכן שונה מעבידו- ישלם המעביד הראשון פיצויי פיטורים משך תקופת ההעסקה הראשונה. עולה מהאמור כי שמירה על העובד וזכויותיו, לבל תישלל זכותו לפיצויי פיטורים עת הוחלף מעסיקו, הוא היסוד על בסיסו עומדות הוראות החוק לעיל. 25. מצב הדברים המובא לפנינו, עת מפעל עובר מיד ליד וחוזר חלילה, אינו מצב דברים רגיל של חילופי מעבידים. 26. אין מחלוקת כי התובעים נתנו הסכמתם לשינוי זהות מעסיקם בפעם הראשונה, מנתבעת 1 לנתבעת 2, אולם לא כך בנוגע לחילופים השניים שהיו צריכים להיערך עם החזרת המפעל לרשות נתבעת 1. 27. התובעים טענו כי לא ידעו על החלטת בית משפט שלום וכי נתבעת 1 לא פנתה אליהם על מנת ליידעם כי קיימת אפשרות מבחינתם להיוותר לעבוד במפעל, ולפיכך עברו למפעל האחר שבבעלותה של נתבעת 2. 28. נתבעת 1 טענה כי מר כץ פנה גם פנה לתובעים וביקש חזור ושוב כי יוותרו לעבוד במפעלו, וכי הצר רבות על כך שבחרו להתפטר שעה שנזקק להם, כעובדים מנוסים, על מנת להוציא את נתבעת 1 מהמצב לו נקלעה עקב הסכסוך עם נתבעת 2. 29. מעדויות התובעים התרשמנו כי גם אם לא ידעו ברורות על החלטת בית משפט שלום בעניין העברת המפעל לידי נתבעת 1 הרי שקשה לומר כי העניין נעלם מידיעתם לחלוטין, ולמצער ידעו כי היה קיים סכסוך בין הנתבעות שבתומו הועבר המפעל חזרה לרשות נתבעת 1. 30. כך עולה מעדותו של התובע 1 : "ש. הבנת שיש סכסוך בין אלי לבין אליהו ? ת. נכון. ש. הבנת שאתה צריך לבחור אם להשאר עם אלי או לעבוד ל- ש' ? ת. אנחנו כבר בחרנו, יומיים לפני שסולקנו כבר חתמנו על הסכם עם ש'." (עמ' 16 שורות 10-9 לפרוטוקול) 31. ומחקירתה של נתבעת 2: "ש. ביום 9/9 לא רצית לחזור לעבוד אצל אלי ? ת. נכון. לא רצינו כי כבר חתמנו על חוזה. אמרנו לאלי שאם הוא נותן פיצויים, נחזור לעבוד אצלו. הוא לא אמר כלום, הוא לא רצה לתת פיצויים וגם לא היום. ש. האם זה נכון לגבי כולם ? ת. כן. ש. האם זה נכון ששמעון אמר לכם שלפי מה שיחליט בית משפט שמעון צריך להחזיר את המפעל לאלי ? ת. לא ידוע לנו שהיה ביניהם משפט, אבל ניחשנו שיש שם משהו. לא נאמר לנו שום דבר." (עמ' 18 שורות 6-5 לפרוטוקול). 32. יתר על כן, מצב הדברים הטבעי כביכול, עת התובעים עובדים במפעל שנים רבות אצל מעסיקם, נתבעת 1 במקרה דנן, הוא כי יימשכו לעבוד במפעל בשעה שמעסיקתם האחרונה (ולפרק זמן קצר יחסית) היא נתבעת 2, מפסיקה להחזיק במפעל ומחזירה אותו לרשות נתבעת 1. 33. עוד התרשמנו כי התובעים, שהכירו את מעסיקתם הראשונה היא הנתבעת 1, לא רצו להמשיך ולעבוד אצלה במפעל מאחר שחששו שמא נתבעת 1 תתקשה לשלם את שכרם, כפי שהעיד התובע בעדותו: "ש. מדוע עברת ל- ש' ? ת. חצי שנה לפני חתימת ההסכם כל הזמן עיכבו לנו את המשכורת. אני אפילו רציתי לעזוב. להתפטר." (עמ' 15 שורות 28-26 לפרוטוקול). 34. עולה אם כן, כי מתוך בחירה החליטו התובעים להתפטר מעבודתם במפעל, שבעליו עברו מנתבעת 1 לנתבעת 2 וחוזר חלילה. 35. יצוין כי ייתכן שהיה ניתן לראות את מניעותם של התובעים מלחזור לעבוד במפעל שעבר לרשות נתבעת 1, כנסיבה המזכה אותם בפיצויי פיטורין לפי סעיף 11(ב) לחוק פיצויי פיטורין, אלא שזאת לא עילת התביעה. 36. נשאלת השאלה, האם היה על התובעים להסכים לחילופי המעבידים השניים שנערכו במפעל, ולהסכים לחזור ולעבוד אצל נתבעת 1, על אף שלא היו מעוניינים בכך. 37. יש לזכור כי עובדים אינם כלי משחק בידי מעבידם, ולא ניתן להעבירם מיד ליד כחפץ בידי הסוחר. ככלל, נדרשת הסכמתם של העובדים בעת חילופי מעבידים, כפי שעמד על כך כבוד השופט אור בפסק הדין בג"צ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ פ"ד נח(6) 481 ("בג"צ התעשייה האווירית"): "לדעתי, העברת הזכויות החוזיות של המעביד כלפי צוות העובדים במסגרת מכירת העסק כ"עסק חי" באה בגדר אותם שינויים אורגניים אשר פררוגטיבת המעביד אינה משתרעת עליהם. הובהר לעיל כי על-פי הדין הכללי, לא ניתן להמחות הסכמי עבודה ללא הסכמת העובד. אכן, הסכמה זו עשויה להיות הסכמה משתמעת, אך הסכמה משתמעת כזו, הנוגדת את הקבוע בדין הדיספוזיטיבי, צריכה להסתמך על תשתית איתנה. בהיעדר תשתית - אין להסיק הסכמה כזו" (שם בעמ' 550). 38. עוד נפסק באותו עניין על-ידי כבוד השופט אור על החשיבות בעיני עובד, לזהות מעסיקו, בדומה לחשיבות שיש לעובד למקום העבודה: "אוסיף כי איני מתעלם מכך שזיקת עובד למקום עבודתו אינה מצומצמת לאותן הוראות חוק הדנות ברציפות זכויות עובדים. ברור כי הקשר של עובד למקום עבודתו הוא קשר שהינו בעל חשיבות כשלעצמו, אולם כך גם הקשר של עובד לזהות מעבידו. בנסיבות מסוימות ייחסו עובדים משמעות חזקה יותר למקום עבודתם מאשר לזהות מעבידם, ובנסיבות אחרות - להפך. דעתי היא כי חשיבות כל אחד מאלה - מקום העבודה וזהות המעביד - תלויה בנסיבות כל מקרה, ובהתחשב בנסיבות אלה רשאי העובד להחליט איזו זיקה היא בעלת חשיבות גדולה יותר עבורו" (שם בעמ' 536). 39. התובעים בענייננו לא היו מעוניינים בחילופי המעסיקים, בשל זהות מעסיקם, היא נתבעת 1. התובעים רשאים היו לסרב לחילופי המעבידים , תוך שמירה על זכותם לפיצויי פיטורים. בעניין זה המעסיק "החדש" היא נתבעת 1, על אף שהייתה המעסיקה הקודמת של התובעים, עובר למועד העברת המפעל לידי נתבעת 2. יחד עם זאת, במצב הדברים שנוצר, הזכות לפיצויי הפיטורים של התובעים עבור משך כל תקופת העסקתם נגזרת מתקופת עבודתם הקודמת, זו אצל נתבעת 1. 40. משקבענו כי לתובעים עומדת הזכות לקבלת פיצויי פיטורים בגין תקופת העסקתם הראשונה אצל נתבעת 1, מוטל עלינו לבחון על מי מוטל נטל התשלום. 41. טוענת נתבעת 1 כי נתבעת 2 לקחה על עצמה את מלוא האחריות לתשלום פיצויי הפיטורים כפי שעולה מההבנות שהותוו בהסכם המכר, ומהסכמי ההעסקה שנחתמו בין נתבעת 2 לתובעים. 42. אכן, התחייבה נתבעת 1 על-ידי בעליה, מר אלי כץ, כלפי התובעים, כי יקבלו את מלוא זכויותיהם, ובכלל כך הזכות לפיצויי פיטורים בגין כל משך תקופת ההעסקה, מנתבעת 2. עניין זה נתמך על-ידי התובע בחקירתו הנגדית (שורות 18-20 לעמוד 13 לפרוטוקול): ".. לפני שחתמנו על ההסכם בקשנו מאלי כץ שישלם לנו פיצויים. הוא אמר שחברת ש' לוקחת הכל על עצמה והיא תהיה אחראית. זו הסיבה שחתמנו על ההסכם." ובשורות 16-19 לעמוד 14 לפרוטוקול: "כשהוחלף שם החברה בקשתי מאלי כץ שיהיה הסכם חדש במקום ההסכם משנת 95'. זאת כיון שיש שם חדש לחברה או לשלם לנו פיצויים על כל התקופה, בייחוד שבאותה עת הייתי כבר 3 שנים פנסיונר. הוא אמר שהחברה החדשה לוקחת על עצמה את כל ההתחייבויות של החברה הישנה, כיון שיש ביניהם הסכם כלשהו. " 43. מערכת היחסים העסקית שבין נתבעת 1 לנתבעת 2 אינה מושא ההליך שבפנינו, ואין בכך על מנת להשליך על יחסי העבודה שבין התובעים לכל אחת מהנתבעות. בנוסף, יש לציין כי החלטת בית משפט שלום אך נתנה תוקף להסכמת הצדדים באותו הליך- הם נתבעת 2 ונתבעת 1, ולפיכך אין מדובר בהחלטה שיפוטית שיורדת לעומקה של מערכת היחסים שבין התובעים לבין כל אחד מהנתבעים. יחד עם זאת, ביטול עסקת המכר, ודוק: בהחלטה שיפוטית, הינו בעל השלכה על ההסכמות שהותוו בין נתבעת 1 לנתבעת 2 הנוגעות לתשלום כספים הנוגעים בגין תקופת ההעסקה הראשונה, עד לחודש 8/08. משבוטלה עסקת המכר בהחלטה שיפוטית, בוטלו ההסכמות בין נתבעת 1 לנתבעת 2, ובכלל כך חובתה של נתבעת 2 לבוא בנעלי נתבעת 1 בתשלום פיצויי פיטורים לתובעים. לפיכך, על נתבעת 1 לשלם לתובעים את המגיע להם בגין תקופת העסקתם. 44. תוצאה זו עולה בקנה אחד עם סעיף 21 לחוק חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: "משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל." 45. לפיכך, הרינו לקבוע כי על נתבעת 1 לשלם את פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעים בגין תקופת העסקתם אצלה ועד לחודש 8/08. 46. יצוין כי בהתחשב בנסיבות, תוצאה זו צודקת גם מתוך התחשבות בשוני הרב שבתקופות ההעסקה השונות של התובעים אצל כל אחת מהנתבעות, שהרי התובעים הועסקו אצל נתבעת 1 משך מעלה מעשור, ואילו אצל נתבעת 2 הועסקו משך מעט יותר משנה. 47. לפיכך, מתקבלים חישובי התובעים לתשלום פיצויי פיטורים, משלא הוצג תחשיב נגדי, הננו מחייבים את הנתבעת 1 לשלם את פיצויי הפיטורים לתובעים וזאת בניכויי התשלום ששולם על-ידי נתבעת 2, כמפורט בסעיף 14 לפסק הדין. ביטוח פנסיוני 48. בהכרעת כבוד הרשמת קרן כהן (כתוארה אז) בהליך ק"ג 8593-09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד א.כץ א' בע"מ ותוך מתן הודעת צד ג' לנתבעים 2,3 ואח', ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה תשלם נתבעת 1 לתובעים סך של 6,564 עבור חוב פרמיה ביחס לתובעים. כן נקבע כי מר אלי כץ יהא ערב לביצוע התשלומים. 49. טוענת נתבעת 1 כי הכספים הועברו זה מכבר לחברת הביטוח. מנגד טוענים התובעים כי הכספים לא הועברו. נציין כי לא נעלם מעינינו כי הסכומים שנתבעו שונים במעט מהסכומים שהופיעו בפסק הדין של כב' הרשמת כהן (כתוארה אז). הנתבעת 1 לא הציגה כל אסמכתא לתשלום כספים אלה לחברת הביטוח מגדל. 50. כפי שעולה מפסק הדין בעניין מגדל, מר אלי כץ ערב אישית לביצוע התשלומים. 51. אשר על כן ומשלא הוצג חישוב נגדי על הנתבעת 1 לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: לתובע 1 סך של 4,168.49 ₪; לתובעת 2 סך של 4,160.95 ₪; לתובעת 3 סך של 4,142.52 ₪. דמי חופשה 52. לא הוגש פנקס חופשות על ידי הנתבעת 1. על פי סעיף 26 לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951, חלה חובה על המעסיק לנהל פנקס חופשות בו מפורטים ימי החופשה בתשלום אשר נטלו עובדיו. בעבר נקבע כי מעסיק אשר אינו מנהל פנקס חופשות עליו נטל הראיה להוכיח כי אכן נתן לעובדו ימי חופשה בתשלום (דב"ע לד/17-3 רפאל אברג'יל - קורט אנסבך, פד"ע ה', 253). 53. מעיון בתלוש השכר של התובע 1 לחודש 7/09 עולה כי לזכות התובע 1 עמדו 8.5 ימי חופשה ובחודש שלאחר מכן נוצרה לפתע יתרה שלילית של ימי חופשה בסך 6.77 ימים. אשר על כן משלא הוצג פנקס חופשות והרישומים בתלושי השכר אינם נהירים כלל וכלל, הננו מקבלים את חישובי התובע ומחייבים את הנתבע לשלם לתובע 2,000 ₪, בתוספת הצמדה וריבית מיום 1.9.09 ועד לתשלום בפועל. 54. מעיון בתלוש השכר של התובעת 2 עולה כי לזכות התובעת 2 עמדו נכון לחודש 7/09 25.91 ימי חופשה ובחודש 8/09 לפתע נרשמה יתרה שלילית של 17.71 ימים. אשר על כן הננו מקבלים את חישובי התובעת 2 ומחייבים את הנתבע לשלם לתובעת 2 5,182 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום 1.9.09 ועד לתשלום בפועל. 55. מעיון בתלוש השכר לחודש 7/09 של התובעת 3 עולה כי לזכות התובעת 3 עמדו 15.54 ימי חופשה וחודש לאחר מכן, בתלוש שכר 8/09 לפתע נרשמה יתרה שלילית. אשר על כן הננו מקבלים את חישובי התובעת 3 ומחייבים את הנתבע לשלם לתובעת 3 3,108 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום 1.9.09 ועד לתשלום בפועל. סוף דבר: 56. הנתבעת 1 תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: לתובע 1 תשלם הנתבעת 1 פיצויי פיטורים בסך של 58,584 ₪, דמי חופשה בסך 2,000 ₪ ודמי ביטוח פנסיוני שלא שולמו בסך של 4,168.49 ₪. לתובעת 2 תשלם הנתבעת 1 פיצויי פיטורים בסך של 54,600 ₪, דמי חופשה בסך 5,182 ₪ ודמי ביטוח פנסיוני שלא שולמו בסך של 4,160.95 ₪. לתובעת 3 תשלם הנתבעת 1 פיצויי פיטורים בסך של 48,800 ₪, דמי חופשה בסך 3,108 ₪ ודמי ביטוח פנסיוני שלא שולמו בסך של 4,142.52 ₪. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.09 ועד ליום התשלום בפועל. 57. נוסף על כך, תשלם הנתבעת 1 לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט כדלקמן: לתובע 1 סך של 7,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ו- 500 ₪ בגין הוצאות משפט. לתובעת 2 סך של 7,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ו- 500 ₪ בגין הוצאות משפט. לתובעת 3 סך של 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ו- 500 ₪ בגין הוצאות משפט. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום ולא, ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד לתשלומם בפועל. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. פיצויי פיטוריםפיטוריםפיצויים