מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא גביית יתר של חשבונות מים: א'. המבקש - התובע הגיש ביום 29.7.12 כנגד המשיבה - הנתבעת, תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ (להלן: "המשיבה"), תובענה ובקשה לאישורה כתובעה ייצוגית. המבקש מציין כי הוא תושב העיר שפרעם, והמשיבה היא חברה העוסקת בניהול משק המים והביוב של מספר יישובים, ובהם גם שפרעם, והיא פעילה מאז 1.8.09. ב'. המבקש מוסר, כי על שמו רשומים בספרי המשיבה ארבעה מדי מים המותקנים בארבעה נכסים שונים. לעיתים קרובות מגיע המבקש למשרדי המשיבה ומשלם את חשבונות המים בהסדר תשלומים. כך, למשל, ביום 18.6.12 שילם המבקש במשרדי המשיבה את חובו נכון לאותו יום שהסתכם בסך של 1,123.2 ₪, בהסדר של שני תשלומים ובמסגרת הסדר זה, שילם המבקש "ריבית בגין הסדר" בסך של 14.8 ₪. ג'. כותב המבקש, שביום 1.4.12 נכנס לתוקפו סעיף 32 של כללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בענין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), התשע"א-2011, (להלן: "כללי אמות המידה"), שכותרתו "הסדר תשלומים", ולפי ס"ק ב' שבו: "כל תשלום לפי הסדר תשלומים, ישולם בתוספת ריבית החשב הכללי, בחישוב יומי, ממועד תחילת ההסדר עד יום תשלומו בפועל". ד'. מוסיף המבקש שסעיף 31 של אותם כללים שכותרתו " ריבית פיגורים" קובע: "לא שולם תשלום המגיע לחברה עד מועד החיוב, תיווסף עליו ריבית פיגורים החשב הכללי, בחישוב יומי, ממועד החיוב עד תשלומו בפועל, או עד תחילת הסדר תשלומים, לפי הענין". ה'. מכאן טענת המבקש, שהרגולטור מבחין בין "חוב פתוח" שלגביו טרם נעשה הסדר כלשהו, לבין מצב שבו החוב הוסדר בהסדר תשלומים. לכן, "חוב פתוח", יחוייב בריבית פיגורים החשב הכללי. לעומת זאת, חוב שהוסדר בהסדר תשלומים, יחוייב בריבית החשב הכללי. ההבדל בין שני סוגי הריבית הוא, לפי הנטען, משמעותי, דהיינו, ריבית החשב הכללי זהה לריבית הפריים שמפרסם בנק ישראל, ואילו ריבית פיגורים החשב הכללי היא ריבית הפריים בתוספת 6.5%. ו'. נטען בבקשה, כי הריבית אותה שילמו המבקש, ושאר לקוחות המשיבה, בגין הסדרי תשלומים גבוהה בהרבה מן הריבית שקבע הרגולטור (מועצת הרשות הממשלתית למים וביוב). לענין זה מסתמך המבקש על חוות דעתו של מומחה, רואה החשבון שלמה רייטר, ולפיה גבתה המשיבה מן המבקש ריבית בשיעור של 6.486% (אפקטיבית שנתית) בגין הסדר התשלומים מיום 18.6.12. ריבית החשב הכללי שהיתה המשיבה רשאית לגבות, נכון לאותו מועד, היתה 4% ומכאן שלמבקש נגרם חסרון כיס בשיעור של 5.436 ₪. ז'. מוסיף המבקש, שאין המדובר בגביית יתר שביצעה המשיבה רק לגבי המבקש, ואין המדובר בטעות חד פעמית או נקודתית, ולפי חוות דעתו של רואה החשבון רייטר גם לקוחות אחרים של המשיבה שילמו כספים ביתר, כמפורט בפיסקה 13 של הבקשה, אשר מייחסת למשיבה, לכל הפחות, הטעייה ורשלנות. ח'. טוען המבקש, כי הגם שנזקו האישי הוערך על ידי רואה החשבון רייטר בסכום של בערך 5.5 ₪, הרי לפי המפורט בסעיף 13 של הבקשה, נזקם של לקוחות אחרים גדול יותר, ויכול אף להגיע לאלפי שקלים. על דרך האומדנא מעריך המבקש את סכום התובענה הייצוגית בסכום של 1,000,000 ₪. ט'. ביום 28.10.12 הגישה המשיבה הודעת חדילה לפי סעיף 9 (ב) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. נטען בהודעה, שמחמת טעות שמקורה בחברה חיצונית המספקת למשיבה שירותי גבייה, במסגרת הסדרי תשלומים שבוצעו החל מן המועד בו נכנס לתוקפו סעיף 32 בכללי אמות המידה, דהיינו, החל מיום 1.4.12, לא נגבה מן הצרכנים שיעור הריבית כפי שהיתה המשיבה רשאית לגבות בהתאם לסעיף 32 (ב) של כללי אמות המידה (משמע: ריבית החשב הכללי בחישוב יומי ממועד תחילת ההסדר עד יום תשלומו בפועל, וזאת במובחן מריבית פיגורים של החשב הכללי). ואולם, כך צויין בהודעה, המשיבה חדלה מהתנהלות זו. לאחר הגשת הבקשה, הורה מנהל מחלקת הגבייה של המשיבה שכל תשלום לפי הסדר תשלומים ישולם בתוספת ריבית החשב הכללי, בחישוב יומי, ממועד תחילת ההסדר עד יום תשלומו בפועל, בהתאם לכללי אמות המידה. המשיבה מודיעה על חדילה לפי סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, ומוסיפה שנוכח האמור לעיל, אין לאשר את התובענה כייצוגית. י'. עוד נטען במסגרת הודעת החדילה, שבנסיבות המקרה אין מקום לפסוק גמול ושכר טרחת עו"ד, בין היתר, משום שלהגשת הבקשה לא קדמה פנייה לתאגיד. להודעת החדילה מצורף תצהיר מנהל מחלקת שירות לקוחות וגבייה בתאגיד מר שאדי בחוס. במסגרת הודעת החדילה נטען, בין היתר, ש"אין לפנינו תביעה כנגד עוסק", ואולם, לצורך הענין נשוא הדיון שבפניי, אין עוד רלוונטיות לטענה זו. י"א. בתשובתו להודעת החדילה, מיום 7.11.12, טען המבקש כי ההודעה הוגשה באיחור וללא בקשה להארכת מועד, אך בהמשך, ולאחר הגשת תגובת המשיבה, הודיע ב"כ המבקש ביום 19.12.12 כי הוא חוזר בו מטענה זו. כן טוען המבקש, כי מדובר בהודעת חדילה פגומה, בהיותה חלקית, הואיל והמשיבה לא ציינה כיצד בדעתה לנהוג בלקוחות שהסדר התשלומים שלהם טרם הסתיים, דהיינו, טרם נפרע השיק האחרון בסדרת השיקים ששולמה על חשבון ההסדר, שכן במצב דברים זה, הכסף טרם נכנס בפועל לקופת המשיבה, וניתן לטעון כי מדובר ב"גבייה תיאורטית" ו/או "גבייה על תנאי". י"ב. לטעמו של המבקש, היה על הודעת החדילה להתייחס ללקוחות, שכאמור, נתנו שיקים מעותדים במסגרת הסדר תשלומים. סכומי הסדרי התשלומים חושבו על בסיס ריבית פיגורים, ולכן הסכום הכולל של הסדר התשלומים היה גבוה מזה שמותר היה לגבותו לפי ריבית החשב הכללי במסגרת הסדר תשלומים. מכאן, שהיה על המשיבה, לדעת המבקש, או להחזיר את השיק האחרון בסדרת השיקים שניתנו על חשבון ההסדר, ולחלופין, לאפשר ללקוחות להחליף את השיק האחרון שבסדרה בשיק אחר בסכום נמוך יותר, בגובה ההפרש בין סכום הגבייה בפועל לבין סכום החיוב הנכון, ולחלופי חלופין, להביע נכונות לזכות את החשבון של אותם לקוחות. י"ג. עוד טוען המבקש, שהודעת החדילה פגומה גם משום שאינה מפרטת את מספר חברי הקבוצה וההיקף הכספי של גביית היתר לפי רישומי המשיבה. לכן, גם אם יקבל בית המשפט את הודעת החדילה, מבוקש להורות למשיבה למסור הודעה משלימה. י"ד. באשר לטענת המשיבה, כי אין לפסוק גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו בהעדר פנייה מוקדמת למשיבה, מפנה ב"כ המבקש לפסק דין בת"מ (מחוזי חיפה) 40635-05-12 יונס נ' מי הגליל - תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ (לא פורסם, 28.10.2012), שם נקבע כי עצם העובדה שהמבקש נמנע מלפנות פנייה מוקדמת אל המשיבה, אין בה, כשלעצמה, כדי לשלול את זכות המבקש לגמול ושכר טרחה, אך ראוי להביא בחשבון את הימנעות המבקש מלפנות למשיבה בפניה מוקדמת במסגרת כלל השיקולים באשר לשיעור הגמול ושכר הטרחה. כן מפנה המבקש, לדברי בית המשפט העליון בע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 11.12.2008), שם צויין כי נוכח תכלית התובענה הייצוגית קשה לקבל שפנייה של תובע ייצוגי להשבת כספו, תהווה תנאי בלעדיו - אין לאישור התובענה, וכן ת"מ (מחוזי חיפה) 29558-05-11 עתאמנה נ' מי חדרה בע"מ (לא פורסם, 27.9.2011). לטעמו של המבקש, העדר פנייה מוקדמת אינו אמור להיות אחד השיקולים בפסיקת שכר טרחת עו"ד וגמול. ט"ו. באשר לשיעור הגמול ושכר הטרחה שראוי לפסוק, חוזר ב"כ המבקש על בקשתו להורות למשיבה למסור נתונים משלימים אודות מספר חברי הקבוצה והיקף הגביה הלא חוקית המצטברת. לחלופין, עותר ב"כ המבקש, כי בית המשפט "יאמץ" את סכום התובענה הייצוגית (1,000,000 ₪). ב"כ המבקש מפנה לפסק דין שבו שכר הטרחה והגמול שנפסק היו בשיעור של 45% מסכום הנזק שנגרם לקבוצה, ולמקרה אחר שבו הגמול ושכר הטרחה שנפסקו היו כ-57% מסכום הנזק. כמו כן עותר ב"כ המבקש, שהמשיבה תחוייב בהחזר הוצאות חוות דעתו של המומחה רואה החשבון רייטר. ט"ז. המשיבה הגישה תגובה לתשובתו של ב"כ המבקש בהסבירה ש-90 הימים להגשת הודעת החדילה הסתיימו ביום 27.10.12 שחל ביום שבת ולכן, ההודעה שהוגשה ביום 28.10.12 הוגשה במועד. עוד נטען בתגובה, שהודעת החדילה חלה גם ביחס לצרכנים אשר הסדר התשלומים שלהם טרם הסתיים. נטען, כי לפי ספרי המשיבה היא גבתה ביתר סכום של 109,757 ₪. עוד צויין, כי בכוונת המשיבה, ביחס לתשלומים המאוחרים, לבצע תחשיב פרטני של גובה הריבית שמותר למשיבה לגבות, ולהורות על זיכוי במערכת ו/או השבה, בהתאם לנסיבות הענין. י"ז. לענין שיעור הגמול ושכר הטרחה, עומדת המשיבה על טענתה שאין מקום לפסיקתם, בנסיבות הענין. לחלופין, הואיל ולא קדמה פניה מוקדמת טרם הגשת הבקשה, יש להפחית, לטענת המשיבה, משמעותית את שיעור הגמול ושכר הטרחה ככל שייפסקו. המשיבה טוענת, כי ב"כ המבקש נמנע במכוון מפניה מקדמית שיכול ויהא בה כדי לייתר את הגשת הבקשה (סעיף 13 של התגובה ומספרי התיקים שאליהם מפנה המשיבה). י"ח. לטעמה של המשיבה פסק הדין שבע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 11.12.2008) אינו רלוונטי בנסיבות המקרה. המשיבה מפנה לדברי כב' השופט ע. גרוסקופף בת"צ (מחוזי מרכז) 36086-07-11 אסף חרסט ואח' נ' ידיעות אינטרנט (שותפות רשומה) ואח' (לא פורסם, 19.9.2012). לטעמה של המשיבה, הואיל ובענייננו היא גוף סטטוטורי הכפוף להוראות הדין, לא היה חשש שפנייה מוקדמת תסכל את הגשת התובענה הייצוגית בדרך של טיפול פרטני, והדרך היעילה והמהירה לפתרון התקלה, היתה צריכה להיות באמצעות פנייה מוקדמת. המשיבה מוסיפה, שגביית היתר נבעה מטעות שמקורה בחברה חיצונית המספקת שירותי גבייה למשיבה, שכלל לא היתה מודעת לטעות, והמשיבה אף הודיעה לחברת הגבייה שהיא רואה בה את הגורם האחראי, ישיר ובלעדית, לגביית היתר. י"ט. המשיבה מפנה להוראת הסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות בכל הנוגע לפסיקת גמול ושכ"ט עו"ד, וכן לפסיקה רלוונטית. לטעמה, בנסיבות המקרה שבפנינו, אין לפסוק גמול למבקש ושכ"ט עו"ד לבא כוחו, ולכל היותר, יש מקום לפסיקת סכומים מזעריים בלבד, הן בהתחשב בכך שיש לנהוג בזהירות בכספי הציבור, והן בשים לב לטענה לפיה הגשת התובענה לא חייבה מומחיות מקצועית רבה, ולא היה כרוך סיכון של ממש בהגשתה. מוסיפה המשיבה, שכל אשר נדרש המבקש לעשות הוא לבחון האם פעלה המשיבה לפי כללי אמות המידה לענין ריבית בגין הסדר תשלומים. פשטות ההליך היא, לטענת המשיבה, עילה להפחתה משמעותית של הגמול ושכר הטרחה. גם השקעת המשאבים היתה, לדעת המשיבה, מועטה, מה גם שהליך המסתיים בהודעת חדילה מביא לכך שבפועל מושקעים על ידי המבקש ובא-כוחו מעט שעות ומשאבים. כ'. בתגובתו לבית המשפט מיום 23.12.12 (בהתייחס להחלטת בית המשפט מיום 19.12.12) טען ב"כ המבקש, שהמסמך שצירפה המשיבה לתגובתה ולפיו מסתכמת גביית היתר ב-109,757 ₪ מעלה תמיהות ותהיות, וחלק מן הלקוחות שהסדרי התשלומים שלהם צורפו לבקשת האישור, אינם מופיעים בדו"ח. לטעמו של ב"כ המבקש הפגמים שנמצאו חותרים תחת הודעת החדילה ומבטלים אותה. כ"א. בהודעת הבהרה מאותו תאריך מציין ב"כ המשיבה, כי הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה לגבי ריבית במסגרת הסדר תשלומים לפי סעיף 32 (א) של כלל אמות המידה, אך הואיל וקיים, כך נטען, ספק משפטי האם כללי אמות המידה חלים גם ביחס להסדרי תשלומים עבור היטלים, הגישה המשיבה הודעת חדילה גורפת ביחס לשני המרכיבים (אגרות + היטלים). המשיבה סברה, מתוך טעות, שעליה להעביר את נתוני גביית היתר רק ביחס למרכיב האגרות, ואולם, לאחר שהענין הובהר פעם נוספת מול הגורמים הרלוונטיים העבירה המשיבה את מלוא הנתונים הדרושים גם ביחס להיטלים. כ"ב. בדיון שהתקיים בפניי ביום 26.12.12 נתתי החלטה (עמ' 4 לפרוט'), לפיה יש להיעתר להודעת החדילה לפי סעיף 9 (ב) של חוק תובענות ייצוגיות, ורשמתי בפניי את הודעת ב"כ המשיבה לפיה כבר החלה המשיבה ליישם את האמור בהודעת החדילה, דהיינו, להחיל את כללי אמות המידה לגבי הסדרי תשלומים, הן ביחס לאגרות שוטפות, והן ביחס להיטלי פיתוח, ולרבות גם ביחס לשיקים שנמסרו על חשבון הסדרי תשלומים שנעשו ערב הודעת החדילה, ואשר טרם הגיע מועד פרעונם. כ"ג. ב"כ המשיבה הסביר, שנוכח בקשת האישור שהוגשה נגד המשיבה, והמתייחסת לריבית על הסדרי תשלום לגבי אגרות בגין תשלומי מים וביוב, דנה המשיבה בשאלה מה הדין לגבי הסדרי תשלומים בגין היטלי פיתוח. מסקנתה היתה, שמבחינה מעשית התוצאה לגבי שיעורי הריבית בגין הסדרי תשלום עבור היטלים אמורה להיות זהה לזו של תשלומי ריבית עבור אגרות. הנתונים הרלוונטיים לפי הודעת ב"כ המשיבה בדיון מיום 26.12.12, הינם אלה: גביית ריבית היתר בגין אגרות מים וביוב, מאז 1.4.12 עד הודעת החדילה: 131,671 ₪. גביית ריבית היתר בגין היטלי פיתוח באותה תקופה: 164,778.60 ₪, ובסה"כ 296,449 ₪. כ"ד. בהמשך הדיון חזר ב"כ המבקש על עמדתו, לפיה העדר פנייה מוקדמת אינו אמור להשפיע על פסיקת הגמול ושכר הטרחה. לטעמו, הטלת חובה לפנייה מוקדמת על המבקש ובא כוחו היא מעין העברת חובה שצריכה להיות מוטלת על היועץ המשפטי, או עוה"ד המייצג של התאגיד. גם את הטענה לפיה יש להביא בחשבון שמדובר בכספי ציבור יש לדחות, לדעת ב"כ המבקש. בנוסף הפנה ב"כ המבקש במסגרת טיעוניו לפסיקה רלוונטית. כ"ה. ב"כ המשיבה סבור שיש חשיבות לפנייה מוקדמת מקום בו משתכנע בית המשפט שפנייה מוקדמת עשויה היתה להועיל לעניינו של כלל הציבור, ולא רק לעניינו של הפרט הפונה. בענייננו, וכדי להדגיש שפניה מוקדמת היתה זוכה להתייחסות ראויה, מצביע ב"כ המשיבה על כך שמרשתו החילה את החדילה לא רק על גביית יתר של ריבית בגין אגרות מים וביוב, אלא גם על גביית יתר של ריבית בגין היטלים, למרות שמדובר בהוראת דין שונה מזו שבבקשת האישור, אך למרות זאת, ומבלי "להתחכם", סברה המשיבה שראוי להחיל את כללי אמות המידה גם ביחס להיטלי פיתוח. ב"כ המשיבה הוסיף שבענין זה פנתה המשיבה לרגולטור (רשות המים), לקבל הנחיה כיצד לנהוג, אך לא נענתה, ולכן החליטה להחיל את כללי אמות המידה גם על היטלי פיתוח. טוען ב"כ המשיבה, כי השיקול המכריע של המבקש והתובע הייצוגי הוא שיקול של גמול ושכר טרחה, ולאו דווקא הסדרת הבעיה. חובת הפנייה המוקדמת נובעת, לדעת ב"כ המשיבה, מתוך החובה לנהוג בתום לב, שהיא חובה מוגברת בהליך של תובענה ייצוגית. לטעמו של ב"כ המשיבה, אין מקום לפסוק גמול ושכר טרחת עו"ד בענייננו, הואיל ואילו היה ב"כ המבקש פונה למשיבה בפנייה מוקדמת היה הנושא מטופל ומתוקן. עוד מצביע ב"כ המשיבה על מה שנראה בעיניו כחפזון מצד המבקש, דהיינו, התיקון הספציפי נכנס לתוקפו ביום 1.4.12 והתובענה הוגשה כבר ביום 29.7.12. לטעמו של ב"כ המשיבה, ככל שבית המשפט יקבע שלפנייה מוקדמת יש ערך, ושבהעדר פנייה מוקדמת לא ייפסקו גמול ושכר טרחת עו"ד, יתמרץ הדבר פנייה מוקדמת לפני הגשת הליך משפטי ובכך תהא תועלת לציבור. כ"ו. ביום 27.12.12 פנה ב"כ המבקש לבית המשפט וציין כי מבדיקה טלפונית מדגמית עם חלק מלקוחותיה של המשיבה התברר לו שהם טרם קיבלו הודעה מן המשיבה בדבר החזר שיקים שכבר נמסרו לידיה על חשבון הסדרי תשלומים שנכרתו לפני החדילה. לפיכך, ביקש ב"כ המבקש להטיל על המשיבה חובת דיווח (תחומה בזמן), שתהא נתמכת בתצהיר רואה החשבון/גזבר של המשיבה, ולצרף לדיווח את נוסח ההודעה שנשלחה ללקוחות. כ"ז. כמו כן, ביום 30.12.12 ביקש ב"כ המבקש לצרף את פסק דינו של בית המשפט העליון ב- עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' ז'וז'ו אבוטבול (לא פורסם, 25.12.2012), באשר לשיקולים הראויים בפסיקת גמול למבקש ושכר טרחת עו"ד לב"כ המבקש, במקרים בהם מגישה הרשות הודעת חדילה. במיוחד מפנה ב"כ המבקש לשיקולי התפוקה שבסעיף 33 לפסק דינו של בית המשפט העליון. כ"ח. ביום 6.1.13 נמסרה תגובת ב"כ המשיבה, שסבור כי עמדתו של כב' השופט א. שהם, המצוטטת בבקשה לצירוף אסמכתא, היא דעת יחיד, והוא מציין שבדבריהם של כב' המשנה לנשיא, השופטת מ. נאור, וכב' השופט ע. פוגלמן, לא נאמר כי הם הצטרפו לנימוקיו של כב' השופט שהם. ב"כ המשיבה כותב, בסעיף 3 של תגובתו, כי האמור בדבריו של כב' השופט שהם איננו עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה הנוגעת לשיקולי גמול ושכר טרחת עו"ד הנפסקים אגב הודעת חדילה, ואופן חישוב התועלת שנגרמה לקבוצה כתוצאה מהודעת החדילה. כ"ט. ב"כ המשיבה מפנה לפסיקה לפיה הגמול ושכר הטרחה המקובלים בהליכים שהסתיימו בהודעת החדילה נופלים בשיעורם מכל סכום שעתיד היה להיפסק במסגרת הליך משפטי המאשר את התובענה ומעניק לתובעים המייצגים את מבוקשם במסגרת פסק הדין (עיינו: ת"מ (מחוזי ת"א) 111/07 שבלת לרינמן נ' עיריית בני ברק (לא פורסם, 17.1.2009)). ל'. עוד סבור ב"כ המשיבה, שיש להביא בחשבון מקרים בהם יחול שינוי במצב המשפטי (למשל, שינוי חקיקה) לאחר הכרעה בגמול ובשכר טרחת עו"ד, שינוי אשר יכול ויהא בו כדי להשפיע על חישוב התועלת לציבור, מה גם שהרשות הממשלתית למים ולביוב מפרסמת לעתים קרובות כללים חדשים או משנה כללים קיימים (כדוגמת שינוי שיעור הריבית בגין הסדר תשלומים שפורסם באפריל 2012) הנוגעת לפעילותם השוטפת של תאגידי המים והביוב. ל"א. ב"כ המשיבה חוזר בטיעונו על הטעמים שבגינם אין ליישם בענייננו את האמור בפסק דינו של כב' השופט א. שהם (ב-עע"מ 6687/11 ענין מדינת ישראל נגד אבוטבול). לענין העדר פנייה מוקדמת סבור ב"כ המשיבה, שרק מבקשים שפעלו בתום לב וניסו באופן אמיתי לשנות פגם שנפל בהתנהלות הגוף המנהלי אמורים להיות זכאים, בדיעבד, לשיעור גמול ושכ"ט גבוהים יותר. לטעמו של ב"כ המשיבה, ככל שלא תיעשה אבחנה כזו יתמרץ הדבר מבקשים פוטנציאליים שלא לפנות בפנייה מוקדמת, וזאת נוכח סכומי הגמול ושכ"ט עו"ד הגבוהים שייפסקו להם כתוצאה מהגשת הודעת החדילה. עוד טוען ב"כ המשיבה, שמבקשים ובאי כוחם מזדרזים כיום להגיש בקשות לאישור תובענות ייצוגיות כדי להקדים מבקשים אחרים. ל"ב. כמו כן טוען ב"כ המשיבה, שיש לדחות את טענת המבקש לפיה סכום הגביה ביתר מסתכם ב - 300,000 ₪. הבקשה לאישור הוגשה ביחס לריבית הנגבית בגין תשלומים עבור "הסדר תשלומים" לפי סעיף 32 (א) של כללי אמות המידה, ומכיוון שאחת הקבלות שצורפה לבקשה היא בגין הסדר תשלומים עבור היטל פיתוח (בשונה מאגרות מים וביוב), פנתה המשיבה לרשות המים לקבל את עמדתה בשאלה האם כללי האמות המידה בענין הסדרי תשלומים חלים גם ביחס להיטלים, או שמא רק ביחס לאגרות, אך לא נענתה. לדעת המשיבה, כללי אמות המידה לגבי ריבית בהסדר תשלומים אינם חלים על הסדר תשלומים בהיטלי פיתוח, אלא רק ביחס להסדרים בגין אגרות מים וביוב, אך לנוכח חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980, במשולב עם צו הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) (קביעת שיעור ריבית אחר), התשס"ב-2001, הגיעה המשיבה למסקנה שהריבית בגין הסדר תשלומים עבור היטלים ועבור אגרות הינה זהה, ולכן מסרה המשיבה הודעת חדילה גורפת, לגבי כלל הסדרי התשלומים שנעשו (אגרות + היטלים). ואולם, כך מבהירה המשיבה, במסגרת שיקולי גמול ושכר טרחת עו"ד (ככל שייפסקו), סבורה המשיבה שיש להתייחס רק לסכום גביית היתר של הריבית במרכיב האגרות (בסך כ-131,000 ₪), ואין להתייחס לגביית היתר שבמרכיב ההיטלים. ל"ג. המשיבה גם מודיעה בהודעתה שהיא מוכנה להגיש דיווח לבית המשפט, בתוך 3 חודשים, במסגרתו יפורטו הפעולות שנעשו (זיכוי/השבה) בנוגע לתשלומים שנגבו או צפויים להיגבות ממועד הגשת הודעת החדילה (ואשר המועד בו נקבע הסדר פריסתם קדם למועד החדילה). עד כאן תמצית טיעוניהם של שני הצדדים ל"ד. חוק תובענות ייצוגיות מציין את השיקולים שבהם, בין השאר, יתחשב בית המשפט בבואו לפסוק גמול לתובע המייצג (סעיף 22 של החוק), ושכר טרחת עו"ד לבא הכח המייצג (סעיף 23 של החוק). ל"ה. אקדים ואציין, שלפחות בנסיבות המקרה שבפנינו אין מקום לשלול פסיקת גמול ושכר טרחת עו"ד מן המבקש ובא-כוחו בגין הטענה שלא היתה פנייה מוקדמת למשיבה בטרם נפתח ההליך. ב-ע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 11.12.2008) נאמר, בין היתר: "אשר לתום הלב, לא מצאנו כי העובדה שהמערערים לא הקדימו פנייה רצינית לבנק עובר להגשת בקשתם מצדיקה את הקביעה שלא נהגו בתום לב. לנוכח תכליותיה של התובענה הייצוגית קשה גם לקבל כי פנייה של התובע הייצוגי להשבת כספו שלו, תהווה תנאי בלעדיו אין לאישור התובענה " (ההדגשה שלי - י.ג.) ל"ו. אציין, כי יכול ופנייה מוקדמת, בענייננו, היה בה כדי להביא לתיקון הפגם באופן חישוב הריבית בגין הסדר תשלומים, ללא נקיטת הליך משפטי. הליך זה, הגם שהתייחס לריבית שנגבתה ביתר על הסדרי תשלומים של אגרות מים וביוב, הביא את המשיבה, מנימוקים כפי שפורטו והוסברו בהרחבה על ידי בא כוחה, בכתב ובעל-פה, לתקן גם את אופן חישוב לגבי הריבית בהסדרי תשלומים של היטלי פיתוח, למרות שבקשת האישור התייחסה, למעשה, להסדר תשלומים בנוגע לאגרות שוטפות של ביוב ומים. הסכום שנחסך בנוגע לריבית על הסדרי תשלומים של היטלי פיתוח לתקופה 1.4.12 ועד מועד הודעת החדילה הסתכם ב-164,778 ₪. מכאן, שיכול ועשויה היתה להיות תועלת על-ידי פניה מוקדמת של המבקש אל המשיבה טרם הגשת בקשת האישור, תוך הפניית תשומת הלב לליקוי שנפל באופן חישוב הריבית. ל"ז. מאידך גיסא, יש להביא בחשבון שהתיקון נשוא סעיף 32 (ב) של כללי אמות המידה הינו מיום 1.2.12 (קובץ תקנות 7085, התשע"ב, עמ' 710), ונכנס לתוקפו ביום 1.4.12. משמע, היתה למשיבה אפשרות להיערך ליישום הוראת סעיף זה. ההליך המשפטי ננקט רק ביום 29.7.12, משמע, בערך כמחצית השנה לאחר התיקון, וכארבעה חודשים לאחר כניסתו לתוקף. סבורני, כי ראוי לקבוע שאת העדר הפנייה המוקדמת יש להביא בחשבון במסגרת כלל השיקולים הרלוונטיים, אך בוודאי שאין בכך כדי להביא לשלילת הגמול ושכר הטרחה, אם כי את תיקון חישוב הריבית לגבי הסדרי תשלום של היטלי פיתוח אין להביא בחשבון לצורך פסיקת הגמול ושכר הטרחה. ל"ח. אינני סבור ש"לא הושקעה על ידי המבקש ובא-כוחו מומחיות מקצועית" - כטענת המשיבה בסעיף 31 של תגובתה לתשובה להודעת החדילה. לטעמי, הגשת התביעה והבקשה לאישורה כייצוגית חייבה השקעת זמן ועבודה, גם אם לא ברף הגבוה. גם הסיכון שנטל על עצמו המבקש בנקיטת ההליך לא עמד בנסיבות הענין על רף גבוה. ל"ט. מחד גיסא, יש לעודד הגשת תביעות ייצוגיות, ככל שיש בהן משום הטלת זרקור על פגמים מנהליים כאלה ואחרים, ומיקוד תשומת לבה של הרשות לתקלות כאלה ואחרות, וזירוז הטיפול בתיקון המתחייב. מאידך גיסא, וכפי שנקבע ב-עע"מ 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים (לא פורסם, 27.12.2010), בפיסקה 32: "מטבע הדברים, תובענה ייצוגית, שבקשת אישור בגינה נדחית עקב הודעת המדינה על הפסקת גבייה, אינה כרוכה בהשקעת משאבים גדולה, בדומה לזו המתחייבת בתובענה המתנהלת לגופה, ומסתיימת בהכרעה שיפוטית, או אף בבקשה לאישור תובענה הנדונה לגופה. בהערכת שיעורי הגמול המיוחד ושכר הטרחה, יש להתחשב בהשקעת המשאבים המעטה הנדרשת בהליך כזה". מ'. שיקול נוסף שיש להביאו בחשבון הוא, כמובן, התועלת שצמחה לחברי הקבוצה כתוצאה מנקיטת ההליך המשפטי. לענין זה הגיש ב"כ המבקש את האסמכתא: פסק דינו של בית המשפט העליון ב-עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' ז'וז'ו אבוטבול (לא פורסם, 25.12.2012) תוך הפנייה לסעיף 33 בפסק הדין שעניינו "שיקולי התפוקה", דהיינו: "... לטעמי, בחינת סבירותם של הגמול לתובע המייצג ושכר טרחתם של באי-כוחו, תיעשה על סמך סך התועלות אשר צמחו לקבוצה עקב הגשת התובענה והבקשה לאשרה כייצוגית...". מ"א. במקרה שבפנינו גביית ריבית היתר שנחסכה בכל הנוגע להסדרי תשלומים של אגרות מים וביוב, לתקופה מאז נכנס התיקון לתוקף (1.4.12) ועד הודעת החדילה (28.10.12) מסתכמת ב-131,671 ₪. יחד עם זאת, יש גם להביא בחשבון במסגרת כלל השיקולים, שתיקון אופן חישוב הריבית בהתאם להוראת סעיף 32 (ב) של כללי אמות המידה, ביחס להסדרי תשלומים של אגרות מים וביוב, מביא לחסכון בתשלומי ריבית גם מכאן ולהבא. לכך, כמובן, חשיבות ציבורית ותועלת לחברי הקבוצה, כפי שגם פסקתי ב-ת"מ (מחוזי חיפה) 13159-11-11 רוזנברג נ' עיריית נשר (לא פורסם, 12.11.2012), דהיינו, פירות החדילה. מ"ב. בצד כל אלה עלינו גם ליתן דעתנו לכך ש: "יש לנהוג זהירות בכספי ציבור המשולמים כגמול ושכר טרחה על ידי הרשות הציבורית, ולאזן את עניינו הלגיטימי של התובע המייצג אל מול האינטרס הציבורי המצדיק זהירות והקפדה בקביעת הזכות לתשלומי הגמול ושכר הטרחה ובהערכת שיעורם הסביר של תשלומים אלה" (עע"מ 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים (לא פורסם, 27.12.2010)). מ"ג. בהציבי את כלל השיקולים לנגד עיניי נראה לי, על יסוד כל המפורט לעיל, כי נכון יהיה לחייב את המשיבה לשלם למבקש גמול בסכום של 8,000 ₪, ושכר טרחת עו"ד לב"כ המבקש בסכום של 40,000 ₪ (כולל מע"מ), ולרבות החזר הוצאות חוות דעתו של רואה החשבון מר רייטר. מ"ד. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: 1. לא יאוחר מיום 30.4.2013 תגיש המשיבה לבית המשפט (עם העתק לב"כ המבקש) דיווח, מלווה בתצהיר מנהל מחלקת שירות לקוחות וגבייה של המשיבה. בשים לב לעריכת החישוב בהתאם לשיעור הריבית הנכון לפי סעיף 32 (ב) של כללי אמות המידה, תפורטנה, במסגרת הדיווח והתצהיר, הפעולות שביצעה המשיבה (זיכוי/השבה) לגבי התשלומים שנגבו מלקוחותיה, או צפויים להיגבות, החל ממועד הגשת הודעת החדילה (28.10.12), והכוונה היא לתשלומים שהמועד להסדר פריסתם נקבע קודם למועד החדילה. לדיווח שיוגש תצרף המשיבה גם את נוסח ההודעה שנשלחה ללקוחותיה בנוגע לזיכוי/השבה. 2. נוכח הודעת החדילה אני דוחה את התובענה ואת הבקשה לאישורה כייצוגית. 3. המשיבה תשלם למבקש גמול בסכום של 8,000 ₪, ושכר טרחת עו"ד בסכום של 40,000 ₪ (כולל מע"מ) לב"כ המבקש (כנגד המצאת חשבונית כדין למשיבה). כמו כן, תשלם המשיבה למבקש את החזר הוצאות חוות דעתו של רואה החשבון מר שלמה רייטר בסכום של 4,640 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך החשבונית (31.7.12) עד היום. התשלום יתבצע במשרד ב"כ המבקש בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חשבון מיםגביית יתרמים