התיישנות תביעה שנמחקה מחוסר מעש

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התיישנות תביעה שנמחקה מחוסר מעש: רקע 1. החלטה זו עוסקת בשאלה האם חוסר מעש רשלני מצד התובע (או בא כוחו), בניהול הליך ראשון, שולל את זכאותו להסתמך על סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), לפי פרשנותו התכליתית, במסגרת הליך שני שבו הוא מבקש להגיש מחדש את תביעתו שנמחקה. 2. הנתבעת (להלן: "המבקשת") הגישה בקשה לדחיית התובענה דנן מפאת התיישנותה. 3. ברקע לבקשה זו עומדת תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע (להלן: "המשיב"), לטענתו, בעת עבודתו אצל המבקשת ביום 31.12.2001. 4. ראשיתם של ההליכים בין הצדדים בתובענה קודמת שהוגשה ע"י המשיב לבית משפט השלום בנצרת (ת"א 1217/07 - להלן: "התביעה הראשונה"). התביעה הראשונה, שאף היא תביעה לפיצוי על נזקי גוף, הוגשה בעילות חלופיות (חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים; להלן - "פלת"ד" ולחלופין לפי פקודת הנזיקין; להלן- "פקנ"ז") בגין אותה תאונה העומדת בבסיס התביעה שבפניי. 5. התביעה הראשונה הוגשה ביום 17.01.07, ונמחקה 4 פעמים מחמת חוסר מעש בתאריכים 04.09.07, 24.01.08, 06.09.08 ו- 21.09.09 (להלן: "פסק המחיקה האחרון"). התביעה שבפניי הוגשה ביום 16.05.11. 6. עד כאן עיקר העובדות הדרושות שאינן שנויות במחלוקת. מכאן נעבור לבחינת טענות הצדדים. טענות המבקשת 7. בבקשה, נטען כי האירוע מושא התובענה ארע בשנת 2001, בעוד שהתביעה דנן הוגשה בשנת 2011, היינו בחלוף כ- 10 שנים ממועד התרחשותו. בנסיבות אלו, ובהתאם להוראות סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק") הקובע, כי תביעה שאינה במקרקעין מתיישנת בחלוף 7 שנים, התביעה דנן התיישנה כבר ביום 31.12.08. 8. המבקשת טוענת, כי אין בנסיבות המקרה שלפנינו תחולה להוראת סעיף 15 לחוק המאפשרת ניכוי התקופה שבה הייתה התביעה הראשונה תלויה ועומדת. שני טעמים לכך: האחד - התביעה הראשונה נמחקה ע"י בית המשפט 4 פעמים כתוצאה מחוסר מעש ואי מילוי אחר צווי והחלטות בית המשפט ע"י המשיב, באופן המלמד כי המשיב זנח את תביעתו. במקרה זה, המחיקות מעידות על כך שהתובע לא עמד על זכויותיו, ולפיכך ההרחבה שנעשתה בפסיקה למונח "נדחתה" בסעיף 15 לחוק אינה חלה לגביו. השני - טענת המבקשת להעדר תחולה של סעיף 15 לחוק יסודה בכך, שהתביעה הראשונה מעולם לא נמסרה למבקשת, שלראשונה למדה על קיומה מתוך תביעה זו, בה נכתב כי הוגשה בעבר תובענה שנמחקה מחוסר מעש. עקב כך, נגרם למבקשת נזק ראייתי שבא לידי ביטוי באי יכולתה לאתר מסמכים רלוונטיים לניהול הגנתה. 9. לטענת המבקשת, עקב התרשלותו ומחדליו של המשיב, הוא אינו יכול ליהנות מהפסקת מרוץ ההתיישנות בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק ואין בפרק הזמן בו הייתה התביעה הראשונה תלויה ועמדת בבית המשפט כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות. 10. עוד טוענת המבקשת, כי אין בהוראות סעיף 16 לחוק, ולפיו מוארכת תקופת ההתיישנות לתקופה של שנה מהיום שבו חדל העיכוב, כדי להושיע למשיב, מכיוון שהתביעה השנייה - היא התביעה שבפניי - הוגשה למעלה משנה ממועד פסק המחיקה האחרון. טענות המשיב 11. המשיב מתנגד לבקשה. 12. המשיב אינו חולק על כך, כי חלפו כעשר שנים מיום האירוע וכי תביעה לתשלום פיצויים בשל נזקי גוף מתיישנת בחלוף 7 שנים ממועד האירוע. המשיב טוען, כי מרוץ תקופת ההתיישנות נעצר בשל הגשת התביעה הראשונה שנמחקה, כאמור, מחוסר מעש. נטען כי המשיב עומד בתנאים הקבועים בסעיף 15 לחוק : הראשון - דחיית התביעה עפ"י החלטה שיפוטית מבלי שתהווה מעשה בית דין. בהקשר זה, סמך המשיב את יתדותיו על הפסיקה שפירשה באופן רחב את המונח "התובענה נדחתה" שבסעיף 15 לחוק, ולפיה מונח זה כולל את כל המקרים שבהם מגיעה התובענה לקיצה מכוח החלטת בית המשפט שאינה יוצרת מעשה בית דין, ובכלל המקרה שבו הופסקה התובענה מחוסר מעש, כבנסיבות המקרה שלפנינו. התנאי השני- התובע גילה את דעתו כי הוא עומד על זכותו למצות את יומו בבית המשפט. 13. המשיב טוען, כי מעולם לא זנח את תביעתו וכי מחיקתה מחוסר מעש נבעה ממחדל של בא-כוחו הקודם. כך, שאין ללמוד מהעדר המענה שלו להחלטות בית המשפט על חוסר רצונו בהמשך ניהול התובענה. דווקא עתירתו של המשיב פעם אחר פעם לביטול המחיקה וחידוש ההליך הקודם מעידה על רצונו להביא את תביעתו בפני שערי בית המשפט. 14. בתשובה לטענה בדבר אי המצאת כתב התביעה בהליך הקודם לידי המבקשת, נטען כי המבקשת יוצגה בהליך הראשון ע"י עו"ד אשר פנה בשמה אל בא-כוחו הקודם של המשיב וביקש את הסכמתו להארכת המועד להגשת כתב ההגנה מטעם המבקשת והמבטחת שלה, מגדל חברה לביטוח בע"מ, ואף נתן הסכמתו לביטול המחיקה. לא זאת אף זאת, בדיון שנערך בהליך הקודם ביום 29.06.09 הופיע עו"ד בשם המבקשת והמבטחת שלה. ללמדך, כי המבקשת ידעה אף ידעה אודות התביעה הראשונה. תשובת המבקשת 15. בתשובה לתגובת המשיב, טוענת המבקשת כי התביעה הראשונה הוגשה בעילות חלופיות, לפי פלת"ד ופקנ"ז, כאשר ייצוג המבקשת והמבטחת שלה נעשה אך בעילת חוק הפלת"ד. 16. המבקשת מצרפת לתשובתה מכתב של עוה"ד אשר ייצג את מבטחת המבקשת בהליך הקודם, המאשר את טענתה כי המשיב מעולם לא טרח להמציא לה את כתב התביעה, ולפיו מציין עוה"ד כי ייצוג המבקשת בתביעה הראשונה ניתן בעילה לפי חוק הפלת"ד בלבד וכי מעולם לא ניתן למבקשת ייצוג לפי העילה הנזיקית. עוד טוענת המבקשת, כי המשיב לא השכיל להציג אישור מסירה המאמת את טענתו בדבר מסירת התביעה הראשונה לידי המבקשת. השלמת טיעונים 17. הצדדים חזרו על טענותיהם בעל-פה בדיון שנערך בפניי. 18. לאחר הדיון הצדדים הוסיפו טיעונים נוספים בנושא ההתיישנות במסגרת "בקשה לפסיקת הוצאות ולפירוט מניין הימים להתיישנות התביעה" שהגיש המשיב, וכן תגובה מטעם המבקשת לבקשה זו. במסגרת השלמות אלו חזרו הצדדים על מקצת טענותיהם שנכללו בבקשות והתגובות שתוארו לעיל, ובכלל זה על הטענה כי התובע זנח את תביעתו הראשונה ואף התרשל ולא מילא אחר הוראות בית המשפט שוב ושוב. 19. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי המשיב אינו יכול להיבנות על הוראת סעיף 15 לחוק, שכן אם יופחתו פרקי הזמן שבהם הייתה התביעה הראשונה תלויה ועומדת מפרק הזמן שחלף מיום האירוע ועד למועד הגשת התביעה השנייה, תתקבל תקופה העולה על 7 שנים. מכאן שהתביעה התיישנה. 20. המשיב חולק על אופן חישוב תקופת ההתיישנות שערכה המבקשת, כאמור לעיל, וטוען כי צירוף התקופה שחלפה מיום התאונה ועד ליום הגשת התביעה הראשונה יחד עם פרק הזמן שחלף ממועד מתן פסק המחיקה האחרון ועד למועד הגשת התביעה השנייה, יוצא כי התביעה השנייה הוגשה מעל חצי שנה לפני מועד התיישנות העילה. כך, שהתביעה דנן לא התיישנה. 21. עוד חוזר המשיב על טענתו בדבר ידיעת המבקשת אודות כוונתו לפעול למיצוי זכויותיו בקשר לאירוע מושא התובענה, זאת לאור מכתב ששיגר המשיב למבקשת ביום 22.02.02 ובו ביקש המשיב מהמבקשת את פרטי המבטחת שלה בזמן אירוע התאונה. דיון והכרעה 22. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני בדעה שיש לדחות את התביעה מפאת התיישנותה, וזאת מהטעמים שאפרט להלן. המסגרת הנורמטיבית 23. סעיפים 15 ו-16 לחוק קובעים הסדר של השעיית מרוץ ההתיישנות מקום שתביעה הוגשה במועד, אולם נמחקה באופן שהתובע רשאי להגישה בשנית, בהאי לישנא: "15. תובענה שנדחתה הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה"; 16. תקופת ההתיישנות לאחר העיכוב נתעכב מנין תקופת ההתיישנות כאמור בסעיפים 10 ו-12 עד 15, לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב; נתעכב מנין התקופה כאמור בסעיף 11- לא תסתיים התקופה לפני שעברו לפחות שנתיים מן היום שבו חדל העיכוב". (ההדגשות שלי- ש.נ) 24. בפסיקת בית המשפט העליון נקבעו שלושה תנאים לתחולתו של סעיף 15 לחוק, והם: (א)- תובענה שנדחתה; (ב)- התובענה השנייה הוגשה בגין 'אותה עילה' כבתובענה שלפניה; (ג)- התובענה הראשונה נדחתה בדרך שאינה מונעת הגשת תובענה חדשה בגין אותה עילה. 25. על פי סעיף 15 לחוק, כאשר התובענה נדחתה באופן שלא נבצר מהתובע להגישה בשנית (נמחקה), אזי התקופה שבין הגשתה למחיקתה לא תבוא במניין תקופת ההתיישנות. הוראת סעיף 15 לחוק "... מבקשת להקל עם בעל דין שהגיש תובענה שנדחתה ... הקלה זו מותנית בכך שהיא אינה עומדת בסתירה לעקרון מעשה בית דין, והיא תוחל רק מקום שהתובענה השניה אינה חסומה לדיון מפאת מעשה בית דין" (ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז (5) 166, 178 (2003)- להלן: "פרשת זיסר"). 26. על משמעות המונח "נדחתה" בסעיף 15 ניתן ללמוד מקביעתו של כב' השופט גרוניס (כתוארו אז) בע"א 7401/00 יעקב יחזקאלי נ' מרדכי גלוסקה, פ"ד נז (1) 289, 308 (2002): "הפסיקה קבעה זה מכבר כי "... []אין לפרש את הדיבור 'נדחתה' בסעיף 15 הנ"ל כפי שהוא מתפרש בתקנות סדר הדין האזרחי, אלא משמעותו רחבה יותר, והוא כולל את כל המקרים שבהם מגיעה התובענה לקיצה מכוח החלטת בית המשפט ..." (ראו גם רע"א 68/89 'צור' חברה לבטוח בע"מ נ' מחמוד, פ"ד מג (2) בעמ' 627, להלן: "פרשת צור" ). 27. בדנ"א 7139/03 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון (11.12.03) נקבע, כי "עיכוב מירוץ ההתיישנות על פי סעיף 15 עניינו מצב שבו פסק הדין שניתן אינו מקים מעשה בית דין (ע"א 2215/00 ג'ורי נ' דנגור, פד"י נו(3) 932, פסקה 11; רע"א 68/89 צור חברה לביטוח נ' מחמוד, פד"י מג(2) 624, 627). במקורו, הוחל סעיף 15 על מצבים בהם התביעה הראשונה נדחתה מטעמים טכניים שונים ולא נתקיים כל דיון לגופה. כזו היתה התייחסות המחוקק לענין זה בדברי ההסבר להצעת חוק ההתיישנות, תשי"ז-1957 (הצ"ח 312, תשי"ז, עמ' 280, בעמ' 285): 'סעיף 16 (כמספרו בהצעת החוק-א.פ.) מוסיף הוראה חדשה לפיה אם נדחתה תביעה ללא דיון בגופן של ענין אלא על סמך טענות פרלימינריות כגון חוסר סמכות וכדומה לא יובא במנין תקופת ההתיישנות אותו פרק זמן שבין הגשת התביעה ודחייתה כדי שלא לקפח את בעל הדין שהפסיד את זמנו בגלל טעות פורמלית בהגשת התביעה" (שם, פסקה 20 להחלטה). 28. ההיגיון העומד בבסיס החריג שבסעיף 15 לחוק הוא, כי הגשת תביעה -בתוך תקופת ההתיישנות- מהווה מעשה פוזיטיבי המעמיד את הנתבע על מצב הדברים לאשורו לפיו, אין התובע 'ישן על זכויותיו' או ויתר עליהן, אלא מבקש הוא למצותן, ולפיכך על הנתבע לשמור את ראיותיו ולהכין את הגנתו, שכן העיקר הוא כי "התנהל בפועל הליך שבו גילה התובע את דעתו, בתוך תקופת ההתיישנות, שהוא עומד על זכויותיו ובכל המקרים הללו אפשר לראות את ההליך החדש שהוגש כהמשך של ההתדיינות הקודמת" (ראו דברי כב' השופט לוין בפרשת צור הנ"ל). 29. ואולם, עם השנים התפתחה הפסיקה שסייגה את תחולתו של סעיף 15 לחוק, כך שאין תחולה אוטומטית להוראה זו במצב של "מחיקה" וכי לא בכל מקרה ייהנה תובע מהשעיית תקופת ההתיישנות מכוח סעיף זה [ראו סקירה של הפסיקה שערכה כבוד השופטת תמר נאות-פרי בת"א 49204-08-10 (שלום חיפה) - ]. בתי המשפט ייחסו חשיבות להתנהגות התובע במהלך ההליך הראשון, בבואם להחיל את הוראת סעיף 15 לחוק ולהורות על הפסקת מרוץ ההתיישנות. נקבע, כי מקום שתובע התרשל בניהול תביעתו ועקב מחדליו היא נמחקה, נשללת תחולתו של סעיף 15 לחוק מקום בו הוגשה תביעה נוספת לאחר מכן והתקופה בה הייתה התביעה הראשונה תלויה ועומדת תימנה בתוך תקופת ההתיישנות. עמד על כך כב' השופט דרורי בפסק דינו בת"א (י-ם) 2261/00 גטהון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 23.08.09) בקובעו כי: "כאשר תובע מתנהג בחוסר תום לב, מגיש תביעה לבית המשפט, מבלי לעשות דבר כדי לקדם אותה ... כי אז לא יוכל התובע לעשות שימוש בסעיף 15 לחוק ההתיישנות ולטעון כי היה הליך קודם שעצר את מרוץ ההתיישנות " (שם, סעיף 155). 30. בתי המשפט קבעו, כי בהליך ראשון שנמחק מחמת מחדליו הדיוניים של תובע, באופן המלמד על כך שהאחרון זנח את תביעתו, יש לשלול את תחולתו של סעיף 15 לחוק ולהכליל בתקופת ההתיישנות את פרק הזמן שעבר בין הגשת ההליך הראשון ועד למועד מחיקתו [ראו למשל: ת"א 2978/05 (שלום נתניה) אבו זייד נ' הכשרת היישוב ואח' (ניתן ביום 07.12.06) - להלן: "עניין אבו זייד" ; ת"א 2934/04 (שלום חיפה) עיריית אום אל פחם נ' אגבריה רוקייה יוסף, (ניתן ביום 11.04.05) ; ת"א 566/02 (שלום חיפה) כהן רוג'ה נ' האחים עופר (2005)]. בתי המשפט אף הוסיפו וציינו, כי אין די בהגשת התובענה כדי ללמוד על עמידתו של התובע על זכויותיו. על התובע מוטלת החובה לפעול, ככל שהדבר נתון בידיו, לקידום ההליך וניהולו בצורה יעילה. בקביעתם, כאמור, ביקשו בתי המשפט למנוע מצבים בהם תובעים אשר אינם מגלים עניין בהליך שהם יזמו ואינם פועלים לקידום בירור תביעתם, יזכו בהארכה בתקופת ההתיישנות, ובכך מצבם יהא דומה לתובע אשר ניהל את תביעתו בצורה ראויה. בע"א (מחוזי- ירושלים) 3411-03-10 לוי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (2010) - להלן: "פרשת טל") נקבע, כי: "אין כל הגיון לאפשר לתובע ליהנות מפרי מחדליו הדיוניים בהליך הראשון ולהאריך על יסודם, לפרקי זמן ממשיים, את תקופת ההתיישנות. אם נעשה כן, תהיה בכך פגיעה חמורה בנתבע, ולא למצבים כאלה נוצר הכלל שבסעיף 15 לחוק ההתיישנות" (שם, פסקה 15 לפסק הדין). בפרשת טל קבע בית המשפט, כי התובע "ישן" על זכויותיו במהלך התביעה הראשונה, שכן במשך התקופה בה ההליך היה תלוי ועומד הוא לא גילה עניין בהליך ולא קיים את החלטות בית המשפט. 31. יש לציין, כי אין אחידות בדעות בכל הנוגע לעניין תחולתו של סעיף 15 לחוק וכי היו בתי משפט שהחזיקו בדעה אחרת והאריכו את תקופת ההתיישנות, חרף מחדלים מצד התובע בניהול התביעה הראשונה [ראו למשל: ע"ע 393/05 זוהיר טהה ואח' נ' מקיאס בע"מ; ת"א (מחוזי באר שבע) 50002-05-10 קרני נ' תמר מפעלי רהיטים ואח' (פורסם במאגרים משפטיים)]. 32. ניתן לסכם נקודה זו ולומר, כי כל מקרה צריך להבחן לגופו ולא בכל מצב בו נכשל ההליך הראשון בעטיו של התובע תישלל ממנו הזכות להישען על סעיף 15 לחוק לצורך הארכת תקופת ההתיישנות. "עם זאת, יתכן כי לא כל התרשלות בניהול ההליך תביא לתוצאה דרסטית זו, ויש ליתן משקל גם לכלל הנסיבות ולהתנהגות התובע לאחר מחיקת התובענה, ובכך יש ליצור את האיזון הראוי בין האי רצון להיטיב ולשפר את מצבו של התובע שניהל את תביעתו באופן רשלני ובלתי ראוי, לבין אי הרצון לפגוע בתובע בשל מעשה או מחדל חד פעמי (פרשת אבו זייד הנ"ל). ובחזרה לענייננו 33. השאלה העומדת להכרעה, היא האם יש תחולה להוראת סעיף 15 לחוק על ענייננו, מקום שהתביעה הראשונה נמחקה 4 פעמים מיוזמתו של בית המשפט מחמת חוסר מעש. דומני כי התשובה לשאלה זו הינה בשלילה. לטעמי, המקרה הנדון בפנינו נמנה על אותם המקרים שבהם מחדליו של התובע מעידים על זניחתו את התביעה, ועל כן אין להפעיל את הוראות סעיף 15 לחוק ואין למנות את תקופת התביעה הראשונה במניין תקופת ההתיישנות. 34. בהתאם לסעיף 5 לחוק, תקופת ההתיישנות בתביעה שאינה במקרקעין הינה 7 שנים, והיא נמנית בהתאם לסעיף 6 לחוק, מיום שבו נולדה עילת התביעה. מהאמור עולה, כי המועד שבו נולדה עילת התביעה לענייננו הוא מועד התאונה, קרי 31.12.01. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שעפ"י סעיף 5 לחוק, התביעה הנדונה מתיישנת בחלוף 7 שנים ממועד התאונה, 31.12.08, ועד למועד הגשת התובענה שבפניי חלפו כעשר שנים. המשיב תולה את יהבו על הוראות סעיפים 15 ו- 16 המאריכות את תקופת ההתיישנות בעטיה של התביעה הראשונה. 35. כפי שכבר צוין לעיל, התובע נפגע, לטענתו, בתאונת עבודה ביום 31.12.01. התביעה הראשונה הוגשה נגד המעביד והמבטחת שלו, מגדל חברה לביטוח בע"מ, מכוח פוליסת ביטוח חובה, ביום 17.01.07. התביעה נמחקה פעם ראשונה ביום 04.09.2007 מחמת חוסר מעש, זאת לאחר שניתנו לתובע 3 אורכות, לפיהן הוא נדרש "להסדיר את כל הדרוש בתביעה על מנת לאפשר המשך הדיון בה" (החלטות בית המשפט מהתאריכים 1.5.07, 7.6.07 ו- 11.7.07). בהחלטה מיום 7.6.07 נקב בית המשפט את הסיבה המפורשת למחיקת ההליך הראשון מחוסר המעש, ולפיה 'התובע ימציא את התביעה במסירה אישית". משלא מילא התובע אחר ההחלטות האמורות, הורה בית המשפט על מחיקת ההליך מחוסר מעש ביום 4.9.07. 36. ביום 22.11.2007 חודשה התביעה לבקשת התובע, אשר עתר לביטול המחיקה ביום 24.10.07. אך התביעה נמחקה בשנית ביום 24.01.2008 בשל חוסר מעש. 37. התביעה הראשונה חודשה בשלישית לבקשת התובע ביום 15.07.2008. לתובע ניתנה הזדמנות להמציא אישור מסירת כתב התביעה, ובית המשפט התריע בפניו שאם לא יעשה כן תוך המועד הנקוב בהחלטה, היינו עד ליום 30.07.08, תביעתו תימחק. בתאריך 06.08.08 נשלחה התראה נוספת על מחיקה מחוסר מעש. גם הפעם נמחקה התביעה מחמת חוסר מעש ביום 06.09.08 (בהתאם להוראות תקנה 156 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 אין צורך בהליך פורמאלי של מחיקה ורואים את התביעה כתביעה שנמחקה ביום 06.09.08). 38. ביום 16.12.2008 הורה בית המשפט על ביטול המחיקה, לפנים משורת הדין, והתביעה חודשה לבקשת התובע. בבקשתו לביטול המחיקה, ציין ב"כ התובע דאז, עו"ד סאמר זריק, כי פנה אליו עו"ד עזמי עודה והודיע על נטילת ייצוג הנתבעים שם (המבקשת והמבטחת שלה), וכן על הסכמתו לביטול המחיקה לצורך הגשת כתב הגנה. באותו הליך, הוגש ביום 22.01.09 כתב הגנה ע"י המבקשת והמבטחת שלה, והתקיימה ישיבת ק"מ אחת ביום 29.06.09. 39. ואולם, ביום 21.09.2009 נמחקה התביעה בפעם הרביעית מחמת חוסר מעש (להלן: "חוסר מעש רביעי"); מאחר והתובע נמנע מלהודיע לבית המשפט, תוך הזמן שהוקצב לו, אם הוא ממשיך בתובענה במתכונת בה הוגשה אותה עת (עילות חלופיות), אם לאו, זאת על אף שניתנה לבקשתו ארכה נוספת מעבר לפרק הזמן שנקבע בהחלטה ביום 29.06.09, וכן נשלחה אליו התראה בטרם מחיקת התביעה מחוסר מעש ביום 19.07.09. 40. ביום 16.05.11 הגיש התובע את התביעה דנן שעניינה אותה עילה בגין נזקי גוף עקב תאונת העבודה שאונתה לו ביום 31.12.01. 41. עינינו הרואות, כי מחיקת התביעה הראשונה, בכל ארבעת הפעמים, אירעה בשל חוסר מעש רשלני ובוטה שאפיין את המשיב בניהול ההליך הראשון ואשר גרר בסופו של יום למחיקתו. חוסר מעש זה שולל את זכאותו להסתמך על סעיף 15 לחוק. המשיב נמנע פעם אחר פעם מלקיים אחר הוראות והחלטות בית המשפט, אשר הזמינו להסדיר את כל הדרוש על מנת לקדם את בירור תביעתו, ובכלל זה המצאת כתב התביעה לידי המבקשת. למחדליו אלו לא נתן המשיב כל הסבר בר קיימא. אין מדובר במחדל חד פעמי ונקודתי אלא בהתעלמות מוחלטת מצווי ביהמ"ש, שגררה פעם אחר פעם את מחיקת ההליך הראשון, עד כדי זניחתו. עוד ניתן לראות, כי קיימים פרקי זמן בלתי מבוטלים ממועד המחיקה מחוסר מעש ועד מועד הגשת בקשת הביטול וחידוש התובענה הראשונה. 42. אין "בהחייאת" התביעה הראשונה והגשתה כל פעם מחדש כדי לומר שהמשיב "גילה את דעתו שהוא עומד על זכויותיו". על התובע להוכיח, כי הוא פועל כל העת לקידום בירור ההליך וכי הוא עומד על מימוש זכויותיו. המשיב בענייננו ישב בחיבוק ידיים במשך למעלה משנתיים ולא עשה את המינימום הנדרש ממנו לשם קידום תביעתו, לרבות המצאת כתב התביעה למבקשת. בית המשפט נתן למשיב אורכות בטרם הורה על מחיקת התביעה, אך המשיב לא עמד בהן. יוזכר, כי המבקשת טוענת שכתב התביעה הראשונה לא הומצא לה, אך המשיב לא השכיל להפריך טענה זו ולא הציג בפני בית המשפט אישור המוכיח מסירת כתב התביעה, לידי המבקשת. 43. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה, כי התובע היה נוכח בישיבה שהתקיימה בהליך הראשון ביום 29.06.09 בפני כב' השופט סרחאן וידע אודות הצורך בגיבוש עמדה לעניין העילה שעל יסודה מבקש הוא לנהל את ההליך (פלת"ד או פקנ"ז). חרף האמור, ועל אף ארכה שניתנה לבקשתו כאמור, לא טרח המשיב להגיש הודעה בנושא לבית המשפט. העדר הודעה, כאמור, הובילה למחיקת ההליך בפעם הרביעית. רוצה לומר, שגם אם תתקבל הטענה בדבר ידיעת המבקשת אודות ההליך הראשון, אין בכך כדי להושיע למשיב, מכיוון שזה האחרון המשיך להתנהל גם לאחר הישיבה הנ"ל באותו אופן כבעבר, תוך התעלמות מהחלטות ביהמ"ש. 44. לכך מצטרפת גם התנהגות המשיב לאחר המחיקה ביום 21.09.09, אשר לא הזדרז בהגשת התביעה החדשה והמתין שנה ושבעה חודשים עד שטרח להגיש את התביעה שבנדון. פרק זמן זה מלמד, כי התובע לא גילה כל עניין בהליך. יש לזכור, כי קבלת הבקשה וגריעת התקופה שבה הייתה התביעה הראשונה תלויה ועומדת, ממניין תקופת ההתיישנות במקרה שלפנינו, אינה מתיישבת עם דיני ההתיישנות, תביא לפגיעה חמורה במבקשת שזכאית הייתה להניח שהתביעה התיישנה ותעודד בעלי דין שלא להקפיד על קידום ענייני של תביעתם בבית המשפט. ההשתהות בהגשת התביעה החדשה לאחר שנודע למשיב על פסק המחיקה האחרון תומכת במסקנה, כי אין תחולה להוראת סעיף 15 על המקרה שלפנינו. 45. כפי שפורט קודם לכן, המבקשת טוענת כי כתב התביעה כלל לא הומצא לה ע"י המשיב. בתמיכה לטענתה, צירפה המבקשת תצהיר של מנהלה, מר מיכה קרל. בסעיפים 3-6 לתצהיר מסר קרל, כי לראשונה נודע לו על טענותיו של התובע מושא התביעה דנן, בסמוך למועד הגשתה וכי הוא מעולם לא קיבל לידיו כתב תביעה ו/או כתבי בי-דין במסגרת התביעה הקודמת. עוד מסר קרל בתצהירו, כי הוא מעולם לא יוצג על ידי עו"ד עודה וכי מעולם לא נתן את הסכמתו לבקשה שהוגשה ע"י עו"ד עודה לביטול החלטה על מחיקה מחוסר מעש. מנגד, צירף המשיב פרוטוקול הדיון היחיד שהתקיים ביום 29.06.09 במסגרת התביעה הראשונה, ובו הופיע עו"ד עודה מטעם המבקשת והמבטחת שלה בעילת הפלת"ד בלבד, וכן צירף תדפיס של פרטי הייצוג באותו הליך, כפי שמופיע באתר בית המשפט. עוד הוגש מכתבו של עו"ד עודה לב"כ הקודם של המשיב, מיום 26.01.09, ובו צוין כי משרדו של עו"ד עודה מייצג את המבקשת והמבטחת שלה בהליך הקודם. עיון במכתב זה מעלה, כי עו"ד עודה אף צירף כתב הגנה מטעם שתי הנתבעות בעילה לפי חוק הפלת"ד. 46. אין בידי לקבל את טענת המשיב, כי המבקשת קיבלה את כתב התביעה הראשונה. אמנם, בישיבה שנערכה ביום 29.06.09 הופיע עו"ד עודה מטעם המבקשת והמבטחת שלה, אך הלה הבהיר כי נטילת הייצוג של המבקשת בהליך זה נעשה מטעם המבטחת שלה ורק בעילה לפי חוק הפלת"ד. עוד מסר עו"ד עודה, כי אינו יודע מי מייצג את המבקשת בעילת הנזיקית, שהיא העילה לפיה נתבעת המבקשת כעת בתביעה הנוכחית. עוד עיון במכתבו של עו"ד עודה מיום 25.08.11 ששיגר אל ב"כ המבקשת (צורף לתגובה לבקשה לפסיקת הוצאות), מעלה כי ייצוג המבקשת הועבר לעו"ד עודה ע"י המבטחת שלה, מגדל חברה לביטוח בע"מ, וכי כתב ההגנה הוגש בהתאם למינוי של המבטחת מכוח פוליסת חובה שהייתה ברת תוקף במועד התאונה. עוד ציין עו"ד עודה, כי המידע שהיה דרוש לו באותו שלב הוא שאב מתוך חומר שהועבר אליו ע"י המבטחת, לרבות גרסת מנהל המבקשת שנמסרה לחוקר מטעמה, ללא שנזקק למידע נוסף מהמבקשת באותו שלב של ההליך. חיזוק לדבריו של עו"ד עודה ניתן אף למצוא בהודעה ששיגר ב"כ המשיב בהליך הקודם, נושאת כותרת 'בקשה להארכת מועד למתן תגובה', ממנה עולה כי המבקשת לא יוצגה בהליך הקודם על ידי עו"ד עודה בעילה הנזיקית, להבדיל מהעילה לפי חוק הפלת"ד. בהודעה האמורה, ביקש ב"כ המשיב דאז ארכה למסירת עמדה באשר לעילת התביעה, מאחר ולדבריו "שינוי המתכונת הנוכחית של התביעה משנה את זהות הנתבעים והדבר מחייב תיקון כתב התביעה, קיים צורך בבירור מעמיק של נסיבות התאונה". 47. לאור זאת, לא ניתן ללמוד מייצוג המבקשת בהליך הקודם ע"י עו"ד מטעם המבטחת שלה בעילה לפי חוק הפלת"ד בלבד, על המצאת כתב התביעה למבקשת או למצער ידיעתה אודות קיומו של ההליך הראשון. גם מטעם זה, ניתן לומר כי מחדלו של המשיב מלהמציא למבקשת את תביעתו הראשונה מעיד, כי לא חפץ בבירורה. גם אם נאמר, כי המבקשת קיבלה, באמצעות המבטחת שלה, את כתב התביעה, הרי שגם השיהוי בהמצאתו לה, כשנתיים וחצי לאחר הגשת התביעה (מכתבו של עו"ד עודה המודיע על הייצוג נושא תאריך 26.01.09), כ- 7 שנים לאחר האירוע בסמוך לתום תקופת ההתיישנות, אף הוא מעיד על חוסר העניין שגילה המשיב בהליך. 48. כפי שכבר צוין לעיל, המשיב מייחס את מחדלי המחיקה מחוסר מעש לבא-כוחו דאז, עו"ד סאמר זרייק, אשר התרשל, לטענתו, בטיפול בתביעה הראשונה. דעתי היא, כי אין די בכך שתובע יעלה טענה בדבר רשלנות מצד עורך דינו שייצגו בהליך הקודם על מנת להביא לדחיית מרוץ ההתיישנות למשך התקופה בה התנהל ההליך הקודם. הייצוג המשפטי אינו פוטר את המשיב מהחובה להתעניין בתביעתו שמתנהלת בבית המשפט. כך צריך לפעול תובע סביר, היינו להתעניין בגורל תביעתו (ראו : ע"א 49617-06-11 (מח'-נצרת) קוריני נ' פורמיקה הצפון שיווק בע"מ ואח' - פורסם ביום 02.04.12). זאת בשים לב לעובדה, כי המשיב בעצמו היה נוכח בישיבה שהתקיימה בהליך הקודם והיה מודע לצורך בנקיטת עמדה באשר לאופן המשך התביעה הראשונה במתכונת בה הוגשה דאז. 49. יתרה מכך, גם אם אניח, כי התביעה הראשונה נמחקה בשל מחדלים של עו"ד הקודם, כטענת המשיב, הרי שאין בכך כדי לשנות את מסקנתי לעניין אי תחולתו של סעיף 15 לחוק, מכיוון שבא-כוחו שימש כשלוחו של המשיב, וככזה מעשיו ומחדליו של עוה"ד כמוהם כמעשיו ומחדליו של המשיב. המשיב אינו יכול להיבנות מרשלנות שלוחו (בא-כוחו) ובאם יש אמת בטענותיו של המשיב בהקשר זה, הרי שפתוחה הדרך בפניו לפעול כנגד בא-כוחו דאז ומצות עמו את הדין. 50. גם אם אניח לטובת המשיב, כי יש תחולה להוראות סעיף 15 לחוק על ענייננו, אין בכך כדי לשנות מהמסקנה הסופית אליה הגעתי בדבר התיישנות התביעה, ואבהיר. 51. סעיף 16 לחוק משהה את התיישנותה של תביעה חוזרת, אשר הוגשה לאחר סילוקה של תביעה קודמת, כל עוד "לא עברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב". מטרתה של הוראה זו, ליתן לתובע שהות מספקת לשקול את הגשת התביעה החוזרת. סעיף זה בא להטיב עם התובע ומשמעות האמור בו הוא, כי אם התעכבה תקופת ההתיישנות בשל הליך תלוי ועומד, והוגש מחדש, ונמצא כי בניכוי התקופה בה היה ההליך תלוי ועומד, נותרה לתובע תקופה קצרה, שהיא פחות משנה, מקבל התובע ארכה נוספת עד שנה אחרי שחדל העיכוב. 52. בענייננו, התאונה ארעה ביום 31.12.01 וזהו היום בו נולדה עילת התביעה. תקופת ההתיישנות הרגילה הסתיימה ביום 31.12.08. התביעה הראשונה הוגשה ביום 17.01.07, כך שמיום האירוע ועד ליום הגשת התביעה הראשונה חלפו 5 שנים ו- 17 ימים. התביעה הראשונה נמחקה כאמור מספר פעמים, 4 במספר, כאשר פסק מחיקה האחרון היה ביום 21.09.09. התביעה שבנדון הוגשה ביום 16.05.11. מהתקופה שבין הגשת התביעה הראשונה ועד למועד מחיקתה יש לגרוע את משך הזמן בו הייתה התביעה הראשונה תלויה ועומדת, כהוראת סעיף 15 לחוק (שנה, 8 חודשים ו- 17 ימים). יוצא, כי במועד המחיקה של התביעה הראשונה עמדה לרשות המשיב פחות משנה עד לסיום תקופת ההתיישנות (6 שנים, חודש ו- 4 ימים), זאת לאחר ניכוי התקופה בה הייתה התביעה תלויה ועומדת. לפי הוראת סעיף 16 היה על המשיב להגיש תביעתו תוך שנה מיום המחיקה, היינו עד ליום 21.09.10. בפועל, הוגשה התביעה שבפניי ביום 16.05.11, שנה, 7 חודשים ו- 25 ימים מיום המחיקה. משכך, התביעה התיישנה גם לאחר תחולתן של ההקלות הקבועות בסעיפים 15 ו- 16 לחוק. סוף דבר 53. מכל הטעמים שמנתי לעיל, אני מורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות. 54. אני מחייבת את המשיב לשלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. התיישנותחוסר מעש