חתימה על חוזה תחת לחץ

הפסיקה קבעה, כי רק לחץ העונה על מבחן כפול של עוצמה רבה הפוגעת בצורה חריפה ברצונו החופשי של המתקשר, ושל "איכות" פסולה מבחינה מוסרית, חברתית או עסקית, הוא לחץ שיש בו גם כפייה (ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד בע"מ, פ"ד מח(5) 705, 719 וכן רע"א 7539/98 לוטם רהיטים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(1) 721). המבחן המקובל לבחינת "עוצמת הכפייה", הוא קיומה של חלופה מעשית וסבירה מלבד כניעה ללחץ וכריתת החוזה בהתאם לתנאי הצד השני. עוד נקבע, כי מקום בו הייתה קיימת חלופה כזו, לא יהא הצד שהופעל עליו הלחץ זכאי לביטול חוזה מחמת כפייה, אפילו הלחץ היה בלתי לגיטימי, וכי על הצד שהופעל עליו הלחץ להוכיח כי הפגין התמודדות פעילה מול הלחצים בדרכים העומדות לרשותו. המבחן השני בדבר "איכות הכפייה", עניינו בקיומו של פסול מוסרי-חברתי או עסקי בהפעלת הלחץ. לא כל לחץ הינו לחץ פסול, ואף רשות הפועלת בתחומי המשפט הפרטי רשאית לעשות שימוש ביתרונות כלכליים או אחרים שיש לה כלפי צד אחר בבואה לכרות עימו חוזה, ובלבד שהלחצים המופעלים אינם חורגים מגבולות המותר ומכללי ההתנהגות המקובלים בשוק החופשי. חוזהמסמכיםתחת לחץ