יבוא מקביל של מוצרים מקוריים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא יבוא מקביל של מוצרים מקוריים: תביעה לפגיעה בזכויות הקניין הרוחני של התובעות בסימני המסחר הרשומים שבבעלותן, לרבות בסימן האופנה המוכר "TOMMY HILFIGER" (להלן: "המותג"). תמצית העובדות 1. תובעות 1 ו-2 TOMMY HILFIGER LICENSING, LLC ו- TOMMY HILFIGER U.S.A INC הן חברות אמריקאיות אשר בבעלותן נרשמו בישראל סימני המסחר "TOMMY HILFIGER" (סימן מס' 79086) ו- " TOMMY" (סימן מס' 142365) וכן הסימן הויזואלי בעבור דגל הלוגו של החברה (סימן מס' 79085) [להלן יחד: "סימני המסחר", נספח א' לכתב התביעה]. תובעת 3, " TOMMY HILFIGER EUROPE B.V" היא חברה הולנדית אשר בין היתר מנהלת את כל השיווק והייצור של מוצרי "TOMMY HILFIGER" באירופה ובמזרח התיכון. תובעת 4, חברת "סי אנד שלס שיווק בע"מ" היא חברה פרטית המאוגדת בישראל, העוסקת במכירה ובשיווק של מוצרי ביגוד והלבשה בישראל, לרבות בין היתר מוצרי "TOMMY HILFIGER" [להלן תובעות 1-4 יחד: "התובעות"]. הנתבע, מר חיון יעקב, הוא תושב ישראל העוסק בייבוא, שיווק ומכירה של טקסטיל. בתקופה הרלוונטית לענייננו מכר הנתבע מוצרים הנושאים את הסימן שבבעלות התובעות 1-2, דהיינו: TOMMY HILFIGER. 2. ביום 5.1.10 בוצעה פשיטה משטרתית במחסן שהפעיל הנתבע בתל אביב יפו, במהלכה נתפסו כ-1559 פריטים החשודים כמפרי סימני המסחר של התובעות. בהמשך בוצעה פשיטה נוספת בחנות בשם "B-Wear" בהרצליה, לה מכר הנתבע 205 פריטים החשודים אף הם כמפרים, מתוכם הספיקה אותה חנות למכור כ-9 חולצות [כלל הפריטים שנתפסו בשתי הפשיטות להלן: "הסחורה"]. השתלשלות ההליכים 3. עם תפיסת המוצרים הנ"ל, הגישו התובעות תביעה לבית משפט זה, ביום 25.2.10, שעיקרה טענות להפרת של הנתבע את סימני המסחר שבבעלותן, פגיעה בקניינן הרוחני ובמוניטין שצברו, וכן עשיית עושר ולא במשפט. התובעות ביקשו פיצוי בסך 3,000,000 ש"ח, וכן צו מניעה האוסר על הנתבע שימוש כאמור בסימני התובעות בעתיד, וכן צווי עשה, לרבות צו המורה על השמדת המוצרים שנתפסו, וכן צו המורה על העברת חשבונות לתובעות, על מנת שיוכלו להעריך את היקף רווחיו של הנ' על חשבונן באופן מהימן. 4. ב-12.4.10 הגיש הנתבע כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד. עיקר הגנתו היתה כי הבגדים שנתפסו בפשיטת המשטרה נרכשו על ידיו מחברה הולנדית המוכרת מוצרים מקוריים הנושאים את סימני המסחר האמורים כדין, וכי כל שעשה היה לייבא מוצרים אלה במקביל ליבואן הבלעדי שלהם בישראל, ולפיכך לא היפר את זכויות התובעות. בתביעה שכנגד טען הנתבע כי המצג הכוזב אותו טענו התובעות לפני משטרת ישראל וכן לפני בית המשפט, כאילו הוא מחזיק במוצרים מזויפים של המותג גרם לו להוצאות ולנזקים משמעותיים, ולפיכך הוא תובע מהן פיצוי כספי בסך 1,000,000 ₪. התובעות הגישו כתב הגנה שכנגד ב- 31.5.10. 5. בדיון שנערך לפניי ביום 15.11.12 הוסכם בין הצדדים כדלקמן (הנתבע ובא-כוח חתמו על ההסדר בישיבה הנ"ל; בא-כוח התובעות הודיע על הסכמת התובעות בהודעה שהגיש לתיק ביום 27.11.2012): "1. בית-המשפט ייתן צו מניעה קבוע בהתאם לעתירות בסעיף 54.א לכתב-התביעה שהוגש ביום 25.2.2010. 2. בית-המשפט יפסוק בכל יתר השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, לפי שיקולדעתו, ואחרי שישמע טענות קצרות (בכתב או בעל-פה) מאת באי-כוח בעלי הדין. עורכי-הדין יוכלו לטעון בהסתמך על התיעוד הכתוב שהוגש לתיק ביתהמשפט. 3. בגדר השאלות השנויות במחלוקת: נושא הפיצוי הכספי, נושא השמדת הטובין שנתפסו על-ידי משטרת ישראל, מימוּן עלויות האחזקה על-ידי המשטרה ונושא הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. 4. בית-המשפט מתבקש לאשר את הפּשרה הנוכחית, לתת לה תוקף של פסק-דין ולפסוק בהתאם למִתווה המוסכם בין בעלי הדין". בהחלטתי מיום 28.11.12, מכוח הסכמת הצדדים כמפורט לעיל, נקבע צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע שימוש בסימני המסחר מושא הליך זה, כמבוקש וכמפורט בסעיף 54(א) לכתב התביעה שזו לשונו: "... לחדול ולהימנע, עתה ובעתיד, מכל יבוא, יצור, שיווק, הפצה, פרסום או הצעה למכירה, במישרין או בעקיפין, בעצמו ו/או באמצעות אחרים, של מוצרים מכל סוג שהוא הנושאים את סימני המסחר המצ"ב מנספח ג' לכתב התביעה ו/או כל סימנים אחרים הדומים להם עד כדי הטעייה, ו/או של מוצרים הנחזים כקשורים למוצרי התובעות באופן כלשהו ו/או בעלי חוזי דומה עד כדי הטעייה למוצרי התובעות ; ולחדול ולהימנע עתה ובעתיד, מכל יבוא, יצור, שיווק, הפצה או הצעה למכירה של המוצרים המפרים שצילומיהם צורפו לעיל." [שם בעמ' 7]. כן נקבע כי הצדדים יגישו סיכומיהם בכתב, בנוגע לשאלות שנותרו במחלוקת, כעולה מהסכמתם המפורטת לעיל, וכי פסק הדין יינתן בהתבסס על סיכומי הצדדים וכן על התיעוד הכתוב שהוגש לתיק בית המשפט. 6. התובעות הגישו סיכומיהן ביום 21.1.13, הנתבע הגיש את סיכומיו ביום 10.2.13, והתובעות הגישו סיכומי תשובה ב- 26.2.13. לתמיכה בטענותיהן הגישו התובעות ביום 8.3.11 תצהיר של יואב חסן- מנהל המותג בתובעת 4, חוות דעת באשר לשאלת מקוריות הסחורה, ערוכה על ידי הגב' Thorunn Sigurdardottir, וכן חוות דעת כלכלית, שנערכה על ידי מר דוד קפון ממשרד גיל הלוי גולד רואי חשבון ויועצים בע"מ. בהמשך הגישו התובעות גם חוות דעת משלימה של הגב' Sigurdardottir, ביום 14.4.11, וכן תצהיר תשובה מטעמה ביום 28.11.11. לקחתי בחשבון את טענת הנתבע לעניין הפגם הראייתי, שנפל בעריכתה של חוות דעת המומחה מטעם התובעות, שאינה מלאה אחר דרישת כללי הראיות להגשת חוות דעת מומחה, בהתאם לסעיף 22 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. לאור הסכמת הצדדים בענייננו, לבסס את פסק הדין בהסתמך על החומר הכתוב שהוצג לפניי בלבד, וויתור על חקירות העדים, וזאת מטעמי יעילות וקידום הדיון, מצאתי לנכון שלא לפסול את חוות הדעת, ותחת זאת להפחית ממשקלה. הנתבע הגיש ביום 30.8.11 תצהיר מטעמו, חוות דעת מומחה, ערוכה על ידי מר עמוס לויט וכן חוות דעת כלכלית שנערכה על ידי רו"ח רמי ברכה. המחלוקת 7. הצדדים חלוקים באשר למהות המוצרים. לטענת התובעות, מדובר במוצרים מזויפים הנושאים סימן המסחר כאמור באופן כוזב ומיפר. לטענת הנתבע, המוצרים מקוריים, מיוצרים על ידי בעלות הזכויות או בהסכמתה, והם מיובאים על ידיו לישראל ביבוא מקביל. כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת לתמיכה בטענתו בהקשר זה [כמפורט בסעיף 6 לעיל]. דיון והכרעה ייבוא מקביל או מוצרים מזויפים 8. הנחת המוצא בדיון בשלב הנוכחי היא, כי אין בכוחם של בעלי הזכויות בסימן מסחר למנוע פעולה המוגדרת כ"ייבוא מקביל" של מוצרים מקוריים הנושאים את סימניהם, והמיובאים לארץ שלא באמצעות היבואן הבלעדי, וזאת להבדיל מהפרה של סימן מסחר בדרך של מכירה של מוצרים מזויפים. על מנת שהפעולה תחסה תחת הגנת הייבוא המקביל על הנתבע להראות, כי המוצרים שבמחלוקת מקורם בבעלים של סימן המסחר, וזאת להבדיל ממוצרים שיוצרו על-ידי אחר, וסומנו בסימן המסחר (או בסימנים הדומים לו עד כדי להטעות), על מנת להתחזות לו. ראו בעניין זה: ע"א 471/70 י.ר. גייגי ס.א. נ' פזכים בע"מ, פ"ד כד(2) 705; וכן ר': רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו, פ"ד מד(2) 308, וכן פסק-דיני בעניין: ת.א. (חי') 1089/05 Dyson נ' י' שלום בע"מ (14.11.2007, ס' 8-15): ראו גם בהקשר זה את פסק-דינו מחודש מארס 2013 של בית-המשפט העליון של ארצות-הברית הדן בנושא מההיבט של זכויות יוצרים: Kirtsaeng v. John Wiley & Sons, Inc., No. 11-697 (U.S. Mar. 19, 2013) על השימוש בסימן המסחר להיות כזה שאינו חורג מ"שימוש אמת" הנדרש לשם תיאור מהימן של המוצרים, כהגדרתו בסעיף 47 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב- 1972 (להלן: "הפקודה") [ר' בעניין זה למשל: ת"א (מח'-ת"א) 11296-09-10 TOMMY HILFIGER LICENSING, LLC נ' אלעד מנחם סויסה ( 31.7.12) וגם: ת"א (מח'-ת"א) 18306-07-10 העמותה למען חיות משק (חי משק) נ' מן הטבע בארותיים ( 6.5.13) סעיפים 38-40 לפסק הדין של עמיתי השופט ד"ר ע' בנימיני]. האם מקורה של הסחורה בענייננו בתובעות? 9. הנתבע טוען כי רכש מחברה הולנדית בשם Fashion Gate B.V. (להלן: "החברה ההולנדית") מוצרים המסומנים בסימני המסחר של המותג האמור. לדבריו, ביצע את הרכישה לאחר שביקר במחסני החברה בהולנד, שם ראה מותגים מוכרים רבים אותם משווקת החברה, ואף הוצגו לו חשבוניות שהעידו, לטענתו, על היות המוצרים של החברה מקוריים [ר' סעיפים 8-9 לתצהיר הנתבע]. לדברי הנתבע, רכש מהחברה ההולנדית כ-4400 חולצות בתמורה לסך של 55,350 יורו, אותם העביר מבעוד מועד, אולם קיבל עד כה רק כ-1500 חולצות. יוער כי במכתב אותו שלח הנתבע לחברה ההולנדית בהקשר זה, ובניגוד לנתונים אותם הציג הנתבע, צוין כי נשלחו אליו רק 2652 חולצות עד כה [ר' מכתבו של הנתבע מיום 2.2.10 נספח 4 לתצהיר הנתבע]. 10. לטענת התובעות, הסחורה מושא הליך זה מורכבת ממוצרים מזוייפים בלבד, אשר לא נרכשו מהיצרן או ממשווק מורשה שלהן. התובעות הוסיפו, כי גם אם טענת הנתבע כי רכש את הסחורה מהחברה ההולנדית נכונה, הרי חברה זו הוכרה בעבר כמוכרת מוצרים מזויפים של סימני המסחר הנדונים, ולפיכך טענה כזו אך מחזקת את העובדה שמדובר במוצרים מזויפים [ר' סעיפים 15 ו-17 בעמ' 3 לסיכומי התובעות]. לתמיכה בטענתן כי הסחורה מזויפת הציגו התובעות כאמור חוות דעת מטעמן, שנערכה על ידי הגב' Thorunn Sigurdardottir, המשמשת כאחראית על ההגנה על המותג בתובעת 3. בחוות הדעת מונה המומחית 10 סימנים מבדילים המסייעים להבחין בין שני מוצרים שנלקחו מהסחורה האמורה לבין מוצרי המקור המקבילים. בין היתר מתואר כי הבד הוא שונה, הכיתוב על תוית הבגד אינו תקין, תפירת הלוגו על הבגד עקומה ובלתי תקינה, ישנה אי התאמה בקודים המשמשים למספור היצור והדגם לקודים בהם משתמש היצרן ועוד. חוות הדעת המשלימה מטעם המומחית הנ"ל התייחסה לחברה ההולנדית ממנה הנתבע טען כי רכש את הסחורה, ובה פורט כי חברה זו אינה משווק מורשה של התובעות, כי היא לא רכשה מוצרי התובעות מהיצרן, ואף בהליך משפטי שנוהל כנגדה בעבר הגיעה להסדר פשרה עם התובעות, לפיו תפצה אותן בסכום כספי ותימנע מהמשך השיווק של מוצרים המיפרים את סימני המסחר של התובעות. 11. כעולה מחוות הדעת האמורה, המוצרים מושא הליך זה לא נרכשו ממשווק המוכר כמשווק מורשה של בעלי הזכויות בסימני המסחר דנן. נהפוך הוא. הגורם ממנו נרכשו, הוכר בעבר כמשווק מוצרים מיפרים. זאת ועוד: מבדיקת שני פריטים אקראיים מבין המוצרים הכלולים בסחורה עלה, כי ישנם מספר משמעותי של הבדלים בינם לבין מוצרי המקור הנושאים סימני המותג. 12. הנתבע הביא לתמיכה בטענתו כי המוצרים אותם רכש מהחברה ההולנדית הם מקוריים ובלתי מזוייפים חוות דעת שנערכה על ידי מר עמוס לויט, בעל התמחות בטקסטיל ב"שנקר", וניסיון של עשרות שנים בתעשיית הטקסטיל. על פי חוות הדעת, הסימנים אותם מייחסות התובעות להיות הבגדים בסחורה האמורה מזוייפים, הם סימנים הקשורים בתהליכי ייצור "רגילים ולגיטימיים" [ר' בעמ' 2 לחוות הדעת]. המומחה הוסיף וסקר את קביעות המומחית מטעם התובעות, והסביר כיצד לשיטתו ההבדלים אותם מנתה המומחית בין המוצרים שנבדקו מהסחורה לבין מוצרים מקוריים של היצרן אינם מעידים בהכרח על זיוף, בין היתר משום שלא צוין האם שינויים אלה הם בתחום סטיית התקן המותרת על ידי היצרן אם לאו. מסקנתי היא, כי חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעות מהימנה ומשכנעת. חוות הדעת מתייחסת בפירוט לסימנים מבחינים שחלקם לא ניתן להסביר באמצעות סטיות ייצור לגיטימיות, כגון למשל הבדלים בקודים הממספרים את הדגם. קביעה כאמור מתחזקת אף לנוכח הצהרת התובעות, בהיותן היצרן המקורי, על כך שהחברה ההולנדית, הספק של הנתבע, אינה משווק מורשה של מוצריהן, ואף על ההליך המשפטי שנוהל כנגדה בעבר בגין הפרה של סימני המסחר. אני מבקש להדגיש שלא הובאה בפניי ראייה מכלי ראשון מאת ספק הסחורה שבמחלוקת. אין בפניי תצהיר מטעם החברה ההולנדית המסביר את דרך היצור של הסחורה, ואת מקור הסמכות לשימוש שנעשה בסימני המסחר של התובעות. ברור, שנטל השיכנוע בעניין הוכחת טענות התובעות רובץ עליהן. עם זאת בנסיבות העניין הנדון כאן, הייה על הנ' להביא ראיות מכלי ראשון בדבר דרך הגעת הסחורה שבמחלוקת לידיו. אינני מקבל, איפא, את טענת הנתבע לייבוא מקביל של מוצרים מקוריים של בעלי המותג. אני קובע כי הסחורה מושא הליך זה מורכבת ממוצרים הנושאים עליהם סימני מסחר מזויפים. הפרת סימני מסחר 13. הסימן מושא הליך זה הוא בעל מוניטין בתחום האופנה, ואפשר שאף ניתן להגדירו כסימן מסחר מוכר היטב, כהגדרתו בסעיף 1 לפקודה. הפרת סימן מסחר, הרלוונטית לענייננו מוגדרת בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר כך: "הפרה" - שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך - (1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר; 14. משקבעתי כי לא מדובר בענייננו ביבוא מקביל של מוצרים מקוריים, בהיות הדמיון בין מוצרי הסחורה דנן לבין מוצרי המקור לא שנוי במחלוקת, הרי אין צורך בבחינת הדמיון בין הסימנים בהם עשה הנתבע שימוש לבין סימני המסחר הרשומים, לפי המבחנים הקיימים בפסיקה, לרבות הלכת "המבחן המשולש" [ר' למשל: ע"א 563/11 ADIDAS SALOMON A.G נ' ג'לאל יאסין ( 27.8.12)]. ברור כי מדובר בענייננו בשימוש בסימנים כמעט זהים, ואף אין מחלוקת לגבי הדמיון ביניהם. הנתבע היפר, איפא, את זכותן של תובעות 1 ו-2 בסימני המסחר שבבעלותן. גניבת עין 15. התובעות טוענות כי במעשיו ביצע הנתבע כלפיהן גם עוולה של גניבת עין, וזאת לפי הגדרתה בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"). סעיף 1 (א) לחוק עוולות מסחריות קובע: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר". לעוולה כאמור שני יסודות אותם יש להוכיח, האחד הוא קיומו של מוניטין למותג הנפגע, והשני הוא כי מעשי הנתבע עלולים להטעות את הציבור לחשוב כי יש קשר בין הסימן המקורי לסימן הנחזה לו [ר' ע"א 5066/10 שלמה א' אנג'ל נ' י את א ברמן (30.5.2013, ס' 7-9 לפסה"ד של השו' י' עמית); ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט ( 26.9.2004)]. 16. אין מחלוקת בנוגע לשאלת הדמיון בין המוצרים המקוריים לבין אלה הנחזים להם בסחורה אותה ייבא הנתבע. המוצרים נושאים סימנים כה זהים, עד כי הנתבע עצמו עמד על כך כטענת הגנה שמדובר במוצרים מקוריים. ברור אם כך כי הסיכוי להטעיית הציבור ולבלבול בין הסימנים הוא מוחשי ומשמעותי. אשר לשאלת המוניטין של המותג הנדון, דומני כי גם כאן אין מחלוקת בין הצדדים. השילוב שבין בחירתו של הנתבע לייבא מוצרים הנושאים את סימני המסחר שבבעלות התובעות, להתעקשותו על היותם "מקוריים" מעידים על הכרתו במוניטין של המותג [ר' סעיף 26 לסיכומי התובעות], עליו לא חלק בדיון בפניי. 17. המסקנה מהאמור היא כי השימוש שעשה הנתבע במוצרים נושאים סימני המסחר הנדונים עולה גם כדי גרימת גניבת עין כלפי התובעות. עשיית עושר ולא במשפט 18. התובעות העלו בטיעוניהן טענה נוספת לפיה הנתבע התעשר שלא כדין על חשבונן, בסכומים אותם קיבל עבור הפריטים המפירים שהספיק למכור. התובעות סוברות, כי ראוי לסמוך על עקרונות עשיית עושר ולא במשפט לצורך חישוב הפיצוי המגיע להן. בהקשר זה נטען בין היתר כי "מכתב ההתראה" אותו הציג הנתבע כמכתב ששלח לחברה ההולנדית [ר' נספח 4 לתצהיר הנתבע], לפיו לא העבירו לו את מלוא הכמות המוסכמת הוא מצג שווא כוזב, שכן לא הוצג כל אישור מסירה או ראיה אחרת למסירת המכתב בפועל, ולפיכך אין אלא להסיק כי הנתבע בעצם קיבל 4400 פריטים לידיו, וכי ההפרש בין כמות זו לבין הפרטים שנתפסו בפועל (1559) הוא הכמות שנמכרה [ר' סעיפים 30-31 לסיכומי התובעות]. התובעות מפנות לכך שקיים פער בין הכמות שלטענת הנתבע במכתב ההתראה האמור סופקה לו בפועל (2652) לבין הכמות שנתפסה אצלו בתוספת הפריטים שמכר לטענתו (1764 סה"כ). לשיטת התובעות, יש לחשב התעשרות הנתבע שלא כדין בענייננו לפי כמות המכירות בפועל של פריטים מפירים. כך לטענתה, נמכרו על ידיו לכל הפחות: 1,093 פריטים, דהיינו: 2,652 פחות 1,559 פריטים, ולכל היותר: 2,841 פריטים (4400-1559). בהתחשב בטענת הנתבע לרווח גולמי של 45 ₪ עבור מכירת פריט [סעיף 25 לתצהיר הנתבע] וכפועל יוצא מהאמור, כך על פי הנטען, יש לחייבו בהשבת סכומים שבין 49,185 ₪ לבין 127,845 ₪ המהווים התעשרות של כדין. הנתבע דוחה גם טענה זו לקיומה של התעשרות שלא כדין, בטיעון העקרוני והכללי שהועלה על ידיו, לפיו "משהתובעות לא הצליחו להוכיח כי המוצרים מזויפים וממילא הוכח כי הנתבע ספג הפסדים כבדים - ממילא נשמט הבסיס גם תחת הניתוח המשפטי של עשיית עושר ולא במשפט" [ר' בעמ' 5 לסיכומי הנתבע]. 19. אציין כבר עתה, כי לאור מסקנותיי לעיל, לפיהן הפר הנתבע זכויות קניין רוחני של התובעות מכוח דינים ספציפיים, כמפורט, אינני מוצא כי יש מקום להוסיף לפיצוי מכוח עילות אלה פיצוי נוסף וחופף מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט [ר' סעיפים 66-67 לפסק דינו של כב' השופט ס' ג'ובראן, בע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט ( 14.3.10)]. טענה בהקשר זה של התובעות נדחית משום כך. סיכום וסעדים 20. טענות הנתבע בתביעתו שכנגד נדחות לאור דחיית טענתו לייבוא מקביל של מוצרים מקוריים, כמפורט לעיל. טענות ההגנה של הנתבע נדחות אף הן. השימוש שעשה הנתבע בסימני התובעות היפר את זכויותיהן בסימני המסחר הרשומים בבעלותן, ואף עלה כדי עוולה של גניבת עין. שימוש כאמור מביא לנזקים רבים למותג מוכר ובעל מוניטין. השיקולים במתן סעד בענייננו הם בין היתר הפגיעה בשוק המותג הנפגע, פגיעה במוניטין המותג ודילולו, והרתעת מיפרים פוטנציאלים. 21. סעיף 59(א) לפקודה קובע כי: "במשפט על הפרה יהיה התובע זכאי לסעד בדרך של צו מניעה ולדמי נזק בנוסף על כל סעד אחר שבית המשפט הדן בדבר מוסמך לתיתו, וכן יהא זכאי לסעדים המנויים בסעיף 59א." סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות מוסיף וקובע כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק: (א) בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים. (ב) לענין סעיף זה יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת. 22. התובעות מבקשות כי יפסק להן פיצוי סטאטוטורי, בהתאם לאמור בסעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות, בעבור כל דגם מיפר בו עשה הנתבע שימוש. בענייננו ייבא הנתבע "לפחות ארבעה דגמים" של פריטים מפרים לטענת התובעות, ולפיכך על הפיצוי הסטאטוטורי שייפסק בעבור כל הפרה להיות מוכפל בארבע. לשיטת התובעות על בית המשפט לפסוק פיצוי מקסימאלי בגין כל הפרה, ולפיכך, על הפיצוי הכולל להיות בסך של 400,000 ₪. התובעות מפנות לשני פסקי דין בהם ניתנו פיצויים בהיקף דומה לטענתן:ת"א (מח' ת"א יפו) 2322/04 LOUIS VUITTON נ' אסי קרדיט ( 1.4.07) ות"א (מח' מרכז לוד) 44503-03-10TOMMY HILFIGER LICENSING LLC נ' שוורץ ( 20.2.12)] לתמיכה בטענותיהן צרפו התובעות חוות דעת שנערכה על ידי הכלכלן דוד קפון, ובה צוין כי סך אובדן המכירות של כלל התובעות בשנים 2007-2010 בישראל עמד על 10,054,894 ₪ [ר' עמ' 9 לחוות הדעת]. סכום זה משקף באופן כללי את מכפלת הפריטים המזויפים שנתפסו בשנים האמורות במחיר המכירה הממוצע שלהם. בהתאם לחישוב האמור מציעות התובעות חישוב דומה ולפיו מיוחסים לנתבע מכירת 1,093 פריטים ובשכלול חלקן היחסי של תובעות 1-3 התוצאה היא, כי שיעור הנזק שנגרם לתובעות הוא לכל הפחות 173,459 ₪ [ר' החישוב הכולל בסעיפים 35-36 לסיכומי התובעות]. לטענת הנתבע, הסכום הנתבע הוא מופרך, ויש לבסס את החישוב לכל היותר על 9 החולצות שנמכרו בפועל לצרכנים, ועל מחירן [ר' סעיפים 11-13 בעמ' 3 לסיכומי הנתבע]. 23. אינני משוכנע שדרך החישוב שהוצעה על ידי מי מבין הצדדים משקפת נכונה את הנזק הממשי הנגרם לבעל מותג כתוצאה מן השימוש המיפר בו. לא הוכח לפניי כי כל חולצה אותה הצליח הנתבע למכור במחיר מוזל היתה ממילא נמכרת על ידי התובעות במחיר מלא. יתכן בהחלט שהחולצה לא היתה נמכרת כלל. מאחר ולא ניתן לקבוע, כי לתובעות היתה הכנסה צפויה וודאית שאבדה בשל פעולות הנתבע, הרי אין לקבוע בהתאם כי היקף הנזק שנגרם להן ממעשיו הוא על פי החישוב האמור המוצע על ידן [ר' בהקשר זה את פסק הדין שניתן בארה"ב: Kalman v. Berlyn Corp.,914 F.2d 1473, 16 USPQ2d 1093, 1094 (Fed.Cir.1990); ר' גם: יעקב וחנה קלדרון חיקויים מסחריים בישראל 462 (תשנ"ז- 1996)]. שיקולים הנוגעים לדילול מוניטין המותג אינם ניתנים בהכרח לכימות באופן האמור. משכך, ברור כי על גובה הפיצוי להיות מחושב על דרך האומדן [ר' למשל: ע"א 531/71 נתן לכוביצר נ' גדעון רודה, פ"ד כו(2) 113, 119, מפי השופט עציוני. לשיקולים הרלוונטיים באומדן הנזק ר' ע"א 4500/90 הרשקו ואח' נ' אורבך, פ"ד מט(1) 419]. 24. שקלתי את טענות הצדדים בהתייחס לדרכי החישוב המתאימות לכימות גובה הנזק, ואת הפסיקה אליה הפנו וכן את נסיבות השימוש המיפר בענייננו בסימני המסחר של התובעות, את הפגיעה במוניטין המותג, ואת סיכויי הטעיית הצרכנים. התובעות העלו טענה על מכירת מוצרים מיפרים בהיקף רחב יותר מאלה שנתפסו, ומהמוצהר על ידי הנתבע, אולם לא הציגו ראיה משכנעת לטענתן. בהתבסס על החומר הכתוב שלפניי, עולה כי מכירת 205 חולצות על ידי הנתבע לחנות B-Wear ו-9 חולצות מתוכן לצרכנים, אינה שנויה במחלוקת [ר' תצהיר הנתבע, סעיף 12 בעמ' 3]. יש להתחשב מחיר בו נמכרה הסחורה המיפרה, להיקף המכירות, המצומצם יחסית שהוצג לפניי, ולעובדה שהמותג כבר מבוסס ומוכר היטב בקרב צרכני האופנה. כמו כן, לקחתי בחשבון את העובדה שבמהלך הדיון בתיק זה, קיבל על עצמו הנתבע בהסכמה צו מניעה קבוע האוסר עליו את המשך המכירה של המוצרים שבמחלוקת, ומנגד את העובדה שהנתבע לא הציע דרך חישוב חלופית לאומדן נזקי התובעות, ככל שיתקבלו טענותיהן. 25. בשים-לב לשיקולים דלעיל, אני קובע כי הנתבע ישלם לתובעות פיצוי בסך כולל של 40,000 (ארבעים אלף) ₪: 10,000 ₪ בעבור כל דגם מיפר אותו ייבא לישראל, בהתבסס על טענת התובעות לייבוא של 4 דגמים לפחות, אשר לא נסתרה על ידי הנתבע. אני מחייב, איפא, את הנתבע לשלם לתובעות את הסך של 40000 (ארבעים אלף) ₪, להיום. כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות את הוצאות המשפט (חישוב אגרות משפט בהתאם לסכום שנפסק בפועל) וכן 10,000 ₪, להיום, כשכ"ט עו"ד. אני מורה על השמדת הסחורה המפירה שנתפסה על ידי המשטרה. הנתבע יישא בהוצאות השמדת הסחורה המפירה לרבות הוצאות אחסנתה, ויפעל בהקשר זה בהתאם להוראות המשטרה.שלילת פיצויי פיטורים (חשד לגניבה)מוצריבוא