בחלק מהתקופה הרלוואנטית לתובענה סבל המנוח ממחלה קשה. למרבה הצער, לאחר תום שמיעת הראיות בתובענה - אם כי בטרם הגשת הסיכומים מטעמו - הלך המנוח לבית עולמו. בנסיבות אלה, לאחר שנערך דיון במעמד ב"כ הצדדים ולאחר שנקבל צו הירושה, תוקן כתב התביעה כך שבמקומו של המנוח נתבע עזבונו באמצעות יורשיו ובהתאם הוגשו יתר הסיכומים. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מות הנתבע לפני תום המשפט: א. רקע כללי: התובעת הינה חברה העוסקת, בין השאר, ביבוא ושיווק של כלי רכב מנועיים. המנוח ז"ל (להלן - המנוח) - היה נתבע 2 בתובענה דנא - שימש, החל משנת 2001, כסוכן "טרייד אין" של התובעת. בתחילת התקשרותו עם התובעת פעל המנוח כעוסק מורשה תחת השם "ג'נרל טרייד אין". ביום 25.3.03 הקים המנוח חברה בשם "ג'נרל ק.ב. טרייד אין בע"מ" - היא נתבעת 1 - שבה הוא היה בעל המניות והמנהל, והחל מתחילת שנת 2007 בקירוב התנהל המנוח מול התובעת באמצעות נתבעת 1. נתבע 3 הינו בנו של המנוח, אשר עבד מספר שנים עם המנוח בעסקו. בשלב מסוים פנה נתבע 3 ללימודי משפטים ולאחר שהחל את התמחותו, בשנת 2004, הפסיק לדבריו לעבוד עם אביו. נתבעת 4 הינה אשתו של המנוח ואמו של נתבע 3. במסגרת התקשרותם של המנוח ונתבעת 1 עם התובעת נחתמו שלושה שטרי חוב, שנערכו על פני טפסים מודפסים בנוסח סטנדרטי של התובעת, כלהלן: (א) שטר חוב מס' 0362. בשטר לא מולא מועד חתימתו וצוין בו כי סכומו - בסך של 1,000,000 ₪ - הינו בצמוד לשער הדולר (ארה"ב) כפי שהיה ביום 25.10.01. על פי המודפס על פני השטר, את "התמורה קיבלנו בהלוואה לרכישת" כאשר בכתב יד הוסף "רכבים וביצוע עסקאות טרייד אין". מקום התשלום צוין במס' החשבון של המנוח בבנק דיסקונט. עוד הודפס בשטר כי "כל החותם על שטר זה - עושה, מסב או ערב, מוותר על טענת התיישנות על-פי שטר זה ופוטר את אוחזו של שטר זה מהצורך להציגו לפרעון, להעידו וליתן הודעת חילול". המנוח חתם על שטר זה הן כעושה השטר והן כערב בערבות אוואל (להלן - שטר מס' 362). (ב) שטר חוב מס' 0363, הזהה בפרטיו המודפסים והנוספים לשטר מס' 362. המנוח חתם על שטר זה כעושה השטר ונתבעים 3 ו-4 חתמו עליו כערבים בערבות אוואל ומילאו את פרטיהם (מס' תעודת זהות, שם וכתובת; להלן - שטר מס' 363). (ג) שטר חוב מס' 1, השונה במעט בתבניתו המודפסת מהשטרות הנ"ל ונחזה להיראות כשטר שפרטיו מולאו במחשב על גבי תבנית מוכנה מראש. גם בשטר זה לא מולא מועד חתימתו וצוין בו כי סכומו - בסך של 1,000,000 ₪ - הינו בצמוד למדד המחירים לצרכן כאשר כבסיס לחישוב שיעורי ההצמדה ישמש המדד שפורסם בחודש יוני 2007. בשטר נרשם כי "התמורה הינה להבטחת תשלום הלוואה לרכישת רכבים מטרייד אין ע"י עושה השטר". מקום התשלום צוין כמס' החשבון של נתבעת 1 בבנק דיסקונט. על השטר חתמה נתבעת 1 כעושה השטר בחותמתה ובחתימת ידו של המנוח, מורשה החתימה, אשר אושרה על ידי עו"ד אבשלום נגר. נתבע 3 חתם על השטר כערב בערבות אוואל: במקום המיועד לחתימת הערב רשם נתבע 3 את שמו ואת מספר זהותו. כמו כן, במקום המיועד לרישום שם הערב ומענו, רשם נתבע 3 את שמו ואת כתובתו. על פי הרשום על פני השטר, עו"ד נגר אישר כי נתבע 3 חתם על השטר בפניו (להלן - שטר מס' 1). פעילותה העסקית של נתבעת 1 נקלעה בשנת 2008 לקשיים חמורים, כנראה במקביל להתדרדרות במצבו הבריאותי של המנוח (ר' בפרוטוקול, עמ' 22 שורה 26), ועסקיה קרסו. בנסיבות אלה, שמונה עשר שיקים שמשכה נתבעת 1 לטובת התובעת החל מחודש יולי 2008 - בסכום נומינלי כולל של למעלה מ-1,000,000 ₪ - חוללו באי פירעון, תחילה בהיעדר כיסוי מספיק ולאחר מכן משום שחשבונה של נתבעת 1 בבנק הוגבל (להלן - השיקים). התובעת הגישה את מרבית השיקים לביצוע, כנגד כל הנתבעים, בלשכת ההוצאה לפועל (להלן - תיק ההוצאה לפועל. יש להעיר כי מדובר בשני מספרי תיקי הוצל"פ). נתבעת 1 לא הגישה התנגדות והתנהלו נגדה הליכים בתיק ההוצאה לפועל, שבמסגרתם נגבו סכומים מסוימים. נתבעים 2 עד 4, לעומת זאת, הגישו התנגדויות לביצוע השיקים, אשר נדונו בפני כב' הרשמת (כתארה אז) ל' רייך. במהלך הדיון בהתנגדויות הנ"ל הסכימו הצדדים על מחיקת נתבעים 2 עד 4 מתיק ההוצאה לפועל, והודיעו כי ככל שתוגש נגדם על ידי התובעת תובענה בסדר דין מקוצר "תשא המשיבה (התובעת - ש.א.) בהוצאות עבור כל אחד מהמבקשים (נתבעים 2 עד 4 - ש.א.) בסך של 1,500 ₪ + מע"מ (סכום זה נפסק ע"י ביהמ"ש), מועד התשלום ידחה עד ובהתאם לפסק הדין שינתן בסופו של ההליך" (ר' פרוטוקול הדיון בת"ט 12144-09-08, נספח י' לכתב התביעה; להלן - החלטת כב' הרשמת). התובעת הגישה אפוא את התובענה דנא, בסדר דין מקוצר, נגד כל הנתבעים. נתבעת 1, מצידה, הגישה בקשה לסילוק התובענה נגדה על הסף, שכן היא לא הגישה התנגדות לבקשת הביצוע וממילא השיקים שהוגשו לביצוע נגדה הפכו לפסקי דין חלוטים. בפסק הדין החלקי מיום 17.2.09 קיבלתי את הבקשה והוריתי על דחיית התובענה נגד נתבעת 1. כפי שציינתי בפסק הדין החלקי, בנסיבות העניין אין בטיעון התובעת שלפיו לנתבעת 1 אין כל הגנה כדי לשנות, שכן גם נתבע שאין לו הגנה זכאי שלא להיתבע יותר מפעם אחת בגין אותו החוב. הדיון המשיך, אם כן, רק בעניינם של נתבעים 2 עד 4, אשר הגישו בקשות רשות להתגונן, שנתקבלו. ב. עיקר ראיות התובעת: מטעם התובעת העידה גב' אילנה סנד, מנהלת הכספים של התובעת, בלבד. על פי גרסת גב' סנד, במסגרת התקשרותה עם המנוח העניקה לו התובעת מסגרת אשראי בסך של 500,000 ₪, אשר מעת לעת ולפי אישורים מיוחדים אף הוגדלה לתקופה קצובה. לדברי גב' סנד, חרף העובדה שהמנוח ייסד את נתבעת 1 עוד בשנת 2003, על דבר הקמתה נודע לתובעת רק בחודש יוני 2007, עת ביקש המנוח להתחיל ולפעול מול התובעת גם באמצעות נתבעת 1. לטענתה, אף בתקופה זו הזמנות כלי הרכב בוצעו על שם המנוח, הגם שאת התשלומים ביצעה נתבעת 1. לטענת גב' סנד, שטר מס' 362 ושטר מס' 363 נעשו לצורך הבטחת התחייבויותיו של המנוח לכיסוי האשראי שניתן לו על ידי התובעת (ר' בסעיף 5 לתצהירה). לדבריה, לאחר שהתובעת הסכימה לבקשת המנוח להעניק לנתבעת 1 מסגרת אשראי בסך 500,000 ₪, אשר תהא חופפת למסגרת האשראי של המנוח, נדרשה נתבעת 1 לעשות שטר חוב נוסף לטובת התובעת על סך 1,000,000 ₪ בחתימת נתבע 3 כערב, הוא שטר מס' 1. גרסת גב' סנד לפיה התובעת נתנה למנוח ולנתבעת 1 מסגרת אשראי לא גובו באסמכתאות כלשהן, וכל שיכלה למסור גב' סנד בעניין זה בחקירתה הנגדית הוא כי היא מעריכה שתוכל להמציא אישורים ממחלקת הנהלת החשבונות של התובעת. יתר על כן, גב' סנד התקשתה להסביר מה הקשר בין מסגרת האשראי הנטענת לבין שטרי החוב דנא, אותם ניסחה התובעת (ר' בפרוטוקול, עמ' 9 שורה 17). בתחילה טענה גב' סנד "שמצוין שם (בשטרי החוב - ש.א.) נושא של אשראי" (שם, שורה 25), אך כשעומתה עם נוסח השטרות שינתה טעמה ואמרה "כשאנו מדברים על הלוואה, הלוואה זה אשראי לכל דבר. זה נשמע לי כמו סמנטיקה" (שם, עמ' 10 שורה 9). בהמשך הדברים, כשנשאלה אם הלוואה ואשראי הם היינו הך, השיבה גב' סנד: "זה אותו דבר מבחינתי מכיוון שמדובר פה... בהספקת רכב כל מה שניתן אחרי מסירת הרכב ללקוח זו הלוואה" (ר' בפרוטוקול, עמ' 17 שורה 15), וכן "שיק דחוי שלא נפרע מבחינתי זו הלוואה" (שם, בשורה 18). הלכה למעשה, כפי שעלה בחקירתה הנגדית של גב' סנד, כל תנאי ההתקשרות בין התובעת לבין המנוח ונתבעת 1, לרבות באשר לקביעת מסגרת למתן אשראי, סוכמו בעל-פה בפגישות ובטלפונים; וכדבריה: "הבקשות נעשו הרבה פעמים טלפונית כי הלקוח היה ותיק, למדנו לסמוך עליו, אני למדתי לסמוך עליו וגם מנהלים בחברה כי במהלך השנים הראשונות הוא עמד במה שהבטיח" (ר' בפרוטוקול, עמ' 15 שורה 23 ואילך). לגרסת גב' סנד, היא הסבירה למנוח את מהותם של שטרי החוב דנא ומטרתם, הגם שלא זכרה את פרטי הדברים (ר' בפרוטוקול, עמ' 15). עם זאת, באשר לערבים לשטרי החוב דנא - דהיינו: נתבעים 2 עד 4 - הודתה גב' סנד כי לא הסבירה להם דבר "כי אני לא פוגשת אותם" (שם, שורה 17). לשיטת גב' סנד, הגם שמדובר בשיקים אשר נמשכו על ידי נתבעת 1, החוב לתובעת הוא חוב אישי של המנוח, וכדבריה בחקירתה הנגדית: ההזמנות והחשבוניות יצאו על שם יעקב מיודובניק (המנוח - ש.א.). יכול להיות וראינו שהיתה חשבונית מסוימת שהוא רכב חלקי חילוף, זו החשבונית שיצאה על שם החברה (נתבעת 1 - ש.א.), לכן גם נתנו את המסגרת שתאפשר לו פעילות גם תחת החברה וגם באופן אישי אבל כל הזמן מי שהחליט איך הוא מזמין, מי החייב, זה החייב עצמו מר מיודובניק (ר' בפרוטוקול, עמ' 11 שורה 22 ואילך). יש להעיר כי גם בשאלה אם לאחר עריכת שטר מס' 1 המשיך המנוח לעבוד אישית מול התובעת היה שינוי מסוים בעמדתה של גב' סנד. בעוד שבתצהירה טענה כי השטר נערך לנוכח בקשת המנוח "לפעול גם באמצעות הנתבעת 1" (ר' בסעיף 6 לתצהירה), הרי שמחקירתה הנגדית השתמע כי המנוח לא שינה כלל את אופן עבודתו מול התובעת, כאשר השיקים של נתבעת 1 שימשו רק כאמצעי תשלום, וכדבריה: "השיקים הם אמצעי תשלום, אפשר להשתמש גם בשיקים של צד ג' זה לא אומר שום דבר" (ר' בפרוטוקול, עמ' 12 שורה 7). לתצהירה של גב' סנד צורפו העתקי השיקים שחוללו, שסכומם הכולל עומד על סך של 1,071,753 ₪. לפיכך, כך לגרסת גב' סנד, חובם הכולל של הנתבעים לתובעת, בערכים נומינאליים, עומד על סך של 682,496 ₪, וזאת לאחר קיזוז בגין ביטול חשבונית (בסך של 168,764 ₪), מימוש בטוחה (רכב שנמכר) (בסך של 173,265 ₪) ותשלומים שבוצעו על ידי נתבעת 1 (בסך של 50,000 ₪), והוספת סך של 2,772 ₪ בגין חשבוניות שהופקו לנתבעת 1 ושנפרעו באופן חלקי בלבד. ג. עיקר ראיות המנוח: מטעם המנוח העיד המנוח עצמו. על פי גרסתו, מטרת הקמתה של נתבעת 1 היתה לצורך ניהול עסקו. לדבריו, החל משנת 2006 הוא לא עבד יותר באופן אישי מול התובעת אלא נתבעת 1 היא שעבדה מולה. המנוח הכחיש בתוקף את טענת התובעת לפיה ניהול העסקים המשיך מולו באופן אישי גם לאחר המועד האמור וטען כי דווקא מהנספחים שצורפו לכתב התביעה עולה שהעסקאות נערכו בין התובעת לבין נתבעת 1, שהיא גם זו שמשכה את כל השיקים. יתר על כן, נתבעת 1 היא שהיתה בעלת רישיון הסחר מטעם משרד התחבורה לצורך פעילותה, כאשר למנוח עצמו לא היה רישיון סחר על שמו. המנוח הסביר, כי רישום כלי הרכב שנרכשו על ידי נתבעת 1 מהתובעת על שמו אינו סותר את טענתו האמורה לפיה כל העסקאות עם התובעת נעשו על ידי נתבעת 1, שכן הרישום הפורמאלי על שמו נעשה על שמו נעשה מטעמים מסחריים בלבד משום שמכירת רכב מחברה מפחית מערך הרכב. בחקירתו הנגדית התקשה קמעא המנוח להסביר כיצד אף בשנת 2008 יצאו חשבוניות על שם העסק "ג'נרל טרייד אין" עם מספר תעודת הזהות של המנוח - עובדה המצביעה לכאורה על המשך התנהלות אישית מול המנוח כעוסק מורשה - אך בסופו של דבר טען כי רישום מספר תעודת הזהות נדרש לצורך רישום פורמאלי של כלי הרכב על שמו (ר' בפרוטוקול, עמ' 20 שורה 27). בנסיבות אלה, כך לגרסת המנוח, הוא אישית אינו חייב לתובעת מאומה בגין השיקים שחוללו, אשר נמשכו על ידי נתבעת 1 בלבד. הוא אינו חתום על השיקים כמושך, כמסב או כערב וממילא אין לו חבות אישית בגינם. יתר על כן, שטר מס' 362 ושטר מס' 363 נעשו בשנת 2001, בטרם נוסדה נתבעת 1, וממילא לא יכלו להתייחס לחיוביה כלפי התובעת. בהקשר זה ביקש המנוח לדחות את טענת התובעת כי מסגרת האשראי שניתנה לו כעוסק מורשה בשנת 2001 ומסגרת האשראי שניתנה לנתבעת 1 בשנת 2007 היו חופפות. לדבריו, הטענה אינה מעוגנת בשטרי החוב, אשר אינם מפנים זה לזה, והתובעת לא הציגה כל מסמך לעניין מסגרות אשראי כנטען מטעמה. המנוח הוסיף וטען כי בכל מקרה יש לדחות את טענות התובעת שכן שטרי החוב דנא נערכו לצורך הלוואה לעסקאות טרייד אין ולא להבטחת כיסוי מסגרת אשראי, כנטען על ידי התובעת. לגרסת המנוח, במסגרת ההתקשרות העסקית בין נתבעת 1 לבין התובעת ביצעה נתבעת 1 שלושה סוגים שונים של עסקאות עם התובעת, השונים מהותית אלה מאלה, כלהלן: (א) עסקאות לרכישת כלי רכב חדשים. (ב) עסקאות לרכישת כלי רכב משומשים, שנרכשו ישירות מהתובעת. (ג) עסקאות "טרייד אין" שבהן רוכש רכב חדש מהתובעת מכר את רכבו המשומש לנתבעת 1 וקיבל חלף זאת זיכוי אצל התובעת לצורך רכישת רכב חדש אצלה. והנה, כך לטענת המנוח, מרישיונות הרכב ומההזמנות שצורפו לכתב התביעה עולה כי מרבית השיקים דנא ניתנו בגין רכישת כלי רכב חדשים - להבדיל מעסקאות טרייד אין, שאליהן מתייחסים שטרי החוב - ומכאן שלתובענה מדעיקרא אין כל בסיס. ד. עיקר ראיות נתבע 3: מטעם נתבע 3 העידו נתבע 3 ועו"ד נגר. על פי גרסת נתבע 3, במקצועו הוא עורך-דין ומאז שנת 2004, עת התחיל את התמחותו, לא עבד יותר אצל נתבעת 1 (ר' בעמ' 5 לפרוטוקול בקשת הרשות להתגונן). נתבע 3 הודה בחתימתו כערב על שטר מס' 363 וזאת לדבריו לבקשת אביו המנוח אותו תיאר כ"אדם מאוד חזק עד שנפל בריאותית" (ר' בפרוטוקול, עמ' 27 שורה 3). עם זאת, נתבע 3 טען כי החתימה כערב על שטר מס' 363 נעשתה בשנת 2001, עת המנוח עסק בעסקו כעוסק מורשה ולא במסגרת נתבעת 1, ומאז החתימה לא פנתה אליו התובעת בדרישה כלשהי עד להגשת התובענה דנא והליכי ההוצאה לפועל שקדמו לה. לגרסתו, בנסיבות אלה עילת התביעה על בסיס שטר מס' 363 התיישנה ובכל מקרה מדובר בערבות לחובותיו האישיים של המנוח ולא בערבות לחובותיה של נתבעת 1. באשר לשטר מס' 1, על פי גרסת נתבע 3 בחודש מאי או יוני 2007 לערך ביקש ממנו המנוח לחתום עליו. לדבריו, הוא לא היה מעוניין לחתום על השטר והתחמק מבקשותיו והפצרותיו של המנוח. לא זו בלבד שדובר בשטר חוב שנוסח באופן לאקוני וכוללני, אלא שבאותה עת כבר היה נתבע 3 מצוי במערכת יחסים זוגית עם רעייתו-לעתיד ועל כן ביקש להימנע מהתחייבויות העשויות להשפיע ולהשליך גם עליה. יתר על כן, באותה עת הכיר ונחשף נתבע 3 לבעיות שתייה והתנהגות אצל המנוח, אשר השליכו הן על חייו האישיים של המנוח והן על ניהול נתבעת 1 ויצרו אצל נתבע 3 חשש ורתיעה נוספים מלחתום על השטר. לגרסת נתבע 3, במועד שאינו זכור לו במדויק התעמת עימו המנוח ודרש ממנו לחתום על שטר מס' 1 תוך הפעלת לחצים רבים, נפשיים ורגשיים, ותוך שהוא מטיח בו כי אם לא יחתום על שטר זה הוא ייאלץ לפנות לגורמים שלישיים כדוגמת השוק האפור. בנסיבות אלה, כך לגרסת נתבע 3, "נוכח הלחצים שהופעלו עליי ועל מנת 'לקנות' זמן, הסכמתי אך רק למלא בכתב ידי את פרטיי האישיים על גבי שטר החוב השני (שטר מס' 1 - ש.א.), תוך שאני מסרב בכל תוקף לחתום על שטר החוב השני" (ר' בסעיף 22 לתצהירו). לאחר דברים אלה חדל המנוח לפנות לנתבע 3. בנסיבות אלה, כך לפי טענת נתבע 3, הוא סבר כי המנוח הבין את מצוקותיו ועל כן זנח את בקשתו, ולכן גם לא ביקש מהמנוח לקבל בחזרה לידיו את שטר מס' 1 שעליו מילא את פרטיו כאמור. לדברי נתבע 3 הוא היה סמוך ובטוח כי המנוח לא יעשה שימוש בשטר זה אשר לא נחתם על ידיו, מה גם שלא ניתן היה לעשות בו שימוש באשר לא נחתם בפני עו"ד. נתבע 3 הדגיש כי גם "מילוי הפרטים" (כהגדרתו) על פני שטר מס' 1 נעשה שלא בנוכחותו של עו"ד אבשלום נגר או מי מטעמו, וזאת חרף הרישום הנוגד של עו"ד נגר על פני השטר (ר' בפסקה 4 דלעיל). נתבע 3 ציין בתצהירו כי הקליט שיחת טלפון אותה ערך עם עו"ד נגר לאחר הגשת התובענה ושבה הטיח בו את טענותיו. לטענת נתבע 3, מהקלטת השיחה ומתמלילה, שצורפו לתצהירו, עולה כי הגם שעו"ד נגר ניסה להרחיק עצמו מטענותיו של נתבע 3 ניתן להתרשם "כי טענותיי נכונות וכי ככל הנראה יעקב (המנוח - ש.א.) או אחד מעובדי חברת ג'נרל (נתבעת 1 - ש.א.) לקח את כתב הערבות והחתים אותו אצל עו"ד מבלי ידיעתי ומבלי שחתמתי על כתב הערבות בנוכחות עו"ד" (ר' בסעיף 33 לתצהיר נתבע 3). נתבע 3 אף זימן לעדות את עו"ד נגר, שבתחילה לא התייצב כנדרש (ר' ההחלטה בעמ' 32 לפרוטוקול). עו"ד נגר התקשה להסביר בעדותו התבטאויות שונות המופיעות בתמליל השיחה הנ"ל, כגון ההתבטאות "מאיפה אני אזכור" (ר' בפרוטוקול, עמ' 38 שורה 29 ואילך). בנוסף, כשנשאל עו"ד נגר על הדוגמא נ/1 - לכאורה אישור חתימה שנתן "על החלק" - הוא אף השיב, בתחילה, "אני לא רוצה להשיב על שאלה זו" (שם, עמ' 34 שורה 27). יחד עם זאת עמד עו"ד נגר על גרסתו לפיה נתבע 3 אמנם חתם בפניו כערב על שטר מס' 1. נתבע 3 הוסיף וטען, כמו המנוח, כי בכל מקרה יש לדחות את התובענה נגדו לנוכח נוסחו של שטר מס' 1, שבו כזכור צוין כי "התמורה הינה להבטחת תשלום הלוואה לרכישת רכבים מטרייד אין ע"י עושה השטר". נתבע 3 חזר על טענתו של המנוח - אם כי ביתר פירוט ותוך שהוא מתבסס גם על כרטסת הנהלת החשבונות של נתבעת 1 - לפיה השיקים דנא, רובם ככולם, נמשכו על ידי נתבעת 1 לצורך רכישת כלי רכב חדשים מהתובעת ולא לצורך עסקאות טרייד אין. בנסיבות אלה, כך לטענת נתבע 3, לא יכולה התובעת לעשות שימוש בשטר מס' 1, שבו כאמור צוין כי ניתן להבטחת "הלוואה", בלשון יחיד, להבטחת חובות שנוצרו בגין מתן מסגרת אשראי לעסקאות טרייד אין. זאת ועוד: אפילו אם היה מדובר בעסקאות טרייד אין, שטר מס' 1 ניתן לצורך הבטחת הלוואה עד לסך של 1,000,000 ₪. לפיכך, כיוון שכעולה מכרטסת הנהלת החשבונות של נתבעת 1 רכישות מהתובעת בסכום כזה הסתיימו אף לאחר מועד עריכת השטר, הרי שהחוב נשוא שטר מס' 1 כבר נפרע במלואו וממילא לא ניתן להגיש את השטר לביצוע. לבסוף טען נתבע 3 כי הוא בא בגדר "ערב יחיד", כמשמעותו של מונח זה בהוראות חוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן - חוק הערבות). לפיכך, כך לטענת נתבע 3, לנוכח העובדה שהתובעת לא מילאה את חובותיה לפי הוראות פרק ב' לחוק הערבות כלפיו כ"ערב יחיד", הרי שהוא מופטר מערבותו כלפיה. ה. עיקר ראיות נתבעת 4: מטעם נתבעת 4 העידה נתבעת 4 עצמה. על פי גרסתה, נתבעת 4 הינה מורה במקצועה מזה שנים רבות ומעולם לא עבדה ביחד עם בעלה המנוח במסגרת עבודתו כסוחר כלי רכב, לרבות במסגרת הנתבעת 1. על פי האמור בתצהירה, מזה תקופה מסוימת עובר לחתימה על תצהירה - אותה לא ציינה - חיה נתבעת 4 בנפרד מבעלה המנוח, אם כי בחקירתה הנגדית ציינה כי "לסירוגין" הוא מתגורר עימה בביתה (ר' בפרוטוקול, עמ' 25 שורה 25). נתבעת 4 אישרה את חתימתה כערבה על שטר מס' 363, הגם שטענה כי החתימה לא נערכה בפני עורך-דין או נציג מטעמה של התובעת. לטענת נתבעת 4 מעולם לא הוסבר לה, לא על ידי מי מהתובעת ולא על ידי המנוח, על מה היא חותמת ולא נמסר לה העתק מערבותה. נתבעת 4 הודתה, בהגינותה, בקיומו של החוב לתובעת; ובתשובה לשאלה אם היא מודעת לכך שקיים חוב השיבה: "בוודאי אחרת לא היינו כאן" (ר' בפרוטוקול, עמ' 26 שורה 16). יחד עם זאת הדגישה נתבעת 4 כי שטר מס' 363 נעשה לצורך הבטחת התחייבויותיו האישיות של המנוח כלפי התובעת, להבדיל מהתחייבויותיה של נתבעת 1, אשר הוקמה רק כשנתיים ימים לאחר עשיית השטר האמור. ו. דיון והכרעה: יסודה של התובענה דנא הינו בשיקים מחוללים, אותם משכה נתבעת 1 לטובת התובעת. הלכה למעשה אין - וגם לא יכולה להיות - מחלוקת אודות חובה של נתבעת 1 לתובעת בגין שיקים אלה, שהרי נתבעת 1 אף לא הגישה התנגדות במסגרת תיק ההוצאה לפועל. לא למותר לציין, בהקשר זה, כי נתבעת 4 הודתה במפורש בחוב וגם טענות נתבע 3 כנגד שיעור החוב אינן טענות כנגד השיעור כשלעצמו אלא טענות באשר למקורותיו של חוב זה. השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה, אפוא, אם ניתן לחייב את נתבעים 2 עד 4 בחובה האמור של נתבעת 1, וזאת מכוח ערבותם לשטרי החוב דנא. בהקשר זה יש להדגיש כי ב"כ התובעת אף לא טען לחיוב המנוח בחובות נתבעת 1 מכוח "הרמת מסך" לפי הוראות סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999; וטוב שכך, שכן על פני הדברים לא התקיימו במקרה דנא התנאים הנדרשים לצורך זה. (1) שטר מס' 362 ושטר מס' 363: שטר מס' 362 ושטר מס' 363 נעשו בשנת 2001 על ידי המנוח במסגרת התקשרותו העסקית-אישית, כעוסק מורשה, עם התובעת. מטבע הדברים אין בשטרות אלה כל התייחסות לנתבעת 1, שבמועד עשייתם אף טרם הוקמה, ועל פני הדברים אין אפשרות להשתמש בשטרות אלה ככלי לגביית חובותיה של נתבעת 1 או להבטחתם. ב"כ התובעת ער כמובן לכך שלחברה - בענייננו נתבעת 1 - ישנה אישיות משפטית הנפרדת מבעליה ועל כן לא ניתן לייחס לבעלים את חובותיה אלא בהרמת מסך, אך לשיטתו מדובר במקרה דנא בהתחייבות אישית של הבעלים-המנוח כלפי התובעת, שנתבעת 1 היתה רק כלי לביצועה (ר' בסעיף 9 לסיכומיו). ברוח דומה טענה גב' סנד, אם כי רק במהלך עדותה לפניי, כי דינו של המקרה דנא כדין מקרה בו היה המנוח משלם לתובעת בשיקים של צד שלישי ואין כל משמעות לכך שהתשלומים נעשו בשיקים של נתבעת 1 (ר' בפסקה 15 דלעיל). ואולם אין לקבל קו טיעון זה, שאין לו עיגון ממשי בראיות שהובאו לפניי. אין להשוות את מצב הדברים דנא, כלל ועיקר, למצב שבו המנוח היה ממשיך בהתנהלותו הקודמת מול התובעת, תוך ביצוע התשלומים על ידי שיקים של צד שלישי, שכן התובעת עצמה לא ראתה את נתבעת 1 כצד שלישי כביכול. הלכה למעשה, ההיפך הוא הנכון: העובדה שהתובעת דרשה - ואף קיבלה - שטר חוב של נתבעת 1 מצביעה היטב על כך שהתובעת ראתה את הנתבעת דווקא כגורם עסקי העובד מולה ולא כצד שלישי, שממנו כמובן גם לא היתה יכולה לדרוש בטוחות כלשהן. אף עצם העובדה שהתובעת מיענה חלק מההזמנות הרלוואנטיות ל"ג'נרל טרייד אין" - שהוא כזכור השם בו השתמש המנוח כשעבד כעוסק מורשה - אין בה, כלל ועיקר, כדי להצביע שהעסקאות בין הצדדים נעשו בין המנוח "באופן אישי" לבין התובעת. יתר על כן, התובעת לא הציגה ראיות ממשיות כלשהן - כגון כרטסת הנהלת החשבונות שלה (של התובעת) - אפילו לכך שמבחינתה-היא בתקופה הרלוואנטית לתובענה דנא נעשו העסקאות מול המנוח אישית ולא מול נתבעת 1, וממילא אין אפשרות לקבל את טענתה זו. לא זו אף זו, גם התנהלותה של התובעת אינה מלמדת על יצירת התחייבות אישית כלשהי של המנוח. התובעת לא דרשה מהמנוח - וממילא לא קיבלה ממנו - התחייבות אישית לחובותיה של נתבעת 1, כפי שנעשה לא אחת בכגון דא. בנוסף, על אף שהתובעת דרשה וקיבלה שטר חוב מנתבעת 1 היא לא הסדירה באופן מפורש, קל וחומר בכתב, המשך התנהלות עסקית "אישית" מול המנוח או התחייבות אישית אחרת שלו ולפיכך לא ברור כלל הבסיס לטיעונה בדבר המשך התנהלות כזו. בנסיבות אלה יש אפוא לקבל את גרסת המנוח שלפיה, בתקופה הרלוואנטית לתובענה דנא, ההתנהלות העסקית של התובעת היתה אך ורק מול נתבעת 1 ולא מולו אישית. ברי, אם כן, כי שטר מס' 362 ושטר מס' 363 - כמו גם הערבויות להם - אינם רלוואנטיים לתובענה דנא. ממילא דין התובענה כנגד נתבעים 2 עד 4, המבוססת על שטרות אלה, לדחייה. (2) שטר מס' 1: להבדיל משטר מס' 362 ושטר מס' 363, שטר מס' 1 נערך על ידי נתבעת 1. למרות זאת, ב"כ נתבעים 3 ו-4 העלה שלוש טענות עיקריות, שלפיהן חרף עובדה ברורה זו אין לחייב את נתבע 3 בגין החוב נשוא התובענה, ולהלן נדון בהן בנפרד. (א) טענת נתבע 3 לפיה לא "חתם" כערב על שטר מס' 1: אין כל מחלוקת כי נתבע 3 רשם בכתב ידו את שמו על פני שטר מס' 1, במקום המיועד לחתימת הערב, וגם מילא את פרטיו במקום המיועד לפרטי הערב; ובחקירתו הנגדית הודה נתבע 3 מפורשות בעובדות אלה (ר' בפרוטוקול, עמ' 27 שורה 15 ואילך). חרף זאת, טענת נתבע 3 היא כי לא מדובר ב"חתימה" שלו - שאת דוגמתה ניתן לראות במקום המיועד לחתימת הערבים בשטר מס' 363 - וכי לא התכוון לחתום כערב על שטר מס' 1 (ר' בפסקה 25 דלעיל). בנסיבות אלה, כך לפי הנטען בסיכומים מטעמו, מדובר בחתימה שכמוה כחתימה מזויפת ואין בכוחה לחייב את נתבע 3 (ר' בסעיף 40 לסיכומי ב"כ נתבעים 4-3). פשיטא כי אין לטענה זו כל משמעות משפטית. אין לפי הדין דרישה לתבנית חתימה מסוימת דווקא, ורבים הם הנוהגים לחתום על מסמכים שונים באמצעות רישום שמם. יתר על כן, וזו הנקודה העיקרית בהקשר זה: כאשר נתבע 3 רשם את שמו במקום המיועד לחתימת הערב, הוא יצר מרצונו, כלפי כולי עלמא, מצג של חתימה, ובנסיבות אלה אין כל משמעות לכוונה נסתרת אחרת שנתגבשה לדבריו בלבבו. עמדתי על כך במקרה דומה, בצייני: ...אין כל משמעות משפטית לעובדה כי, במקום שיועד בטופס לחתימת המנהל, חתם נתבע 2 בחתימה שאינה חתימתו הרגילה, או שהסתפק רק ב"רישום" שמו, וזאת מהטעם שברישום שמו במקום האמור יצר נתבע 2 כלפי כולי עלמא מצג של חתימה. ברי, כי כל הקורא את טופס פתיחת הלקוח יבין, כי מנהל נתבעת 1, שהוא נתבע 2, נטל על עצמו להתחייב בחובותיה, ובנסיבות אלה אין כל היגיון בהפטר נתבע 2 מהתחייבות זו (ר' תא"מ 3646-10-07 לויאני לופו בע"מ נ' פ.ל. מאפה גורמה בע"מ ואח' (2010), בפסקה 20 לפסק הדין. ערעור שהוגש על פסק דין זה נדחה, ר' ע"א (ת"א) 21817-10-10 נסים לסרי נ' ב. לויאני בע"מ ואח' (2011)). זאת ועוד: רישום שם במקום המיועד לחתימה על מסמך תוך הסתרת הכוונה "שלא לחתום" על אותו המסמך עשויה גם להוות התנהגות שלא בתום לב, וזאת כאשר היא נעשית מתוך מטרה לחמוק בעתיד מהתחייבות לפי המסמך המדובר. לפיכך, אף כעניין של מדיניות משפטית אין בתי המשפט יכולים לקבל טענה כי מי שערך רישום כאמור מופטר מכל התחייבות לפיו. נתבע 3 הוסיף וטען כנגד תוקף חתימתו האמורה (כערב על שטר מס' 1) בכך שטען כי החתימה נעשתה שלא בפני עו"ד נגר, אשר לגרסת נתבע 3 אישר אותה רק בדיעבד ושלא בנוכחותו (של נתבע 3). ואולם, אישור חתימה אינו תנאי לתוקפה וממילא אין לטענה הנ"ל משמעות משפטית מהותית כלשהי. יש להדגיש, בהקשר זה, כי אין ברמיזות ובאמירות מטעם נתבע 3, שלפיהן בשל החברות הקרובה ששררה בין אביו המנוח לבין עו"ד נגר נהג זה האחרון לאשר חתימות שלא נחתמו בפניו (ר' השאלה בפרוטוקול, עמ' 37 שורה 7, וכן בסעיף 37 לסיכומי ב"כ נתבעים 4-3. ר' גם דברי המנוח בפרוטוקול, עמ' 19 שורה 1 ואילך ועמ' 25 שורה 1 ואילך) כדי להועיל לנתבע 3. פשיטא, כי נתבע 3 לא רשאי היה להניח בעת החתימה כי יוכל לטעון כנגד תוקף חתימתו בשל מנהגו הנטען האמור של עו"ד נגר; ובנסיבות העניין בוודאי שנתבע 3 לא היה רשאי להניח - כפי טענתו היום (ר' בפסקה 26 דלעיל) - כי אביו לא יעשה שימוש בחתימתו כערב על שטר מס' 1. (ב) טענת נתבע 3 לפיה שטר מס' 1 ניתן כנגד "הלוואה" ולא בעניין השיקים דנא: בשטר מס' 1 צוין כאמור כי "התמורה הינה להבטחת תשלום הלוואה לרכישת רכבים מטרייד אין ע"י עושה השטר", וזאת להבדיל משטר מס' 362 ושטר מס' 363, שבהם היתה גם התייחסות ל"רכישת רכבים". בנוסף, בשטר מס' 1 - כמו ביתר השטרות - אין כל התייחסות ל"מסגרת אשראי", אלא רק ל"הלוואה", וזאת בלשון יחיד. נוסח זה של שטר מס' 1 מעורר, מבחינת התובעת, שני קשיים עיקריים. ראשית, השטר מתייחס כאמור ל"הלוואה" בלשון יחיד, ואין בו זכר למסגרת האשראי, שלפי גרסת גב' סנד השטר נעשה למטרת הבטחתה. אמנם בכל מתן מסגרת אשראי יש מימד של הלוואה - או ליתר דיוק: של סדרת הלוואות - אך על פני הדברים לא מדובר במונחים בעלי משמעות משפטית זהה. ב"כ המלומד של התובעת אמנם ער לכך "כי מן הבחינה המשפטית יש הבדלים מסוימים בין אשראי לבין הלוואה" (ר' בסעיף 53 לסיכומיו), אך לטענתו הדבר חסר חשיבות במקרה דנא שכן אומד דעתם של הצדדים היה כי "הלוואה" ו"אשראי" חד המה. ואולם, גם אם ניתן היה לקבל את הטענה ביחס למנוח, לא ברור כיצד ניתן לקבלה ביחס לערבים, שהרי אין כל מחלוקת כי גב' סנד לא החתימה אותם על ערבותם וממילא לא יכולה היתה להגיע להסכמה כלשהי עימם בקשר למונחים האמורים. נתבע 3 אמנם עבד בזמנו בעסקו של המנוח, ומן הסתם הכיר היטב את דרכי עבודתו, אך מכאן ועד לקביעה כי כוונתו בעת החתימה כערב היתה להבטחת מתן מסגרת אשראי לנתבעת 1 - למרות שהדבר כלל לא אוזכר בנוסח שטר מס' 1 - ארוכה הדרך, ולא הובאו לפניי ראיות העשויות לבסס הליכה בדרך ארוכה זו. בהקשר זה אין אלא לתמוה מדוע התובעת לא דרשה מהמנוח ערבות אישית לשטר מס' 1 - כפי שדרשה בזמנו בשטר מס' 362 - שהרי עם המנוח נערכו בעל פה ההסכמות השונות (ובהקשר זה ר' גם בפסקה 41 דלעיל); אך תהא הסיבה לכך כאשר תהא, בהיעדר ראיות לכך לא ניתן לראות בנתבע 3 כשותף להסכמות או להבנות אלה. שנית, לטענת נתבע 3 השיקים דנא ניתנו, רובם ככולם, לצורך רכישת כלי רכב חדשים ולא במסגרת עסקאות טרייד אין; אך נוסחו של שטר מס' 1 - כאמור להבדיל מנוסחם של שטר מס' 362 ושטר מס' 363 - אינו מתייחס כלל לרכישת כלי רכב חדשים ועל כן אין לראותו כערב לחוב שנוצא בגין עסקאות כאלה. ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי הבדל הנוסחים בין השטרות הנ"ל הוא זניח, ומבלי לסתור את טענות המנוח ונתבע 3 כי החוב נוצר בעיקרו בשל רכישת כלי רכב חדשים העלה את האפשרות כי עסקת טרייד אין יכול שתתבצע גם כאשר חברת הטרייד אין רוכשת בעצמה רכב חדש ולאחר מכן מוכרת אותו למי מלקוחותיה. נכון אני לקבל את הטענה כי "עסקת טרייד אין" אינה עסקה שיש לה הגדרה חד משמעית, הגם שמשמעותה המקובלת היא כגרסת המנוח (ר' בפסקה 20 דלעיל). יחד עם זאת, על מנת לקבוע שבין הצדדים דנא היו למונח "עסקת טרייד אין" משמעויות שונות - כנטען מטעם התובעת - יש צורך בתשתית ראייתית הולמת, שבוודאי ביחס לערבים לא הוצגה לפניי. כאמור, גב' סנד כלל לא נפגשה עם הערבים לצורך החתמתם וממילא אין יסוד לקבוע כי הוסכם ביניהם על שלל משמעויות, כאלה או אחרות, למונח האמור. המסקנה המתבקשת הינה, אפוא, כי שטר מס' 1 נעשה בצורה לקויה עד מאוד בשים לב לכוונותיה ולמטרותיה של התובעת לגביו, בפרט בהתחשב בכך שהתובעת היא זו שניסחה את השטר. לא מדובר בפגמים טכניים או זניחים, אלא בפגמים שהצטברותם יחדיו אינה מאפשרת לתובעת לחזור על הערב - נתבע 3 - בגין חוב נתבעת 1 לתובעת שנוצר עקב חילולם של השיקים דנא. (ג) טענת נתבע 3 לפיה הוא בבחינת "ערב יחיד" לצורך ערבותו לשטר מס' 1: נתבע 3 טען עוד כי לעניין שטר מס' 1 הוא בבחינת "ערב יחיד", כמשמעותו של מונח זה בהוראות חוק הערבות, ועל כן - לנוכח העובדה שהתובעת לא עמדה בחובותיה כלפיו כ"ערב יחיד" כאמור - הוא מופטר מערבותו כלפיה (ר' בפסקה 31 דלעיל). יאמר מיד כי טענה זו הופיעה בתצהירו של נתבע 3 בקיצור נמרץ בלבד, ללא כל פירוט וללא כל הסבר מדוע התובעת דנא - שעסקיה הם כאמור יבוא ושיווק כלי רכב - עשויה להיחשב כ"נושה" לצורך הוראות פרק ב' לחוק הערבות. לנוכח האמור לעיל בדבר נוסח שטר מס' 1 אין צורך להרחיב כאן בעניין טענה נוספת זו; ועל כן אך אעיר כי בהקשר זה מקובלים עלי טיעוני ב"כ התובעת. הוראות פרק ב' לחוק הערבות נועדו ליתן הגנה לערב יחיד להלוואה אשר ניתנה על ידי נושה שעיסוקו הרגיל - אם גם לא העיקרי - הוא במתן הלוואות (ר' הגדרת "נושה" בסעיף 19 לחוק הערבות). והנה, לא זו בלבד שנתבע 3 לא הציב תשתית ראייתית כלשהי לכך שהתובעת עוסקת במתן הלוואות, אלא שכאשר מדובר כבענייננו במתן מסגרת אשראי ביחסי ספק-לקוח - דהיינו: במתן אשראי על ידי ספק ללקוח לצורך קניית סחורה אצל אותו הספק - על פני הדברים הגנת ערב יחיד לא חלה. עמד על כך בזמנו כב' השופט ד' ארבל, בציינו: ...הגנת "ערב יחיד" עומדת למי שערב כלפי "נושה" שעיסוקו במתן הלוואות. המשיבה אינה גוף העוסק במתן הלוואות. מערכת היחסים בינה לבין החברה הייתה מערכת יחסים של ספק לקוח, וספק כזה איננו נכנס בגדר "נושה". סיווג מערכת היחסים בין החברה למשיבה כמערכת של מלווה-לווה ובעקבות זאת נושה, תכניס למסגרת החוק את רובן המוחלט של העסקאות הנהוגות כיום בין ספקים ולקוחות, ולא זו הייתה כוונת המחוקק בעת חקיקת התיקון לחוק הערבות (בר"ע (ת"א) 2403/02 גלנט דן דניאל נ' ספיריטוס סחר 1992 בע"מ (2003)) ז. סוף דבר: אשר על כן ולאור כל המקובץ אני מורה על דחיית התובענה נגד נתבעים 2 עד 4. יחד עם זאת, בהתחשב במכלול נסיבות העניין ומכלול אופן התנהלותם של נתבעים 2 עד 4 איני עושה צו להוצאות לטובתם, גם בהתחשב באמור בהחלטת כב' הרשמת. בעל דין נפטר