מעמד קבע למורה שעבד מעל 3 שנים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מעמד קבע למורה שעבד מעל 3 שנים: התובעת, מורה מוסמכת לגיל הרך ולכתות א-ב עותרת בתביעתה המונחת לפנינו לבטל את פיטוריה מעבודתה במשרד החינוך (להלן - המדינה וגם משרד החינך וגם הנתבעת) וליתן צו המורה להחזירה לעבודתה בהתאם למעמד ולזכויות שהיו לה כעובדת, עובר לפיטוריה. בנוסף עותרת התובעת לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ובגין עגמת נפש. בד בבד עם הגשת כתב התביעה הגישה התובעת בקשה לסעד זמני להורות למדינה להימנע מפיטוריה. במסגרת הדיון בסעד הזמני מיום 26.1.2011 הסכימו הצדדים לאחד את הדיון בבקשה הזמנית עם התביעה העיקרית. אלה העובדות החשובות לענייננו התובעת, תושבת הכפר ג'דיידה מכר הוסמכה כבוגרת הוראה (B.ED) לגיל הרך-גן ולכיתות א-ב בשנת 2007. כחלק מדרישות ההסמכה לקבלת תעודת ההסמכה, עשתה התובעת בשנת הלימודים תשס"ז (2006-2007) שנת התמחות, במשרה מלאה. באותה עת לא הייתה בידי התובעת תעודת הסמכה להוראה. בשנת הלימודים תשס"ח (2007-2008) הועסקה התובעת בחוזה מיוחד למילוי מקום, כגננת בגן אלמרג 1 בכפר ג'דידה בהיקף משרה של 14 שעות שבועיות. בחודש מאי 2008 קיבלה התובעת תזכורת בכתב בדבר סיום העסקתה בתום שנת הלימודים. בשנת הלימודים תשס"ט (2008-2009) שובצה התובעת במשרת הוראה פנויה בבית הספר היסודי אבן סינא בהיקף משרה של 14 שעות שבועיות. גם בתום שנה זו קיבלה התובעת תזכורת בכתב בדבר סיום העסקתה בתום שנת הלימודים. בשנת הלימודים תש"ע (שהחלה ביום 1.9.2009) שובצה התובעת בבית הספר היסודי אלנור בחוזה למילוי מקום ל- 4 חודשים, שלאחר מכן הוארך עד לתום שנת הלימודים (31.8.2010). גם הפעם קיבלה התובעת בחודש מאי 2010 תזכורת בדבר סיום העסקתה בתום שנת הלימודים. עם קבלת התזכורת בדבר סיום תקופת העסקתה הודיעה התובעת למשרד החינוך כי היא נמצאת בחופשת לידה ולכן לא ניתן להפסיק את עבודתה. בתשובה להודעת התובעת, הודיע משרד החינוך לתובעת ביום 22.6.2010 כי לפי הוראות חוק עבודת נשים תשי"ד-1954 הפסקת העבודה שנשלחה אליה ביום 2.5.2010 תיכנס לתוקף ביום 21.10.2010, קרי 60 יום לאחר תום חופשת הלידה + 30 ימי הודעה מוקדמת. בשל הודעת משרד החינוך ולפי הוראות חוק עבודת נשים, שובצה התובעת בשנת הלימודים תשע"א לעבודה בחוזה למילוי מקום מיום 1.9.2010 ועד ליום 21.10.2010 בבית הספר אלנור. לבקשת בית הספר אלנור חוזה העבודה של התובעת הוארך עד ליום 23.12.2010 משיקולים פדגוגיים. התובעת סיימה את עבודתה בפועל ביום 23.12.2010. דיון והכרעה בטרם נדרש לגופם של דברים נציין כי לאחר הגשת סיכומי הצדדים, הודיעה ב"כ המדינה, כי בשל עמידת התובעת בנוהלי משרד החינוך למתן קביעות, ושיבוצה בשנת הלימודים תשע"ב במשרה פנויה בתקן - הוכרה התובעת כעובדת הוראה במעמד קבוע החל מיום 1.9.2011 בהיקף משרה של 10 שעות שבועיות. עוד מסרה ב"כ המדינה כי ההודעה מוגשת מבלי לפגוע בטענות המדינה בתביעה מושא דיוננו. ב"כ התובעת אישר כי התובעת אכן שובצה במעמד של קביעות במשרד החינוך והודעת המדינה מקובלת עליו, ברם ציין כי אין להודעה זו כל קשר לטענות התובעת בהליכים בתביעה מושא דיוננו. משהודעת ב"כ המדינה אינה מסיימת את המחלוקות בין הצדדים, הרי שיש לדון בשאלת מעמדה של התובעת כ"עובדת קבועה" במשרד החינוך עד ליום 1.9.2011 ובשאלה האם סיום עבודת התובעת ביום 23.12.2010 היה כדין. מעמדה של התובעת כעובדת קבועה התובעת טוענת כי עובר לפיטוריה עבדה בשירות המדינה שלוש שנים וארבעה חודשים ולפיכך יש לראותה כ"עובדת קבועה" במדינה. המדינה טוענת מנגד, כי התובעת הייתה עובדת בניסיון שהועסקה בחוזה לתקופה קצובה ולפיכך אין מדובר בפיטורים, אלא בסיום חוזה עבודה לתקופה קצובה. עוד טוענת המדינה כי התובעת לא סיימה שתי שנות ניסיון כנדרש ולפיכך איננה זכאית לקבלת קביעות. נושא מעמדם של עובדי הוראה מוסדר בין היתר בתקנון שירות עובדי הוראה וב"נהלים לשיבוץ עובדי הוראה בעבודה ובקביעות" במשרד החינוך. מדי שנה, עובדי הוראה שאינם קבועים והמבקשים להשתבץ לעבודה במוסד חינוך רשמי, נדרשים להגיש בקשות לשיבוץ לשנת הלימודים הבאה. על פי התקנון והנהלים, עובד הוראה אשר עבד במסגרת החינוך הרשמי (מוסד חינוכי בבעלות משרד החינוך) שתי שנות לימוד רצופות, ושובץ לעבודה בשנה שלישית במשרה תקנית פנויה יהא במעמד של "עובד הוראה קבוע", אלא אם כן בשנה השניה לעבודתו ניתנה לגביו חוות דעת של הפיקוח הממליצה להאריך לו את תקופת הניסיון בשנה נוספת. ויוטעם - מתן הקביעות בשנה השלישית מותנה, בין היתר, בשיבוץ עובד ההוראה במשרה תקנית פנויה. (ר' ס"ע (חי') 15310-11-08‏ ‏ קיס נסרין - מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות‏, סעיף 28 לפסק הדין; וכן תע"א (חי) 337-07 הודה חדד - משרד החינוך והתרבות, ניתן ביום 16.4.2009). בנוסף, על המגזר הערבי חל נוהל "העברות, שיבוצים והשלמות משרה" מיוחד ולפיו לכל עובד הוראה או מועמד לשיבוץ ניתנות נקודות על פי שיטת ניקוד בה מוענקות נקודות לפרמטרים שונים (כגון; מצב משפחתי, ותק, הצטיינות בלימודים, מגורים בישוב (לגבי בקשות העברה למוסדות לימוד באותו ישוב)). בעת השיבוצים למשרות פנויות, בעל הניקוד הגבוה ביותר לגבי כל משרה, יקבל עדיפות לשיבוצו באותה משרה, על פני אלה שהם בעלי ניקוד נמוך יותר. לאחר שבחנו את מסגרת עבודתה של התובעת במדינה הגענו לכלל מסקנה כי התובעת לא היתה זכאית לקביעות בתקופה הרלוונטית לתביעה מושא דיוננו. כפי שפירטנו בפרק העובדות דלעיל, שנת עבודתה הראשונה של התובעת בהוראה (שנה"ל תשס"ז), הייתה שנת התמחות, בה טרם קיבלה התובעת את הסמכתה. מהראיות אשר לפנינו עולה כי התובעת עשתה את התמחותה בגן ילדים בבעלות עמותת אמהות למען עתיד פורח, הנמצא בפיקוח משרד החינוך. ברם, פיקוח משרד החינוך על מוסד חינוכי אין משמעו "מוסד חינוך רשמי" ועבודה במוסד חינוכי שאינו רשמי איננה באה בחישוב שנות הניסיון לצורך קבלת קביעות (ר' סעיף 1 לפרק 3.4 לתקנון שירות עובדי הוראה ור' עדותו של מר ג'מאל כבישי, מנהל גף כח אדם בהוראה במחוז הצפון במשרד החינוך, בעמ' 13 לפרוטוקול ש' 21-12). עוד העיד לפנינו מר כבישי כי מוסדות אלו מוכרים ומפוקחים על ידי משרד החינוך, אך אינם שייכים למשרד החינוך והוא איננו נושא בעלות שכרם של עובדי ההוראה (ר' עמ' 14 לפרוטוקול ש' 6-1; ר' גם הגדרת "מוסד חינוך רשמי" בחוק לימוד חובה תש"ט-1949). בשנת הלימודים תשס"ח, שובצה התובעת כעובדת הוראה במילוי מקום ולא בשיבוץ למשרה פנויה בתקן. בנוסף, שיבוצה של התובעת נעשה בטרם קיבלה התובעת את הסמכתה (ר' עדותו של מר כבישי, בעמ' 4 לפרוטוקול ש' 30-27). עבודה במילוי מקום איננה נלקחת בחשבון לצורך הזכאות לקביעות (ר' ע"ע 1088/04 רחל קטרי - מדינת ישראל משרד החינוך, ניתן ביום 15.4.2007; תע"א 337/07 הודה חדד - משרד החינוך, ניתן ביום 16.4.2009) לפיכך תקופת עבודתה של התובעת במילוי מקום איננה נחשבת במניין שנות הניסיון לקבלת קביעות. בשנת הלימודים תשס"ט שובצה התובעת במשרה פנויה בשעות תקניות פנויות בהתאם לנהלים לשיבוץ בעבודה ובקביעות. שנה זו אם כן הייתה שנת הניסיון הראשונה (אחת מתוך שתי שנות עבודה) לקבלת קביעות במשרד החינוך. בשנת הלימודים תש"ע שובצה התובעת כממלאת מקום. מאחר ומדובר במילוי מקום, שיבוצה של התובעת לא נעשה על פי שיטת הניקוד במגזר הערבי כאמור לעיל. מששובצה התובעת כממלאת מקום, גם שנה זו איננה באה בחשבון לצורך חישוב תקופת הזכאות לקבלת קביעות. ברם, לאור הסכמת המדינה, לפנים משורת הדין, לראות בדיעבד את עבודת התובעת בשנה"ל תש"ע כשנת ניסיון שנייה, נבחן את זכאותה של התובעת לקביעות בהתאם להסכמה זו (לפיה סיימה התובעת שתי שנות ניסיון בעבודה לצורך חישוב תקופת הזכאות לקביעות). התובעת טוענת כי הואיל ושובצה לעבודה בשנת תש"ע, לאחר שעבדה ברציפות בשנות הלימודים תשס"ח - תשס"ט הרי שיש לראות בה כ"עובדת קבועה" על פי נהלי משרד החינוך. כפי שקבענו לעיל קבלת קביעות לעובד הוראה מותנית בשיבוץ במשרה פנויה בתקן. משהתובעת שובצה בשנה תש"ע כממלאת מקום, אין היא זכאית למעמד של עובד הוראה קבוע עקב שיבוצה לעבודה בשנה זו. בשנת הלימודים תשע"א שובצה התובעת לעבודה בבית הספר אלנור, שלא על פי נוהל השיבוצים במגזר הערבי, בחוזה מיוחד מסוג מ"מ ליולדת, וזאת לאור לידתה של התובעת והוראות חוק עבודת נשים ועל פני מורות אחרות בעלות ניקוד גבוה יותר. לגרסת התובעת, משזו לה השנה השלישית לעבודתה, יש לראות בה כ"עובדת קבועה" על פי נהלי משרד החינוך. כפי שקבענו לעיל אין בידנו לקבל טענה זו של התובעת. בשנה הלימודים תשע"א שובצה התובעת לעבודה בחוזה למילוי מקום מיום 1.9.2010 ועד ליום 21.10.2010 הואיל וחזרה מחופשת לידה ועל פי חוק עבודת נשים חלה חובה על המדינה לשבץ את התובעת לעבודה. כך גם עולה ממכתבה של המדינה אל התובעת, לפיו הפסקת העבודה שאמורה היתה להיכנס לתוקף ביום 31.8.2010, תיכנס לתוקף ביום 21.10.2010 (לאחר תום חופשת הלידה + 60 ימים לאחר חופשת הלידה + 30 ימים הודעה מוקדמת) (ר' נספח ז2 לתצהיר מר כבישי, מוצג נ/2). כך, גם במכתב השיבוץ של התובעת נכתב "מוחזרת בגין הריון" (ר' נספח ח1 לתצהיר מר כבישי). חשוב להדגיש כי מהראיות שהוצגו לפנינו עולה כי 24 מורות ממתינות בתור לשיבוץ לפני התובעת (ר' נספח י3 לתצהיר מר כבישי). הנה כי כן, משהתובעת שובצה לעבודה בשנת הלימודים תשע"א אך ורק בשל לידתה ולפי הוראות חוק עבודת נשים, ושלא לפי נוהל השיבוצים ולתקופה קצרה - אין בשיבוצה זה כדי להקנות לה מעמד קבוע. הדברים שנפסקו על ידי בית הדין האזורי (מותב בראשות סגנית הנשיא קציר) בפסק דין הודה חדד יפים ונכוחים לענייננו: "כאמור, בשנת הלימודים השלישית שובצה התובעת לעבודת הוראה בגלל הריונה תוך העדפתה על פני עובדות ותיקות ממנה. הריון אינו יכול להעניק לתובעת את הזכות לקבלת קביעות תוך העדפתה על מורות אחרות ותיקות ממנה וקיפוחם למרות שהללו קודמות לה ברשימת השיבוץ מבחינת ניקוד וותק" (ר' סעיף 27 לפסק הדין הודה חדד לעיל). יתרה מכך, כפי שכבר קבענו לעיל, עובד הוראה זכאי לקבלת קביעות, רק אם הוא משובץ במשרה שבתקן והוא אינו הופך להיות עובד קבוע באופן אוטומטי לאחר מספר שנות עבודה. משהתובעת לא שובצה במשרה פנויה בתקן בשנת הלימודים תשע"א, הרי שגם אם סיימה התובעת שתי שנות ניסיון בעבודה, אין בשיבוצה לעבודה בשנת תשע"א כדי להקנות לה מעמד של "עובד הוראה קבוע". התובעת טוענת כי בשנת תש"ע הייתה זכאית להיות משובצת כעובדת קבועה במשרה תקנית (לאחר שסיימה שתי שנות ניסיון). יוטעם כי מעבר לעובדה שבשנת תש"ע טרם השלימה התובעת 2 שנות ניסיון, הרי שסעיף 3 לנוהל השיבוץ בעבודה ובקביעות קובע: "... אם ישובץ לעבודה בשנה השלישית יהא במעמד של עו"ה קבוע..." ובהמשך, בסעיף 5.1א לנוהל נקבע כי במידה ואין משרה לשיבוץ עובד הוראה באופן קבוע, ניתן לשבץ את עובד ההוראה שלא בקביעות, או שלא לשבצו כלל, לפי בחירת העובד. מכאן שאין כל חובה על המדינה לשבץ עובד הוראה לאחר שסיים שתי שנות ניסיון, ובודאי שאין כל חובה על המדינה לשבץ עובד הוראה כל עוד אין משרה פנויה בתקן. נציין עוד כי לפי סעיף 5.1א למדינה הזכות לשבץ עובד הוראה במשרה זמנית גם אם סיים עובד ההוראה שתי שנות ניסיון (אם אין משרה תקנית) ובענייננו שובצה התובעת במשרה זמנית. עוד טוענת התובעת, כי יש לראות בה "עובדת קבועה" לאור תקופת עבודתה במדינה. כבר נפסק כי אין בחלוף הזמן ובהמשך עבודה לאחר תקופת ניסיון כדי להעניק לעובד מעמד אוטומטי של קביעות, כל עוד העובד לא קיבל מינוי בדרך הקבועה בחוק (ראה: ע"ע 300321/97 יפרח - המועצה המקומית נתיבות, ניתן ביום 19.2.2002). עוד נקבע לעניין זה, כי יש צורך בפעולה אקטיבית על מנת לקבל קביעות כעובד מדינה, פעולה אשר לא נעשתה במקרה דנן. גם כאשר מדובר בעובד הוראה בשירות המדינה, קביעות ניתנת רק בכתב מינוי מנציב שירות המדינה, לעובד הוראה שהתמלאו בו כל התנאים שפורטו בתקנון שירות עובדי הוראה. התובעת טוענת כי אין זה ראוי להעסיקה כעובדת זמנית במשך תקופות כה ארוכות ומפנה את בית הדין למספר פסקי דין שעניינם העסקת עובדים זמניים לתקופות ארוכות (ע"ע 388/99 יעקב חסון ואח' - מדינת ישראל משרד השיכון; ע"ע 1403/01 סוהייר סרוג'י - המוסד לביטוח לאומי וכן, ע"ע 1189/00 לוינגר-מדינת ישראל). אין בפסקי דין אלה כדי להועיל לתובעת משנסיבות המקרה שלפנינו, אינן דומות כלל לנסיבות שם. בפסקי הדין המוזכרים הועסקו העובדים תקופות ארוכות מאוד והעסקתם על פי חוזים מיוחדים הייתה במטרה להתחמק ממתן קביעות וזכויות שונות. בענייננו התובעת הועסקה תקופה קצרה, על פי הנהלים הקבועים במדינה ושלא במטרה להתחמק ממתן קביעות וזכויות השמורות לעובדים קבועים. לסיכום - בשים לב לאמור לעיל אנו קובעים כי על אף שהתובעת עבדה בנתבעת למעלה משלוש שנים, הרי שלא קמה לתובעת זכאות לקבלת "מעמד קבוע" עובר לסיום עבודתה ביום 23.12.2010. האם הפסקת עבודת התובעת ביום 23.12.2010 היתה כדין? התובעת טוענת כי לא נערך לה שימוע לפני שקיבלה את ההודעה על פיטוריה מהמדינה. לגרסת התובעת, משחזרה לעבודתה לאחר תום חופשת הסמסטר, ביום 9.1.2011 גילתה כי שובצה במקומה מורה אחרת והיא פוטרה למעשה מעבודתה, באמצע שנת הלימודים. מאידך גיסא טוענת המדינה כי התובעת איננה עובדת הוראה קבועה והיא הועסקה בחוזה לתקופה קצובה, בנסיבות אלה הפסקת עבודתה אינה בגדר "פיטורים", ומשאין לה ציפיה לגיטימית להמשך העסקה - לא היה מקום לעריכת שימוע. בנוסף טוענת המדינה כי התובעת ידעה היטב כי העסקתה צפויה להסתיים ביום 23.12.2010 עם תום מחויבות המדינה כלפי התובעת בהתאם לחוק עבודת נשים. בפתח הדברים מוצאים אנו לנכון לשוב ולציין את העובדות כהוויתן עובר להפסקת עבודתה של התובעת. עובדות רלוונטיות וחשובות, אשר התובעת לא ראתה לנכון לציינן בכתב התביעה, בתצהירה ובסיכומיה. בשנת הלימודים תש"ע ילדה התובעת במזל טוב ויצאה לחופשת לידה. בחודש מאי 2010 קיבלה התובעת תזכורת על סיום העסקתה בתום שנת הלימודים (31.8.2010). התובעת הודיעה למשרד החינוך כי היא ילדה ונמצאת בחופשת לידה ובשל כך הודיע משרד החינוך לתובעת כי הפסקת העבודה לא תכנס לתוקף ביום 31.8.2010, אלא ביום 21.10.2010 (לפי הוראות חוק עבודת נשים). לפיכך, בשנת הלימודים תשע"א שובצה התובעת לעבודה בבית הספר אלנור, בחוזה מיוחד מסוג מ"מ ליולדת עד ליום 21.10.2010. לקראת מועד סיום חוזה העבודה של התובעת פנה המפקח במחוז צפון אל המדינה בבקשה להאריך את חוזה העבודה של התובעת מטעמים פדגוגיים (ר' נספח י1 לתצהיר מר כבישי). המדינה השיבה כי התובעת שובצה לעבודה רק עקב היותה לאחר חופשת לידה וכי יש מורה אחרת בתור לפני התובעת ומשום כך לא ניתן להאריך לה את חוזה העבודה (ר' נספח י1 לתצהיר מר כבישי). פניה נוספת של מנהל בית הספר אל המדינה להארכת חוזה העבודה של התובעת מטעמים פדגוגיים אף הוא נענה בשלילה מאותן סיבות. בסופו של יום נענתה המדינה לבקשה וחוזה העבודה של התובעת הוארך עד ליום 23.12.2010 (סיום הסמסטר הראשון בבית הספר) (ר' סעיף 21 לתצהירו של מר כבישי וכן נספחים י1, י2 ו- י3 לתצהיר זה). משהתובעת איננה עובדת קבועה ותקופת החוזה המיוחד הסתיימה ביום 21.10.2010 ואף התקופה המוארכת עד ליום 23.12.2010 הסתיימה - אין בפנינו פיטורים, אלא סיום חוזה לתקופה קצובה של עובד הוראה, ובנסיבות אלה אין חובה לעריכת שימוע. תבנית העסקתה של התובעת במדינה הייתה בחוזי עבודה לתקופות קצובות, המסתיימים עם תום שנת הלימודים, כפי שנוהגת המדינה עם כל עובדי ההוראה הבלתי קבועים. חידוש חוזה העבודה לעובדי הוראה לא קבועים, אינו אוטומטי ומותנה בקיומה של משרה פנויה (או מילוי מקום במידת הצורך), ובמגזר הערבי מותנה השיבוץ למשרה פנויה גם במיקומו של עובד ההוראה בתור לשיבוץ לפי שיטת הניקוד. התובעת הייתה מודעת לנהלים אלו ופעלה על פיהם, משכך לא יכלה להיות לתובעת כל ציפיה לגיטימית לחידוש חוזה העבודה מדי שנה. התובעת הועסקה בחוזה לתקופה קצובה שעתידה היתה להסתיים עם תום שנת הלימודים ואשר הוארכה עד ליום 21.10.2010, אך ורק מכוח חוק עבודת נשים, האוסר על הפסקת העסקת עובדת בתום חופשת הלידה שלה לתקופה של 60 ימים. בכך נהגה המדינה כדין. התובעת ידעה היטב כי העסקתה תסתיים מיד עם תום חובותיה של המדינה כלפיה, לאור חוק עבודת נשים ולא יכלה להיות לה ציפיה לגיטימית להמשך העסקה, זאת בפרט כאשר בתור לפניה יש 24 עובדות הוראה הזכאיות לשיבוץ לפניה (ר' עב (חי) 2991/06 אמירה נאסר עאסי - מדינת ישראל, סעיף 20 לפסק הדין ; פסק דין הודה חדד לעיל, סעיף 33 לפסק הדין). יתרה מכך, נוכח פניותיהם של המפקח במחוז הצפון ושל מנהל בית הספר להארכת חוזה העבודה של התובעת, לא ניתן לקבל את טענת התובעת, כי על סיום העסקתה נודע לה "כרעם ביום בהיר" לאחר חזרתה מחופשת סמסטר. בשים לב לאמור דלעיל אנו דוחים את טענת התובעת בדבר חובת עריכת השימוע. התובעת מלינה בעניין סבירות החלטת המדינה שלא להאריך לה את חוזה העבודה מעבר ליום 23.12.2010. בשנת תשע"א, כאמור, שובצה התובעת לעבודה עקב תום חופשת לידתה ולא על פי הנהלים החלים במשרד החינוך (שלא על פי התור). מהראיות אשר לפנינו עולה כי בבית הספר בו לימדה התובעת, עובר להפסקת עבודתה, לא היה צורך במורה לחינוך הגיל הרך וכי התובעת נמצאה במקום ה- 25 בתור לשיבוץ במקום מגוריה, כך לפניה היו 24 מורות בעלות ניקוד גבוה משלה, שהמתינו לשיבוץ. כמו כן, במקום התובעת שובצה בבית הספר מורה לערבית בהתאם לנוהל השיבוץ ובהתאם לצרכי בית הספר. משהמדינה פעלה בהתאם לדין ולנהלים, הן בשיבוצה של התובעת בשנת תשע"א והן בהפסקת עבודתה, ומשהשיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה, שלא להאריך את חוזה העבודה של התובעת, היו שיקולים עניינים, סוברים אנו כי אין מקום להתערב בהחלטה זו. האם הפסקת עבודת התובעת נעשתה בניגוד לתקנון שירות עובדי הוראה? התובעת טוענת בנוסף כי פיטוריה לא התבצעו על פי הנהלים הקבועים בתקנון השירות לעובדי הוראה. המדינה טוענת מנגד, כי הוראות סעיף 3.5 לתקנון שירות עובדי הוראה באשר לפיטורי עובד הוראה, אינו רלוונטי שכן הוא עוסק בפיטורים מטעמים פדגוגיים חינוכיים, מה שאין כן בענייננו. בסוגיה זו אנו תמימי דעים עם המדינה. פרק 3.5 לתקנון שירות עובדי הוראה מפרט את נוהל הפיטורים כאשר מדובר בפיטורים פדגוגיים. בענייננו כאמור אין מדובר בפיטורים פדגוגיים ולפיכך אין תחולה להוראות אלו. האם זכויות התובעת הופרו? התובעת טוענת כי המדינה הפרה שלא בתום לב את הזכויות החברתיות שלה, זכויות אשר קיבלו מעמד של זכות יסוד. סוברים אנו שטענתה זו של התובעת דינה להידחות. זכות העובד לעבודתו אין משמעה שהמעסיק חייב להעסיקו בכל מצב, אלא עליו לקיים את חוזה העבודה בתום לב. במקרה דנן סוברים אנו כי אי חידוש חוזה העבודה של התובעת נעשה מטעמים עניינים ובאופן הראוי וכי לא הופרו זכויותיה של התובעת. סוף - דבר התובעת לא השכילה להוכיח את תביעתה והיא אינה זכאית לכל סעד שהוא. משכך אנו דוחים את תביעת התובעת במלואה. התובעת תשלם למדינה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 2,500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. מוריםמשרד הפניםתושב קבע / מעמד קבעדיני חינוך