נכות תפקודית לעובד בעבודה פיזי

לטענת התובע יש לקבוע לו נכות תפקודית גבוהה שכן הוא חסר תעודת בגרות ועיקר עיסוקו הוא פיזי. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נכות תפקודית לעובד בעבודה פיזי: מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התובע 2 (להלן: "התובע"), יליד 15.8.1978 נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 22.12.2003. התאונה ארעה באוטובוס שבוטח על ידי הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת"). ביום 22.11.2009 נתתי פסקי דין חלקי לפיו האחריות לפיצוי התובע בגין נזקיו בתאונה מוטלת על הנתבעת. בין הצדדים נותרה מחלוקת בשאלת גובה והיקף הנזק שבו חבה הנתבעת לפצות את התובע. באותה החלטה מיניתי את פרופ' מושיוב לתת חוות דעתו בעניין הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה (להלן: "המומחה"). טענות התובע בסיכומיו: נכותו התפקודית של התובע: לטענת התובע יש לקבוע לו נכות תפקודית גבוהה שכן הוא חסר תעודת בגרות ועיקר עיסוקו הוא פיזי. לפני התאונה הוא עבד בנהיגת משאית והובלת מזון ברחבי הארץ וכנהג בחברת פרסום. לאחר התאונה התובע ניסה לחזור לעבודה זו אולם הוא לא הצליח בשל כאבים בברך השמאלית המתגברים במאמץ פיזי, בהליכה בעמידה ממושכת ובנהיגה. התובע מדגיש את העובדה שאינו מסוגל לעבוד בעבודה פיזית כעת בכך שבפברואר 2007 הוא חזר לעבודה כנהג אספקה למסעדות ומועדונים. בעבודה זו לא נדרש לעבודה פיזית קשה, שכן הנהיגה הייתה בירושלים וסייע לו עובד שסחב את הסחורה. בפעם היחידה בה הוא נדרש, לטענתו, לסייע לעובד שלו להעמיס מקפיא קטן על הרכב הכאבים חזרו והוא התמוטט. מאז שהתמוטט העבודות בהן עבד התובע אינן כרוכות במאמץ פיזי. כיום הוא עובד בחנות מכולת בבית שמש שם הוא אחראי על הזמנות סחורות וקופאי, עבודה שאינה כורכה במאמץ פיזי. התובע עוד ציין שהוא עבר הסבה מקצועית קורס של המל"ל בהנהלת רשתות מחשבים ותקשורת, ושהוא מחכה להשלמת ההכשרה עקב בעיות בירוקרטיות. אולם, לטענתו, עקב הרוויה בתחום זה בשוק התעסוקתי והעדר כל ניסיון בתחום הסיכוי שלו למצוא עבודה ראויה בתחום זה קטן מאוד. התובע סובר שבשמונה השנים שחלפו מאז התאונה הוא הפסיד, עקב נכותו, את היכולת להתפרנס מעבודות פיזיות. בעבודות אלו הוא השתכר שכר גבוה משמעותית יחסית לרמת שכרו מאז התאונה ועד היום. אשר על כן מבקש התובע להעמיד את נכותו התפקודית על כ-15% נכות. הפסד השתכרותו של התובע- בעבר ובעתיד: התובע נכנס לשוק העבודה בגיל 20 ועבד בעבודות מזדמנות במקביל להיותו תלמיד ישיבה. אחר כך הוא עבר הכשרה של עיריית ירושלים ובשנת 2001 החל לעבוד כנהג משאית. התובע השתכר בכ-4826 ₪ ברוטו לחודש, כעולה מטפס 106 שצרף. לטענתו יש לשערך את שכרו זה נכון לערכו כיום על 6210 ₪. התובע מציין שבין השנים 2002 ו2003 הייתה בעיה בהעסקתו עקב אי קבלת פטור מהשרות הצבאי והוא חלק את זמנו בין לימוד בישיבה לבין עבודות מזדמנות. בשנים אלו הוא השתכר, לטענתו, שכר ממוצע של כ-2000 ₪ בחודש. באוקטובר 2003, התחיל התובע לעבוד בחברה להפצת והתקנת שלטי חוצות. בחודש שלפני התאונה הוא השתכר 5371 ₪. בשערוך של הסכום נכון להיום, יש להעמיד על סכום זה על כ-8285 ₪. בחודש בו ארעה התאונה הספיק התובע לעבוד למשך כשלושה שבועות והשתכר 4155 ₪. התובע טוען כי לאחר התאונה הוא היה מושבת מעבודה ושהה בביתו במשך כשלושה שבועות. לנוכח חומרת מצב הברך הבין שלא יוכל לחזור לעבודתו בנהיגת משאית והדבקת שלטי חוצות, והמשיך לעבוד שם לתקופת חפיפה עד לחודש ינואר 2004, בתקופה זו הוא קיבל שכר ממעבידו. החל מחודש פברואר 2004 הוא נותר ללא עבודה והתקיים מתמיכת הוריו. באוקטובר 2004 עד סוף ינואר 2005 הוא מצא עבודה בפרויקט במנהרות הכותל כמשגיח על פועלים בחברת בנייה, עבודה שביצע רוב הזמן בישיבה. מחודש פברואר 2005, עת הסתיים פרויקט הבנייה האמור, ועד לחודש ינואר 2007 היה התובע מובטל ולא הצליח למצוא עבודה המתאימה למוגבלותו. החל מפברואר 2007 ועד דצמבר 2007 עבד התובע כנהג אספקה למסעדות ומועדונים. הוא השתכר בתחילה 4400 ₪ ובהמשך שכרו עלה לקרוב ל-5000 ₪. במהלך תקופה זו הוא נפצע בברכו והיה תקופה ממושכת בחופשת מחלה. בחודשים האחרונים החל מיולי 2010 התובע עובד באופן חלקי כממלא מקום בחנותו בבית שמש בשכר ממוצע של פחות מ-2000 ₪. אשר על כן סובר התובע כי יש לפצותו בגין הפסד ההשתכרות לעבר לפי 15% נכות = 1200 ₪ בחודש (בצירוף ריבית מאמצע התקופה) X 86 חודשים = 108,000 ₪. לאור האמור, טוען התובע שלצורך חישוב הפסד השתכרותו לעתיד יש להעמיד את שכרו על שכר של כ-8300 ₪. כשלפי בסיס חישוב זה, ולפי שכר של 8000 ₪ (ברוטו) ונכות תפקודית של 15% ותוחלת עבודה עד גיל 67 שנים, יש לפצותו בסכום של 293,000 ₪. כאב וסבל: לטענת התובע, לנוכח הטיפולים הרבים וההשפעה התפקודית שיש לפגיעה עליו יש לפצותו בסך של 20,000 ₪ בראש נזק זה. עזרה לזולת בעבר ובעתיד: לנוכח מגבלתו התפקודית מתקשה התובע בעבודות הכרוכות בנשיאת משאות כך שהוא אינו מסוגל לבצע עבודות משק בית קשות. התובע נישא לפני מספר חודשים. עול עבודות הניקיון והטיפול במטלות אחזקת הבית נופל בעיקר על אשתו. ועל כן יש לפצותו בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי בסך 30,000 ₪. סך הכל: סך הכל התובע זכאי, לטענתו, לפיצוי בסך 443,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד. כמו כן מבקש התובע לקבל החזר הוצאות חקירת המומחה אשר לטענתה, היה מוצדק לזמנו להעיד במהלך דיון ההוכחות. כן טוען התובע כי מאחר שלא הוצגו על ידי הנתבעת הנתונים באשר לתשלומי המל"ל, ככול ששולמו, אין מקום לניכוי אלו מתוך סך הפיצויים. התובע מוסיף וטוען שעיון בתעודת עובד הציבור שצורפה על ידי הנתבעת מגלה כי מדובר בתשלום דמי פגיעה עבור התאונה משנת 2007, שכלל אינה רלוונטית לענייננו ועל כן אין לקבל טענה זו כלל. עוד מציין התובע בעניין זה שעבור נכות בגובה של 5% אין זכאות למענק נכות. טענות התובע בסיכומי התגובה מטעמו: התובע סובר שאין לקבל את טענות הנתבעת באשר לחוסר אמינותו. שכן, לעניין טענת הנתבעת לפיה התובע אינו אמין כיוון שבניגוד לעדותו על נסיעה מידי יום של 800 ק"מ בזמן עבודתו כנהג משאית בשנת 2001 הוא נסע מסלול של 540 ק"מ בלבד. הרי שלטענת התובע, מדובר בתקופת האינתיפאדה ועל כן התובע לא נסע דרך כביש הבקעה אלא דרך מישור החוף. אין חולק כי נהיגה יומיומית של משאית מרחק של למעלה מ-500 ק"מ בנהיגה של למעלה מ-8 שעות ביום הינה עבודה קשה ביותר. מעבר לאמור התובע ביצע עבודתו זו לפני למעלה מ-11 שנה ועל כן סביר שלא זכר במדויק את המרחק בין ירושלים לטבריה בק"מ. הטענה של הנתבעת כאילו יש סתירה בין גרסתו של התובע בטופס במל"ל לבין גרסתו בבית המשפט באשר לסיבת הפסקת עבודתו בתליית השלטים אינה נכונה. שכן, התובע העיד כי הוא לא המשיך בעבודתו בתליית השלטים לאחר התאונה עקב הכאבים בברך. הוא קיבל טיפולי פיזיותרפיה וכעבור 10 חודשים הוא מצא עבודה קלה יותר במנהרות הכותל. מאידך אין במסמך שהגיש למל"ל כל סתירה להצהרתו. בטופס זה שמולא ונחתם בנובמבר 2008, לאחר תאונה חוזרת בברך, ובטופס הוא הצהיר על ההפסקה האחרונה בעבודתו כפי שנדרש. לא צפוי היה שיצהיר על התאונה הראשונה שבשלה הפסיק לעבוד ב-12.12.07 שארעה 4 שנים קודם לכן ושאחריה חזר לעבוד במשך מספר שנים. לעניין טענת הנתבעת כאילו התובע היה נהג משאית עובר לתאונה הרי שהתובע מדגיש שטענתו רחבה הרבה יותר, ולפיה מאז התאונה הוא נאלץ להימנע מעבודות פיזיות, עבודות בהן עבד עד לתאונה, שאחת מהן היא נהיגת משאית. טענות הנתבעת 3 בסיכומיה: הנתבעת סוברת שעדותו של התובע לא הייתה אמינה בפרט לאור העובדה שעדות הינה עדות יחידה של בעל דין, עדות אשר לפי סעיף 54 לפקודת הראיות, תשל"א-1971, דורשת סיוע, שלא הובא במקרה דנן. בעניין זה מציינת הנתבעת שבטופס שמילא התובע במל"ל, פחות מ-5 שנים לאחר התאונה הוא מצהיר שהפסיק לעבוד ביום 12.12.2007, ומציין שהתאונה השנייה משנת 2007, שאינה באחריות הנתבעת, היא שגרמה לו להפסיק לעבוד. מטופס זה עולה גם, לטענתה, שהעמסת הרכב לחלוקה והרמת מקפיא במשקל כבד, אשר גרמו לפגיעה השנייה ברגלו של התובע, לא היו פעולה חד פעמית, ומכאן מסיקה הנתבעת שהתובע המשיך לעבוד בעבודות פיזיות גם לאחר התאונה ועד לפגיעה השנייה במהלך העמסת המשאית בשנת 2007. הנכות התפקודית של התובע: הנתבעת סוברת שיש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 2.5%. לטענתה, מעדותו של המומחה עלה שנותרה לתובע נכות מזערית ושניתן היה לאור הממצאים הדלים אף לא לקבוע לו כל נכות. כמו כן, סוברת הנתבעת שאין לקבל את טענת התובע לפיה מקצועו נהג משאית שכן התובע הפסיק לעבוד כנהג משאית עוד לפני התאונה, בשל שעות העבודה הרבות שעבודה זו מצריכה. לאחר מכן הוא עבד בתיקונים בבתים, במקביל ללימודים בכולל. באוקטובר 2003 עבר לעבוד בחברת שלטים, וגם בעבודה זו לא עבד כנהג משאית. לאחר התאונה החל לעבוד בסטודיו לזכוכית בתור מפקח על העובדים, ואחר כך החל לעבוד שוב בעבודות מזדמנות כאשר הוא לומד בכולל במקביל. רק בשנת 2007, עבד שוב כנהג אספקה. לטענתו עבודה זו הייתה ללא צורך בעבודה פיזית אך כאשר הרים מקרר, במהלך העבודה, ברכו הסתובבה. מאז עובד התובע בחנות מכולת. מן האמור עולה שהתובע עבד בשלל עבודות מזדמנות בהם: נהג משאית, סופר סת"ם, טכני PC ומנהל רשתות, מוכר בחנות, ועל כן אין לקבל את טענתו שנכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית. הפסד השתכרותו של התובע בעבר: לטענת הנתבעת המומחה קבע לתובע נכויות זמניות למשך שבועיים בלבד. התובע לא הציג אישור לפיו לא עבד באותה תקופה. יתירה מזו, בעדותו העיד התובע שקיבל משכורת בעת ששהה בתקופת אי הכושר הקצרה שקבע המומחה. כמו כן, מוסיפה הנתבעת וטענת כי התאונה הינה תאונת עבודה והתובע קיבל את מלוא שכרו מן המל"ל. על כן יש להעמיד את הפסד השתכרותו של התובע לעבר על 0 ₪. הפסדי השתכרות בעתיד: לטענת הנתבעת, מתלושי השכר שהגיש התובע עולה ששכרו החודשי נכון למועד התאונה עמד על כ-4000 ₪ בחודש. התובע הוא חסר תעודת בגרות בעל עבר תעסוקתי בעייתי עוד הרבה לפני התאונה. לפי גרסתה יש להניח שהעבודה בתחום השילוט לא הייתה אף היא עבודה מזדמנת. לפנים משורת הדין מעמידה הנתבעת את כושר ההשתכרות של התובע על סך של 5000 ₪. לפי שכרו עובר לתאונה כשהוא צמוד למדד. על פי בסיס שכר של 5000 ₪ X נכות תפקודית של 2.5% X מקדם היוון של 250 (עד גיל פרישה 67) יש להעמיד את הפסד ההשתכרות לעתיד של התובע על סך של 31,250 ₪. עזרת צד ג בעבר ובעתיד: הנתבעת סוברת שהתובע לא הביא כל ראייה להוכחת טענותיו בראש נזק זה. עוד מוסיפה הנתבעת שהתובע אף לא הביא את אשתו שתעיד על הצורך שלו בעזרה. אשר על כן אין לפסוק לו כל פיצוי בגין ראש נזק זה. כאב וסבל: לטענת הנתבעת, נגרם לתובע נזק קל ביותר, הוא לא אושפז ולא נותח ועל כן אין להגדיל את הפיצוי הקבוע בתקנות בגין נזק לא ממוני ויש להעמיד הפיצוי בגין ראש נזק זה על 11,000 ₪. ניכויים: לטענת הנתבעת, מכיוון שמדובר בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה יש לנכות מפיצוי התובע כל סכום אשר הוא זכאי לקבל מהמל"ל בהיות התאונה תאונת עבודה. התובע קיבל על פי תעודת עובד הציבור המצורפת לסיכומים בחודש אפריל 2008 סך של 22,910 ₪ עבור קצבת נכות זמנית. סכומים אלה כשהם משוערכים להיום עולים לסך של 41,160 אותם יש לנכות מכל סכום שייפסק לתובע. כן מתנגדת הנתבעת לדרישת התובע להשיב לו בחזרה את עלות חקירת המומחה, וזאת לטענתה, משום שהמומחה עמד מאחורי חוות דעתו ולא הייתה הצדקה לזימונו להעיד במהלך דיון ההוכחות. סיכום ראשי הנזק: סך הכל התובע זכאי, לטענתו, לפיצוי בסך 42,350 ₪. מסכום זה יש, לטענת הנתבעת, לנכות את תמלוגי המל"ל ששלומו לו בסך 41,160 ₪. על כן יש, לטענתה, לפצות את התובע בסכום של 10,587 ₪. דיון והכרעה: נכותו הרפואית של התובע: ביום 14.3.2010 ניתנה חוות דעתו של פרופ' מושיוב המומחה האורטופד שמונה על ידי בית המשפט. מחוות דעתו של המומחה עולה כי: "דיון ומסקנות: התובע ממשיך להתלונן על כאבים בברך שמאל בעקבות החבלה בתאונה...ביום 22.11.03. הבירור המקיף העלה חשד לקרע זעיר במיניסקוס המדיאלי. בבדיקת התובע דילדול שרירים, הגבלת כיפוף ורגישות ממוקמת. נכותו לצמיתות הינה בגובה 5%, בשל מכלול הממצאים הקליניים והדימויים...התובע לא סבל בעברו מבעיות בברך שמאל וסביר לקבוע שהנכות נובעת במלאה מהתאונה הנדונה". בדיקת התובע על ידי המומחה העלתה כי הוא סובל מדילדול שירים ברגלו השמאלית, ישנה הגבלה קטנה בכיפוף הברך וקיים חשש לקרע זעיר במיניסקוס המידיאלי. המומחה קבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות בגובה 5% לצמיתות. נכותו התפקודית של התובע: על מנת לקבוע את נכותו התפקודית של התובע עלינו לבחון תחילה מה היה תחום עיסוקו המרכזי של התובע עובר לתאונה. הנתבעת העלתה טענה לפיה יש לראות בתובע, לפחות נכון לפרקי זמן מסוימים במהלך חייו, אדם שתורתו אומנותו. מעדות התובע במהלך דיון ההוכחות התרשמתי כי יש לדחות קביעה זו וכי התובע אינו אדם שתורתו אומנותו: "ש. אתה היום לומד בישיבה. ת. לא ש. ממתי עד מתי למדת בישיבה. ת. מגיל 14 עד גיל 20 למדתי בישיבות. ש. בביטוח לאומי רשמו שמיולי 1998 עד דצמ' 2006 היית מוגדר כתלמיד ישיבה ת. כן ש. זאת אומרת שקיבלת הבטחת הכנסה כתלמיד ישיבה ת. לא ש. ובתקופות שבהן עבדת, עבדת כנהג משאית ב-2001 לא למדת בישיבה ת. בתקופות שעבדתי עם תלושים לא למדתי בישיבה...כל פעם שלא הייתה לי עבודה הייתי חוזר ללימודים בכולל...לא היה לי מה לעשות בבית, אז הלכתי. (עמ' 16-17 לפרוטוקול הדיון מיום 22.1.2012). מן האמור, ומעיון במסמכים שצורפו לתביעה עולה כי על אף שהיו תקופות בהן למד התובע כתלמיד בכולל לא ניתן לראות בו אדם שתורתו אומנות. זאת כיוון שניתן לראות שהתובע השתתף מספר פעמים בקורסים הכשרה מקצועיים כמו קורס לסופרות סת"ם, קורס להכשרת נהגי משאיות של עיריית ירושלים וקורס הסבה מקצועית לטכנאי PC ומנהל רשתות, כפי שעולה מעדותו של התובע: "סביבות גיל 20...יצאתי דרך הכשרה מקצועית...סופרות סת"ם (סופר סת"ם) ולא התחברתי למקצוע...אני לא יכול לשבת...אני צריך להיות פעיל, זה לא מתאים לאישיות שלי... התחלתי לעבוד, קיבלתי הצעה להוציא רישיון נהיגה על משאית מטעם עיריית ירושלים על מנת לעסוק במקצוע נהג משאית. הוצאתי רישיון נהיגה למשאית...". עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 22.1.2012). השתתפותו של התובע בקורסים מקצועיים רבים מעידה על רצונו וניסיונו לחפש את הנתיב המקצועי הנכון לו, באמצעותו יוכל להתמקצע, לעבוד ולהתפרנס על אף היותו חסר תעודה בגרות. כך עולה גם מעדותו של התובע, שהובאה לעיל, לפיה הוא החל ללמוד קורס סופרות סת"ם, אולם הרגיש שעבודה זו אינה מתאימה לאישיותו וחיפש עבודה אחרת בה יהיה פעיל יותר, כהגדרתו, ועל כן פנה לתחום הנהיגה במשאית. כן, התרשמתי מעדותו של התובע שבתקופות בהן הוא למד בכולל הוא עשה את כמוצא ביניים "בין עבודות" עד אשר מצא עבודה אחרת שתתאים לו. כמו כן, העיד התובע שגם כאשר למד בכולל הוא עבד במקביל במתן שירותי תיקון בביתם של אנשים. כפי שעלה מעדותו, שהוא עבד כנהג משאית עד חודש דצמבר 2001, ולאחר מכן הוא, במקביל ללימודיו בכולל, עבד במתן שירותי תיקון בביתם של אנשים: "...למדתי שנה וחצי כמעט שנתיים בבית"ר...בכולל. התעסקתי בכל מיני עבודות צדדיות...לעשות חורים...לתלות דברים לאברכים שלא יודעים מה זה מקדחה... הגעתי ל-2000 שקל בממוצע בלי תלושים". (ע' 10-11 לפרוטוקול הדיון מיום 22.1.2012). חודש לפני התאונה החל התובע לעבוד בחברה העוסקת בתליית שלטי חוצות ברחבי העיר מעלה אדומים. התובע העיד כי גם לאחר התאונה חזר לעבוד בחברה אולם, היה זה רק לבקשת מעבידו על מנת לערוך חפיפה לעובד שיחליף אותו, כפי שעלה מעדותו של התובע: "אוקטובר 2003 היה לי שכן שפתח חברת פרסומי חוצות...כל העיר מעלה אדומים...פרסומים בתחנות אוטובוסים ובשדרות...אין עבודה בלי סולם בתחום הזה,...השלטים הענקיים שזה סולמות מיוחדים...וזה כרוך כל הזמן לטפס על סולמות וכל הזמן עבודה פיזית... ... אחרי התאונה... ביקשו ממני לחזור...לא על מנת לעבוד אלא להדריך...למנות אחד העובדים שיחליף אותי... ... ת. המשך העבודה שם הייתה מאוד שטחית הייתי מקבל הזמנה...לא המשכתי לעבוד שם...בגלל הכאבים בברך". (עמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 22.1.2012). בחינת סוג העבודות בהם עבד התובע עובר לתאונה, מעלה כי אומנם צודקת הנתבעת בטענתה שלא ניתן לומר שמקצועו של התובע עובר לתאונה הינו נהג משאית, אולם ניתן לומר שמרבית העבודות בהן עבד התובע עובר לתאונה היו עבודות הדרושות מאמץ פיזי. בעבודות כאלה חשיבות רבה לשימוש בברך, בפרט לאור העובדה שהתובע נפגע בהיותו יחסית צעיר, כשבפניו עוד שנות עבודה רבות עד לפרישתו לפנסיה. על מנת להעריך את היקף ההשפעה התפקודית של הפגיעה בברכו של התובע בעקבות התאונה איעזר בדבריו של המומחה במהלך דיון ההוכחות. לאור הוויכוח שהתעורר בין הצדדים בעניין סמכותו של המומחה הרפואי לקבוע קיומה של נכות תפקודית אצל התובע מכוחה של תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, אדגיש כי בית המשפט הוא המוסמך לקבוע הן את נכותו הרפואית והן את נכותו התפקודית של התובע. אולם, אין חולק שבית המשפט רשאי להיעזר בחוות דעתו ובדבריו של המומחה בעדותו בבית המשפט על מנת לקבוע את מסקנתו, כפי שפסק בית המשפט העליון בע"א 2160/09 שרה רז נ' פרידה לאץ: בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות שנמסרו לחוות-דעתו של המומחה, ולהלכה אין בית-המשפט חייב לפסוק על-פי חוות-דעתו של המומחה, אם כי למעשה ייתן, כמובן, לחוות-דעת מוסמכת כזאת את מלוא משקלה בכל הנוגע לצד הרפואי המקצועי...כמו כל חוות-דעת של מומחה המוגשת לבית המשפט, כך גם חוות-דעתו של מומחה רפואי: היא אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות לפני בית המשפט, ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול-דעתו. (ע"א 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאץ (ניתן על ידי השופט אור, ביום 28.9. 1993)). מדבריו של המומחה בעניין המגבלה הפיזית, הקטנה אומנם, אולם הקיימת, שגרמה התאונה בברכו של התובע עולה כי: "ש. בחו"ד התייחסת למקצוע שלו - נהג משאית - אבל ממש במועד התאונה הוא עבד בחברה שעסקה בהתקנת שלטי חוצות, דבר שדורש טיפוס על סולמות, האם נכון כי הייתה בעיה במצבו להמשיך בעבודה שכרוכה בטיפוס על סולמות. ת. בעיה בוודאי שהייתה, ויש בעיה מסוימת וקבעתי סדר גודל שלה לדעתי...אני מסכים אתך שגם נהג משאית זה לא כמו עורך דין ועניין שכזה עלול להשפיע יותר... (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 12.1.2011). "...אני מצאתי בכיפוף. הברך יש לה שני כיווני תנועה, יישור וכיפוף. היישור שלו נמצא בסדר, הייתה תקופה מסוימת הייתה לו בעיה ביישור אבל זה הסתדר בסופו של דבר ואין לו בעייה ביישור. יש לו בעיה מסוימת בכיפוף של הברך...הוא עובר את ה-90 מעלות בהרבה וכשההגבלה היא כזאת, קרי מזערית, אני משכיב את התובע ובודק כמה העקב קרוב לעכוז... ...ההסבר למצבו הרפואי של התובע בברך - קרע זעיר במיניסקוס. אני יודע שהתובע עשה שתי בדיקות MRI. באחת לא ראו את הקרע הזה, יש איזה ציסטה מניסטיאלית שיכולה להתאים לקרע אך אם לא רואים את הקרע הוא בוודאי קטן מאוד. בשנייה רואים איזה קרע באמת מזערי...קרע במיניסקוס הוא לא נכות באופן אוטומטי...אני חושב שההבחנה הוא קרע במיניסקוס שגורמת לדילול שרירים והגבלה בכיפוף ורגישות ממוקמת...". (עמ' 5-7 לפרוטוקול הדיון מיום 12.1.2011). לאור האמור, ובהתחשב בכך שעבודתו של התובע הינה עבודה פיזית הדורשת שימוש ממושך בברכו, החלטתי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 5% נכות תפקודית לצמיתות. הפסד השתכרותו של התובע בעבר: א. הפסד השתכרותו של התובע בתקופת הנכות זמנית: המומחה קבע בחוות דעתו שלתובע הייתה נכות תפקודית זמנית בגובה 100% במשך שבועיים לאחר התאונה: "התובע לא שהה בחופשת מחלה רשמית לאחר התאונה הנידונה. סביר לקבוע שנכותו התפקודית הזמנית הייתה בגובה 100% במשך כשבועיים לאחר התאונה". לעניין הנכות הזמנית העיד התובע בפרוטוקול הדיון: "ש. אחרי התאונה כמה זמן לא עבדת? ת. 3 שבועות. נשארתי בבית במשך 3 שבועות וביקשו ממני לחזור לעבודה, לא על מנת לעבוד אלא להדריך את העובדים בביצוע עבודות וגם למנות אחד העובדים שיחליף אותי". (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 12.1.2012). בהמשך, בחקירתו הנגדית העיד התובע כי במשך תקופה זו משכורתו שולמה לו כרגיל: "ש. וביום התאונה נפגעת בדרך לעבודה ת. כן ש. המשכורת שלך המשיכה כרגיל ת. כן. בטענה שהוא משלם לי והביטוח הלאומי משלם לו". (עמ' 17-18 לפרוטוקול הדיון מיום 22.1.2012). התובע לא אושפז בעקבות התאונה, אולם המומחה קבע כי היה במצב של נכות תפקודית של 100% במשך שבועיים לאחר התאונה. לכאורה, יש מקום לפצות את התובע בגין השבועיים אלו פיצויי בגובה מלוא משכורתו של התובע בגין שבועיים אלו. אולם נראה כי התובע לא הוכיח שלא קיבל משכורת בעבור שבועיים אלו. מתלוש המשכורת של התובע לחודש בו חלה תאונה, דצמבר 2003, עולה כי התובע קיבל ממעסיקו את מלוא משכורתו עבור חודש זה. התובע גם לא טען כי משכורתו שולמה לו בתמורה לשימוש בזכותו לימי מחלה או חופשה, להם הוא זכאי, בחודש זה. אשר על כן איני פוסק לתובע פיצויי בגין שבועיים אלו. ב. הפסד השתכרותו של התובע לעבר - מתום תקופת הנכות הזמנית: בדיון ההוכחות מתאר התובע את ההשתלשלות התעסוקתית שלו עד ליום התאונה ולאחריה: ת. העבודה הראשונה כנהג משאית עבדתי במשחטת ברכת מהדרין מיוני ועד ספטמבר 2001, עד שבחברה נמכרה לחברה אחרת... ואז עבדתי שם מאוקטובר ועד דצמבר 2001. ... ת. היית מעמיס בעטרות ויוצא לכיוון טבריה, מטבריה לחיפה, מחיפה לנהריה, מנהריה לשלומי... בקשתי לעבור מסלול, למסלול יותר קטן ולא היה קו פנוי אז נאלצתי לעזוב... .... ...למדתי שנה וחצי כמעט שנתיים בבית"ר...בכולל. התעסקתי בכל מיני עבודות צדדיות...לעשות חורים...לתלות דברים לאברכים שלא יודעים מה זה מקדחה... הגעתי ל-2000 שקל בממוצע בלי תלושים. ... אוקטובר 2003 היה לי שכן שפתח חברת פרסומי חוצות...כל העיר מעלה אדומים...פרסומים בתחנות אוטובוסים ובשדרות...אין עבודה בלי סולם התחום הזה,...השלטים הענקיים שזה סולמות מיוחדים...וזה כרוך כל הזמן לטפס על סולמות וכל הזמן עבודה פיזית... ... אחרי התאונה... ביקשו ממני לחזור...לא על מנת לעבוד אלא להדריך...למנות אחד העובדים שיחליף אותי... ... ת. המשך העבודה שם הייתה מאוד שטחית הייתי מקבל הזמנה...לא המשכתי לעבוד שם...בגלל הכאבים בברך. ... אז הייתי בערך 10 חודשים בבית כי לא יכולתי להמשיך לעבוד בגלל הכאבים בברך. עברתי במשך שנה טיפולים פיזיותרפיים בהדסה הר הצופים ובאותה שנה בסופה מצאתי עבודה קלה בשבילי שזה היה במנהרות הכותל. ...אני רק פקחתי על עובדים...בסביבות 4500 ₪...ארבעה חודשים ... ...התעסקתי בעבודות מזדמנות עד שהתחלתי לעבוד אצל זאב מזרחי... פברואר 2007...מצאתי עבודה אצל זאב מזרחי...כנהג הספקה במסעדות ומועדונים, קרח, גלידות, גם מיצים טבעיים. שאלת בית המשפט - היית צריך לסחוב את הסחורה ת. לא. היה לי עובד איתי. ... ת. בעת שעזרתי לעובד שלי להעמיס מקפיא קטן, עוד פעם הכאבים חזרו לי בברך והתמוטטתי...קיבלתי ביטוח לאומי חודש ועזבתי את החברה בגלל הסיבה שלא יכולתי לנהוג ובקושי ללכת...הברך חזרה כמו לפני האירוע השני אבל הם כבר העסיקו אדם אחר... נרשמתי להבטחת הכנסה והם הפנו אותי לחברת אמין...כדי להחזיר אנשים למעגל העבודה.. במקביל...היה לי עו"ס בביטוח לאומי שנתנו לי הסבה מקצועית...הפנו אותי להנהלת רשתות ותקשורת...סיימתי את התואר של טכנאי PC. .... מאז שעברתי לבית שמש אני עובד בחנות מכולת... הייתה לי תקופה של מספר חודשים בחברת שילוב במדפיס הממשלתי, עבדתי בהכנסת בגרויות למעטפות... ... היום...אני אחראי על הזמנות וקבלת סחורות ולאחרונה התחלתי לעשות עוד שעות כקופאי". (עמ' 10-15 לפרוטוקול הדיון מיום 22.1.2012). כעת עלינו לקבוע את בסיס השכר של התובע עובר לתאונה. מחודש יוני ועד חודש ספטמבר בשנת 2001 עבד התובע כנהג משאית בחברת ברכת מהדרין. כעולה מטופס 106 לאותה שנה, שהגיש התובע עמדה משכורתו הממוצעת של התובע על 4826 ₪ ברוטו. באוקטובר אותה שנה המשיך התובע לעבוד באותה עבודה בחברה שנמכרה להנהלת גלאט עוף למהדרין בע"מ, והרוויח שכר של 5332 ₪ ברוטו לחודש. שם עבד עד לחודש דצמבר 2001. התובע עזב עבודה זו בשל עומס השעות ומסלול הנהיגה הארוך. עד לחודש ספטמבר 2003 למד התובע בכולל, ובמקביל עבד, לטענתו, בתיקונים בבתים של אנשים. התובע העיד שהשתכר בתקופה זו בסכום של כ- 2000 ₪ לחודש, אולם הוא לא הציג כל קבלות על מנת להוכיח טענה זאת. בחודש אוקטובר 2003, כחודשיים לפני התאונה, החל התובע לעבוד בחברת פרסומי חוצות ברחבי העיר מעלה אדומים. מתלושי השכר אותם צרף התובע לתביעתו עלה כי במשך חודשיים אלו השתכר משכורת ממוצעת של 4763 ₪ ברוטו לחודש. בהתחשב בהשכלתו של התובע, בסכומים שהוא הרוויח בעבודות המגוונות בהן עבד עובר לתאונה ובגילו של התובע בעת התאונה, אני מעמיד את בסיס השכר של התובע על 5500 ₪. חישוב הפסד השכר של התובע לעבר: 5% נכות תפקודית X 5500 ש"ח 111 Xחודשי עבודה מיום התאונה ועד היום ׁׁׁׁ)כולל ריבית והצמדה מאמצע התקופה) = 34,265 ₪. הפסד השתכרותו של התובע לעתיד: 5% נכות תפקודית X 5500 ₪ (בסיס השכר של התובע) X 248.9393 (מקדם היוון עד הגיע התובע לגיל 67)= 68,458 ₪. עזרת צד ג: התובע לא הוכיח ראש נזק זה, הוריו ואשתו של התובע, לא הובאו לעדות ולא הוכח כי נגרמו להם הפסדי השתכרות כלשהם, בגין הטיפול בתובע. בעניין זה אף העיד התובע בדיון ההוכחות כי לא העסיק כל עוזר על מנת לסייע לו לאחר התאונה: "ש. ההורים העסיקו איזה עוזר לעזור לך. ת. לא. לא היה צורך.... ש. והיום אתה ואשתך מעסיקים עוזרת. ת. לא". (עמ' 22 לפרוטוקול הדיון מיום 22.1.2012). אשר על כן, ולאור אופי נכותו הרפואית הקטנה של התובע אני סובר שאין לתת לו כל פיצוי בגין ראש נזק זה. הוצאות רפואיות: ב"כ התובע לא ביקש בסיכומיו בכתב כל פיצוי בגין החזר הוצאות רפואיות. כאב וסבל: יש לפצות את התובע בגין כאב וסבל בסכום של 11,135 ₪ לפי הנכות הרפואית שנקבעה לו. ניכויים: לעניין ניכויי התשלום למל"ל העיד התובע בחקירתו הנגדית: "ש. וביום התאונה נפגעת בדרך לעבודה ת. כן ש. המשכורת שלך המשיכה כרגיל ת. כן. בטענה שהוא משלם לי והביטוח הלאומי משלם לו ש. וב-2007 כשהיה לך עוד אירוע כן הגשת לביטוח לאומי ת. המעסיק שלי הגיש ש. אתה לא רצית כסף על ההוצאות שנגרמו לך ב-2003 או לא רצית ועדה מהביטוח הלאומי ת. רק ב-2007 נודע לי שהמעסיק שלי לא הגיש את הטפסים לביטוח הלאומי ש. ולא בחרת לבדוק איתו מה קורה...אתה לא ידעת אז שמגיע לך פיצוי מביטוח לאומי ת. לא ידעתי...ניסיתי לעשות את זה אבל אמרו לי שלא ניתן לחזור אחורה". (עמ' 17-18 לפרוטוקול הדיון מיום 22.1.2012). מעדותו של התובע בחקירתו הנגדית, וממסמכי המל"ל שהוגשו על ידי הנתבעת עולה כי התובע או מעסיקו לא הגישו תביעה לקבלת בגין פגיעה בעבודה מן המל"ל בשל התאונה הנדונה בענייננו. התביעה לקבלת קצבה בגין פגיעה בעבודה הוגשה בעניינו של התובע רק בעקבות תאונת העבודה השנייה שארעה לתובע בשנת 2007, ואשר אינה נדונה בתביעה דנן. לאור האמור אין לקבל את טענת הנתבעת כי יש לנכות תשלומי המל"ל שהועברו לתובע מן הפיצוי שיפסק לו. אשר על כן אני קובע כי על הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 113,858₪. הסכום ישולם תוך 30 יום ואחרי מועד זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד לתשלום בפועל. הנתבעת תפצה את התובע גם בשכר טרחת עו"ד בסכום של 17,318 ₪ וכן אגרת בית המשפט. בעניין תשלום הוצאות המומחה בשל הזמנתו להעיד בפני בית המשפט, אני מקבל את טענת הנתבעת לפיה המומחה עמד מאחורי חוות דעתו, ועל כל צד יישא בהוצאותיו באשר לתשלום הוצאות המומחה. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים נכותנכות תפקודית