מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נפילה בתחנת רכבת: 1. התובע, יליד 13.11.72, סבל נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו ביום 12.6.08 עת שהחליק במדרגות בתחנת הרכבת בקרית אריה, פתח תקווה (להלן: "התאונה"). התובע הגיש תביעתו נגד הנתבעת שהינה מפעילת תחנת הרכבת ובעליה וזו שלחה הודעת צד ג' לצד ג'1, חברת הניקיון עמה התקשרה לביצוע עבודות ניקיון בתחנה, וכנגד צד ג'2 היא מבטחת צד ג'1. 2. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעורו. נסיבות התאונה 3. לטענת התובע, ביום התאונה, בשעה 8:15 לערך, כשהגיע לתחנת הרכבת וירד במדרגות המובילות לרציף החליק על מדרגה רטובה ונפל. לאחר שהחליק הבחין בעובד ניקיון אשר שטף את המדרגות, מר נאור כליף (להלן: "מר כליף"). לאחר מכן נסע לעבודה אולם בחלוף זמן קצר חש כאבים ופנה לבית החולים בלינסון. לאחר התאונה עדכן את מנהל התחנה בדבר התרחשותה וזה הודה כי לא היה בנמצא שלט אזהרה. 4. בחקירתו הנגדית חדד התובע את גרסתו והסביר כי בקש לעלות על הרכבת שיוצאת בשעה 8:18 כאשר התאונה התרחשה בשעה 8:15. לדבריו נחפז ומיהר להגיע לרכבת נוכח טווח הזמנים הקצר (עמ' 18 שורה 15 לפר'): "ש. היו לך 3 דקות לרדת את המדרגות להגיע לרכבת כדי לתפוס אותה, נכון? ת. זה טווח הזמנים. ש. לכן מאד מיהרת ורצת. ת. אני לא חושב שרצתי, אך מיהרתי כמו בכל שעות העומס". בהמשך העיד כי כשהחל לרדת במדרגות לא ראה את מר כליף וכבר בתחילת הירידה החליק ונפל. כשהרים את עיניו ראה שהרצפה רטובה ומשמאלו עמד מר כליף. יצוין כי לאורך חקירתו עמד התובע על גרסתו כי לא ראה את מר כליף עובר לתאונה (עמ' 19 שורה 32 לפר'): "ש. המנקה אומר שהוא ניקה שם במדרגות כי נשפך שם קפה והוא עשה ניקוי נקודתי. זה נכון? ת. אני לא ראיתי דבר כזה. הייתי בדרך למדרגות. הדבר היחיד שראיתי כשנפלתי זה את הרצפה רטובה ואת המנקה". התובע הסכים אמנם בעדותו כי מר כליף היה עד לתאונה ,ואולם טען כי התצהיר שנתן האחרון אינו נאמן למציאות שכן לא הוצב במקום שלט אזהרה. עוד העיד התובע כי מיד לאחר התאונה נסע לעבודה כשרצה להמשיך את שגרת יומו למרות התאוששות חלקית וכשהוא סובל מכאבים. לאחר שהודיע במקום עבודתו על פציעתו שב ובחלוף כשעתיים לתחנת הרכבת ועדכן את מנהל התחנה הזמני, מר חג'ג בדבר התאונה. במעמד זה מלא את דו"ח התאונה וכעבור מספר שבועות קבל עותק הימנו לידיו . בדו"ח התאונה צוין כי: "...עובד הניקיון בתחנה באותו זמן שטף ורחץ את המדרגות. יורם שלא הבחין בכך החליק כתוצאה מרטיבות הרצפה... בסיפא צוין כי : "...שלא היו סימני אזהרה שלט" 5. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר יוני חג'ג,(להלן- מר חג'ג ) עובד הרכבת משנת 1998 אשר ביום התאונה היה אחראי משמרת והחליף את מנהל התחנה, מר אלי צרפתי ששהה ביום חופשי. מר חג'ג לא ראה את התאונה בעת התרחשותה אך העיד בתצהירו כי התובע הגיע למשרדו מיד לאחר מכן והתלונן על התאונה. הוא ניגש יחד איתו למקום והבחין שהמדרגות רטובות לאחר שנשטפו על ידי מר כליף, עובד צד ג'1. לדבריו לא מקובל לשטוף את המדרגות בין השעות 7:00-9:00 בבוקר בשל עומס בתחנה. עוד ציין כי לא היה שילוט אזהרה במקום כנדרש. בחקירתו אישר כי התובע התלונן בפניו ויחד עימו הוא ניגש למקום התאונה וראה כי (בעמ' 29 שורה 24 לפר'): "ת. ניגשתי למקום האירוע וראיתי את מקום האירוע שבאמת יש שם מים, שהמקום רטוב, וזהו. ראיתי שלא היה שלט אזהרה". לאחר מכן ציין כי דיווח על התאונה למר צרפתי והוא מילא את דו"ח התאונה למחרת בכתב ידו ובהתאם לתיאור שקיבל ממנו. כאשר נשאל לגבי נוהל הניקיון בשעות הבוקר העיד כי יש חובה להציב שלט אזהרה במהלך ביצוע הניקיון וכי כעס על מר כליף שלא יידע אותו על פעולותיו (עמ' 30 שורה 27 לפר'): "ש. כאשר קרה האירוע, אין ספק שזה היה נאור? ת. כן. ניגשתי אליו. אני צעקתי עליו. הוא לא ענה לי. הוא אמר שנשפך קפה, והוא היה חייב לנקות. זה לא היה מקובל עליי. הוא היה צריך לבוא אליי, להראות לי, הייתי צריך לשים מה שצריך לשים. ש. מה קורה במקרה שנשפך קפה בתחנה ב - 08:00, מה אמור העובד לעשות? ת. ספציפית לא מנקים את התחנה בשעות האלה. ולא מסביב. אם נשפך, קפה, מים, באים עם סמרטוט, מנגבים ושמים מתקן צהוב כזה נגד החלקות. ... ש. עובד הניקיון צריך ללכת ולקחת את זה. ת. כן, איפה שחומרי הניקוי שלו. בלי קשר אם נשפך או לא נשפך, כאשר מנקים צריך לשים את שלט אזהרה. ש. אם הוא צריך לעזוב את הקפה שנשפך, ללכת למחסן, להביא את השלט הצהוב, ולשים אותו ואז לנקות? ת. כן, או שקוראים לי להשגיח שם. ... ת. ...עובד הניקיון פעל על דעת עצמו". עוד העיד מר חג'ג לגבי נוהל ניקיון בשעת עומס כאמור (עמ' 32 שורה 11 לפר'): "ש. אם קורה משהו נקודתי, כמו קפה שנשפך, אז המנקה יכול לנקות ולא צריך לשאול. ת. לא. יש סדרי בטחון בשביל לנקות, לשים את המחסום הצהוב ולנקות". מר חג'ג נחקר לגבי הפיקוח על עבודות הניקיון בתחנה והשיב כי (עמ' 32 שורה 13 לפר'): "ש. יש מישהו המפקח על העבודה של המנקים ברכבת? מישהו מטעם הרכבת שמפקח? ת. מנהל התחנה. יש מפקח ניקיון. מנהל תחנה זה אומר שהוא מנהל את התחנה. גם בטחון, גם ניקיון, גם דיילים. ש. איך הוא אמור לפקח? ת. זה התפקיד שלו לפקח. ש. מה זה נקרא לפקח? ת. אם אני רואה מחדלים אני מעיר". חרף עדותו של מר חג'ג כי תפקיד הפיקוח על עובדי הניקיון נתון, בין היתר, בידיו של מנהל התחנה נמנעה הנתבעת מזימונו של מר צרפתי, המנהל הקבוע של התחנה, לעדות לפני. אמנם, מר חג'ג העיד כי ביום התאונה הוא היה אחראי ,אולם אין בכך כדי ללמד על שגרת הפיקוח הקבוע על מר כליף אשר העיד לגביו כי היה עובד בעייתי. מר חג'ג נשאל האם עובד הניקיון קבל את הנחיות העבודה טרם שהחל בעבודתו (עמ' 35 שורה 10 לפר'): "ש. עובד הניקיון קיבל את ההנחיות ממנהל התחנה שלו. ת. כן. חייב. אני לא צריך להגיד לו את זה ביומיום. כשהוא נכנס לעבודה הוא יודע את זה. ש. אתם מנחים אותו? ת. כן. כשמגיע אליי עובד ניקיון חדש אני מנחה אותו. גם החברה עצמה אני מאמין שכשהוא נכנס לעבודה מנחים אותו איך לעבוד". בנוסף הסביר מר חג'ג כי היה גם נציג של צד ג'1 שכונה "קובי" שהיה אחראי מטעמם על עובדי הניקיון והדרכתם. 6. מטעם צדדי ג' הוגש תצהירו של מר כליף, שלדבריו ביום התאונה הבחין בכתם קפה על הרצפה וטרם שהחל לנקות הציב שלט אזהרה ומחסום תוך שהזהיר את העוברים ושבים כשהוא מאפשר להם מעבר באמצעות המדרגות הנעות. לדבריו, בצע את הניקיון עם סמרטוט יבש והזהיר את התובע אשר התעלם מאזהרתו. מר כליף הצהיר כי לא ראה את הנפילה ממש אך זוכר שהתובע קם והמשיך בדרכו. כמו כן הוגש תצהירו של מר שחר אלבז, מנהל פרויקט הרכבת אצל צד ג'1 ואחראי על עובדי התחנה (להלן: "מר אלבז"). לדבריו, התאונה הובאה לידיעת צד ג'1 רק עם שליחת הודעת צד ג' במסגרת תביעה זו ולא התקבל דיווח פרטני בסמוך לתאונה. בשל כך, לא נערך בירור ב"זמן אמת" אצל צד ג'1. לגרסתו ,מר כליף המשיך לעבוד בתחנת הרכבת גם לאחר סיום ההתקשרות מול צד ג'1 וכן חרף חלוף הזמן לא קיזזה הנתבעת דבר מהתשלומים לצד ג'1 עקב ביצוע לקוי של עבודתה. עוד העיד כי עובדי הניקיון מקבלים הוראות מהנהלת הנתבעת. הוראות צד ג'1 הם לבצע ניקיון בסמרטוט יבש תוך הצבת שלטי אזהרה ומר אלבז העיד כי ביקר פעמים רבות במקום ומעולם לא ראה ניקיון בסמרטוט רטוב. 7. מר כליף בחקירתו חזר תחילה על האמור בתצהירו והוסיף כי הבחין בכתם קפה על הרצפה ומיד חסם את הגישה אליו באמצעות שולחנות וכסאות, שאסף ממסעדה סמוכה וכן הציב שלט אזהרה שנמצא תמיד ליד המדרגות. עוד העיד, כי בכל פעם שנקה הציב שלט אזהרה בהתאם להנחיות מנהל התחנה, לכן בהכרח התובע ראה אותו כשהחל לרדת במדרגות וודאי שמע את צעקת האזהרה שלו. מר כליף הדגיש כי לא ניקה את כתם הקפה עם מים אלא עם סמרטוט לח בלבד. על עובדה זו חזר והדגיש מספר פעמים, אך גם היא קיבלה מהות אחרת כשהודה כי (בעמ' 45 ש' 2): ש. היה דלי לידך? ת. לא. סמרטוט לח. הוא היה קצת רטוב. אני לא זוכר בדיוק. אבל הוא היה טיפה רטוב, וניגבתי, אני לא זוכר אם היה דלי או לא." עדות זו כאמור אינה מתיישבת לחלוטין עם עדותו הראשית לפיה עשה שימוש בסמרטוט יבש. כמו כן יש לשים לב כי רק בחקירתו עלתה הטענה כי חסם את המעבר באמצעות כסאות ושולחנות, ובאותו מעמד ציין כי העוברים ושבים הזיזו אותם. יתר על כן מר כליף הצהיר בחקירתו כי חתם על מוצג "נ/4" שהינו דו"ח חוקר חברת הביטוח (להלן: "דו"ח החוקר"). עיון במוצג זה מעלה כי מר כליף טען בפני חוקר הביטוח: "אגב לא הספקתי להציב במקום ולפני הירידה במדרגות את השלט הצהוב המתריע בפני סכנת החלקה עקב שטיפה". כאשר נשאל מדוע טען בפני חוקר הביטוח שלא שם את שלט האזהרה הצהוב השיב (עמ' 46 שורה 28 לפר'): "ת. אני זוכר ששמתי. אני גם לא זוכר מה דיברתי איתו. ש. אתה אומר בתצהירך שלא ראית את הנפילה. ת. ברור שלא, הוא בא אח"כ וניגש אליי. ש. אמרת שראית שהוא קם.. ת. נכון, ברור. ש. אז ראית אותו קם? ת. לא ראיתי, אבל הוא המשיך... ש. ראית אותו קם? ת. לא ראיתי. ש. אז מה שכתוב כאן בתצהיר לא נכון? ת. לא זכור לי..". גם העד שחר אלבז העיד כי זכרונו של העד מר כליף לא היה מוחלט, הגם שלדבריו הודה האחרון כי שם שלט עת שניקה את המדרגות .אולם ,באותו הבל פה הודה כי בהיותו מפקח עבודה לא זכה לשמוע את כל האמת מפי עובדיו שפחדו ממנו. בכל הנוגע לעבודת הפיקוח העיד כי מפקח הניקיון היה מגיע פעם או פעמיים בחודש ואילו הוא עצמו הגיע פעם בשבוע. 8. עינינו הרואות כי עדותו של מר כליף בחקירה הראשית לפיה הציב במקום שלט אזהרה עמדה בסתירה לדבריו לחוקר לפיהם לא הספיק להציב שלט זה. בנוסף בעדותו לעיל ניכר כי אינו זוכר היטב את נסיבות התאונה וכי אין המדובר בעדות עקבית המשכללת מהימנות וזאת ללא קשר להעדר תחכום שהתלווה לכך, ואילו העד מר אלבז שעשה מאמץ ניכר לתמוך בגרסתו, לא הצליח לחזקה אלא להיפך. כל האמור מביאני למסקנה כי יש ליתן אמון בגרסת התובע להתרחשות התאונה שעה שהנתבעת הודתה בחלקה הגדול ובפרט בעובדה כי לא היה מוצב במקום שילוט אזהרה וכי המדרגות היו רטובות לאחר ניקיונו של מר כליף. טענות הצדדים 9. התובע טען לרשלנות הנתבעת בכך שביצעה עבודות שטיפה בשעת עומס וללא שילוט אזהרה לעוברים ושבים, לא פקחה על ביצוע עבודות הניקיון על יד עובדי הניקיון, הפרה חובה חקוקה וכן טען לאחריות מכוח היותה בעלת המקרקעין. התובע מבקש להפוך את נטל הראיה מכוח הכלל "הדבר מדבר בעדו" ולחילופין בהיות המדרגות הרטובות "דבר מסוכן". 10. הנתבעת מנגד הכחישה את אחריותה לתאונה ,טענה כי לא נהגה ברשלנות וכי אין עילה להיפוך הנטל ומכל מקום יש לייחס אשם תורם ניכר לתובע. ההודעה לצד ג' ששלחה הנתבעת לצד ג'1 שהעסיקה את מר כליף ולצד ג'2 היא המבטחת של צד ג'1 התבססה על טענות בדבר רשלנות בהעסקת עובד לא מיומן, הותרת הרצפה רטובה, אי שימוש בשלטי אזהרה וחוסר מקצועיות. בנוסף טענה הנתבעת כי צד ג'1 התחייבה לערוך ביטוח צד ג' שיכלול גם אותה וצד ג'2 הוציאה אישור קיום ביטוחים כאמור. 11. צדדי ג' מכחישים גם כן אחריותם לתאונה אף לא כלפי הנתבעת וטענו כי צד ג' 1 העסיקה עובדים מיומנים ונקטה בשיטות עבודה בטוחות לרבות בהצבת שילוט אזהרה. לטענת צד ג' 2 יש להכיר באמינות גרסתו של מר כליף, שהוא אדם פשוט לא מתוחכם נטול אינטרס בעדותו לאחר שהפסיק לעבוד אצל צד ג' 1 ולדחות את התביעה בכללותה. המצב המשפטי 12. אין מחלוקת על כך שקיימת אחריות מושגית של הנתבעת כמפעילת שירות ציבורי כלפי העושים שימוש בשירותיה. (ראה ע"א 145/80, שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113 (1982)). באשר לחובת הזהירות הקונקרטית יש לעשות שימוש במבחן הצפיות במסגרתו נשאל האם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה אדם סביר יכול היה, באופן פיזי, וצריך היה, כעניין שבמדיניות משפטית, לצפות את התרחשות הנזק. בדיני הנזיקין מקובלת ההבחנה בין החלקה בגין סיכון סביר ובין סיכון בלתי סביר - כך דברי בית המשפט העליון במסגרת ע"א 417/81, מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פ"ד לח (1) 72, 77 (1984): "הימצאותו של שמן על רצפתו של מטבח היא בבחינת סכנה "בלתי רגילה". טיבו של שמן, שהוא יוצר סכנת החלקה חמורה ביותר, שאינה נמנית עם הסיכונים "הרגילים", הנובעים מעצם פעילותו הרגילה והיום-יומית של אדם, הגם שפעילות זו נעשית במטבח... ".. וכן בע"א 371/90, חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3), 345, 350 (1993): "ההלכה מבחינה, לעתים, בין שני אלה: בין נוזל או חומר אחר המצויים באורח "טבעי" במקום ההחלקה, לבין חומר שמציאותו "אינה טבעית" במקום ההחלקה, וכמוהו חומר שמציאותו הינה, אמנם, "טבעית" במקום ההחלקה, אך טיבו הוא כזה שההלכה רואה צורך להטיל בעניינו חובה לנקוט אמצעים מיוחדים לשם הקטנת סכנתה של החלקה. במקום שמדובר בחומר שהוא "טבעי" במקום ההחלקה, נטיית ההלכה היא לסווגו כ"סכנה רגילה" ("סכנה סבירה", "סכנה צפויה") - לאמור: סכנה שאדם סביר עומד עליה מעצמו גם אם אין הוא מוזהר עליה - ולהקנות פטור בגינה למעביד (ולבעל חצרים). כך, למשל, דין מים או אף מי סבון בבית מרחץ...ואשר לחומר ש"אינו טבעי", או חומר שחייבים לנקוט בעניינו אמצעים מיוחדים" 13. אני סבורה כי הנתבעת הפרה את חובתה כלפי התובע בהעדר פיקוח ראוי על עובדי הניקיון ולא הוכח כי אכן ניתנו הנחיות והדרכות כנדרש על ידי מר צרפתי בפרט ביחס למר כליף. כאמור מר צרפתי לא הובא לעדות לפני ולא הוגשו מסמכים המעגנים את מתן ההוראות על ידו והימנעות זו תיזקף לחובת הנתבעת. ( ראה ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)). בנוסף, מר חג'ג העיד בחקירתו כי ידע שמר כליף אינו ממושמע והיה צריך לצפות מצב בו לא יישמע להנחיות שניתנו לו ויסכן את מבקרי התחנה . הוא הרי הודה כי (בעמ' 31 שורה 24 לפר'): "ת. הוא לא עובד טוב, הוא לא מנקה טוב. הוא לא ממושמע... ... ת. אלי צרפתי גם ידע שהוא עובד לא טוב. דיברנו על זה".. דהיינו ,הנתבעת ידעה כי עובד הניקיון היחיד שעובד בשעות הבוקר עלול לגרום למחדלים ומכאן מתקיים מבחן הצפיות הקונקרטי. ברי, כי חובה זהירות זו אף הופרה נוכח ולאור עדותו של מר כליף וההפרה קשורה בקשר סיבתי לנזק שנגרם לתובע. זאת ועוד, רצפה רטובה אינה "טבעית" בתחנת רכבת. חובת הנתבעת היתה למנוע מפגעי החלקה ולכל הפחות לדאוג להצבת שלט אזהרה את העוברים ושבים מפני כניסה לאזור האמור ומפני סכנת ההחלקה או לדאוג כי מר כליף יישם את ההנחיה ויציב שלט כאמור- קל וחומר נוכח היותו עובד בלתי ממושמע. 14. התובע טען בנוסף לאחריות הנתבעת כבעלת המקרקעין ואילו הנתבעת ביקשה לגלגל את האחריות לניקיון התחנה על צד 1 ג', עמה התקשרה בהסכם שבמסגרתו קיבלה האחרונה על עצמה את עבודת הניקיון בתחנה. על יחסי מזמין בעל המקרקעין וקבלן מבצע נאמר בפסיקה ,בע"א 7130/01, סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' יגאל תנעמי, פ"ד נח(1), 1, 20 (2003) כי: "אלתא היא בעלת המבנה שבשטחו נפגע תנעמי. היא הפקידה את ביצוע עבודות הבנייה בידיו האמונות של קבלן עצמאי המומחה למלאכה זו...האומנם נושאת גם היא באחריות לנזקיו? על כך יש להשיב בשלילה. אכן, הלכה פסוקה היא כי שליטה ופיקוח על מקרקעין מקימים חובת זהירות כלפי מבקרים במקרקעין...עם זאת יוצא בעל מקרקעין ידי חובתו כלפי מבקרים בקרקע שבחזקתו אם הוא מוסר ביצוע עבודה הדורשת מומחיות לידיו של קבלן עצמאי מומחה. יפים לעניין זה דברי הנשיא ברק: "חובת הזהירות הקונקרטית עניינה נקיטה של אמצעי זהירות סבירים. לעתים אין לך אמצעי זהירות טוב יותר מהעברת ההפעלה לידיו של אדם מיומן. על-כן, עשוי תופס במקרקעין או במטלטלין לצאת ידי חובתו כלפי מבקר... על-ידי מינוי קבלן עצמאי מומחה...". מכלל הן נשמע לאו. הפסיקה קבעה כי אחריות בעל המקרקעין תפקע כאשר העביר את ההפעלה למומחיותו של קבלן עצמאי ואולם במהלך ההוכחות התברר כי הנתבעת השאירה בידיה "עקבות" אחריות שונים. העיד מר חג'ג כי היו גורמים מטעם הנתבעת שגם הם פקחו על עובדי הניקיון - הן מנהל התחנה הקבוע והן אחראי מטעם רכבת ישראל. כמו כן ניתן ללמוד מההסכם (נ/5) שנחתם בין הנתבעת וצד ג' 1 לפיו מפקח תברואה מטעם הנתבעת היה אמור לפקח על ביצוע העבודות של צד ג'1. אשר על כן אני סבורה כי מחובתה של הנתבעת היה לפקח אחר עבודת עובדי צד ג'1 ולוודא שמר כליף אכן מציב שלט אזהרה בעת ניקוי המדרגות ובכך לדאוג לשמירת רמת זהירות ראויה כלפי עוברי התחנה. האשם התורם 15. הנתבעת וצדדי ג' טענו לקיומו של אשם תורם מצד התובע. התובע העיד בהגינותו כי הלך במהירות ולא אחז במעקה המדרגות ואולם יש לזכור כי בתחנת רכבת עסקינן, שבה המבקשים לעשות שימוש ברכבת לרוב ממהרים בכדי ש"לא לאחר את הרכבת". יחד עם זאת, הואיל ומדובר היה בגרם מדרגות ,הרי השילוב של העדר אחיזה במעקה עם מהירות הירידה תרמו לקרות התאונה ובוודאי לאי שימת לב של התובע למידת הרטיבות כפי שלא הבחין בעובד ניקיון, שעמד בסמוך וביצע את עבודתו. אני מעריכה את תרומתו של התובע להתרחשות התאונה בשיעור של 20%. ההודעה לצד ג' 16. הנתבעת בקשה לחייב את צדדי ג' לשפותה בגין פיצוי התובע, אם תחויב, הן בעילה נזיקית והן בעילה חוזית. הואיל והמנקה מטעם צד ג' 1 התרשל ופעל בניגוד להוראות המפורשות של הנתבעת אותם ידע והכיר, יש לחייב לטענתה את צדדי ג' לפצות את הנתבעת בגין כל סכום שתחויב. בנוסף, ועפ"י ההסכם בין הצדדים הנ"ל, נטען כי נטלה על עצמה צד ג' 1 לשפות את הנתבעת בגין כל נזק גוף שיגרם לצד ג' כתוצאה מעבודות הניקיון. לכן גם אם ימצא ביהמ"ש להטיל אחריות על הנתבעת, המוכחשת, הרי על צד ג' 1 מכח התחייבותה החוזית לשפות את הנתבעת. סעיף 12.3 להסכם קובע כדלקמן: "הקבלן מתחייב לפצות ולשפות את הרכבת על כל הפסד, נזק או אובדן לגוף או לרכוש של הרכבת ו/או צד שלישי כלשהו, אשר נגרמו בגין מעשה ו/או מחדל של הקבלן ו/או עובדיו ו/או מי מטעמו ו/או סוכניו ו/או הבאים מכוחו". דהיינו, צד ג' 1 תחויב בפיצוי ושיפוי הנתבעת אם יוכח מחדלו של מי מעובדיה. מהראיות שהוצגו עלה בבירור מחדלו הרשלני של מר כליף במילוי חלקי אחר ההנחיות ,שהיו ברורות לו ביחס להצבת שלט אזהרה במקום בו היה מבצע את עבודתו. גם שיקול הדעת העצמאי שהפגין בהצבת מחסום הכיסאות וסגירת המדרגות הנעות הצביעו על הפנמה חלקית של משימות התפקיד. אשר על כן יש לקבל את הודעת צד ג' במלואה. 17. הנתבעת ביקשה לחייב את צד ג' 2 מכח פוליסת ביטוח צד ג' 2 שהיא מבוטחת על ידה. למעשה לא היתה מחלוקת על הכיסוי הביטוחי, ולכן טענה הנתבעת כי יש לדחות את ניסיונה הקלוקל של צד ג' 1 שביקשה שלא להפעיל את הפוליסה ולגלגל על הנתבעת את החובה לשלם לצד ג' 2 את דמי ההשתתפות העצמית. כך נטען כי החובה החוזית וכוונת הצדדים היתה למנוע חסרון כיס לנתבעת כתוצאה ממחדל של צד ג' 1, ועל כן חשיפת הנתבעת אל מול המבטח וגרימת הפסד של תשלום ההשתתפות העצמית הוא אף מעשה בחוסר תום לב. 18. צד ג' 1 הודיעה כבר בשלבים המוקדמים של הדיונים בתיק כי אינה מבקשת להפעיל את הפוליסה מול צד ג' 2. האחרונה טענה כי יש לפיכך למחוק את ההודעה לצד ג' כנגדה לנוכח הסדר בינה לבין צד ג' 1, אולם הנתבעת סירבה. ב"כ צד ג' 2 בסיכומיו ביקש לדחות את ההודעה לצד ג' הואיל ולטענתו רק פוליסת הביטוח מהווה בסיס לתביעת הנתבעת כנגדה ולא עילות אחרות של אחריות הנתבעת למעשי צד ג' 1 או למחדליה כמפקחת, נותנת הנחיות ובעלת המקרקעין. לכן משוויתרה צד ג' 1 על הפעלת הפוליסה, הרי אם תחויב צד ג' 2 כלפי הנתבעת, על האחרונה לשאת בהשתתפות העצמית. ב"כ הנתבעת השיבה לטענות צד ג' 2 בסיכומי התשובה, כי ב"כ צד ג' 2 נתפס בהצהרותיו על פיהן הנתבעת מכוסה בגין האירוע שבנדון בביטוח ראשוני. יתר על כן, טענותיה המפתיעות של צד ג' 2 לעניין העדר כיסוי לאחריות הנתבעת בפן השילוחי או כמזמינת העבודה, הן בגדר הרחבת חזית. 19. אני מצאתי למקרא רשימת הפוליסה ונספח הביטוח, כי יש יסוד לטענות הנתבעת לגבי היקף הכיסוי הביטוחי, ולא שוכנעתי ע"י צד ג' 2 בדבר היקפו המצומצם לגישתה, כמו גם לא שוכנעתי בנימוק לתחולתו של סייג שאינו רלבנטי במקרה שלפני. באשר לדמי ההשתתפות העצמית, אלו יחולו על צד ג' 1, אשר ויתורה כלפי צד ג' 2 לא יכול לחייב את הנתבעת שכלפיה מחויבת צד ג' 1 בהתחייבות חוזית רחבה ביותר לשיפוי. המסקנה המתחייבת לאור כל האמור היא כי יש לחייב את הנתבעת באחריות נזיקית כלפי התובע. בהתאם להוראות ההסכם אני סבורה כי הוכחה אחריותה של צד ג' 1 כלפי הנתבעת ועל כן אני מקבלת את הודעת צד ג' במלואה ומחייבת את צדדי ג' לשלם לנתבעת את שיעור הפיצוי לתובע שיפסק כנגדה . שיעור הנזק 20. ביחס לנזקיו הגיש התובע חוות דעת מטעם ד"ר שי שבת אשר קבע לו נכות צמיתה בשיעור של 14.5%. הנתבעת הגישה חוות דעת של פרופ' נרובאי שהכיר ב 5% נכות צמיתה בלבד. 21. לדברי התובע, לאחר התאונה פנה לטיפול בבית החולים "בלינסון" ובצילום רנטגן אובחן שבר בעצם הזנב. לאחר שחרורו סבל כאבים עזים והתקשה בקימה וישיבה. התובע טופל על ידי אורתופד מטעם קופ"ח ונטל משככי כאבים. בנוסף, קבל התובע טיפולי פיזיותרפיה אולם לאחר שני טיפולים החמירו כאביו והוחלט על הפסקת הטיפול. התובע הופנה לטיפול אלטרנטיבי אך נוכח חששותיו נמנע מלקבלו. 22. מטעם בית המשפט מונה ד"ר יצחק קורן כמומחה רפואי בתחום האורתופדי (להלן: "המומחה"). המומחה קבע כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 5% בגין הפגיעה בעצם הזנב - תת פריקה אחורית של סגמנט אחרון של ה-COCCYX, ללא הפרעה נוירולוגית נלווית. כאב וסבל 23. התובע עתר לפיצוי בסך של 40,000 ₪ לאור נכותו ומגבלותיו התפקודיות. בהתחשב באופי הפגיעה, שיעור הנכות והמהלך הרפואי שעבר התובע אני פוסקת לו סך של 25,000 ₪ ברכיב נזק זה. שכר עבר 24. התובע הינו מהנדס תעשיה וניהול ובמועד התאונה עבד בחברת "שרין טכנולוגיות בע"מ" (להלן: "שרין"). עבודתו כללה ישיבה ממושכת מול מחשב. במהלך עבודתו השתכר סך של 15,860 ₪ בחודש. עקב התאונה שהה באי כושר 16 ימים ולא קבל שכר מהמעביד. התובע חזר לעבודה ובחודש 12/08 ועבר לחברת "מוביילאקסס נטוורקס בע"מ" (להלן: "מובייל") בה הוא עובד עד היום .לטענתו ספג ירידה בשכר כך שכיום שכרו עומד על סך של 10,500 ₪. הנתבעת וצדדי ג' טענו כי אין במעבר התובע מחברת שרין לחברת מובייל קשר סיבתי לתאונה ולא הוכח קשר כאמור. בנוסף נטען כי נכותו התפקודית של התובע מזערית נוכח נכותו הרפואיות השולית. 25. התובע עתר לפיצוי בסך של 6,818 ₪ שנוכו לו בחודש התאונה בגין 16 ימי היעדרות וכן מיום עזיבתו את העבודה בחברת שרין בהתאם לשיעור נכותו הרפואית ולפי בסיס השכר החודשי בשרין (5% מתוך 17,591 ₪ = 880 ₪) עבור 48 חודשים ובסה"כ 42,218 ₪. מנגד טענו הנתבעת וצדדי ג' כי התובע לא הוכיח את הפסד שכרו לעבר ביחס ל 16 ימי ההיעדרות וכן לא הוכיח קשר סיבתי בין ירידת שכרו עם המעבר למובייל ובין התאונה. 26. באשר ל-16 ימי היעדרות אני סבורה כי די במסמכים שצירף התובע במסגרת תיק מוצגיו - מוצג 11 ומוצג 12 מהם עולה כי בחודש התאונה נעדר 10 ימי עבודה ובתלוש המשכורת הופחת שכר בשיעור דומה. אשר על כן אני מקבלת את טענת התובע ופוסקת לו פיצוי בסך 6,818 ₪ בגין ימי מחלה אלו. מסכום זה יש לקזז את דמי הפגיעה שהודה התובע כי קיבל מהמל"ל בסך של 6,639 ₪. באשר להפסד השכר מחודש דצמבר 2008 למשך 48 חודשים - דהיינו עד לחודש דצמבר 2012, לא עלה בידי התובע להוכיח כי עזב את העבודה בחברת שרין עקב מגבלתו התפקודית קל וחומר כשהתובע עבר למובייל, אשר גם היא חברת טכנולוגיה עילית ("היי טק") . ממילא לא הוכח כי הירידה בשכרו החודשי נובעת ממגבלתו התפקודית ומידת המתאם שלה לדרישות תפקידו, וזאת מבלי ליתן את הדעת לכך שהפסיקה הכירה בנכויות בשיעור האמור כבעלות משמעות תפקודית נמוכה. מסקנתי נתמכת בדברי התובע במהלך חקירתו (עמ' 17 שורה 23 לפר'): "ש. את סרים עזבת אחרי התאונה, נכון? באוקטובר 08'. ת. נכון... ש. אז התחלת לעבוד, איפה? ת. בחברת מובייל אקסס.. ש. אתה עושה שם את אותה עבודה? ת. אני עושה את אותה עבודה...". אשר על כן בראש נזק זה מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסך של 15,000 ₪. אובדן כושר השתכרות לעתיד 27. התובע עתר לחישוב ההפסד לעתיד לפי נכותו הרפואית ובהתאם לשכרו בחברת שרין ועד גיל 67 ובסה"כ 225,741 ₪. מנגד טענו הנתבעת וצדדי ג' להעדר נכות תפקודית ובכל מקרה לבסיס שכרו בחב' מובייל ולא בחב' שרין. ממסכת הראיות הוכח כי למעשה המשיך התובע בשגרת עיסוקו המקצועי ואילו בכל הנוגע למגבלותיו נטה להאדרה מובהקת. בהתחשב בגילו, בעיסוקו, במגבלה הרפואית והשפעתה על עיסוקיו, אני מוצאת לפסוק לו סכום גלובאלי של 70,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 28. לטענת התובע עובר לתאונה היה מסייע לרעייתו במלאכות הבית ובגידול שני ילדיהם ולאחר התאונה מתקשה באמור ועתר לפיצוי בסכום גלובלי בסך של 30,000 ₪. בנסיבות התאונה, בהתחשב בשיעור הנכות ובטיפולים שעבר התובע ללא עדות על עזרה בפועל אני פוסקת לתובע סך של 5,000 ₪. נסיעות 29. התובע עתר לפיצוי בסך של 1,000 ₪ בהתאם לאמור בסעיף 17 לתצהירו. הנתבעת וצדדי ג' לא חלקו על סכום זה בסיכומיהם ועל כן אני פוסקת לתובע סך של 1,000 ₪ ברכיב נזק זה. לסיכום 30. לאור האמור אני קובעת כדלקמן: א. הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 92,946 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. בנוסף תישא בהוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 16,300 ₪. ב. צדדי ג' ישלמו ביחד ולחוד לנתבעת את מלוא הסכום הפסוק בסעיף א' בתוספת שכ"ט עו"ד ביחסים שביניהם מול הנתבעת בסך של 7,500 ₪ ובתוספת ההשתתפות העצמית לצד ג' 2 שבה תישא צד ג' 1. רכבתנפילה