נפילה על היד - תאונת עבודה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נפילה על היד - תאונת עבודה: התובע, יליד שנת 1960, נפגע בתאונה ביום 19.8.2004, עת היה עובד של הנתבעת 1. לטענת התובע, התאונה ארעה עקב רשלנות הנתבעת 1. לפיכך, התובע הגיש תביעתו נגד הנתבעת 1 וכן נגד המבטחת, הנתבעת 2. שאלת האחריות לטענת התובע בכתב התביעה, הוא עבד בתפקיד של אינסטלטור ונדרש לעלות לגג הוילה שבה עבד אותה שעה לצורך הנחת צינור פלסטיק. התובע עלה במדרון שהיה קיים במקום המוביל לקומה העליונה, כאשר הוא מחזיק בידיו סולם עץ. בשלב זה, התובע החליק מהמדרון ונפל לאחור בעודו מנסה לבלום את הנפילה באמצעות יד שמאל. לטענת התובע, המדרון בו עלה היה חלק ולא בטיחותי. לפיכך, הועמד בסיכון אשר התממש עת החליק ונפל. התובע מוסיף וטוען כי הואיל ונדרש לשאת ציוד (סולם), הדבר הגביר את הסיכון להחלקתו במדרון. התובע טוען כי הנתבעת 1 התרשלה שעה שלא סיפקה לו תנאי עבודה בטוחים וכן הפרה חובות חקוקות המעוגנות בפקודת הבטיחות בעבודה לעניין הבטחת סביבת עבודה בטוחה אשר כוללת משטחים ומדרגות תקינים וראויים לשימוש. לטענת הנתבעות, התובע עבד באתר בניה אשר מעצם טבעו ומהותו אינו שטח סטרילי, נעדר מכל מכשול, ואין התובע יכול לצפות כי יותקן במקום מעקה, או כי יידרש לבצע את עבודתו, רק לאחר שתושלם בניית המדרגות. הנתבעות טוענות כי פקודת הבטיחות בעבודה אינה חלה במקרה זה, הואיל והמקום בו עבד התובע אינו עונה על הגדרת "מפעל". הנתבעות מציינות, שלא ניתן לדרוש כי באתר הבניה יותקנו חדרי עבודה עם מעברים נאותים, כגון הקמת מדרגות עם מעקה, וזאת לנוכח העובדה כי מדובר באתר בניה. עוד טוענות הנתבעות, כי בפני התובע לא עמד כל מכשול, ושיפוע המדרון היה סביר. הנתבעות טוענות כי משטח הבטון, עליו החליק התובע, הינו משטח סטנדרטי, שאינו מחליק. מטעמו של התובע הוגש תצהיר עדות ראשית, אשר במסגרתו תיאר את נסיבות התאונה. לגרסת התובע בתצהירו, במועד האמור הוא נדרש לעלות לגג הוילה בה עבד על מנת להניח צינור מפלסטיק לביוב. כדי לעלות לגג הוא נזקק לסולם. הסולם היה כבד ועשוי מעץ. לגרסת התובע, הוא החזיק בסולם וטיפס במעלה מדרון, אשר היווה בסיס לבניית המדרגות המובילות מקומת הכניסה, לקומה אשר מעליה. במהלך העלייה, החליק ונפל על צד שמאל על הרצפה ונפגע באזור הראש וביד שמאל. התובע מדגיש בתצהירו כי המדרון עליו נדרש לעלות, היה בנוי משיפוע בטון בלבד, ללא כל מעקה, או אמצעי אחר שיכול היה לסייע לו להימנע מנפילה. התובע העיד בפני בית המשפט ונחקר בחקירה נגדית, אודות המפורט בתצהירו. בעדותו חזר התובע על גרסתו ביחס לנסיבות התאונה. לדבריו, מדובר בעליה בשיפוע. הוא החזיק בידיו סולם אותו הניח על הכתף, במהלך העלייה החליק ונפל. לעדות התובע, אירוע התאונה התרחש ביום הראשון בו הגיע לעבודה בפרויקט. כאשר הגיע למקום קיבל לדבריו, הוראה לעלות למעלה כדי להניח צנרת. לטענת התובע, בעל החברה הוא זה שנתן לו הוראות מה צריך לעשות. יחד עמו היה עובד נוסף בשם מיכאל. לעניין קבלת ההנחיות מבעל החברה, מסר התובע בעדותו במענה לשאלות בית המשפט, כי בעל החברה לא היה נוכח בעת התאונה, אולם נתן הוראות לעובד הנוסף, מיכאל, והתובע שמע את מיכאל מקבל ההוראות. לגרסת התובע, מתן ההנחיות וההוראות לעבודה נעשו על ידי בעל החברה, שעה שהיו בוילה בה בוצעו העבודות ואזי הלך בעל החברה מהמקום. התובע זימן למתן עדות את העובד שהיה עמו במקום, אשר היה עד לתאונה, מר מיכאל גולדמן. העד האמור מסר בעדותו בבית המשפט, כי עבד באותו מועד יחד עם התובע בעבודות שבוצעו בוילה בת שתי קומות. בזמן שהעד ביצע עבודות בסלון הבית, התובע היה צריך לבצע עבודה בקומה השנייה. התובע עלה בשיפוע בטון ואז שמע כי התובע נופל והחל לצעוק מכאבים. העד אישר בעדותו כי התובע החזיק בידיו סולם בעת שעלה על שיפוע הבטון. בחקירתו הנגדית, התבקש העד להבהיר את מעמדו ותפקידו בחברה. העד השיב כי הוא עבד באותו תפקיד כמו התובע, באינסטלציה. עם זאת, מבין שני העובדים שהיו במקום, העד היה העובד האחראי, אשר קיבל הנחיות מהקבלן והעבירן לתובע לביצוע. לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהעדים אשר העידו בפניי, החלטתי כי יש לקבל את גרסת התובע, אשר נתמכה גם בעדותו של העד, ביחס לנסיבות התאונה. כעולה מהמפורט לעיל, התובע נפגע, שעה שעלה על מדרון העשוי מבטון, המוביל מקומת הכניסה לקומה השנייה (אשר מהווה תשתית לבניית מדרגות). מהעדויות עולה, כי המדרון האמור היה חלק, והתובע נפל שעה שעלה בו לכיוון הקומה השנייה, כשהוא מחזיק בידיו סולם עץ. נסיבות המקרה מלמדות כי הנתבעת 1, המעסיקה של התובע, התרשלה שעה שלא דאגה למתן הנחיות עבודה ברורות, אשר תואמות את סביבת העבודה, ואשר היה בהן כדי להבטיח את שלומו ובטחונו של התובע, בביצוע המטלות שהוטלו עליו במסגרת עבודתו. אכן, מדובר באתר בניה ולפיכך לא ניתן לצפות כי השטח יהיה סטרילי. כאשר נדרשה נתבעת 1 לערוך עבודות אינסטלציה בוילה, אשר הקמתה טרם הושלמה, לא היה בידי הנתבעת 1 להבטיח כי המקום יהיה בנוי, ובכלל זאת לא ניתן היה לגרום לכך שסביבת העבודה תכלול מדרגות וכן מעקה. אולם, דווקא כאשר נשלח עובד, דוגמת התובע, לביצוע עבודות בסביבת עבודה כאמור, יש צורך באיתור מוקדם של הסיכונים הכרוכים בעבודה במקום וכן במתן הנחיות עבודה ואזהרות אשר תואמות את סביבת העבודה ואשר יש בהן כדי להבטיח כי זו תבוצע באופן אשר אינו מסכן את העובדים. במקרה זה, היה על בעל החברה, שהיה גם מנהל העבודה, לאתר את הסיכונים הקיימים במקום, ובכלל זאת אותו מדרון עשוי מבטון אשר שימש במקום מדרגות, ולהנחות את התובע ואת העובד הנוסף אשר עבד עמו, בהנחיות בטיחות וזהירות ספציפיות המתייחסות לסביבת העבודה, לרבות לעניין אופן העלייה במדרון, אשר הסתבר כמדרון חלק. לא היתה מניעה, כי קודם לתחילת העבודה תערך על ידי המעסיק בחינה של סביבת העבודה, אשר במסגרתה ניתן היה לאתר את הסיכון הכרוך בעליה באותו מדרון חלק, אשר הוביל לקומה העליונה, והוביל לנפילתו של התובע. במצב דברים זה, אני סבור כי הנתבעת 1, מעסיקת התובע, התרשלה בכל הנוגע לחובותיה כלפי התובע וכן כי קיים קשר סיבתי בין התרשלות זו ובין פגיעתו בתאונה. לפיכך, יש לראות בנתבעת 1 כאחראית לפגיעתו של התובע בתאונה. עם זאת, לתובע קיימת רשלנות תורמת משמעותית לקרות אירוע התאונה. התובע יכול היה לאתר את הסיכון הנובע מעליה במדרון החלק, קודם לכך שהחל לטפס על המדרון האמור, כאשר הוא נושא בידיו סולם כבד. אילו התובע היה נזהר יותר, אפשר ויכול היה להימנע מנשיאת הסולם הכבד בעצמו ולדרוש סיוע מחברו לעבודה בעת הטיפוס על המדרון החלק לקומה העליונה, ולחלופין, להודיע למעסיקו על כך שקיים סיכון בעליה לקומה העליונה באמצעות המדרון תוך אחיזה בסולם, ולקבל הנחיותיו. בנוסף, היה על התובע להיזהר בעת עלייתו במדרון, ולהקפיד לעשות זאת באיטיות ותוך שמירה על שיווי המשקל. בשים לב למכלול הנסיבות, אני מוצא כי יש להעמיד את מידת רשלנותו התורמת של התובע, על שיעור של 30%. נכותו של התובע הנכות הרפואית ממקום התאונה הובא התובע לחדר מיון בבית חולים "קפלן". התובע סבל בעיקר מחבלה באזור שורש כף יד שמאל. לפי חוות דעת מומחה רפואי מטעם התובע, התובע סובל מנכות בשיעור 10% בגין שבר של עצם הסירה עם התפתחות שינויים ניווניים והגבלה בתנועות. לפי חוות דעת המומחה הרפואי מטעם הנתבעות, התובע סובל מנכות בשיעור 2.5% , שכן לא קיימת לעמדתו הגבלה בתנועה ואף לא נמצאו שינויים ניווניים משמעותיים כתוצאה מהשבר שהתאחה. בית המשפט מינה מומחה רפואי, פרופ' יואל אנגל. המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בדק את התובע ועיין במסמכים הרפואיים שהועברו לו על ידי ב"כ הצדדים וקבע בחוות דעתו, כי התובע סבל משבר תלישה של עצם הסירה בשורש כף יד שמאל. אין מדובר בשבר בגוף עצם הסירה. עם זאת, השבר נמצא באזור המפרק שבין עצם הסירה לעצם הטרפציום והותיר שם אי סדירות שמזכה בנכות. המומחה מטעם בית המשפט סבור, כי התובע סובל מנכות בשיעור 5%, כמפורט בחוות דעתו. המומחה מטעם בית המשפט לא זומן על ידי הצדדים למתן עדות. עיינתי בחוות הדעת הרפואיות שהוגשו לתיק בית המשפט ומצאתי כי יש לאמץ את קביעותיו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, במסגרת חוות דעתו. חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הינה מפורטת, והמומחה פרט במסגרתה את תוצאות הבדיקות שנערכו לתובע (לרבות תצלומים הממחישים את המצב הרפואי) וכן נימק והסביר את מסקנותיו בדבר שיעור הנכות. הנכות התפקודית לנוכח הקביעה בדבר שיעור נכותו הרפואית של התובע בעקבות התאונה, יש לבחון את שיעור הנכות התפקודית, ובכלל זאת השפעת הנכות על יכולתו של התובע להשתכר. נסיבותיו האישיות של הנפגע, יש להן חשיבות רבה באשר לשאלת הנכות התפקודית שנותרה לו בגין התאונה, להבדיל משאלת הנכות הרפואית. בקשר לכך, על בית המשפט לתת את הדעת למקצועו של הנפגע, וכן ליכולתו להסתגל למצבו עקב התאונה. על בית המשפט לבחון את ההשפעה של הנכות הפיזית על תפקודו המקצועי. לפיכך, נקודת המוצא היא כי דרגת הנכות הרפואית לא משקפת תמיד את הנכות התפקודית הממשית. קביעת הנכות התפקודית, משמשת לצורך קביעת הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע. לעניין השפעת הנכות הרפואית על יכולתו של התובע לתפקד, הרי שיש לבחון השפעה זו בכל אחד מתחומי החיים השונים. כך לדוגמא, אפשר ובתחומים מסוימים, כגון במסגרת העבודה, השפעת הנכות על יכולת התפקוד של התובע, יכול ותהיה שונה מהשפעתה על תפקודו בתחומים אחרים, כגון בביצוע עבודות פיזיות שונות בחיי היומיום, או על תפקודו בתחום האישי והמשפחתי, שגם לו משמעות לעניין נזקי התובע, כגון בקבלת סיוע ועזרה מהזולת. כפי שיפורט להלן, לפגיעתו של התובע בידו השמאלית (שאינה היד הדומיננטית), ישנה משמעות תפקודית קלה. נזקיו של התובע הפסדי שכר לעבר את חישוב הפסדי השכר לעבר יש לערוך לפי שכרו של התובע בסמוך לפני מועד התאונה, אשר יכול לשקף את השכר שהיה משתכר בסמוך לאחר מועד התאונה (זאת, להבדיל משאלת פוטנציאל ההשתכרות של התובע וקביעת בסיס השכר שהיה משתכר אלמלא התאונה, אותם יש לבחון בהיבטים רחבים יותר, לרבות על יסוד תקופת השתכרות ארוכה יותר קודם לתאונה). עובר לתאונה השתכר התובע את הסכומים הבאים: בחודש 5/04 שכר (ברוטו) בסך 6,056 ₪. בחודש 6/04 שכר (ברוטו) בסך 5,999 ₪. בחודש 7/04 שכר (ברוטו) בסך 8,308 ₪. לפי אישור המל"ל על תשלום דמי פגיעה, עמד שכרו הרבע שנתי של התובע, קודם לתאונה על סך של 20,237 ₪. מכאן, ששכרו החודשי של התובע, בסמוך לפני מועד התאונה, עמד בממוצע על סך של 6,750 ₪. בעקבות התאונה, נעדר התובע מעבודתו תקופה של 92 ימים. בגין תקופת ההיעדרות האמורה, ובהיות התאונה תאונת עבודה, שולמו לתובע דמי פגיעה בסך של 14,732 ש"ח. מכאן, שהנזק שנגרם לתובע בגין הפסד שכר בגין תקופת אי כושר לאחר התאונה, תוך התחשבות בתשלום שהתקבל בגין דמי פגיעה, עומד על סך של 5,000 ₪. סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.2004 עומד על סך של 7,598 ₪. במהלך חודש 11/2004 התובע שב לעבודתו, אולם על פי המלצות רופאה תעסוקתית (נספח ד' לתצהיר התובע) היה מוגבל בעבודה במכשירים רוטטים ופנאומטיים וכן ניתנה המלצה להימנע מהרמת משאות כבדים ביד שמאל. מגבלות אלו הוארכו על ידי הרופאה התעסוקתית עד ליום 31.8.05. ביום 21.7.05, עקב מגבלותיו האמורות, פוטר התובע מעבודתו (ראה מכתב הפיטורין, נספח ה' לתצהיר התובע). גרסת התובע, לפיה עילת הפיטורין היתה מגבלותיו הרפואיות כתוצאה מהתאונה, לא נסתרה בעדות מצד המעסיק, הנתבעת 1. בחינת תלושי השכר לחודשים 11/2004 - 7/2005 מלמדת כי לאחר חזרתו של התובע לעבודה ועד לסיום העסקתו אצל הנתבעת 1, חלה ירידה בשכר. הפסד השכר המצטבר בחודשים אלו, עמד על סך של כ- 10,000 ₪. סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.2005 עומד על סך של 14,981 ₪. התובע היה מובטל תקופה של 6 חודשים ובתקופה זו קיבל דמי אבטלה בסך של 4,041 ₪ לחודש (אישור על תשלום דמי אבטלה, נספח ח' לתצהיר התובע). הואיל ונקבע, כי פיטוריו של התובע היו כתוצאה ממגבלותיו בגין פגיעתו בתאונה, ועל רקע העובדה כי פרק הזמן בו שהה ללא תעסוקה הינו סביר, תוך התחשבות בקשיים הקיימים ממילא במציאת מקום עבודה וכן בקושי הנוסף הנובע ממגבלה מסוימת שעדיין נותרה לתובע בידו השמאלית, עקב התאונה - יש להכיר במלוא הפסדי השכר בתקופה זו. הפסד השכר עומד על סך של 40,500 ₪. בניכוי דמי האבטלה שהתקבלו במהלך אותה תקופה, סך של 24,246 ₪, עומד הנזק בגין הפסדי שכר, על סך של 16,254 ₪. סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.2005 עומד על סך של 23,459 ₪. מסך זה יש לנכות גם את פיצויי הפיטורין ששולמו לתובע בגין פיטוריו. לא הובאה ראיה המצביעה על גובה פיצויי הפיטורין ששולמו לתובע. עם זאת, לפי פרק הזמן בו הועסק התובע אצל הנתבעת 1, ניתן לקבוע כי פיצויי הפיטורין עמדו על סך של כ- 30,000 ₪. סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.2005 עומד על סך של 44,085 ₪. החל מחודש 2/2006 התובע הועסק במקומות עבודה שונים. בחינת גובה שכרו בתקופה שחלפה מאותו מועד ועד היום מלמדת, כי בחלק ממקומות העבודה ומהלך חלק ניכר מהתקופה האמורה, חלה ירידה בשכרו של התובע. מאידך, במהלך תקופות נוספות, ובעיקר תקופות מאוחרות יותר, חלה עליה בשכרו של התובע. לעניין בסיס שכרו של התובע, אותו היה משתכר אלמלא פגיעתו בתאונה, יש להתחשב בשכרו בסמוך לפני מועד התאונה, כפי שנקבע לעיל, אולם ראוי גם להתחשב בנתוני השכר תקופה נוספת, קודם למועד התאונה. בקשר לכך יש לתת את הדעת לעובדה כי שנים קודם לתאונה, עבד התובע במספר מקומות עבודה ושכרו לא היה יציב. כמו כן, עבודתו של התובע אצל הנתבעת 1 התבצעה בפרוייקטים באתרי בניה, דבר שגם הוא יכול היה להשפיע על שכרו, אלמלא פגיעתו בתאונה ופיטוריו עקב כך. בנוסף, יש להתחשב בעובדה, כי גם אלמלא התאונה, אפשר והתובע היה משביח, בצורה מסוימת את שכרו, והשכר היה עולה. בחנתי את נתוני השכר לתקופה שחלפה מחודש 2/2006 ועד היום, תוך השוואה לשכר שהיה התובע יכול להשתכר אלמלא פגיעתו בתאונה. בחלק מהתקופות עמדו הפסדי השכר על סכומים משמעותיים, העולים כדי סך של כ- 2,000 ש"ח לחודש. בחלק אחר ממקומות העבודה, ובעיקר בתקופות המאוחרות יותר, המהוות את עיקר פרק הזמן שחלף, הפסדי השכר עמדו על סך של כ- 500 ₪. באופן מצטבר, עומדים הפסדי השכר בתקופה שחלפה מיום 2/2006 ועד למועד מתן פסק הדין, על סך של 55,000 ₪. סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.09 עומד על סך של 62,725 ₪. סך הנזק שנגרם לתובע, בגין הפסדי שכר, בהתחשב בקבלת דמי אבטלה ודמי פגיעה, עומד על סך של 64,678 ₪ (נכון למועד מתן פסק הדין). פגיעה בכושר ההשתכרות - הפסד השכר העתידי הפגיעה בידו של התובע הינה ביד שמאל, שאינה היד הדומיננטית. עם זאת, התובע עוסק במקצועו בעבודת כפיים, ועל כן יש לנכותו משמעות תפקודית. כמפורט לעיל, פגיעתו של התובע בתאונה גרמה לפיטוריו ולאחר תקופה מסוימת, חזר התובע למעגל העבודה, אך גם מספר שנים לאחר מכן, חלה ירידה בשכרו. גם בהמשך, בעיקר משנת 2008 ועד היום, ניתן לראות ירידה מסוימת בשכרו של התובע, לעומת הסכומים שניתן היה לצפות כי ישתכר, אלמלא התאונה (כאמור, גם אלמלא התאונה התובע היה צפוי להשביח שכרו, במידת מה). הירידה בשכרו של התובע ביחס לשכר שהיה מרוויח אלמלא פגיעתו בתאונה, בתקופות שונות ממועד התאונה ועד היום, מצביעה על כך שהנכות התפקודית של התובע בכל הנוגע לכושר השתכרותו, הינה גבוה במקצת מנכותו הרפואית. עם זאת, אין מדובר בפגיעה משמעותית, שכן התובע חזר, כאמור, למעגל העבודה, ושכרו במהלך השנים האחרונות אינו שונה באופן משמעותי מהשכר שהיה משתכר אלמלא התאונה. התובע הינו יליד שנת 1960. את חישוב הפיצוי בגין הפסדי שכר עתידיים יש לערוך בשים לב למספר השנים שנותרו לתובע עד למועד פרישתו מעבודה. כמו כן, יש להתחשב בהיוון הנדרש. בשים לב לנסיבות המקרה, ולמפורט לעיל, אני מעמיד את נזקו של התובע בגין הפסדי שכר עתידיים, על סך של 45,000 ₪. עזרת צד ג' התובע זכאי לפיצוי בגין עזרת צד ג' ובמיוחד לגבי התקופה בה היה מצוי בביתו בתקופת אי כושר. בקביעת הפיצוי בגין עזרה של צד ג', על בית המשפט לתת את הדעת לכך שכאשר מדובר בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה, זכאי היה התובע לקבל החזר מהמוסד לביטוח לאומי גם בגין הוצאות של עזרת צד ג'.   התובע נפגע בתאונה בידו השמאלית. עם שחרורו לביתו, נזקק התובע במהלך תקופת אי כושר לקבלת סיוע על רקע פציעתו. מעדותו של התובע וכן על רקע טיב הפגיעה הרפואית ממנה סבל עולה, כי במהלך התקופה הקרובה למועד התאונה, נזקק התובע לעזרה מוגברת של בני משפחתו, לרבות בביצוע פעולות יומיומיות ובסיסיות. ביחס לתקופה האמורה, בת מספר חודשים לאחר התאונה, אני מעריך את שיעור הנזק בגין עזרת צד ג' בסך של 2,100 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.04 עומד הסך האמור על סך של 3,191 ₪ (נכון למועד מתן פסק הדין). גם לאחר התקופה הסמוכה למועד התאונה נזקק התובע לעזרה מסוימת של בני המשפחה, אשר חורגת במידת מה מהיקף העזרה הרגילה הניתנת על ידי בני המשפחה, וזאת על רקע המגבלה ממנה סובל. בנוסף, פגיעתו של התובע הינה בעלת משמעות תפקודית קלה, גם לעניין יכולתו לסייע בחלק מעבודות הבית, ובכלל זאת ביצוע תיקונים, ועבודות מלאכה שלפי טבע הדברים נהג לעשות קודם לפציעתו. גם הגריעה מיכולתו של התובע לעסוק בעבודות הבית ובתיקונים קלים שוטפים, אשר כרוכה בהעסקה מוגברת של בעלי מלאכה חיצוניים, צריכה לקבל ביטוי בפיצוי בגין עזרת הזולת. ביחס לתקופה האמורה, אני מעריך את שיעור הנזק בגין עזרת צד ג' בסך של 4,000 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.09 עומד הסך האמור על סך של 4,720 ₪ (נכון למועד מתן פסק הדין). לתובע עתידים להיגרם בעתיד נזקים כתוצאה מהצורך בקבלת סיוע של צד שלישי, לרבות סיוע מוגבר מבני המשפחה בתחום משק הבית והגריעה ביכולתו לעסוק בעיסוקים הנוגעים לעבודות בבית. סביר להניח, כי ברבות השנים, תהיה לפגיעתו של התובע משמעות גדולה יותר בכל הנוגע ליכולתו לבצע פעולות פיזיות הכלולות בעבודות הבית, ואפשר ובהגיעו לגיל זקנה, תהיה לנכותו הרפואית משמעות לגבי הזדקקות לסיוע ועזרה רבים יותר, מכפי שהיה נדרש אלמלא נכות זו. על רקע המפורט לעיל, בנסיבות העניין, מצאתי לנכון להעריך את הפיצוי לעתיד בגין עזרה יתרה של בני משפחה ועזרת צד ג' בכלל, תוך התחשבות בהיוון הנדרש, בסכום גלובלי בסך של 3,000 ₪ (נכון למועד מתן פסק הדין). הוצאות רפואיות ונסיעות לתובע נגרמו נזקים כתוצאה מהוצאות שהיו לו בתשלום עבור טיפולים ובדיקות רפואיות וכן ברכישת תרופות. כעיקרון, כיוון שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, הרי שהתובע זכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי החזרים בגין הוצאות הקשורות לטיפולים רפואיים ולניידות. בנוסף, הוצאות רפואיות מכוסות על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתית ועל כן התובע זכאי לקבלת פיצוי בגין הוצאות שונות, אשר סביר כי היו לו בעבר ואף יהיו לו בעתיד, אשר חורגות מגדר הכיסוי על פי חוק, לרבות תשלומי השתתפות עצמית של חבר קופת חולים בהוצאות רפואיות. התובע נסע לבדיקות רפואיות וכן לשם קבלת טיפולים רפואיים, ועל כן היו לו הוצאות בגין נסיעות לבדיקות ולטיפולים. בגין תקופת העבר, אני מעריך את נזקיו של התובע בקשר להוצאות רפואיות ולנסיעות, בסך כולל של 2,000 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.05 (שכן עיקרן המכריע של ההוצאות הרפואיות והנסיעות היו בסמוך לתאונה) עומד הסך האמור על סך 3,017 ₪ (נכון למועד מתן פסק הדין). לתובע עתידות להיות הוצאות רפואיות שונות, כגון בגין תשלום דמי השתתפות לצורך קבלת טיפול רפואי. עם זאת - תדירות הטיפולים או הבדיקות הרפואיות אינו גבוה ועל כן שיעור ההוצאות השנתי אינו משמעותי. בנוסף - יש להתחשב בגילו של התובע כיום, לעניין התקופה הרלבנטית. גם בקשר לרכיב הנוגע להוצאות בגין נסיעות לבדיקות רפואיות ולטיפולים, ועל רקע קיומה של נכות רפואית, קיים החשש כי התובע יצטרך לנסוע בעתיד לבדיקות ו/או לטיפולים, ועל כן יש לפסוק לטובתו גם פיצוי גלובלי בגין הפסד לעתיד בהוצאות נסיעה לבדיקות וטיפולים. עם זאת - כמפורט לעיל, תדירות הטיפולים או הבדיקות הרפואיות אינו גבוה ועל כן שיעור ההוצאות השנתי בגין נסיעות אינו משמעותי. בנוסף - יש להתחשב בגילו של התובע כיום, לעניין התקופה הרלבנטית. בשים לב למכלול הראיות שהובאו בהקשר האמור, ראיתי לפסוק לתובע, בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעתיד (נכון למועד מתן פסק הדין), סך של 2,000 ₪. כאב וסבל בהתחשב באופי הפציעה, הנכות הרפואית שנותרה לתובע בגין פגיעתו בתאונה והמגבלות התפקודיות מהן סובל התובע, וכן על רקע גילו של התובע ונסיבותיו, אני מעמיד את נזקו של התובע בגין כאב וסבל (לרבות בהתחשב במועד התאונה ובשערוך הנדרש) על סך של 30,000 ₪ (נכון למועד פסק הדין). ניכויים התאונה הוכרה כתאונת עבודה. לתובע נקבעה, במסגרת תביעתו למל"ל, נכות רפואית בעקבות התאונה. יש לנכות את מענק הנכות ששולם לתובע מסך הנזק שנגרם לתובע. מאידך, דמי הפגיעה, פיצויי הפיטורין וכן דמי האבטלה כבר נלקחו בחשבון בעת חישוב הנזק בגין הפסדי השכר לעבר, ונוכו משיעור הפסד השכר, ועל כן אין מקום לנכות אותם בשלב זה. לתובע שולם ביום 19.1.06 מענק נכות בסך של 32,637 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום 19.1.06 ועד היום, עומד סכום הניכוי בגין מענק נכות, על סך של 46,390 ₪. סיכום נזקיו של התובע מסתכמים בסכומים הבאים: הפסד שכר לעבר: 64,678 ₪. עזרת צד ג' לעבר: 7,911 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעה בעבר: 3,017 ₪. פגיעה בכושר ההשתכרות - הפסדי שכר עתידיים: 45,000 ₪ עזרת צד ג' לעתיד: 3,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות לעתיד: 2,000 ₪. כאב וסבל: 30,000 ₪. ניכויים (מענק נכות): 46,390 ₪. סה"כ: 109,216 ש"ח לנוכח הקביעה בדבר אחריות הנתבעת 1 לתאונה וכן קיומה של רשלנות תורמת מצד התובע, עומד סכום הפיצוי שיש לשלם לתובע, על סך של 76,451 ₪. על הנתבעות לשלם, ביחד ולחוד, לתובע את הסך של 76,451 ₪. כמו כן, הנתבעות תשאנה בתשלום הוצאותיו של התובע בהליך זה, לרבות אגרת המשפט והוצאות לקבלת חוות דעת המומחים רפואיים (מטעם התובע ומטעם בית המשפט). בנוסף, הנתבעות תשלמנה לתובע סך של 15,795 ₪, בגין שכ"ט עו"ד. הסכומים האמורים ישולמו תוך 45 יום.תאונת עבודהנפילהידיים