סירוב שמירת הריון

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סירוב שמירת הריון: 1. התובעת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") לתשלום גמלת שמירת הריון ("הגמלה"), לתקופה שמיום 22.07.10 עד ליום 11.10.10. תביעתה נדחתה במכתב הנתבע מיום 13.10.10 מהטעמים הבאים: "- האישור הרפואי שהמצאת אינו מעיד על צורך בשמירת הריון לפי סעיף 58 לחוק. - סיבת הפסקת עבודה לשמירת הריון עפ"י בדיקת הרופא סיבה שאינה מצדיקה שמירת הריון". מכאן התביעה שבפנינו. רקע: 2. א. התובעת, ילידת 1982, הועסקה בזמנים הרלוונטיים לתביעה כפקידת גביה ושירות לקוחות. ב. ביום 21.07.10 הומלץ לתובעת, אשר הייתה אותה עת בהריונה השני, על שמירת הריון מיום 22.07.10 ועד ללידה. ג. למרות האמור לעיל הסעיף ב', רק ביום 06.09.10 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון ( "הגמלה"), אליה צורף אישור רפואי מאת פרופ' בוריס קפלן ("פרופ' קפלן") ולפיו הסיבה לשמירת ההריון היא "צירים מוקדמים" (מוצג נ/1). ד. במכתב הנתבע מיום 12.09.10, שנשלח בעקבות הגשת תביעתה לגמלה, התבקשה התובעת להמציא: "כרטיס מעקב הריון+ניתורים עובריים+בדיקות אולטרא סאונד עם מדידות אורך צוואר רחם". התובעת המציאה כרטיס מעקב הריון בלבד. ה. ביום 12.10.10 פנה רופא המוסד, ד"ר טייכנר ( "הרופא המוסמך"), במכתב לפרופ' קפלן. במכתבו ציין כי: "ללא בדיקות אולטראסונד אורך צואר הרחם וניתורים עובריים לא ניתן לאשר ש.ה(שמירת הריון)". עוד ביקש הוא הבהרות לשאלות הבאות: "1. האם הסיבה לשמירה אותה רשמת באישור הרפואי מסכנת את האישה או עוברה? 2. האם חופשת מחלה ומנוחה אינה מתאימה יותר למצבה בשמירת הריון? 3. האם הגברת נבדקה על ידי רופא מקצועי, אם כן איזה?" (נספח ג' לכתב התביעה). ו. עוד בטרם נתקבלה תשובת המומחה, הודיע פקיד התביעות לתובעת, במכתבו מיום 13.10.10 על דחיית תביעתה. ז. ביום 10.11.10 התקבלה תשובתו של פרופ' קפלן, ולפיה - "גב' ענבל נח קיבלה אישור לשמירת הריון עקב צירים מוקדמים וסכנה ללידה מוקדמת. בהנחייתי סרבה לבדיקת אורך צוואר הרחם ולצערי לא נשמר המוניטור העוברי שהדגים פעילות רחמית" (נספח ב' לכתב התביעה). ח. לא ניתנה כל החלטה נוספת בתביעה מאת הנתבע, אף לא הומצאו כל הבהרות נוספות או מסמכים רפואיים מטעם התובעת. ביום 03.02.11 הוגשה התביעה שבפנינו. ההליכים: 3. בדיון מוקדם שהתקיים ביום 03.11.11 טענו הצדדים, כל אחד מטעמיו, כי אין מקום למנות מומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין. לטענת ב"כ התובעת, די באישור הרפואי שהמציאה התובעת, ואשר יוצר חזקה אשר לא נסתרה על ידי הנתבע, על מנת לעמוד בדרישות ולאשר לה שמירת הריון. ב"כ הנתבע טען, לעומת זאת, כי לא הוצגו כל מסמכים רפואיים התומכים בהמלצת פרופ' קפלן לשמירת הריון ודי בכך כדי לדחות את התביעה. 4. בהחלטה מיום 27.12.11, נקבע, כי משקיימת מחלוקת עובדתית רפואית, יש למנות מומחה - יועץ רפואי בשאלת קיום התנאים הנדרשים על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 ("החוק") לזכאות התובעת לגמלה בגין התקופה שמיום 22.07.10 ועד 11.10.10. בית הדין מונה את פרופ' יורם בייט, כמומחה יועץ רפואי לבית הדין ("המומחה"), והוא נתבקש להשיב על השאלות הבאות: "(א) האם היה מקום לדרישת רופא המוסד, ד"ר טייכנר, לקבל לידיו את כרטיס מעקב ההריון; ניתורים עובריים; בדיקות אולטרסונד עם מדידות אורך צוואר רחם, וזאת לשם בחינת השאלה - האם היעדרות התובעת מעבודתה בתקופת ההיריון מיום 22/7/2010 ועד יום 11/10/2010 (מועד הלידה), התחייבה בשל מצבה הרפואי שנבע מההיריון ואשר סיכן את התובעת או את עוברה? (ב) האם קיים רישום רפואי כלשהו ביום 21/7/2010 המעיד על האבחנות של פרופ' בוריס קפלן, שניתנו באישורו הרפואי, מיום 21/7/2010, ואשר צורף לתביעת התובעת לגמלת שמירת הריון? (ג) לשם מה יש צורך לבדוק את אורך צואר הרחם? האם יש סיבה מוצדקת לכך שפרופ' קפלן (כפי שציין במכתבו מיום 10/11/2010) הנחה את התובעת לסרב לבדיקה כזו? (ד) האם ניתן להכריע בשאלה - האם היעדרות התובעת מעבודתה בתקופת ההיריון מיום 22/7/2010 ועד יום 11/10/2010 (מועד הלידה), התחייבה בשל מצבה הרפואי שנבע מההיריון ואשר סיכן את התובעת או את עוברה - וזאת בהעדרם של המסמכים: ניתורים עובריים, בדיקות אולטרסונד עם מדידות אורך צוואר רחם? (ה) האם מהחומר שמובא בפניך - ניתן לקבוע כי היעדרות התובעת מעבודתה בתקופת ההיריון מיום 22/7/2010 ועד יום 11/10/2010 (מועד הלידה), התחייבה בשל מצבה הרפואי שנבע מההיריון ואשר סיכן את התובעת או את עוברה?". 5. בחוות דעתו מיום 08.01.12 פירט המומחה את הממצאים שמצא בחומר הרפואי שהיה בפניו והשיב לשאלות בית הדין, כך: "א. היעדדרות (כך במקור - ר.כ.) מעבודה במהלך הריון בגלל צירים מוקדמים המדווחים על ידי האשה ניתנים לבדיקה בשבועות אליהם מתייחסת התביעה, על ידי מוניטור ובאמצעות סריקה על קולית, לבירור התקצרות צואר הרחם או הופעת פתיחת צואר. לכן מובנת דדרישתו (כך במקור - ר.כ.) של ד"ר טייכנר לקבל נתונים אלו. דווחיו של פרופ' קפלן כפי שפורטו לעיל ברשומה הרפואית, מעלים ספקות לגבי הממצאים הקליניים שדווחו. מצבה הבריאותי של התובעת, ועבודתה כפקידת גבייה ושרות לקוחות, לא היו מסכנים אותה ואת העובר, אם אכן הייתה ממשיכה לעבוד בתקופה בה היא דורשת גמלה לשמירת הריון. ב. כפי שפורט לעיל, אין ברשומה הרפואית כל עדות לצירים מוקדמים וכלל לא ברור על סמך אילו נתונים ממליץ פרופ' קפלן על גמלה לשמירת הריון שנתן ב- 21.7.10, ועל מה מתבססת ההחלטה להמליץ על גמלה עד ללידה. ג. ממכתבו של פרופ' קפלן ב- 10.11.10 עולה כי התובעת הייתה זו שסירבה לבצע את הסריקה העל קולית לצורך בירור אורך הצואר והפתיחה. גם בעבר היו המלצות לבדיקות, אותן סירבה התובעת לבצע. ד. הנתונים שפירטתי לעיל בפרשת המקרה, מבהירים כי קרוב לודאי שלא היה כל חשש להמשך הריון תקין גם אם התובעת הייתה ממשיכה בעבודתה, אשר אינה מצריכה מאמץ פיזי כלל. אורך צואר הרחם (5.2 ס"מ) ב- 15.7.10, מהלך ההיריון מאז, אשר תועד מספר פעמים ללא התכווצויות וללא צירים, והלידה במועד - כל אלה אינם תומכים בהשערה כי היה סיכון ללידה מוקדמת, אם אכן הייתה ממשיכה בעבודתה. לאור הנתונים הנ"ל, היעדרות התובעת מעבודתה בתקופת ההיריון, מ- 21.7.10 ועד 11.10.10, לא התחייבה ממצבה הרפואי". (כל ההדגשות בקו תחתון שלנו -ר.כ.). 6. לצדדים ניתנה ההזדמנות להגיש בקשה להפניית שאלות ואולם הם בחרו שלא לעשות כן. ביום 01.04.12 הוגשו סיכומי התובעת, ביום 28.05.12 הוגשו סיכומי הנתבע וביום 10.06.12 הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעת. 7. בטרם ניתן פסק דין בתיק וכיון שהמותב בראשות השופטת מיכל אריסון-חילו לא יכול לסיים הדיון וההכרעה בתיק זה, זומנו הצדדים לדיון, בפני מותב זה, במעמד הצדדים כדי לקבוע מאיזה שלב, יימשך בירורה תביעתה של התובעת. בדיון שהתקיים ביום 21.11.12 הסכימו ב"כ הצדדים, כי הדיון ימשיך להידון בפני מותב זה, מהשלב אליו הגיע, וכי יינתן על ידו פסק דין. טענות הצדדים: 8. התובעת טוענת כי היא זכאית לגמלת שמירת הריון בגין התקופה שהומלצה על ידי פרופ' קפלן, ובהתאם לאישורו. לטענתה, האישור הרפואי שניתן לה יוצר את החזקה כי נתקיימו בה תנאי סעיף 58 לחוק, משנקבע בו כי לתובעת צירים מוקדמים. אין חולק, כך טוענת התובעת, כי לידה מוקדמת מסכנת הן את חיי היולדת והן את עוברה ולכן מתקיים בתובעת התנאי הקבוע בסעיף 58(1) לחוק. לדידה, אין בעובדה שאין בידיה ראיות אובייקטיביות, בין מפאת שאלו אבדו ובין מפאת שלא בוצעו בדיקות מסוימות, כדי לסתור את החזקה שקובע האישור הרפואי, אשר ניתן בעקבות בדיקה קלינית שביצע פרופ' קפלן. עוד טוענת התובעת, כי יש ליתן לחוות דעת המומחה משקל נמוך משזה שגה בקריאת המסמכים; בחן שאלה לא רלוונטית; לא נתן דעתו למלוא ההיבטים בעבודת התובעת; לא בדק את התובעת בזמן אמת, אלא נסמך על מסמכים רפואיים. ועוד. לטענת התובעת, המומחה דוגל באסכולה שונה מזו של פרופ' קפלן ואין זה ראוי לשלול ממנה את הגמלה בשל עובדה זו בלבד. 9. הנתבע סומך ידיו על האמור בחוות הדעת ועל ממצאיה. הנתבע טוען כי חוות דעת המומחה ברורה, מפורטת, מוסברת היטב ומדברת בעד עצמה. נקבע בה, כי היעדרות התובעת מעבודתה בתקופה שבמחלוקת לא התחייבה ממצבה הרפואי. לאור האמור, ומשמצבה של התובעת לא סיכן אותה ו/או את עוברה- לא מתקיימים בה תנאי סעיף 58 לחוק. הכרעה: 10. סעיף 58 לחוק מגדיר שמירת הריון, כלהלן: ""שמירת הריון" - היעדרות מעבודה בתקופת ההריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה". 11. כאמור, לתובעת ניתן אישור רפואי לשמירת הריון ("האישור הרפואי") על ידי פרופ' קפלן מהסיבה: "צירים מוקדמים". עוד עולה מהאישור, כי לתובעת בוצעו ביום 21.07.10 הבדיקות הבאות: NST + US. פרופ' קפלן לא סימן על גבי האישור הרפואי האם המליץ לתובעת על שמירת הריון בשל מצבה הרפואי הנובע מן ההריון והמסכן אותה ו/או את עוברה או בשל מצבה הרפואי הנובע ממקום העבודה או סוג העבודה ומהווה סכנה לה או לעוברה (ההדגשה של קטע זה שלנו - ר.כ). 12. אמנם, נקבע כי האישור הרפואי בתביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון, יוצר חזקה של קיום התנאים המצדיקים שמירת הריון, אולם זו ניתנת לסתירה: "האישור הרפואי בתביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון יש לו מעמד כבד משקל בדומה לתעודת אי כושר בתאונת עבודה (עב"ל 479/97 המוסד לביטוח לאומי - לימור גבאי, עבודה ארצי כרך לג (31,22). האישור יוצר חזקה הניתנת אומנם לסתירה, של קיום התנאים המצדיקים שמירת הריון" (עב"ל 1087/04 המל"ל נ' יוקר, ניתן ביום 02.03.05; וההפניות שם - ההדגשה בקו תחתון שלנו - ר.כ.). עצם העובדה שהאישור הרפואי "רק" יוצר חזקה, הניתנת לסתירה, מלמד שהאישור הרפואי אינו חזות הכול ואין די בהצגת אישור רפואי על פי סעיף 58 לחוק כדי לאשר אוטומטית את הגמלה. יתירה מכך, הלכה היא, שמוקנה לפקיד התביעות בנתבע שיקול הדעת לאשר או לדחות את התביעה בהסתמך על חוות דעתו של רופא מוסמך מטעמו של הנתבע: "... על פקיד התביעות לבחון את תביעת המבוטחת לגימלה לשמירת הריון, הן בהיבטה העובדתי, ... והן בהיבטה הרפואי, ולאחר מכן לשקול החלטתו על פי הוראות הדין... עליו ליתן דעתו לאמור בחוות דעתו של הרופא המוסמך בטרם יחליט בתביעה. ... בהפעילו שיקול דעתו לפני מתן החלטתו בתביעה, רשאי הוא להסתמך בדרך כלל על חוות דעת הרופא המוסמך, ... אולם אם מחליט פקיד התביעות, בהסתמך על חוות דעת הרופא המוסמך, לדחות את התביעה הרי שגם אם המבוטחת נעדרת מעבודתה עקב הסתמכותה על אישור שמירת ההריון שניתן לה, עליה להיות מודעת לכך, כי על פקיד התביעות לבדוק את הצידוק הרפואי להיותה בשמירת ההריון ושאפשר שתביעתה תדחה חרף הסתמכותה על האישור הרפואי שבידה. מסקנה זו מחויבת המציאות לבל תקבע זכאות לגמלת שמירת הריון, בניגוד לדין, בהיעדר צידוק לשמירת ההריון... ככל שהמבוטחת פונה עקב דחיית תביעתה לבית הדין האזורי - ישקול בית הדין מינוי מומחה-יועץ רפואי מטעמו ועל פי חוות דעתו יקבע אם היה צידוק רפואי לאישור שמירת ההריון שניתן" (עב"ל (ארצי) 1158/01 הק נ' המל"ל, סעיף 5 לפסק הדין, ניתן ביום 14.01.04) (ההדגשות לא במקור - ר.כ.). מכאן, שאין לקבל טענת התובעת, שדי באישור שהמציאה לנתבע, כדי להקנות לה את הזכאות לגמלה לתקופה הרלבנטי. טענה זו נדחית. 13. ועוד. תקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), התשנ"א-1991 ("התקנות") קובעת, כי: "(א) המוסד רשאי לדרוש בכל עת פרטים נוספים הדרושים לבדיקת זכאות התובעת לגמלה לשמירת הריון. (ב) רופא שהסמיך לכך המוסד (להלן - הרופא המוסמך) רשאי לדרוש, בכל עת, הבהרות ופרטים נוספים, לרבות רישומים רפואיים, בכל ענין הקשור באישור הרפואי ולחוות דעתו בדבר הצורך בשמירת הריון ותקופתה. (ג) בהחלטתו בתביעה רשאי פקיד התביעות להביא בחשבון את חוות דעתו של הרופא המוסמך" (ההדגשות לא במקור - ר.כ.). עצם הקניית הסמכות למוסד ולרופא המוסמך מטעמו לדרוש הבהרות ופרטים נוספים בקשר עם האישור הרפואי, תומכת בהלכה הקובעת שאישור זה אינו בבחינת "כזה ראה וקדש". ועוד. מהתקנות נלמד, אף, שאין תובעת גמלה יכולה להסתמך על האישור שניתן לה, ככזה שיביא לתשלום הגמלה באורח אוטומטי. אם כך היו פני הדברים, הקניית סמכות למוסד לדרוש פרטים נוספים לאלה שהמציאה תובעת בעת הגשת תביעתה לגמלה, כמו גם מתן הסמכה ולרופא המוסמך דווקא, לדרוש הבהרות - נראות מיותרות. משהסמיך מתקין התקנות את המוסד לבקש פרטים נוספים מתובעת, ואת הרופא המוסמך לבקש הבהרות - גילה דעתו שאישור גמלה לכל מי שהמציא אישור רפואי אינו אוטומטי, והגשת התביעה עם אישור רפואי אינו סוף פסוק. יתירה מכך, עצם קביעת התקנות שפקיד התביעות רשאי לסמוך בהחלטתו, אם לאשר את התביעה או לדחותה, על יסוד חוות דעת הרופא המוסמך (שגם הוא רופא נשים מומחה) מסיר כל ספק שאין אישור תביעה לגמלה אוטומטי, אלא כפוף להפעלת שיקול דעתו של פקיד התביעות (וראו בעניין זה האמור בפסק הדין בעניין הק הנזכר לעיל). כמובן שהפעלת שיקול הדעת של פקיד התביעות, כפופה לביקורת שיפוטית, לפי כללי המשפט המינהלי, כמו כל החלטה של בעל סמכות סטטוטורית. זה למעשה הילוכה של תביעה זו, בחינת הפעלת שיקול דעתו של פקיד התביעות בעניינה של התובעת. נבחן זאת להלן: 14. למעשה, נראה, שאין מחלוקת בין הצדדים, כי צירים מוקדמים אפשר ויצדיקו זכאות לגמלת שמירת הריון. אולם חלוקים הם בשאלה האם הוכיחה התובעת זאת, שעה שאין בנמצא חומר רפואי התומך בטענתה זו. נעיר כאן. במקרה דנן, לא ברור מה טעם ראתה התובעת להגיש תביעתה רק ביום 06.09.10, שעה שאישורו של פרופ' קפלן ניתן ביום 22.07.12. ייתכן שלו הייתה מגישה התביעה סמוך לקבלת אישור פרופ' קפלן, ונוכח העובדה שהנתבע במקרה דנן ביקש הבהרות ופרטים נוספים מפרופ' קפלן, כשבוע אחרי הגשת התביעה, ניתן היה להשלים את החסר המבוקש ב-נ/2 (ב-נ/2 ביקש הרופא המוסמך מהתובעת שתמציא לו, בתוך 21 ימים, כרטיס מעקב הריון + ניתורים עובריים + בדיקות אולטרא סאונד עם מדידות אורך צוואר רחם). מכול מקום, סעיף 58 לחוק מעמיד חזקה הניתנת לסתירה לטובת התובעת, שאישור רפואי יכול ויזכה אותה בגמלה. אולם, כאמור ניתן לסתור חזקה זו. במקרה דנן נסתרה החזקה, ראשית, משלא היה פרופ' קפלן מסוגל להמציא אסמכתאות רפואיות לקביעתו בעניין צירים מוקדמים מהם סבלה התובעת; לא נמצא שהוא רשם את תוצאות בדיקת הניתורים העובריים באיזה מסמך רפואי; אף לא המציא, רישום בדיקה קלינית שעשה לתובעת טרם מתן האישור לגמלה וממצאיו מאותה בדיקה. שנית, נסתרה החזקה גם כעולה מקביעת המומחה. ונפרט: על פי חוות דעתו המומחה בית הדין (ראו תשובה לשאלה א'), צירים מוקדמים ניתנים לבדיקה על ידי מוניטור עוברי ובדיקת אולטראסאונד לבירור התקצרות הרחם. גם בא כוח התובעת אינו טוען שלא היה מקום לבצע בדיקת מוניטור עוברי, אלא שלטענתו הבדיקה שבוצעה, ואשר תמכה במסקנת הרופא, לא נשמרה. לכן, כך עולה מטענותיה, די באישורו של פרופ' קפלן כדי לאשר שמירת הריון. משעה שאף התובעת ופרופ' קפלן אינם טוענים כי די בבדיקה הקלינית שנערכה לתובעת וכי למעשה היה צורך במוניטור עוברי שתמך בבדיקה זו, אין עוד חולק, כי דרישת הרופא המוסמך לקבל לידיו את תוצאות אותו מוניטור, בדין יסודה. כך הם פני הדברים גם באשר לבדיקת אולטרסאונד לבחינת אורך צוואר הרחם. אמנם מסביר פרופ' קפלן, במכתבו מיום 10.11.10, כי הוא שהנחה את התובעת שלא לבצע בדיקת אורך צוואר רחם ואולם מטיעוני התובעת אנו למדים, כי ההמלצה הייתה להימנע מבדיקה ידנית-וגינלית ולא מסריקה על - קולית. לכן, אין בידינו כל הסבר מדוע בדיקה זו, אשר יש בה לתמוך בטענות התובעת, לא בוצעה ו/או מדוע ממצאיה לא הוצגו לרופא המוסמך. הדברים אף מקבלים חיזוק לנוכח סקירתו של המומחה את הבדיקות הרפואיות שכן נערכו לתובעת עובר ולאחר מתן האישור הרפואי, מהן עולה, כי האבחנה של "צירים מוקדמים" לא נתמכה באף אחת מהבדיקות: א. בדיקת מוניטור מיום 15.07.10 - לא הודגמו צירים. ב. סריקה על קולית מיום 15.07.10 - צוואר רחם סגור ובאורך תקין. ג. בדיקה מיום 05.08.10 - לא תועדה תלונה או ממצא של התכווצויות. ד. בדיקת מוניטור מיום 25.08.10 - ללא צירים. ה. בדיקת מוניטור מיום 03.10.10 - ללא צירים. התובעת אף דיווחה כי אין צירים. לכן, נדחות טענות בא כוח התובעת המתבססות על החזקה שבדין, מהטעמים האמורים לעיל, החזקה נסתרה. 15. לא ידענו על מה סמך בא כוח התובעת טיעונו כי מומחה בית הדין דוגל באסכולה שונה מזו שבה דוגל פרופ' קפלן. ראשית, הלכה היא: "לגבי הגדרת אסכולה, ראוי לאמץ את פסיקת בית המשפט העליון בע"א 472/89 קצין התגמולים נ. רוט פד מה(4) בע' 217 לאמור: "מצד אחד ברור, כי אין צורך שדעה תזכה להסכמת הכל ללא מחלוקת כדי שתהווה אסכולה. אף אין צורך שדעה תהיה נתמכת בראיות המבססות אותה ברמה של קרוב לודאי כדי לומר שהיא אסכולה. אך מן הצד השני אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסוימת כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות המקצועית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה צריך שהיא תהיה מקובלת. כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים או על דעת מומחים מוכרים בעולם ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך - כלל, דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על - ידי מחקרים". (ראה גם רע"א 2027/94 קליג נ. קצין התגמולים פד נ(1) 529). שנית - ראוי לציין את הכלל, כי בענייני הביטחון הסוציאלי משקיימות שתי אסכולות עדיפה זו המטיבה עם המבוטח. שלישית - על המבוטח הטוען לקיומה של אסכולה הגורסת אחרת מדעת המומחה שמונה - חובת הוכחתה. ההוכחה חייבת להסתמך על חוות דעת רפואית כיבדת משקל שממנה ניתן יהיה להסיק את המסקנה המשפטית לקיומה של האסכולה האחרת המטיבה עם המבוטח יותר מהאסכולה הרפואית בה דוגל המומחה שמונה. הוכחת האסכולה המטיבה יכולה להסתמך גם על פסיקה קודמת שהכירה כבר בקיומה" (בר"ע (ארצי) 640/08 יצחק לוי - המוסד לביטוח לאומי). לא מצאנו כל חוות דעת רפואית כיבדת משקל שהמציאה התובעת ממנה ניתן להסיק מסקנה אחרת מזו שבה דוגל המומחה. למעשה לא ברור כלל ועיקר מה טענותיו בעניין אסכולה זו או אחרת נוכח מה שיאמר גם להלן. שנית, נראה כי אף פרופ' קפלן אינו סבור שדי בבדיקה קלינית כדי לבסס אבחנה של צירים מוקדמים הרי לטענתו, בדיקת מוניטור בוצעה לתובעת. אם לא היה בה צורך על שום מה בוצעה? (ולא נשמרה); שלישית, המומחה נשען במסקנתו על בדיקות הרפואיות שנעשו לתובעת, לפני ואחרי מתן האישור על ידי פרופ' קפלן, עם אלה כלל לא התמודדה התובעת. לפיכך, אין ממש בטענת של אסכולות שונות אלא בשאלה משפטית - ראייתית. הטענה לכן נדחית. 16. סיכום ביניים: אנו סבורים, משעה שאין בנמצא כל בדיקה אובייקטיבית התומכת באבחנה הרפואית שבאישור שניתן על ידי פרופ' קפלן; ונמצאו בדיקות רפואיות אשר מהן ניתן לקבוע אחרת - היינו שלא הוכח הצורך בשמירת הריון; משעה שפרופ' קפלן לא סיפק את הנדרש בבקשות ההבהרה - לא ניתן עוד לקבוע כי האישור הרפואי נהנה מחזקה בדבר נכונותו ותקפותו. נכונים הדברים שבעתיים נוכח העובדה שממצאי בדיקת המוניטור-לא רק שאינה בנמצא -אלה ממצאיה לא תועדו בתיקה הרפואי של התובעת ו/או בכל מסמך רפואי שהוא. 17. חייבים אנו לומר שתמהים אנו על טיעון התובעת, כי יש להפחית ממשקלה של חוות דעתו של המומחה, משזו ניתנה על סמך מסמכים רפואיים בלבד ולא על סמך בדיקה קלינית. לא מצאנו באישור שנתן פרופ' קפלן פירוט תוצאות בדיקה קלינית שערך לתובעת טרם מתן האישור לגמלה; לא מצאנו גם שהוא המציא מסמכים רפואיים/רשומות רפואיות מהן עולות תוצאות בדיקה/ות קליניות שערך לתובעת ועל יסוד קבע את קביעתו באישור. מהרישום באישור שנתן פרופ' קפלן , אנו למדים שהוא הגיע לאבחנה לאחר שביצע לתובעת בדיקת NST (היינו - מוניטור עוברי) ובדיקת US. כלומר, באין תוצאות של בדיקה קלינית מחד, ובאישור יש התייחסות לבדיקות שביצעה התובעת - נראה שפרופ' קפלן עצמו נסמך גם על מסמכים רפואיים ולא רק על בדיקה קלינית. לכן, לא ברורה טענת התובעת לעניין זה. אפשר, כי לו היה פרופ' קפלן מעמיד לרשות הרופא המוסמך את הבדיקות עליהן הסתמך לפני מתן האישור, או אף אחריו, ומהן הסיק מסקנתו הייתה מסקנת הרופא המוסמך שונה. אלו לא הוצגו בפניו, אף לא הוצג מסמך אחר בו תועדו ממצאיהן. אגב, אם לא נשמרה בדיקת המוניטור העוברי, כדברי פרופ' קפלן, הייתכן, שהוא לא תיעד ממצאיה באיזה שהיא רשומה רפואית? במקום כל האמור לעיל, תשובתו לקונית, וללא אסמכתאות כהי לישנא: "גב' ענבל נח קיבלה אישור לשמירת הריון עקב צירים מוקדמים וסכנה ללידה מוקדמת. בהנחייתי סרבה לבדיקת אורך צוואר הרחם ולצערי לא נשמר המוניטור העוברי שהדגים פעילות רחמית" (נספח ב' לכתב התביעה). הנה כי כן, מחד חוסר התיעוד ולמעשה קביעה שאינה מאפשרת להתחקות אחר האסמכתא שביסוד אבחנתו של פרופ' קפלן. מאידך חוות דעת המומחה, ברורה, מפורטת ונסמכת על חומר מתועד מתיקה הרפואי של התובעת; חוות דעת השופכת אור על הלך המחשבה שהביא את המומחה למסקנתו שהתובעת לא הייתה זקוקה לשמירת הריון. שני הפנים -המחד והאידך גיסא - רק מעצימות את תוקפה של חוות דעת המומחה. 18. הלכה היא: "דרך המלך היא, כי בית הדין יסמוך ידו על חוות דעתו של המומחה היועץ הרפואי המתמנה מטעמו (ראו עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו - המוסד לביטוח לאומי, מיום 9.5.12; עב"ל (ארצי) 43408-02-11 ניר אהרונוף - המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.4.12; עב"ל (ארצי) 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארון, מיום 15.5.07; עב"ל (ארצי) 669/09 דוד אוחיון - המוסד לביטוח לאומי, מיום 20.4.11; עב"ל (ארצי) 250/07 יהודה לוין - המוסד לביטוח לאומי, מיום 17.4.08). אך טבעי הוא, כי במצב הרגיל, בו בית הדין ממנה מומחה מטעמו, ייתן לחוות הדעת של אותו מומחה משקל ראוי, ולא יסטה ממנה. מדובר במומחה שאינו "מטעם" אחד הצדדים, ואף אינו מקבל תשלום מהם, אלא הוא מחויב לבית הדין ולפיכך, בהעדר נימוקים כבדי משקל, אין כל סיבה שלא לאמץ את דעתו" (ראו לאחרונה עב"ל 34492-03-11 רחמים שמואלי -המוסד לביטוח לאומי, פסק דין מיום 04.12.12). כבעניין שמואלי הנ"ל גם אנו "במקרה שלפנינו, לא מצאנו כי מתקיימים טעמים המצדיקים סטייה מחוות דעתו של המומחה" (ראו שם). 19. כללם של דברים: א. לא מצאנו שפקיד התביעות שגה בהפעלת שיקול הדעת הסטטוטורי המסור לו על ידי המחוקק; סבורים אנו שספק אם נוכח תשובותיו של פרופ' קפלן לשאלות ההבהרה שנדרש להשיב עליהן, לבקשת הרופא המוסמך, ובהיעדר אסמכתאות לסתירת חוות דעת הרופא המוסמך מטעם המוסד לביטוח לאומי, היה מקום בכלל למנות מומחה יועץ רפואי. ב. בית הדין, לפנים משורת הדין, פעל לפי הכלל שבמקרה של ספק יפעל זה לטובת המבוטח, ומינה מומחה יועץ רפואי מטעמו. חוות דעת המומחה, ברורה, מפורטת וחד משמעית, לכן החלטנו לאמץ האמור בה. ג. ייתכן שנוכח שתי העובדות הנ"ל בצירוף הוראות הדין וההלכה, לפיה אין פקיד תביעות בגדר חותמת גומי לאישור גמלת שמירת הריון, אלא חובתו להפעיל שיקול דעת טרם אישור תביעה כזו - היה מקום, לפחות לאחר מתן חוות דעת המומחה, שהתובעת, המיוצגת, תפעל על פי הדין וההלכה. אם בחרה למצות ההליך עד תומו, ראוי שהיא אשר תישא בחסרון הכיס שגרמה עקב מיצוי ההליך, בנסיבות שתוארו. ד. רק בדוחק אינו עושים צו להוצאות. 20. סוף דבר: התביעה נדחית. אין צו להוצאות. 21. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. שמירת הריוןהריון