עדות לא מהימנה

בית הדין לעבודה ציין בפסיקתו כי עדות התובע לא היתה מהימנה. התובע השתהה במתן תשובות בצורה קיצונית, עיין שוב ושוב במסמכים שהיו לפניו - תצהירו ונספחיו, מבלי ליתן תשובות לשאלות העובדתיות שנשאל, היסס מאד לפני שהשיב לשאלות, גם הפשוטות ביותר. בית הדין אף העיר לתובע בעניין זה והאריך את זמני החקירה הנגדית, לאור האופן שבו התובע נהג בחקירתו הנגדית (ר' עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 1-8; עמוד 8 לפרוטוקול שורות 7-15). גם כאשר נלקחת בחשבון ההנחה שהתובע אינו מורגל במתן עדות בבית משפט (הגם שהתובע לא טען כך ולמעשה לא הסביר את התנהגותו בחקירה הנגדית), מצאנו שתשובותיו היו מהוססות, לא ספונטניות ולא פעם התובע התחמק ממתן תשובות לשאלות שנשאל. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עדות לא מהימנה: 1. הנתבעת היא חברה לשירותי שמירה ואבטחה, אשר העסיקה את התובע כשומר מיום 8.2.06 ועד לחודש אוקטובר 2007. לאחר סיום עבודתו של התובע, בנסיבות השנויות במחלוקת, נותרו הצדדים חלוקים לגבי סכומים שונים המגיעים לתובע ואשר נובעים מחקיקת המגן וצווי הרחבה החלים על הצדדים. התביעה שלפנינו היא לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, הפסד שכר, תמורת עבודה בשעות נוספות ובימי המנוחה השבועית, דמי חגים, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, החזר ניכויים שלא כדין, פדיון חופשה והבראה. 2. רקע עובדתי א. התובע הועסק כשומר בנתבעת מיום 8.2.06 עד חודש אוקטובר 2007 (סעיף 1 לסיכומי התובע; סעיף 1 לסיכומי הנתבעת). ב. התובע עבד בסניף הראשי של "עמידר" בתל אביב ולעיתים עבד בסניף המשני באזור התחנה המרכזית בתל אביב. ג. לתובע שולם שכר שעתי אשר שיעורו שנוי במחלוקת. ד. התובע הועסק במשמרות של 9 שעות ביום, בשעות 8:00-17:00, חמישה ימים בשבוע. לעיתים, הועסק גם במשמרות ערב נוספות ובמוצאי שבת. ה. במהלך חודש יוני 2007 התובע הועבר מתפקידו במתקן "עמידר", בשל דרישת קצין הביטחון במקום, מאחר שגם בת זוגו עבדה באותו מקום. ו. בסוף חודש יולי 2007 התובע יצא לשירות מילואים. עם שובו, התובע הוצב לעבוד במתקן "יוניליוור" בקרית שדה התעופה. 3. הצדדים חלוקים בשאלה מה היה שכרו השעתי של התובע, מהן נסיבות סיום עבודתו ועוד הם חלוקים בנושא זכאותו לתשלום זכויות סוציאליות שונות. 4. לישיבת ההוכחות התייצבו התובע ועד הנתבעת, מר מנצור, מנהל הנתבעת (להלן - מנצור), אשר העידו לפנינו בחקירה נגדית. עדות התובע לא היתה מהימנה. התובע השתהה במתן תשובות בצורה קיצונית, עיין שוב ושוב במסמכים שהיו לפניו - תצהירו ונספחיו, מבלי ליתן תשובות לשאלות העובדתיות שנשאל, היסס מאד לפני שהשיב לשאלות, גם הפשוטות ביותר. בית הדין אף העיר לתובע בעניין זה והאריך את זמני החקירה הנגדית, לאור האופן שבו התובע נהג בחקירתו הנגדית (ר' עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 1-8; עמוד 8 לפרוטוקול שורות 7-15). גם כאשר נלקחת בחשבון ההנחה שהתובע אינו מורגל במתן עדות בבית משפט (הגם שהתובע לא טען כך ולמעשה לא הסביר את התנהגותו בחקירה הנגדית), מצאנו שתשובותיו היו מהוססות, לא ספונטניות ולא פעם התובע התחמק ממתן תשובות לשאלות שנשאל. מכאן נפנה לבירור השאלות העובדתיות המתעוררות בתיק זה: שכרו של התובע ונסיבות הפסקת העבודה. בהתאם לקביעות בנושאים אלה, נדון ברכיבי התביעה השונים. מהו שכרו של התובע? 5. לטענת התובע, שכרו השעתי היה 24 ₪, אך בתלושי השכר הוא פוצל באופן מלאכותי לרכיבים שונים, כך שיירשם בתלושי השכר שכר שעתי נמוך יותר. כך, למשל, במהלך שנת 2006 רכיב החופשה והנסיעות שהיו על פי רוב זהים, ומחודש ספטמבר 2006 גם רכיב הגמל היוו חלק משכרו ו"השלימו" את שכרו השעתי ל-24 ₪. כמו כן, החל משנת 2007 שולם לתובע שכר יסוד של 21 ₪ לשעה ולסכום זה נוספו רכיב "שעות נוספות גלובלי 9%" ורכיב גמל שהשלימו את שכרו ל-24 ₪ לשעה (סעיפים 6-14 לסיכומי התובע; עדות תובע עמוד 2 שורות 13-14; עמוד 3 לפרוטוקול שורות 1-4). לטענת הנתבעת, השכר השעתי הוא כפי שמצויין בתלושי השכר ואם לא היה כך, מדוע לא נתבעו רכיבים כגון נסיעות, אשר לשיטת התובע היו חלק מהשכר השעתי הרגיל. 6. אין חולק כי בחלק הארי של תקופת העבודה התובע עבד בשני מתקנים שונים של "עמידר": בסניף הראשי בתל אביב ובסניף המשני בתחנה המרכזית בתל אביב, וכי שכרו השעתי השתנה ממתקן למתקן (עדות התובע בעמוד 3 לפרוטוקול, שורות 13-23). אף מעדות מנצור עולה כי שכרו השעתי של התובע נגזר מהמכרז שהפעילה הנתבעת. לדבריו: "היו תקופות שהתובע הרויח 22 ₪ והיו תקופות של 24 ₪. זה נגזרת של המכרז. מה שמכתיב לנו המכרז." (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 21-22) למרות עובדה מוסכמת זו, עיון מעמיק בתלושי השכר ובחינה של טענות התובע, מעלה כי דין טענות התובע לגבי השכר השעתי והטענה כי הרישום בתלוש השכר אינו משקף את השכר בפועל, להתקבל. להלן נבהיר מסקנה זו. 7. על פי הרשום בתלושי השכר, לתובע שולם שכר שעתי של 22 ₪ לשעה. החל מחודש ינואר 2000 שולם לו שכר שעתי של 21 ₪ לשעה. הנתבעת לא הציגה הודעה בדבר תנאי עבודה שהועברה לתובע או חוזה עבודה עליו הצדדים חתמו. לדברי מנצור, הוא כלל לא בדק אם מסמך זה מצוי במשרדי הנתבעת (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 25-29). הימנעות הנתבעת מלהציג ראיה זו נזקפת לחובתה, מאחר שגובה שכרו של התובע מהווה פלוגתא מרכזית בתיק שלפנינו. 8. בתלושי השכר מופיע תשלום "ימי חופש" במהלך חודשים רבים בשנת 2006, אולם לא הציגה בפנינו פנקס חופשה או דוחות נוכחות מטעמה, מהם ניתן ללמוד כי התובע ניצל ימי חופשה בפועל. כלומר, לא הוכח שרכיב החופשה בתלוש שולם בגין ימי חופשה שנוצלו בפועל. בנוסף, למרות שבתלושים מצויין כי דמי חופשה שולמו בגין יום אחד, שיעורו משתנה מחודש לחודש ולעיתים אף באותו תלוש מצויין תשלום שני ימי חופשה, כל אחד בתעריף אחר (ר' למשל תלוש חודש 5/06). זאת ועוד, שווי רכיב החופשה המצוין בתלוש זהה לרכיב הנסיעות שהשתנה אף הוא. חיבור סכומים אלו לשכר היסוד מביא לתוצאה לפיה שולם לתובע שכר שעתי של 24 ₪. 9. החל מחודש אוקטובר 2006 התווסף לתלוש השכר רכיב "גמל" שהיה זהה לרכיב "חופש". חיבור סכומים אלו לשכר היסוד מביא לסכום של 24 ₪ לשעת עבודה. 10. מחודש ינואר 2007 שולם לתובע שכר שעתי של 21 ₪. הנתבעת לא הבהירה מה פשר השינוי בשכר השעתי. נוסף על כך שולם לתובע בעבור רכיב נוסף של "ש.נ.9%", ולעומת זאת החל מחודש זה, הנתבעת חדלה לשלם לתובע עבור "ימי חופש". רכיב הגמל בשנת 2007 אינו מהווה 6% משכר היסוד המפורט בתלושים, לעיתים עולה על שיעור זה ולעיתים נופל ממנו. גם לאחר השינוי בפירוט רכיבי השכר בתלוש, הסכום המצטבר של שכר היסוד - 21 ₪ לשעה, רכיב הגמל ו-ש.נ.9% מביא לתוצאה של תשלום 24 ₪ לשעת עבודה. 11. זאת ועוד - בחודש אפריל 2006, שולם לתובע שכר בגין עבודה בשבת, בתעריף של 150%. השכר השעתי בגין עבודה בשבת היה 36 ₪ ("ש.ש 150%"). מנת הסכום ב-1.5 מביאה לתוצאה של 24 ₪. כלומר - שכר השעה הוא 24 ₪ , כפי שהתובע טען. בעניין זה ר' גם תלוש שכר לחודש יולי 2006 - לתובע שולם בעבור 8 שעות שבת תעריף שעתי של 36 ₪, (בחודש זה יש תעריף שבת נוסף - 30 ₪ לשעה, אולם כאמור שכר היסוד נגזר מהמתקן בו הועסק התובע ומשכך אין כל נפקות לרכיב זה); תלוש חודש ספטמבר 2006 - תעריף 150%- 36 ו-37 ₪; בחודש אוקטובר 2006 תעריף שבת- 37.5 ₪; בחודשים ינואר- מאי 2007 תעריף שבת 36 ₪. 12. מנצור לא הבהיר מדוע תעריף החופשה השתנה מחודש לחודש ומדוע משנת 2007 חדלה הנתבעת לשלם בעבור רכיב זה כמפורט בתלושי השכר, כמו כן מנצור לא סיפק הסבר משכנע וברור לשינויים שנערכו בתלושי השכר. לעניין זה ר' עדותו בעמוד 12 לפרוטוקול, שורות 20-30: "ש. למה התעריף יום חופש משתנה מתלוש לתלוש? ת. מה שכתוב בתלוש לא אני הכנתי. ש. למה כל חודש הוא מקבל יום חופש בתעריף אחר? ת. לא יודע להסביר. אני מדבר כללית לגבי עובדים, לא עובד עם כל עובד ספציפית. ש. בתלושים רואים שהתובע נהג לקחת ימי חופשה עד שנת עבודתו הראשונה. נכון? עד דצמ' 06 יש תשלומי חופש. ת. כן. אני מאשר את מה שמצויין בתלוש. ש. אתה יכול לשער למה משנת 2007 הפסיקה הנתבעת לרשום בתלושי השכר חופש והתחילה לרשום רכיבים שלא הופיעו לפני כן בתלוש, ש.נ. 9%. ת. זה ה- ש.נ.ג. חופשה אנו נותנים בהתאם לדרישת העובד או לחליפין בסוף שנה או לחליפין בגמר החשבון." 13. נוסף על כך, הטענה לפיה שולם לתובע גמול גלובלי בגין עבודה בשעות נוספות נטענה לראשונה בחקירתו הנגדית של מנצור (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 1-7), מבלי שצורפה לה אסמכתא - טופס הסכמה בחתימת התובע בהתאם לנוסח המצורף להסכם הקיבוצי והעברת העתק בפועל למועצת הפועלים, ועל כן היא נדחית (השוו: ע"ע (ארצי) 184/09 קרבצ'נקו - חברת השמירה בע"מ, (18.12.11)). 14. לסיכום האמור לעיל, נוכח הנתונים המופיעים בתלושי שכרו של התובע המתיישבים עם טענתו בעניין השכר הקובע, משהנתבעת לא הבהירה מה פשר רכיבי השכר המשתנים המצויינים בתלושי השכר ומשלא הוצגו הודעה על תנאי עבודה או חוזה עבודה, אנו קובעים כי שכרו השעתי של התובע הוא 24 ₪. 15. אנו ערים לכך שעדות התובע היתה בלתי בהירה, משתהה ומתחמקת. כמו כן, בחודשים מרץ 2006 ויולי 2006 רכיב הנסיעות היה שונה מרכיב החופשה. נוסף על כך, אנו ערים לכך שבחודשים ספטמבר - דצמבר 2006 שולם לתובע הן רכיב גמל והן רכיב חופשה ובסיכומי התובע הוא העלה טענה המהווה סברה בלבד, לגבי זקיפת שני רכיבים אלו על חשבון שכר היסוד (סעיף 10 לסיכומי התובע). עם זאת, נוכח נימוקינו שלעיל אנו סבורים כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו והוכיח את טענתו, לפיה שולם לו שכר שעתי של 24 ₪ לשעה. כאמור, החלטתנו נסמכת בעיקר על הנתונים המופיעים בתלושי השכר ולעובדה שהנתבעת נמנעה מלהציג בפנינו את חוזה העבודה או הודעה על תנאי עבודה. נסיבות סיום העבודה 16. אין חולק שהתובע הוצב במתקן עמידר עד סוף חודש יולי 2007. לאחר מכן יצא למילואים לתקופה של חודש וקיבל גמול בגין שירות מילואים לתקופה 30.7.07-22.8.07 (אישור המוסד לביטוח לאומי צורף לתצהיר התובע). עם שובו של התובע משירות מילואים הובהר לו כי לא ימשיך בעבודתו בעמידר, על פי הוראת קב"ט עמידר במקום, מאחר שבת זוגו מועסקת במקום. על כן הוא הועבר למתקן יוניליוור בקריית שדה התעופה, שם עבד כחודש ימים (סעיפים 6, 11-13 לתצהיר התובע ועדותו בעמוד 9 לפרוטוקול, שורות 1-9). 17. לטענת התובע, תקופה קצרה לאחר שהוצב ביוניליוור, הופסקה עבודתו גם שם ובקשותיו להחזירו לעבודה לא נענו, כך שלמעשה הוא פוטר ללא הודעה מוקדמת. לטענת הנתבעת, התובע התפטר מעבודתו שכן חדל להגיע לעבודה ללא כל התראה מוקדמת וניתק איתה קשר. 18. כאמור לעיל, עדותו של התובע בכללותה לא היתה מהימנה. על כן ובהעדר ראיות חיצוניות שיתמכו בגרסת התובע, אנו מעדיפים את גרסתה העובדתית של הנתבעת. לכך נוסיף את הדברים הבאים - א. עדות התובע לא היתה עקבית. התובע העיד שעבד ביוניליוור לאחר שירות המילואים, בחודש ספטמבר 2007. בהמשך טען כי החל לעבוד במקום, אף עובר לתחילת שירות המילואים בחודש אוגוסט 2007 (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 8-15). במקום אחר בחקירתו הנגדית העיד שלאחר שחזר מהמילואים, הוצב במספר מקומות - "במקומות שונים, בכל מיני עבודות, זה היה כמה ימים וזהו. זה היה בהמון מקומות, מקום אחד בעמידר בסניף נתניה, כל מיני מקומות (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 1-2). ב. התובע העיד שהפסיק לעבוד במתקן יוניליוור מאחר שהנתבעת לא יכלה לשלם לו את השכר ששולם לו במתקן עמידר - 24 ₪ לשעת עבודה (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 10-14). לדבריו, ביקש שיעבירו אותו למתקן אחר והנתבעת הבהירה לו כי יוצב לעבודה לכשיתפנה בעבורו תפקיד מתאים. בהקשר זה נציין כי התובע נמנע מלצרף את תלוש השכר לחודש ספטמבר 2007, ולא הבהיר איזה שכר שעתי שולם לו בחודש זה - עובדה שיכלה לתמוך בגרסתו. ג. מנצור העיד כי שוחח עם התובע לאחר שחדל לעבוד במתקן יוניליוור וכי ביקש ממנו לשוב לעבודה, עדותו היתה עקבית, סדורה ומהימנה עלינו: "זה [המעבר ליוניליוור - ד.ו] היה מקובל עליו בתחילה ואח"כ השתבש העסק. העובד החליט לנטוש את העבודה ואני זוכר את זה כי פונים אליי במקרה חריג. המקרה החריג שהעובד נטש את העבודה ביוניליבר הנטישה שלו גרמה לנו לשיבושים ופגיעה בשמנו הטוב כי אנו מחוייבים במכרז ומחוייבים לאייש את העמדה. רובי המפקח אמר שהוא מנסה לאתר את התובע אך לא מצליח. כשאיתר אותו שאלנו אותו מדוע, תחזור למקום עבודתך, התשובה היתה אני חושב ואני אתן תשובה. התשובה הזו ניתנה לי בטלפון ליד רובי כשרובי אמר לי קח תדבר איתו. אני באופן אישי לא שוחחתי, אלא שאלתי שאלה ונאמרה לי התשובה. בזה סיימתי. לא זוכר באיזה יום התקיימה השיחה." (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 16-23 וכן ר' המשך עדותו בעמוד זה בשורות 24-30; השוו לסעיפים 8 ,9 ,11 לתצהיר מנצור) ד. מעבר לכך, התובע העיד בתצהירו כי הוא המתין במשך כחודשיים לקבלת הצעת עבודה חלופית ובמהלכם עמד בקשר עם מספר גורמים בנתבעת ביניהם מפקח בשם רובי, והם הבהירו לו שהנתבעת מנסה למצוא עבורו תפקיד מתאים. ביום 7.12.07 החל לעבוד במקום עבודה אחר, כמאבטח בחברת מ.ל בשדה התעופה (13-17 לתצהיר התובע). כלומר, עדות התובע תומכת בגרסת הנתבעת לפיה נעשה נסיון לשבצו במקום אחר ולמעשה, התובע מיוזמתו חדל להגיע לעבודה וסרב לשוב לתפקידו חרף פניות הנתבעת בעניין. ה. כפי שציינו לעיל, שכרו של התובע נגזר מהמתקן בו הועסק. כך, גם בתקופה בה הועסק במתקן עמידר שולמו לו שני רכיבי שכר בהתאם לעבודה שביצע בפועל במתקנים השונים (עדות התובע בעמוד 3 לפרוטוקול שורות 13-19; עמוד 3 לפרוטוקול שורות 13-23; עדות מנצור בעמוד 13 לפרוטוקול, שורות 21-22). עבודתו של התובע במתקן עמידר הופסקה מטעמים שאינם תלויים בנתבעת ובנסיבות אלו, משאין חולק כי שכרו נגזר ממקום העבודה בו הועסק בפועל, אף לא ניתן לקבוע שחל שינוי בתנאי עבודתו ואין לראות בו כמי שפוטר מהנתבעת. 19. לסיכום האמור בפרק זה, התביעה לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת נדחית. 20. הנתבעת טענה שהיא זכאית לדמי הודעה מוקדמת מהתובע מאחר שהוא נטש עבודתו ללא התראה (סעיף 19 לכתב ההגנה; סעיף 13 לתצהיר מנצור). מאחר שהתובע בא בדברים עם הנתבעת לאחר הפסקת עבודתו, כך שהנתבעת הבינה כי אין בכוונתו לשוב לעבודה, לא מצאנו לחייבו בתשלום דמי הודעה מוקדמת. 21. הפסד שכר בגין אי שיבוץ לעבודה - מאחר שהגענו למסקנה שהתובע התפטר ולא פוטר, נדחית התביעה לשכר המבוססת על טענה עובדתית שנדחתה, לפיה התובע המתין במהלך חודש אוקטובר 2007 לשיבוץ חדש/ עבודה חלופית מהנתבעת. גמול בגין עבודה בשעות נוספות 22. התובע טען שביצע עבודה בשעות נוספות אולם לא שולם לו גמול מתאים. לתמיכה בטענתו צרף התובע העתק מדוחות נוכחות שנערכו בכתב יד, משני המתקנים בהם הועסק עד לחודש יולי 2007, וכן צרף דוחות ממוחשבים הנחזים להיות כרטיס עובד (ר' עדות התובע בעמוד 4 לפרוטוקול, שורות 6-18). 23. הנתבעת טענה כי דוחות אלו אינם משקפים את שעות העבודה שביצע התובע בפועל, מאחר שהתובע הועסק במשמרות בנות 9 שעות ליום בלבד. עוד נטען שהנתבעת שילמה לתובע עבור עבודה בשעות נוספות רכיב המופיע בתלושי השכר כ"שעות השלמה" וכן משנת 2007 שולם לידיו תשלום גלובלי בגין עבודה בשעות נוספות. 24. הנתבעת לא הציגה דוחות נוכחות או תחשיב נגדי. בעניין זה העיד מנצור (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 10-17): "ש. תובע בתצהירו טוען שעבד שעות מסוימות ופרט אותן. אתה יכול לומר אם יש טעויות בשעות שרשם והגיש לבית הדין. ת. שאתה לוקח מכרז לחברה אתה מתחייב ל - X שעות חודשיות. כשאני נשאל שוב, אני משיב: אני לא יודע להצביע על טעות. ש. השווית את השעות של התובע לשעות הרשומות בחברה? ת. לא. ש. תאשר שבחברה ישנן שעות עבודה של התובע. ת. כן." 25. בנסיבות אלו, בהן בידי הנתבעת דוחות נוכחות אשר היא לא הגישה ולא ערכה תחשיב מטעמה ברכיב השעות הנוספות, ולאור פסיקת בית הדין הארצי בעניין ע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. בטחון (1988) בע"מ - אפרים, (12.11.08)), יש לקבל האמור בתחשיב התובע, בכפוף לאמור להלן: א. על פי דו"ח הנוכחות הידני, התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 8.2.06 ובחודש זה עבד 14 ימים בלבד. בתחשיב שהגיש עתר לתשלום עבור עבודה בחודש מלא. מאחר שהתחשיב אינו מתיישב עם הדוח שנערך בכתב ידו של התובע, יש לדחות האמור בתחשיב לחודש זה. ב. בטבלה הערוכה לחודש מרץ 2006 נטען שהתובע עבד בימים 2.3.06, 26.3.06, 28.3.06, 29.3.06. תאריכים אלה אינם מצויינים בדו"ח הידני כימי עבודה של התובע, אלא של עובד בשם חמו שלמה. בנוסף, ביום ו' 31.3.06 התובע עבד בשעות 8:00-15:00 ולא בשעות שנזכרו בתחשיבו (6:59-16:00). לאור האמור נדחה התחשיב שהגיש התובע בנוגע לחודש מרץ 2006. ג. ביום 4.4.06, המשמרת הנקובה בתחשיב התובע בוצעה על ידי עובד אחר - שלמה חמו. ד. התובע אישר כי לעיתים הנתונים שהופיעו בתלושי שכרו שקפו נכונה את הסכומים שהגיעו לו וכן העיד כי קיימות טעויות שונות בדוחות ובתחשיב שהגיש (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 15-25): "ש.        תסתכל במאי 2006 עבדת 186 שעות ב- 2 המתקנים של עמידר? ת.        יכול להיות. כשאני נשאל שוב לאחר עיון בתלוש אני אומר שזה נכון. ש.        ביוני 2006 עבדת 186 שעות אבל הם לא היו במתקן עמידר, נכון? ת.        לא. ש.        כמה שעות עבדת ביוני? ת.        יותר. ש.        כמה? ת.        כמעט ולא עבדתי 186 שעות. ש.        כמה שעות עבדת ביוני? ת.        אין לי תשובה." עוד העיד התובע (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 9-16): "ש.ת.    דפי הארועים הם בכתב ידי. בכל יום שאני בא אני כותב תחילת משמרת ובסוף אני כותב סוף משמרת. זה לא אחרי שסיימתי לעבוד אלא בזמן אמיתי. ש.        השעות בדפי הארועים זה השעות המדוייקות שנכנסת ויצאת. ת.        זה לא שעות מדויקות, אלא השעה שבה הייתי צריך להתחיל ובה הייתי צריך לסיים ויכול להיות שיש סטיה. אי אפשר לבוא בכל יום בדיוק באותה שעה. ש.        אם בסך הכל הדפים האלה משקפים את מה שהיית צריך לעשות בשביל מה היית צריך לנהל אותם? הרעיון הוא לציין את השעה המדויקת. ת.        אני מציין שעות שמשלמים לי עליהם. משלמים לי מ-8 עד 5 וכך אני מציין." לסיכום, מעדות התובע עולה כי נפלו טעויות בחישוביו וברישום השעות. ד. נוסף על כך, התובע עבד במשמרות בנות 8 שעות במוצאי שבת, החל מהשעה 23:00 ועד השעה 7:00 בבוקר למחרת. התובע התייחס למשמרות אלה כאל שעת עבודה רגילה ו-7 שעות נוספות בתעריף של 150%- "שעות שבת". חישוב זה אינו מתיישב עם הוראות הדין. (ר' למשל 22.4.06, 6.5.06, 13.5.06, 20.5.06, 10.6.06, 17.6.06, 8.7.06, 22.7.06, 29.7.06, 26.8.06, 2.9.06, 9.9.06, 7.10.06, 14.10.06, 28.10.06, 4.11.06, 11.11.06, 18.11.06). 26. לאור האמור לעיל, תחשיב התובע בנושא תמורת עבודה בשעות נוספות מתקבלת, להוציא את חודשים פברואר - מרץ 2006 ומשמרת אחת באפריל 2006. לתחשיב זה יש להוסיף את רכיבי החופשה הגמל והנסיעות המהווים חלק משכר עבודתו של התובע. מסכום זה יש לנכות סך של 5%, כהערכה על הצד הנמוך, נוכח עדותו של התובע לפיה תחשיביו אינם מדוייקים. 27. הנתבעת הוסיפה וטענה שחישובי התובע נעשו תוך התעלמות מהפסקות בנות 45 דקות בכל משמרת. טענה זו נדחית מאחר שלא הוכח שהנתבעת לא שילמה בגין הפסקות אלה ב"זמן אמת", היינו בזמן שהתובע עבד אצלה. זאת בניגוד להעלאת הטענה בדיעבד, רק לאחר שהתובע פנה לבית הדין בתביעה לחישוב שכרו על פי חוקי המגן. אם הנתבעת היתה מציגה את דוחות הנוכחות שלה, ניתן היה להשוות את התשלום המופיע בתלושי השכר לעומת שעות העבודה בפועל ולבחון אם אמנם בחישוב השכר לתובע, הנתבעת ניכתה את זמני ההפסקות. משלא עשתה כן, מחדל זה פועל לחובתה. לאור האמור לעיל, מתייתר הצורך בהכרעה בשאלה אם העלאת הטענה בתצהיר הנתבעת ולא בכתב ההגנה מהווה שינוי חזית. בהקשר זה נעיר כי טענת התובע שמדובר בשינוי חזית נטענה לראשונה בסיכומים, למרות שהטענה הועלתה כבר בתצהירו של מנצור והוא אף נחקר ארוכות בנושא בחקירה נגדית, ללא כל הסתייגות של התובע מהנושא. 28. לסיכום, התובע זכאי להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות על פי החישוב הבא - סך השכר המגיע לתובע, על פי חישוביו, בניכוי פברואר ומרץ 2006 ומשמרת 4.4.06 (סעיפים 25(א) - (ג) לפסק הדין) - 115,261 ₪; סך השכר ששולם לתובע בפועל, בחישוב של שכר שעתי של 24 ₪ לשעה (לפי תלושי השכר ובהתאם לקביעות לגבי רכיבים שהם חלק מהשכר) - 99,695 ₪; ההפרש - 15,566 ₪. מסכום זה יש להפחית 36 משמרות מוצ"ש אותן התובע חישב כמבוססות על שכר של 150% (בהתעלם מכך שמדובר במוצאי שבת ולא בעבודה בשבת). שווי כל משמרת - 24 ₪ X 50% X 8 שעות במשמרת =3,456 ₪. ההפרש הוא 12,110 ₪ וממנו יש לנכות 5% בגין טעויות ואי דיוקים שהתובע הודה בהם. לסיכום, התובע זכאי להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 11,505 ₪. 29. תוספת ותק התובע תבע תוספת של 144 ₪ לחודש בגין תוספת ותק. הנתבעת טענה כי אין כל דרך לחישוב התוספת הנקובה בצו ההרחבה בלירות ולמעשה השינויים בשכר המינימום מייתרים את תשלום התוספת. התובע טען באופן כללי כי תביעתו נסמכת על הוראות הדין,"... ו/או ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים ו/או צווי ההרחבה במשק ו/או חוזה עבודה..." (סעיף 15 לכתב התביעה), אולם לא הצביע על המקור הנורמטיבי מכוחו זכאי לתשלום התוספת ואף לא הבהיר כיצד חישב הסכום שנתבע. לחישוב התוספת בהתאם להסכם הקיבוצי או צו ההרחבה ר' עב (ת"א) 6670/03 ציפנסקי - עמישב שירותים בע"מ, (13.9.11)). לאור עדות התובע שהיתה מגומגמת ולא העידה על שליטה ברכיבי התביעה ומאחר שהתובע לא הבהיר כיצד הוא המיר את שווי תוספת הוותק שננקבה בערכי לירות לערכים שקליים כשהיא צמודה לתוספת היוקר, התביעה ברכיב זה נדחית. פדיון חופשה 30. התובע טען שהוא זכאי לפדיון חופשה עבור כל תקופת עבודתו. לטענתו, רכיב החופשה שצוין בתלושי השכר היה פיקטיבי והיווה למעשה שכר עבודה (סעיף 34 לתצהיר תובע). הנתבעת טענה ששילמה לתובע דמי חופשה במהלך עבודתו (סעיף 15 לתצהיר מנצור). בסיכומי הנתבעת נטען שהתובע זכאי להפרשי פדיון חופשה בסך 362 ₪ אותם יש לקזז מדמי ההודעה המוקדמת המגיעים לה (סעיפים 18-20 לסיכומי הנתבעת). 31. בחקירתו הנגדית, מנצור הבהיר שהנתבעת לא ניהלה פנקס חופשה וכי מושג זה כלל אינו מוכר לו. מנצור הפנה לתלושי השכר של התובע בעניין, אולם הבהיר כי אינו יודע אימתי ניצל התובע ימי חופשה בפועל. בנוסף, מעדותו עולה כי לעיתים, שילמה הנתבעת לעובדיה "פדיון חופשה", אף במהלך עבודתם (עמוד 12 לפרוטוקול, שורה 9-12 וכן שורות 27-30). לאור האמור, הנתבעת לא הוכיחה כי התובע ניצל ימי חופשה בפועל ונוכח מסקנתנו לפיה ימי החופשה ששולמו לתובע היו חלק משכר עבודתו, יש לדחות הטענה לפיה הנתבעת שילמה לו בעבור רכיב זה. לאור האמור לעיל ומאחר שהנתבעת לא הצביעה על טעות בסכום הנתבע כפדיון חופשה, התובע זכאי לפדיון חופשה כנתבע על ידו. 32. פדיון הבראה - לטענת התובע, הוא זכאי לפדיון הבראה בגין כל תקופת עבודתו. הנתבעת אישרה טענה זו בסיכומיה (סעיף 32 לסיכומי הנתבעת), אולם טענה כי עבד בהיקף של 95% משרה. הנתבעת לא פרטה טענתה בדבר חישוב היקף משרתו של התובע. על פי תלושי השכר של התובע ודוחות הנוכחות שהציג, התובע הועסק במשרה מלאה. על כן, התביעה לפדיון הבראה מתקבלת בסכום הנתבע. 33. דמי חגים התובע עבד בחלק מימי החג ותמורתם שולם לו גמול בגין עבודה בחג. התובע תבע תשלום בגין 20 ימי חג, ובתצהירו פרט את ימי החג. לטענת התובע, הוא עבד בהוראת הנתבעת ובניגוד לרצונו (סעיפים 39-40 לתצהיר תובע). הנתבעת טענה שהתובע הוצב במשמרות חג לבקשתו (סעיף 16 לתצהיר מנצור). מאחר שגרסת הנתבעת מושתתת על גרסתו של מנצור שלא היה מעורב בהעסקתו הישירה של התובע ובשיבוצו למשמרות, מצאנו לקבל את גרסת התובע בעניין. לאור פסיקת כב' בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 300360/98 צמח - ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, (30.4.02), משלא הוכח שהתובע עבד בימי החג על פי בקשתו, התובע זכאי לתשלום בגין דמי חגים חרף העובדה שעבד בפועל בחלק מימי החג. בהתחשב בתקופת עבודתו של התובע (20 חודשים), הוא זכאי ל - 16.67 ימי חג, שהם 3,600 ₪ (16.67 ימי חג X8 שעות X24 ש"ח). דמי גמולים לפנסיה 34. התובע טען שהוא זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בשיעור של 6% משכרו. הנתבעת טענה שהתובע סרב לביצוע הפרשות לגמל ועל כן שילמה לו ישירות תשלומים בגין "גמל", תחת הפקדת סכומים אלו בקרן פנסיה (סעיף 17 לתצהיר מנצור). 35. על פי הדין, מאחר שהזכאות לביטוח פנסיוני קבועה בהסכמים קיבוציים ובצווי הרחבה, היה על הנתבעת להפריש דמי גמולים לקרן פנסיה, בין אם ניתנה הסכמת התובע ובין אם לאו (ע"א 378/70 שהד נ' דרדיקמן, פ"ד כה (2) 182 (1971)). טענות הנתבעת בנושא נדחות גם מאחר שמצאנו שרכיב "גמל" היה חלק משכר עבודתו של התובע. בנוסף, הסכומים המפורטים בתלושי השכר אינם מהווים 6% משכרו של התובע והם שולמו רק מחודש אוקטובר 2006. 36. בחקירתו הנגדית, מנצור טען שהנתבעת הפרישה סכומים לקרן פנסיה בגין ששת חודשי העבודה הראשונים של התובע (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 1-6), אך לדבריו "אני לא זוכר לגבי איזו קופה בוצעה הפרשה לעובד" (עמוד 14 לפרוטוקול, שורה 6). טענה זו נטענה לראשונה בישיבת ההוכחות, מבלי שהוצגה אסמכתא לתמיכה בטענה עובדתית זו ועל כן היא נדחית. 37. לסיכום האמור בנושא זה, התובע זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בסך 5,624 ₪, כנתבע על ידו. ניכויים מהשכר 38. מידי חודש בחודשו נוכו משכרו של התובע סכומים בגין "קרן מתנות" ו"סל ביטוחים", בסכום של 564.9 ₪ (סעיפים 54-55 לתצהיר התובע). בכתב ההגנה נטען כי ניכויים אלו בוצעו בגין דמי חבר, בעוד שמנצור טען במסגרת תצהירו כי הסכומים נוכו משכרו של התובע בהסכמתו, בין היתר בגין כיסוי ביטוחי שנרכש עבורו. מנצור העיד (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 17-20; וכן עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 13-16): "ש. משכרו של התובע בוצעו ניכויי שכר. יש לך אישור הסכמתו בכתב של התובע לביצוע ניכויים? ת. יש ניכויים על פי חוק. ש. מקרן מתנות וסל ביטוח. ת. יוצא מזכר לעובדים שכל מי שמתנגד לביטוח מקיף כולל שלא מוגבל בסכום רשאי להודיע לנו ולבקש שנפסיק את הניכוי. לגבי קרן המתנות יש לנו מתנות סטנדרטיות ויש מתנות יוקרתיות. את המתנות הסטנדרטיות נותנים לעובדים ואת היוקרתיות מקבלים העובדים שמהם מנוכה סך קרן מתנות, כנ"ל באותו..." 39. הנתבעת לא הציגה מסמך לפיו התובע הסכים לביצוע ניכויים משכרו. מאחר שלא הוכח כי מדובר ברכיבים המותרים בניכוי לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958, התובע זכאי להחזר הסכומים שנוכו משכרו, כנתבע על ידו. 40. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי, כפי שיפורט להלן ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. תמורת עבודה בשעות נוספות והפרשי שכר בסך 11,505 ₪; ב. פדיון הבראה בסך 2,992.2 ₪; ג. דמי חג בסך 3,600 ₪; ד. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בסך 5,625 ₪; ה. החזר ניכויים מהשכר בסך 565 ₪. כל הסכומים המפורטים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.07 ועד לתשלום בפועל. מאחר שהתביעה התקבלה באופן חלקי (כ - 45% מסכום התביעה), כל צד ישא בהוצאותיו. מהימנות עדיםדיוןעדות