שכר טרחת עורך דין של לקוח שנפטר

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד יורשים של לקוח בגין שכר טרחת עורך דין: בפני תביעה לתשלום שכר טרחה עבור שירותים משפטיים. בפתח הדברים יצויין כי ביום 26.6.08 נהרג מר X המוזכר בתביעה, בתאונת דרכים. הנתבע 1 הינו אפוא, עזבונו של מר X (להלן: "הנתבע 1"). הנתבעים 2-3 הינם ילדי המנוח ויורשיו. הנתבעת 4 הינה חברה אשר היתה בבעלותו של הנתבע 1 ולטענת התובע הינה מיורשיו של הנתבע 1. טענות הצדדים: התובע טוען כי בשנת 2007 פנה מר X המנוח אל התובע, אשר הינו עו"ד במקצועו, על מנת שייצגו בבקשה לביטול צו הגנה שהוצא נגדו ע"י מי שהייתה אז בת זוגו. לטענתו של התובע, הצדדים הסכימו ביניהם לקבוע את תנאי שכר הטרחה בסמוך לדיון בבקשה. כנטען בידי התובע, בסיומו של אותו הדיון, ביקש מר X להעביר לידי התובע את כל הטיפול המשפטי בסכסוך שפרץ בינו לבין בת זוגו. התובע טוען כי הטיפול המשפטי כלל היקף עצום של מחלוקות משפטיות ועובדתיות, שכן לבני הזוג היה רכוש רב, הכפוף להכרעה בדבר מהות היחסים והסטאטוס האישי בין הצדדים. לטענת התובע, לאחר שמר X המנוח נועץ בעורכי דין אחרים בדבר סכום שכר הטרחה, סוכם בין הצדדים כי שכר הטרחה יעמוד על סך של 8,000 $ בתוספת מע"מ וכן 10% מהזכויות הכספיות, הנדל"ניות ואחרות, אשר יושגו בהליכים. לטענת התובע, הוא ערך הסכם "ברוח הדברים", העביר אותו בדואר האלקטרוני אל מר X והצדדים פעלו עפ"י ההסכמות ביניהם. לטענת התובע, שילם לו מר X בשני תשלומים סך של 35,000 ₪ השווה לסך של 8,000$. לטענת התובע, למן הרגע שהחל לטפל בענייניו של מר X, הוא החל בביצוע היקף עבודה עצום שמדי שבוע, התרחב למעגלים נוספים של בקשות הדדיות, צווי הגנה, צווי מניעה, כתבי תביעה, כתבי הגנה, תלונות במשרה, ביצוע צווים, ישיבות, התדיינויות, פקסים, התכתבויות, שיחות טלפון, נסיעות בהיקפים גדולים, תוך שהנתבע 1 מוסיף בקשות ואף דורש דיווח על כל התפתחות, קיום ישיבה מקדימה, העברה של כל מסמך לעיונו, תיקונים, תוספות וכיו"ב. התובע טוען כי זמן קצר לאחר פטירת הנתבע 1 קיים התובע פגישות עם בנו של המנוח (הנתבע מס' 3) ובעלה של הנתבעת 2 (בתו הנוספת של הנתבע 1), במסגרתה עדכן התובע את הנתבעים 2-3 בדבר מצבו המשפטי של המנוח ערב פטירתו. לטענתו של התובע, הובטח לו כי שכרו מובטח לו עד לסכום של 200,000 ₪ מיד עם סיום והתבהרות המחלוקת. אלא שלטענת התובע, תוך זמן קצר התברר לו כי הנתבעים 2-3 מוליכים אותו שולל ולמעשה אינם מעוניינים לסיים את התחייבות העזבון כלפיו. התובע טוען כי הנתבעים 2-3 ניתקו עימו קשר והתברר לו מאוחר יותר כי נחתם בינם לבין בת זוגו של הנתבע 1 המנוח, הסכם פשרה ולטעמו של התובע, הפרו הנתבעים 2-3 התחייבויותיהם כלפיו. התובע טוען כי שכר הטרחה הראוי המגיע לו בגין היקף עבודתו עבור הנתבע 1 מוערך בכ- 180,000 ₪. התובע המציא לתיק בית המשפט שני ארגזים בהם מצויים המסמכים הרלבנטיים לטיפול המשפטי שהעניק למנוח, על מנת להמחיש את היקפו וכן הגיש חוות דעת מומחית מטעמו- עוה"ד אודליה חן, על מנת לבסס את טענותיו באשר לשכר הטרחה הראוי. לטענתם של הנתבעים 2-3 אין לתובע עילת תביעה נגדם ותביעתו הוגשה בחוסר תום לב במטרה לקבל מהם כספים שלא כדין. הנתבעים 2-3 מציינים כי התביעה הוגשה לתשלום שכר טרחה ראוי למרות שבין התובע לבין הנתבע 1 נחתם הסכם לתשלום שכר טרחה אשר בהתאם לתנאיו, שכר טרחתו המוסכם של התובע היה סך של 8,000$ בצרוף מע"מ. התובע, לטענת הנתבעים 2-3 הודה בקבלתו של סכום זה. לטענת הנתבעים 2-3 שכר טרחה ראוי, נפסק כאשר לא הוסכם על שיעורו של שכר הטרחה בין הצדדים, ברם נוכח העובדה כי הוסכם על שיעור שכר הטרחה בין הצדדים בטרם מותו של הנתבע 1, אין מקום לפסיקת שכר טרחה ראוי. הנתבעים 2-3 טוענים כי התובע שימש כפרקליטו של המנוח לתקופה בת 10 חודשים בלבד. לטענתם של הנתבעים 2-3 במועד פטירת הנתבע 1 לא היה חייב הנתבע 1 לתובע מאום. הנתבעים 2-3 טוענים כי הסך של 8,000$ אשר שולמו לתובע מהווים את מלוא שכר הטרחה המגיע לתובע בגין טיפול המשפטי אותו טוען התובע כי העניק לנתבע 1. הנתבעים 2-3 טוענים כי התובע דרש מהם כתנאי להמשך הייצוג, לשלם לו סך שלא יפחת מ- 50,000 ₪, ועניין זה מהווה, לטענתם, הפרה של הסכם שכר הטרחה בידי התובע, הסכם אשר לטענתם מחייב את התובע גם לאחר פטירת המנוח. לטענתם של הנתבעים 2-3 אף התברר להם זמן קצר לאחר פטירת הנתבע 1 כי לא היה סיכוי רב בתביעות אותן הגיש התובע ולפיכך הגיעו להסכם עם בת זוגו של המנוח בדבר דחייה הדדית של התביעות. לטענת הנתבעים 2-3, הם לא קיבלו דבר במסגרת אותו הסכם ואף נאלצו לשלם לבת הזוג סכומי כסף לא מבוטלים. משכך טוענים הנתבעים 2-3 כי יש לדחות התביעה כנגדם במלואה. הנתבעת 4 לא הגישה כלל כתב הגנה כנגד תביעתו של התובע. דיון: עסקינן בתביעת שכר טרחה ראוי, כאשר טיפולו של עורך הדין - התובע, בעניינו של הלקוח - הנתבע 1, הופסק אל נוכח מותו המצער של זה האחרון. יש לבחון תחילה מה הוסכם בין הצדדים טרם פטירתו של הנתבע 1 ? בהסכם שכר הטרחה שנערך בין התובע לבין המנוח, נקבע כדלקמן ומפאת חשיבות הדברים מובא ההסכם כלשונו: "1.עוה"ד ייצג את הלקוח בכל הנוגע לבקשה לצו הגנה מהטרדה מאיימת שהגישה גב' בת אור נגדו. 2.עוה"ד יגיש תביעה לבית הדין הרבני שעניינה הכרה/הצהרה בדבר היות בני הזוג נשואים כדמו"י. 3.עוה"ד יגיש תביעה לפירוק שיתוף נגד רעייתו של הלקוח, וכן, בקשות ככל שיידרשו לייעול והצלחת ההליך. 4.עוה"ד יופיע לישיבות בבית משפט, בתי דין רבניים, הליכי פישור או גישור או בוררות בשם הלקוח, בכל עניין הנובע מההליכים דלעיל.. 5.בתמורה לנ"ל, ישלם הלקוח סך בשקלים השווה ל- 8,000$ ומע"מ עליהם כחוק. 6.בנוסף ומבלי לפגוע בכלליות האמור, ישלם הלקוח לעו"ד 10% ומע"מ על כל תקבול ו/או תשלום ו/או זכות כספית ורכושית שישיג עוה"ד ללקוח במסגרת ייצוגו בהליכים דלעיל, לרבות, הליכים מחוץ לכתלי בית ביהמ"ש. 7.מוסכם ומוצהר כי שכר הטרחה כולל הליכים בערכאה ראשונה בלבד, קרי, בבית המשפט לענייני משפחה, בית דין רבני אזורי, בית משפט השלום. 8.היה ויידרש עוה"ד לייצג את הלקוח בהליכי ערעור/ערר וכיוצא באלה ערכאות גבוהות, ידונו הצדדים מחדש בתשלום שכ"ט נפרד עבור ייצוגו של הלקוח. 9.שכ"ט שיפסוק בית המשפט ו/או בית דין רבני עבור הלקוח בהליכי ביניים יועבר לעוה"ד. 10.בחתימת הצדדים על הסכם זה, מאשר עוה"ד כי קיבל מידי הלקוח על חשבון שכר הטרחה האמור, שיק ע"ס 15,000 ₪, ז.פ. 21.8.07 משוך על ידי הבנק הבינלאומי הראשון... " מעיון בהסכם שכר הטרחה עולה כי מדובר בהסכם מפורט המתנה בחלקו את תשלום שכר הטרחה בתוצאות. דהיינו, הוסכם על תשלום 8,000$ ללא קשר לתוצאות, ובנוסף 10% ומע"מ על כל תקבול, תשלום, זכות כספית ורכושית שישיג עוה"ד ללקוח במסגרת ייצוגו בהליכים דלעיל, לרבות, הליכים מחוץ לכתלי בית ביהמ"ש. ויודגש, אין מדובר בהסכם בו מלוא תשלום שכר הטרחה מותנה בתוצאה כי אם ישנה חלוקה ברורה. על ביצוע כל ההליכים המפורטים בסעיפים 1-4 ישולם סך של 8000 $ ואילו על כל תקבול כתוצאה מפעולות עוה"ד האמורות בסעיפים 1-4 ישולם לתובע סכום של 10% מגובה אותו תקבול. אין מחלוקת כי סך של 35,000 ₪ השווה לסך של 8,000$ שולם לתובע ומכאן שאכן נכרת ההסכם האמור בין התובע לנתבע 1, על ההוראות האמורות בו והצדדים אכן פעלו על פיו. אין מחלוקת כי בהתאם לאמור בהסכם התשלום, תשלום זה כלל טיפול משפטי במנוח בכל הנוגע לבקשה לצו הגנה מהטרדה מאיימת (כך בהסכם המקורי) שהגישה בת זוגו, הגשת תביעה לבית הדין הרבני שעניינה הכרה/הצהרה בדבר היות בני הזוג נשואים כדמו"י, הגשת תביעה לפירוק שיתוף נגד בת זוגו של המנוח לרבות בקשות ככל שיידרשו לייעול והצלחת ההליך. כן התחייב התובע להופיע לישיבות בבית משפט, בתי דין רבניים, הליכי פישור או גישור או בוררות בשם הלקוח, בכל עניין הנובע מההליכים הנ"ל. אלא שבעקבות פטירת המנוח בתאונת דרכים ביום 26.6.2008, הופסק הטיפול המשפטי בעניינו של המנוח ללא תוצאות ממשיות, עוד בטרם הסתיימו ההליכים המשפטיים הנוגעים לסכסוך בינו לבין בת זוגו. ההסכם שותק באשר לתשלום שכר הטרחה במקרה של הפסקת הייצוג בידי התובע, עוד בטרם סיומם של ההליכים המשפטיים. במקרה דנן ההוראות אשר מצויות בהסכם הנן ברורות ויש ליתן לכך משקל מכריע. "הסמכות "להשלים" החוזה בנושא הנדון- ככל שנותרה סמכות כזאת לאחר תיקון סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (ראה עמדת השופט דנצינגר בע"ע 5859/06 לוי נ' נורקייט בע"מ. ניתן ביום 28.1.08; ראה גם עמדת השופט ריבלין לפיה לא חל שינוי אמיתי במצב המשפטי הנוהג גם לאחר תיקון החוק ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לביטוח בע"מ. ניתן ביום 26.2.12) מצומצמת או אף אינה אפשרית לעיתים, וזאת כאשר "אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו (חוק החוזים (חלק כללי) תיקון מס' 2, התשע"א- 2011).". ראה: ע"א (מחוזי חיפה) 3218-07-11 ס' ואח' נ' שנרום בע"מ ואח', ניתן ביום 12.3.2012. נפסק זה מכבר כי עת עורך דין מנסח הסכם שכר טרחה ומסכם עם מרשו את תנאי הייצוג, עליו להחליט, תוך צפיית פני העתיד, באם מתנה את ייצוגו בתוצאות ההליך, כולו, חלקו, או כלל לא. כאשר החליט עורך הדין כבמקרה דנן, לכרוך את שכר טרחתו כולו עם תוצאות ההליך, הרי שנטל על עצמו את הסיכון הכרוך אף הוא בכך. ראה רע"א 7394/07 עו"ד אמיר גאנם נ' רדא פאעור ואח' תק-על 2007(4), 513. ראה: ע"א (חיפה) 3772/06 - עו"ד עפרה שפרלינג נ' עזבון המנוח אסור חנניה ז"ל תק-מח 2007 (4), 12484. עוד נקבע כי "....בעריכת הסכם שכר-טרחה בין עורך-דין ללקוח, חשוב להקפיד, בין היתר, על שניים: ראשית, על כך שבהסכם תיכללנה הוראות שתסדרנה את דרך קביעת שכרו של עורך-הדין למקרה שבו, מטעם כלשהו, יופסק טיפולו לפני סיום (וראו: גבריאל קלינג אתיקה בעריכת דין 212, 272-273 (2001))...". ראה ברע"א 8288/06-עו"ד אליעזר ברק נ' שמואל בראונשטיין, תק-על 2007(1),1509. וכן, "האחריות לעריכת הסכם שכר טרחה, ובכלל זה האחריות לנסח את הסכם שכר הטרחה באופן ברור גם במקרה בו יופסק השירות, מוטלת על עורך הדין". ראה בע"א 9282/02 יכין דקל בע"מ נ' יצחק יחיאל עו"ד, פ"ד נח(5) 20. נפסק אף באותו העניין, כי מחדלו זה של עוה"ד אינו שולל פסיקת שכר טרחה ראוי אך עשוי לבוא בחשבון גובה השכר הנפסק. בהקשר זה אציין כי התובע העיד כלהלן: "נכון שהסתפקתי בזה שהוא אמר לי שאת הכסף הגדול אני אראה בחלוקה של הרכוש. זו הייתה הגלולה המרה שהייתי צריך לבלוע" (ע"מ 13 שורות 9-10 לפרוטוקול הדיון מיום 29.5.2012). טוען התובע כי משנבצר ממנו, נוכח נסיבות מותו של הנתבע 1 להמשיך בהליכים המשפטיים אותם ביצע בהתאם לסעיפים 1-4 להסכם שכר הטרחה, נשללה ממנו האפשרות התיאורטית לקבלת 10% מן התקבולים או התשלומים או הזכויות אשר היו עשויות לצמוח לנתבע 1 כתוצאה מאותם הליכים משפטיים. משום כך, טוען התובע כי אין להסתפק במה ששולם לו עד כה בגין שירותיו המקצועיים ויש להעריך מחדש את העבודה המשפטית אשר בוצעה בעבור הנתבע 1 ולפסוק לתובע שכר ראוי בגינה ובכלל זאת פיצויי ציפיה לתובע. אימתי זה יפסק שכר ראוי ? הוראת סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 קובעת כי חיוב לתשלום בעד שירות שלא הוסכם על שיעורו יש לקיים בתשלום של סכום, שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה. "שכר ראוי יינתן מקום בו לא התקיים הסכם שכר טרחה, ואנו מפנים לאמור ב-ע"א 136/92, ביניש -עדיאל - עורכי דין ואח' נגד דניה סיבוס, פ"ד מ"ז (5) 114, בעמ' 125: ”הבסיס הנורמאטיבי לקביעת שכר ראוי מעוגן בהוראות סעיף  46לחוק החוזים (חלק כללי), הקובע לאמור: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה” (ההדגשה שלנו) בענייננו התקיים בין הצדדים הסכם שכר טרחה, ולכן אין מקום לפסיקת שכר ראוי". ראה ע"א (חיפה) 3772/06 בעניין עפרה שפרלינג אשר צוטט לעיל. לכאורה, מקום בו קיים הסכם שכר טרחה מפורש בין הצדדים, אין מקום לקביעתו של שכר טרחה ראוי. אלא שהפסיקה הכירה בכך כי אחד משלושת המקרים בהם מתעוררת שאלה של שכר ראוי הינו מקרה בו הסכימו הלקוח ועורך הדין על השכר אלא שהטיפול נפסק ולא סוכם מה יהיה השכר במקרה זה. כבוד השופט גבריאל קלינג בספרו - אתיקה בעריכת דין, תשס"א- 2001, קובע כי כאשר עורך הדין מסכים עם לקוחו על שכר המותנה בתוצאות תובענה שהוגשה לבית המשפט, תנאי מובנה בהסכם שכזה הוא שאם התובענה תידחה, עורך הדין לא יקבל כל שכר, אלא אם הוסכם במפורש אחרת. אך אין בכך על מנת ללמד דבר באשר לשכר הטרחה אשר יגיע לעורך הדין, אם טיפולו יופסק לפני סיום הדיון בתובענה. בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמו ההליכים או העסקה שבקשר אליהם נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש על מנת ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו. וראה בע"א 136/92 ביניש - עדיאל עורכי דין ואח' נגד דניה סיבוב חברה לבניין בע"מ , אשר אוזכר לעיל. יחד עם זאת, אין בכך כדי לאיין את חובתו של לקוח המתקשר בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין, לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, בהפעלת הזכות הנתונה לו לסיים באופן חד צדדי חוזה אשר לא נקצב מועד לסיומו. במידה והפר חובתו זו, הנגזרת מחובת תום הלב הנקובה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), הוא עשוי להיות מחויב, במקרים המתאימים, בפיצויי ציפייה. מאחר וחוזה מסוג זה מבוסס על אמון הדדי, מקום בו לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין ובידיו סיבה הוגנת להפסקת החוזה, נקבע בפסיקה כי אין להטיל עליו לשלם לעורך דינו פיצויי ציפייה. ע"א 8854/06 חיים קורפו עו"ד ואח' נגד משה סורוצקין ואח', (ניתן ביום 20.3.2008) ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נגד ידידיה גורן, עו"ד (ניתן ביום 12.8.2009). כאשר לא נקבע בהסכם בין הצדדים סכום מפורש למצב בו יופסק הייצוג בטרם הושלם ההליך המשפטי שלשמו התקשרו, יש לקבוע את שיעור השכר הראוי המגיע, מכח סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי). הוראה זו מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, והגיונה טמון בעיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין ראה ע"א 136/92, לעיל, וכן, ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ ואח' נגד מירון, בן - ציון ופריבס עורכי - דין, שותפות רשומה, פד מו(4) 586. במקרה שבפני לא מצאתי כי הפסקת ההתקשרות בין הנתבעים לתובע מקורה בחוסר תום לב של הנתבעים. התובע במקרה שבפני בחר, בעקבות המחלוקת בינו לבין הנתבעים על שכר טרחתו, להודיע לנתבעים באופן חד צדדי כי הוא מפסיק את היצוג המשפטי בעניינו של המנוח עד להסדר נושא שכר הטרחה. בנסיבות אלו, לא נותרה לנתבעים כל ברירה אלא לפנות לעו"ד אחר על מנת שייצגם בהליכי המו"מ אל מול בת זוגו של הנתבע 1 המנוח. הנתבעים אף טרחו וידעו את התובע בדבר התקיימות המו"מ עם בת הזוג. אין ספק כי הנתבעים נזקקו להמשך שירותיו של עו"ד מטעמם שלא כבמקרה הנדון בהלכת ביניש-עדיאל, אך אין התנהלותם כפי שתארה לעיל התנהלות בחוסר תום לב כבמקרה אשר תואר בהלכת חיים קורפו. ההיפך הוא הנכון. מחליפת הדואר האלקטרוני בין הצדדים ניתן לקבל את התחושה כי דווקא התובע הוא המבכר לנצל מצבם הרגיש של הנתבעים שאביהם נפטר עליהם זמן קצר בלבד לפני כן, על מנת לקבוע תנאים נוספים בהסכם שכר הטרחה בין הצדדים. התובע הבהיר כי היה זה שלב קריטי במשא ומתן עם בת זוגו של המנוח ותמוה כיצד כעו"ד אחראי, הוא מבקש דווקא בשלב זה להציב דרישת שכר טרחה לנתבעים באופן כזה שאם לא יענו לה, יוותרו בלא יצוג משפטי. לא מצאתי איפוא, כי יש לחייב במקרה שבפני את הנתבעים בפיצויי ציפיה אך בהתאם להלכת ביניש - עדיאל אשר צוטטה לעיל, ניתן לבצע הפרדה בין שני חלקי הסכם שכר הטרחה אשר בין התובע לנתבע 1 המנוח , כאשר אין מחלוקת בדבר קיום חלקו הראשון של ההסכם ותשלום ע"ס 8000$ ואילו באשר לחלק השני, המותנה בתוצאה, אני קובעת כי יש לכמת את השכר הראוי המגיע לתובע מן הנתבעים בגין הטיפול המשפטי אשר ניתן ולא נקבע בגינו שכר טרחה בין הצדדים. מהם הקריטריונים לפיהם יש לקבוע את היקף שכר הטרחה הראוי ? "קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקבעו על פי שיקול דעתו בלבד, מבלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו בפניו" ראה בע"א 261/86 חברת דנו הישראלית נ' הורשפלד, פ"ד מג(1) 160. נקבע עוד כי שכר טרחת עורך דין יכול שייקבע על פי שיטות שונות: שכר לפי אחוז מסוים משווי העסקה נשוא הטרחה; שכר לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל לצורך מתן הטיפול המשפטי; שכר לפי ישיבות בבית משפט או בבוררות; שכר על בסיס חודשי או שנתי; ועוד. גם שיעור שכר הטרחה בהתאם לשיטות אותן מונה הפסיקה תלוי במכלול גורמים שונים כמו למשל היקף העסקה עצמה, היקף העבודה המשפטית אשר בוצעה, סוג העבודה ומדת המורכבות שלה, כמו גם טיבו של הלקוח ונתוניו האישיים של עורך הדין המבצע, כמו המוניטין שיצא לו בתחום המדובר ומידת הוותק שלו בעיסוקו. ראה ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ ואח' נגד מירון, בן - ציון ופריבס עורכי - דין, שותפות רשומה, אשר אוזכר לעיל. עוד נקבע כי בתחום האזרחי, בניגוד לתחום הפלילי, יש לקחת בחשבון גם את התוצאות שהושגו. הקביעה תיעשה באמצעות חוות דעת מומחה בתחום אשר יחווה דעתו בהתאם לקריטריונים האמורים. ראה בע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, אשר אוזכר לעיל. משקבעתי לעיל כי התובע זכאי לתשלום שכר טרחה ראוי , אפנה עתה לבחון מהו שיעור שכר הטרחה המגיע לתובע בגין ההליכים המשפטיים שבוצעו בעניינו של המנוח : לעניין זה הגיש התובע חוות דעת מטעמו ערוכה על יד עוה"ד אודליה חן המתמחה בדיני משפחה וירושה. בהתאם לאמור בחוות הדעת מיום 25.5.2011, זכאי התובע לשכר טרחה ראוי בסך של 111,500 ₪, כאשר חוות הדעת מתמחרת בנפרד את ההליכים המשפטיים. זה המקום לציין כי התובע בתביעתו העריך את שכר טרחתו ב 180,000 ₪. הנתבעים בחרו שלא להגיש חוות דעת מומחית מטעם והסתפקו בחקירתה של המומחית מטעם התובע. ע"פ עדותה של המומחית, החישוב הכספי בחוות דעתה נעשה לא עפ"י הערכת שעות עבודה אלא עפ"י הערכה של "הגשת כתבי הטענות ושעות עבודה" (ע"מ 22 שורות 4-10 וכן ע"מ 23 שורות 3-4 לפרוטוקול מיום 26.3.2012). כן, העידה עו"ד חן כי הסכומים שנקבעו בחוות הדעת אינם בהתאם לתיק הספציפי אלא ע"פ נסיונה הקודם בתיקים דומים (ע"מ 24 שורה 4 לפרוטוקול מיום 26.3.2012) וכן עפ"י נסיונה בתפקידה כיו"ר שלוחת לשכת עורכי הדין בחדרה אשר נוכחת בישיבות הועדות הרלבנטיות לעניין שכר הטרחה. מאחר והתובע ביסס תביעתו על פי רכיביה של חוות הדעת אפנה ואבחן אותם כסידרם בחוות הדעת : בסעיף 1 לחוות הדעת נדונה בש"א 2127/07 שעניינה בקשה לצו הגנה שהוגשה ע"י בת זוגו של המנוח. המומחית קבעה כי בגין הגשת תגובה לצו ההגנה לרבות הייצוג המשפטי, שכר הטרחה הראוי הוא 6,000 ₪ + מע"מ. סעיף 1 להסכם שכר הטרחה קובע כי במסגרת תשלום הסך של 8,000$, אשר אין מחלוקת כי שולמו לתובע, התחייב התובע לייצג את המנוח בכל הנוגע לבקשה לצו הגנה מהטרדה מאיימת שהגישה נגדו בת זוגו. אשר על כן, בנסיבות אלו, התובע אינו זכאי לכפל תשלום בגין הטיפול בהליך זה. בהקשר זה יצויין אף כי כאשר נשאלה המומחית בדבר סבירות הסך של 8000$ אשר נקבע בין הצדדים, היא אישרה את סבירותו (ראה עמ' 20 שורות 14-18 לפרוטוקול). על רקע זה, לא ברור כיצד ערכה המומחית שומה בחוות דעתה של רכיבים אשר נכללו במסגרת הסכום אשר הוסכם בין הצדדים. אין זה הרכיב היחיד אשר תומחר בידי המומחית כאשר למעשה היה ברור וידוע כי שולם כבר לתובע בגינו במסגרת הסכם שכר הטרחה אשר נערך בין הצדדים. עניין זה נלקח בחשבון בעת מתן משקל לחוות דעת המומחית אשר הוגשה מטעמו של התובע. בסעיף 2 לחוות הדעת נדונה הכנת כתב תביעה לסעד הצהרתי שעניינו שותפותם של הצדדים בנכסיהם ועסקיהם מכוח מעמדם כידועים בציבור. המומחית העריכה כי השכר הראוי בעבור הליך זה הוא 30,000 ₪ + מע"מ . יש לדחות אף את תביעת התובע בגין רכיב זה. בהתאם לסעיף 3 להסכם שכר הטרחה, התחייב התובע להגיש תביעה לפירוק שיתוף נגד בת זוגו של המנוח, וכן בקשות ככל שיידרשו לייעול והצלחת ההליך. לפיכך, הטיפול המשפטי בכל הנוגע לשותפותם של הצדדים בנכסיהם ועסקיהם, נכלל אף הוא במסגרת תשלום הסך של 8,000$ לתובע, ואין מקום לשכר טרחה נוסף בגין הליכים אלו. בסעיף 3 לחוות הדעת נדונה בקשה נוספת לצו הרחקה שהגישה בת זוגו של המנוח בבית משפט השלום בקריות (תמ"ש 11702/07). כן הוגשה במסגרת אותו התיק בקשה למתן צו הגנה חדש נוסף. התובע הגיש תגובה לצו ההרחקה. לטענת המומחית היות ומדובר בבקשה חדשה המאוחרת להסכם שכר הטרחה בין הצדדים, שנסיבותיה חדשות ושלא עלו במסגרת התביעה בעיקרית, שכר הטרחה הראוי בגינה הנו בסך של 4,000 ₪ + מע"מ. הליך זה כאמור, אינו נכלל בהסכם שכר הטרחה. הערכת שכר הטרחה לרכיב זה לא נסתרה על ידי הנתבעים והמומחית עמדה על כך בחקירתה הנגדית (ראה עמ' 24 שורות 7-15 לפרוטוקול). על כן אני מקבלת קביעת המומחית וקובעת כי התובע זכאי לתשלום שכר טרחה ראוי בין הטיפול המשפטי בהליך זה בסך של 4,000 ₪ + מע"מ. בסעיף 4 לחוות הדעת נדון ההליך בתמ"ש 11703/07, במסגרתו הגישה בת זוגו של המנוח בקשה לצו עשה שעניינו צו המחייב את המנוח להשיב לבת זוגו חפצים השייכים לה כטענתה. המומחית העריכה את שכר הטרחה בגין הטיפול המשפטי בהליך זה בשיעור של 20,000 ₪. אין בידי לקבל דרישה זו של התובע. כאמור לעיל, סעיף 1 להסכם שכר הטרחה התחייב התובע להגיש תביעה לפרוק שיתוף, נגד בת זוגו של המנוח, וכן בקשות ככל שיידרשו לייעול ההליך. הטיפול המשפטי שניתן על ידי התובע במסגרת הבקשה לצו עשה שהוגשה על יד בת זוג המנוח, שעניינה הוא נכסיהם של בני הזוג, הינו לטעמי, חלק בלתי נפרד מההליכים לפירוק השיתוף בנכסים ברכוש, עליהם התחייב הנתבע 1 המנוח לתשלום בסך של 8,000$ ששולמו לתובע. משכך אין התובע זכאי לתשלום נוסף אף בגין רכיב זה. כך גם באשר לתגובה שהגיש התובע לבקשה בת זוגו של המנוח למתן צו לתפיסת פריטי אומנות מביתו של המנוח, הנדון בסעיף 5 לחוות הדעת. בסעיף 6 לחוות הדעת נדונה בקשה נוספת נפרדת למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. לטענת המומחית שכר הטרחה הראוי בגין הגשת הבקשה הנו בשיעור של 3,500 ₪ + מע"מ. בקשה זו אינה נכללת במסגרת ההליכים המפורטים בהסכם שכר הטרחה , אך המומחית הבהירה כי התמחור הנמוך בוצע נוכח העובדה כי היה מדובר בתגובות שכבר היו מוכנות בידי התובע (ראה עמ' 25 שורות 10-13 לפרוטוקול). לעניין זה לא נסתרה חוות דעת המומחית ומשכך תאומץ קביעת המומחית לעניין זה ואני קובעת כי בגין הטיפול המשפטי בהליך זה, זכאי התובע לתשלום שכר טרחה ראוי בסך של 3,500 ₪ + מע"מ. כך אף באשר לתמחור התגובה לבקשה לצו מניעה אותה הגישה הגב' ברנדס נגד המנוח ואשר נדונה בסעיף 7 לחוות הדעת. התובע נדרש להגיב לבקשה. המומחית העריכה את שכר הטרחה הראוי בסך של 3,500 ₪ + מע"מ שכן היו כבר תגובות מן המוכן בידיו. משכך, אני קובעת כי בגין הטיפול המשפטי בהליך זה, זכאי התובע לתשלום שכר טרחה ראוי בסך של 3,500 ₪ + מע"מ. בסעיף 8 לחוות הדעת נדונה בקשה לעיקול כספים אצל צד ג' שהגיש התובע במסגרת תמ"ש 11700/07 בש"א 1209/08. המומחית בחוות דעתה העריכה את שכר הטרחה בגין הגשת הבקשה וההליכים לביצוע מימוש העיקול, בסך של 10,000 ₪ + מע"מ. הערכת המומחית בעניין זה הינה מופרזת לטעמי ומגמתית. מקובל כי הליכי עיקול נכללים המסגרת הטיפול המשפטי הכולל בתיק העיקרי ולא ברור מדוע בחרה המומחית לתמחר הליך זה בנפרד. כמו כן, הערכת המומחית אינה עולה בקנה אחד עם עדותה לפיה כשמתמחרים את התיק המשפטי, העיקולים נכללים (ע"מ 25 שורות 29-32, ע"מ 26 שורה 1 לפרוטוקול הדיון מיום 26.3.2012). אציין כי ע"פ עדותה של המומחית, היא לא זכרה האם ראתה את צו העיקול ורק זכרה כי התובע פירט זאת בפניה. כן העידה המומחית כי לא ידוע האם בסופו של דבר היה עיקול, ולא זכור לה האם ראתה את צו העיקול ואת תיק ההוצאה לפועל. אשר על כן בנסיבות בהן הערכת המומחית אינה מפורטת ולא ברור מהו אופן החישוב ומדוע תומחרו העיקולים בנפרד, אפנה לתקנה 3 (א) (6) לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס- 2000, הקובעת כי שכר טרחה בגין הגשת בקשה לצו זמני הנה בסך של 1,731 ₪. בנסיבות אלו אני נכונה לקבל טענתו של התובע כי היה מקום לתמחור נפרד בשל מורכבות הענין הנדון והצורך בנקיטת הליכים מהירים ולפיכך מצאתי לנכון לפסוק לתובע שכר ראוי בגין הגשת הבקשה לעיקול הזמני בסך של 2,000 ₪ + מע"מ. באשר לטענת התובע ביחס להליכים שנקט למימוש העיקול, הרי שאלו לא הוכחו בפני ועל כן לא מצאתי לנכון לקבוע את שכר טרחת התובע אף בגין רכיב זה. בסעיף 9 לחוות הדעת נדונה תביעה חדשה לבית הדין הרבני ובקשה לרישום עיקול למכונית השברולט. בהתאם לאמור בחוות הדעת, התביעה והעיקול לא הוגשו אל בית המשפט לאור מות המנוח באותו היום. בנסיבות אלו העריכה המומחית כי התובע זכאי לשכר ציפייה בסך של 7,000 ₪ + מע"מ. בהתאם לאמור בחוות הדעת, הערכת שכר הטרחה בעבור התביעה נעשתה מבלי שהמומחית ראתה את התביעה ורק על סמך מה שנאמר לה על יד המנוח (ע"מ 26 שורות 10-14 לפרוטוקול מיום 26.3.2012). המומחית אף לא פרטה בחוות דעתה כיצד הגיעה לסכום האמור או מהו אופן החישוב. במסגרת ס' 2 להסכם שכר הטרחה התחייב התובע להגיש תביעה לבית הדין הרבני שעניינה הכרה/הצהרה בדבר היות בני הזוג נשואים כדמו"י. תביעה ראשונה הוגשה לבית הדין הרבני ביום 26.8.2007 במסגרתה התבקש בית הדין להוציא תחת ידו פסק דין הצהרתי הקובע כי בני הזוג נושאים כדמו"י, ולפיכך, התרת נישואיהם מחייבת גט פיטורין או גט מחומרא. עניינה של התביעה החדשה אשר כאמור הוכנה אך לא הוגשה בעקבות פטירת המנוח באותו היום, הנו זהה- מתן פס"ד הצהרתי הקובע כי בני הזוג נשואים בנישואים לחומרא ולפיכך, התרת נישואיהם מחייבת גט פיטורין או גט מחומרא. בהקשר זה יצויין כי התובע בעדותו אישר כי כתב התביעה לבית הדין הרבני היה במסגרת הטיפול המשפטי שקיבל על עצמו (ע"מ 12 שורות 31-32 לפרוטוקול הדיון מיום 29.5.2012). משכך, התביעה החדשה הנה חלק בלתי נפרד מהטיפול המשפטי לעניין הכרת בני הזוג כנשואים כדמו"י ואין התובע זכאי לשכר טרחה נוסף, מעבר למה ששולם לו. יתרה מכך, לאור האמור בחוות הדעת לפיה בגין רכיב זה זכאי התובע לשכר ציפייה, משקבעתי כי אין בהפסקת ההתקשרות בענייננו משום חוסר תום לב מצד הנתבעים ואין הם חבים בשכר ציפייה לתובע, הרי שאף מן הטעם הזה יש לדחות את תביעת התובע בגין רכיב זה. באשר לבקשה לרישום עיקול למכונית השברולט. מעיון בבקשה עולה כי היא קשורה לתיק העיקרי (תמ"ש 11700/07) בבית המשפט לענייני משפחה בקריות. כמצוין לעיל, מקובל כי הליכי עיקול נכללים המסגרת הטיפול המשפטי הכולל בתיק העיקרי ואין לתמחרם בנפרד. כאן בניגוד לסעיף 8, איני נכונה להניח כי הטיפול היה כה מורכב עד אשר נדרש תמחור נפרד, הדבר אף לא נטען בפני. בנסיבות אלו יש לדחות את דרישת התובע בגין רכיב זה. בסעיף 10 לחוות הדעת נדונה עריכת הסכם וייעוץ וליווי המנוח של התובע ליישוב בדרכי פשרה של בסכסוך שהיה למנוח ביו מר דדון שהיה שותפו של המנוח בפאב בטבריה. בחוות דעתה מדגישה המומחית, כי לא הוצגו בפניה מסמכים המעידים על היקף הלווי אלא רק טיוטת ההסכם. בנסיבות האלו, העריכה המומחית כי שכר הטרחה הראוי המגיע לתובע הנו בסך של 15,000 ₪ + מע"מ. מחקירת המומחית ומן הראיות אשר הגיש התובע עצמו עולה כי הוא עצמו העריך את שכר עבודתו בגין רכיב זה בסך של 5000 ₪ +מע"מ בלבד. המומחית אשר נדרשה להסבר בגין פער משמעותי זה, ענתה בתשובה לקונית כי לא ידוע לה מה דרש התובע והיא אף לא ראתה את ההסכם. (ראה עמ' 26 שורות 24-26 לפרוטוקול). מעיון בהסכם המדובר שכותרתו "הסכם סילוק תביעות עתידיות" עולה כי המדובר בהסכם קצר המכיל שני עמודים בלבד. מעבר לכך, לא הוצגו בפני בית המשפט ואף לא בפני המומחית מטעם התובע, מסמכים נוספים שיעידו על הליווי המשפטי שהעניק כנטען התובע למנוח בעניין זה. בנסיבות אלו, בהתחשב בכך שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת היקף העבודה שהשקיע, ולאור הפער המשמעותי בין שכר הטרחה בו נקב התובע עצמו ובין שכר הטרחה אשר קבעה המומחית ואשר לא הוסבר על ידה, אין מקום לקבל לא את דרישת התובע בגין רכיב זה וודאי שאין לקבל את קביעת המומחית בעניין. משכך , אין מנוס מפניה לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) תש"ס 2000 אלא שכעולה מעיון בחומר הראיות, נמסר בגין שכר טרחת התובע, לתובע שטר ע"ס 5000 ₪ בצירוף מע"מ, מטעמה של הנתבעת 4 והשטר חולל. התובע הודיע כי השטר נמצא בידי צד ג' (במסגרת טיוטת הסכם פשרה אשר ערך התובע עם הנתבעים 2-3 , ראה נ/1 נספח ג') ומשכך הסב התובע את השטר וקיבל תמורתו ולפיכך אין מקום לפסוק לתובע שכר נוסף בגין רכיב זה. בסעיף 11 לחוות הדעת נדון עניין שכרו של התובע בעבור עיון ו"נבירה" של התובע במאות מסמכים (כמתואר בחוות הדעת) והמומחית העריכה את שכר הטרחה הראוי בשיעור של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ. אין בידי לקבל אף את תביעת התובע בגין רכיב זה. ראשית, מקובלת עלי עמדת הנתבעים לעניין זה לפיה לימוד החומר הנו חלק בלתי נפרד מהטיפול המשפטי ואין לתמחרו בנפרד. יתרה מכך, סבורני כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה לעניין זה. התובע הודה בחקירתו כי לא ערך רישום של שעות העבודה שלו (ע"מ 14 שורה 20 לפרוטוקול). סבורני כי בנסיבות כפי שתוארו על ידי התובע לפיהן השקיע בין 500 ל- 550 שעות עבודה בעניינו של התובע, קיום פגישות והליכי משא ומתן, קריאת חומר וכו', מן הראוי היה לתעד את שעות העבודה. אף חוות דעתה של עו"ד אודליה חן אינה יכולה לשמש תחליף להוכחת העובדות ולמעשה אין לתובע כל תשתית עובדתית התומכת במספר שעות העבודה ו/או בהיקף העיון במסמכים, כנטען על ידו. סבורני כי ללא פירוט של הזמן שהושקע בגין כל פריט ופריט, אין התובע עומד בנטל ההוכחה. אם לטענת התובע הוכנה בקשה, תגובה, או מכתב, היה על התובע להתכבד ולפרט כמה שעות עבודה עמל לשם הכנת כל אחד מהנושאים האלו, דרישה סתמית וגלובלית מחייבת דחיית רכיב זה בשל העדר הוכחה. מן המקובץ עולה כי התובע זכאי לתשלום שכר טרחה ראוי בעבור הרכיבים כדלקמן: סך של 4,000 ₪ + מע"מ (4,640 ₪) ,בגין הגשת תגובה לצו ההרחקה במסגרת תמ"ש 11702/07; סך של 3,500 ₪ + מע"מ (4,060 ₪) בגין בקשה נוספת למתן צו למניעת הטרדה מאיימת; סך של 3,500 ₪ + מע"מ (4,060 ₪) בגין הגשת תגובה לבקשה לצו מניעה; סך של 2,000₪+ מע"מ (2320 ₪) בגין הגשת בקשה לעיקול כספים אצל צד ג' במסגרת תמ"ש 11700/07; סה"כ: 15,080 ₪ מאחר והנתבע 1 הינו עזבונו של המנוח, דינה של התביעה כנגדו להידחות, באשר עזבון אינו אישיות משפטית ומשכך אינו יכול להיות בעל דין בהליך משפטי כלשהו. ראה רע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל נ. מד"י (ניתן ביום 28/5/12). מכתב התביעה לא עולה כלל עילת תביעה כנגד הנתבעת 4 אשר הינה חברה שהיתה בבעלותו של הנתבע 1 ואף שזו לא הגישה כתב הגנה מטעמה, לא הוכחה עילת התביעה כנגדה והנתבעת 4 אף אינה חלק מהסכם שכר הטרחה נשוא תובענה זו. התובע בסיכומיו כלל לא התייחס לעילות התביעה כנגד הנתבעת 4 ומשכך משול למי שוויתר על תביעתו זו והיא נדחית בהתאם. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים 2-3 בשכר הטרחה הראוי לתובע בהתאם לפירוט אשר לעיל. בטרם סיום, יש להתייחס לשאלת ההוצאות. על אף טענותיו של התובע כנגד הנתבעים, אשר לטענתו הוליכו אותו שולל וחתרו למו"מ עם בת זוגו של הנתבע 1 המנוח מאחורי גבו , לא ניתן להתעלם מן התחושה הבלתי נוחה העולה מחליפת הדואר האלקטרוני בין הצדדים בה מציב התובע דרישותיו מילדי המנוח ומן העובדה כי ילדיו של הנתבע 1 המנוח, נאלצו להתמודד עם דרישותיו של התובע לשכר טרחה סמוך מאד למועד מותו של אביהם ובנוסף אף שוחזרו הנסיבות אשר קדמו למות המנוח והתקופה שלאחר מותו, במסגרת החקירות בבית המשפט. אין זו סיטואציה קלה עבור ילדיו של הנתבע 1 ואף כי תביעת התובע התקבלה בחלקה, יאמר בזהירות הראויה כי ניתן היה ליתר את השימוש הדווקני שנעשה כאן בהליכי משפט. התובע אף גרם להתמשכות ההליכים עת רבה, מפאת התנהלותו בעניין הגשת חוות דעת המומחית וכאשר נלקח בחשבון מכלול השיקולים אשר הועלו לעיל, סבורני כי אין מקום לפסיקת הוצאות לטובת התובע. בהיות התובע עורך דין במקצועו, אשר יצג את עצמו, בנסיבות אלו, אף אין מקום לפסיקת שכר טרחת עו"ד לטובתו. סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעים 2-3 בתשלום סך של 15,080 ש"ח לתובע. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (11/3/09) ועד ליום התשלום המלא בפועל. התובע יהא רשאי לקבל לידיו את חומר הראיות המצוי בשני ארגזים מסומנים במספר התיק והמצויים במזכירות בית המשפט. עורך דיןלקוחותשכר טרחהשכר טרחת עורך דין