ביטול קצבת שאירים עקב נישואין

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול קצבת שאירים עקב נישואין: התובעת התאלמנה מבעלה ביום 30/11/1992, מאז החלה לקבל גמלת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע וגם המוסד). במכתבו מיום 15/1/2008, הודיע המוסד לתובעת, כי החל מתאריך 1/1/2000, הוחלט לראות בה ובמר X כבני זוג ידועים בציבור. במכתבו מיום 6/2/2008 הודיע המוסד לתובעת כי החל מחודש 2/2000, היא אינה זכאית לגמלת שאירים "עקב נישואין" וכי נוצר לה חוב כולל בסך 151,384 ₪. בתביעתה לפנינו מבקשת התובעת להכיר בזכאותה לגמלת שאירים משנת 2000 ואילך ולבטל את החוב. התובעת ילידת שנת 1961 ולה בת, ילידת שנת 1984 מבעלה המנוח, ובן יליד שנת 2004, ממר עוגן סטאר. לטענת התובעת, היא ומר עוגן סטאר אינם בני זוג, אף פעם לא היו ידועים בציבור ולא ניהלו משק בית משותף, אלא מר עוגן סטאר הוא אבי בְּנָהּ ומעבר לכך אין ביניהם דבר. מנגד טוען המוסד, כי דין התביעה להידחות, הואיל והתובעת ובן זוגה, מר עוגן סטאר, הינם בגדר "ידועים בציבור", למצער החל מחודש ינואר 2000. הואיל והתובעת הינה ידועה בציבור של מר עוגן סטאר, אין רואים בה כאלמנה ולפיכך, אינה זכאית לקצבת שאירים וזאת בהסתמך על סעיפים 1 ו- 252 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי וגם החוק). דיון והכרעה תכליתו של חוק הביטוח הלאומי לעניין קצבת שאירים, היא להעניק לאלמנה קצבה על מנת לשמר את רמת חייה של האלמנה, פחות או יותר, כפי שהיתה לפני פטירת בן זוגה (ר' עב"ל 1169/01 אורה אביטל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן בתאריך 10/5/2004; דב"ע ל/0-19 המוסד לביטוח לאומי - רחל מנו, פד"ע ב' 72). סעיף 252 לחוק הביטוח הלאומי קובע:- "(א) נפטר מבוטח, ישלם המוסד מענק לפי הוראות סעיף 255 או קצבת שאירים חודשית באחד משיעורים אלה: (1) 17.7% מהסכום הבסיסי - (א) לאלמנה שעמה ילדים; (ב) לאלמן שעמו ילדים, כל זמן שהילדים עמו; (ג) לאלמנה או לאלמן שהם בני 50 שנים ומעלה; (2) 13.3% מהסכום הבסיסי - לאלמנה או לאלמן שהם בני 40 שנים ומעלה ועדיין אינם בני 50 שנים ולא נתקיים בהם אחד התנאים שבפסקה (1)(א) ו- (ב). (ב) אלמנה או אלמן שעמם ילדים, ישלם להם המוסד, כל זמן שהילדים עמם, תוספת בעד כל אחד מילדיהם - 8.3% מהסכום הבסיסי. (ג) ילדים שהניח אחריו המבוטח ואין אלמנה או אלמן הזכאים לקבל בעדם תוספת, יהיו שיעורי הקצבה כך: (1) בכפוף להוראות פסקה (2), אם לילדים הורה - תשולם הקצבה בשיעור של 11% מהסכום הבסיסי כשישנו ילד אחד בלבד, ובשיעור של 8.3% מהסכום הבסיסי בעד כל ילד; (2) אם אין לילדים הורה, או שההורה גר דרך קבע בחוץ לארץ, תשולם הקצבה בעד כל ילד מהילדים בשיעור של 11% מהסכום הבסיסי. (ד) לענין הזכויות לפי סעיף 238, סעיף זה וסעיפים 253, 258, 260 ו-267, רואים כמבוטח גם תושב ישראל שהשלים את תקופת האכשרה לפי סעיף 253 אף אם לא היה מבוטח בעת שנפטר. (ה) השר, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי להגדיל את השיעורים הנקובים בסעיפים קטנים (א), (ב) ו-(ג)." סעיף 238(2) לחוק קובע כי "אלמנה" הזכאית לגמלת שאירים היא "מי שהייתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו" ובסעיף 1 לחוק מוגדר המונח "אשתו" - "לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו". סעיף 255 לחוק הביטוח הלאומי קובע, בין היתר, כי זכותה של אלמנה לקצבת שאירים פוקעת מש"חזרה ונישאה". וזו לשון הסעיף:- "(א) אלמנה שלא מלאו לה עדיין 40 שנים ואינה זכאית לקצבה, או אלמנה שפקעה זכותה לקצבה שלא עקב נישואיה, ישלם לה המוסד מענק בסכום השווה לקצבת שאירים לפי שיעור הקצבה כאמור בסעיף 252(א)(1) כפול שלושים ושש. (ב) חזרה ונישאה אלמנה הזכאית לקצבת שאירים, תפקע זכותה לקצבת שאירים והמוסד ישלם לה מענק בשני שיעורים כלהלן: (1) לאחר יום נישואיה מחדש - סכום השווה לקצבת שאירים המחושב על בסיס שיעור הקצבה כאמור בסעיף 252(א)(1) (להלן - שיעור הקצבה), שהשתלמה בעד החודש שבו נישאה מחדש, כפול שמונה עשרה; (2) כתום שנתיים מיום נישואיה מחדש - סכום השווה לשיעור הקצבה, בעד החודש האחרון של השנתיים האמורות, כפול שמונה עשרה. (ג) אלמנה שחזרה ונישאה ונפטר בעלה מהנישואין החדשים והיא מקבלת מכוחו קצבת שאירים או קצבת תלויים, ישולם לה השיעור השני של המענק, אף אם טרם חלפו שנתיים מיום נישואיה מחדש; המענק יחושב על בסיס שיעור הקצבה בעד החודש שבו נפטר בעלה כאמור. (ד) דין אלמן לענין סעיף זה כדין אלמנה." בפסק דין בוארון פינק נדרש בית הדין הארצי לשאלה - האם ניתן להרחיב את הוראות סעיפים 135 ו-255 לחוק הביטוח הלאומי, שקובעים מפורשות את עובדת פקיעת זכאותה של אלמנה לקצבת תלויים או לקצבת שאירים, משהאלמנה "חזרה ונישאה", גם על אלמנה שהפכה ל"ידועה בציבור" של גבר אחר. כב' השופט פליטמן (בדעת רוב), קבע, כי אין הכרח כי האלמנה תינשא בהליך פורמאלי ודי בהכרה באלמנה כידועה בציבור כדי לשלול את זכאותה לקצבת שאירים או לקצבת תלויים. (ר' עב"ל 686/05 המוסד לביטוח לאומי - סמדר בוארון פינק, ניתן בתאריך 28/3/2007, להלן - פסק דין בוארון פינק). עתירה לבג"ץ שהוגשה בעניין פסק דין בוארון פינק נדחתה וכך נקבע בפסק הדין של הבג"ץ: "התכלית שביסוד ההוראות המפקיעות את הזכות לקצבה במקרה של אלמן או אלמנה ששבו ונישאו כדת וכדין, והרציונאלים שבבסיס אותה התכלית עליהם עמדנו לעיל, מתקיימים גם ככל שמדובר באלמן או אלמנה אשר החלו לחיות עם בני זוג כידועים בציבור. אכן, האלמן או האלמנה החיים כידועים בציבור נהנים משיתוף עם בני הזוג בהכנסות ובנשיאה בנטל ההוצאות, בהינתן משק הבית המשותף שהוא תנאי לסיווגם כידועים בציבור ובנסיבות אלה, אין הצדקה כי ימשיכו ליהנות מקצבת שאירים או קצבת תלויים, שנועדו להגן עליהם מפני מחסור כלכלי העלול להיגרם עקב מות המפרנס." (ר' בג"ץ 5492/07 סמדר בוארון פינק נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 19/9/2010). עוד נקבע בפסק דין בוארון פינק כי, קצבת האלמנה הידועה בציבור אינה נשללת רטרואקטיבית החל ממועד שרירותי בעברה של האלמנה, הידועה בציבור, אלא זכאותה למענק קמה מהיום בו יש לקבוע כי היא ממלאת אחר ההגדרה הקבועה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי "הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עימו". לעניין זה יש לשים אל לב, כי מעמד הידועה בציבור לא נקבע מלכתחילה כי אם בדיעבד לאחר פרק זמן של חיים משותפים עם בן הזוג. לפיכך, אף כי חיים משותפים כבני זוג לכל דבר, משך תקופה מסוימת, מעידים על המצב מלכתחילה, הרי שהזכאות למענק במקום קצבה, צריכה לקום לא מאותו מועד תחילי אלא לאחר פרק זמן של תקופת זמן של תקופת חיים יחדיו בפועל. המוסד, כאמור, טוען כי התובעת ובן זוגה, מר עוגן סטאר, הינם ידועים בציבור החל מחודש ינואר 2000. המוסד נסמך בטענתו על המסמכים הבאים: הודעתו של עוגן סטאר לחוקר המוסד מיום 2/5/2007 (מוצגים נ/6 ו- נ/7); הודעתה של התובעת לחוקר המוסד מיום 29/7/2007 (מוצג נ/1); שינוי שם המשפחה של התובעת משפירא לסטאר (בשנת 2006); דו"ח פעולה וזכרון דברים מתאריך 31/5/2007 (מוצג נ/8). לאחר שעיינו בכל הראיות והעדויות שהובאו לפנינו ובטענות הצדדים - שוכנענו כי בנסיבות המקרה יש לראות בתובעת ובמר עוגן סטאר (להלן - עוגן) כבני זוג הידועים בציבור, למצער החל מחודש 1/00. טעמינו יובאו להלן. ראשית נציין, כי התרשמנו שהודעות התובעת ועוגן שנמסרו לחוקר המוסד וכן עדויותיהם לפנינו היו מגמתיות וחלקים מהן אינם אמינים ואינם משכנעים, עם כי על חלקים אחרים ניתן לסמוך. מצאנו כי בעת מסירת ההודעות לחוקר המוסד התובעת ומר עוגן כבר היו מודעים לכך שמעמדה של התובעת כ"אלמנה" נבחן מחדש על ידי המוסד (ר' מכתבה של התובעת לנתבע מיום 21/2/2007 - מוצג נ/2), והתובעת ועוגן היו מודעים להשלכות ולמשמעויות של בחינה זו. בהודעתו לחוקר הנתבע ציין עוגן את הדברים הבאים: "משנת 1997 אני חבר של גב' אורלי סטאר שאני מאוד אוהב אותה את אורלי ומספר פעמים הצעתי לאורלי נישואין. ויש לי ולאורלי ילד משותף בשם יונתן בן 3 שכרגע ישן כאן במיטה....אני ישן כאן אצל אורלי בדירה בערך 3-4 פעמים בשבוע וככה זה כל השנים שאני ואורלי ביחד מ 1997 ועד היום. גם אחרי שהילד שלנו נולד המצב לא היה יותר טוב ורק מ 3/04 שיונתן נולד אז ישנתי כאן כל יום במשך חודשים עד שיונתן הלך למטפלת ואורלי חזרה לעבודה ואז חזרנו למצב יותר גרוע בקשר שלנו." (ר' ההודעה מוצגים נ/6 ו-נ/7) בתצהירו ציין עוגן: "בשנת 1997 לערך, הכרתי אישה העונה לשם שפירא אורלי, אשר באותה העת היתה אלמנה עם ילדה ועל כן נקשרנו בקשר אינטימי עקב רצוננו להביא עוד ילדים לעולם והאמנו כי מעבר לרצון העז והמשותף יכול היה להיות קשר עמוק יותר אשר יוביל בסופו של יום לחתונה ומשפחה." (ר' סעיף 3 לתצהירו של עוגן, מוצג ת/3) בנוסף ציין עוגן בהודעתו כי הוא תומך בתובעת ובילדים, קונה מוצרי מזון לבית, משלם ועד בית, ומדי פעם משלם חשבונות: "אני מאוד תומך באורלי ובילדים ואני במינוס בבנק. בגלל אורלי אני קונה אוכל הביתה ב-300 ₪ בשבוע בעיקרון לילדים ואני משלם כאן את ועד הבית 60 ₪ לחודש ואני עוזר בתיקונים כאן בבית אבל אין לנו חשבון משותף בבנק ומידי פעם אני עוזר לשלם חשבונות מה שאורלי מרשה לי. אבל אורלי לא רוצה שאני אשלם חשבונות כדי שלא תהיה לי זכות על הדירה שלה." התובעת הודתה בחקירתה הנגדית, כי עוגן שילם ועד בית כל חודש וכל אימת שלא יכלה לשלם את הוצאות הבית, עוגן היה משלם וגם היה עוזר בתיקונים בבית. לתובעת היה כלב, ברם היא העידה כי היא לא היתה יוצאת עם הכלב, אלא כשעוגן היה בבית הוא היה מוציא את הכלב (ר' עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 26-16). עוגן העיד כי אף פעם לא היה בא אל ביתה של התובעת בידיים ריקות. הוא היה קונה אוכל, קונה בגדים לבנו, קנה טלויזיה לחדר של בנו והוא משלם את מס ועד הבית בסך 180 ₪ לשלושה חודשים. כך גם התובעת משאירה את חשבונות הבית מהודקים במגנט למקרר ועוגן משלם את כולם (ר' עמ' 12 לפרוטוקול). עוד העיד עוגן כי אמו רופאת נשים מתגוררת בחו"ל, מצבה הכלכלי איתן והיא עוזרת לו כלכלית. כמו כן העיד עוגן, כי קנה לבִתָהּ של התובעת דיסקמן וקנה דברים רבים לבית התובעת, כמו מוצרי חשמל וקניית אוכל לבית פעמיים בשבוע (ר עמ' 13 לפרוטוקול). בהודעתה לחוקר המוסד אמרה התובעת, כי עוגן אף פעם לא גר אצלה והם אינם בני זוג וחוץ מאוכל שהוא קונה לילדָם בסכום של כ- 200 ₪ הוא אינו משלם עבורה או עבור ילדם דבר. בעבר שילם את מס ועד הבית בדירתה, אך כיום אינו משלם את הוצאות דירתה (ר' הודעת התובעת - מוצג נ/1). התובעת ועוגן טענו בהודעותיהם וכן בעדויותיהם כי לאחר הולדת בנם בשנת 2004 היחסים ביניהם השתנו לחלוטין ומאז אינם בני זוג. לא שוכנעו באמיתות טענה זו, והתרשמותנו היא כי טענה זו באה לתמוך בטענתם שהם אינם בני זוג ואינם "ידועים בציבור". מדו"ח הפעולה וזכרון הדברים, שערכו חוקרי המוסד ביום 31/5/2007, לאחר חקירת עוגן (2/5/2007) ולפני חקירת התובעת (19/7/2007), עולים הדברים הבאים שנמצאו בחקירה: על תיבת הדואר של התובעת, בבנין בו היא גרה ברחוב קליבנוב 37 חיפה, היה רשום השם "עוגן סטאר". על ארון הנעלים שהיה מחוץ לדלת הכניסה לדירתה של התובעת היו מס' כרטיסי ביקור ע"ש עוגן סטאר - סקאל ישיר. בשלוש פעמים שביקרו החוקרים בדירת התובעת, רכבו של עוגן חנה בחניית ביתה של התובעת. כשהחוקרים דפקו על דלתה של התובעת, עוגן פתח את הדלת והיה לבוש בבגדי בית, אך סרב להכניס את חוקרי המוסד, למרות שהציגו בפניו תעודות, מן הטעם שהילד ישן, והחוקר גבה את הודעתו של עוגן בחדר המדרגות. בחקירה סביבתית ציינו השכנים בפני החוקרים כי בני הזוג סטאר גרים בדירה בקומה אחרונה, דירה מס' 22 וכי הם גרים במקום יחד כבר מספר שנים (ר' מוצג נ/8). ביום 1/8/2006 שינתה התובעת את שם משפחתה משפירא לסטאר - שהוא שם משפחתו של עוגן (ר' מוצג ת/2). במכתב תשובתה של התובעת מיום 21/2/2007 (מוצג נ/2) לפניית המוסד ציינה התובעת: "במענה למכתבך, הנני מבקשת להודיעך, שמצב משפחתי לא השתנה ואת שם משפחתי החלפתי בזמן מלחמת לבנון השניה, כאשר הייתי בחרדות וקיויתי שמזלי ישתנה." בסתירה לדברים אלה ציינה התובעת בעדותה, כי שינתה את שמה כיון שרצתה לשנות את שם משפחתו של בנה, ולא יכלה לעשות זאת מבלי לשנות את שם משפחתה, וזאת על מנת שאם יהיה צורך (בעקבות המלחמה) יוכל עוגן לנסוע עם בנם המשותף לחו"ל. כאשר נשאלה התובעת מדוע צריך לשנות את שם משפחתו של הילד כדי שיסע עם אביו ענתה "כי ככה אני החלטתי כי זה פחות בעיות בקניית כרטיסים ודרכון" (ר' עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 9-10). יוטעם כי הסבריה של התובעת לעניין שינוי שם המשפחה לשם משפחתו של עוגן סטאר אינם מניחים את דעתנו ולא שוכנענו באמיתותם. התרשמנו כי העובדה שעוגן גר בביתה של התובעת רק שלוש-ארבע פעמים בשבוע ושיחסיהם של התובעת ועוגן התרחקו, לטענתם, לאחר הולדת בנם, נעוצה בבִתָהּ של התובעת מנישואיה הראשונים, אליסה, שהתנגדה לקשר ביניהם. הבת אליסה ילידת שנת 1984 שהתה במרבית הזמן במסגרות שונות מחוץ לבית התובעת. לאחר שלמדה שמונה שנים בבית ספר יסודי, למדה ארבע שנים בפנימייה של בית הספר לקציני ים בעכו, שם שהתה במהלך השבוע. לאחר מכן שירתה בצבא מ-2/2003 עד 2/2005, נסעה לחו"ל שלוש פעמים לתקופות ארוכות, למדה באוניברסיטה ובשנת 2006 חזרה בתשובה ושהתה בפנימייה דתית בצפת במהלך השבוע. ב- 2/2008 נישאה וגרה בבית התובעת עם בעלה במשך כשנה ומשנת 2009 היא חיה עם משפחתה בחו"ל. עקב התנגדות בתה של התובעת גר עוגן אצל התובעת שלוש-ארבע פעמים בשבוע כאשר בתה של התובעת שהתה במסגרות מחוץ לבית, ברם בסופי השבוע כשהבת חזרה לביתה, הייתה התובעת גרה בביתו של עוגן ברחוב ליאון בלום בחיפה (ר' עמ' 5, 6, 7, 10, 11, 13 לפרוטוקול). בהודעתה מיום 19/7/2007 ציינה התובעת כי "אולי כאשר הבת שלי תתחתן היחסים שלנו יהיו יותר בתדירות גבוהה". עוגן העיד כי לאחר שהבת נסעה לחו"ל, התובעת נותנת לו להכנס לדירה והוא משלם את חשבונות הבית (ר' עמ' 12, 13 ו-14 לפרוטוקול). הנה כי כן, מאז שנת 1997 התובעת ומר עוגן הם חברים ומשנה זו עוגן גר בדירת התובעת מספר פעמים בשבוע. יחסי התובעת ועוגן נקשרו בקשר אינטימי עקב רצונם להביא יחדיו ילדים לעולם ולהקים משפחה ואכן הם הביאו ילד לעולם בשנת 2004. לא שוכנענו באמיתות טענת התובעת ועוגן כי לאחר הולדת בנם ב- 2004 הם אינם יותר בגדר בני זוג. העובדה שמר עוגן ממשיך לגור בביתה של התובעת מספר פעמים בשבוע, מאז 2004 ועד היום, אינה מלמדת על כך שאינם בני זוג דוקא, והסבריהם שעוגן ישן במיטת בנו אינם אמינים ואינם משכנעים. עוגן במשך כל השנים (גם לאחר 2004) היה קונה אוכל לבית התובעת, היה משלם את כל תשלומי וחשבוונת הבית, היה קונה מוצרים חשמליים ואחרים, היה מתקן דברים בבית ונמצא פיזית בבית וגם חלק מחפציו נמצא בבית. לאחר שנת 2004 על תיבת הדואר של התובעת רשום "עוגן סטאר", לאחר שנת 2004 (בשנת 2006) התובעת החליפה את שמה מ- "שפירא" לשם משפחתו של עוגן - "סטאר". לאחר שנת 2004 השכנים ראו בתובעת ובעוגן כבני זוג המתגוררים יחדיו מספר שנים בדירת התובעת. בנסיבות אלה סוברים אנו כי התובעת ועוגן הינם בני זוג הידועים בציבור, למצער משנת 2000 וברי כי גם לאחר הולדת בנם בשנת 2004 דרכיהם לא נפרדו והם ממשיכים להיות בני זוג הידועים בציבור. אין חולק כי לתובעת דירה ברחוב קליבנוב וגם לעוגן יש דירה ברחוב ליאון בלום, ברם, אין בכך כדי לשלול את היותם של השניים ידועים בציבור. לעניין זה כבר נפסק כי המונחים "חיי משפחה" ו"משק בית משותף" הינם מונחים העשויים להשתנות מזוג לזוג בהתחשב במצבם הבריאותי, בהרגלי חייהם ובנסיבות אובייקטיביות אחרות (ר' עב"ל (ארצי) 36193-05-10 צפורה אגראניוני - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2/6/2011). כן נפסק כי "אישה שפלוני בא לביתה כאל ביתו בכל עת שהוא מתפנה מעבודתו על מנת לחלוק עם אותה אישה את ההפסקות בעבודה, את חוויותיו, הרי גם אם מסיבות שונות הלינה אינה משותפת, אין בכך כדי להצביע שלבני הזוג אין חיים משותפים - cohabitation " (ר' עב"ל 1169/01 אורה אביטל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 10/5/2004). גם העובדה שאין לתובעת ולעוגן חשבון בנק משותף ולא שיתוף בדירותיהם, איננה שוללת את היותם של התובעת ועוגן ידועים בציבור: " 'משק בית משותף' אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. השאלה, אם לפנינו בני זוג החיים "חיי משפחה במשק בית משותף', אינה עוסקת בבדיקת מערכת היחסים הקניינית שביניהם. שאלת השיתוף או ההפרדה שנהגו בנכסיהם היא שאלה נפרדת, אשר אינה קשורה לשאלת מעמדם כבני זוג." (ר' ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג(1), 431). ועוד נספק כי: "חיים משותפים אין משמעותה בהכרח הטלת חובת הפרנסה של בן זוג אחד על משנהו, בוודאי לא בהכרח הגבר את האישה" (ר' עב"ל 59/03 גבריאלה סבן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 640). בנסיבות אלו, על אף שהשניים לא גרו בכל ימות השובע תחת קורת גג אחת, ועל אף ההפרדה הרכושית, הרי שהתובעת ועוגן קיימו קשר בר קיימא הכולל מחויבות הדדית, מתוך רצון הדדי לקשירת חייהם יחד, במשך תקופת זמן שיש בה כדי להקנות למערכת היחסים הכרה כ"ידועים בציבור" לצורך שינוי מעמדה של התובעת מ"אלמנה" ל"ידועה בציבור" וככזו יש לשלול את זכאותה לקצבת שאירים בהתאם להוראות סעיף 255 לחוק הביטוח הלאומי, הדן באלמנה "שחזרה ונישאה" והחל גם על אלמנה ש"הפכה לידועה בציבור". לחלופין טוענת התובעת כי, עד לחודש מרץ 2007, שררה ההלכה הידועה כהלכת פריימן, ממנה ניתן ללמוד כי אין לשלול מידועה בציבור, את קצבת השאירים משכך טוענת התובעת, כי אין לחייב אותה להשיב כספים אותם קיבלה כדין, עד אשר שונתה ההלכה בפסק הדין בעניין בוארון פינק שניתן ביום 28/3/2007. התובעת טוענת כי עד למועד זה ההלכה הקובעת הייתה כאמור בהלכת פריימן, שם נקבע כי שלילת הזכות לגמלאות צריך שתתקיים רק אם נעשה אקט מפורש של נישואין. אין בידינו לקבל את טענת התובעת. בימים אלה ממש יצאה הלכה מלפני בית הדין הארצי בפרשת ליאת יחיאל, בה נקבע כי ההלכה שקבעה שאין להבחין בין אלמה שנישאה לבין אלמנה שהפכה לידועה בציבור, נפסקה כבר בפסק דין עוזי אורנן שניתן ביום 18/9/1994 (ר' דב"ע נד/0-85 עוזי אורנן, מיכל אפרת - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 490). אמנם בפרשת נחמה פריימן (ר' עב"ל 1407/04 המוסד לביטוח לאמי - נחמה פריימן, ניתן ביום 8/11/2006) נהפכה ההלכה של עוזי אורנן לפרק זמן של חמישה חודשים, בו נקבע כי אלמנה ידועה בציבור זכאית לקבלת קצבת תלויים, ברם פסק דין בוארון פינק, שניתן ביום 28/3/2007 (ר' עב"ל 686/05 המוסד לביטוח לאומי - סמדר בוארון פינק) השיב את הלכת עוזי אורנן על כנה, לפיה אין להבחין בין אלמנה שנישאה לאלמנה שהפכה לידועה בציבור. עתירות שהוגשו לבג"ץ על פסק דין בוארון פינק נדחו (ר' בג"ץ 5492/07 סמדר בוראון ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 19/9/2010). פסק הדין בבג"ץ פסק כי יש להחיל דין זהה על אלמנות החיות כידועות בציבור ועל אלמנות שחזרו ונישאו כדת וכדין. אלה דברי בית הדין הארצי בפסק דין ליאת יחיאל: "תחולה רטרואקטיבית של שינוי בהלכה כמבואר לעיל, תביעת המערערת היא שבית דין זה יורה על תחולה רטרואקטיבית של השינוי שנעשה בהלכה הפסוקה בפרשת נחמה פריימן מ-8/11/06, באופן שתמשיך ותקבל קצבת תלויים ממועד בו הופסק תשלומה ב-7/04. למבוקשה של המערערת אין להעתר ונימוקים לכך יובאו להלן. חשוב לבאר כבר עתה, כי פסיקתו של בית דין זה בפרשת נחמה פריימן כמו גם בפרשת בוארון פינק אינה הלכה חדשה שנפסקה, ואף אין היא פירוש ראשון שניתן להוראה חקוקה. בפסיקתו באותן פרשות, שינה בית הדין את ההלכה שהיתה קיימת בכל הקשור לשוני בין אלמנה שהפכה להיות ידועה בציבור לבין אלמנה שנישאה, כפי שנפסק לראשונה בפרשנות עוזי אורנן ב - 1994." ובהמשך פסק בית הדין הארצי בפסק דין ליאת יחיאל : "כך גם בענייננו. במועד בו הופסק תשלום קצבת התלויים 7/04, היתה שרירה וקיימת ההלכה הפסוקה כפי שהובאה בפרשת עוזי אורנן. לפי הלכה זו אין מקום להבחין בין אלמנה שנישאה מחדש לבין אלמנה שהפכה להיות ידועה בציבור. שתיהן אינן זכאיות להמשך תשלום קצבת תלויים וזכאיות למענק נישואין. בפועל המוסד החל ליישם זאת רק בשנים 2004-2003, כשם שהיה בעניין סמדר בוארון פינק. מכאן שבמועד שבו הופסק תשלום קצבת התלויים לא יכולה היתה להיות למערערת ציפייה מוצדקת לקבלת הקצבה, או לכך כי הקצבה תחזור ותשתלם. שכן, הפסקת התשלום נעשתה בהתאם להלכה הפסוקה שנהגה באותו זמן. לכל היותר, עם מתן פסק הדין בעניין נחמה פריימן ב - 8/11/06, יכולה היתה לצמוח למערערת זכות עתידית לקבלת הקצבה. בפרשת פריימן נקבע כאמור כי אלמנה ידועה בציבור זכאית לקבלת קצבת תלויים אך ציפייה זו באה לקיצה חמישה חודשים לאחר מכן עם מתן פסק הדין בעניין בוארון פינק ביום 28/3/07 אשר חזר להלכה שנפסקה בעניין עוזי אורנן לפיה אין להבחין בין אלמנה שנישאה לאלמנה שהפכה לידועה בציבור. פסק הדין של בית הדין האזורי ניתן ב-20/12/07 והוא הלך בתלם שהותווה בפרשת בוארון פינק, שכאמור אף ערעור לבג"ץ בעניינה נדחה. על כן, אין המערערת זכאית להמשך תשלום קצבת התלויים שעה שפרשת פריימן אינה חלה רטרואקטיבית וזו שינתה הלכה קודמת בעניין עוזי אורנן, שהיתה בתוקף במועד בו הופסק תשלום הגמלה." (ר' עב"ל 98/08 ליאת יחיאל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16/10/2012; ההדגשה במקור). בענייננו החלטת המוסד לראות בתובעת ובעוגן כבני זוג ידועים בציבור, ניתנה ביום 15/1/2008, היינו לאחר שניתן פסק דין בוארון פינק, ומשכך ההלכה הרלוונטית בעניינה של התובעת היא זו שנפסקה בפסק דין עוזי אורנן ובפסק דין בוארון פינק, מאידך גיסא פסק הדין בעניין נחמה פריימן אינו רלוונטי כלל לעניינה של התובעת. שאלה נוספת היא מהו המועד ממנו יש לשלול מהתובעת את המשך קבלת גמלת השאירים ולדרוש מהתובעת החזר גמלת שאירים שקיבלה בעבר. התובעת טוענת כי כשם שהמוסד אינו משלם גמלאות מעבר ל-12 חודשים, עובר ליום הגשת התביעה למוסד, אין המוסד רשאי לדרוש החזר גמלאות מהתובעת לתקופה ארוכה יותר מ- 12 חודשים. בית הדין האזורי באותה פרשה של ליאת יחיאל, פסק כי המוסד יכול לשלול מהאלמנה את הקצבה רק מהמועד בו הודיע המוסד לאלמנה על שינוי המדיניות. ואלה דברי בית הדין האזרי, מותב בראשות כב' השופטת עפרה ורבנר: "המועד ממנו יכול הנתבע לדרוש מהתובעת החזר קצבאות תלויים: "אשר על כן, איננו סבורים כי לפני המועד בו הודיע המוסד לביטוח לאומי לתובעת על שינוי המדיניות יכול המוסד לביטוח לאומי לשלול מהתובעת את קצבת התלויים. נציין כי גם השופט פליטמן בפסק הדין בענין סמדר פינק (בסיפא של סעיף 11) הדגיש את חובת המוסד לביטוח לאומי ליידע את האלמנות והאלמנים הזכאים לקצבת שאירים או תלויים על חובתם לדווח על חייהם עם ידוע בציבור בתוך שנה מהיום בו הופך האלמן/ה לידוע בציבור. ד. משלאורך השנים מדיניות המוסד לביטוח לאומי היתה שלא לשלול קצבת תלויים מאלמנות החיות עם ידוע בציבור משמדיניות זו השתנתה למעשה רק בשנת 2004, והנתבע ידע גם קודם לכן, לכל המאוחר משנת 2000, כי התובעת מתגוררת עם ידוע בציבור, אולם לא הודיעה לה אז כי יש באופן חייה בצורה זו כדי לשלול ממנה זכאות לקצבת תלויים, הרי אין מקום לקביעה של שלילת הזכות באופן רטרואקטיבי משנת 97, מה גם שבהתאם לעדויות שבפנינו התובעת ומשעלי לא היו ידועים בציבור משנת 97 (והולדת ילדה משותפת עדיין אינה הופכת את שני הוריה לידועים בציבור או לנשואים) וככל הנראה החלו להתגורר יחדיו במהלך שנת 99, ועל מנת להגיע למסקנה כי המדובר בידועים בציבור יש צורך בחלוף כשנה בה הזוג מתגורר יחד ומקיים משק בית משותף וחיי משפחה, כך שקביעה על היותם ידועים בציבור באופן שיצדיק הפסקת קצבת תלויים, אינה יכולה להיות לפני שנת 2000. בענייננו משהנתבע עצמו ידע בשנת 2000 שהתובעת מתגוררת עם ידוע בציבור ולאור מדיניותו באותה עת לא שלל ממנה את הקצבה, אין מקום לשלילת הקצבה רטרואקטיבית והננו קובעים כי יש מקום לשלילת הקצבה החל מהמועד בו נשלח לתובעת המכתב ב- 7.04. הדרך הנכונה בה היה הנתבע צריך לנקוט הינו משלוח הודעה לכל מקבלות קצבאות התלויים/שאירים על השינוי במדיניותו כך שגם אלמנה החיה עם ידוע בציבור ולא רק אלמנה שנישאת מחדש בהתאם לדיני דתה, תופסק קצבתה. בד בבד עם משלוח ההודעה היה הנתבע צריך ליידע את האלמנות על חובתן להודיע לו על שינוי במצבן לרבות על מגוריהן עם ידוע בציבור. ה. המוסד לביטוח לאומי מחוייב לפעול בתום לב ומתוך חובת גילוי מוגברת כלפי המבוטחים והיה עליו להודיע לאותם מבוטחים שיש בשינוי המדיניות השלכה לגביהם, הודעה בדבר שינוי המדיניות." (ר' ב"ל (חי') 4600/04 יחיאל ליאת - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 20/12/2007, מותב בראשות כב' השופטת עפרה ורבנר). דברים אלה מקובלים עלינו ויוטעם כי פסק הדין האזורי בפרשת ליאת יחיאל נדון בערעור בבית הדין הארצי (עב"ל 98/08 ליאת יחיאל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16/10/2012) (התייחסנו לעיל לפסק הדין הארצי וקטעים ממנו הבאנו על ידנו). בית הדין הארצי דחה את הערעור ופסק הדין האזורי נשאר כולו על כנו ובכלל זה פסיקתו בעניין המועד ממנו יש לשלול את הקצבה. בענייננו המוסד פנה אל התובעת, בעניין תשלום קיבצת השאירים לאלמנות ומצבה המשפחתי בתחילת שנת 2007 והתובעת השיבה למוסד על מצבה המשפחתי במכתבה מיום 21/2/2007 (ר' מוצג נ/2). בנסיבות אלה אנו קובעים כי שלילת קצבת השאירים מהתובעת תחל מחודש פברואר 2007, בשים לב למועד פניית המוסד לתובעת ולהלכת ליאת יחיאל. אשר על כן - אנו קובעים כי התובעת ועוגן סטאר הינם ידועים בציבור ובדין שלל המוסד את קצבת השאירים מהתובעת, ברם שלילה זו תחל רק מחודש פברואר 2007. בנסיבות המקרה משתביעת התובעת נדחתה בחלקה ונתקבלה בחלקה, אין מקום לפסיקת הוצאות למי מהצדדים. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. קצבת שאריםנישואין / חתונה