פיצויים בגין השפלה בעבודה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים בגין השפלה בעבודה: 1. התביעה שבפני עניינה עתירתה של התובעת לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, יתרת שכר בגין חודש ספטמבר 2002 בצירוף פיצויי הלנת שכר, פיצוי בגין עגמת נפש והשפלה ותשלום החזר הוצאות שונות שהוציאה התובעת. 2. התובעת הינה מורה לאנגלית, אשר הועסקה בנתבעת - מדינת ישראל - משרד החינוך (להלן: "המדינה") בין השנים 1997 - 2005. ביום 31.8.05 פוטרה התובעת פיטורים פדגוגיים. ביום 31.10.05 שולמו לתובעת פיצויי פיטורים בסך 43,133 ש"ח. 3. ביום 19.12.05 הגישה התובעת תביעה (תיק דמ 10494/05) במסגרתה עתרה לתשלום פיצויי הלנה בגין עיכוב בתשלום פיצויי הפיטורים, השלמת משכורת חודש ספטמבר 2002, פיצוי בגין עוגמת נפש והשפלה, תשלום החזר הוצאות שונות, פיצויי פיטורים מוגדלים, חודשי הסתגלות וקורס הסבה מקצועית. ביום 21.6.06 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן בו פירטה את עילות התביעה והגדילה את סכום התביעה ובהתאם לסכום התביעה העדכני הועבר התיק למסלול דיון רגיל (עב 6780/06). בהחלטת בית הדין מיום 12.5.11 נקבע כי כתב תביעה מתוקן נוסף ובו עילות תביעה חדשות שעניינן סעד בדבר בטלות הפיטורים, אכיפת יחסי עבודה, פיצוי ממוני ופיצוי בגין הפסד השתכרות, הוגש ללא היתר ולפיכך הוצא מתיק בית הדין. טענות הצדדים 4. לטענת התובעת, על אף שפוטרה ביום 31.8.05, פיצויי הפיטורים שולמו לה רק ביום 31.10.05, חודש וחצי לאחר המועד בו היה על המדינה לשלמם על פי חוק. בגין העיכוב בתשלום פיצויי הפיטורים עתרה התובעת לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 13,282.49 ש"ח. עוד טענה התובעת, כי המדינה עיכבה את תשלום שכרה בגין התקופה שבין 1.9.02 - 12.9.02 וכי הפרשי השכר שולמו לה רק בחלוף כארבע שנים, ואף אז לא במלואם, ללא תוספת פיצויי הלנת שכר ו/או הפרשי הצמדה וריבית ובניכוי מלוא שיעור המס. משכך, עתרה התובעת לתשלום הפרשי שכר בגין חודש ספטמבר 2002, פיצויי הלנת שכר והפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.02 ועד ליום 1.6.06 בסך של 46,084.51 ש"ח. כמו כן, עתרה התובעת לתשלום פיצויים בסך 40,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש וההשפלות שנגרמו לה, לטענתה, בהתנהלות המדינה כלפיה. בנוסף עתרה התובעת לתשלום החזר הוצאות שהוציאה בפניותיה למשרד החינוך ולהסתדרות המורים, נסיעות, שכר טרחת עו"ד ובסך הכל 2,025 ש"ח. 5. המדינה אינה חולקת על כך שפיצויי הפיטורים שולמו לתובעת רק ביום 31.10.05 אולם לטענתה, תשלום הפיצויים התעכב בשל נסיבות חריגות שלא היתה לה שליטה עליהן ועקב טעות כנה, ועל כן, לשיטתה, יש לבטל את תשלום פיצויי ההלנה ולחילופין להפחיתם. באשר להשלמת משכורת חודש ספטמבר 2002 טענה המדינה כי בטעות לא שולמה לתובעת משכורת בגין 10 ש"ש עבור התקופה 1.9.12 - 12.9.12, כאשר בפועל התובעת לא עבדה בשעות אלה, אך משום שהן היוו חלק מהיקף משרתה הקבוע, תוקנה הטעות והמשכורת בגינן שולמה לתובעת בחודש יוני 2006. המדינה טענה כי השכר בגין התקופה 1.9.02 - 12.9.02 בסך 1,310.51 ש"ח שולם לתובעת על פי טבלת שכר מעודכנת לחודש אפריל 2006 כך שבפועל תוקן הנזק, וכי מס בשיעור של 50% נוכה מהסכום בשל סירובה של התובעת לפנות לפקיד השומה לצורך תיאום מס. באשר לפיצויי ההלנה הנתבעים בגין השלמת משכורת ספטמבר 2002, טענה המדינה כי התביעה התיישנה בהתאם להוראות סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר וכי ממילא על פי הפסיקה, שכר ששולם שלא בעד עבודה שבוצעה בפועל, אינו בבחינת שכר ולכן אינו מולן. באשר לתביעת התובעת לפיצויים בגין עוגמת נפש טענה המדינה כי מעולם לא השפילה את התובעת או נהגה בה בחוסר הגינות. לטענתה, לאורך כל שנות עבודתה של התובעת, היא נהגה בה כראוי ועשתה כל שיכלה לסייע לה ולא נגרמה לתובעת כל עגמת נפש בעקבות מעשיה. באשר לתביעה להחזר ההוצאות טענה המדינה כי התובעת לא צירפה כל אסמכתא להוצאות אלו וכי ממילא אין היא זכאית לכל החזר בגינן. תצהירים ועדויות 6. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה. מטעם המדינה הוגשו תצהירי עדות ראשית של הגב' ברברה ונדריגר, המשמשת כמפקחת על האנגלית במחוז תל אביב במשרד החינוך ותצהיר של הגב' חוה לבה, המשמשת כמנהלת גף כ"א בהוראה במשרד החינוך משנת 2001. כן הוגשה מטעם המדינה תעודת עובד ציבור של הגב' רחל דויטש, סגנית גזבר (ממונה משכורות) בגזברות מחוז תל אביב בנתבעת. התובעת והעדות מטעם המדינה נחקרו על תצהיריהן במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפני. דיון והכרעה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים 7. אין צורך להכביר מילים על זכות היסוד של עובד לקבל את שכרו במלואו ובמועדו, זכות אשר זכתה להגנה מפורשת בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"). על חשיבות תשלום השכר במועד, עמד בית הדין הארצי לעבודה בעניין עיריית לוד: "תשלום השכר במועדו נועד לאפשר לעובד קיום מינימלי בכבוד. אדם ששכרו הולן הוא אדם שכבודו כאדם וכעובד נפגע. אי תשלום שכר לעובד במלואו ובמועדו, תוצאתו השבתת מקור פרנסתו ואילוצו להושיט יד לנדבת לבם של בני משפחה וחברים, ובמצוקתו כי רבה להידרש למלווים בריבית קצוצה" (ע"ע 1242/04 עיריית לוד - אבלין דהן, ניתן ביום 28.07.05). חוק הגנת השכר קובע כי שכר יש לשלם במועד הקבוע בחוק, ועל סכום שלא שולם במועדו יש להוסיף פיצויי הלנה בשיעורים שנקבעו בסעיף 17 לחוק. הסנקציה המוטלת על המעביד בגין הלנת שכרו של העובד, היא סנקציה חמורה אשר נועדה לשרש את תופעת השכר המולן. 8. יחד עם זאת, רשאי בית הדין להפעיל את שיקול דעתו ולהורות על הפחתת פיצויי ההלנה על פי אמות המידה הקבועות בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, שלשונו: "בית-דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". במסגרת הפעלת שיקול דעתו, על בית הדין לבחון את תום לבם של הצדדים, את הנסיבות האובייקטיביות, את סוג המעביד וסוג ההלנה. על בית הדין לבחון את מאזן הנזקים ולתת משקל לתכליתו של חוק הגנת השכר, בכפוף לאיזון בין התכלית ההרתעתית שנועדה להגן על זכותו של העובד לבין זכות הקניין של המעביד (ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים - ג'וליה מימון, ניתן ביום 29.11.00; ע"ע 372/05 חברת השמירה בע"מ - מונטסנוט איילין אייל, ניתן ביום 24.11.2005). 9. בענייננו, אין חולק כי התובעת פוטרה ביום 31.8.05 וכי פיצויי הפיטורים שולמו לה רק ביום 31.10.05, היינו, חודשיים לאחר מועד סיום העסקתה. המדינה הסבירה כי תשלומם של פיצויי הפיטורים התעכב בשל נסיבות חריגות שלמדינה לא היתה שליטה עליהן ואשר מקורן בחתימת הסכם קיבוצי מיום 31.8.05, בסמוך לתחילת שנת הלימודים. לטענתה, חתימת ההסכם הקיבוצי במועד זה, יצרה עומס רב על עובדי מערכת החינוך ועל מחלקת כוח האדם בפרט, בין היתר גם בשל הצורך לטפל בנושא תשלומם של מענקי פרישה, על פי הקריטריונים החדשים שנקבעו במסגרת ההסכם, והכל תוך תקופה קצרה שבה התקיימה גם חופשה מרוכזת לרגל החגים. 10. בנסיבות שתוארו על ידי המדינה ונוכח תשלומם של פיצויי הפיטורים זמן קצר לאחר סיום החופשה המרוכזת, נראה כי העיכוב בתשלום פיצויי הפיטורים לא נעשה בזדון, כי אם בשל נסיבות חריגות. מנגד, מדובר בגוף ציבורי אשר חלה עליו חובה מוגברת של שמירה על חוקי המדינה ועל זכויותיהם וכבודם של עובדים מפוטרים אשר נגדע מקור פרנסתם באחת, ועל המדינה היה להיערך מבעוד מועד לתשלום זכויות עובדיה במועדן, אף אם נחתם בה הסכם קיבוצי באותה העת. כמו כן, יש לשקול את נסיבותיה האישיות של התובעת ולהתחשב בהיותה של התובעת אם חד הורית ומפרנסת עיקרית, אשר נזקקה לסכום פיצויי הפיטורים במועד על מנת להמשיך ולהתקיים לאחר פיטוריה. 11. נוכח הנסיבות המתוארות, מצאתי לנכון להעמיד את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים על סך של 6,000 ₪, נכון להיום. השלמת משכורת בגין התקופה 1.9.02 - 12.9.02 12. אין חולק כי לא שולמה לתובעת במועדה משכורת בגין 10 ש"ש עבור התקופה שמיום 1.9.02 - 12.9.02 (תחילת שנה"ל תשס"ג), וכי בפועל שולם לה סך של 1,310.51 ש"ח בניכוי 50% מס, בחודש יוני 2006. כמו כן אין חולק כי התובעת לא עבדה בפועל בימים אלו כשהסיבה לכך נעוצה היתה בבעיית שיבוץ שלה בבתי הספר השונים. 13. המדינה הסבירה כי אי שיבוצה של התובעת לעבודה בימים אלו במלוא 20 ש"ש שהן היקף משרתה הקבוע, נעוץ היה בכך שלא אושרה לה העברה קבועה ממחוז מרכז למחוז תל אביב וכי שיבוצה בשנה"ל תשס"ב בבית ספר "היובל" היתה לשנה אחת בלבד, ולכן לא היתה מחוייבות למפקחת לשבצה במחוז ת"א בשנה"ל תשס"ג. כשהתברר למפקחת כי לא בוצע מינוי בפועל לתובעת, היא הצליחה לשבצה ברגע האחרון מיום 1.9.02 רק ב- 10 ש"ש בחטיבת הביניים "נבון" בחולון (ר' סעיף 17 לתצהיר הגב' לבה). על פי עדותה של הגב' לבה, ביום 12.9.02 השלימה המפקחת את משרתה של התובעת על ידי שיבוצה ב- 10 ש"ש נוספות בחטיבת הביניים "קציר" בחולון ובשל טעות לא הוסדר תשלום השכר עבור 10 השעות החסרות עד ליום 12.9.02. כאשר עמדה המפקחת על הטעות ניתנה הוראת תשלום של מפקח המחוז לגזברות, אך במכתב זה נרשמה בשוגג השנה 2004 במקום השנה 2002 (ר' נספח 12 לתצהיר הגב' לבה) ומאחר ובשנת 2004 לא היתה התובעת זכאית לשכר עבור עשרת הימים הראשונים, לא הועבר לה כל תשלום. רק בעקבות כתב התביעה שהוגש נתגלתה הטעות והועבר לחשבונה של התובעת סך של 1,310.51 ש"ח בחודש יוני 2006. 14. התובעת טענה כי גם כשטרחה הנתבעת לשלם לה את שכרה בגין הימים 1.9.02 - 12.9.02, לא שולם לה השכר המלא, כשלטענתה היה על המדינה לשלם לה סך של 2,431.9 ש"ח נוספים בגין תקופה זו. התובעת לא הביאה כל אסמכתא לחישוב היתרה הנטענת לתשלום. המדינה מנגד הציגה חישוב מפורט של השכר בגין 10 השעות השבועיות בימים 1.9.02 - 12.9.02 במסגרת תעודת עובד הציבור של הגב' רחל דויטש, לרבות תלושי השכר הרלוונטיים (ר' סעיף 3 לתעודת עובד הציבור ונספחים 1-3 לתעודה), כשעל פי חישובי הנתבעת הסכום ששולם לתובעת בסך 1,310.51 הוא הסכום לו היתה זכאית התובעת בגין השעות החסרות. מאחר והתובעת לא הוכיחה כי נותרה יתרה לתשלום בגין הימים 1.9.02 - 12.9.02 והמדינה מנגד הסבירה את תחשיב השכר ששילמה לתובעת וצירפה אסמכתאות מתאימות, אני קובעת כי לא הוכח שהתובעת זכאית לכל תשלום נוסף בגין הימים 1.9.02 - 12.9.02 וכי הסכום בסך 1,310.51 ש"ח הוא יתרת התשלום לה היתה זכאית בגין 10 הש"ש שלא שולמו לה. 15. באשר לטענת התובעת בדבר ניכוי מלוא שיעור המס מהסכום ששולם לה, הרי שהתובעת עצמה אישרה כי סירבה לקבל את הסכום הנ"ל וכי לא עשתה תיאום מס (ר' סעיף 5(ד) לכתב התביעה וכן עדותה, בעמ' 3 לפרוטוקול, ש' 17-20). משכך, ניכוי מלוא שיעור המס נגרם בשל מחדלה שלה ואין לה אלא להלין על עצמה. 16. התובעת טענה בנוסף כי יש לחייב את המדינה בתשלום פיצויי הלנת שכר בגין האיחור הרב בתשלום שכרה, אשר כאמור שולם רק בחודש יוני 2006, כארבע שנים לאחר המועד בו היה על הנתבעת לשלמו. לטענתה, היא פנתה למדינה בעניין פעמים רבות הן בעצמה והן באמצעות הסתדרות המורים אולם פניותיה לא נענו. התובעת לא הציגה את פניותיה ו/או את פניות הסתדרות המורים למדינה בעניין זה, אולם מנספח 12 לתצהיר הגב' לבה עולה כי לכל הפחות בחודש מרץ 2005 ידעה המדינה על אי תשלום שכרה של התובעת עבור תחילת שנה"ל תשס"ג, כפי הנראה בעקבות פניותיה של התובעת בעניין זה. 17. עם זאת, אף אם פנתה התובעת למדינה בבקשות להסדיר את התשלום פעמים רבות, כנטען על ידה, פנייתה לבית הדין בתביעה להלנת שכר נעשתה לראשונה רק ביום 19.12.05 במסגרת כתב התביעה המקורי (בתיק דמ 10494/05). על פי סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958: "הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית-דין אזורי כמשמעותו בחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן - בית-דין אזורי), תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 יום מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית-הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 יום לתקופה של 90 יום." (ההדגשה אינה במקור). מאחר והתובעת הגישה תביעה לבית הדין להלנת שכר רק ביום 19.12.05 בעוד המועד בו אמור היה להשתלם שכרה בגין הימים 1.9.02 - 12.9.02 הינו חודש אוקטובר 2002, חלפו למעלה משלוש שנים מהמועד בו הולן השכר למועד הגשת התביעה להלנת שכר. 18. משכך, התביעה לפיצויי הלנת שכר בגין אי תשלום השכר בגין התקופה 1.9.02 - 12.9.02 התיישנה ואין מנוס מדחייתה. 19. עם זאת, הפרש השכר בסך 1,310.51 ש"ח ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד בו היה על המדינה לשלמו (1.10.02) ועד למועד התשלום בפועל (1.6.06). פיצויים בגין עגמת נפש 20. על פי הפסיקה, פיצוי בגין עגמת נפש לא יינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד, בשים לב לטיב הפגיעה בעובד ולחומרתה ולחומרת התנהלותו של המעסיק (ר' ע"ע 456/06 אוניברסיטת תל-אביב נ' רבקה אלישע (לא פורסם, 27.2.2008); כן נקבע כי תכלית הפיצוי היא לפצות את העובד בגין התנהגות קיצונית של הנתבע (ע"ע 419/07 משרד המסחר והתעשייה נ' יעל חן, ניתן ביום 3.11.08). אקדים ואציין כי בנסיבות המקרה שבפני, לא מצאתי כי מדובר במקרה חריג ויוצא דופן המצדיק תשלום פיצוי בגין עוגמת נפש. 21. התובעת כאמור טענה כי נגרמה לה עגמת נפש והשפלה עקב התנהלות המדינה בעניינה, בין היתר, בהעברתה ממחוז תל אביב למחוז מרכז למשרה זמנית על אף היותה מורה קבועה; השפלות שספגה מאנשי משרד החינוך; זלזול בבקשותיה ופניותיה בעניינים הקשורים להשלמת משכורתה בגין חודש ספטמבר 2002; העברתה ממקום עבודה אחד לשני ללא הסכמתה, קבלת משרה חלקית בלבד והשלמתה למשרה מלאה רק בהתערבות הסתדרות המורים; קבלת שעות פרופסיונאליות תחת קבלת שעות רגילות; הרעת תנאי עבודתה; הערת הערה גזענית על ידי יו"ר הועדה במסגרת ועדה פריטטית מיום 18.5.05; העלבתה על ידי מפקח מחוז תל אביב; הריסת שמה הטוב ושלילת זכויותיה כמורה בישראל; גרימת אי יציאתה לשבתון; שלילת זכותה לפנסיה מוקדמת, לה היתה זכאית לו היתה ממשיכה לעבוד שנתיים נוספות במשרד החינוך וקבלת איומים בדבר מעקבים צפויים בכל שיעוריה. 22. התובעת טענה כי שימשה כמורה לאנגלית במשך 29 שנים, מתוכן 13 שנים בישראל, כי הועסקה במחוז מרכז במשך 3 שנים כמורה בקביעות ונחשבה למורה מוערכת מאוד על ידי מנהלי בית הספר, רכזת האנגלית וצוות בית הספר. לטענתה, עקב בקשתה מחודש מאי 2001 לעבור מחוז בשל מרחק מקום העבודה מביתה, היא הועברה ממחוז תל אביב למחוז מרכז למשרה זמנית, מבלי שהמדינה יידעה אותה שמדובר במשרה זמנית, כשלטענתה, הדבר נודע לה לראשונה בשנת 2004, בעת שעיינה בתיקה האישי. התובעת טענה כי בעקבות המעבר ממשרה קבועה למשרה זמנית נפגעו מעמדה וזכויותיה, ומאותו מועד החלה המדינה להעבירה מבית ספר לבית ספר, פגעה בשעות הלימוד השבועיות שלה והרעה את תנאי העסקתה. לטענתה, לו היתה יודעת על כוונת המדינה להעבירה למשרה זמנית לא היתה מסכימה להעברה. 23. המדינה מנגד טענה כי התובעת ביקשה ביוזמתה לעבור למחוז מרכז למחוז תל אביב בשל מקום מגוריה, כי נשלחה אליה הודעה הדוחה את בקשתה, בשל עודף מורים במחוז תל אביב, בה נאמר במפורש כי על מנת לשמור על זכויותיה היא רשאית לבקש חל"ת (צורף כנספח 10 לתצהיר הגב' לבה), וכי חרף האמור בהודעה וחרף תלונות חוזרות ונשנות על תפקודה, נמצא לה שיבוץ לשנה כממלאת מקום של מורה שיצאה לחל"ת של שנה. המדינה טענה כי מאחר ובקשתה של התובעת לעבור מחוז לא אושרה ומאחר ונמצאה לה משרה לשנה אחת בלבד, הדרך לשיבוצה היתה באמצעות מינוי בפועל, דהיינו "השאלה" לשנה למחוז הקולט, תוך שמחוז מרכז נשאר המחוז הקבוע שלה. המדינה צירפה לתצהירים מטעמה את טופס הבקשה למינוי בפועל שנשלח אל התובעת (נספח 11 לתצהיר הגב' לבה) וכן את טופס השיבוץ של התובעת (נספח 3 לתצהיר הגב' ונדריגר) בו צויין כי השיבוץ נעשה על תקן ממלאת מקום של מורה שיצאה לחל"ת ובהערות נרשם כי בסוף שנת הלימודים יתבקש מכתב פיטורים, כשעל פי עדותה של הגב' ונדריגר כוונתה היתה לפיטורים מנהליים עקב חזרתה של המורה הקבועה לבית הספר (סעיף 5 לתצהיר הגב' ונדריגר). לאור האמור, טענה המדינה כי ברור שלא הוסתר מהתובעת כי מדובר בשיבוץ זמני לשנה (ר' סעיף 15 לתצהיר הגב' לבה). 24. התובעת טענה כי לא קיבלה את ההודעה על דחיית בקשתה למעבר למחוז תל אביב וכי לא נאמר לה שהעסקתה במחוז תל אביב הינה לשנה אחת בלבד על אף שהדבר רשום בטופס השיבוץ שלה לבית ספר "היובל", כשלטענתה, הדבר התגלה לה רק בשנת 2004, עת עיינה בתיקה האישי. עם זאת, התובעת אישרה כי קיבלה את טופס המינוי בפועל וכי נאמר לה שהיא מחליפה מורה בחל"ת של שנה (ר' עדותה, עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 34 - עמ' 3, ש' 2, עמ' 4, ש' 40-41). 25. לא ברור מדוע חלק מהחומר שנשלח אל התובעת לא הגיע ליעדו, אולם מהראיות שהוצגו בפני בית הדין ברי כי המדינה לא ניסתה להסתיר מהתובעת את דבר שיבוצה לשנה בלבד במחוז תל אביב. ייתכן והיה מקום להבהיר לתובעת באופן מפורש את משמעות המונח "מינוי בפועל" ולהדגיש בפניה באופן ברור את משמעות ההעברה למחוז תל אביב לשנה. אולם מאחר והמעבר למחוז תל אביב נעשה לבקשת התובעת עצמה, מאחר ואין חולק כי נשלח אליה טופס מינוי בפועל ונאמר לה שהיא משובצת כמחליפת מקום של מורה שיצאה לחל"ת של שנה, ברי כי אף אם לא הוסברה לה משמעות המעבר בפירוש, לא נעשה הדבר בזדון ומתוך כוונה להסתיר ממנה את המידע, כטענתה. מכל מקום, לא מדובר בהתנהלות חמורה ויוצאת דופן של המדינה המצדיקה פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש. 26. בסופו של יום, מחומר הראיות עולה כי בתום אותה שנה התקבלו מכתבי תלונה על עבודת התובעת (נספחים 4-5 לתצהיר הגב' ונדריגר) ומאחר ושיבוצה היה לשנה בלבד הוחזרה התובעת להמשך עבודה במחוז מרכז. התובעת שובצה בשנה"ל תשס"ג בחטיבות הביניים "קציר" ו"נבון" בחולון ובשנה שלאחר מכן שובצה בחטיבת הביניים "קרית שרת" בחולון (סעיף 8 לתצהיר הגב' ונדריגר). הגב' ונדריגר הסבירה כי המעברים מבית ספר לבית ספר נעשו בשל חוסר שביעות רצון מעבודתה הפדגוגית של התובעת ומתלונות שהתקבלו על תפקודה (ר' נספחים 7-10, 11א', 13 לתצהיר הגב' ונדריגר), תלונות אשר בעקבותן החלה אף הנתבעת בהליך בדיקת עבודתה של התובעת (סעיפים 9,11 לתצהיר הגב' ונדריגר). בשל הבעייתיות בשיבוצה של התובעת בבתי הספר השונים נוכח התלונות על תפקודה, התובעת אף לא שובצה למלוא היקף משרתה והש"ש החסרות הושלמו באמצעות שעות פרופסיונליות, כשלטענת המדינה, לקבלת השעות הפרופסיונאליות לא היתה כל השפעה על תנאי עבודתה, שכרה או ההחלטה לפטרה. 27. באשר לטענה בדבר הרעת תנאי עבודתה הרי שהמדינה טענה כי בתחילת עבודתה בחטיבת הביניים "נבון" שובצה התובעת בכיתות רגילות, אולם מאחר ולא הצליחה לנהל שיעורים כראוי הועברה ללמד קבוצות קטנות של תלמידים חלשים יותר מבחינה לימודית. ברי כי גם תלמידים אשר רמתם הלימודית נמוכה זכאים לקבל חינוך ואף לתובעת היה נסיון בעברה בלימוד תלמידים חלשים. אין מדובר אפוא בהרעת תנאים כי אם בחלק מעבודתו של כל מורה במערכת החינוך כשבעניינה של התובעת נראה כי הכיתות הותאמו ליכולותיה. 28. באשר ליתר טענותיה של התובעת בדבר השפלתה על ידי נציגי משרד החינוך הרי שאלו לא הוכחו. טענת התובעת בדבר הערת הערה גזענית על ידי יו"ר הועדה הפריטטית, הגב' שטאובר, לפיה לתובעת מנטליות אחרת אף היא לא הוכחה. מעיון בפרוטוקול הועדה (צורף כנספח כא לכתב ההגנה המתוקן) עולה כי לא נאמרו הדברים המיוחסים ליו"ר הועדה. עם זאת, אמירה הנוגעת למנטליות שונה נאמרה דווקא על ידי מר אביזוב, נציג הסתדרות המורים שמתוך רצונו להחמיא לה ציין "הגיעה מארץ אחרת - תרבות אחרת". התובעת אף לא הוכיחה את טענתה בדבר העלבתה על ידי מפקח מחוז תל אביב. טענת התובעת כי הגב' ונדריגר התנכלה לה אינה מתיישבת עם מכתב תודה שכתבה לה במהלך שנה"ל תשס"ג, במסגרתו הודתה לה על שיתוף הפעולה והביעה תקווה כי יחסיה עם התלמידים ישתפרו (ר' נספח 12 לתצהיר הגב' ונדריגר). יתרה מכך, טענת התובעת בעניין הזלזול בבקשותיה ובפניותיה בעניינים הקשורים להשלמת משכורתה בגין חודש ספטמבר 2002, אף היא לא הוכחה, שכן הגם שאין חולק כי שכרה שולם לה באיחור רב, שוכנעתי כי מדובר היה בטעות של המדינה ולא בזלזול מכוון. באשר לטענת התובעת בדבר ביצוע פיקוחים במסגרת שיעוריה, הרי שאלו בוצעו במסגרת הליך הפיטורים הפדגוגיים שנערך לה ולא על מנת להשפילה. 29. כמו כן, לא מצאתי כי המדינה גרמה בהתנהלותה להרס שמה הטוב של התובעת. כפי שהוכח בפני, על תפקודה של התובעת הוגשו תלונות הן מצד הורי תלמידים והן מצד הצוות הניהולי והחלטת המדינה בסופו של יום לפטר את התובעת מטעמים פדגוגיים נעשתה לאחר הליך ממושך שעל פניו נראה תקין. (יש לציין כי מאחר וכתב התביעה המתוקן אינו כולל סעד בדבר בטלות הפיטורים הרי שאין מקום לבחון את תקינות הליך הפיטורים במסגרת התיק שבפני). 30. באשר ליתר טענותיה של התובעת הנוגעות לשלילת זכויותיה כמורה עקב פיטוריה ובין היתר, הזכות ליציאה לשבתון והזכות ליציאה לפנסיה מוקדמת, הרי שאין מדובר בהתנהלות מכוונת של המדינה לשלילת זכויותיה של התובעת כי אם בתוצאה טבעית של הפסקת עבודתה. 31. לאור כל האמור, לא מצאתי כי התנהלות המדינה בעניינה של התובעת היתה חמורה או קיצונית באופן המצדיק תשלום פיצוי בגין עוגמת נפש. משכך, תביעת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש והשפלה - נדחית. החזר הוצאות 32. התובעת עתרה בנוסף לתשלום החזר הוצאות בגין פניותיה למשרד החינוך ולהסתדרות המורים, שכר טרחת עו"ד בגין שירותיו במסגרת הועדות הפריטטיות והכנת מכתבים, פנייה לנעמ"ת, הוצאות נסיעה והוצאות משפט ובסך הכל 2,025 ש"ח. 33. על פי חומר הראיות שהוצג בפני בית הדין, התובעת פוטרה בתום הליך פיטורים מטעמים פדגוגיים אשר כלל אף ועדות פריטטיות אליהן הוזמנה התובעת. בחירתה של התובעת לייצג עצמה על ידי עו"ד במסגרת הועדות אין בה כדי להוות עילה לחיוב המדינה בהוצאות שנגרמו לתובעת בגין ההליכים שננקטו בעניינה. כך גם אין מקום לחייב את המדינה בתשלום הוצאות שהוציאה התובעת עקב פניותיה אליה וודאי שלא עקב פניותיה להסתדרות המורים, מאחר ומדובר בגוף נפרד ממשרד החינוך, אשר ממילא אינו צד לסכסוך. 34. משכך, לא מצאתי כי יש מקום לחייב את המדינה בתשלום ההוצאות הנתבעות על ידי התובעת ודין התביעה ברכיב זה - להידחות. הטבות שונות 35. בכתב התביעה המקורי בתיק דמ 10494/05, טענה התובעת בנוסף כי במסגרת ועדה פריטטית מיום 18.5.05 הובטחו לה על ידי הסתדרות המורים פיצויים מוגדלים, חודשי הסתגלות וקורס הסבה מקצועית, בעוד נציגי משרד החינוך לא הביעו לכך התנגדות ועל כן עתרה לקבלת הטבות אלו. 36. במסגרת כתב התביעה המתוקן לא הוזכרו עוד עילות תביעה אלו, אולם למען הסר ספק, יש להבהיר כי אין בעובדה שהסתדרות המורים דרשה עבור התובעת כמועמדת לפיטורים במסגרת ועדה פריטטית דרישות שונות, כדי לחייב את משרד החינוך להיעתר להן. בהיעדר החלטה פוזיטיבית של משרד החינוך בדבר אישור ההטבות הנ"ל אין כל תוקף לדרישות שהועלו על ידי הסתדרות המורים במסגרת הועדה. יש להדגיש כי הועדה הפריטטית לא נתנה כל החלטה פוזיטיבית בדבר הסכמת הצדדים בעניינים אלו וכי ממילא אין בסמכותה לקבוע הטבות מסוג זה. 37. התובעת לא הצביעה על כל מקור משפטי אחר המזכה אותה בהטבות האמורות ומשכך, לא הוכחה זכאותה להטבות אלו. לאור האמור, התביעה לפיצויים מוגדלים, חודשי הסתגלות וקורס הסבה מקצועית - נדחית. סוף דבר 38. התביעה מתקבלת בחלקה הקטן, לעניין תשלום פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים ולעניין תשלום הפרשי הצמדה וריבית על יתרת התשלום לחודש ספטמבר 2002. בהתאם לכך תשלם המדינה לתובעת, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, סך של 6,000 ₪ כפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, וכן הפרשי הצמדה וריבית כחוק על יתרת השכר לחודש ספטמבר 2002 (בסך 1310.51 ש"ח) מיום 1.10.02 ועד ליום 1.6.06, נכון ליום מתן פסק הדין. לא ישולמו הסכומים במועד האמור, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעת. 39. בשים לב לתוצאה דלעיל, תישא המדינה בהוצאות התובעת בסך כולל של 1,500 ש"ח לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליה, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד המועד התשלום המלא בפועל לתובעת. בשולי פסק דין ההוכחות נשמעו בפני כראש המותב, בלבד. לפיכך ניתן פסק הדין על ידי בהתאמה (דב"ע נו/2-2 לוג'יק בע"מ נ' וולנשטיין פד"ע כט 560). השפלהפיצויים